רוצה להתחתן, אבל מבועת מהמחשבה על גירושים. מה עושים?

[sperial]

לפני 17 דקות, EliC25 כתב:

גם אני רואה אצל רוב הזוגות הגרושים שמה שהשתנה זה האישה שהפכה לקרירה/מתוסכלת/מופרעת בצורה כזו או אחרת, מה שהרס את הזוגיות ובעיקר גרם לגבר להרגיש כאילו היה שם רק כדי "לתרום זרע".

 

יש לי תחושה שאתה רואה רק צד אחד של הזוג הנפרד. 

בזוגיות יש שני צדדים, כנראה שגם בפרידה.

אבל למה להיות פסימיים? אם 30% מתגרשים אז 70% לא.

 

@yogev20 גיל הנישואין הולם ועולה בהדרגה, זה תואם לפחות שני דברים - האחד הוא משך ההכשרה המקצועית והיציאה לעצמאות כלכלית, השני הוא המוסכמה החברתית לגבי זוגיות ללא נישואין פורמליים. כמה זוגות, בגיל של הוריך, חיו יחד לפני הנישואין?

 

את עניין גיל הולדת\לידת הילדים לא תרגיש בגיל 30. תרגיש אותו כאשר בגיל 45-50, ואף יותר, תצטרך להתמודד עם בני התשחורת. לכן דיברתי על איזו נקודת איזון, בחוגים שלי (ואני מניח גם שלך) מדובר על משהו סביב גיל 30 (לגבר טיפה יותר, לאשה פחות), וכמובן שזה מאד אינדיבידואלי. ולא לשכוח, השעון הביולוגי דופק. יותר בולט אצל האשה, אבל גם אצל הגבר. זה נכון לפוריות, אבל לא רק לה, גם להרבה צדדים אחרים של הבריאות וגם של ההתנהגות.

 

עריכה: יש עוד שלב שבו תרגיש את הנישואין המאוחרים: כאש רהילדים שלך יתחתנו בגיל יחסית מבוגר, ורק תתחיל לרדוף אחרי נכדים כשתהיה בן 65 ויותר. זה דבר שאף אחד לא חושב עליו, אבל מתברר שכמו  לפני אי אילו דורות, גם היום סבא וסבתא חשובים לגידול נכדיהם, וזה מצריך כוח (גילוי נאות: אין לי נכדים, אבל אני רואה את חברי שנכדיהם מוציאים מהם את המיץ, במובן החיובי של המילה).

עריכה אחרונה ב-13 לנובמבר, 2020 על ידי sperial

[farkash7]

לפני 10 דקות, yogev20 כתב:

גיל 30 זה עדיין צעיר לקבל החלטה פזיזה כמו הקמת משפחה

 

מוקדם למי? לגבר? ברור.

לגברת? ממש לא צעיר, בטח אם היא רוצה יותר מילד אחד והם לא עשו בדיקה על רטוב שהכל תקין אצל שניהם.

 

בקיצור אין בטוח. הדבר היחיד שבטוח הוא שלאשה יש מס ביציות מוגבל. 

אתה כל כך חושש מגרושים? תדאג לקנות עוד דירה לפני שזה קורה. הכסף על הילדים יהיה פחות או יותר אותו דבר הבעיה הגדולה היא שפתאום בית אחד לא מספיק.

 

אם החלטת שזה זה זו דווקא אחלה תקופה לשונאי חתונות. סוגרים אירוע בחצר 20 איש בלי כאבי ראש זבנג וגמרנו.

גם ללידות זו אחלה תקופה, רק תדאג להיות בבידוד בדיוק ביום הלידה ושיחקת אותה.

 

אני מאמין באמת בסיסית, אם זוגתך היא אדם טוב לב באמת באמת והיא אוהבת אותך אתם תסתדרו גם אם תתגרשו, אבל זו רק תאוריה שפיתחתי לעצמי בראש כי הייתי בחששות דומים.

עריכה אחרונה ב-13 לנובמבר, 2020 על ידי farkash7

[MiniMiz3r]

לפני 3 דקות, sperial כתב:

אבל למה להיות פסימיים? אם 30% מתגרשים אז 70% לא.

