מחקר חדש: האם הורות גורמת לכם להיות אומללים?

[ExoduS]

אני זוכר חד משמעית שבשבוע הראשון שנולד הילד הראשון קבלתי כאפה.

פתאום אי אפשר לקפוץ לחברים בספונטני, יציאה מהבית לוקחת שעה של התארגנות ולישון בלילה זה בגדר המלצה בלבד.

עם הזמן נכנסים לעניינים, אחרי חצי שנה הגוש הקטן פתאום הופך למעניין יותר, בגיל שנה הוא הדבר הכי חמוד עלי אדמות והיום בגיל כמעט ארבע שנים הוא אחלה בחור לבלות איתו את הזמן הפנוי.

לאט לאט מתגלים תחביבים משותפים וזה רק עניין של זמן עד שנתחיל לפוצץ אנשים ביחד במולטיפלייר.

גם החיים כבר מזמן חזרו לשיגרה, הספונטניות שוב שם, הוויתורים קטנים יותר ואפשר לישון כמו גדולים עד מאוחר כי הבחור עצמאי בשעות הבוקר.

למען האמת החוויה הייתה כל כך מוצלחת שלפני שנה התארגנו על אחות לטרוריסט הקטן.

פה זה כבר היה סיפור אחר, שום כפה, שום הפתעות, דברים שלא הייתי חושב אפילו על לעשות עם הילד הראשון אני עושה איתה בכיף.

כמו תחתוני בוקסר ביום קיצי הכל הרבה יותר משחורר, חופשי ומהנה.

אני אישית מאוד נהנה מההורות הזו וחושב שלהסביר לאנשים שאין להם ילדים איך זה מרגיש זה בערך כמו לנסות לתאר צבע כחול לעיוור צבעים.

[edan82]

אני אבא ל-2 ילדים, הבן הגדול בן 5 אוטוטו, מאוד רגיש ובוגר הקטן בן שנתיים ו-8 חודשים, לוחם דאע”ש.

לעיתים די קרובות הם מצליחים להתיש אותי, לפעמים מעצבנים אותי, מדי פעם ממש מטריפים אותי.

יחד עם זאת בתדירות הרבה יותר גבוהה הם גורמים לי ברגע לשכוח יום עבודה לא מוצלח, הם מצחיקים אותי, הם משחקים איתי, הם מחבקים אותי, מנשקים אותי, אומרים שהם אוהבים אותי, מתכרבלים איתי בשמיכה.

מרגשים אותי.

 

כשזה נראה שהכל בחיים מתחיל להשתגע, המזג אויר, הטמפרמנט של האנשים, יוקר המחייה ושאר הדאגות בחיים- הילדים הם אלה שמאזנים לצד השני, מכניסים שפיות, מכניסים קצת תמימות וטוהר.

 

לא הייתי מוותר עליהם לשניה, הם פשוט אושר עצום.

[alfa_draco]

האמת היא שהקושי האמיתי זה לא לגדל אותם, זה הדאגה לעתיד. אי אפשר לא לחשוב לפעמים על העולם שאליו הם יגיעו, הקשיים, הסכנות ובעיקר איזה מין עולם (בכלל, ומדינה בפרט) אנחנו משאירים להם. לפחות בשבילי, בתור אבא שלא מסוגל לראות אותם קופצים בג'ימבורי בלי לדמיין ראשים מתנגשים בפינות חדות נסתרות, המחשבה הזו מעיקה. אשתי הרבה פחות דאגנית ואני מקנא בה על זה.

[martines]

יש שם למי שלא רוצים להיות הורים - אלהורות

בעיני זה לא נתפס למה הבחירה לא להיות הורים נתפסת כחריגה יותר מהבחירה כן להיות הורים. ובמיוחד בתקופה הנוכחית ובמיוחד בישראל.

יש היום כל כך הרבה חסרונות בצעד הזה וכל כך הרבה הקרבות שצריכים לעשות כדי לגדל ילדים שלפעמים גם אני שואל את עצמי אם זו הייתה בחירה נכונה. ומישהו שדיברתי איתו על זה פעם "הרגיע" אותי ואמר לי שזה קשה רק ב 30 שנה הראשונות.

עוד צד שאף אחד לא הזכיר כאן, תנסו להיות גרושים עם ילדים ואז אתם עלולים לגלות מהו הגיהנום האמיתי. המדינה הופכת אתכם לאסירים של הילד, או יותר נכון של המשמורנית שלו, האמא, שפתאום מגלה איזה כח יש לה בידיים. אני רואה את זה בשנים האחרונות אצל אחי שהתגרש ואיזה מרורים הוא עובר.

