רום כרמל טנדר - הגשמת חלום - יומן מסע ושיפוץ

[און יעקבסון]

לצערי היום הייתי עסוק בענייני הפיברקלאב ובימים הקרובים לא יהיה לי הרבה זמן פנוי, אבל מזל שיש חברים טובים שגם דואגים שפרוייקט הדלת יכנס להילוך גבוה וגם דואגים לעדכן במתרחש בתמונות.

 

הנה:

 

1. בסיוע התאמות קלות, התאים יורי את הזרועות המקוריות מדלת של איסוזו די-מקס.

2. הזרועות האלו מחברות כנראה בתמונה בין הדלת ולבין הבודי. עכשיו נותר לבנות את הציר אליו תתחבר הזרוע.

3. הפלטות הללו יחוברו לפיבר (על מנת לתת חיזוק לאזור).

4. ומהן ייצא הציר עבור הזרוע.

[און יעקבסון]

אני בעיסוקי, אבל יורי כבר נכנס באמו... עכשיו הוא כבר בשוונג ואי-אפשר לעצור אותו. לשמחתי, התפנה לי צוהר בשעות הערב ומאחר והייתי באזור, קפצתי לראות את ההתקדמות. מעבר לכך, שכאמור, יש התקדמות, אי-אפשר שלא להוריד את הכובע בפני הרצינות התהומית שהאיש הזה לוקח את העבודה שלו. מקפיד על קוצו של יוד ועל התאמה מושלמת של כל חלק וחלק ובאיכות שמצד אחד גבוהה בהרבה ממה שהטנדר הזה ידע במקור ומצד שני, גבוהה בהרבה ממה שאני הייתי מסוגל לעשות. בעוד אני משתאה ששני הזרועות הללו זהות לחלוטין, הוא משתומם שאני בכלל עושה מזה עניין. הוא פשוט לא מכיר דרך עבודה אחרת...

 

הנה, תראו בעצמכם.

 

1. הכנת הזרועות נמשכת. החורים נקדחים בהתאם לתוכנית.

2. עכשיו צריך לחרוט שני פינים, שבעצם ישמשו כציר לדלת.

3. הפין מולבש בתוך הזרוע באופן הזה.

4. והנה שני הזרועות, מוכנות להרכבה.

5. "זה בא בתוך זה"? בדיקת התאמה בין הזרוע החדשה לזרוע המקורית של האיסוזו, שהותאמה לדלת.

6. עכשיו אפשר להרכיב את הזרועות על גבי הבודי.

7. אמנם בתוך הבודי מושתלת פיסת מתכת שבמקור מוברגים אליה הצירים המקוריים, אבל יורי העדיף לבנות יחידה חדשה וחזקה. המתכת המקורית משמשת כחיזוק ותו-לא.

 

המשך יבוא.

[השושנים]

שני דברים:

 

1. מבלי להעמיד חלילה וחס את מקצועיותו של יורי במבחן, לדעתי הבסיס של הדלת שמתחבר

לרצפה קטן מדי וכך ייווצר עומס על נקודה מצומצמת ותהיה קריעה של החלק מהמקום, ללא

חיזוק משמעותי או הגדלת הבסיס.

 

2. הייתי שוקל ציר נישלף לדלת כך שבמידה הצורך אפילו באופן תאורתי ניתן יהיה ע"י שליפת

הציר להוריד את הדלת לחלוטין.

 

מעבר לכך נהדר כרגיל - רן

[און יעקבסון]

שני דברים:

 

1. מבלי להעמיד חלילה וחס את מקצועיותו של יורי במבחן, לדעתי הבסיס של הדלת שמתחבר

לרצפה קטן מדי וכך ייווצר עומס על נקודה מצומצמת ותהיה קריעה של החלק מהמקום, ללא

חיזוק משמעותי או הגדלת הבסיס.

