גיבוב טקסני

[Rשף]

לפני 8 דקות, Night Driver כתב:

אני שואל כי בחלק מהמדינות ראיתי שמצויין בחשבון כולל כל המיסים ושירות ואז אני רק מעגל את הסכום ובחלק לא מופיע ואז אני משאיר יותר.

בסקנדינבייה לא נהוג להשאיר טיפים אלא אם כן קיבלת שירות מעל ומעבר, מלצרים מקבלים שכר הולם ואין סיבה לתת להם טיפ אישי בדיוק כמו לנהגי מוניות או נותני שירות אחרים

[SlowRide]

לפני 3 שעות, ניקו פ. כתב:

עולה איזו סבתא עם הנכדה שלה (גדולה, סביב 18 נגיד). 

מתיישבות אחת ממש מולי ואחת לידי. למה? יש 98% רכבת ריקה. למה? טוס נו. 

הסבתא מימיני והילדה מולי. בלי להתבלבל, בלי לחשוב על זה, הכי בשגרה בעולם: הסבתא מורידה נעליים(!!!) שמה רגליים על המושב שמולה. ומתחילות לנהל שיחה על המצב הרפואי של הסתבא, לידי. 

וואט דה פאקקקקק!!!!!!!!

עכשיו אני לא הולך לחנך אותה וגם לא רוצה שזה יהיה לא מנומס, אז מחכה לתחנה הבאה שהיא עוד 2-3 דקות (מסבידור מרכז לאונ'). "סליחה, אפשר רגע רק לקום". בא לצאת. אחרי שהיא כבר קמה ואני יצאתי הסבתא מתחילה "מה לא בסדר לך לידינו? עשינו לך משהו?

כנראה המטאטא היה במוסך אז הן נסעו ברכבת

 

[oryo]

לפני 50 דקות, פינדר כתב:

מעניין אותי מה אתה חושב על זה שבמקביל לאיכות החיים שהיא יתרון גדול, אתה גר במדינה ימנית דתית קיצונית (בסטנדרטים של ארה״ב)?

כמה זה משפיע עליך בפועל? כמה זה מטריד אותך לגבי העתיד?

אני לא חושב שהיא ימנית דתית קיצונית, אלא ימנית שמרנית - דת ושמרנות כאן מחווטים זה עם זה אבל זה רופף יחסית למה שאני רגיל מישראל. 

מבחינתי - הדבר המרכזי (יחיד?) שחמור כאן זה הסיפור עם ההפלות. זה לא מ/ישפיע על החיים שלי או של המשפחה שלי כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו פתרונות, אבל עצם העובדה שהמושל חתיכת דגנרט מן הסתם אינו יתרון מבחינתי, ובכלליות זו סוגיה אזרחית מחרידה כי אם מישהי עם פחות אמצעים נתקלת בסיטואציה לא נעימה - האפשרויות שלה מוגבלות יותר. not cool.

אני נוטה(/רוצה?) להאמין שהסיפור הזה ינורמל חזרה למצב סביר יותר מתוך הנחה שרוב האנשים (דמו/רפו) מסכימים על זה, אבל קשה לדעת.

חשוב לזכור את המציאות הפוליטית בארה״ב - יש שני מחנות וזה מתנהל כמו קבוצות כדורגל, ואיכשהו נוצר השעטנז הדפוק הזה בו חופש הפרט איכשהו מחווט להתנגדות להפלות (למרות שזה ליטרלי ההיפך...). קצת מזכיר לי את החיבור המוזר בין הימין הישראלי והשותפים ה״טבעיים״. בשורה התחתונה, המדיניות של טקסס הרפובליקנית הרבה יותר קרובה לדעות ׳שלי מאשר המדיניות של קליפורניה או ניו יורק הדמוקרטיות כשעושים אינטגרל על כל הסוגיות והמשקלים שלהן.

 

לעניינינו - עדיין לא פגשתי רפובליקני אחד שתומך בהגבלים כ״כ חמורים על הפלות. אני בטוח שיש הרבה כאלו, אבל אני לא בטוח שהם באמת הרוב. מעל כל זה יש את הסיפור שאני גר באוסטין, שהיא אמנם בטקסס (בירת טקסס, שזה בכלל מוזר) אבל היא לא באמת טקסס כפי שרוב האנשים מדמיינים בגלל מה שקורה כאן עם ההשכלה והטק. בגלל איך שהמערכת בנויה כאן, יש כל מיני דרכים לעיר לעשות override לסטייט, ואנחנו רואים את זה בכל מיני סוגיות. אני מקווה שיפתרו את הבעיה מהשורש (מושל) אבל גם אם לא מאמין שזה יתנרמל.

ואחרי כל זה, הקטע הכי דפוק זה שאם הייתי ממפה את הדעות שלי לא ברור לי בכלל איפה אני אמור להיות על המפה הפוליטית האמריקאית. אין לי עדיין זכות בחירה אז לא טרחתי להתעמק.

