רוצה להתחתן, אבל מבועת מהמחשבה על גירושים. מה עושים?

[Tvr_speed_12]

אני על סף מיסוד פרק ב' ,אני לא יודע אם זה יעזור לך אבל אכלתי המון סרטים ועדיין אוכל סרטים מידי פעם.

חלקם על מיסוד היחסים ורובם על להיות אבא לתינוקות בגיל 40 +.

 

מעבר לאהבה, משיכהה ויכולת לבלות ולפעמים לסבול אחד את השנייה.

תנסה לחשוב ולהזכר איך אתם מתנהלים במצבי לחץ ומשבר (עייפות עצבנות וכו')

אם ניהול המשבר מלווה בפיצוצים בחוסר יכולת לוותר ולראות את הצד השני, ככה גם יראו השנים הראשונות בגידול הילדים וזה יכול להרוג את הזוגיות.

תחשוב על כל זה ברוגע ולא בלחץ

 

מעבר לזה הסכם ממון (איך אני מתחרט על זה שלא היה לי..)

[יבגניפ]

לפני 8 שעות, שגיא 601 כתב:

פעם שאלתי רב שאני מאוד מכבד, מדוע דתיים עושים עניין מחתונה, מקיימים אירוע גדול, טקס, המון חוקים מגבילים, מערימים קשיים בפירוק הנישואים וכו' . בקיצור התחייבות מאוד מאוד גדולה וקשה להפרה.

הוא ענה לי שבמהלך שנות הנישואים ישנם המון משברים, שאם חוזה הנישואים היה קל להפרה, היינו מזמן חותכים, קמים והולכים. כל הקושי בהפרת הנישואים נובע מזה שתחשוב טוב טוב  לפני שאתה עושה מעשה בלתי הפיך כגון בגידה או שסתם נמאס לך ואתה רוצה לפרק את הנישואים.

עכשיו אם מדובר בזוג ללא ילדים אז הכל הרבה יותר קל, זה באמת דומה לפירוק שותפות עסקית והפגיעה בבעל או באשה הם כספיים בלבד.

אם יש ילדים בתמונה, אז לי לפחות,  ברור מאוד העניין של הקשיים שמערימים על מי שבא לפרק את הנישואים. לילדים  קשה מאוד עניין הגירושים ומהות ברית הנישואים  היא שלא על כל דבר ההורים ירוצו לפרק את הנישואים וישאירו את הילדים להתמודד עם ההשלכות. 

מסורת, כמו הרבה דברים אחרים בדת. 

לגבי ילדים ולהתגרש או לא - אני יכול להגיד שאני מכיר יותר מדי משפחות בהן בחרו לא להתגרש, והילדים עדיין יצאו דפוקים כי האווירה בבית היתה מה שהיתה.

 

[Derish]

לפני 7 דקות, יבגניפ כתב:

לגבי ילדים ולהתגרש או לא - אני יכול להגיד שאני מכיר יותר מדי משפחות בהן בחרו לא להתגרש, והילדים עדיין יצאו דפוקים כי האווירה בבית היתה מה שהיתה.

 

תופעה נפוצה במשפחות רוסיות, שבהן הפרגמטיות הייתה מעל הכל ולעיתים קרובות השיקול הקר של כמה יעלה להתגרש/לחיות בנפרד ניצח. כך היה אצלנו בבית, וכתוצאה מזה אני יצאתי ציניקן שלא מאמין בנישואין או הקמת משפחה, בעוד שאחותי מצאה זוגיות מאושרת שמצליחה להסתיר היטב את ההפרעות הנפשיות העמוקות שלה. אני בספק אם לשם ההורים שלנו כיוונו, ואולי אם היה להם עם מי להתייעץ (חוץ מהרב) בשנות השמונים הכל היה נגמר באופן יותר אופטימי. לפעמים הילדים הכי מאושרים הם אלו שמעולם לא נולדו, כי המשפחה הדפוקה שלהם התפרקה בזמן הנכון.

 

[vadim6385]

לפני 15 דקות, Derish כתב:

לפעמים הילדים הכי מאושרים הם אלו שמעולם לא נולדו, כי המשפחה הדפוקה שלהם התפרקה בזמן הנכון.

