הורים שלא חוגרים את ילדיהם בנסיעה

[falou]

שוב, אתם חושבים שיש איזה פתרון קסם, אתם חושבים שבאמת הכל נגמר בזבנג וגמרנו.

 

חינוך זה תהליך. הילדה תדע לא לרדת מהכסא שלה אבל גם לוקח זמן להבין מה הטריגרים שגורמים לה מלחתכילה לאבד סבלנות - אחד מהם בעיני זה פשוט לבקש מהאשה לעבור חזרה למושב הקדמי בנסיעות והילדה באופן אוטומטי נרגעת מלנסות להגיע אליה כי היא כבר בלתי מושגת.

 

הדבר השני זה כל פעם להתעקש קצת יותר, למשוך קצת יותר את הגבול הזה לפני שהיא נשברת או לפני שאני מרגיש שהנסיעה נהיית מסוכנת.

 

שוב, זה לא שחור ולבן וקל מאוד לדבר - נראה אתכם עושים.

 

מי כאן מאלו שהגיב גם הורה?

 

 

אני.

 

נכון זה תהליך.

אבל גם בהתמודדות כזו צריך ללמד מהו טאבו.

זה נורא חשוב להרגלים להמשך, שלך ושל הילדה.

יש דברים שלא עושים.

אף פעם.

נקודה.

 

אין שיקול דעת, לא מעניין מה קורה מסביב - לא עושים.

למשל, בגילאים מאוחרים יותר - לרדת לכביש.

טאבו.

 

תצא מקביעה שאם הילדה לא בכסא, האוטו לא נוסע.

 

אני לא אומר שצריך להשאיר ילד במצוקה בכסא בכל תנאי, ולעצום אוזניים. תעצור. תרגיע. תמשיך.

כל דבר אחר - יחכה.

אתה מתמודד עם מצוקה של הילדה,

אז יחכה.

 

מה שתבנה נכון עכשיו, יהיה הרבה יותר קל אח"כ.

[חולגי]

אני רק אחדד.

זה שהלחץ יירד במשך הזמן - לא אומר שאתה צריך לוותר (אח"כ ההשתנקות יכולה להפוך למניפולציה, אם היא לא כזו כבר כעת ואני יודע על מה אני מדבר).

כ"כ - שדרו גם אתה וגם רעייתך את אותו המסר ובקול אחד - נוסעים רק חגורים.

[GoRide]

ו

אצלי זה דבר שיקח קצת יותר זמן עד שיחתך - אבל יחתך בסוף. שוב - לא כל דבר שחור ולבן, לא כל דבר קורה בין רגע.

 

אני ממש, אבל ממש, לא מאמין בגישה חינוכית כזו.

מרגע שהילד מבין שאפשר (שאפשר לשבת ברכב לא חגור, שאפשר למשוך לכלב באוזן, שאפשר לזרוק אוכל על הרצפה, you name it) הוא ישאף לעשות זאת שוב.

יש בהחלט דברים של זבנג וגמרנו. דברים שהם לחלוטין שחור ולבן.

לא יושבים באוטו ללא חגורה.

נקודה.

לא אולי, לא בכאילו, לא לקצת זמן, לא רק מאחור, לא רק בצד שמאל. פשוט לא.

 

לילד נמאס לשבת? זה לגיטימי לחלוטין. סף הסבלנות שלו נמוך משלנו, וזה מובן.

אז עוצרים בצד (ומאחרים לאירוע החשוב ב10 דק') ונותנים לכולם למתוח קצת אברים.

 

אני מעדיף ילד בוכה, עם התקף נשימה, מילד מרוח בחלקים נפרדים לאורף 300 מטר על הכביש. אבל זה רק אני.

יש הורים שמעדיפים לחשוב שהם הורים טובים כי הם לא נותנים לילד שלהם לבכות, למרות שיאלצו לשמוע הסבר שהבשר הטחון הזה על השוליים זה לא מהסופר. זה הילד שלהם.

 

 

עריכה:

פאלו ציין את המילה שחיפשתי - טאבו. יש דברים שלא עושים בשום מחיר. הרי יש חלופות. הילדה בוכה? אתה חושש מהתקף נשימה? פשוט עצור בצד. הרי באמת לא מסובך למצוא תחנת אוטובוס/דלק/חניה/מפרץ לעצור בו. אבל הילדים צריכים להבין שבכלל אין אופציה שהרכב זז כשהם לא חגורים.

עריכה אחרונה ב-5 למאי, 2014 על ידי GoRide

[lanosforce]

פאולו,

 

זה מצב שקורה במקרים נדירים - לרוב אני עוצר כאשר הילדה משתוללת בכסא, מרגיעים אותה, שמים לה סרט, נתונים לה לאכול - מדברים איתה וממשיכים הלאה.