 

בחזרה לשאלתך המקורית: ההשפעה בפועל היא אפס, ואני גם לא מוטרד מהעתיד - טקסס, על שלל מגרעותיה, מאוד ׳מחווטת׳ לטובת חופש הפרט, ערך שאני מתחבר אליו מאוד.

 

לפני 50 דקות, פינדר כתב:

מה תעשו במקרה של הריון לא רצוי?

נצא לחופשה ונסיים אותו.

כשנחזור אפטר את הגנן, just in case.

 

לפני 50 דקות, פינדר כתב:

תשלחו את הילדים לבי״ס ציבורי כשיגדלו?

בטח, בתי״ס בשכונה שלי מדורגים גבוה, מקבלים תקצוב רציני, וכל ההורים שאני מכיר מדברים על שיפור ברמה יחסית למקומות מהם הגיעו - והם הגיעו ממקומות ׳חזקים׳ כמו קליפורניה/וושינגטון/ניו יורק, לא מאיזו קנטקי. יש לי שני חברים עם ילדים עם צרכים מיוחדים, שניהם עברו שיפור אסטרונומי מאז ההגעה לכאן (שניהם מקליפורניה, סאן פראן ופאלו, לא בדיוק מקומות ׳מסכנים׳). אני מקווה שאנחנו לא נזדקק לשירותים כאלו, אבל בכל מקרה לוקח בחשבון שאם הנ״ל מטופלים היטב למרות שהם יקרים ומאתגרים, אז סביר להניח שגם הבייסיקס עובד טוב.

אתה בטח כבר מבין שחינוך יהודי זה פחות הקטע שלי 😅

**

 

סיפור צד: פגשתי השבוע בחור מניו יורק, סיפר לי בגאווה איך גר בדירה עם rent stabilization במשך 16 שנים. במשך כל הזמן הזה הוא בכלל עשה sublease, אז הוא אפילו לא היה הדייר על החוזה(!), מישהו אחר קטף $300 מרג׳ין עליו, בזמן ששניהם בחוזה של $2,000 לדירה שבשוק עולה 4-5k$. בסוף עם כל האהבה שלו לניו יורק הגיעו מים עד נפש מבחינת יוקר המחיה והחליט לעבור לטקסס, לא לפני שסחט מבעל הבית שלו עשרות אלפי דולרים בשביל שיואיל לשבור חוזה ולצאת מהדירה (הוא הצליח, משפטית, להוכיח שהוא בעצם הדייר האמיתי דרך משהו בשם squatters rights, ואני מוצא את השם והסיטואציה אירוניים מאוד).

כמובן שבמרוצת השנים הדירה עברה הזנחה מוחלטת כי לבעל הבית היה אינטרס מובהק שהם יצאו, הבניין מלא עכברים ונזילות כי אף אחד לא מעוניין לתחזק שיטשואו כזה, וכמובן שעושים לזה סקייל הכל נראה בהתאם. קל לשמוח לאידו של בעל הבית כי בואו נודה בזה, הוא כנראה לא מסכן עם דירה במנהטן... אבל הסיפור עדיין עורר בי חלחלה מבחינת כמות חוסר ההגיון המובנה, איך אדם אחד משתלט על נכסו של אדם אחר בצורה חוקית לחלוטין דרך רגולציה שמנסה לעשות טוב אבל בפועל רק מייצרת עיוותים מטופשים ונזק רוחבי למערכת האקונומית.

הוא סיפר לי ששכן שלו קיבל $750,000(!!!) עבור יציאה מנכס, נוצר עיוות בשוק במסגרתו בעלי בתים משלמים כופר רציני עבור קבלת האחזקה בנכס שלהם בחזרה, ושוב אם זה נשמע מדהים אז חשוב לזכור שקרוב לוודאי שכל החרא הזה לא פוגע בהכרח בבעלי הבתים, אלא מעלה את מחיר השוק של כל הנכסים ופוגע באלו שמנסים להכנס אליו. השאלה היא האם מישהו חושב שזה דבר חיובי לקחת מהכיס של אנשים שמחפשים לרכוש בית מאות אלפי דולרים בשביל לפצות אדם שנכנס לחוזה לפני עשרות שנים, איך אפשר להצדיק את זה ברמת ההגיון? תמורה כלכלית אמורה להתרחש כאשר נוצר ערך, ובחיי שלא הבנתי איזה ערך נוצר בטרנזאקציה הזו, לי זה יותר נשמע כמו סתם אינפלציית מחירים עקב כופר - קצת כמו טיפים באחוזים שרירותיים בלי קשר לשירות בפועל #קרוס

[evc]

עוד פעם דיון על כמה רע בישראל וכמה טוב בחו"ל ואיך המהגרים עושים לנו טובה כשהם מצילים אותנו מהסבל כאן ו"מגלים לנו את אמריקה".

 

אז כולנו יודעים שיש מדינות שטוב יותר לחיות בהם מישראל (ברמת המקרו).

