פורד קפרי - המוסטנג האירופאי

[yohai71]

החלטתי לעשות עצירה קלה מסקירות מכוניות בריטיש ליילנד, עבור רכב שהוזכר בכמה מהן, ודווקא נראה לי שיותר משלושה אנשים יזכרו.

 

 

התזה הישנה שלסטייל אמריקאי, מוטורי או אחר, יש השפעה על בריטניה ושאר אירופה, היא די נכונה- ואף מכונית לא מוכיחה את זה טוב יותר מהפורד קפרי. בדומה למוסטנג המפורסמת, גם הקפרי התבססה על מכונית סאלון נפוצה, ושווקה כאלטרנטיבה ששווה לשאוף לה עבור קהל בעל חוש אופנתי ובטחון עצמי. אבל כשיתוף פעולה אנגלו-גרמני, הקפרי הייתה ביטוי שונה לחלוטין מהקונספט האמריקאי האמור.

 

הקפרי נשוא פוסט זה, שיצא לאור בשנת 1969, היה למעשה הפורד הבריטי השני שנשא את השם. קדם לו קפרי שהוצג בשנת 1961 והיה מבוסס על הפורד קונסול קלאסיק, מכונית סאלון שמוצבה מעל לקורטינה. ההשפעה האמריקאית על עיצובה הייתה כל כך חזקה, עד שהרכב היה יכול להיחשב כ-ווקסהול משנות החמישים (בזמנם המכוניות שלהם היו העתקים של עיצובים אמריקאים):

 

 

די במהרה נפלה המכונית תחת צילה של הקורטינה, שהייתה בעלת עיצוב שמרני (אך יש אומרים נאה יותר), אבל עם שמירת ערך טובה יותר, ובסופו של דבר הוחלפה הקפרי בידי הקורסאייר בשנת 1964 (אגב, גם מכונית זו הושפעה מעיצוב אמריקאי, הפורד ת'אנדרבירד של שנת 1961).

 

כאמור, הקפרי של 1961 היה פורד בריטי, אבל הקפרי משנת 1969 כבר היה רכב בהיקף אירופאי. בשנת 1964, באותו זמן שהמוסטנג פתח בכיבוש אמריקה, החל הפיתוח של מה שנקרא בתחילה "פרויקט קולט" בדאגנהם, מרכז פורד בבריטניה. אין תיעוד וודאי לזהות האחראי בפורד-בריטניה לעיצוב המוצלח והעל-זמני, אבל אולי הצעד הגאוני ביותר היה לשנות את החלונות האחוריים הזוויתיים...:

 

 

...לצורה מעוגלת של פרסת-סוס, שחוץ מלהזכיר את חלונות הקפרי המקורי משנת 1961, עזרה להדגיש את החלק הקדמי (מכסה המנוע הארוך, שבדגמים החזקים הייתה בו גם "בליטת כוח"). מלבד זאת אחוריים קצרים, עיצוב פאסטבאק, כונסי אוויר מזויפים לפני הגלגלים האחוריים ועיטור לאורך הצד שמסתיים בצורת מקל-הוקי, יצרו את אולי העיצוב המוצלח ביותר של פורד מאז מלחמת העולם השנייה– ואולי בכלל.

 

 

מכאנית, הקפרי היה פורד טיפוסי לאותם ימים; מלפנים זרועות מקפרסון, היגוי rack and pinion, ומאחור קפיצי עלים. הקפרי עשה שימוש בחלקים רבים מתוך הקורטינה דור שני (משנת 1966), עם שני הבדלים עיקריים: האחד היה בסיס גלגלים ארוך יותר בסביבות 7.5 ס"מ מזה של הקורטינה- במבט מהצד, מבחינים מיד שהתוספת הלכה לטובת החלק הקדמי, עבור מכסה המנוע הארוך. ההבדל השני הוא היצע מנועים נרחב באופן חסר תקדים, מתוך חשיבה גם על השוק הבריטי וגם על השוק האירופאי.