 

בנסיעות ארוכות, כבישים מהירים - הילדה חגורה אין אפס.

 

אבל במקרים הנדירים האלה ובאמת אני מדבר על משהו שנמדד באחוזים בודדים - כאשר הילדה מראה על מצוקה - בגלל הבעיה שציינתי - אנחנו משנים את השיקול שלנו לזה שמסכן אותנו כנגד החוק - במודע.

 

GORIDE יופי שאתה מאמין במשהו מסויים - אני לא.

 

יופי שאתה רוצה ילד מחוסר הכרה ברכב ולנסוע כשכל תשומת הלב שלך לא מופנה אל הכביש.

 

החיים האמיתיים - לא מה שאנחנו כותבים כאן בפורום יכולים להיות שונים - אל תשפוט.

[GoRide]

 

GORIDE יופי שאתה מאמין במשהו מסויים - אני לא.

 

יופי שאתה רוצה ילד מחוסר הכרה ברכב ולנסוע כשכל תשומת הלב שלך לא מופנה אל הכביש.

 

החיים האמיתיים - לא מה שאנחנו כותבים כאן בפורום יכולים להיות שונים - אל תשפוט.

 

 

אף אחד לא רוצה ילד מחוסר הכרה. אבל אל תיתן לזה לגרום לך לעשות מעשים מסוכנים פי כמה.

קרא שוב את התגובה שלי.

לא כל חגירה במושב הופכת מיד לקוצר נשימה.

הילדה בוכה ואתה חושש מאירוע? לגיטימי. פשוט עצור בצד ותוציא אותה מרכב. זה לא כ"כ מסובך.

נכון, זה אומר שצריך לעצור, לצאת מהרכב, להוציא אותה מהרכב, לאחר לאירוע, ולעמוד כמה דקות מחוץ למזגן. אז מה?

 

אתה הולך לעשות לבת שלך טובה, בזה שתחנך אותה לדאוג לבטיחות של עצמה.

ואתה תעשה לאישתך ולך טובה, בזה שלא תלמד את הבת שלך לרתום את הבכי למניפולציה עליכם.

 

 

זה פורום מכוניות ולא ילדים, אבל סתם מתוך עניין:

מתי אתם מתכננים לסיים את התהליך ההדרגתי הזה? עוד חודשיים? עוד שנתיים? כשהיא תגיע לגבורות?

הסיבה שאני לא מאמין בתהליכים "הדרגתיים", זה פשוט כי הם לא הדרגתיים. "תהליכים הדרגתיים" זה מושג מכובס שנולד כדי לעשות להורים חיים קלים ולמנוע מהם להתמודד עם הבעיה כאן ועכשיו. אפשר לדחות אותה לאח"כ. זה "הדרגתי".

 

תהליכי למידה הם הדרגתיים. תהליכי חינוך הם לא.

עריכה אחרונה ב-5 למאי, 2014 על ידי GoRide

[lanosforce]

זה בדיוק העניין שמה שמסוכן פי כמה בראות שלי - זה ילד מחוסר הכרה!

 

אני אקח את הסיכון של לנהוג הביתה בבטחה על פני להנשים ילד!

 

אתה תעשה את השיקולים שלך.

 

סגרנו?

[GoRide]

אתה תעשה את השיקולים שלך.

 

סגרנו?

 

זה הבן שלך.

אתה פוגע בעצמך ובילד בכך שאתה נרתע מלנקוט עמדה ברורה בנושא.

יש פתרון קל שימנע ממנה לבכות עד קוצר נשימה ובמקביל יגרום לה להבין שלא נוסעים לא חגורים.

אתה נמנע במודע מלנקוט בפתרון הזה, מסיבות שעוד לא הצלחת לפרט.

 

אני מאחל לך, ובעיקר לילדים שלך, הצלחה ובריאות בדרך המפותלת הזו.

[lanosforce]

פירטתי אתה פשוט לא קורא או לא מפנים. אין שום פתרון קל לקוצר נשימה ואם היה נא פרט אותו.

 

הדרך מפותלת ואני בוחר בכך - במודע - אמרתי? אמרתי.

[GoRide]

פירטתי אתה פשוט לא קורא או לא מפנים. אין שום פתרון קל לקוצר נשימה ואם היה נא פרט אותו.

 

למה צריך להגיע למצב של קוצר נשימה?

למה אי אפשר לעצור בצד ולהוציא אותה מהרכב לחיבוק של כמה דקות לפני שמגיע קוצר הנשימה?

[foo_bar]

ושוב אומר - אתם צודקים, זה לא שאני לא מסכים אתכם ואני בוחר במודע במצב קיצוני כזה (במקרה שלי) לא לציית לחוק.

