שודדים זקנים-מכת מדינה (סיפור אישי)

[EmptySoul]

אני יודע שכנראה לא נוציא ממנו כלום אבל לבן אדם כזה אסור שוב פעם לצאת לחופשי.

אני פשוט המום, כל פעם שומעים על זה בתקשורת ופתאום אתה הופך לחלק מהסטטיסטיקה.

[Oshri]

אבל זה שתתבע אותו אזרחית לא יכניס אותו לכלא, אלא סתם יגרום לך להוצאות וטרחה.

אני מבין את המקרה, ואת העניין שהרגשות עובדות שעות נוספות, אבל אם נהיה ריאליים,

זה המצב במדינה, ועם זה צריכים להתמודד.

אתה יכול לשלוח מישהו שישבור לו את העצמות, אבל אני מניח שאת זה ידעת לבד,

ואתה לא צריך את הפורום לעצות כאלה, שיעילותן או אי יעילותן זה עניין של השקפה אישית,

ובכל מקרה הן לא במסגרת מה שאתה יכול לעשות בצורה חוקית.

עצתי, תמשיכו הלאה, אבל כפי שהציע DERISH, תלמדו מהמקרה, ותעזרו בתשלום חשבונות

באינטרנט, ומניעה מהסתובבות של אותו אדם עם סכום כסף גדול במזומן.

[natco]

העצה לבלות עם הורינו המבוגרים ובאותה הזדמנות להעבירם לשימוש בתשלום מקוון, היא אנושית וטובה באופן כללי.

אני חושש שאת המקרים לעיל היא לא תמנע (ואני אילו רוצה לומר שהיא עלולה להחמיר את תוצאותיהם) -

לא פעם נשדדו זקנים גם עבור 50-100 שקל. או השעון. או שרשרת הזהב שלהם.

הרי תתי-האדם הללו הם לא ראשי ארגוני פשע.

סתם נרקומנים מחו**ים שצריכים לממן את המנה הבאה.

בשביל זה מספיקים כמה עשרות שקלים בודדים.

 

ואם הם לא ימצאו גם את זה, הם עלולים דווקא להפוך לאלימים עוד יותר.

(ואגב חו"ל- אני שכמעט לא מסתובב שם עם מזומן, דווקא מחזיק תמיד בארנק שטר של 50 יורו. בדיוק כדי שיהיה לי מה לתת לאיזה חול*ה אלים כדי שילך לדרכו ולא ידקור אותי).

[sperial]

לא קל לשכנע אנשים לעבור לתשלומים אלקטרוניים, ולא רק מבוגרים. נתקלתי בצעירים שחוששים להזמין מגן מסך לטלפון באיביי.

החם שלי משוכנע שהסטיפה בכיס האחורי שלו יותר בטוחה מכרטיס אשראי. האיש לא מסוגל להבין שאם גונבים לו את המזומן הוא אבוד, אבל כרטיס האשראי מבוטח וניתן לחסימה. אנ מנס לחנך אותו כבר יותר מ-20 שנה. הרמתי ידיים.

לגבי להתנהל בלי מזומנים - אי אפשר. צריך לשלם לעורת" צריך לקנות פירות בשוק? לשלם בחניון? מה לעשות, לי אין בעיה לשלם בכרטיס האשראית מורת שקית חלב או מקום שמור ברכבת (עניין של 3-5 ש"ח), אבל לא בכל מקום מוכנים לקבל זאת. אז אין ברירה, פעם בכמה שבועות אני מושך כמה אלפי ש"ח מהכספומט. משתל לעשות זאת במקומות שנחשבים בטוחים, אבל אי אפשר לדעת מתי זה יקרה. לאשתי שדדו שרשרת (בשווי 3 ש"ח) ברכבת בפרברי ליסבון.

[natco]

ספיראל, בשביל מה שאתה אומר (פלאפל, פחית קולה וכו') לא צריך להסתובב עם סטיפה גדולה של מזומנים.

500-800 ש' בכיס זה די והותר. כך שאם חלקם, חלילה, ישדדו/יאבדו "כאב הלב" לא יהיה גדול מידי.