 

 

עבור השוק הבריטי, פורד הציעה שני מנועי ארבעה צילינדרים בנפחים 1.3 ו-1.6, מנוע V4 2.0 ואת מנוע V6 "אסקס" המפורסם, בעל נפח 3.0. בשאר אירופה, פורד הציעה מנועי V4 בנפחים 1.3, 1.5 ו-1.7 ליטרים וגרסאות של מנוע "קלן" V6 בנפחים 2.0, 2.3 ו-2.6 ליטרים. עד 1974, ביצעה פורד סטנדרטיזציה בכל אירופה למנועי ארבעת הצילינדרים, והחליטה על מנועי V6 2.3 עבור אירופה ו-V6 3.0 עבור בריטניה. בין 1969-1976 ההרכבה הייתה בהיילווד שבליברפול, קלן בגרמניה וגנק שבבלגיה. אחרי 1976, כל הייצור עבר לגרמניה.

 

 

בדיוק כמו המוסטנג, הקפרי היה להיט מההתחלה, ונעזר בשיווק שמיצב את המכונית כמוצר יוקרתי שיש לשאוף אליו, ומוצלח במיוחד היה הסלוגן בפרסום בבריטניה: "המכונית שתמיד הבטחת לעצמך":

 

 

לא צריך להתאמץ בשביל להסיק שמכוניות כמו הקפרי עזרו לחסל את שוק מכוניות הספורט המסורתיות כמו ה-MGB או הלוטוס אלאן, שלא יכלו להתחמק מגורל ה"אתה יכול לקנות מכונית ספורט אם אנחנו יכולים להכניס את הילדים והקניות לתוכה".

 

 

בבריטניה, הקפרי נהיה סמל להצלחה בחניון מכוניות החברה, ולעיתים קרובות הוצע כפרס או גזר ע"י מעסיקים עבור עובדיהם, שבדרך כלל היו אמורים לקבל קורטינה. עד סוף 1970, פורד מכרו 400,000 יחידות ועד 1973, 1.2 מיליון בכל העולם כולל בצפון אמריקה, שם שווק הרכב כמרקורי קפרי:

 

 

הקפרי מהסדרה הראשונה, היה גם בעל קריירת מרוצים מרשימה. פורד בנתה עבור אליפות מרוצי מכוניות סאלון האירופאית את הקפרי RS2600 ואחר כך RS3100. ל-RS2600 הייתה גרסה של מנוע V6 "קלן" שהורכבה בידי יצרן המנועים ווסלייק, וכללה ראשי צילינדרים מאלומיניום מתכנונם והזרקת דלק מבית קוגלפישר, מה שתרם להספק של 150 כ"ס. בנוסף, המתלים הותאמו למשימה, תיבת ההילוכים קיבלה יחסי העברה קצרים, ונעשה שימוש בחלקי מרכב קלים, בלמי דיסק מאווררים וגלגלי אלומיניום:

 

 

דיטר גלמסר זכה באליפות הנהגים בשנת 1971, ויוכן מאס בשנת 1972. בהמשך, בסוף שנות השבעים, זכור לטובה הקפרי טורבו שבנתה קבוצת המרוצים זקספיד עבור מרוצי ה-DTM, אבל זו הייתה חיה אחרת לגמרי:

 

 

כמה טוב באמת היה הקפרי לנהיגה, תמיד נתון לוויכוח- הוא לא היה ב.מ.וו. או אלפסוד, אבל גם לא מוריס מרינה. קפיצי העלים שתמכו בסרן האחורי, לא בדיוק היו נכס, ורבים מהמנועים הקטנים היו צנועים מדי בשביל לקדם את הרכב בזריזות. אבל עם מנוע V6, בין אם 3.0 הבריטי או 2.6 הגרמני, היה הקפרי אחת ממכוניות המיינסטרים היחידות בשנות השבעים שהיה להן אופי, בדומה לרובר SD1 3500. בעיקר, הקלף החזק והמכריע של הקפרי היה ערכו, כי הציע כמה שיותר עבור מחירו, ולא ניסה להשוות מחירים מול מתחרות קופה מתוחכמות כמו ב.מ.וו או לנצ'יה.