 

זו בדיוק הנקודה שרועי5 העלה - אתה מתייחס לזה כאי ציות לחוק. שאר המגיבים מתייחסים לזה כסיכון בטיחותי לילדה. למזלי לא יצא לי עדיין להיות במצב כזה (הילדה שלי עוד מעט בת שנתיים וכמעט תמיד רגועה במושב שלה), אז באמת שקשה לי שים את עצמי במצבך, אבל אני מקווה שאם אני אגיע לכך אני אעדיף לעצור בצד (בתוך העיר) או בתחנת דלק (מחוץ לעיר) מאשר לנסוע עם הילדה שלי לא חגורה.

[lanosforce]

כי התגובה מגיעה מעייפות, כי התגובה מגיעה ממקום שבו חזרה אל הרכב תחזיר אותך לאותה נקודה שממנה התחלת - מורידים את הילדה לרגע מהכסא, מחבקים אותה ומגיעים הביתה.

 

בנסיעות ארוכות, בכבישים מהירים - היא חגורה - קרה לנו כבר פעם אחת שכמה דקות לפני ההגעה הביתה היא התחילה עם זה כשהיא על הכסא - זה היה המצב היחיד שבו החלטתי שאני לא עוצר אלא מעדיף לצאת מהכביש המהיר ולהכנס לתוך העיר ופשוט להגיע הביתה.

 

זה מקרים נדירים - אבל לא תמיד השיקול שלי הוא דווקא לרתום אותה לכסא הזה אם היא במצוקה - זה לא הדבר הנכון לעשות - זה השיקול.

 

אתה לא תבין את זה ואתה לא צריך להבין את זה - זה השיקול שלי.

[GoRide]

אתה לא תבין את זה ואתה לא צריך להבין את זה - זה השיקול שלי.

 

אני לא רוצה להבין את זה.

 

יש הורים ששוכחים את הילד באוטו הרותח, אבל לעולם לא ישכחו באוטו את הנייד.

לך תבין. זה השיקול שלהם.

[lanosforce]

זה בסדר - שכחתי ברכב שלי את הנייד כבר עשרות פעמים, גם את הארנק, אפילו את הטאבלט ואת הלפטופ רחמנא ואני עובד הייטק - אוי ואבוי - כשאני יוצא מהרכב הדבר הראשון שאני עושה זה לפתוח את הדלת של המושב האחורי - עד שהילדה לא בחוץ, אני לא נועל.

[שביט]

אתה לא תבין את זה ואתה לא צריך להבין את זה - זה השיקול שלי.

הבעיה מתחילה כשהשיקול שלך לא תשב חגורה בעת תאונה, תעוף דרך החלון ותהרוג גם אותי ואת השיקול שלי (בת חודשיים וחצי) ששנינו יושבים חגורים.

[lanosforce]

לא - הבעיה היא כשאתה עיוור ופועל מתוך חוק יבש ואבסולוטי

 

באיזה מצב הילדה תעוף לי מהחלון? (ביחד איתי ועם אשתי כנראה) במצב של תאונה חזיתית!

 

האם אי פעם נתתי לילדה להיות חגורה בכביש בו מישהו יכול לבוא מהכוון הנגדי ולהתנגש בי - לא, זה ברור לי שלא, היא תהיה חגורה גם אם תצרח.

 

האם אי פעם יצא לי שמישהו פשוט דפק עצירת חירום באמצע כביש מהיר - כן! זה קרה לי וראיתי את המוות מול העיניים - בוא פשוט נאמר שמאז אותו המקרה מרחק אני שומר. ויתרה מכך אם קורה המקרה הנדיר הזה שאני מדבר עליו - אני נזהר עוד יותר ויותר מכך - אני הרבה יותר עירני והרבה יותר פנוי לשלוט בהגה מאשר לנהוג תחת הסחת דעת.

 

שוב - החוק היבש במקרה הזה מעניין לי אתה יודע את מה.

 

אני עושה את השיקול שלי.

 

אתם תעשו את שלכם.

 

וכן - שיבוא שוטר ויאכל אותי "עם" - לא מעניין אותי, אם אני רואה לנכון שחגירת הילדה רק מסכנת את המצב הנוכחי - היא לא תהיה חגורה. וזו דרך אגב האחריות שלי כהורה ונהג - אם אני רואה לנכון שמצב בו אני נוסע לפי החוק שם אותי בסכנת חיים יותר גדולה מאשר המצב ההפוך - אני אבחר במצב ההפוך.

 

מה שיהיה בבית משפט אם יהיה - בעיה שלי.

 

 

ורק לאמר עוד דבר אחד קטן - אל תחשבו שאני לא עובד על לחנך את הילדה - אני מעלה כל פעם את התקיפות ואת חריפות ההסברים ובונה את המודעות - ברגע שאני מרגיש שהגיע הזמן - אני אקח את הגישה ה"נכונה" של אין יותר, גמרנו.