 

יש גם מדינות שרע יותר לחיות בהם מישראל (ברמת המקרו).

 

ישראל נמצאת במקום לא רע (ברמת המקרו).

 

אבל רמת המקרו לא משפיעה בהכרח על רמת המיקרו.

 

המהגרים שעזבו את ישראל סבלו כאן ברמת המיקרו ומזה הם משליכים לגבי כל הישראלים.

 

כמו שאמרתי בראש ובראשונה אדם בתוך עצמו הוא גר.

 

אבל מה לעשות שיש ישראלים שחיים כאן ברמת המיקרו חיים מאושרים, טוב להם עם מה שיש, בלי אבק (מאיפה הבאתם את זה?), בלי תורים, ובלי פקקים (כן לא כולם סובלים מזה או לא סובלים מזה באופן יוצא דופן למדינות אחרות ולא מדובר רק בתושבי מדבריות נדחים בישראל), מרוויחים בסדר גמור, עם תנאים טובים, נוסעים לחופשות גם לאותן מדינות חלומות, קונים מכוניות ופושטים על אתרי הקניות, נפגשים עם חברים ומשפחה, נהנים ומבלים.
 

לא לכולם יש רצון, דרייב ויכולות להפוך עולמות או יותר נכון מדינות, כדי לנסות ולהגשים איזה חלום הוליוודי, בייחוד כאשר איכות חייהם כבר טובה, לרבות לא לשלם את המחירים הנוגעים לכך ולא לקחת סיכונים.

 

וזה נכון בכל תחום בחיים, זה תלוי אופי ויכולת, יש כאלה שבוער להם או לא מסופקים מהמצב הקיים ורצים קדימה ויש להם גם את היכולות ויש כאלה שלא.

 

בכל מקרה לא ברור מה המטרה והרלוונטיות של השוואת המדינות הללו לישראל? 

 

האם הישראלי הממוצע יכול לארוז את חפציו ולהגר למדינת החלומות? האם יחכו לו שם עם שטיח אדום וזר של פרחים? האם ברמת המיקרו במדינת החלומות מובטחת למהגר הישראלי הממוצע רמת חיים, אושר ועושר גבוהים יותר מישראל? (זאת להבדיל מיליד ממוצע של אותה המדינה). אולי דווקא להיפך? (מהבחינה הסטטיסטית).

 

 

 

 

 

 

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2022 על ידי evc

[oryo]

גבירתי אני בסך הכל שאלתי אילו תוספות את אוהבת על הפיצה 

[Gosser1860]

לפני 15 דקות, oryo כתב:

אילו תוספות את אוהבת על הפיצה 

פפרוני, אבל תעשה לי את זה זריז למה אני חוסם פה את הרחוב.

---------

 

ולמי שלא מכיר את הרפרנס:

https://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/770e3d99ade16110?subChannelId=b50d1e9632956110VgnVCM100000290c10acRCRD&vcmid=050127fe49f76110VgnVCM100000290c10acRCRD

 

(לא מצאתי גרסה בלי פרסומות, סליחה)

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2022 על ידי Gosser1860

[ניקו פ.]

לפני שעתיים, evc כתב:

עוד פעם דיון על כמה רע בישראל וכמה טוב בחו"ל ואיך המהגרים עושים לנו טובה כשהם מצילים אותנו מהסבל כאן ו"מגלים לנו את אמריקה".

 

אז כולנו יודעים שיש מדינות שטוב יותר לחיות בהם מישראל (ברמת המקרו).

 

יש גם מדינות שרע יותר לחיות בהם מישראל (ברמת המקרו).

 

ישראל נמצאת במקום לא רע (ברמת המקרו).

 

אבל רמת המקרו לא משפיעה בהכרח על רמת המיקרו.

 

המהגרים שעזבו את ישראל סבלו כאן ברמת המיקרו ומזה הם משליכים לגבי כל הישראלים.

 

כמו שאמרתי בראש ובראשונה אדם בתוך עצמו הוא גר.

 

אבל מה לעשות שיש ישראלים שחיים כאן ברמת המיקרו חיים מאושרים, טוב להם עם מה שיש, בלי אבק (מאיפה הבאתם את זה?), בלי תורים, ובלי פקקים (כן לא כולם סובלים מזה או לא סובלים מזה באופן יוצא דופן למדינות אחרות ולא מדובר רק בתושבי מדבריות נדחים בישראל), מרוויחים בסדר גמור, עם תנאים טובים, נוסעים לחופשות גם לאותן מדינות חלומות, קונים מכוניות ופושטים על אתרי הקניות, נפגשים עם חברים ומשפחה, נהנים ומבלים.
 

לא לכולם יש רצון, דרייב ויכולות להפוך עולמות או יותר נכון מדינות, כדי לנסות ולהגשים איזה חלום הוליוודי, בייחוד כאשר איכות חייהם כבר טובה, לרבות לא לשלם את המחירים הנוגעים לכך ולא לקחת סיכונים.

