נזכור

[NirLevi]

את כל החבר'ה הטובים שהיו ולא יחזרו יותר.

 

עוד שנה חלפה והכאב נשאר, מפקדים וחיילים שלי - אוהב אתכם.

[saay222]

מילא יום השואה, אבל כשלכל אחד ואחת במדינה יש קרוב או חבר שנהרג במלחמה, היום הזה לדעתי מאבד מהמשמעות שלו, אני אישית מוכן לוותר על יום הזיכרון בכלל, זה קצת מעליב שבשביל לזכור את החברים שלך אתה צריך יום מיוחד בלוח השנה.

 

ומעבר לזה, חלק ממני תמיד ישאר על הגבעות של דרום לבנון, ובמנהרות ובסמטאות של עזה.

עריכה אחרונה ב-21 לאפריל, 2015 על ידי saay222

[asafay1]

יהי זכרם ברוך!

 

לזכר עומרי פרידמן ז"ל ,חבר ואח אשר נהרג בעת מילוי תפקידו למען הארץ -תנוח בגן עדן!

[hgilad123]

שי, לטעמי יום הזיכרון נותן יום של לשקוע עמוק בעצב ואז לצאת ממנו במידה זו או אחרת. ללא יום הזיכרון יותר קשה לתת קצת (או יותר) גבולות לעצבות.

לי דווקא הוא יום חשוב ואני לא מקשר בינו לבין זיכרון כי הזיכרון תמיד שם.

 

לזכרם של יותם גלבוע ז"ל (מלחמת לבנון השניה) ועוז מנדלוביץ' ז"ל (מבצע צוק איתן).

עריכה אחרונה ב-21 לאפריל, 2015 על ידי hgilad123

[ניקו פ.]

אני חושב שכן יש חשיבות ליום הזה. זה זמן לעצור ולתת במה לזיכרון. אפשר לשמור את הזכרונות שדפקו לאנשים את השכל ולאחרים את החיים לעד ובטח שלא צריך יום מיוחד בשביל זה. אבל, כדי לכבד את הזכרונות ואת הנופלים, זה בהחלט ראוי להקדיש לכך יום.

 

יהי זכרם ברוך.

[falou]

אבל כשלכל אחד ואחת במדינה יש קרוב או חבר שנהרג במלחמה

 

לי אין.

יש לא מעט שאין להם.

לכן דווקא היום הזה מאוד נחוץ בשבילי, בשביל לתקשר ולהקשר לשכול של האחר.

אני צריך להקשר לפנים ולסיפורים של אחרים.

[Night Driver]

מילא יום השואה, אבל כשלכל אחד ואחת במדינה יש קרוב או חבר שנהרג במלחמה, היום הזה לדעתי מאבד מהמשמעות שלו, אני אישית מוכן לוותר על יום הזיכרון בכלל, זה קצת מעליב שבשביל לזכור את החברים שלך אתה צריך יום מיוחד בלוח השנה.

 

ומעבר לזה, חלק ממני תמיד ישאר על הגבעות של דרום לבנון, ובמנהרות ובסמטאות של עזה.

 

כל אחד ואחת מאיתנו זוכר את היקרים לו שהלכו מאיתנו אבל היום הזה נועד לא כדי שנזכור את אלה שאנחנו זוכרים אלא כדי שנזכון ונשמע גם על אלה שלא היכרנו. היום הזה הוא מעין אמירת תודה והבעת הערכה לכל הנופלים.

 

לי אישית מאוד לא קל עם המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות.

 

עריכה: FLOU, אני בטוח שאם תפשפש טוב טוב בזיכרון אתה תמצא איזה שכן/חבר לשכבה/מכר שנהרג או שקרוב שלו נהרג.

[laviil]

לזכרם של יניב בראון וניר כהן.

 

יהי זכרם ברוך.

[natco]

לזכרו של רן כוכבא. אדריכל, טייס, וחבר.

 

ועוד חבר, אמנם פחות קרוב, אבל עדיין...

קובי בן שם. נהרג באסון המסוקים

 

קובי התייתם מאמו בגיל צעיר, ומשפחתו ביקשה שיקבר לידה.

דודו דותן, ז"ל, שהיה חבר המשפחה כתב עליו שיר שנקרא "כל כך קרוב":

 

ובלילה הקר, אמא גילתה

שקובי ישן, שוב איתה, ממש לצדה

בדיוק כמו אחר הלידה.

בתחילה שאלה

איך הגיע לכאן?