 

2. הייתי שוקל ציר נישלף לדלת כך שבמידה הצורך אפילו באופן תאורתי ניתן יהיה ע"י שליפת

הציר להוריד את הדלת לחלוטין.

 

מעבר לכך נהדר כרגיל - רן

 

 

רן, הרשה לי להסיר דאגה מליבך: כל החלקים המרכיבים את מנגנון הדלת נלקחו כמו-שהם מדלת אחורית של איסוזו די-מקס חדשה. חזקה עליהם שאם הם מחזיקים מעמד בשימוש עוין וחסר רחמים בטנדר עבודה, הם יחזיקו מעמד גם בטנדר שלי, שמין הסתם יזכה ליחס כשל אתרוג. יתרה מזאת: במקור, הציר של הדלת התחבר עם בורג אחד לדופן הארגז, המחוזקת בינות יריעות הפיבר בפס מתכת. שים לב שבתמונות, אותה זרוע של הציר מחוזקת מהצד שני בפלטה נוספת. בתום העבודות, תהיה הדלת הזו חסונה לעין שעור ביחס לעומסים שידרשו ממנה.

[השושנים]

ברכב התורם הבסיס הוא פח מחוזק לעיגון, בטנדר הבסיס פייברגלאס מחוזק

בגלל התנודות והרטט בנסיעה ייווצרו סדקים במקומות העומס כולל אפקט המפרש

(הרוח בשעת נסיעה שנפגשת עם הדלת מכיוון תא הנהג ומפעילה לחץ אחורה).

אולי אני טועה אבל שווה בחינה מחדש...רן

[און יעקבסון]

ברכב התורם הבסיס הוא פח מחוזק לעיגון, בטנדר הבסיס פייברגלאס מחוזק

בגלל התנודות והרטט בנסיעה ייווצרו סדקים במקומות העומס כולל אפקט המפרש

(הרוח בשעת נסיעה שנפגשת עם הדלת מכיוון תא הנהג ומפעילה לחץ אחורה).

אולי אני טועה אבל שווה בחינה מחדש...רן

 

עם כל הכבוד - ויש הרבה ממנו - אני חושב שהפעם אתה טועה. לפח גמישות גבוהה מאשר לפיבר ומסיבה זו מתוכננת הדלת האחורית כך שהיא מהדקת את דופנות הארגז כשהיא סגורה. סע אחרי טנדר בו ההידוק הזה לקוי וראה איך שתי הדופנות נעות זו ביחס לזו כמו עלה נידף ברוח. אז דופנות הארגז בפיבר מוצקות יותר ויחד עם זאת אותו רעיון הידוק של הדופנות לדלת יאומץ גם בפיברית.

[און יעקבסון]

יורי לא עוצר. אחרי הפסקת סיגריה ועוד רגע אחד לחשוב, מגיע הרגע שבו רענן אמר לי שאני צריך לקחת צעד אחורה. זה השלב בו יורי מעביר את הסיגריה לזווית הפה. זה השלב שבו הוא נהיה רציני. כמו תלמיד ממושמע, אני עושה את עצמי בלתי נראה ונותן למאסטרו לעבוד.

 

1. הזרוע, הציר והדלת. לראשונה מורכבים על הארגז. במצב סגור...

2. במצב פתוח.

3. וככה זה נראה ממבט רחוק. צריך להרגיש בכדי להאמין לדיוק של ההרכבה ולעובדה שאין לדלת שום חופש לצדדים והיא ממורכזת כמו שצריך.

4. עכשיו עוברים לחשוב על האופן והמיקום בו הזרוע התומכת תורכב.

5. זה לא כזה פשוט. המיקום צריך להיות בין הציר של הדלת מלמטה והבריח מלמעלה.

6. יורי אומר שיתכן שהוא יאלץ לשנות את היחס בין הזרועות. או, שבמקרה הכי גרוע - לוותר על הרעיון ולהשתמש בכבלים, כמקובל גם בחלק מהטנדרים המודרניים.