 

וזה נכון בכל תחום בחיים, זה תלוי אופי ויכולת, יש כאלה שבוער להם או לא מסופקים מהמצב הקיים ורצים קדימה ויש להם גם את היכולות ויש כאלה שלא.

 

בכל מקרה לא ברור מה המטרה והרלוונטיות של השוואת המדינות הללו לישראל? 

 

האם הישראלי הממוצע יכול לארוז את חפציו ולהגר למדינת החלומות? האם יחכו לו שם עם שטיח אדום וזר של פרחים? האם ברמת המיקרו במדינת החלומות מובטחת למהגר הישראלי הממוצע רמת חיים, אושר ועושר גבוהים יותר מישראל? (זאת להבדיל מיליד ממוצע של אותה המדינה). אולי דווקא להיפך? (מהבחינה הסטטיסטית).

 

 

 

 

 

 

[oryo]

לפני חודשיים העברנו סופ״ש בסן אנטוניו, אין יותר מדי מה לספר - ״חופשה״ עם שני ילדים (חופשה בתחת שלי).

באחד מהימים הלכנו לפארק שעשועים כלשהו, שטח ענק ופתוח עם מגרש משחקים באמצע. הילדים מקפצצת ואני משגיח, ופתאום קולט בזווית העין משהו שלא ראיתי אף פעם.

 

אב ובן מגיעים למגרש, עם רכבים על שלט. כשאני חושב על רכבים על שלט אני חושב על צעצוע קטן וחמוד שמשתעשעים בו בבית (גם רכשתי איזה שניים בעבר, הילדה שיחקה פעם אחת ומאז זה בארון), אבל זה לא היה מה שהיה להם. לבן היה איזה באגי קטן וחמוד אבל הוא לא מעניין, האב הגיע עם מפלצת ענקית שפשוט ריחפה על האדמה. הדבר הזה זז *כל כך* מהר, שכל פעם שהכח מתפרץ ניכר שהמפעיל בעיקר מתאמץ שהדבר הזה לא יעוף אחורה מהווילי. כל מהמורה קטנה והרכב מנתר מטרים קדימה.

טרלול מוחלט.

 

הסתכלתי בהשתאות, בתור ילד ראיתי מדי פעם מכוניות על שלט אבל אף פעם לא ראיתי משהו כ״כ מהיר.

לאחר זמן מה ניגשתי לבחור ושאלתי אותו "what is this thing and where do i get one".

הוא מספר שלמפלץ קוראים Arrma Kraton, ואז התחיל להסביר קצת על התחביב. הרכב חשמלי, יש כל מיני סוגי סוללות וכל מיני גדלים, זה ספציפית הוא ביחס 1/8 עם סוללת 6 תאים, עוברת את ה60 מל״ש (100 קמ״ש) בקלות, מי שמשפר יכול לדחוף גם לאזור ה100.

פיגור.

 

טוב חזרתי הביתה והתחלתי לגגל, מסתבר (כמובן) שיש תחביב ונישה שלמה סביב הסיפור, ושהקרייטון הזה נחשב לאחד הרכבים הפופולריים. 

אמרתי לעצמי שזה יכול להיות חמוד מתישהו, אחפש לעצמי איזה רכב קטן ואראה אם זה כיף, ואולי מתישהו בעתיד יהיה לי גם משהו בסגנון.

 

כמובן ששבועיים לאחר מכן צצה מודעה מפתה מדי ונאלצתי לקנות לילדה קרייטון ממישהו שהחליט להתפנק בטיסן. הוא שיפר אותה עם כל מיני דברים והביא לי הר של חלקים נוספים. המחיר יצא בערך חצי מכמה שזה היה עולה חדש אז יאללה נו שיהיה.

אם רק הייתי יודע... 🤦‍♂️

 

אז המפלצתול שאני רכשתי (לילדה!) עבר שדרוג לצמיגים ולעוד כמה חלקים, הוא עובר את ה60 מל״ש, ואם לוחצים על הגז הוא פשוט עושה סלטה במקום מרוב שהוא מפוצץ בכח. 

הרכב מהיר כמו שד, באמת כלי מטופש ומטורלל לחלוטין, חייבים לשחק איתו בחוץ וחייבים מרחב כי הוא אוכל מטראז׳ בקצב.

מה שלא לקחתי בחשבון זה שהדבר הזה כ״כ מהיר, ויש לו כ״כ הרבה משקל (יחסי), ואני כ״כ noob + נהנה מקפיצות, עד שאת רוב הזמן עם הרכב אני אעביר בכלל בתיקונים. כל סשן הולך משהו אחר, ואני משחק במוסכניק חובבן.

האמת שיש משהו תרפיותי בלשחק במוסכניק, אני מוצא את עצמי מפרק ומרכיב את הכלי לתוך השעות הקטנות של הלילה, לא בטוח אם אני מתעצבן או נהנה מהסיפור.

