מחקר חדש: האם הורות גורמת לכם להיות אומללים?

[ALÞћÃ]

בשביל מה לכם ילדים? אמצו כלב.

 

סקילת בייטים בעוד 3, 2, 1...

[bagira]

מהכלב אתם לפחות נפטרים אחרי מקסימום 16-17 שנים.

 

זה לא כמו העלוקות האלה שבגיל 40 עוד רוצים ממך כסף כי "הם לא גומרים ת'חודש" ותוקעים לך את הנכד לחודשיים כי הם בנופש באמריקה (עם הכסף שלקחו ממך כי כאמור, הם לא גומרים ת'חודש).

 

להרגיע, סתם צוחק, תסקלו את ההוא מעליי, הוא אשם!

[ישה]

זוגיות זה אגואיזם אבל אתה כבר עושה פשרות

 

כך גם הורות.

[renaultfreek]

הקטע המעניין הוא, שאני שומע הרבה חברה בשוויץ שלא מוכנים ולא רוצים להיות הורים, או כאלו שכבר הביאו ילדים ומצטערים על זה.

לכל אחד יש את הסיבות שלו, להרבה אנשים הסיבה הכלכלית היא גורם מכריע, הרבה לא רוצים להתחייב ( וילד זה התחייבות לכל החיים) לכל החיים, ואני יכול להבין אותם, כמו שאמר אחד המנהלים הבכירים אצלנו: "אני לא רוצה ילדים , ואת האמת גם לא צריך, אני ואישיתי רוצים לחיות ולהנות מבלי לשבור את הראש מה יהיה הלאה, אני לא רוצה שיריבו על הכסף שלי", ואני שומע יחסית הרבה חברה כאלו, וזה טוב כי הם יודעים מה הם רוצים ולא נכנעים ללחץ מצד החברה.

[hans]

סיבה כלכלית? בשוויץ? אהם.

אבל הזכרת מילה מאוד מתאימה: להתחייב.

זה לא באופנה.

[itaysamurai]

אנשים שלא רוצים ילדים בעיניי זה אפילו לא אגואיזם גרוע מכך.זה אנשים שלא אוהבים את עצמם.גרוע מזה,הם לא מודעים לזה.בקיצר,מסכנים.

 

אולי אתה הוא המסכן שלא רואה מ"מ מעבר לראיה הצרה (והדי מביכה) שלו?

 

אגב אגואיזם, גם להביא ילדים זה אגואיזם. שתהיה לי המשכיות, שיטפלו בי, שלא אהיה לבד.

[peter]

אני גם מסכים שלא להביא ילדים זה אגואיזם.

זאת הסיבה שאני לא רוצה ילדים, אני יודע מה המשאבים שלי, יודע שהם לא ישתנו בסדר גודל מהותי, להפך המשאבים אפילו יכולים ליפול מסיבות כאלה או אחרות, יש לי חלומות, שאסיים להגשים את רובם אולי אחשוב שהגיע השלב לגדל ילדים.

עד שלא הגעתי למיצוי של התחביבים, של הדברים שבא לי לעשות ילדים לא באים בחשבון, כי אני רוצה להנות מדברים ספציפיים.

נכון זה אגואיזם, אבל למה לי לוותר על דברים בשביל מישהו שעדיין לא קיים?

ברגע שיהיה לי ילד אני יודע שאני אוותר על הכל כדי שיהיה לו טוב, לא רוצה להגיע לנקודה הזו שאני צריך לבחור ביני לבין מישהו אחר, אם אין מישהו אחר הבחירה קלה יותר.

[discoTD5]

או שיבוא מישהו ויגיד בקול ברור - עשיתי ילדים ואני מצטער על זה. הלוואי שלא הייתי עושה.

או שיבוא מישהו שיגיד - לא רציתי ילדים, ואני מצטער על זה, והיום כבר מאוחר מדי.

 

כל היתר - מי שעשה ומי שהחליט לא לעשות - מאושר עם ההחלטה שלו.

[itaysamurai]

אמנם זה יראה כמו סתירה לדבריי הקודמים, אבל דברים לא חייבים להתבטל לחלוטין ברגע שיש ילד.

הם יכולים להידחות אבל עדיין להתקיים. פה כבר הכל תלוי בסדרי העדיפויות של בני הזוג וכמה הם דואגים לשחרר אחד לשני.