 

אתה יודע מה אומרים, יש שקרים, יש שקרים גסים ויש סטטיסטיקה. זה ש-30% (זה קצת פחות האמת, כ-27%) מהזוגות מתגרשים לא אומר שהסיכוי של כל זוג אקראי להתגרש הוא 30%. זה לא רולטה בקזינו, וזה משתנה בין אדם לאדם. להסתכל על כתבה ב-YNET שכתוב בה "30% מתגרשים!!1אחד" ולפתח על סמך הכתבה הזאת פוביה מנישואין זה מטומטם.

זה לעניין הסיכון.

 

לעצם המהות, גירושין זה לא סוף העולם. אני מכיר כמה וכמה זוגות שהתגרשו, כולם המשיכו הלאה בחייהם. בשנים האחרונות חל גם שינוי מהותי בנושא המזונות כך שבמשמורת משותפת מלאה האב לא משלם מזונות כלל (בהנחה והאם לא משתכרת משמעותית פחות ממנו).

זה לא נעים אבל זה ממש לא "גהנום".

[EliC25]

לפני 12 דקות, yogev20 כתב:

גיל 30 זה עדיין צעיר לקבל החלטה פזיזה כמו הקמת משפחה. אני בעד לא להיות לחוץ כי לרוב זה מתכון לכישלון.

אני לא חושב שיש קשר לגיל עצמו אלא לזוגיות. יש זוגיות בני 35 שאחרי חודשיים מתחתנים (ומתגרשים) ויש זוגות בני 23 שביחד מהתיכון והם נשואים באושר עד יום מותם.

אחי התחתן אחרי שנה ביחד, בגיל 22/19 שלהם, היום כבר אחרי 21 שנים ועשרה ילדים הזוגיות שלהם טובה ומאושרת.

כנ"ל לגבי כל המשפחה שלי, שהתחתנו באמצע גילאי ה20, ונשואים מעל לעשור.

לדעתי להיות אבא לתינוק לקראת גיל 40, ובכלל לגדל בני עשרה כשאתה מתקרב ל60, זה נוראי. אני רואה את זה על עצמי כבן זקונים, פער הדורות עושה את שלו.

[ישה]

ככה זה בטבע   הנקבה דואגת לדור ההמשך.

 

לכן אם תדאג לה למערה טובה לציד טוב לה ולגורים היא תסכים לתת לך גם סקס מפעם לפעם.

 

ואם תדאג לכך מצבך יהיה טוב .

 

מה הזכר רוצה בית חם ונקי בגדים נקיים סקס ושיתנו לו להתעסק בתחביב שלו סריגה / מכוניות וכו'

 

וברגע שמפנימים שממספר אחד הילדים הופכים למספר אחד ואתה מספר שניים הכל נראה קל יותר.

 

משוואה פשוטה שצריכה תחזוק יומיומי כדי שתתקיים בהצלחה.

[EliC25]

לפני 14 דקות, sperial כתב:

לי תחושה שאתה רואה רק צד אחד של הזוג הנפרד

מכיר 2 צדדים אבל גם צד אחד.

בדרך כלל כשאני מכיר את 2 הצדדים אני מגיע די מהר למסקנה שאני לא מבין מה לעזאזל הם עשו ביחד מרוב שהם לא מתאימים...

במקרה של חמי וחמותי, היא אומרת שהוא לא מתאים לה והוא אומר עליה דברים אחרים, אבל מה שבטוח זה ששניהם צודקים ושניהם טועים כי הם מסתכלים אחד על השניה בראייה צרה.

תפתח את קבוצת אבא פגום ותראה כמה פוסטים אנונימיים עולים מגברים נשואים שהזוגיות שלהם התהפכה מהצד השני ולא מבינים כל כך למה ומה לעשות.

לפני 5 דקות, MiniMiz3r כתב:

 

אתה יודע מה אומרים, יש שקרים, יש שקרים גסים ויש סטטיסטיקה. זה ש-30% (זה קצת פחות האמת, כ-27%) מהזוגות מתגרשים לא אומר שהסיכוי של כל זוג אקראי להתגרש הוא 30%. זה לא רולטה בקזינו, וזה משתנה בין אדם לאדם. להסתכל על כתבה ב-YNET שכתוב בה "30% מתגרשים!!1אחד" ולפתח על סמך הכתבה הזאת פוביה מנישואין זה מטומטם.