 

בשנת 1974, פורד הגדילו את המשיכה לרכב ע"י עדכון עיצובי-חיצוני קל, הוספת דלת חמישית ומרחב פנים יעיל וגדול יותר, תוך שהם משווקים אותו כ"קפרי 2":

 

 

אמנם חלק מאפקט ה"מכונית ספורטיבית קומפקטית" אבד, אך מצד שני הרוויחו פורד מתחרה רב-יכולות; כעת יכול היה הקפרי להיחשב כספורט-קופה או משפחתית שלוש דלתות, למרות המרחב המוגבל במושבים האחוריים או תא המטען המצומצם. ובהשוואה למשפחתיות הסאלון השמרניות מבית פורד בשנות השבעים, הקסם שלו עדיין נשמר לטובה, ולא הזיק להיעזר באלוף עולם לשעבר לצורך השיווק:

 

 

כהרגלם, המשיכו פורד בהצעת כמה שיותר מנועים, אופציות ורמות גימור, החל מקפרי בסיסי 1.3 ליטרים (שבשלב מסוים שווק כמתחרה לווקסהול שבט), ועד לקפרי 3000 גייה, עם כל האבזור שיכולתם לרצות:

 

 

הכי זכורות מאותה תקופה הן אולי ה-3000S הספורטיבית, וה-JPS ספיישל. למי שזוכר, JPS היה מותג סיגריות של פיליפ-מוריס, שהחל משנת 1968, מימנו את קבוצת הפורמולה 1 של לוטוס בעלת מנועי פורד-קוסוורת', בתחילה עם מותג Gold Leaf והחל משנת 1972, עם JPS. וכמו מכוניות הפורמולה 1 של לוטוס, הקפרי JPS  ספיישל היה צבוע בשחור עם עיטורי פסים זהובים לאורכו. במהירה, הפך למנצח במשחק ילדי בית הספר, "לאבא של מי יש אוטו טוב יותר":

 

 

בשנת 1977, הוציאו פורד את הקפרי האולטימטיבי, הידוע באופן לא-רשמי כקפרי דור 3:

 

 

על ידי נגיעות עיצוב של המעצב הגרמני אווה באנטסן (שהיה אחראי על השפה העיצובית של פורד-אירופה בשנות השבעים והשמונים), הוענקו יחידות תאורה אחוריות חדשות וחרטום בעל ארבעה פנסים. פורד יצרו מכונית בעלת סטייל וויזואלי מושך אף יותר, שלא לדבר על מודרני. 3000S בדור הזה הפכה לקפרי הנחשקת ביותר בבריטניה.

 

 

אבל בשנת 1977, כבר החל להטיל את משקלו מתחרה אמיתי לקפרי; ההוט-האץ'. מכוניות מסוג זה הוכיחו שאם רצית במכונית ספורטיבית, לא היה הכרח להתפשר על שימושיות. בתוך כמה שנים, הופיעו מתחרות מבית פולקסוואגן, רנו, פיאט, ווקסהול וקרייזלר (שהפכה לטלבו). בנוסף יש לזכור שעיקר הפעילות הספורטיבית של פורד-אירופה הייתה במרוצי ראלי, ושם נעשה שימוש באסקורט RS1800 ו-RS2000, שערכן ונחשקותן עלו פלאים. ירידת קרנה של הקפרי הייתה בלתי-נמנעת.