7. נעזוב את זה עכשיו, אומר יורי. בוא נתקדם עם המנעולים. צריך לשנות את בסיס הבריח ויורי חותך ומרתך ומתאים ומסמן ובודק ומכוון כך שהוא יעשה שימוש גם בחור המקורי שקיים בבודי.

8. ו... ככה נראה הבריח המורכב על הדלת.

 

המשך יבוא.

[erand70]

ממליץ שיעשה חורים לניקוז מים במסילה התחתונה

[און יעקבסון]

ממליץ שיעשה חורים לניקוז מים במסילה התחתונה

 

תודה על תשומת הלב. אתה צודק בהחלט. מאחר שהדלת לא אטומה הרמטית, ותיתכן כניסת מים - אכן יהיו חורי ניקוז בתחתית הדלת.

[און יעקבסון]

יש איזה פרדוקס בכך שהטנדר שלי נמצא בסדנא של ינאי טובי. למה? כי לראות את הרום כרמל טנדר - מכונית קיט קאר בסיסית וזולה, לצד אלפא C6 שהובאה לשיפוץ מאנגליה, כבאית נדירה שנמצאת בשלבי שיפוץ מתקדמים שלה ושאר האוצרות שיש שם - זה פשוט לא נתפס. ומה שיותר אבסורד, הוא האופן שבו אנשי הסדנא הזו (ינאי - הבעלים, וצמד העובדים - יורי ואנטולי) מתייחסים לעבודת השיפוץ. כל עבודת שיפוץ.

 

סתם אנקדוטה: בוולוו חסר לאחד ממחזיקי הדלת האחורית תפוח. טרם מצאתי כזה. יורי אמר שהוא יכול לעשות אחד כזה חדש. בדיוק כמו המקורי. יורי, אמרתי לו, חבל על הזמן שלך. תעשה לי משהו פשוט, אף אחד לא רואה את זה. משהו זמני. עד שאמצא משהו. בסה"כ צריך מתאם הבנוי מבורג ואום. "בשום פנים ואופן! לא עושה דבר כזה. רוצה, תעשה בעצמך. או שאני עושה את זה כמו שצריך, או שלא עושה בכלל". כי בין אם המדובר באום פשוט למחזיק דלת של וולוו, דלת אחורית של רום כרמל, או מכונית נדירה מתחילת המאה שעברה - אם אתה מכבד את העבודה של עצמך, אתה לא יכול להוריד את הסטנדרט שלך.

 

וזה מוביל אותנו לדלת האחורית של הטנדר. כאשר ינאי הגיע לסדנא שלו, הוא בחן את הטנדר שכמה ימים קודם לכן הגיע אליו, את מה שאני ביצעתי בו עד לאותה נקודה ואת מה שביקשתי שייעשה בדלת האחורית ויחד עם יורי הם עיצבו את התוכנית. מיותר לציין שזו תוכנית מורכבת וטובה לעין שיעור ביחס למה שאני חשבתי עליו, ובטח בהשוואה לדלת שהייתה בטנדר הזה במקור. אז מאחר שמדובר בדלת שהיא למעשה "פרוטוטייפ" והיא מורכבת מהרבה חלקים קיימים שצריך להתאימם לדלת - לא מדובר בפרוייקט של מה בכך. בתור צופה מהצד, הפעם, מעניין לראות איך חשיבה מקצועית וסדר פעולה של אומן באים לידי ביטוי - גם בהרכבת דלת אחורית של רום כרמל. והכי חשוב - הסבלנות, המדידות וההתאמה ואופן קבלת ההחלטות.

 

אבל עזבו מילים, קבלו קצת תמונות:

 

1. השלד של הדלת, ביחד עם הבריחים. הדלת מהודקת למקומה בקליק נוסך ביטחון.

2. עכשיו אפשר להרכיב את הקליפה החיצונית של הדלת.