 

יש התעוררות בזמן האחרון לגבי אלהורות שמקבלת קצת יותר הכרה

[Igalz]

בעיני זה לא נתפס למה הבחירה לא להיות הורים נתפסת כחריגה יותר מהבחירה כן להיות הורים. ובמיוחד בתקופה הנוכחית ובמיוחד בישראל.

דווקא בישראל זה מאוד ברור.

פרו ורבו זו מצווה ביהדות. כלכך חמורה, שאפילו אסור לשפוך זרע לשווא.

 

חלקינו עדיין מאמין בחבר דמיוני,

ומי שלא, כניראה גודל וחונך על ידי כאלה שמאמינים בחבר דמיוני. ומי שלא, זוכה ללחץ חברתי מכאלה שמאמינים\חונכו על ידי מאמינים וכו'.

לכן בחברה הישראלית אל-הורות היא בגדר טאבו. צרבו בנו את זה לפני כמה אלפי שנים.

 

עריכה: באגירה, הציווי הביולוגי קיים בכל העולם, רק שמשום מה באירופה אל הורות היא נורמה ובארץ היא טאבו.

עריכה אחרונה ב-17 לאוגוסט, 2015 על ידי igal_zeltser

[bagira]

ומעבר לדת, יש כמובן את הציווי הביולוגי.

 

ברמה הביולוגית, אתה חי, אוכל, שורד, נלחם, מתחזק, גודל, הכל, הכל, הכל, אך ורק מסיבה אחת בודדת ויחידה, להעמיד צאצאים.

 

כל המח שלנו (טוב, אולי שלכם) מתוכנת להגיע למטרה האולטימטיבית והיא להקים דור המשך.

[martines]

דווקא בישראל זה מאוד ברור.

פרו ורבו זו מצווה ביהדות. כלכך חמורה, שאפילו אסור לשפוך זרע לשווא.

 

אבל זה נפוץ לא פחות אצל חילוניים מוחלטים, שם זה לא היהדות שמנחה אותם, ואני רואה מסביבי כל הזמן את המספר 3 ילדים כנורמה שכולם שואפים אליה.

ולמה דווקא ישראל ? כי החוקים הדרקוניים כאן לאבות גרושים (שהמקור שלהם הוא בדת כמובן) הם משהו שקשה לתפוס. כנראה רוב האנשים לא מודעים לרמת הזוועות שיש בחוקים האלה לפני הנישואין כי אחרת אין לי הסבר.

במדינה עם אחוזי גירושים שמגרדים את ה 50% ועם חוקים כל כך קשים שהופכים את האבות לאסירים של הגרושות שלהם דרך הילדים, קשה לי להבין.

[Igalz]

שוב, גם החילוניים מבינינו התחנכו על סט ערכים בסיסי, וביהדות הסט ערכים הזה טומן בחובו חתונה וילדים. אנשים פשוט לא מצליחים לתאר לעצמם שאפשר אחרת.

 

יש עוד שני מושגים שעולים בפי אנשים בהקשר הזה: ״ליצור מי שימשיך אותי״, או ״להמשיך את שם המשפחה״ (זה למה חשוב כלכך בן זכר). את השטות הזאת אני בכלל לא מצליח להבין. למה אני צריך משהו שממשיך אותי? למה הילדים שלי זה ההמשך שלי? הם לא אינדיבידואלים? ולמה לעזאזל שם המשפחה חשוב למשהו? הרי זו סתם שיטה לסווג אנשים

עריכה אחרונה ב-17 לאוגוסט, 2015 על ידי igal_zeltser

[oryo]

אל תנסו להבין מבחינה רציונלית למה ילדים זה דבר טוב, זה לא.

ילדים זה דבר טוב, לעיתים הכי טוב שאפשר מכל ההחלטות שאדם מקבל בחייו, מבחינה רגשית - והרגשות שלנו בתור אנשים שונים זה מזה.

 

טרם שמעתי טיעון רציונלי לגיטימי אחד, ידאגו לך בעתיד / ישעמם לך בלעדיהם וכו' הם טיעונים די פשוטים להפרכה.

 

לזלזל באנשים שבוחרים באלהורות זה לא פחות מגוחך מאשר לזלזל באנשים שלא מאמינים באלוהים. שתי ההחלטות לגיטימיות, ושתיהן מבוססות יותר על הגיון קר ומחושב ופחות על רגש מסורת קונפורמיזם וכו'.