 

אין לך מושג עד כמה אני מזדהה עם המשפט הזה

[Muzic4Ever]

שרשור מעניין.
מודה שלא עברתי על כל ההודעות. ובכל זאת. פות"ש (או כל אחד אחר שנמצא בהתלבטות דומה) אתה צריך לשאול את עצמך שתי שאלות עיקריות בשביל לדעת אם אתה באמת במערכת בריאה ואולי זה יתן לך קצת מושג לגבי הצלחת הזוגיות בהשך.
1. כמה אתה מוכן לוותר מעצמך למען בת הזוג.
2. כמה אתה מוכן לתת מעצמך עבורה.
כי מה זה בעצם זוגיות? מדוע הורים בעצם אוהבים את הילדים שלהם? פשוט.הם מוותרים ונותנים מעצמם בלי סוף. מהרגע שהם נולדים ועד בכלל.
כשנכנסים למערכת זוגית, מטבענו אנחנו רוצים לקבל כמה שיותר ולוותר כמה שפחות.
ככל שנלחמים בשתי המידות האלו יותר כך נרקם קשר הדוק והדדי יותר.
זה מתחיל במיקום המקרר במטבח ועד בחירת מוסד חינוכי עבור הילד.
כשאחד מהצדדים תמיד נלחם על שלו, זה יוצר משקעים ואינטיגרות במערכת הזוגית עד שאחד הצדדים מתייאש ונוטש.
ככל שתבין את זה יותר מוקדם כך תמנע חיכוכים מיותרים.
נכון, יש דברים עקרוניים שכדאי לעמוד בהם על שלך (סוג הרכב למשל ). אך הם מועטים ומה גם, זה נוגד בערך כל עיקרון שגדלנו עליו ובמיוחד עומד נגד הטבע שלנו.
דוגמאות? בלי סוף.
אבל דבר אחד בטוח. הראש של האישה חושב אחרת לגמרי משלנו. וצריך לדעת את זה.
דברים שנראים לנו שוליים, בשבילה זה יהרג ובל יעבור. ("למה אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי? למה דווקא עושים חג אצל ההורים שלך? למה לא היית לצידי בויכוח ההוא? ולמה תמיד החברים שלך באים לבקר בזמן לא נוח").
ויתורים מנושאים ומינים שונים והיריעה קצרה מלהכיל.
וגם בנושא נתינה, גם חומרית.
שנבין כשצורך של האישה הוא להתקשט ולהתייפות לא נכעס אם מדי פעם היא חוזרת עם שמלה חדשה אפילו כשהמצב דחוק. זה פשוט צורך שלה.
או שסתם בא לה להחליף סלון כי הישן כבר לא בא לה טוב בעין. זה חשוב לה וכדאי לתת את זה כשהיא צריכה.
אפילו מדי םעם תהביא לה הפוך עם צורת לב למיטה. בשבילה זה שווה יותר מרכב חדש בחניה.
והכי נפוץ, כשבא לה לספר איך עבר עליה היום דווקא ברגע שהכי בא לנו לעצום עין אחרי יום עבודה קשה. יש לה צורך לדבר ושמישהו יקשיב לה. הנושא לא משנה בכלל. זה הצורך שלה. שמישהו יקשיב.
בתקווה שהצלחתי להעביר מסר כלשהו, ובכל זאת. שיהיה המון בהצלחה בבחירה. לא הייתי מוותר בקלות על הזדמנות טובה להתמסד.

Sent from my PH-1 using Tapatalk

[יבגניפ]

לפני 20 דקות, Derish כתב:

 

תופעה נפוצה במשפחות רוסיות, שבהן הפרגמטיות הייתה מעל הכל ולעיתים קרובות השיקול הקר של כמה יעלה להתגרש/לחיות בנפרד ניצח. כך היה אצלנו בבית, וכתוצאה מזה אני יצאתי ציניקן שלא מאמין בנישואין או הקמת משפחה, בעוד שאחותי מצאה זוגיות מאושרת שמצליחה להסתיר היטב את ההפרעות הנפשיות העמוקות שלה. אני בספק אם לשם ההורים שלנו כיוונו, ואולי אם היה להם עם מי להתייעץ (חוץ מהרב) בשנות השמונים הכל היה נגמר באופן יותר אופטימי. לפעמים הילדים הכי מאושרים הם אלו שמעולם לא נולדו, כי המשפחה הדפוקה שלהם התפרקה בזמן הנכון.

