רוצה להתחתן, אבל מבועת מהמחשבה על גירושים. מה עושים?

[vadim6385]

לפני שעה, falou כתב:

מי שחושב שלהיות רווק "חופשי" (שזו מילת קוד לתקוע בתחת של עצמך כל היום) זה החיים, קחו את הטקסטים של ואדים ודריש ותגידו לעצמכם אם זה המקום להיות בו. או אולי עדיף להתחתן עם מישהי שקצת תיישר לכם את האינפנטיליות שלוש פעמים ביום, ולהביא איזה חמיש-שה ילדים, שתהיה סיבה... לא סיבה, הכרח, לקום בבוקר ולעסוק במישהו שלפחות שווה בשבילכם משהו בעולם הזה.

ואז, אם תצליחו, אולי תוכלו להסתכל עליו גדל ולחשוב, וואללה... עשיתי איזה משהו בתוך הקוסמוס הזה והקיום הלגמרי זניח שלי בו, וזה היה שווה את זה.

 

ואם לא, תמיד יש נטפליקס, משחקי מחשב, וסמים.

 

ואם אנסה ואראה שלא מתאים לי?

 

להתחתן ולעשות ילד זה לא משהו הפיך, שאם לא תאהב, אפשר לחזור לעשן סמים ולראות נטפליקס, כמו שעשית קודם לכן.

 

זה כמו עם לקחת כלב - אם לא מתאים לך לקום ב6 בבוקר להוציא אותו לפיפי, אתה לא יכול לזרוק אותו לרחוב או להחזיר לחנות/צער בעלי חיים.

 

לקחת על עצמך אחריות - תתמודד. ומשפחה זאת אחריות מאוד גדולה שאני פשוט לא מוכן לקחת על עצמי.

 

חוץ מזה, דווקא במקרה שלי (נכון לעכשיו) כן יש לי דברים אחרים שממלאים את החיים במשמעות - תואר בהנדסת מחשבים, שייקח לי עוד כמה שנים טובות לסיים, עבודה די תובענית בתור מפתח FW, שאני עושה במשרה מלאה, אפילו הונדה בת 18, שאני שואף להביא אותה למצב לא כזה שונה מרכב מודל 2010-2015.

 

וגם, אתה יודע, במעט הזמן הפנוי שיש לי, אני כן רוצה לעשן ג׳וינט (כשזה יהיה חוקי, כמובן) ולראות ביוטיוב הסבר על שוני בין מנועים אירופאיים ליפניים.

 

אני לא אומר שלהיות רווק זה כיף גדול. רחוק מזה. תתפלא, אבל בדידות מאוד משפיעה עליי, לחזור לבית ריק, מקרר שמלא באוכל שצריך לזרוק כי הוא נרקב כי אין לך זמן וכח לבשל, וללכת לישון במיטה קרה זה לא בדיוק כיף חיים.

 

אני לא בא להטיף לאנשים לא להתחתן או לא להביא ילדים לעולם. סך הכל איש איש באמונתו יחיה (אלא אם אתה בדעות של eladns, אז אל).

 

אני פשוט אומר שזה לא משהו שהכי מתאים לי, או אני לא הכי מתאים לזה. אולי תבוא מישהי שתשנה את דעתי, לא יודע. עד עכשיו זה לא קרה. אולי יקרה, אולי לא.

 

נכון לעכשיו, כמו שלא רציתי להקים משפחה בגיל 7, 17, 27, אני עדיין לא רוצה את זה בגיל 37, וסיכוי גבוה שכך יהיה גם בגיל 47.

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2020 על ידי vadim6385

[SchnitzelLova]

לדעתי אין עם זה שום בעיה כל עוד אתה חי את החיים שאתה רוצה לחיות ולא חי את החיים שאתה נאלץ לחיות בגלל כל מיני פחדים/חסמים/דפיקות שהתקבעו אצלך במשך 37 שנים. (ויש אצל כולנו בלי יוצא מן הכלל)

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2020 על ידי SchnitzelLova

[falou]

לפני 51 דקות, vadim6385 כתב:

 

ואם אנסה ואראה שלא מתאים לי?

 

להתחתן ולעשות ילד זה לא משהו הפיך, שאם לא תאהב, אפשר לחזור לעשן סמים ולראות נטפליקס, כמו שעשית קודם לכן.

