יוקר המחייה

[agent_amos]

הייתי רוצה לשאול שאלה מאוד מתבקשת מחברי הפורום, עד כמה הייתם רוצים לעשות רילוקישיין מהמדינה? האם היו לכם הצעות עבודה בחו"ל? עד כמה זה היה רלוונטי? מי שעשה כיצד הוא מרגיש עם העניין?

[David32]

עד כמה הייתם רוצים לעשות רילוקישיין מהמדינה? נורא אבל לא רק בגלל יוקר המחיה האם היו לכם הצעות עבודה בחו"ל?לצערי עדיין לא

 

באדום

[redroze]

הייתי רוצה לשאול שאלה מאוד מתבקשת מחברי הפורום, עד כמה הייתם רוצים לעשות רילוקישיין מהמדינה? האם היו לכם הצעות עבודה בחו"ל? עד כמה זה היה רלוונטי? מי שעשה כיצד הוא מרגיש עם העניין?

 

אישתי מאוד רוצה והיא מחזיקה במקצוע מאוד מבוקש שאוטומטי מקנה לה גרין קארד בארה"ב (צריך רק לעבור כמה בחינות לא יותר מדיי קשות). בנוסף יש לי משפחה גדולה מאוד בכל רחבי ארה"ב.

קבלנו בעבר הצעת רילוקיישן מאוד מפתה מבחינת שכר, המדינה הייתה לא אטרקטיבית ואני עדיין הייתי באמצע הלימודים אז סירבנו.

בשנה האחרונה התקבלתי לעבודה במקום דיי מבוקש בתקן זמני (סטודנט), עוד שנה הולכת להיות החלטה קשה מאוד (ההחלטה תהיה תלויה בהרבה גורמים, מה יציעו לי בעבודה, מה יציעו לי בלימודים וכו').

 

בנתיים אני זה שמחזיק אותנו פה בארץ. אנחנו לא חיים "מהיד לפה" אבל זה קשה להחזיק את עצמך כאשר 2 דברים קורים מסביבך:

1) אתה מודע לעובדה שאם אנחנו עוברים לארה"ב החיים שלנו יקפצו בכמה רמות וזה רק אם אחד מאתנו יעבוד. אם שנינו נעבוד אתם יכולים לדמיין מה יהיה.

2) המצב במדינה מיום ליום רק הולך ונעשה קשה יותר. אני ממש לא מעדת המתבכיינים אבל גם לקיר בטון יש גבול עד כמה הוא יכול לספוג. האי צדק והאבסורד רק הולך וגדל וזה ברור שזה רק עניין של זמן עד שיהיה פה כאוס.

[ArikC]

רילוקיישן? תלוי לאיפה.

ארה"ב וקנדה, אירופה לא חושב פעמיים.

[Keyser]

מה שעצוב הוא, שבכדי לחיות טוב בארץ צריך לבצע רילוקיישן לכמה שנים (לפחות עד הטבות תושב חוזר) ואז לחזור הנה עם הרכוש והכסף (או רק כסף) שצברת. אי אפשר להגיע לרמת מחיה זהה רק ע״י עבודה בארץ.

[redroze]

חשבנו גם על זה (המגבלה 5 שנים).

רוב האנשים שדיברתי אתם אמרו לי שב-90% מהמקרים זה מסתיים כך:

1) אתה לא באמת מצליח לחסוך כי אתה מבזבז הכל על הנאות החיים (לא רגיל לכזה עושר), מתבאס לחזור עם הזנב בין הרגליים ונשאר לגור שם.

2) מתרגל לאיכות החיים הטובה ולא מביט לאחור (לא חוזר לארץ כמו שתכננת).

[roiei]

אישתי מאוד רוצה והיא מחזיקה במקצוע מאוד מבוקש שאוטומטי מקנה לה גרין קארד בארה"ב (צריך רק לעבור כמה בחינות לא יותר מדיי קשות).

 

איזה מקצוע?

[SlowRide]

הייתי רוצה לשאול שאלה מאוד מתבקשת מחברי הפורום, עד כמה הייתם רוצים לעשות רילוקישיין מהמדינה? האם היו לכם הצעות עבודה בחו"ל? עד כמה זה היה רלוונטי? מי שעשה כיצד הוא מרגיש עם העניין?

האם אני רוצה? בטח. לא בגלל מצב כלכלי, בגלל המדינה.

האם אני יכול, כנראה שלא. יש לי עוד שנתיים וחצי לפחות ללימודים וההורים מאד לא מרוצים מהרעיון.