 

למען האמת כל המשפחות שאני מכיר מהסוג הזה הן של צברים, אבל בעיות יש אצל כולם

 

[SchnitzelLova]

לפני 9 דקות, vadim6385 כתב:

אין לך מושג עד כמה אני מזדהה עם המשפט הזה

 

מזל שלא לקחתם רובה והלכתם לשדה. 

 

הרבה אנשים גדלו במשפחות דפוקות. הסוד הוא להפיק לקחים ולשפר את עצמכם. לשקוע ברחמים כל אחד יכול.  

[dj_dani]

שרשור מזעזע.

אני קורא אותו מזווית הרווק, בעוד מרבית המגיבים מגיבים מזווית הנשואים פלוס.

 

תגובות כמו שעון מתקתק (כאילו שהטכנולוגיה בתחום הפוריות לא התקדמה), למצוא חברים זה קשה בגיל מבוגר (כאילו אין תור בכניסה למועדון פנויים פנויות...) , להזדקן לבד זה לא כיף (ולהתגרש, ושהילדים לא יספרו אותך, זה חוויה), תבלה לבד שנים (מי אמר?), תתקשה להכיר (כאילו חסרות רווקות \ גרושות \ פרקי ב', אתרי הכרויות.. התקדמנו וכו'...) ומי ידאג לך שתזדקן (כי ילדים זה ממש הבטחה שלא תיזרק בבית אבות לבד במקרה הטוב) וואו. 

 

אם זה לא גורם לך לעשות המעשה "הנורמלי", להתחתן בהקדם, ולהביא יותר מילד אחד (כי הוא צריך חבר הצאצא), וכמובן, להגיד תודה לזו שהרשתה לך לרדת על הברך ולהניע את התהליך הזה, שבסופו תהפוך למספר 2 ואילך... תענוג צרוף. 

 

נשמע כאילו מרבית הגברים התחתנו והביאו ילדים:

א' כי זה נורמלי בתפיסתם

ב' כי הם חוששים מכל מה שהם תיארו (בדידות וכו') 

 

מצד שני... כשפותח השרשור מתאר את זה שהוא חושש לצעוד בדרך ה"נורמלית" מסבירים לו למה כדי... 

 

 

לי זה נשמע, שלא בא לך חתונה וילדים, אבל לא בא לך להתפס כחריג בחברה, ואתה מנסה לדחות את הקץ. תתקדם, 2020 כבר, אל הוריות זה כבר מושג מקובל ולא מוקצה, ואני מאמין שעוד כמה שנים הוא יילך וייכנס לתודעה  יותר ויותר. 

[sperial]

אתה בטוח שאנחנו מגיבים באותו שרשור? כיוון שכותרת השרשור מתחילה ב"רוצה להתחתן". אז כנראה שפות"ש קיבל החלטה, עכשיו יש לו חששות. אני לגמרי מבין את חששותיו, בכל זת מדובר בשינוי משמעותי בחיים עם התחייבות לטווח ארוך וכנראה גם כוונה לקבל על עצמו את המחוייבות האולטימטיבית לילדים. 

 

אז אני אגיד לך את האמת, אין לי מושג מה ה להיות רווק ב-2020. אני זוכר  איך היה להיות רווק לפני שלושים ומשהו שנים, וחד משמעית - לא היה כיף. אחזור על מה שכתבתי לפני כמה ימים - כאשר קיבלתי את ההחלטה להתחתן רעדתי מבהלה משך כמה ימים. אחר כך התאוששתי, התקדמתי, ובפרספקטיבה של למעלה מ-31 שנה, זו היתה החלטה מצויינת. אז נכון שמדובר במבט לאחור וזו זוית ראיה מטעה, אבל למספיק אנשים הזוגיות ארוכת הטווח והמחייבת היא דבר טוב.

 

אז, כיוון שהפורום הזה גברי (כמעט) לחלוטין שורצות בו סטיגמות גבריות לגבי נישואין (טוב, זה פורום רכב, אז סטיגמות הן הבסיס להרבה החלטות). חבל שאין כאן כמה נשים שיאזנו את הדיון.