 

זה כמו עם לקחת כלב - אם לא מתאים לך לקום ב6 בבוקר להוציא אותו לפיפי, אתה לא יכול לזרוק אותו לרחוב או להחזיר לחנות/צער בעלי חיים.

 

לקחת על עצמך אחריות - תתמודד. .

 

אני לא אומר שלהיות רווק זה כיף גדול. רחוק מזה. תתפלא, אבל בדידות מאוד משפיעה עליי, לחזור לבית ריק, מקרר שמלא באוכל שצריך לזרוק כי הוא נרקב כי אין לך זמן וכח לבשל, וללכת לישון במיטה קרה זה לא בדיוק כיף חיים.

 

 

 

.

 

אני לא מטיף להתחתן אבל אלו החיים, בגדול. או שאתה לוקח אחריות בלתי חוזרת ומחויבות בלתי נמנעת או שאתה מתבוסס בעצמך. 

 

מי שחושב שמחוייבות זה משהו נמנע, אז כן... בחברה המערבית, העשירה והשבעה, בהחלט כן. אתה יכול להתקיים לבד,בלי הכרחיים קיומיים (imperatives) יותר מדי קשים. 

אבל כיף גדול, זה לא, וזה לא יותר טוב מהאלטרנטיבה, לרב האנשים. 

 

 

יש מעט מאוד אנשים שטוב להם לבד, אבל ממש לבד, ויש אנשים שיודעים לברוא לעצמם כל יום מחדש עשייה וערכים ותוכן מלוא החיים. 

יש. 

ממש מעט. 

[Benor]

^ואתה יכול להעיד על עצמך ( אם אתה מעוניין כמובן).

שלפני שלקחת על עצמך את המחויבות הזו, התבוססת בעצמך ו/או שהיית יותר מרוכז בעצמך וזה שינה במידה מסוימת את צורת ההסתכלות שלך על החיים? 

 

 

[rev-Match]

לפני כשעה, vadim6385 כתב:

 

אני פשוט אומר שזה לא משהו שהכי מתאים לי, או אני לא הכי מתאים לזה. אולי תבוא מישהי שתשנה את דעתי, לא יודע. עד עכשיו זה לא קרה. אולי יקרה, אולי לא.

 

נכון לעכשיו, כמו שלא רציתי להקים משפחה בגיל 7, 17, 27, אני עדיין לא רוצה את זה בגיל 37, וסיכוי גבוה שכך יהיה גם בגיל 47.

 

אני מסכים איתך שסיכוי גבוה שכך יהיה גם בגיל 47 , אני בטוח שהיו כמה בחורות שחשבו שיצליחו בשלב כזה או אחר בחייך אבל, עם הגיל לכולנו יש פחות רצון וסבלנות להשקיע בלשנות אדם כזה או אחר. אף אחד לא מחפש להיות על תקן "פסיכולוג" "הורה" "מנטור" לבן זוג בטח לא בטווח הגילאים אליו הגעת.

 

רווקות נצחית זה אחלה, היום יש תאוריות בסגנון - בן אדם בריא לא רוצה להתחתן.

עמיתה לעבודה שעלתה מצרפת מעידה שכל החברות שלה לא נשואות ובלי ילדים, הקושי העיקרי שלהן זה למצוא מלון שמאפשר חיות מחמד וזה מאוד נפוץ ומקובל שם.

ישראל לאומת זאת  מדינה קשה לרווקים ורווקות בין היתר כי מעגל החברים שלהם מצטמצם משמעותית עם השנים , הסביבה החברתית שלהם מתחתנת ומביאה ילדים ופשוט לא נשאר זמן לרווק/ה.

 

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2020 על ידי Dimo

[falou]

לפני שעתיים, יבגניפ כתב:

@Derish, @vadim6385האם רוב האנשים שאתם מכירים סובלים מדיכאון, בעיות נפשיות שמצריכות טיפול, נטיות אובדניות? אני מניח שהתשובה היא לא. 

החיים של רובינו זה לא רק סבל שנגמר במוות. להתייחס להחלטה לא להביא ילדים לעולם כמשהו ששובר איזה מעגל, זו פילוסופיה קיומית מאוד דכאונית ללא סיבה של ממש. 

