הורים שלא חוגרים את ילדיהם בנסיעה

[shayy]

פשוט נושא גידול הילדים נראה שונה לגמרי כאשר הם מצטרפים לחייך.

 

מסכים איתך. יכולת לרשום את זה גם בלי לוודא את המידע...לא הבנתי האם תשובה כזו או אחרת הייתה מובילה להתייחסות שונה שלך. בכל מקרה, יש לי ניסיון בתחום...

 

חלק מחינוך נכון לטעמי, זה לסמן גבולות ברורים מינקות. ילד שגדל בסביבה כזו, לא יכיר אופציה של נסיעה ללא חגורת בטיחות. בין השאר.

[חולגי]

אם כבר הכותרת שונתה, ארצה ברשותכם להוסיף עוד "רשלנות" שאני רואה אצל הורים:

הושבת ילד (קטן אני מתכוון, כזה שצריך לשבת בוודאות מאחור. אולי אפילו עם בוסטר) במושב שע"י הנהג.

גם זה נכנס כאמור תחת הפקרת ילדים בנסיעה.

זה שהילד חגור במושב הקדמי, לא אומר שמותר לו לשבת שם וגם לא שזה המקום הבטוח בשבילו ברכב.

[benj]

מכל מקום - אין מתחרים ללבנון. שם מסוגלים להכניס 50 ילדים לטרנספורטר.

 

דווקא יש. בהודו ראיתי לא פעם יותר מידי נפשות על מעט מידי מקומות ברכב בלשון המעטה. שלא לדבר על היכולת של טוסטוס להחזיק הרבה יותר אנשים מהמיועד.

 

בן.

[lanosforce]

כמה מכם כאן הורים?

 

כמה מכם כאן מגיבים מתוך נסיון לאורך זמן בנסיעה עם ילדים ברכב?

 

מה שאני כותב עכשיו הוא מהנסיון האישי שלי, יש לי ילדה, כיום בת שנתיים.

 

בשני הרכבים יש בוסטר במושב האחורי, הבוסטר מקובע ISOFIX ועם חגורה ברכב השני.

 

99 אחוז מהנסיעות הילדה יושבת רתומה בבוסטר שלה עם חגורות בטיחות.

 

מחייכת ומתקשרת עם הוריה.

או ישנה.

או רואה סרט במשענת ראש.

 

אבל יש את האחוז אחד הזה שהיא פשוט לא רוצה! לא משנה מה תעשו, לא משנה מה תגידו - היא לא רוצה!

והיא פעוטה, עדיין, זה הגיל בו הם מתחילים לבקש את המרחב שלהם, להחליט על עצמם והם עקשנים בצורה יוצאת דופן.

 

לא תמיד ניתן לשכנע אותם בדיבורים וכשהם מתחילים לצרוח זה לפעמים ממש כואב (תבדקו מדוע צרחות של תינוק משפיעות על האמיגדלה במוח שלנו שזה החלק שאחראי על תחושות כאב ומצוקה ולמה זה גורם לחלק מהאנשים לטלטל את התינוק שלהם ולפעמים אף לפגוע בו או להשליכו) ואז זה כבר מתחיל לגבור על היכולת להתרכז בנהיגה וזה כבר נהיה מסוכן יותר לנהוג עם הילד חגור מאשר פשוט לשחרר את הפעוט ולהחזיקו ישוב במושב.

 

אשתי נוסעת כאשר היא יושבת עם הילדה במושב האחורי ולמען האמת אני שוקל לסיים עם התחביב הזה כי אז הילדה רוצה להתפנק עליה - אבל זו המציאות ובנסיעות נדירות שכאלו השיקול להסתכן בכנס עדיף מהסיכון של לנסוע לא מרוכז ובאמת לסכן את עצמי ואת המשפחה שלי.

 

לעצור בדרך? - לא בדיוק אופציה, לא על כביש מהיר.

 

זה לא מושלם, זה לא דבר נכון לעשות בשום צורה - אבל זה קורה.

 

יש הבדל בין רצוי לבין מצוי.

 

הנסיעות שלנו בסוף שבוע הן לפעמים יציאה מראש העין לכוון חולון ואז נסיעה או שתיים בתוך חולון ואז נסיעה חזרה הביתה - זה ראונד טריפ שיכול להגיע ל80 קילומטרים והילדה לפעמים מתחרפנת וממש נכנסת למצוקה, לחנק מבכי (שזו גם כן תופעה מאוד מפחידה אצל תינוקות וילדים שאני לא מאחל לאף אחד מכם להתקל בה).