עריכה אחרונה ב-15 לנובמבר, 2020 על ידי sperial

[SlowRide]

להיתפס חריג בחברה זה בולשיט.
תעשה קודם כל מה שטוב לך. אם אתה מתחתן בגלל מה שאנשים יגידו אתה צריך ללכת לטיפול.
לא מתחתנים כדי שמישהו אחר יהיה מבסוט ובטח שלא מביאים ילד לעולם כדי לרצות מישהו אחר.

 

[pooh-bear]

לפני שעה, Derish כתב:

לפעמים הילדים הכי מאושרים הם אלו שמעולם לא נולדו, כי המשפחה הדפוקה שלהם התפרקה בזמן הנכון.

להתבגר, in a nutshell, זה בעיקר להפסיק להאשים את ההורים שלך / הבוס שלך / אשתך / רה"מ / כל אפשרות אחרת במצב שלך, ולהתחיל לקחת אחריות על החיים שלך.

 

אם אתה מדמיין שרק ההורים שלך היו דפוקים / רבו כל הזמן / נשארו ביחד רק כי לא היה להם כסף להתגרש / ווטאבר - ברוך הבא למציאות, רוב המשפחות דפוקות (או מאוד דפוקות) בצורה כזו או אחרת. רק כשיש לך ילדים אתה מבין כמה זה מאתגר, וכמה לאדם הממוצע החיים אלו לא פשוטים כמו שהם נראים לך כרווק.

 

דמיין את האדם הממוצע ברחוב, ועכשיו דמיין אותו מנסה לג'נגל בין עבודה, אישה, ילדים ומשכנתא. זה קשה ומאתגר כמו שזה נשמע.

 

לפני כשעה, Muzic4Ever כתב:

כי מה זה בעצם זוגיות? מדוע הורים בעצם אוהבים את הילדים שלהם? פשוט.הם מוותרים ונותנים מעצמם בלי סוף. מהרגע שהם נולדים ועד בכלל.
כשנכנסים למערכת זוגית, מטבענו אנחנו רוצים לקבל כמה שיותר ולוותר כמה שפחות.
ככל שנלחמים בשתי המידות האלו יותר כך נרקם קשר הדוק והדדי יותר.

כן ולא - חשוב לדעת לוותר (בייחוד איפה שלא אכפת לך, אבל גם איפה שכן), חשוב לפרגן, אבל גם חשוב לא לקחת את זה לקצה (ולוודא שגם הצד השני מוותר, גם כשלא נח), אחרת אתה מתעורר יום אחד כדי לגלות שאתה רק עסוק בלרצות אנשים, ולא נשאר לך מ"מ לעצמך. לא נעים.

 

בזוגיות סבירה (כי טובה זה מוגזם) שני הצדדים מתפשרים כדי שלכל אחד יהיה לפחות סביר.

 

לפני 23 דקות, dj_dani כתב:

מצד שני... כשפותח השרשור מתאר את זה שהוא חושש לצעוד בדרך ה"נורמלית" מסבירים לו למה כדי... 

הבנת הנקרא בסיסית. כותרת השרשור: "רוצה להתחתן, אבל..."

 

אם הוא לא היה רוצה, הוא כנראה היה שואל את זה אחרת. ולא שיש משהו רע בזה.

 

[vadim6385]

לפני שעה, SchnitzelLova כתב:

הרבה אנשים גדלו במשפחות דפוקות. הסוד הוא להפיק לקחים ולשפר את עצמכם. לשקוע ברחמים כל אחד יכול.  

 

ואם הלקחים זה שלא בא לי שיבוא לעולם עוד ילד שיגדל במשפחה עם אבא דפוק?

 

זה כמו אלה שאומרים שחייב ללכת להצביע, ואז מתפלאים למה הצבעתי ש"ס.

 

אז במקרה שלי, אני מצד אחד לא מבין למה זה טוב להביא ילדים, מצד שני יודע שאהיה אבא חרא, כי אני גם לא בדיוק מת על ילדים. אז אני לא רוצה ילד גם מאותה סיבה שאני לא רוצה כלב או אופנוע (לא עף על שניהם). לא מבין למה אני צריך לטרוח כדי לגדל אחד.