 

(אין לי ילדים, אבל אני לא אלהורי וסביר להניח שיהיו בעתיד - אבל אני לא משלה את עצמי שזו "ההחלטה ההגיונית")

 

 

אנקדוטה למתקדמים: שאל מכור להרואין שגר ברחוב מה הדבר הכי טוב בחיים שלו...

[falou]

ולמה לעזאזל שם המשפחה חשוב למשהו? הרי זו סתם שיטה לסווג אנשים

 

גם יהודים-ערבים או ישראלים-אמריקאים זו סתם שיטה לסווג אנשים.

סיווג של קבוצות שייכות זו תכונה אנושית, ביולוגית אפילו, בסיסית.

[edan82]

לא חושב שצריך לבקר את מי שקיבל החלטה שלא רוצה ילדים, לכל אחד יש את מערך השיקולים שלו וכן את סדרי העדיפויות שלו וזה בסדר גמור.

 

מצד שני, אין מה לחפש שיקול הגיוני\רציונלי להבאת ילדים לעולם, ילד לא אמור לבוא לעולם כפתרון למשהו, הוא אמור לבוא לעולם כי יש לו הורים שרוצים אותו ומבינים את האחריות הכרוכה בהבאת ילד בעולם וגידולו וכמובן מתוך הבנה של הצרכים שלו וכל הכרוך בגידולו.

 

יגאל,

לא מבין את הזלזול שלך בהמשך שושלת משפחתית בהקשר של שם המשפחה, יכול לומר לך שרוב קרובי המשפחה של סבי וסבתי מצד אבי נספו בשואה, אחרי לא מעט בדיקות שעשינו כולל יד ושם וכן הלאה מסתבר שמעבר לכך שכל המשפחות בארץ בעלות שם משפחה זהה לשלי הם קרובי משפחתי מדרגה ראשונה אלא שבכל העולם יש עוד 2 משפחות הנושאות את אותו שם משפחה, שתי המשפחות האלה הן קרובי משפחתי הרחוקים, בעצם השרידים של משפחתו של סבי ז"ל.

אבא שלי הוא בן בכור ויש לו 2 אחיות.

לי יש 2 אחים שהביאו בנות כך שכן, יש פה איזשהו אלמנט מיוחד בזה שהבנים שלי ימשיכו להנציח את שם המשפחה שרוב מי שהיה משוייך אליו נספה בשואה.

 

בכל שנה בערב יום השואה סבתא שלי שתחייה אומרת משפט די מצמרר- "היטלר יימח שמו מחק כמעט את כל המשפחה שלי ושל בעלי אבל אנחנו ניצחנו כי למרות שהוא מאוד רצה לחסל אותנו אני הגעתי לישראל והמשכנו לבנות את המשפחה והיום יש לי נכדים ונינים- זה הנצחון שלי".

 

אז למרות שלך זה נשמע מטופש, יש כאלה שעבורם שם המשפחה הוא "קצת" מעבר לצירוף אקראי של אותיות.

[martines]

השואה יכולה להסביר קצת את הצורך האובססיבי של החברה בישראל לילדים, אבל זה אולי יכול להסביר לגבי הדור הראשון או השני של פליטי השואה, אבל לא לגבי הדור השלישי ומעלה, שאצלו הדרכון לגרמניה הפך להיות נחשק ומציאת עבודה בגרמניה זה בכלל אוטופיה.

[edan82]

לא דיברתי על הצורך של ילדים כתוצאה מהשואה, התייחסתי רק לעניין המשכיות שושלת משפחתית.

 

אגב, ניצולי שואה, בוא נשאיר את המונח פליטים למי שהודח מתוכנית ריאליטי

[vadim6385]

השואה יכולה להסביר קצת את הצורך האובססיבי של החברה בישראל לילדים

זה לא ייחודי לישראל, בתקופה ההיא הייתה עלייה דרסטית בילודה בכל העולם המערבי, כשחיילים חזרו מהמלחמה הביתה והקימו משפחות.

 

זה למה בעולם קוראים לדור שנולד בסוף שנות ה40 - תחילת שנות ה50, Baby Boomers

[Igalz]

יגאל,

לא מבין את הזלזול שלך בהמשך שושלת משפחתית בהקשר של שם המשפחה

לא אמרתי מזלזל, אמרתי לא מבין.

גם מרבית המשפחה של סבא וסבתא שלי נספו בשואה, החלק שנשאר ברח עשרות אלפי ק"מ, הקריב את הבריאות שלו למען מפעלי תחמושת וכו'..

עדיין אני לא רואה ערך ולא מבין טעם בהמשכיות של שושלת, ואפילו יותר מזה של שם משפחה..