מחקר חדש: האם הורות גורמת לכם להיות אומללים?

[bagira]

אני לא ממש בא בטענות לילדים, אני פשוט מגחך בבוז כשזורקים לי את הסיסמא "מי יטפל בך כשתהיה זקן?".

 

אני תמיד עונה "יטפל בי זה שאני אשלם לו לטפל בי".

 

רומן, צודק 100%.

מעניין למה הן באמת לא התברגו לתחום הזה.

[RK]

התברגו ועוד איך, לא יודע מהיכן אתה מסיק שלא.

[נהג מתחיל]

יקרות מדי.

[edanj]

במהלך השנים ישנן הרבה מחשבות והרבה תסכולים בנושא הילדים.

המציאות מכה בך ואתה מבין שאתה בעצם חי בשבילם.

אם זאת, בשום תרחיש לא היתי מסוגל לוותר על הבנות שלי, אפילו לא רעיונית.

כרגע הויכוח הוא על השלישי/ת.

אשתי רוצה אתמול, היומן שלי מלא לשנים הקרובות.

ואני דוקא מתחיל להגיע למסקנה שבמקום להביא ילדים בגילאי ה20 וה30,

עדיף לחכות לכיוון ה40 ולהגיע רגוע יותר, מבוסס יותר ובוגר יותר.

 

עידן (אבא של רומי וגילי)

[RK]

אולי מבוסס יותר, אבל עם קריירה וסדרי עדיפויות שמאד קשה להכניס אליהם ילדים. לא שעכשיו קל, אבל זה לא נהיה קל יותר מיום ליום. מה גם שיש חסרונות בלהיות הורה מבוגר, מהפער העצום בין הדורות ומהעובדה שתהיה זקן כשהם יהיו בשיא כוחם. פער של 25 שנים זה לא פער של 45.

[alfa_draco]

מי שאומר שהוא "לא מתחבר לילדים, לא אוהב ילדים"... זה לא באמת רלבנטי. אני ורבים מחברי לא הטיפוסים חובבי התינוקות ולא התחברתי אף פעם לילדים או תינוקות או ענייני הורות עד שזה "נפל עלי". בדיעבד זה זה קצת כמו אנשים שפוחדים מנהיגה לפני לימודי נהיגה, אצל רובם מן הסתם זה נעלם אחרי שלומדים ומבינים. תכל'ס זה לא משנה. אני עדיין לא מתחבר לילדים ולא אוהב אותם... חוץ מאת שלי שהם הכי חמודים בעולם כמובן. האהבה בין הורה לילד נוצרת באופן טבעי, הורמונלי / כימי או איך שתקרו לזה, בין אם תרצו או לא. אלא אם מדובר בהורה עם מבנה אישיות סוציופתי או נטול רגשות באופן קיצוני, ואני חושב שלא זה המקרה אצל המשתתפים בשרשור זה.

 

לגבי הקושי - נו, אין קשר בין קושי לאושר. שעתיים נהיגה על מסלול זה קשה גם למי שאוהב את זה (מי שלא בכלל לא ינסה) וזה לא מוריד מתחושת ההתעלות. טיפוס על הר זה קשה. קושי מאמלל רק כשאין לצידו מטרה, כשזה נעשה רק עבור מישהו אחר שמעביד או מאלץ אותך. כשאתה בוחר במשהו קשה שיש בצידו או בסופו תגמול חיובי, זה לא מאמלל. מקסימום מעייף.

 

אני כמדי שנה נשאר באוגוסט רוב הזמן בארץ כשאשתי והילדים מעבירים את הקיץ בחו"ל. שבוע הראשון לבד זה מנוחה, עכשיו אחרי 3 שבועות אני כבר מת שהם יחזרו, עם כל הבלגאן שלהם.

[vadim6385]

2. אני לא מתחרט על ההורות, אני פשוט לא הורה! לא מתחבר לילדים, לא אוהב ילדים, מאז ומתמיד ידעתי שלא אהיה הורה. לא מתחרט על כלום!

 

Welcome to the club

[mazinya]

מי שאומר שהוא "לא מתחבר לילדים, לא אוהב ילדים"... זה לא באמת רלבנטי. אני ורבים מחברי לא הטיפוסים חובבי התינוקות ולא התחברתי אף פעם לילדים או תינוקות או ענייני הורות עד שזה "נפל עלי". בדיעבד זה זה קצת כמו אנשים שפוחדים מנהיגה לפני לימודי נהיגה, אצל רובם מן הסתם זה נעלם אחרי שלומדים ומבינים. תכל'ס זה לא משנה. אני עדיין לא מתחבר לילדים ולא אוהב אותם... חוץ מאת שלי שהם הכי חמודים בעולם כמובן. האהבה בין הורה לילד נוצרת באופן טבעי, הורמונלי / כימי או איך שתקרו לזה, בין אם תרצו או לא. אלא אם מדובר בהורה עם מבנה אישיות סוציופתי או נטול רגשות באופן קיצוני, ואני חושב שלא זה המקרה אצל המשתתפים בשרשור זה.