 

היות והבעלים הקודמים סיפק לי הר של חלקי חילוף, כל פעם שמשהו קרה היה לי כבר בסטוק את החלק המתאים. 

עד שבאחד הערבים בפארק עשיתי סלטה אחת יותר מדי ופתאום הרכב החליט שהוא לא זז יותר. אני עדיין מנסה לפענח מה קרה אבל נדמה שזה בקר המהירות ESC. על הדרך גם השלט הצליח להשבר איכשהו אז בשביל לתקן את החרא הזה צריך להשכיב לא מעט דולרים. ליצרן של הרכב יש אחריות ותודעת שירות - או לפחות כך מספרים, כי איתי הם לא רוצים לעבוד כי אין לי קבלה יימח שמי (הבעלים קודמים לא סיפק ולא עונה להודעות יותר). קונה בזול משלם ביוקר... אם היה לי מושג עד כמה הדבר הזה צריך טיפולים הייתי רוכש חדש, אבל לא היה לי מושג. ולמה בכלל קניתי את זה מלכתחילה!? לא ברור.

 

בקיצור, אני מנסה לשדל אותם לסייע לי, אבל בינתיים שמתי לב שזה באמת כיף לקחת את הילדה לפארק סקייטרים ולהשתעשע עם קפיצות וכו׳, ובדיוק היה מבצעון באמזון, אז כוסומו רכשתי רכב אחר שיהיה לבקאפ.

MJX HyperGo מגיע עם צמד סוללות 2 תאים, ומחר בבוקר כבר יגיעו אלי עוד צמד סוללות 3 תאים שהזמנתי מבעוד מועד.

היום קיבלתי את הרכב, ואחרי החוג שלה אני ודוןדון הלכנו לפארק לעשות קפיצות ושיגועים, ומה אגיד לכם? חתיכת הצלחה. הרכב הקטנצ׳יק הזה זז ממש מהר עם הסוללות איתן הגיע (2 תאים), פונה הרבה יותר טוב מאשר הקרייטון, ועבר התעללות בצורה יותר טוב מהבהמה. כמובן שאני מטומטם וכמובן שהיה הרבה יותר נכון להתחיל מההייפרגו ורק אחר כך לעבור למפלצת, כמו שתכננתי מראש אך לא ביצעתי בפועל... ׳מוריקה.

 

ההייפרגו מאוד זריזה, הבעיה המרכזית שלה היא שהן לגלגלים והן לה עצמה אין מספיק מסה ולכן לעשות כל מיני פליפים נהיה קשה יותר. הקרייטון זז על הציר הוירטואלי בעת ריחוף בקלות בגלל שילוב בין כח אבסורדי ומסה מסתובבת (גלגלים), ההייפרגו פחות.

מנגד, היא באמת מהירה מאוד על הסוללות מהקופסא ואני מאמין שמחר, אם הסוללות החדשות יצליחו להכנס בשלדה, היא תהיה מהירה עוד יותר. מדידות באינטרנטים הראו סד״ג של 40 מל״ש, שזה גם לא צחוק.

 

קצת על רכבים על שלט, בשביל שאם מישהו מכם מטומטם מספיק בשביל להכנס למגרסת הכסף הזו (אל!) אז שווה להכיר:

- יש תמימות דעים שכמעט בכל המקרים אין שום הגיון ללכת על ניטרו, חשמל is king. המנועים והסוללות נהיו כ״כ מוצלחים, שאין סיבה להכנס לסיבוכיות מעבר לרצון בסיבוכיות (כי ברור שניטרו זה מגניב, רעש ריח דלק וכו׳).

- מבחינת גודל, מסתכלים על זה מבחינת יחס לרכב אמיתי אז ככל שמכנה השבר קטן יותר - הרכב גדול יותר. 1/16 זה קטן וחמוד, 1/12 יחס די טוב, 1/8 זה כבר מפלצתול, 1/5 אומר שאתם שונאים את הארנק שלכם ממש.

- מבחינת סוללות, הטכנולוגיה המרכזית היא LiPo, ולסוללות יש מס׳ תאים. יותר תאים = יותר כח (דילגתי על כל מיני שכבות אבסטרקציה באמצע, לכו לגוגל אם זה מעניין אתכם). מלבד מס׳ התאים יש את כמות הזרם/שעה המאוחסנת מה שתשפיע על זמן הריצה. עם הסוללות הקטנטנות בהייפרגון (1050mAh) החזקנו היום סד״ג של 15 דק׳ +/-, לסוללה.

- מנועים חשמליים מגיעים בשתי תצורות: Brushed / Brushless, כיף לראות וידאוס ביוטיוב של איך זה עובד אבל בשביל לקצר לכם את הסיפור: בראשלס זו הטכנולוגיה החדשה והטובה יותר, ולכן אם ישנה אפשרות לרכוש בראשלס זה בד״כ יהיה עדיף (לא תמיד, בראשד איכותי יכול להיות טוב יותר מבראשלס זול, אבל ככלל אצבע - עדיף בראשלס).