3. הנה בריח אחד...

4. והנה שני הבריחים, במלוא הדרם.

5. קצת מוזר לראות שטח גדול כך כך ללא שום משהו שישבור אותו. אז אם הייתה מחשבה שאולי ידית הפתיחה של הדלת תמוקם בחלק הפנימי,היא נגוזה. יתרה מזאת, גם הצביעה תקח בחשבון את השטח הזה (אולי בהוספת פס אפור על הדלת הכחולה) וכמובן גם בהוספת הסמלים הנכונים. בחזרה להווה: הדלת תוכננה כך שלכל כיוון ולכל ציר יש אפשרות כיוון בכדי שאפשר יהיה להגיע לקווים ישרים ונעילה מדויקת. ואם תסתכלו, תוכלו לראות כי הדלת אכן מיושרת ביחס לגוף הפיבר. אלא שמסתבר כי...

6. מסתבר כי הבודי באזור הזה היה די עקום ואפרופו שאיפה לשלמות? יורי לא היה מוכן לקבל את העובדה הזו ופשוט יישר את האזורים הבעייתים. אז כן, האזור הזה יצטרך שכבת יסוד וצבע מחודשים, אבל הי, לפחות הקווים ישרים!

7. ואלו הם אומי החיזוק של החלקים השונים. אפילו בחלק לא מוסתר ולא נראה לעין מעין זה - הדיוק והאיכות ניכרים ומרשימים.

 

המשך יבוא.

[דני יונגר]

גוועלד , מה זה ?

מה זה גוש החלודה על הטוסיק של טינה ? גרמת לי להתקף אנגינה !

עשינו לה טוסיק מאלומיניום קל משקל - נו באמת און לא חבל ?

 

 

[און יעקבסון]

גוועלד , מה זה ?

מה זה גוש החלודה על הטוסיק של טינה ? גרמת לי להתקף אנגינה !

עשינו לה טוסיק מאלומיניום קל משקל - נו באמת און לא חבל ?

 

 

 

דני, יקירי.

״הקליפה״ מפח דק והיא לא כבדה כלל. ובכלל, התאזר נא בסבלנות. אתה אמנם רחוק מאיתנו, אבל לא נשכח. רמז: טינה תקבל את הכבוד הראוי לה...

[און יעקבסון]

עבור שתי מטלות הגיעה טינה לסדנתו של ינאי: האחת, הדלת האחורית; והשניה (שבעצם הייתה הראשונה) - הפגוש האחורי. הפגוש המקורי של הטנדר היה חבוט, חלוד ועקום. במרכזו שכן מדרך שנועד לסייע לעליה על גבי הארגז כאשר הדלת האחורית סגורה. מטעמי מראה, עמידות וממש לא פרקטיקה - בחרתי לוותר על המדרך ולהשאיר רק את שני חלקי הפגוש הקטנים, אותם יצרו מחדש בסדנא.

בעצם, מה שנשאר הוא לחבר את חלקי הפגוש ל-"עוקצים" המעגנים את הפגוש לשלדה.

 

וכאן סיפורנו מתחיל להיות מעניין...

 

1. הפגוש מורכב מכמה חלקים: ברזל זווית פשוט שמחובר לשלדה, שתי חתיכות ישרות ברזל שמחברות בין אותה זווית לפח של הפגוש ויחידת הפגוש עצמה.

2. במקור מוקם הפגוש רחוק ביחס למרכב ולכן חתיכת הברזל הללו ארוכות למדי.

3. הנה, כך זה נראה, פחות או יותר. אולי זה הולם רכב עבודה של שנות השבעים, אבל לא מתאים למהות השיפוץ שלי. אז...

4. זו הכוונה: לחתוך את חתיכת הברזל הללו על מנת לקרב את פיסות הפגוש הללו לבודי.

5. ואחרי החיתוך, ההתאמה והריתוך, נצבעו החלקים חדש בצבע יסוד.

