מצב בבית

[vadim6385]

משתתף בצערך.

 

תחשוב על זה ככה - סבתך לא סובלת יותר. לדעתי אלצהיימר היא המחלה הקשה והנוראית מכולן, שגם אין ממנה דרך חזרה, כשאתה מאבד את היקר מכל - את השפיות. אפשר לחיות עם סכיזופרניה, סרטן, איידס, אי אפשר לחיות עם אלצהיימר, ולכן מוות זה סוף מבורך למחלה הזאת.

 

הייתי במצב שלך - סבתא שלי אובחנה באלצהיימר ב2003, ונפטרה ב2009, כאשר בחודשים האחרונים נאלצנו להעביר אותה למוסד סיעודי, כשאי אפשר כבר היה להחזיק אותה בבית. לחיות עם בן אדם חולה אלצהיימר זה מאוד קשה ומורט עצבים, לכן כשהיא הלכה לעולמה, אני אישית הרגשתי הקלה - גם בשביל עצמי וגם בשבילה, לדעתי זאת הדרך הכי טובה להתמודד עם המוות.

[איציק נ.]

משתתף בצערך.

 

הנח לייסורי המצפון שלך, אתה לא אשם בשום דבר, *זו דרך העולם*.

אפשר להתנחם בזה שעכשיו היא לא סובלת וגם אתם לא סובלים.

לי יש סבא חולה אלצהיימר שנמצא כרגע במסגרת מסודרת שדואגת לו, ואנחנו יודעים שהסוף עוד יהיה קשה, אבל לשמחתנו אנחנו רואים שבמסגרת הנוכחית הוא מתפקד יפה מאוד ואני משוכנע שעוד צפויות לו שנים טובות שם. זה לא קל לאף אחד אבל לפחות אנחנו מנסים לדאוג לו למסגרת הכי טובה שיש, כי לחיות אצל מי מאיתנו בבית זה לא הגיוני (אין השגחה מסביב לשעון) וגם אף אחד מאיתנו לא מיומן או יודע בכלל איך להתמודד עם התופעות של המחלה הזו. בארץ יש לו רק בת אחת ו-2 נכדים וגם אם היינו רוצים, לא היינו יכולים לסדר ביננו איזה חלוקה הגיונית בלסעוד אותו בבית (דבר שניסינו והיה בלתי אפשרי).

 

איציק

[Ron Poh]

שלא תדע עוד צער.

עם כל הכאב לפחות אתה יודע שנתת לסבתך נחת ואהבה עד הרגע האחרון.

[חולגי]

משתתף בצערך ומאחל לך שלא תדע עוד צער.

(אם ניתן להגיד את זה) אם כבר - עדיף למות בשינה.

אני מבין שהנושא טרי והכאב גדול, אבל בסוף הזמן יקהה את הכאב כי הזמן חזק מהכל.

רק בריאות.

[בנצי]

אני רק עכשיו ניגשתי לשרשור לראשונה וקראתי את כולו, אתה נכד טוב.

אני משתתף בצערך ובצער המשפחה.

[[פנדוב]

משתתף בצערך.

[IceCold]

משתתף בצערך! לפחות היא הלכה בשנתה ולא סבלה.

[super-man]

משתתף בצערך.

 

קראתי את כל הנושא, אתה באמת נכד טוב. אני בטח שכל סבא וכל סבתא היו מאושרים עם נכד כמוך.

 

תהיה בטוח שהסבת לה אושר רב בימי חייה. עצם זה שהיית איתה, שלא וויתרת, שעשית בשבילה את הסידורים שלה - אין עליך.

דע לך שעשית מעשה גדולה, לא כל אחד היה דואג ככה לסבתו.

אני בטוח שכל יום שהיא ראתה שאתה איתה, שאתה דואג לה - אני בטוח שהייתה מחייכת בליבה, מלאת אושר. מאושרת.

לראות אהבת נכד שכל כך אוהב אותה. שלא מוותר. עושה למענה כל שרק יוכל.

שימחת אותה מאוד.

 

אתה יכול להיות גאה בעצמך ידידי.

 

מקווה שעכשיו טוב לה יותר. יהי זכרה ברוך.

[Soundman]

כמו שאמרו לפני. אתה יכול להיות עם לב נקי. ובלי נקיפות מצפון.

אני מכיר הרבה משפחות שבשביל הנוחות / הקושי. הסבא / סבתא גרים בבית אבות מגיל מוקדם או במוסדות סגורים כי אין להם את הכוח לטפל בהם. ולחלק לא קטן. זה ניתוק קשה מהסביבה שלהם. הם גרים לרוב עשרות שנים באותו בית. ויש להם זכרונות ממנו.

אתם נתתם לסבתא למות במקום הטבעי שלה. במקום שהיא רצתה (במרכאות) וזה בבית שלה. ולא במקום אחר. איפה שהיא גידלה את כולם. ויש לה זכרונות טובים. ושם יזכרו אותה.

 

ולכן אתה יכול להיות המאושר באדם. שבזכותך היא נפטרה מאושרת. שהיא גידלה נכד שטיפל בה במסירות והיא היתה חשובה לו.

 

ולגבי לחזור לבית ריק.

זה קשה להגיד. אבל 2 דברים בלבד יעזרו.

1) לעשות סדר בדברים שלה. ולהפוך את לבית "לבית אחר" שלך. עם עיצוב שלך צבע שלך וריהוט שלך.

2) ויותר קשה. זה לתת לזמן לעבור. רק הזמן יעזור, ובגלל שאתה תגור בבית שלה. יקח לך יותר זמן "להשלים עם זה"

ומספר 2 קשור ביותר למספר 1. כי ברגע שמספר 1 יטופל. מספר 2 יתקדם מהר יותר.

 

 

 

 

ובנימה אישית.

כאשר סבתי היתה לקראת הסוף. שאלו אותה הרופאים והמשפחה איפה היא רוצה להיות מטופלת (היה לה צהבת). היא אמרה שהיא רוצה להיות רק בבית שלה. להיות קרובה לזכרונות שלה ולעצמאות שלה. ובאמת טיפלו בה בבית. והיא נפטרה במיטה שלה.

[discoTD5]

משתתף בצערך.

נכד שקובר סבתא זו זכות. החיים פינקו אתכם, וזו דרכו של עולם. לא הפוך.

[צביקי]

מן השמיים תנוחמו.

ובנימה אישית- נדיר לראות קשר כזה ורמת קרבה כזו בין נכד לסבתו.

גם משיחת הטלפון שלנו- זכית לעשות את הגדולה שבמצוות- והיא זכתה בך...

[maatrixx]

רק עכשיו קראתי את השרשור, משתתף בצערך.

[hgilad123]

יהי זכרה ברוך ועם נכד כמוך הוא בטוח יהיה.

[colauti 9]

תודה לכל המנחמים.

אני מאוד מקווה,שאצבור את הכוחות להתמודד עם הריקנות,שתתחיל כבר ביום ראשון בבוקר,לאחר הקימה של המשפחה מהשבעה.

כבר עכשיו טפטפתי לחברים שהתקשרו לנחם על המצב והם אמרו שיהיה בסדר ונבוא אליך הרבה כי לא כדאי שתהיה יותר מידי לבד.

עכשיו נראה אם ההבטחות מגובות גם במעשים.

[edanj]

משתתף בצערך.

משרשור זה אפשר להוציא מסקנה נחרצת:

לבקר אותם כמה שיותר כי יום אחד זה ייגמר.

 

עידן, שחייב לבקר את סבתא שלו בת ה96 ולהגיד לה כמה היא יקרה לו.