 

לגבי הקושי - נו, אין קשר בין קושי לאושר. שעתיים נהיגה על מסלול זה קשה גם למי שאוהב את זה (מי שלא בכלל לא ינסה) וזה לא מוריד מתחושת ההתעלות. טיפוס על הר זה קשה. קושי מאמלל רק כשאין לצידו מטרה, כשזה נעשה רק עבור מישהו אחר שמעביד או מאלץ אותך. כשאתה בוחר במשהו קשה שיש בצידו או בסופו תגמול חיובי, זה לא מאמלל. מקסימום מעייף.

 

אני כמדי שנה נשאר באוגוסט רוב הזמן בארץ כשאשתי והילדים מעבירים את הקיץ בחו"ל. שבוע הראשון לבד זה מנוחה, עכשיו אחרי 3 שבועות אני כבר מת שהם יחזרו, עם כל הבלגאן שלהם.

 

אני מניח שזאת הכוונה כשתמיד אומרים "כשזה שלך זה שונה"

[bagira]

אולי מבוסס יותר, אבל עם קריירה וסדרי עדיפויות שמאד קשה להכניס אליהם ילדים. לא שעכשיו קל, אבל זה לא נהיה קל יותר מיום ליום. מה גם שיש חסרונות בלהיות הורה מבוגר, מהפער העצום בין הדורות ומהעובדה שתהיה זקן כשהם יהיו בשיא כוחם. פער של 25 שנים זה לא פער של 45.

וכמובן, לא לשכח את הפקטור הכי חשוב בפערי גילאים כאלה (ומעלה), חבר מאוד טוב שלי התייתם משני הוריו כבר בתיכון, לחבר אחר זה קרה בצבא.

[Alon_A]

לגבי הקושי - נו, אין קשר בין קושי לאושר. שעתיים נהיגה על מסלול זה קשה גם למי שאוהב את זה (מי שלא בכלל לא ינסה) וזה לא מוריד מתחושת ההתעלות. טיפוס על הר זה קשה. קושי מאמלל רק כשאין לצידו מטרה, כשזה נעשה רק עבור מישהו אחר שמעביד או מאלץ אותך. כשאתה בוחר במשהו קשה שיש בצידו או בסופו תגמול חיובי, זה לא מאמלל. מקסימום מעייף.

 

מסכים עם כל מלה, יופי של סיכום לנושא. לא צריך מחקרים גדולים, בדיוק כמו שאלפא אומר - מישהו שיכריחו אותו לטפס על הר ירגיש נורא ויסבול, ומישהו שאוהב לטפס על הרים יהנה מהקושי.

 

מי שהחליט שהוא רוצה ילדים, אבל באמת החליט שהוא רוצה, לא בגלל לחץ חברתי כזה או אחר (שוב, מי שמטפס על ההר כי החברים לוחצים עליו, יסבול) ומוכן גם מבחינות נוספות - למשל מבחינה כלכלית (בדיוק כמו להכין ציוד מתאים לטיפוס ההר) יהנה גם כשיהיו קשיים.

 

מי שעושה ילדים והוא לא באמת רוצה, לא יהנה (וזה וואחד understatement).

[חולגי]

Welcome to the club

 

club הטיפוסים המוזרים (משהו).

[discoTD5]

כרגע הויכוח הוא על השלישי/ת.

אשתי רוצה אתמול, היומן שלי מלא לשנים הקרובות.

השלישית שלי הגיחה לעולם כשהייתי בן 44...זו המתנה הכי גדולה בעולם שיכולתי לדמיין.

בגלל שהיא שלישית ואתה כבר למוד נסיון, אתה מתנהג אחרת, והם גדלים אחרת.

אין להסביר את האושר והאור שהיא הכניסה לחיים שלנו. (בדיוק סיימה מריבה עם הבן).

ממליץ.

[PsyOr]

אני לא חושב שיש משהו טוב יותר בעולם הזה, מלראות את הילדים מסתערים עליך בחיבוקים אחרי יום עבודה.

יש רגעים לא קלים, אבל שום דבר לא דומה לחוויה הזאת.

אמת.

 

יש פה חבר'ה שזה לא מדבר אליהם ולא מתכוונים לעשות ילדים, לא נכנס לזה, אלפא תיאר את זה בצורה הטובה ביותר.

אם לומר את האמת גם אני מעולם לא התלהבתי מתינוקות\ילדים, עד שנולדו לי ילדים.

כמה שתנסה להסביר את החוויה וההרגשה למישהו שאין לו, אתה לא תצליח, צריך לחוות את זה כדי להבין כמה זה עוצמתי, וכן, אני מכור אליהם (לשלי כמובן) וזה שווה את הכל. בדגש על הכל.

[לאון]

אני מוריד את הכובע בפני אלה שלא רוצים ילדים, מודים בזה ולא נשברים בפני הנורמות החברתיות.

אני אומר את זה מהסיבה שאני רואה יותר מדי הורים שאסור היה להם להוליד ילדים/ זורקים את הילד אצל הסבתא בכל הזדמנות ופשוט אני מרחם על הילדים שאין להם הורים אמיתיים שמגדלים אותם.

 

אני דווקא חושב שילדים צריך להביא מוקדם ולסיים עם זה מוקדם, תמיד רציתי 3, אבל השני (בן 4 חודשים) סידר לעצמו שהוא יהיה האחרון.

[vadim6385]

איך אתה בדיוק רואה את עצמך מסיים עם זה?