6. בין השאר, עד שהפגוש התייבש מהצבע, ניצלתי את ההזדמנות לקבע את צמות החשמל של יחידות התאורה האחוריות שנראות כאן בתמונה הזו משתלשלות מתחת לבודי.

7. וככה נראה הפגוש האחורי החדש במלוא הדרו.

8. צמוד לבודי ומתאים הרבה יותר למראה הכללי. כמובן שכל המכלול הזה עדיין לפני צבע.

[Yannai Tobi]

אתם בטח מכירים את סרטי הטבע שמראים פריחה של פרח בהרצה מהירה של סרט הצילום. הצלם מציב מצלמה לזמן ארוך הממוקדת על שתיל של פרח, והסרט מראה את תהליך הפריחה בהילוך מהיר. בכל נקודת זמן הפרח לא מראה כל סימן של גדילה והתפתחות, אבל בהילוך מהיר האבולוציה נראית באופן ברור ויפיפה.

הסוסיתא כפריט אספנות נמצאת כרגע באמצע התהליך האבולוציוני, שהופך אותה מגרוטאה שמשלמים כסף בעבור הפינויי שלה מהחצר, לרכב אספנות מבוקש ונדיר. אין לי ספק שזהו רק אמצע התהליך, היא עוד לא הגיע לפריחה מלאה. שלב הפריחה המלאה הוא השלב שפשוט אין יותר מכוניות בשוק, זהו - נגמר! כל המכוניות נמצאות אצל אספנים, ואם תרצה לקנות אחת, זה יהיה כרוך בהוצאה רצינית.

בשבילי זהו תהליך מוכר ברכבי אספנות, שבדרך כלל מזוהה בשלבים היותר מתקדמים שלו.

בשנת 1999 קניתי את האלפא רומאו 6C2500 הראשונה שלי בפחות מעשרת אלפים מארק גרמני (היורו עוד לא נולד אז). למה קניתי אותה? כי אהבתי את האוטו הזה. בטוח שלא חזיתי שהיום הרכב יהיה שווה כ-300,00 יורו.

בשנת 2003 קניתי את האסטון מרטין שלי DB2 (הגה שמאלי - נדיר ביותר) ב$13,000. והיו לי נקיפות מצפון שאני מוציא המון כסף במקום שיפוץ הבית שהיה כל כך חשוב לנו. למה קניתי את האסטון מרטין DB2 הזה? כי זה אוטו סקסי בטירוף ופשוט אהבתי אותו. האם ידעתי שהיום (בחגיגות 100 שנה לאסטון מרטין) אפשר להוסיף אפס ולהכפיל בשתיים? ברור שלא.

למה רענן שאתר, ואון יעקובסון ושאר הפיברקלאבים קונים סוסיתות ומשקיעים את הנשמה ואת הכיס במכוניות האלה? כי בא להם! כי הם אוהבים את הרכב הזה. כי הוא מזכיר להם משהו נעים ותמים, משהוא שכבר לא קיים בעולם. בלי לשאול אותם, אני בטוח שלא בשביל השקעה טובה.

בדיוק מהחומר הזה עשויים פרטי אספנות מיוחדים.

כמה תהיה שווה סוסיתא עוד 10 שנים? עוד 20 שנה?

הדבר המרגש הוא לאו דווקא השווי הכספי העתידי, אלא השינויי המתחולל מול העיניים (צריך רק להסתכל טוב) משתיל קטן ועלוב ההופך לפרח יפיפה ויקר המציאות.

ועוד, שזהו תהליך 100% ישראלי, הרכב והאבולוציה האספנית שלו.

והחבורה הזאת, פיברקלאב, היא בית הגידול של הפרח הזה. כל הכבוד!