למה כ"כ אכפת לי מההורים? בגלל ש:

 

אפשר לומר שהמצב הכלכלי שלי לא רע בכלל יחסית לגיל (26) אבל כל זה רק הודות להורים כמובן. כשהשתחררתי, היה לי חיסכון של 170K בערך, כסף שההורים חסכו בשבילי עד גיל 18.

כשהשתחררתי עבדתי בעבודות מסריחות ללא עתיד והצלחתי להביא את זה לקצת מעל ה230K, באותו זמן גם קניתי רכב, מכרתי אותו וקניתי את זה שיש לי היום.

אחרי 3 שנים התחלתי ללמוד, השתמשתי במענק מהצבא וזה מספיק ל3 שנים. יש לי עוד שנתיים של לימודים לפחות.

כרגע אני לא עובד, רק בחופשות בין סמסטרים וזה כסף כיס, מספיק רק כדי לתחזק את הרכב.

אין לי אייפון חדש (אין לי אייפון בכלל), אין לי בגדי מותגים בכלל, לא טסתי לשנה בהודו לנקות את הראש (לא עשיתי שום טיול "אחרי צבא"), הבילוי הכי יקר שהייתי בו מאז השיחרור היה ההופעה האחרונה של מטאליקה בארץ ואף פעם לא קניתי משהו בתשלומים או הלוואה.

אבל יש לי כל מה שאני צריך. כמובן שאני גר אצל ההורים ובזכות זה אין לי יותר מדי הוצאות. אני יכול להחזיק רכב במקום לדאוג לשכ"ד קרוב ללימודים.

ראבק, אפילו דירה אני יכול לקנות עם מה שיש לי, למרות שכנראה ההורים גם יקחו חלק בעסקה.

 

כל הפואנטה של זה היא, שבלי הורים שנותנים גב כלכלי חזק כנראה מאד מאד קשה לחיות פה ברמת חיים סבירה.

[Keyser]

זו אכן בעיה קשה. גם כשני שאלתי את ההורים - אז מסתבר שההורים שלהם עזרו להם, ושלהם עזרו להם וכו׳. כלומר עד לפני כמה שמן באמת יכלת להסתמך על סיוע מההורים, אפשר אפילו לומר שזה היה מקובל לגמרי ונורמה בישראל - אבל עכשיו עם חנק המיסים ההורים מתקשים לעזור לנו (לבני 20-30) להגיע לדירה (אם בכלל יש איך לעזור) וכנראה על עזרה לילדים שלנו אין על מה לדבר בככל.

 

קראתי קצת ומחצית מעלות דירה זה בגלל מיסים. מעבר לזה, מנהל מקרקעי ישראל פשוט לא משחרר מספיק שטחים לבניה ואת אלו שכן מתמחרים או בצורה שלא משתלמת בכלל לבניה (עבור הקבלן) או בצורה כזו שהקרקע מאוד יקרה אבל הקבלן יכול לגלגל את העלות על הצרכן.

 

מה שמזכיר לי - מה נסגר עם ״דונם לכל חייל משוחרר״? זה יכול לפתור לא מעט מבעיית הדיור.

[sperial]

"עזרה מההורים" היא מונח גמיש מאד. זה יכול להתבטא בכך שאתה נשאר לגור בביתם ולהסמך על שולחנם עד גיל יחסית מבוגר וגם להנות מתמיכתם בלימודים, וזה יכול להתבטא באיזו בוכטה שהם תורמים לצורך רכישת דירה או רכוש אחר. בהרבה מקרים דווקא הסוג הראשון הוא בעל ערך כספי גדול מאוד, אם כי מהסוג שלא מורגש כיון שלא מדובר בסכום גדול שעובר דרך חשבון הבנק של הילדים במנה אחת. כמובן שהנוח ביותר לילדים הוא השילוב של שניהם.

אישית קיבלתי מההורים שלי תמיכה בעקר מהסוג הראשון. התרומה שלהם מהסוג השני יחסית מצומצמת.

העניין הוא שדור ההורים הנוכחי - שהוא הדור שאליו אני שייך (אנשים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם) - מתקשים לתמוך בילדים, בעקר בסכומים החד פעמיים, כיון שהם עצמם חשופים למשבר הפנסיה וחייבים לשמור בידיהם סכומים שנחסכו, לצורך קיום עצמם בעתיד.

[ExoduS]

כמו שכבר ציינתי, למרות שגם אנחנו לא חיים מהיד לפה אנחנו עדיין בעיצומו של תהליך הגירה לקנדה.

בעיקר בגלל יוקר המחיה והמדיניות הרופסת של הממשלה בכל נושא אפשרי בערך.