 

ובשנת 1980, פורד כבר הציעו הוט-האץ' בעצמם; האסקורט XR3, הגרסה האולטימטיבית של האסקורט דור שלישי עם מנוע 1.6 ליטר CVH ומאוחר יותר, XR3i עם הזרקת דלק. מבחינת מראה והשפעה על קונים, היא הייתה אחת מהמובילות שבחבורה ותורגמה לערך מוסף שהוענק דרכה לאסקורט ה"רגילה" = הצלחה במכירות. מקומה בהיסטוריה של פורדים מהירים והוט-האצ'ים מובטח:

 

 

 

בשנת 1981, סוף סוף שלחה פורד את מנוע 3.0 V6 "אסקס" לגמלאות ובמקומו, קיבל השוק הבריטי את מנוע 2.8 V6 "קלן" בעל הזרקת דלק, המשודך לתיבת חמישה הילוכים. והחל משנת 1984, נמכר הקפרי בבריטניה בלבד (למרות שהייצור במדינה הסתיים עוד בשנת 1976). קשת הדגמים צומצמה לשניים בלבד; ה"לייזר", בגרסאות 1.6 ו-2.0 ליטרים, וה"ספיישל", בעל מנוע 2.8 ליטרים, דיפרנציאל מוגבל-החלקה ומושבים עם ריפודי עור חלקי:

 

 

הספיישל היה גם בסיס לרצף של דגמים מיוחדים, בעלי דגש על פריטי אבזור ייחודיים ושינויים מכאניים, ששיאם היה ב"קפרי טיקפורד טורבו" בעל 205 כ"ס, ארבעים וחמישה יותר מה-2.8 הרגיל ובעל מחיר כפול ממנו:

 

 

בנוסף לאסקורט XR3i ולפיאסטה XR2, החל משנת 1983 הציעו פורד את הסיירה XR4i. זה היה האות הסופי לכך שימיו של הקפרי ספורים, ואכן בשנת 1986 ייצורו הופסק לאחר שבע-עשרה שנים. פורד כנראה היו מעדיפים לבטל אותו כשלוש שנים קודם לכן, אבל הפופולריות של ה-2.8 הייתה כל כך גדולה בבריטניה שהייצור נמשך עוד כמה שנים. הקפרי האחרון לרדת מפס היצור היה "קפרי 280", שנצבע בירוק-מרוצים-ברוקלנדס, וקיבל ג'נטים אלומיניום בגודל 15” וסאלון עור מלא:

 

 

כמה דגמי טורבו, שהוסבו לכך ע"י חברת טכניקס, המשיכו להימכר במספרים מועטים ולמרות שהציגו כ-200 כ"ס אמינים, נחשבו לחצי-רשמיים (בניגוד לדגמי "טיקפורד" הנ"ל).

 

פורד ניסו לשחזר את קסמו של הקפרי, אם כי בלי באמת להתאמץ כפי שעשו בשנת 1969. הדור השני של הפורד פרוב הוצע למכירה באירופה בשנת 1994, ובשנת 1998 הוצעה הפורד קוגר מבוססת-המונדיאו. בבריטניה נמכרו כ-12,000 יחידות בשנתיים, ופורד לא טרחו להחליף את הקוגר כשהייצור הסתיים בשנת 2002. באירופה, הוצעה גם הפומה מבוססת-הפיאסטה בין השנים 1997-2002:

 

 

מזהים את הצורה של החלון האחורי?

עריכה אחרונה ב-7 לאפריל, 2020 על ידי yohai71

[amosbmw]

לפני 8 שעות, yohai71 כתב:

התזה הישנה שלסטייל אמריקאי, מוטורי או אחר, יש השפעה על בריטניה ושאר אירופה, היא די נכונה- ואף מכונית לא מוכיחה את זה טוב יותר מהפורד קפרי. בדומה למוסטנג המפורסמת

אולי האופל GT שדומה לקורבט?

 

תודה על הכתיבה המעניינת. למרות שהפעם שלטתי בחומר יותר טוב מבכתבות על דגמי בריטיש ליילנד.

[menir1]

תודה על כתבה מצוינת. שהייתי ילד בגיל גם חובה, חנתה קפרי דור ראשון ליד הבית של סבא שלי שתפסה את תשומת לבי. אין לי ספק שהיא הייתה משמעותית מאד באהבתי למכוניות. 