נגמר המזומן ברגע לא מתאים? תמיד יש כספומט בסביבה. אפילו כזה ששודד עמלה מופקעת (כמו אלו בפיצוציות, או אלו של "שבא" בקניונים).

[sperial]

נכון. תמיל יש כספומט בסביבה, אבל לא תמיד נוח להגיע אליו.

מעבר לכך - אני לא מושך רק לעצמי - יש גם אשה וילדים שצריכים מזומנים. אני מושך סכום קצת יותר גדול כדי לספק את מרכי כל המשפחה למשך שבועיים או חודש. בארנק שלי אני מחזיק 100-200 ש"ח במזומן, אבל ביום של המשיכה זה יכול להגיע לאלפים, בהתאם לתחזית הצריכה.

[Derish]

~

בוא לא נאבד מיקוד. לפנסיונר הטיפוסי אין שום צורך למשוך סכומים כאלה בבת אחת, מקסימום שהוא צריך זה כמה שטרות שבד"כ יספיקו לשני אנשים לשבוע. את הכסף השחור שמשלמים לעוזרת וכד' יכול להעביר לידיה מישהו מהמשפחה.

 

אני לא מדבר על להפסיק להשתמש במזומן לחלוטין, אבל אם מציבים זאת כמטרה ומבינים שזה נחוץ אז בהחלט ישנן דרכים לצמצם את העסקאות בשיטה הזאת ולשמור על עצמך מפני סיטואציות לא נעימות. אגב, גם כרטיס אשראי נטען יכול להיות שימושי במצב כזה, מנסיוני זה עובד מעולה.

[sperial]

דריש - אישית אני שונא להשתמש במזומן.

 

ההורים שלי - אנשים בעשור העשירי והתשיעי לחייהם - משתמשים בכרטיסי אשראי. לא משלמים באינטרנט אבל מחיגים למוקד של בזק ומשלמים בכרטיס האשראי וחותמים על הוראת קבע לחברת החשמל ולעירייה. אבל, צריך להוסיף, שהם early adopters בהרבה תחומים והם משתמשים בכרטיסי אשראי כבר למעלה מ-40 שנה, והם שייכים לחבורה של בני 90 +/- שמתקשרים בסקייפ ומפיצים תמונות בפייסבוק ומקבלים את תשובות המעבדה באתר של קופת חולים. לא הסטריאוטיפ של בני גילם.

 

אבל, כפ שכתבתי קודם - יש מבוגרים, וגם פחות מבוגרים - שמאמינים רק למרשרשים ולמצלצלים שבכיסיהם. וקשה מאד לשנות מנהגים. נתקלתי לאחרונה בשני אנשים בני פחות מ-50 שפשוט חוששים מפעילות כספית ברשת, לא מבינים שהסיכון בהעברת כרטיס האשראי במסעדה הרבה יותר גדול..

[TheBigOne]

אפשר לשאול באיזה עיר זה קרה?

[Derish]

יש מבוגרים, וגם פחות מבוגרים - שמאמינים רק למרשרשים ולמצלצלים שבכיסיהם.

לגיטימי, דמם בראשם.

 

אני בספק אם קורבן הסיפור הנ"ל הוא איש עקרונות שכזה, סביר יותר להניח שהוא שאנן וטוב לב כמו 90% מהאוכלוסיה ופשוט לא הניח שמישהו ירצה לפגוע בו. כנראה שגם בגיל 67 עוד לא מאוחר ללמוד.

[sperial]

בתקוה שהוא למד - ולצערנו, בדרך הקשה. אני בכלל לא אופטימי.

 

ההורים שלי קנו את הטלון הנייד הראשון שלהם אחרי שאמי נפלה ונפצעה בטיול - והיה להם קושי ליצור קשר עם שאר המשפחה. אבל, כאמור, מדובר בזוג שמסוגל להבין חידושים. אני נתקל בהרבה מאד מבוגרים (בני 80 ומעלה) שמסרבים להחזיק בטלפון הנייד, או שמחזיקים באחד אבל תמיד כבוי ופרוק במגירה, ולא משתכנעים שהמאמץ הקטן להחזיק מכשיר טעון ופועל יכול להציל את חייהם או לאפשר להם לסייע במצבים דחופים לבנימשפחה אחרים.