וקובי ענה לה בצחוק:

במסוק.

ותגיד לי דבר שני

איך עזבת את שני?

את טלי ואת אבא

ומה על סבתא

ומה יגיד סבא?

ועל מה כל ההמולה

להטריח אפילו את ראש הממשלה?

ורק אחרי ששאלה

ורק אחרי שבדקה

שלחה אליו יד וחיבקה

ונתנה בו את חיוכה הטוב

כי מעולם לא היה הוא

כל כך קרוב"

עריכה אחרונה ב-21 לאפריל, 2015 על ידי natco

[Applez]

יהי זכרם ברוך.

 

 

יום קשה לכל עם ישראל.

[saay222]

אני מבין את החבר'ה שאומרים שזה יום קשה, אבל בת'כלס, בשבילי, זהו יום ככל הימים, לא שונה מאתמול, שלשום, או עוד חודש או חודשיים.

[hgilad123]

שי, מההכירות שלי איתך הסיפור שלך מסביר למה אתה מרגיש ככה. את הפירוט אשאיר לך.

[edan82]

יום שאף פעם לא קל, תמיד מציף את הזכרונות מאותן לוויות צבאיות שהיית בהן והחברים לנשק שאיבדת.

 

לזכרם של סטיבן קניגסברג ז"ל (נהרג בפעילות מבצעית בעזה) ושני תורג'מן ז"ל (נהרג באירוע החטיפה שהוביל לפרוץ מלחמת לבנון השניה), מקווה שהם יושבים וצוחקים עלינו מלמעלה.

 

יהי זכרם וזכר כל חללי צה"ל ברוך.

עריכה אחרונה ב-21 לאפריל, 2015 על ידי edan82

[ran1012]

במבצע צוק איתן הייתי בצבא, עשיתי מה שעשיתי.

ראיתי ושמעתי בזמן אמת את אירוע הנגמ"ש בסג'עייה, את הקריאות בקשר לפינוי מוסק בדחיפות, את פינוי המרחב האווירי על מנת להגיע כמה שיותר מהר.

לא ידענו הרבה על האירוע באותה נקודה, שמענו על פצועים וכנראה הרוגים.

אחרי זה יצאתי מהבונקר המבצעי לכוס קפה והפסקת התרעננות.

בהמשך היום הסתכלתי ב-YNET, קראתי על האירוע ולראשונה גם את שמות ההרוגים - שחר תעשה, השם הזה קפץ לי אל מול העיניים.

שחר למד שכבה מתחתיי בבית הספר והיה בן דוד של חבר קרוב.

לא היינו חברים שנפגשים בסופ"שים אך זה לא שינה דבר, פתאום עברה בי צמרמורת - הבנתי שאותו אני כבר לא אראה.

בטקס האשכבה היה קשה, קשה מאוד. לראות את האחים הקטנים לא מבינים איך דבר כזה קרה, ואת האמא שבוכה ומתחננת שיחזור אליה.

זאת הפעם הראשונה שנפל אדם שהכרתי באופן אישי, אני מקווה שלא אחווה זאת שוב.

 

ת.נ.צ.ב.ה.

[ישה]

רציתי לקטוף פרח קטן. אמא אמרה.

 

אסור , זה מוגן

 

בכל העולם יש חוקים שאסור לקטוף פרחים מוגנים

 

אולי אני סתם ילדה קטנה שלא יודעת ולא מבינה

 

אבל לי זה נראה קצת מוזר

 

שפרח אסור, וחיילים מותר.

 

קטע שנכדתי הולכת לקרוא היום בטכס הזיכרון בישוב.

 

לצערי איבדתי חברים קרובים אחים לנשק , בני כיתה בני מחזור , שלא לדבר על אנשים מהסביבה הקרובה , במספר בלתי נתפס המגיע ל 100.

 

כל אחד עולם ומלואו הם נשארו צעירים רק אני הזדקנתי.

 

ביום הזה אני עוצר , מרכין ראש ומודה לכל אחד מהם. בשאר הזמן אנו עסוקים בחיי היום יום.

 

ולא רק להם אלא לכל הנופלים ומשפחותיהם, ולכל הנפגעים פיזית ונפשית ומשפחותיהם.

 

הם המחיר שאנו משלמים כדי להמשיך לחיות כאן.

 

לכן החשיבות של היום הזה לכולנו.

 

הצמידות שלו ליום העצמאות אכן קשה , אבל אלו הם חיינו

 

עצב ושמחה שזורים זה בזה