זה לעניין הסיכון.

 

לעצם המהות, גירושין זה לא סוף העולם. אני מכיר כמה וכמה זוגות שהתגרשו, כולם המשיכו הלאה בחייהם. בשנים האחרונות חל גם שינוי מהותי בנושא המזונות כך שבמשמורת משותפת מלאה האב לא משלם מזונות כלל (בהנחה והאם לא משתכרת משמעותית פחות ממנו).

זה לא נעים אבל זה ממש לא "גהנום".

 

אתה צודק שלא כך הסתברות עובדת.

אבל גם צריך לזכור פרט חשוב והוא שלא מעט זוגות נשואים, נשואים בכורח נסיבות החיים ועדיף להם להתגרש (מבחינה כלכלית, בגלל הילדים, מה יגידו השכנים וכו)

[SlowRide]

לפני 28 דקות, EliC25 כתב:

אם אחוז הגירושין היה נמוך הייתי אומר לפות"ש שהוא בהחלט מגזים, אבל מדובר על משהו כמו 30 אחוז

נדמה לי שזה אותו אחוז בלהיות מעורב בתאונת דרכים, אבל לא בטוח.

[aviaviavi]

לפני 18 דקות, yogev20 כתב:

גיל 30 זה עדיין צעיר לקבל החלטה פזיזה כמו הקמת משפחה. אני בעד לא להיות לחוץ כי לרוב זה מתכון לכישלון.

אתה ממש מנותק מהמציאות כי אתה שוכח לקחת בחשבון את הצד השני, האישה.

אישה לא יכולה להקים משפחה באיזה גיל שבא לה, הריון ולידה זה לא עניין של מה בכך,  זבנג וגמרנו.

הריון לאחר גיל 35 הוא בעל סיכון גבוה יותר להפלות/מומים, יכולת הפריון של האישה יורד משמעותית לאחר הגיל הזה(לעומת שנות ה-20 שלה) אז בהנחה ורוצים יותר מילד אחד(ממוצע ארצי) אתה במצב לא אידאלי אם אתה מתחיל לגבש דיעה בנושא רק בגיל 30

[amir74]

שני הסנט שלי

למיטב הבנתי זוגיות בבסיסה היא סיפוק של צרכים ורצונות של שני הצדדים.

מה הצרכים והרצונות שלך, אני מקווה שאתה יודע.

מה הצרכים והרצונות שלה ?

לרוב זה מסתכם בדירה נאה, מספר ילדים שהיא כבר יודעת את השמות שלהם מאז שהיא הייתה בגיל 10 וחיים נוחים.

הבעיה היום לגברים היא לא הגירושים אלא הכוח שיש לנשים כשמגיע הקונפליקט. המערכת מוטה לטובתן בצורה משמעותית. מספיק עלילת שווא אחת ואתה נמצא בעמדת נחיתות.

אין להן הרבה מה להפסיד ברגע שהן מחליטות שהן איבדו את הריגוש ואתה כבר לא עושה להן את זה אז הן מגישות בקשה לגירושים.

 

משפט שנחרת לי בראש מלפני כעשור. יושבים בארוחת שבת אצל חברים, מדברים על זוגיות ואשתו של המארח מוציאה משפט "למה אני צריכה אותו" ?. מנקודת המבט שלה זה ברור, היא קיבלה ממנו את מספר הילדים שהיא רצתה. יש לה דירה, עבודה, תקבל מזונות ברגע שתתגרש. רמת החיים שלחה כמעט לא תיפגע.

 

בקיצור, הסטטוס, רווק, נשוי, ידוע בציבור ממש לא משנה.

מה שמשנה זה האם אתה רוצה ילדים כי זה ה-גיים צ'יינג'ר.

כל עוד אין ילדים אתה "חופשי". ברגע שיש ילדים הסטטוס לא משנה.

 

מציע לצפות בסרטונים של better bachelor ביוטיוב. הוא מסביר את הנושא הרבה יותר טוב ממני.

