רוצה להתחתן, אבל מבועת מהמחשבה על גירושים. מה עושים?

[amir74]

 

לפני 3 שעות, vadim6385 כתב:

 

++

 

ראיתי את המשפט MGTOW בכותרת של אחד מהסרטונים, והבנתי שאין מה להקשיב לו

הכי טוב זה לקפוץ למסקנות

[vadim6385]

אני יודע שיש סימנים מזהים שבהם צריך להפסיק לבזבז את הזמן על הסרטון

 

המילים MGTOW או red pill זה חלק מהם

[SlowRide]

בדרך כלל שמתחילים להסביר לך שיש פה בעצם קונספירציה, שזה אנחנו נגד הם או שהרצפה עקומה, זה סימן שכדאי לחתוך.

[pooh-bear]

לפני 7 שעות, EliC25 כתב:

גם אני רואה אצל רוב הזוגות הגרושים שמה שהשתנה זה האישה שהפכה לקרירה/מתוסכלת/מופרעת בצורה כזו או אחרת, מה שהרס את הזוגיות ובעיקר גרם לגבר להרגיש כאילו היה שם רק כדי "לתרום זרע".

זה... לא יודע איך להגיד... פשוט לא נכון? ממש לא נכון? הכי לא נכון שאפשר?

 

אתה צריך להבין שהחיים עם שלושה ילדים ומשכנתא הם לא החיים שאתה מכיר בתור שני אנשים צעירים, בריאים ובלי שום התחייבויות. אם אתה מצפה שדברים ימשיכו להיות מה שהם היום, אתה גם טועה (לגמרי, הכי שאפשר) וגם פוגע בקשר בגלל ציפיות לא ריאליות כאלה.

 

מה שקורה אצל הרבה זוגות הוא שטוב להם בסיטואציה מסויימת, וכשהמצב משתנה הם לא מצליחים להבין בכלל שהמצב השתנה, בטח לא להתכונן ולנהל את השינוי בצורה מודעת. ואז נורא קל לכל אחד מהצדדים לברוח ל"פינה" שלו, כש(לרוב) הגבר ישקיע יותר בעבודה ויאשים את האישה שהיא כבר לא מתעניינת בו ולא מעריכה את מה שהוא עושה והאישה תיקח על עצמה את רוב (או כל) הטיפול בילדים ותאשים את הגבר שהוא לא עושה כלום בבית. קלאסיקה. מכאן כל אחד רואה רק את הצד שלו ומתחפר בעמדה שלו וההמשך די ברור.

 

כדי לצלוח את זה צריך גם להבין שהחיים משתנים והבעיות של זוג ללא ילדים שונות מהבעיות של זוג עם תינוק, והן בתורן שונות מהבעיות של זוג עם שני ילדים בבי"ס וכך הלאה. גם אם הבנת, צריך כל הזמן לנסות ונהל (ממש לנהל, כמו במשרד) את הבעיות האלו: להבין מה עובד טוב, מה פיחות טוב ומה ממש גרוע, ולנסות לשפר את מה שלא עובד טוב. זה כמובן מחייב תקשורת מאוד טובה והמון הקשבה, וגם הבנה (די פשוטה אבל כמעט בלתי אפשרית) שבעיות הן לאו דוקא אוביקטיביות ומה שלאחד נחשב טריוויאלי לאחר נראה כמו מכשול בלתי עביר מצד אחד, ומצד שני נכונות של שני בני הזוג להתפשר במקומות שמפריעים לשני.

 

having said that, נורא קל לכתוב, למצוא זוג שמצליח אשכרה לתקשר ככה הרבה (הרבה) יותר קשה (גם לי לצערי זה לא לגמרי עובד).

 

לפני 5 שעות, Transporter כתב:

מה בדיוק אפשר לעשות עם 15 נטו ביחד?

לחיות? אפילו ברמה יחסית סבירה.

 

ציטוט

יש לי חברים שעם 30 בקושי מצליחים להתקדם בחיים בלי עזרה מההורים

טורטליזם במיטבו.

עריכה אחרונה ב-13 לנובמבר, 2020 על ידי pooh-bear

[colauti 9]

אני במצב גרוע ממך,פותח הנושא.

אני נושק לגיל 40-פעם אחת ברחתי רגע לפני ופעם שנייה חתכתי אחרי 3 שנות זוגיות ללא מחויבות.

כנראה הפחד נובע מהניסיון הרע -בן להורים גרושים המון שנים (36 פלוס) כולל ילד שלא גדל אצל אףאחד מהם לאחר נישואין ראשונים של ההורים שנגמרו בכסאח מטורף בין המשפחות עד כדי כך,שאם פוגשים זה את זה ברחוב לא אומרים אפילו שלום, נישואין שניים של שני ההורים-אצל האבא מחזיקים אבל,גם גירושין פעם שנייה אצל האמא לאחר 6 שנות נישואין).

אם ננסה לשקלל את הסיטואציה שאלתי חבר לפני כ 14 שנים (אחרי 6 שנות זוגיות) אם הוא בטוח אז הוא אמר " אוי ואבוי אם לא אהיה בטוח).