[Buki]

תודה רבה יוחאי, יופי של כתבה.

לדעתי עם כל עידכון היא הפכה פחות מיוחדת ואני ממש לא חושב שהדור השלישי יותר יפה מהראשון.

 

[LotusElise]

הקפרי הייתה ממש המוסטנג של אירופה.

נפחי מנוע תואמים לאירופה ומידות מתאימות לאירופה.

יותר מאוחר האירופאים הפכו למתוכמים יותר ורצו רכב ספורטיבי אמיתי.

 

פעם הבאה שפורד הוציאו רכב שהלהיב את האירופאים זה היה זה:

 

עכשיו כולם רוצים ג'יפונים, זה מה שעשו לפורד פומה

 

[sperial]

לפני 8 שעות, menir1 כתב:

תודה על כתבה מצוינת. שהייתי ילד בגיל גם חובה, חנתה קפרי דור ראשון ליד הבית של סבא שלי שתפסה את תשומת לבי. אין לי ספק שהיא הייתה משמעותית מאד באהבתי למכוניות. 

או המתחרה מבית GM - האופל מאנטה, שלא מעט מבני גילי (תלמידי חטיבה\תיכון בתחילת שנות ה-70) נהגו לגנוב את הסמלים שמאחורי הגלגל הקדמי ולתלות על השרשר.

עריכה אחרונה ב-8 לאפריל, 2020 על ידי sperial

[yohai71]

לפני 10 שעות, amosbmw כתב:

אולי האופל GT שדומה לקורבט?

...

מאוד קרוב, אבל בניגוד ל-GT, ובדומה מאד למוסטנג, הקפרי גם האריכה שנים, פשוט כי (שוב, בדומה למוסטנג), היה קהל עבורה. כנראה שאם פורד היו מחליטים להמשיך ולמכור אותה בבריטניה עוד כמה שנים, עדיין היו קונים.

 

ועכשיו כשאני חושב על זה, הקפרי אפילו תפקדה כתחליף-מוסטנג בימים הרעים שלו, כשהיה מבוסס על פורד פינטו בשנות השבעים, ופורד מכרו בארה"ב את הקפרי כמרקורי (כאמור בכתבה).

 

לפני 9 שעות, Buki כתב:

...

לדעתי עם כל עידכון היא הפכה פחות מיוחדת ואני ממש לא חושב שהדור השלישי יותר יפה מהראשון.

 

כן, על טעם ועל ריח...

 

אבל הם לא יכלו להשאר עם העיצוב המקורי (שהדיף ריח חזק של הסיקסטיז) לאורך שנים ולהמשיך עם ההצלחה במכירות. מה שיפה, שכל עדכון אכן קידם את הקפרי להיות מתאים לתקופה הספציפית, וכך יכולת למכור מכונית שתוכננה באמצע שנות השישים גם באמצע שנות השמונים, בלי שהיא תיראה כמו פליט מלפני עשרים שנה.

 

לפני 9 שעות, LotusElise כתב:

הקפרי הייתה ממש המוסטנג של אירופה.

נפחי מנוע תואמים לאירופה ומידות מתאימות לאירופה.

יותר מאוחר האירופאים הפכו למתוכמים יותר ורצו רכב ספורטיבי אמיתי.

 

העיקר בפורד - לפחות בשנות השישים\שבעים\שמונים - היה התמורה לכסף. וזו הייתה חוזקתם. הם עשו את זה עם הקורטינה, האסקורט, והפיאסטה. דווקא הסיירה קוזוורת', שאמנם הייתה משכמה ומעלה, תומחרה כמו מה שהיא; מכונית הומולוגציה עבור מרוצי מכוניות, ובאופן הגיוני זה כבר לא היה מחיר שווה לכל נפש.