 

בהצלחה בכל החלטה שתבחר

[sperial]

ההסתכלות הכלכלית גרידא נראיתי לי בעייתית. נישואין הם גם הסדר כלכלי, אבל הרבה יותר מזה. בחוגים שלנו הימים בהם משפחות היו משדכות זוגות משיקול כלכלי חלפו, וגם הרבנים לא מנהלים לנו את חיי המין.

[farkash7]

יהיו בשרשור הזה עוד כמה עמודים אבל אפשר לסכם אותו

 

 

[falou]

לפני 4 שעות, Michazzz כתב:

יש פוסטים שבהם אני מרגיש שיש לי מה להגיד בנושא, ויש שלא. אני ביחד עם זוגתי 20 שנה ועכשיו בהליכי גירושין. יש לי כבר 3 חברים טובים שהתגרשו בשנה האחרונה. לכולם יש מכנה משותף אחד - הם לא השתנו אבל האשה השתנתה מהרגע שבו נולדו הילדים. פשוט הגבר הפך להיות במקום השני או השלישי והרביעי בסדר העדיפות.

 

 

זה לא היה ברור ומובן מאליו מראש?!

כאילו, מישהו חשב שיש לו פטנט אחר לחיים?

[Transporter]

לפני 13 שעות, Benor כתב:

יחלקו עליי כאן ואולי אני מגזים אבל בישראל של היום לדעתי, המינימום שבמינימום בשביל לגדל משפחה עם ילד אחד+ היא משכורת משותפת של 15-20 נטו לפחות. 

פחות מזה יהיה דחוק מדי.

למה לרוב הולדת ילדים לא נכנסת במערכת השיקולים הכלכליים?

 

מה בדיוק אפשר לעשות עם 15 נטו ביחד?

יש לי חברים שעם 30 בקושי מצליחים להתקדם בחיים בלי עזרה מההורים

[falou]

לפני 49 דקות, amir74 כתב:

שני הסנט שלי

למיטב הבנתי זוגיות בבסיסה היא סיפוק של צרכים ורצונות של שני הצדדים.

מה הצרכים והרצונות שלך, אני מקווה שאתה יודע.

 

 

זו בדיוק הגישה הבעייתית, שמתייחסים לזוגיות כאל כלי להטבה עצמית.

תגיד, גם יחסי הורים - ילדים הם כאלו?

אני מגדל את הילד, כל זמן שהוא מספק את צרכי ורצונותיי?

 

אני מניח שכולם מסכימים שלא.

 

אז זוגיות מחוייבת היא, קודם כל ולפני הכל, יצירת מסגרת יציבה לגידול ילדים, כי לילדים יותר טוב עם שני הורים (נקודה), וזה יותר קל, ויש גיבוי וכו'. אם לא עושים ילדים, באמת, אפשר לעשות חוזה שמתחדש כל תקופה מסויימת, ולבחון כל פעם מחדש אם עדיין מתאים.

אם כך, בהיותה המסגרת שנועדה לאפשר גידול ילדים, והיות וגידול ילדים הוא לא תלוי צרכי המגדל, גם הנישואים לא.

 

נישואים זו התחייבות לעמוד ביחד בפני העולם, החיים והמציאות, לא משנה מה ייקרה. גם אם תחלה במחלת נפש, גם אם זוגתך תפצע ותהיה נכה, גם אם ייקרו דברים נוראיים, גם אם יהיה קשה... כדי שתדע, בוודאות, שאתה לא לבד מול העולם. ואז גם תוכל להביא ילדים, עם מידה גדולה יותר של תמיכה וודאית.

 

אחרת, זו שותפות על תנאי.

אז תעשו חוזה שאתם ביחד בתנאים מוסכמים בראש (אם תחלי בסרטן, למשל, אני בחוץ או אם אזכה בלוטו, אני עוזב ומחפש מישהי צעירה שתלך איתי בשביל הכסף), ולא צריך את ההתחייבות הכביכול מוחלטת של נישואים.

 

[SlowRide]

לפני 57 דקות, amir74 כתב:

מציע לצפות בסרטונים של better bachelor ביוטיוב. הוא מסביר את הנושא הרבה יותר טוב ממני

יוטיוב הציע לי כמה סרטונים שלו פעם. לא יודע, נשמע לי רוב הזמן כמו דיבורים של incel ממוצע.