 

אתם רואים לעיתים ילד במושב האחורי כי אולי באמת ההורים זורקים ומפקירים את הבטיחות של הילדים שלהם, אבל תקחו בחשבון שזה גם יכול להגרם לפעמים בגלל שהילד גורם למצב בו ההורים מעדיפים שיהיה רגוע ופשוט לסיים את הנסיעה - זה לא הדבר הנכון לעשות, בשום פנים ואופן מבחינת החוק ובטיחות הילד אבל זה שיקול נהג לגטימי כשזה הופך את היכולת לנהוג לסכנה אמיתית.

 

שוב, לא יודע כמה מכם מגיבים כאן מתוך נסיון הורות.

[Yanlin]

כשמלמדים את הילדים שהם יכולים לבכות עד שהם מקבלים את מה שהם רוצים, הם עושים בדיוק את זה. עם זאת, אני לגמרי מבין את המצב שלך ואת ההסבר שלך. גם להורים נגמר הכוח לפעמים. זה נכון שלנסוע מרוכז הרבה יותר חשוב, אבל להשאיר את הילד לא חגור זה בעייה רצינית. הילד לומד שהוא יכול פשוט להחליט לא לחגור חגורה מתי שבא לו.

 

אני מקווה שהילדים שלי לא יעשו לי בעיות עם החגורות, כי לי לא תהייה הסבלנות לוותר להם.

[falou]

אבל יש את האחוז אחד הזה שהיא פשוט לא רוצה! לא משנה מה תעשו, לא משנה מה תגידו - היא לא רוצה!

והיא פעוטה, עדיין, זה הגיל בו הם מתחילים לבקש את המרחב שלהם, להחליט על עצמם והם עקשנים בצורה יוצאת דופן.

 

שוב, לא יודע כמה מכם מגיבים כאן מתוך נסיון הורות.

 

לא תחתוך את ההתנהגות הזו שלה עכשיו, תאכל הרבה קש להרבה שנים.

מה שאתה מתאר זה טריוויאלי לגיל.

הכניעה שלך - לא.

 

תהיה הורה - תשאיר אותה בכסא.

ואם צריך, תעשה עצירה.

[koka]

אני לא בא לחנך אותך ,אבל כאשר הילדה ולא משנה כמה היא קטנה יודעת שיש את האופציה של לשבת על אמא ולא חגורה בכסא היא תצרח עד שהיא תשיג את מבוקשה וכן אני יודע כמה זה קשה לשמוע את הילד שלך צורח ואני מסכים שזה מסוכן לנהוג ככה. אבל זה משהו ששווה להתעקש אליו ואם צריך אז עוצרים לא באמצע כביש מהיר כמובן אבל שתיים שלוש דקות של בכי עד שמגיעים למקום עצירה בטוח זה בהחלט אפשרי. וגם אם אתם רואים שנסיעות ארוכות כאלה מעייפות את הילדה עד לרמה של בכי היסטרי אז אפשר פשוט לצמצם אותן . אני יודע מנסיון שנסיעה של חצי שעה 40 דק היא בהחלט נסבלת-הרבה מעבר לזה והם מתחילים להשתגע.

[lanosforce]

שוב, אתם חושבים שיש איזה פתרון קסם, אתם חושבים שבאמת הכל נגמר בזבנג וגמרנו.

 

חינוך זה תהליך. הילדה תדע לא לרדת מהכסא שלה אבל גם לוקח זמן להבין מה הטריגרים שגורמים לה מלחתכילה לאבד סבלנות - אחד מהם בעיני זה פשוט לבקש מהאשה לעבור חזרה למושב הקדמי בנסיעות והילדה באופן אוטומטי נרגעת מלנסות להגיע אליה כי היא כבר בלתי מושגת.

 

הדבר השני זה כל פעם להתעקש קצת יותר, למשוך קצת יותר את הגבול הזה לפני שהיא נשברת או לפני שאני מרגיש שהנסיעה נהיית מסוכנת.

 

שוב, זה לא שחור ולבן וקל מאוד לדבר - נראה אתכם עושים.

 

מי כאן מאלו שהגיב גם הורה?

[חולגי]

יש דברים שעליהם לא מתפשרים ולא נכנעים לילדים.

אחד מהם הוא ההתעקשות על חגירת חגורת בטיחות בנסיעה.