 

 

אוסיף כאן עוד סרטון סקירה מבית Thames TV זצ"ל (בנוסח טופגיר הישנה, שהעתיקו מהם את הפורמט), על הקפרי דור 3 לכשיצא. יוטיוב מגביל Embedding בסרטון זה, אז אצרף רק לינק:

 

https://www.youtube.com/watch?v=L7xT6bnL0Kw

 

ועוד פרט - בריאון שקראתי פעם עם המעצב הנזכר בפוסט, אווה באנטסן, הוא גילה שפורד דווקא שקלו לייצר יורש ראוי לקפרי, אבל בכל פעם שהם הריצו את המספרים, הם נוכחו לדעת שלא יהיו רווחים המצדיקים את ההשקעה. וזה כל הסיפור של החברה הזו בתקופות ההן, בעצם. (כתבתי על זה בפוסט הקורטינה)

עריכה אחרונה ב-8 לאפריל, 2020 על ידי yohai71

[LotusElise]

אל תשכח שמתי שלא היה ביקוש לקפרי גם לא היה ביקוש למוסטאנג. היו שנים שנים שלא היה ביקוש למכוניות בסגנון, GM הפסיקו את הייצור של הקמרו, פורד פרוב הייתה אמורה בכלל להחליף את המוסטאנג. 

שכחתי קודם להראות מה קרה למוסטאנג עכשיו

 

[yohai71]

לפני 3 שעות, LotusElise כתב:

אל תשכח שמתי שלא היה ביקוש לקפרי גם לא היה ביקוש למוסטאנג. היו שנים שנים שלא היה ביקוש למכוניות בסגנון, GM הפסיקו את הייצור של הקמרו, פורד פרוב הייתה אמורה בכלל להחליף את המוסטאנג. 

...

אתה מדבר על המיתון הענק של תחילת שנות השמונים, ואז לא רצו הרבה רכבים - הפרוב נולד משם. GM הפסיקו את ייצור הפוני'ס שלהם הרבה אחר כך, בשנות התשעים, כשהקפרי כבר מזמן לא היה בתמונה.

 

הנה מבחן דרכים שמסביר בדיוק את זה:

 

 

 

 

 

 

[Buki]

כן, על טעם ועל ריח...   אבל הם לא יכלו להשאר עם העיצוב המקורי (שהדיף ריח חזק של הסיקסטיז) לאורך שנים ולהמשיך עם ההצלחה במכירות. מה שיפה, שכל עדכון אכן קידם את הקפרי להיות מתאים לתקופה הספציפית, וכך יכולת למכור מכונית שתוכננה באמצע שנות השישים גם באמצע שנות השמונים, בלי שהיא תיראה כמו פליט מלפני עשרים שנה.   

 

 

  אני מכיר את זה מעוד כמה דגמים שנשארו על פס הייצור הרבה מאוד שנים.  התאוריה שלי היא כזאת:   יושב מעצב רכב בכיר ומוכשר ו"עושה" את ה Phase1 (לא ממש נכון לקרוא לזה MK1 כי MK1, MK2 יכולים לסמן גם דורות שונים לגמרי כמו בפולקסווגן גולף ולא מתיחות פנים של אותו דגם).

 

המעצב מקשט את הרכב היפה והמוצלח שלו בפוגשים, ידיות, פניסים, ניקלים וכו' אופיינים לאותה נקודת זמן, משלב אותם בעיצוב ודאוג שהרכב עם כל האיבזרים האלו יראה הרמוני ויפה. 

 

הרכב עולה עם פס הייצור, רץ כמה שנים, מצליח במכירות עד שמתיישן. 

כאן מסיבה כזו או אחרת ה"בוס" לא מעניין להציג דגם מחליף אלא למשוך עם הקיים.

 

ואז הוא פונה למעצב פחות בכיר מוכשר וידוע, אולי אחד המעצבים הזוטרים של מחלקת הפיתוח שלו ואומר לו - תחדש, תעשה שיהיה עדכני ולא יראה מיושן, אבל אסור לך לגעת במשהו שמחייב שינוי  במכונות הייצור. כי זה הדבר היקר ביותר בפס הייצור. אסור לך  לשנות את גוף המכונית, לא לגעת בקו החלונות, לא בזוויות השמשות, לא בדלתות, לא בגג. מותר לגעת רק באביזרים פריקים.