פשוט נמאס לי להתעצבן ולקחת ללב את כל הביזיון שהולך פה.

אני אוהב את המדינה, לפני כמה שנים לא היית מצליח לגרד אותי מפה עם שפכטל, אבל חלאס, נשבר הז'.

אם הייתה לי עבודה מסודרת בחו"ל ואופציה לרילוקיישן, לא הייתי חושב פעמיים.

[איציק נ.]

מוסיף +1 לזה שמעליי ומוסיף:

 

לא לכולם מתאימה הגירה. כיום חלק נכבד מהאוכלוסיה נתמך על ידי ההורים, לא כלכלית אלא ברמת ההתנהלות היום יומית. ההורים הרגילו את הילדים שהם שם בשבילם ולכן חלק מהפעולות השגרתיות של הורה צעיר כמו לקחת ילד לגן או לבית ספר, והחזרתו, נתמכת על ידי ההורים (סבים סבתות) שלא לדבר על כמות הבייביסיטר שהם עושים לנכדים. הכל בא לידי ביטוי בכסף ובזמן. כשאתה אי שם ביבשת אחרת, אתה לא רץ כל כך מהר להשאיר את הילד שלך עם איזו נני שאתה לא מכיר, וסבא וסבתא אין לך. ההורים הטריים מוצאים את עצמם בהלם, ל-ב-ד, כי לא חינכו אותם בבית לעצמאות טוטאלית, ואז מתחיל משבר נפשי-רגשי מאוד קשה.

לציין שלא אצל כולם זה ככה, ויש זוגות/הורים מאוד חזקים שקיבלו חינוך טוב וגדלו לעצמאות טוטאלית ואיפה שלא תזרוק אותם - הם יסתדרו.

 

בוקר טוב

 

איציק

[יבגניפ]

הייתי רוצה לשאול שאלה מאוד מתבקשת מחברי הפורום, עד כמה הייתם רוצים לעשות רילוקישיין מהמדינה? האם היו לכם הצעות עבודה בחו"ל? עד כמה זה היה רלוונטי? מי שעשה כיצד הוא מרגיש עם העניין?

 

היה שרשור כזה לפני איזה חצי שנה, צריך למצוא אותו.

אני חושב על רילוקיישן בכל שני וחמישי, לא בגלל יוקר המחייה (למרות שגם זו סיבה), אלא בגלל התנהגות האנשים שסביבי.

אולי זה יפתיע ואולי לא, אבל אני מתעצבן מזה שאני לא יכול לצאת מאיזו דלת מבלי שידחפו אותי הרבה יתר ממה שאני מתעצבן מהמחירים.

[ExoduS]

אתם יודעים מה "מפחיד"? ששמונים אחוז מהחברים שלנו בתהליך להגר בדיוק כמונו.

כולם צעירים, משכילים, נשואים/ +1, חילוניים, עשו צבא ועושים מילואים, מרוויחים לא רע ומשלמים מיסים.

אז מי ישאר לכבות את האור?

[SuperBamba]

אני מתכוון לעזוב לחו"ל. מי שמכיר אותי יודע שזה נאמר פה מספר פעמים. המקצוע שאני רוצה לא קיים בארץ באותה הרמה אך הרצון נובע מהמחיה פה. וזה לא רק היוקר. זו העובדה שכולם לחוצים כל הזמן ושהעם (רובו. לא כולם, אבל בהחלט החלק הגדול יותר) פשוט מסריח. אתה עומד ברמזור. כבר מתחיל לסוע וצופרים לך שתיסע. כאילו.. מה? איך מרצים את הבהמות האלה. איך גורמים להם להפסיק עם הצפצפה הארורה הזאת?!? על הבוקר חטפתי עצבים.

 

כל פעם שאני נוסע לחו"ל אני חוזר במוד "נזיר טיבטי". רגוע ושליו. מקומות שבהם אין לחץ ולא כולם סופרים כל דקה. בארץ אני עובד בסניף של פיצה והשאלה הכי נפוצה היא "כמה זמן נחכה לפיצה?". כאילו לישראלים יש 20 שעות במקום 24 והם צריכים להספיק פי 2 מכל עם אחר במכסת השעות המצומצמת שהם קיבלו. זה מתכון מצוין לקיצור החיים. לא מתאים לי.

לא פלא שבברלין חבורת זקנים שותה בפאב ורוקדת בעוד שפה כבר כולם עייפים ורוצים ללכת לעולמם ברגע שיש קצת שיערות לבנות. החיים פה פשוט לא איכותיים.