- המנועים מצוותים לרכיב בשם Electronic Speed Control ESC, זה הרכיב שיודע לשדך בין הסוללה למנוע, ולהזרים את הסיפור (ליטרלי). לא כל ESC יתמוך בכל מס׳ תאים, אז חשוב לוודא את זה אם רוצים לעשות שטות כמוני ולדחוף יותר תאים לרכב, אחרת תצטרכו לשדרג את הESC, מה שאולי ידרוש שדרוג למנוע.

- יש רכבים שבונים לבד (כמו לגו), אחרים מגיעים מוכנים לנסיעה, זה נקרא Ready To Run RTR. רכבים יקרים יותר יגיעו בד״כ ללא סוללה, אז חשוב לשקלל את זה פנימה למחיר אם עושים טעות ארנקית ורוכשים איזו קרייטון או מקסס (ושות׳).

- רוב רכבי הכניסה יגיעו עם בראשד/2s, ויעלו קצת פחות מ$100. רכבי כניסה+ (כמו ההייפרגו) יעלו בין $150-200, באזור ה$300 כבר מתחילים לראות רכבי hobby grade רציניים יותר, הקרייטון ההיא עולה $550 בחנות וצריך עוד סוללה מטען ייעודי וכו׳, אז כנראה יסתיים ב$750~, וזה לפני שתתחילו לגרוס עוד כסף על רכיבים להחלפה כי הדבר הזה נשבר כשדופקים סלטות ב80 קמ״ש.

- בא לכם לנסות אבל אין לכם כח לחפור? אל תקנו בזול מדי (כי זה לא יהיה מספיק כיף) ואל תקנו יקר מדי (כי חבל על הכסף). ממש ממליץ ללכת על רכב כניסה+, עם lipo 2s ותמיכה פוטנציאלית ב3s (לא הייתי מוותר על זה, כי אפקטיבית זה ידרוש מכם לשדרג את כל הרכב אם תרצו להשתעשע בעתיד). תשתדלו לבחור במנוע brushless אבל זה לא חובה. תשתדלו שיהיו בולמי זעזועים עם שמן אבל זה לא חובה. הרכב שרכשתי MJX HyperGo H16bm עשה עלי רושם מצוין, יוטיוברים העבירו אותו התעללויות ודיווחו על אמינות, הוא מגיע עם כל החלקים הנכונים, 2 סוללות, 2 גופים והמחיר שלו די סבבה (עלה לי $130, יש באמזון הנחה של $20 כעת).

 

תמונה של הרכבים זה לצד זה (1/16 הייפרגו מימין לעומת 1/8 קרייטון משמאל)

[vadim6385]

לפני 15 שעות, Mech Morphix כתב:

שוטפים לנו את המוח לתת כבוד והוקרה למבוגרים רק כי הם מבוגרים - כאילו שלהגיע לגיל מבוגר היום זה הישג. כבוד מקבל אדם שנותן כבוד, לא בגלל שיש לו מספר כלשהו בת.ז

בדיוק, ראיתי מספיק מבוגרים שמתנהגים יותר גרוע מבני טיפש עשרה טבריינים.

 

לדעתי זאת גישת I don't give a fuck שמגיעה עם הגיל המופלג. או כי הגעת לגיל מופלג וגילית שבעצם כל מה שהגעת אליו זאת דירה בחדרה וסוזוקי SX4 סדאן וגם את הדירה אתה הולך להוריש לילדים שלך שסובלים אותך רק בגלל זה.

[maxcher]

@oryo ברור לך שזה דורש וידאו של סלטות

[oryo]

האמת שרציתי לעשות הבעיה שהילדה לא מסוגלת לצלם כי היא בת שלוש, ולא מסוגלת לנהוג ברכב כי, ובכן, היא בת שלוש. ככל שאני חושב על זה יותר אני מבין שהיא לא תורמת יותר מדי לדינמיקה, freeloaderית..!

 

אולי הגיע הזמן להביא איזו גופרו בשישחור 

[Night Driver]

לפני 7 דקות, oryo כתב:

האמת שרציתי לעשות הבעיה שהילדה לא מסוגלת לצלם כי היא בת שלוש, ולא מסוגלת לנהוג ברכב כי, ובכן, היא בת שלוש.

אתה מבין עכשיו מה החסרונות בארה"ב מול הארץ. פה כל בדואי בן 3 עם קילומטרז' נהיגה של אלפי קילומטרים.

[Mech Morphix]

על לאנד איקרוזר

[Drx]

בתאריך 16.11.2022 בשעה 15:48, oryo כתב:

גבירתי אני בסך הכל שאלתי אילו תוספות את אוהבת על הפיצה 

Ma'am, this is a Wendy's

[oryo]

הקדמה: הפוסט המצורף פורסם בקבוצת רילוקייטורים וקיבל כמות אנגייג׳מנט פסיכית לגמרי שמאוד הפתיעה אותי, בגלל שזה באמת היה חסר תקדים החלטתי לחרוג ממנהגי ולשתף משהו שבד״כ אינו externally facing (אקסטרנל בהקשר הזה הוא ״לא רילוקייטורים״) כי ייתכן שהוא מעניין מספיק. ייתכן שלא. אם מישהו נפגע איכשהו מטקסט של אדם חסר משמעות במרחב האינטרנטי אז - אל (וסליחה).