[און יעקבסון]

אתם בטח מכירים את סרטי הטבע שמראים פריחה של פרח בהרצה מהירה של סרט הצילום. הצלם מציב מצלמה לזמן ארוך הממוקדת על שתיל של פרח, והסרט מראה את תהליך הפריחה בהילוך מהיר. בכל נקודת זמן הפרח לא מראה כל סימן של גדילה והתפתחות, אבל בהילוך מהיר האבולוציה נראית באופן ברור ויפיפה.

הסוסיתא כפריט אספנות נמצאת כרגע באמצע התהליך האבולוציוני, שהופך אותה מגרוטאה שמשלמים כסף בעבור הפינויי שלה מהחצר, לרכב אספנות מבוקש ונדיר. אין לי ספק שזהו רק אמצע התהליך, היא עוד לא הגיע לפריחה מלאה. שלב הפריחה המלאה הוא השלב שפשוט אין יותר מכוניות בשוק, זהו - נגמר! כל המכוניות נמצאות אצל אספנים, ואם תרצה לקנות אחת, זה יהיה כרוך בהוצאה רצינית.

בשבילי זהו תהליך מוכר ברכבי אספנות, שבדרך כלל מזוהה בשלבים היותר מתקדמים שלו.

בשנת 1999 קניתי את האלפא רומאו 6C2500 הראשונה שלי בפחות מעשרת אלפים מארק גרמני (היורו עוד לא נולד אז). למה קניתי אותה? כי אהבתי את האוטו הזה. בטוח שלא חזיתי שהיום הרכב יהיה שווה כ-300,00 יורו.

בשנת 2003 קניתי את האסטון מרטין שלי DB2 (הגה שמאלי - נדיר ביותר) ב$13,000. והיו לי נקיפות מצפון שאני מוציא המון כסף במקום שיפוץ הבית שהיה כל כך חשוב לנו. למה קניתי את האסטון מרטין DB2 הזה? כי זה אוטו סקסי בטירוף ופשוט אהבתי אותו. האם ידעתי שהיום (בחגיגות 100 שנה לאסטון מרטין) אפשר להוסיף אפס ולהכפיל בשתיים? ברור שלא.

למה רענן שאתר, ואון יעקובסון ושאר הפיברקלאבים קונים סוסיתות ומשקיעים את הנשמה ואת הכיס במכוניות האלה? כי בא להם! כי הם אוהבים את הרכב הזה. כי הוא מזכיר להם משהו נעים ותמים, משהוא שכבר לא קיים בעולם. בלי לשאול אותם, אני בטוח שלא בשביל השקעה טובה.

בדיוק מהחומר הזה עשויים פרטי אספנות מיוחדים.

כמה תהיה שווה סוסיתא עוד 10 שנים? עוד 20 שנה?

הדבר המרגש הוא לאו דווקא השווי הכספי העתידי, אלא השינויי המתחולל מול העיניים (צריך רק להסתכל טוב) משתיל קטן ועלוב ההופך לפרח יפיפה ויקר המציאות.

ועוד, שזהו תהליך 100% ישראלי, הרכב והאבולוציה האספנית שלו.

והחבורה הזאת, פיברקלאב, היא בית הגידול של הפרח הזה. כל הכבוד!

 

ינאי, נגעת בדיוק בנקודה! אמנם מי כמוך יודע איך הדברים הללו מתנהלים, אבל אף פעם, בשום נקודה, לא עברה במוחי המחשבה שאני קונה כאן מכונית לצרכי השקעה. כלומר, השקעתי בה לא מעט. כסף וזמן, אבל בידיעה שההשקעה הזו לא תחזיר את עצמה. אני גם די בטוח שהמכוניות שלנו לא יעלו בערכן באחוזים שציינת (והנבואה ניתנה לשוטים, כן...) , אבל זה עדיין לא משנה שהכל נעשה מאהבה. ומה שמשמח הוא שבזמן האחרון מסתבר שלא מעטים חולקים את האהבה הזו למכוניות הישראליות, וזה אכן מחמם את הלב.