בוודאי, רוב הזוגות והמשפחות רחוקים משלמות. כמו גם רוב בני האדם. אז מה? 

 

רב האנשים לאורך רב ההיסטוריה סבלו מחוסר באמצעי קיום. החיים היו מאבק בלתי נגמר. 

דיכאון ושות', זה פריבילגיות של הזמן החדש. 

 

פעם אלו שלא היו להם כוחות לקיום, מתו. האופציה להתקיים, במינימום מאמץ, לא הייתה קיימת. 

הפתרון לתנאי קיום קשים תמיד היה אמא, אבא, שדואגים לילדים, משפחה, ומבנה חברתי שתומך את המשפחה. אלו אבני היסוד של הקיום האנושי, והפסיכולוגיה האנושית. 

 

[Potato]

לפני 41 דקות, falou כתב:

 

אני לא מטיף להתחתן אבל אלו החיים, בגדול. או שאתה לוקח אחריות בלתי חוזרת ומחויבות בלתי נמנעת או שאתה מתבוסס בעצמך. 

התבוססות היא דבר רע?

לפני 41 דקות, falou כתב:

 

מי שחושב שמחוייבות זה משהו נמנע, אז כן... בחברה המערבית, העשירה והשבעה, בהחלט כן. אתה יכול להתקיים לבד,בלי הכרחיים קיומיים (imperatives) יותר מדי קשים. 

אבל כיף גדול, זה לא, וזה לא יותר טוב מהאלטרנטיבה, לרב האנשים. 

כנראה שהאלטרנטיבה כן קורצת להמון אנשים כי אחוזי הגירושין בשמיים.

עשו ילדים,אחרי 20 שנה הם נשארו אחראיים להם כלכלית בצורה כזו או אחרת(תמיכה בלימודים או קניה של דירה) אבל לא מחויבים לבת זוג ומתגרשים.

לפני 41 דקות, falou כתב:

 

יש מעט מאוד אנשים שטוב להם לבד, אבל ממש לבד, ויש אנשים שיודעים לברוא לעצמם כל יום מחדש עשייה וערכים ותוכן מלוא החיים. 

יש. 

ממש מעט. 

 

זו אותה שגרה שוחקת ומשעממת רק בצורה אחרת ואדים רואה סרטונים ביוטיוב ואתה לוקח ילדים לחוגים.

גם יש לא מעט אנשים שרע להם בזוגיות/ילדים אבל הם תקועים.זה לא בהכרח אומר שטוב להם.

[Derish]

לפני שעה, יבגניפ כתב:

@Derish, @vadim6385האם רוב האנשים שאתם מכירים סובלים מדיכאון, בעיות נפשיות שמצריכות טיפול, נטיות אובדניות? אני מניח שהתשובה היא לא. 

החיים של רובינו זה לא רק סבל שנגמר במוות. להתייחס להחלטה לא להביא ילדים לעולם כמשהו ששובר איזה מעגל, זו פילוסופיה קיומית מאוד דכאונית ללא סיבה של ממש. 

בוודאי, רוב הזוגות והמשפחות רחוקים משלמות. כמו גם רוב בני האדם. אז מה? 

 

זה נושא לדיון נפרד ורחב יותר, אבל בקצרה לא מדובר בהכרח על דכאון יומיומי, אלא על קושי לצאת מכל מיני סיטואציות לא נעימות שהחיים מביאים אותך אליהן עקב המחוייבות שלקחת ונגזרותיה (משכנתא, בי"ס, קהילה וכו'). אני לא מעודד רווקות נצחית כפתרון שמתאים לכולם, אלא רק חשיבה עצמאית והגעה עצמאית לסגנון החיים המתאים לכל אחד מאיתנו. זה המעגל שעליו אני מדבר ושצריך לשבור, במקום להיסחף עם הזרם ולהגיד 'ככה היה אצל הוריי, ככה יהיה גם אצלי, אין מה לעשות'. בטח שיש, אבל זה דורש שנים של פיתוח אישי וניסוי וטעייה ולפעמים גם קבלת החלטות לא פופולריות, במקום ללכת בדרך הקלה ואז להפוך לסטריאוטיפ של אדיר מילר.

