כפייה דתית - נמאס לי (פריקת לחץ)

[יוסי פרנקוס]

כל זה אפשרי אך ורק במצב של חוסר בקרקע לבניה.

 

אם היו מפשירים את כל הקרקע, היית בונה בית לבד (או עם קבלן שלך), ולא היה אכפת לך בכלל כמה עלה בית דומה למשקיע כלשהו - כי אתה רוצה לגור בבית ולא לעשות ממנו עסק.

 

זה נקרא "שוק חופשי", ובו הערך של דבר (כגון בית) נגזר מהביקוש וההיצע, והעלות; לעומת שוק סגור (מונופול) שבו הערך נקבע לפי רצונו של זה ש"יושב על הברז".

 

דני

 

אז אתה בעצם אומר שיש לנו סוג של מונופול (או פוליפול, כלומר ריבוי מונופולים אבל שוק לא באמת פתוח) בארץ?

 

כי אם זה מה שאתה טוען, אני שמח שאני לא לבד.

 

והאמת היא שכן, ממש לא מעניין אותי לעשות כסף מבית. בשביל זה יש לי עבודה.

כל מה שאני צריך זה מקום שאני יודע שהוא שלי ולא יקחו לי אותו.

בית (ברמה הכי בסיסית שלו) לא אמור להיות סחורה.

 

בדיוק השבוע תרגמתי למישהו את הדוקטורט שלו במשפטים בנושא של דיור ממשלתי והתפקיד של המדינה בדיור.

מסתבר שדיור בסיסי בעלות הגיונית הוא אחד המנופים החזקים לשוק לאומי.

זה גם מוריד את רמות הפשיעה ומייצר הרבה יותר יצרנות ויכולת עבודה מוגברת אצל אנשים נורמליים, שיודעים שלפחות לא הולכים להעיף אותם במיידי מהבית אם הם מתקשים איזה חודש בלמצוא עבודה.

צריכה להיות קיימת האפשרות לכל אחד לקנות דירת יוקרה אם הוא רוצה ושתהיה באיזה גודל שהוא רוצה, אבל כל אזרח במדינה צריך להיות זכאי לבית בסיסי משלו, שגם אם הוא בבעלות ממשלתית, הוא בעלות נורמלית שמישהו עם שכר מינימום יכול לעמוד בו.

[yehuda-k]

לא ברור לי על מה הויכוח.

בכל ארץ יש בעיות ויש גם יתרונות. חייתי שנים בארצות אחרות ונהניתי אבל עדיף לדעתי הסוביקטיבית להיות בארץ. למרות זאת, אחרי שחזרתי לא היה כל כך קל לשכוח את היתרונות שם. ככה זה, אנו לא יצורים שכלתנים והשיפוט שלנו לא אוביקטיבי.

 

אם כבר רוצים לכתוב בנושא, עדיף לכתוב מה יותר טוב שם, ומה פחות מוצלח שם, ובלי לסכם , כי הסיכום תמיד סוביקטיבי.

בארה"ב לא גרתי אבל לידיעתי שירותי החינוך יקרים והבריאות יקרה "בזכות" ממשלה עם חוקים לטובת החברות הגדולות.

לעומת זאת אני מקנאבמוסד הקונגרסמן שם. אם הממשלה מתעללת באזרח, בחלק מהמקרים אפשר לפנות לקונגרסמן והוא יטפל בזה. (כך הבנתי מבני דודים שם).

 

יהודה