 

או כמו לקנות רנו - יש המון סיבות למה לא, אבל לא מוצא סיבה אחת טובה למה כן.

[Muzic4Ever]

הבנת הנקרא בסיסית. כותרת השרשור: "רוצה להתחתן, אבל..."
 
אם הוא לא היה רוצה, הוא כנראה היה שואל את זה אחרת. ולא שיש משהו רע בזה.
 

בוודאי, אם זה לא היה ברור -הכוונה בויתור היא עבור שני הצדדים.

Sent from my PH-1 using Tapatalk

[Derish]

לפני 33 דקות, pooh-bear כתב:

להתבגר, in a nutshell, זה בעיקר להפסיק להאשים את ההורים שלך / הבוס שלך / אשתך / רה"מ / כל אפשרות אחרת במצב שלך, ולהתחיל לקחת אחריות על החיים שלך.

 

דמיין את האדם הממוצע ברחוב, ועכשיו דמיין אותו מנסה לג'נגל בין עבודה, אישה, ילדים ומשכנתא. זה קשה ומאתגר כמו שזה נשמע.

 

זה כבר מתחיל להזכיר את שרשורי הרילוקיישן מלפני כמה שנים... בוא תישאר פה איתנו ותסבול כמו גבר, כי אם אתה 'בורח' למקום שאשכרה תוכל להיות מאושר בו אז אתה ילד/נפולת של נמושה/שם תואר לא מחמיא נוסף כלשהו. והכל כמובן בנימה המתנשאת ההיא שגם הנשואים הכי רגועים לא מצליחים לשלוט בה כשהם מדברים עם רווקים שלא שואפים לזוגיות. בדיוק כמו בסטנדאפ הפופולרי של דניאל שלוס, jigsaw.

 

בהצלחה עם הג'ינגול, כל אחד והתחביבים שלו.

 

[pooh-bear]

לפני 22 דקות, vadim6385 כתב:

ואם הלקחים זה שלא בא לי שיבוא לעולם עוד ילד שיגדל במשפחה עם אבא דפוק?

מישהו אמר לך להביא?

 

השאלה היא לא אם להביא ילדים או לא, אלא אם להתמסכן כי ההורים שלך דפוקים או להבין שלרובינו יש הורים דפוקים, ואם אנחנו רוצים חיים סבירים לעצמינו אנחנו צריכים להפסיק להאשים את ההורים שלנו שדפקו אותנו ולעשות מה שאנחנו רוצים. שזה ממש (ממש) לא חייב להיות לגדל ילדים, כלב או אופנוע.

 

לפני 12 דקות, Derish כתב:

זה כבר מתחיל להזכיר את שרשורי הרילוקיישן מלפני כמה שנים... בוא תישאר פה איתנו ותסבול כמו גבר, כי אם אתה 'בורח' למקום שאשכרה תוכל להיות מאושר בו אז אתה ילד/נפולת של נמושה/שם תואר לא מחמיא נוסף כלשהו. והכל כמובן בנימה המתנשאת ההיא שגם הנשואים הכי רגועים לא מצליחים לשלוט בה כשהם מדברים עם רווקים שלא שואפים לזוגיות. בדיוק כמו בסטנדאפ הפופולרי של דניאל שלוס, jigsaw.

 

בהצלחה עם הג'ינגול, כל אחד והתחביבים שלו.

ראה למעלה - מצידי תישאר רווק מאושר עד גיל 90. מעולם לא טענתי שזוגיות וילדים הם המפתח והמתכון לאושר, בטח לא עבור כולם באופן אבסולוטי. גם לי זה ממש לא קל (ויש לי רק אחת...). הטענה (הלא כזו מורכבת) היא שההורים שלך לא היו דפוקים (אם הם היו דפוקים, שום דבר אישי כמובן) כי הם מיוחדים, אלא כי הם (כנראה) אנשים רגילים, בטח כאלו שעברו הגירה לא פשוטה (אאל"ט), וגם להם היו חיים קשים, והקושי הזה הוא משהו שאתה מתחיל באמת להבין אותו רק כשיש לך ילדים משלך.

 

רוב המשפחות (שאני מכיר לפחות) הן לא כאלו מאושרות, יותר להיפך.