 

לטעמי האישי, הכי כיף זה בכלל זוגיות יציבה אבל בלי חתונה וילדים ובלי לגור ביחד. שני אנשים עצמאיים שלומדים ומשתפרים אישית/מקצועית זה מזו, אבל לא מרגישים את הצורך להיות ביחד כל היום, ואולי אפילו לא להיפגש כל יום. כאלה שיש להם מעגלי חברים נפרדים ותחומי עניין נפרדים, אבל גם כמה נקודות השקה ופעילויות שהם אוהבים לעשות יחד מלבד להיזרק על הספה בערב אחרי שהחיים והילדים התישו אותם. אז סבבה, זה מודל נישתי שלא יתאים לרוב האוכלוסיה הנורמלית, אבל לפחות הוא שלי והגעתי אליו לבד אחרי שניסיתי כמה מסגרות אחרות. כמה אנשים יכולים לומר את אותו הדבר על סגנון החיים שהם מנהלים כיום?

 

[SlowRide]

 

לפני 3 דקות, Potato כתב:

כנראה שהאלטרנטיבה כן קורצת להמון אנשים כי אחוזי הגירושין בשמיים

לדעתי זה נובע מאשליה של המבחר. אנשים צעירים לא יודעים יותר מדי, מתחתנים, מתבגרים קצת ורואים אופציות אחרות שלא ראו לפני החתונה. הם עדיין צעירים ולא רוצים להרגיש כאילו נגמרו להם החיים ומה שיש עכשיו זה מה שיהיה עד גיל 120 אז חותכים. גם על חשבון ילדים אם יש.

[Potato]

לפני 9 דקות, Derish כתב:

לטעמי האישי, הכי כיף זה בכלל זוגיות יציבה אבל בלי חתונה וילדים ובלי לגור ביחד. שני אנשים עצמאיים שלומדים ומשתפרים אישית/מקצועית זה מזו, אבל לא מרגישים את הצורך להיות ביחד כל היום, ואולי אפילו לא להיפגש כל יום. כאלה שיש להם מעגלי חברים נפרדים ותחומי עניין נפרדים, אבל גם כמה נקודות השקה ופעילויות שהם אוהבים לעשות יחד מלבד להיזרק על הספה בערב אחרי שהחיים והילדים התישו אותם. אז סבבה, זה מודל נישתי שלא יתאים לרוב האוכלוסיה הנורמלית, אבל לפחות הוא שלי והגעתי אליו לבד אחרי שניסיתי כמה מסגרות אחרות. כמה אנשים יכולים לומר את אותו הדבר על סגנון החיים שהם מנהלים כיום?

 

נשמע שהגדרת פה יזיזות.

[יבגניפ]

לפני 12 דקות, Derish כתב:

 

זה נושא לדיון נפרד ורחב יותר, אבל בקצרה לא מדובר בהכרח על דכאון יומיומי, אלא על קושי לצאת מכל מיני סיטואציות לא נעימות שהחיים מביאים אותך אליהן עקב המחוייבות שלקחת ונגזרותיה (משכנתא, בי"ס, קהילה וכו'). אני לא מעודד רווקות נצחית כפתרון שמתאים לכולם, אלא רק חשיבה עצמאית והגעה עצמאית לסגנון החיים המתאים לכל אחד מאיתנו. זה המעגל שעליו אני מדבר ושצריך לשבור, במקום להיסחף עם הזרם ולהגיד 'ככה היה אצל הוריי, ככה יהיה גם אצלי, אין מה לעשות'. בטח שיש, אבל זה דורש שנים של פיתוח אישי וניסוי וטעייה ולפעמים גם קבלת החלטות לא פופולריות, במקום ללכת בדרך הקלה ואז להפוך לסטריאוטיפ של אדיר מילר.

 

לטעמי האישי, הכי כיף זה בכלל זוגיות יציבה אבל בלי חתונה וילדים ובלי לגור ביחד. שני אנשים עצמאיים שלומדים ומשתפרים אישית/מקצועית זה מזו, אבל לא מרגישים את הצורך להיות ביחד כל היום, ואולי אפילו לא להיפגש כל יום. כאלה שיש להם מעגלי חברים נפרדים ותחומי עניין נפרדים, אבל גם כמה נקודות השקה ופעילויות שהם אוהבים לעשות יחד מלבד להיזרק על הספה בערב אחרי שהחיים והילדים התישו אותם. אז סבבה, זה מודל נישתי שלא יתאים לרוב האוכלוסיה הנורמלית, אבל לפחות הוא שלי והגעתי אליו לבד אחרי שניסיתי כמה מסגרות אחרות. כמה אנשים יכולים לומר את אותו הדבר על סגנון החיים שהם מנהלים כיום?