**

 

חזרתי מישראל לפני שבוע, להלן סיכום הביקור שאף אחד לא ביקש:

 

הטוב -

1. אנשים במעגל ראשון. אנשים שלא ראיתי 4 שנים מדברים איתי כאילו נפגשנו אתמול, אנשים שפגשתי לראשונה מדברים איתי כאילו אנחנו חברים כבר שנים.
2. אוכל. באופן מעניין דווקא האוכל היותר ״פשוט״ היה יותר מוצלח עבורי, אבל ייתכן שזה מקרה קלאסי של ״הדשא של השכן״ כי את האוכל הפחות עממי יש לי גם כאן באומוריקה.
3. משפחה. הילדה בת 3 ומהרגע שפגשה את סבתא (שתיהן) שכחה מקיומנו, ובמפגשים משפחתיים עם מלאנתלפים שרצים קטנים כמוה שיחקה ורצה ועשתה חיים. כמובן שהשמחה של המשפחה הגרעינית להיות בחברת הילדים גם עשתה לי שמח.
4. (אישי) Reach. פרסמתי הודעה בפייסבוק על הרצאה ופוף מילאתי 100 אנשים באולם, פעמיים. הלוואי שהיתה לי את היכולת הזו בארה״ב... מנגד די ברור לי שזה יותר עניין אישי שלי ולאו דווקא משהו ישראלי פרופר. בכל מקרה זה היה ממש כיף! התגעגעתי לזה לאללה. [הערת צד קארספורומאית: ותודה ל @Gosser1860 שכיבד אותי בנוכחותו]

הרע -

1. צפיפות. בחיפה המצב טוב לאין שיעור מת״א, והמצב גרוע. באזור המרכז המצב מחריד. להגיע מהמרחבים של אוסטין לעיי החורבות שהיא אור יהודה רבתי היה לא פחות ממיינד פאק. זה מתבטא בכל פרמטר אפשרי: מגורים, תחבורה, תחב״צ, חניה (lack thereof). ביקרתי חברים ומשפחה ונחרדתי להזכר מה הסטנדרט.
2. רווחה. מאז שעזבתי (5 שנים) נדמה כי המחירים עלו ב80-100% (דוגמא סתמית: שווארמה שעלתה פעם 30 ש״ח, כיום רק מתחילה ב50), המשכורות לא עלו בפקטור דומה וגם אם היו עולות חשוב מאוד לזכור שהמיסוי האולטרה-פרוגרסיבי שוחק את ההכנסה האפקטיבית. במילים אחרות: בשביל לכפר על עליית המחירים הזו בכסף נטו צריך לראות עליית שכר של 150%+, זה לא המצב. אפילו לא בהייטקס.
3. תרבות במרחב. לא היתה פעם אחת בה הייתי ברחוב ישראלי ברגל או ברכב ולא שמעתי צופרים (plural). כשיצאתי בערב פתאום קיבלתי תזכורת ל-מה זה סיגריות ובפרט סיגריות במרחק 50 ס״מ ממני (==עלי). היתה פעם אחת בה הלכנו ברחוב והיה פקק ומישהו פשוט החזיק את הצופר פתאום, סתם, בלי קשר לכלום ובלי שיש למישהו יכולת לעשות משהו... הכלב של הולכת הרגל לפנינו ממש נלחץ ופתאום מצאתי את עצמי מסנן לעצמי קללה - משהו שלא כ״כ קורה בשוטף. האגרסיה מדבקת 🙁
4. שירותים ציבוריים. כשעמדתי בבנק והמתנתי בסבלנות שום דבר לא קרה, כשפניתי לבנקאית לאחר שעה(!) של עמידה בתור היא דיברה עם מישהו ופתאום קיבלו אותי מיד (למה להמתין בסבלנות פוגע בלקוח!? זה הגיון הפוך!). בבנק עצמו גיליתי שמס הכנסה שמו לי עיקול על החשבון על חוב ששולם כבר לפני 3 שנים והייתי חייב להגיע לסניף, פיזית, בשביל לטפל בשטות הזו. וואו.
5. סטנדרט בניה. כמות הפעמים ששמעתי ישראלים שמגיעים מישראל ומבקרים את הבניה האמריקאית היא עצומה, אבל הספקתי לשכוח עד כמה זה מגוחך. מבני הבטון והטיח בישראל נראים הרבה יותר גרוע, השימור שלהם נוראי, והבידוד (טמפ׳) מזעזע - היה לי קר לאללה.
6. בעיות מטומטמות. הקטע הזה עם דוד חשמל והצורך לחשוב על ׳האם יש מים׳, העניין הזה עם חניה והצורך לחשוב האם היא קיימת במקום אליו יוצאים, שיקולי פקקים בשביל לפגוש אנשים (ומפגשים שמתבטלים בגלל זה), להתארח אצל משפחה ולגור בחדרון עם מיטה וחצי עבור 2 מבוגרים וילדה (טוב זה כבר תלוי במצב המשפחה:).
7. הייאוש. כמעט כל אדם שדיבר איתי הביע ייאוש חמור, זה משהו שאני לא נתקל בו ביום יום שלי כאן וזה היה ממש מבאס. אפשר לתרץ את זה בכך שהישראלים ״בכיינים״, או כל סיבה אחרת שמסייעת לנרמל את הסיטואציה, אבל בפועל זה פשוט מבאס לפגוש אנשים שאתה אוהב ולראות שרע להם - וזה גם מבאס לפגוש אנשים זרים ולראות את אותו הדבר. בגן השעשועים היה ילד מקסים ששיחק עם הילדה שלי, מכיל וחמוד וממש בוגר לגילו. החלפתי כמה מילים עם אבא שלו, ברגע ששמע שאני לא גר כאן הדבר הראשון שאמר היה ״עשיתם בשכל, אל תחזרו״. המשפט הזה לא שימח אותי בכלל, הוא ביאס אותי, כי ההקשר הוא קשוח. שמעתי דברים דומים גם מהמשפחה הגרעינית ואלו מן הסתם אנשים שהיו מאוד שמחים לראות אותנו בישראל.