מצד שני,כל שבוע אני שומע על עוד זוג שמפרק חבילה.

בסופו של יום,עניין הבטחון העצמי משחק תפקיד ראשי ופחות הכסף.

כשאבא שלי הביא את הילד השני, הם כזוג הרוויחו פחות מ 15 נטו ועדיין גידלו אחלה ילד.

יש לי גם חבר טוב אב ל 5 שאשתו לא עובדת והם חיים רק ממשכורת אחת של 7-10 בחודש כך שלא הכל כסף בעולם.

עריכה אחרונה ב-13 לנובמבר, 2020 על ידי colauti 9

[איציק נ.]

לפני 22 שעות, davemustaine87 כתב:

העניין הוא איך מתמודדים עם זה? כי אני כן רואה את עצמי נשוי, וכן רוצה לבנות את החיים שלי עם זוגתי, אבל לא מצליח להתנער מההרגשה שעוד כמה שנים דברים יכולים להתהפך לגמרי, ויכול למצוא את עצמי בשפל גדול במקרה הטוב, ובכמה מדורי גהינום במקרה הרע. 

לפי דעתי, ותסלח לי שאני קופץ מייד לשורה התחתונה, אתה צריך טיפול בחרדות. לא מכיר אותך מספיק טוב בשביל לומר מאילו עוד חרדות אתה סובל, אבל לדעתי יש שם משהו "שיושב על" העניין הזה וברגע שיהיו לך ילדים זה יתעצם לכיוונים אחרים ויש סיכוי שתדפוק גם את הדור הבא אחריך.

בחיים הכל יחסי: היום אתה מפחד להתגרש ? סבבה. אחרי שיהיו לך ילדים, תבין שהפחד מלהתגרש יקבל פרופורציות וידחק לתחתית רשימת הפחדים שלך.
אחרי שמגיע הילד הראשון, תכל'ס, המשחק משתנה (גם אצלך, וגם הורמונלית אצל האישה. תתכונן לקבל אישה קצת אחרת ממה שחשבת שהכרת עד כה).
מאותו הרגע שיש ילד\ילדים בתמונה - אנחנו כבר לא באמת ישנים אותו הדבר - ומכאן זה מתחיל. הדאגות האין-סופיות לילדים הם משהו טיבעי וזה ידיר שינה מעיניך לא מעט (לא בכל יום, אבל יהיו תקופות שכן). אין הורה שלא דואג לילדים שלו, זו דאגה מסוג שעדיין לא הכרת.
 

שורה תחתונה:
תחייה את החיים ותשתדל להנות כמה שיותר, גם מהאישה וגם מהילדים. *אל* תפחד כי לא תמיד זה באמת בשליטה שלך.

אנחנו מתכננים תוכניות אבל ליקום תוכניות משלו - והוא לא שואל אותך. 

איציק

[sperial]

פות"ש, אני מבין את חששותיך. גם אני נכנסתי ללחץ לא קטן אחרי שהחלטנו להתחתן (והנסיבות היו שונות משלך, היכרות קצרה מאד). אבל התגברתי על החששות, התקדמתי, ובפרספקטיבה של 31 שנה ו-3 ילדים אני יודע שזו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי מעולם.

 

אז לטעמי החששות שלך מוצדקים. הסבירו לך מה הולך להשתנות. אבל אם לא תתקדם לא תגיע לשום מקום. והיה ער לכך שעם השנים אתה תשתנה, בת הזוג תשתנה, הזוגיות תשתנה.

 

חוץ מזה, חשוב מה האלטרנטיבה. מה תעשה אם הגברת תחליט שהיא לא רוצה לחכות לך ותלך לחפש אב אחר לילדיה? אתה תשאר לבד, תתחיל מאפס וסיכוי גבוה שגם בת זוג אחרת תהיה לחוצה לילדים.

 

יש כאן עוד איזו תפיסה מעוותת, לפיה הזוגיות היא תחרות בין בני הזוג. ולא היא. פעם האחד מוותר, פעם האחר, פעם מתפשרים, פעם מחליטים לא להחליט. 

עריכה אחרונה ב-13 לנובמבר, 2020 על ידי sperial

[gollu]

הצעה שלי לסדר פעולות:

1. תתחתן (רבנות או לא # לא משנה)

2. תחיו ככה חצי שנה, תרגיש שהכל זורם

3. תעשו ילד

4. חכו שנתיים שלוש

5. תעשו ילד שני

6. אל תעשו (בשום מקרה ואופן,לא משנה מה השכנועים והתבכיינות) עוד ילד

 

אם ילד אחד או שניים אפשר לשרוד גירושים, יותר זה כבר סרט אימה. 

[sperial]

ואז תוולד שלישיה...

[SchnitzelLova]

לפני 7 שעות, Transporter כתב:

 

מה בדיוק אפשר לעשות עם 15 נטו ביחד?

יש לי חברים שעם 30 בקושי מצליחים להתקדם בחיים בלי עזרה מההורים

 

חברים שלך מטומטמים.

[SlowRide]

מי שלא מצליח להסתדר עם 30 צריך לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי.