 

מסכים איתך בגדול. מה שעובד לך וטוב לך - זה מה שחשוב. הדבר היחידי ששווה להשקיע בו זה מה שיגרום לך להיות מאושר.

אני רק אומר שהצד השני של זה (לא במקרה שלך, לא מכיר אותך, לא מנסה להסיק שום דבר עליך) זה אנשים שאזור הנוחות שלהם היה לא להתמודד עם בעיות איתן גדלו - בטחון עצמי, קושי למצוא זוגיות, בעיות קליטה אצלנו, ילדי המהגרים, וכו'. ואני כאני מאוד מאוד מאוד מאמין בזה שבבעיות שהורסות לך את החיים צריך לנסות לטפל. ולטפל, כמובן, זה לא אומר להגיע למצב שעושים קופי פייסט למה שעושים האחרים.

[EliC25]

לפני 15 דקות, Derish כתב:

שני אנשים עצמאיים שלומדים ומשתפרים אישית/מקצועית זה מזו, אבל לא מרגישים את הצורך להיות ביחד כל היום, ואולי אפילו לא להיפגש כל יום. כאלה שיש להם מעגלי חברים נפרדים ותחומי עניין נפרדים, אבל גם כמה נקודות השקה ופעילויות שהם אוהבים לעשות יחד מלבד להיזרק על הספה בערב אחרי שהחיים והילדים התישו אותם.

היו לי כמה קשרים כאלו, קראתי להן יזיזות

[SchnitzelLova]

לפני 45 דקות, falou כתב:

 

רב האנשים לאורך רב ההיסטוריה סבלו מחוסר באמצעי קיום. החיים היו מאבק בלתי נגמר. 

דיכאון ושות', זה פריבילגיות של הזמן החדש. 

 

פעם אלו שלא היו להם כוחות לקיום, מתו. האופציה להתקיים, במינימום מאמץ, לא הייתה קיימת. 

הפתרון לתנאי קיום קשים תמיד היה אמא, אבא, שדואגים לילדים, משפחה, ומבנה חברתי שתומך את המשפחה. אלו אבני היסוד של הקיום האנושי, והפסיכולוגיה האנושית. 

 

 

ומוסדות דת שנתנו לאנשים משמעות, מסגרת ותחושה שיש מישהו ששומר עליהם. כל אלה נחלשו מאוד ב-100 השנים האחרונות. 

[falou]

לפני 44 דקות, Derish כתב:

לטעמי האישי, הכי כיף זה בכלל זוגיות יציבה אבל בלי חתונה וילדים ובלי לגור ביחד.

 

זה נשמע כמו המערכת יחסים שלי בתיכון. היא גרה קרוב לביצפר, בשיעורים חופשיים היינו עושים אמבטיה קצף ומזדיינים.

נפלא.

כשאתה אדם מבוגר, אתה יכול לקום בבוקר, על המדרכה פוגעים בך אופניים חשמליים ושברת קרסול. בבית החולים מסתבר לא רק שתהיה עכשיו צולע כל החיים, מתברר שגם יש לך סרטן בביצה השמאלית, ואתה עובר כרתה. ועכשיו... לא יודע כמה מי יודע מה כיף תהיה לזאת שלא גרה איתך, עם צולע וביצה (אחת), וכמה יציב כל המצב שלך ייראה לה (סרטן זה דבר שיכול לחזור), והיא תיקח את הכיף שלה למקום אחר.

 

ואם אתה לא מבין את זה, אתה חי חיים של תיכוניסט, לא של אדם בוגר.

[SchnitzelLova]

לפני כשעה, Dimo כתב:

רווקות נצחית זה אחלה, היום יש תאוריות בסגנון - בן אדם בריא לא רוצה להתחתן.

 

הם לא אנשים בריאים. מדובר באנשים שכל כך מושקעים בתוך עצמם וכל כך מקובעים שלא נשאר להם מקום לאף אחד אחר לא לבני זוג ולא לילדים.