המכוער -
בנייני רכבת. זה כ״כ פאקינג מכוער. הא ותינוק במטוס במסע של 24 שעות דור טו דור, TWO OUT OF TEN, DO NOT RECOMMEND!!!
____

 

הביקור הזה היה mind fuck די רציני עבורי, בעיקר בהתחלה כשהייתי בשלב הdebug. מה שקרה לי זה שמצד אחד הרגשתי כמו במקום שהוא בית, ומצד שני הרגשתי כמו במדינה מתפתחת מינוס. לקח לי זמן להבין שההרגשה אינה כאילו אני בבית, אלא יותר הרגשה של להיות במקום מוכר. נוסטלגיה, סוג-של. ממש כמו לחזור לבית הספר, להזכר שפעם היית פה כל יום והיו רגעים יפים וחוויות חיוביות - ובד בבד לדעת שאתה ממש לא מתכוון לחזור לשם אי פעם 🙂

 

זכיתי להיות מאוד שלם עם בחירותיי ולא להיות תקוע במצב ״לימבו המהגר״ במסגרתו אתה לא בבית בישראל ולא בבית בארה״ב; לא בבית בשום מקום בעצם. כמו כן התמזל לנו להיות בזוגיות בה שנינו מרגישים את אותו הדבר, מה שמקל מאוד על הסיטואציה. כשחזרנו הביתה שחררתי אנחת רווחה, וכשפגשתי את החברים כאן חיבקתי אותם חזק חזק כי באמת התגעגעתי.
יש לי המון אמפתיה לכל החברים שלי ובקהילה שחשים אחרת, בין אם זו תחושת אי שייכות כללית, או בין אם זו תחושת אי שייכות ספציפית במקום החדש + חוסר רצון לחזור למצב רווחתי קשוח במקום המקורי. לתפיסתי, אנחנו המהגרים משלמים את המחיר בשביל שהילדים לא יזדקקו לכך - וכל אחד ואחת מאיתנו חשים את המחיר הזה בעצימות יותר או פחות גבוהה.

 

כמו כן חשוב לי לציין שישראל עמוסה ביתרונות וחסרונות, ושהנ״ל הם לא רק אובייקטיביים אלא גם מאוד סובייקטיביים. המשקלים שונים בין משפחה ומשפחה, ואין אני סבור כי כולם צריכים לעשות x או לגור ב y, כל מקרה לגופו.
____

 

מבחינת רווחה כלכלית נטו (שכן רווחה מורכבת גם מעניינים שאינם כלכליים במהותם, כמובן), התחושה שלי עם עצמי היא שעבורי לחיות בישראל זה כמו לרכב על סוס. סוס ייקח אותי לאן שאני צריך להגיע, אני יכול להשתפר ברכיבה עליו ולשפר זמנים, ופעם רבים עשו את זה יום יום בהצלחה וללא תלונות. ואז בא הרכב, ופתאום אתה מגלה שאפשר להגיע לעבודה הרבה יותר מהר, עם מזגן ובלי ריח נלווה. פתאום לרכב על סוס, משהו שהיה פעם סבבה לגמרי, מרגיש מוזר וקשה ללא סיבה ברורה. מרגיש כמו משהו שאפשר לעשות פעם ב- בשביל החוויה, אבל לא ככלי תחבורה סביר לשארית החיים.