 

ואז המעצב מחליף אל הידיות הבולטות לשקועות, את פוגשי הניקל בפוגשי פלסטיק ועוד קצת פה ושם והנה יש Phase2.

שנראה יותר מודרני אך לרוב פחות הרמוני ושלם מהראשון.

 

זה עולה על פס הייצור ורץ עוד כמה שנים עד שגם הוא מתיישן.

 

ואז שוב ה"בוס" פונה לאותו מעצב בינוני עם שכר לא בשמיים ואומר לו: תחדש שוב, אבל הפעם זה חייב להיראות רכב חדש ממש. אני אהיה לארג', מותר לך לגעת גם בכנפיים, אבל שים לב, הכנפיים האלו חייבות להתלבש על הגוף הישן כי שוב - את פס הייצור לא נשנה. זה יקר...

 

ואז יוצא Phase 3, לרוב כבר נראה ממש פחות טוב כי העיצוב הראשוני של ה"מאסטרו" שעיצב את הדור הראשון נפגע בגלל התערבות של מישהו שרצה לחדש ולשנות "על העיצוב הקיים".

 

נדירים לדעתי המקרים שזה מצליח והדגם המחודש נראה טוב יותר מהראשון. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[yohai71]

^

יכול להיות שהתאוריה נכונה. אני מריח מיצובישי ASX ואאוטלנדר...

 

אבל דווקא הקפרי לא ממש דוגמא לדעתי. הרי השינוי הגדול ביותר היה במעבר לקפרי 2, שם שונו הפנלים החיצוניים והכי חשוב, נוסף האצ'באק. דווקא במעבר לקפרי 3, לא היו מהפכות מיוחדות (או בעיקר, שודרג תא הנוסעים ופחות בחוץ), ומאז שיצא ועד הסוף, השינויים היו מינוריים, בעיקר אביזרים פריקים כפי שכתבת.

 

ואני חושב שהשינויים שהקפרי עבר, דווקא היטיבו עימו. למשל, אם ראית את הסרטון הזה:

לפני 12 שעות, yohai71 כתב:

https://www.youtube.com/watch?v=L7xT6bnL0Kw

מדהים בעיני כמה העיצוב נראה יותר מודרני רק משינוי צבע הכסף של עיטורי הניקלים וידיות הדלתות, לצבע שחור כפי שהודגש בסרטון.

[Buki]

זה לחלוטין עניין של טעם.

 

אם אתה שואל אותי, אז הדור הראשון הכי יפה, השני פחות, השלישי עוד פחות.

 

 

הם כמובן נראים יותר מודרניים מהראשון, אין ספק.

 

 

אבל מודרני יותר, זה לא בהכרח יפה יותר.

 

 

[yohai71]

^

כן, אני כמובן מסכים על עניין הטעם וריח.

 

אגב, אם אני "צריך" לבחור בדור ראשון, תן לי אחד כזה- גרסת הכביש של ה-RS2600 הנ"ל:

 

 

מעבר לביצועים העדיפים, בעיני רק זה שירדו ממנו כונסי האוויר המזוייפים ועלו עליו פגושים מינימליים, זה כבר שיפור אדיר. הרבה פעמים שינויים קטנים עושים הבדל ענק (כמו ג'נטים אחרים, למשל).

[lanosforce]

אתה איש יקר! וזה במיוחד בשבילך - קפרי, קורטינה ואסקורט בייצור של מאג'ורט. 

 

[חולגי]

תודה על הכתבה המעניינת.

(איך ראיתי את זה רק עכשיו איני יודע)

 

גם לדעתי הדור הראשון של הקאפרי הכי יפה ואח"כ זה רק הולך ויורד מבחינת היופי. מעניין למה זה...).