אני אב לשניים (אמנם דיי גדולים) שהתעקש על זה.

אם יהיה מצב שאני אשכח לחגור (מצב שלא יקרה, אבל נניח, תיאורטית) - הילדים לא ייתנו לי ליסוע ככה.

[lanosforce]

כל מקרה לגופו חולגי - כל ילד לגופו וכל הורה לגופו

 

אצלי כמו שציינתי קודם יש בעיה בה הילדה סובלת מהתקף עצירת נשימה - יצא לך פעם לראות את הילד שלך מאבד הכרה מבכי?

 

אתה לא יודע מה עובר כל כל הורה שעושה את מה שעושה ולמה הוא עושה את זה - השיקולים שלי מגיעים ממצב קיצוני נוסף מעבר לכך שהילדה לא חגורה בתוך רכב ואני מעדיף לאכול איתה קצת יותר חרא בלחנך אותה מאשר להחיות אותה.

 

העקרון, החוק - צודק.

 

יופי! ממש עוזר. החיים שונים.

[רועי5]

ולזה בדיוק כיוונתי שכתבתי קודם לכן על הקשר בין מודעות לסכנה והעבירה עצמה. אני מעריך שלו היית מודע באופן ממשי לסכנה לה אתה חושף את ילדך, אז כן בוכה לא בוכה, הוא היה חגור. אנשים סבורים שהענין הוא מידת הציות שלהם לחוק ולא הסיבה בשלה הוא קיים. בדיוק באותו אופן שבו לא תיתן לילד שלך לרדת לכביש לבד, גם אם הוא בוכה עד אובדן הכרה לדעתך, כך צריך לנהוג עם ענינים מהסוג הזה שנידונים כאן.

[GoRide]

לא תחתוך את ההתנהגות הזו שלה עכשיו, תאכל הרבה קש להרבה שנים.

מה שאתה מתאר זה טריוויאלי לגיל.

הכניעה שלך - לא.

 

תהיה הורה - תשאיר אותה בכסא.

ואם צריך, תעשה עצירה.

 

 

 

מסכים מאוד.

האקט של הנהיגה נמצא מעל חוסר הסבלנות הרגעי של הילד.

עוד אף אחד לא מת מקצת בכי וחוסר שביעות רצון. מטיסה דרך השמשה הקדמית דווקא מתו כבר כמה.

 

אבא לילד ג'ינג'י (עם אופי של ג'ינג'י) כבן שנתיים, שהכלבה מארחת לו לחברה בספסל מאחור.

[lanosforce]

וואו - אף אחד לא מת מבכי? אתה כנראה לא קראת מה כתבתי.

 

ושוב אומר - אתם צודקים, זה לא שאני לא מסכים אתכם ואני בוחר במודע במצב קיצוני כזה (במקרה שלי) לא לציית לחוק.

 

אצלי זה דבר שיקח קצת יותר זמן עד שיחתך - אבל יחתך בסוף. שוב - לא כל דבר שחור ולבן, לא כל דבר קורה בין רגע.

[חולגי]

יודע ומכיר - גם אני חוויתי התקף של עצירת נשימה של בני הקטן.

יחד עם זאת - יש אמצעים להפוך את החווייה לקצת יותר נעימה ולא לוותר לילד.

לנסות להרגיע אותו, לתת לו משהו חדש ומעניין לשחק בו בנסיעה (אבל לא לוותר לו בשום אופן עם החגירה, גם ע"ח שתצטרך לעצור את הרכב ולשחרר אותו שיירגע - המשך בנסיעה כשהילד חגור !)

אתה הורה צעיר וקצת לחוץ.

זה בסדר. במשך הזמן הלחץ יירד.

[lanosforce]

זה בדיוק העניין - במשך הזמן.

 

ויש מספיק גירויים, יש מספיק במה להעסיק אותה, לשמחתי הרבה ממש בקרוב אנחנו מעבירים אותה לבוסטר במקום כסא הבטיחות שהיא יושבת עליו עכשיו וזו כבר חוויה יותר נעימה לילדה מבחינת הישיבה ברכב, האמא תעבור קדימה סוף סוף והיא תהיה עם עצמה.

 

זה לוקח זמן וזה קורה לה בעיקר כשהיא עייפה ואז זה בדיוק המצב בו אני לא רוצה למצוא את עצמי עם ילדה מחוסרת הכרה ברכב נוסע - זה השיקול שלי - לא צודק, לא בטיחותי אבל זה השיקול שלי.