[colauti 9]

לפני 12 דקות, SchnitzelLova כתב:

 

חברים שלך מטומטמים.

לא מטומטמים אבל,חסרי הבנה כלכלית ואנשים שרוצים לחיות ברמת חיים של 10 רמות ממה שהם יכולים.

גרוע מכך- כך מחנכים את הדור הבא-שהכל מגיעה בקלות,ללא מאמץ  וככה זה שהילד בבית הוא "מלך" ו "נסיך" וההורים הופכים לעבדים לאחר מכן.(זה כבר עניין לדיון אחר- חינוך ,חינוך ושוב חינוך).אם אני כרווק ממשכורת של 6-6.5 חוסך כמה מאות ש"ח בסוף החודש אז עם 30,000 לחודש גם לו הייתי נשוי +2 הייתי חוסך לפחות חצי מהסכום.

תראו מה קורה- שנה אנחנו במגפה ואנשים מתחום הבמה והבידור למשל, שכל ערב הרוויחו עשרות אלפי ש"ח והצהירו שלא יופיעו תמורת סכום כזה או אחר,ינשקו לכם את הרגליים אם תגידו להם לצאת להופיע תמורת 1/3 או 1/4 מהסכומים שגבו קודם לכן.

הבעיה של רוב האנשים הללו- לא יודעים לחסוך "לירה לבנה ליום שחור" ואז כששנה אין עבודה או שיש תקופה פחות טובה כלכלית נכנסים לסחרור,שמשפיע גם על המצב בבית ואז מתחילות הצרות והמריבות ומשם אנחנו יודעים לרוב איך זה נגמר.

רוב הזוגות של התחום הזה מסתכלים יותר על כסף ומבחינתם כשנגמר הכסף נגמרת הזוגיות כי "אין יותר אהבה" אבל הם שוכחים ששום כסף בעולם לא מפצה על היעדר אהבה.

 

[sperial]

יש כאן איזו סטיה מהנושא. אבל, כן, יש לא מעט דברים שנספגים בבית, אבל יש גם השפעה סביבתית. ו-keeping up with the Joneses זה לא רק סרט, אלא מציאות שיכולה להיות מאוד לא בריאה. 

[vadim6385]

לפני שעתיים, sperial כתב:

חוץ מזה, חשוב מה האלטרנטיבה. מה תעשה אם הגברת תחליט שהיא לא רוצה לחכות לך ותלך לחפש אב אחר לילדיה? אתה תשאר לבד, תתחיל מאפס וסיכוי גבוה שגם בת זוג אחרת תהיה לחוצה לילדים.

 

אני בדיוק במצב כזה - כל בחורה שאני מדבר איתה, רוצה התחייבות לחתונה+משפחה+ילדים.

 

אני לא מוכן (מסיבות שלי), בטח שלא עם מישהי שאני לא מכיר, וזאת בעיה.

 

עדיין, לדעתי עדיף להיות לבד, מאשר להיות בזוגיות מתוך אילוץ כזה או אחר.

גדלתי בבית כזה, וראיתי מספיק אנשים כאלה בסביבה.

 

לדעתי, אם זה מגיע לאולטימטום של "או חתונה או שאני עוזבת", תבחר באופציה ב', כי אין מה להמשיך לחפש שם.

רצון למסד את היחסים זה משהו שצריך לבוא משני הצדדים. בטח שלא מתוך הצבת תנאי.

 

לפני שעה, gollu כתב:

הצעה שלי לסדר פעולות:

1. תתחתן (רבנות או לא # לא משנה)

2. תחיו ככה חצי שנה, תרגיש שהכל זורם

3. תעשו ילד

4. חכו שנתיים שלוש

5. תעשו ילד שני

6. אל תעשו (בשום מקרה ואופן,לא משנה מה השכנועים והתבכיינות) עוד ילד

 

אם ילד אחד או שניים אפשר לשרוד גירושים, יותר זה כבר סרט אימה. 

 

לדעתי צריך להיות או אפס ילדים, או יותר מאחד. משפחה עם ילד יחיד זה עוול לילד.

עריכה אחרונה ב-13 לנובמבר, 2020 על ידי vadim6385

[sperial]

ואדים, נדמה לי שאתה טיפה מפספס. 

 

לגבי פות"ש - לא נראה לי שמדובר באולטימטום. אבל באיזה שהוא שלב הגברת עלולה להחליט שנמאס לה לחכות ותתחיל לחפש במקום אחר.

 

לגביך  - כנראה שהן לא מחפשות ילד ממך כאן ועכשיו. אבל לא רוצות להשקיע בקשר שמלכתחילה לא צפוי להוביל אותן לאמהות (ואותך לאבהות) כאשר יבשיל. אם אני זוכר נכון גם אתה כבר בן 35 בערך, אני מניח שהנשים אותן אתה פוגש לא צעירות בהרבה, ואצלן השעון לא מתקתק אלא מצלצל. אז אם מובכר בנשים שרוצות ילדים ואתה, עקרונית, לא מעוניין בהם, למה להן להשקיע בך זמן ומאמץ?