אתה ממש לא צריך לוותר על הכל. מה זה "לא צריך"...אסור לך!

[renaultfreek]

אכן, לצערי בעיות כלכליות יש גם כאן, בשוויץ

[alfa_draco]

אני יכול רק לומר שבטיולי נהיגה, ימי מסלול, ערבי על האש ושאר ארועים עתירי משתתפים, לא ראיתי שמקומם של ההורים לילדים נפקד (גם לא שלי). הרוב מצליחים להסתדר. מי שלא, זה בד"כ פחות בגלל הילדים עצמם ויותר בגלל זוגיות בעייתית שהורה אחד "מעניש" את השני, מסיבה זו או אחרת, בכך שמונע ממנו זמן איכות בנפרד. הוויתור הוא יותר פסיכולוגי מאשר מעשי, אבל זה כמו רווקים שרוצים להשאר רווקים בשביל "החופש" (הגם שבפועל, אחרי גיל מסויים, הם מנצלים את החופש הזה בעיקר לרביצה על הספה עם פיצה ובירה). עבור רובנו גם ככה רוב היום מנוהל ע"י אחרים - מנהלים, לקוחות, בת זוג וכו'. הילדים שמצטרפים לעניין הזה, בהנחה שהם בריאים ותקינים, מוסיפים אמנם נתח נכבד אך סביר, שמתקזז גם אם העובדה שמקומות עבודה נורמליים (ואפילו לקוחות נורמליים. מניסיון) יבינו שאתה יכול להשקיע בהם פחות זמן כשהילדים מחכים לך.

[David32]

שמתקזז גם אם העובדה שמקומות עבודה נורמליים (ואפילו לקוחות נורמליים. מניסיון) יבינו שאתה יכול להשקיע בהם פחות זמן כשהילדים מחכים לך.

 

זאת בעיה אחרת שנורא מעצבנת אותי.

למה העובדה שיש למישהו ילד נותנת לו פריווילגיה ללכת מוקדם הביתה או לא לעבוד מהבית בשעת לחץ ואני נדרש לעשות זאת כי אין לי ילדים.

גישה מקולקלת ממש.

[NirLevi]

מקומות עבודה נורמליים (ואפילו לקוחות נורמליים. מניסיון) יבינו שאתה יכול להשקיע בהם פחות זמן כשהילדים מחכים לך.

אחרי כמה "שעות" בהייטק וכשהילדים כבר בקושי הכירו אותי כי הייתי בטיסות, ישיבות הנהלה מיותרות וכל מיני הקפצות חסרות משמעות, נטשתי את התחום לטובת הילדים.

היום אני חוזר בצהריים לבית, משחק איתם כדורסל, משחקי לוח ונהנה איתם מכל רגע.

 

כמה שקשה לפעמים, אני לא רואה את עצמי שנייה אחת בלעדיהם.

זה אושר בלתי נתפס.

[DrorZi]

זה בדיוק מה שאני אומר על מעשנים, למה הם "זכאים" להעלם כל שעה ל 10 דקות/רבע שעה להרוג את עצמם לאט לאט אבל אני שלא מעשן והולך למטבח כל שעתיים מקבל נזיפה מהבוס שלי ש"אתה אף פעם לא במקום שלך" (והוא מעשן!)

 

מקרה קיצוני זה ימי חופש, תמיד שואלים "למה אתה צריך את החופש מחר" עוד לא נתקלתי במנהל שיסרב כשהורה אומר לו "הילד שלי חולה בבית ואין מי שישמור עליו" אבל אם אני אגיד "בא לי לשחק BF4 כל היום" אז הוא יגיד "אתה לא צריך את זה"

יש פה חדירה כוחנית של כולם לחיים של אחרים, בין אם זה נסיון להכריח אותם לעשות ילדים או איך לנהל את הזמן שלהם ולהחליט בשבילם

עריכה אחרונה ב-19 לאוגוסט, 2015 על ידי DrorZi

[RK]

אתה מבין שאתה מאשים את כולם בחדירה לחייך ובעצם חודר לחייהם? שמעת פעם על הפוסל במומו פוסל?

 

מה גם שבגדול הבוס שלך לא טועה. הזה עם הילד כן צריך את זה, יותר נכון הילד שלו צריך את זה. אתה לא צריך את זה, אתה רוצה את זה. זה ההבדל.