הושט ידיך! קבצן!

[Giladben.zaken]

החלטתי לכתוב פה בקצרה על משהו שדי מציק לי במנטליות היהודית: "הקבצנות"

שמתם לב שבישראל בכל חור יש קופת צדקה כזו או אחרת? שמידי פעם דופקים על דלתך

ומבקשים תרומה למחלה חסרת תרופה עבור פלוני אלמוני. או שמידי פעם עוברת ברחוב

מכונית עם רמקול על הגג ומבקשת תרומה לניתוח קשה שמבוצע באמריקה והמשפחה לא יכולה לעמוד

בו... בלה בלה בלה.

 

זה טוב ויפה שכולם מנסים לתרום ולעזור למי שזקוק לכך, באמת!

העיניין הוא שזה עובר את גבולות ההיגיון, הרי לא יתכן שבמדינה שבה הפרנסה כל-כך קשה בהתאם

למחייה יפנו אלינו כל מיני גורמים\גופים כאלה ואחרים אל הצד הרגשי שלנו ויתחננו לעזרתנו.

מגיע המצב שבו האדם אינו מושיט ידו חזרה אל היד המושטת כיוון שתמיד עוברת המחשבה "האם זה אמיתי? עובדים עלי?" מאיפה אני יודע לאן הולך כספי? את מי הוא משמש?

 

בטח שמתם לב לתופעת הקבצנות בצמתים, אז מקרה שהיה כך היה: ליד הבית שלי עמד בצומת קבצן שמרוב שראיתי אותו כל בוקר כבר ממש נקשרתי אליו, והתחיל אצלי רעיון ה"אמץ קבצן" משמע:

אחת לשבוע (זאת אומרת פעם אחת מתוך חמישה ימים שאני פוגש אותו) הייתי בדרך קבע נותן לו חמישה או עשרה שקלים מארנקי ומברך אותו לשבת שלום, רק החוק שלי היה שזה רק הוא ולא אף אחד אחר, הוא הקבצן שלי! אך לאחר תקופה של כמה חודשים נמאסה עלי התופעה והרגשתי שאני לא מסוגל לתרום עוד לקבצנות הזו, אני פשוט תורם להרס חברתי כך. וזכיתי כל בוקר למבטי האכזבה בעיניו כלפיי שפשוט השתקעו בבטני וגרמו לי ליום אפור.

 

לי ולאבי יש עמדות פוליטיות מובהקות וזהות, רק ההבדל שהוא רוצה להיות ממתפקדי המפלגה.

כיוון שלצורך כך יש לשלם דמי חבר שנתיים, אומנם סימליים, אבל עדיין כספיים.

אני לא מוכן לכך! לא יתכן שאני ישלם דמי חבר לחברה' שגם ככה מרוויחים 35000 שקלים לחודש רק כדי שתהיה לי זכות דעה במתרחש במפלגה! הרי גם ככה הם מיליונרים! אני כועס.

 

לאחרונה תופעת הקבצנות ממש מקוממת אותי כיוון שהיא כבר לא תיתכן במסגרתה כתרומה.

אגודת עזר מציון יזמה מבצע בהחלט מבורך על מנת להעשיר את מאגר התורמים האופציונלים למח

עצם. עצם המבצע הוא לקיחת דגימות דם מכל חייל שמתגייס על מנת להגדיל את מאגר התורמים האופציונלים. פורסם בתשדיר שכבר ניצלו מאה ושמונים חולי סרטן מהמחלה בעקבות תרומות מח עצם וזה דווקא מעלה חיוך על פני, הרי שהדבר חיובי ונחוץ.

רק שיש בעיה קטנה: התרומות אינם ממומנות על ידי משרד הבריאות אלא על ידי תרומות של אזרחים כמוני כמוכם. ופה הפרדוקס: הרי איך יתכן שאם תרומה אחת עולה סך של 60 דולרים ישנו קמפיין במקביל שמבצעת מיקי חיימוביץ' שכידוע לכל אינה אישה זולה ומפורסם ברדיו ובטלויזיה בערוצים המסחריים לפחות אחת לשעה ממה שהצלחתי לראות ולשמוע, וזה כבר נמשך בערך שבועיים.

בכסף של הקמפין הזה כבר היו יכולים לממן הון תועפות של דגימות ולקדם במקביל את המאבק בממשלה על מנת להכניס זאת לתקציב הבריאות.

מיקי חיימוביץ' אינה אישה זולה וגם הערוצים המסחריים הינם כשמם הם מסחריים והנני בטוח שעל פרסום נרחב זה הם גובים את כספם ולא תורמים אותו, ולכן קמפיין מסוג זה נראה לי יקר ביותר ואינו מוצדק, כיוון שמוציאים כסף ביודעין על מנת להוציא כסף מכיסנו במקום להילחם במשרד הבריאות ולעמוד על כך שהדבר יהיה ממומן. אל תשכחו שכל חולה שהחלים חוזר למעגל חייו ומשלם את מיסייו ומפרנס את משפחתו ובכך המדינה מרוויחה בחזרה.

מה יש? אנחנו לא משלמים את מיסינו? שינתבו אותם כפי שצריך! ותיפסק השחיתות.

בקטע הזה בלבד "הפסיקו להיות יהודים" אל תתנו יד לסחתנות! הם מנצלים אתכם.

פורסם גם בפורום המקביל של פולגז.

בברכת יום טוב!

[elibaba]

הכל נכון, רק רד ממיקי המסכנה. אני בטוח שהיא עושה את זה פרו בונו.

[אורן 16V]

מצחיק שיש אצלנו ברחוב קבצן , שכל יום יושב באותה צומת, לעומת זאת הוא מגולח, לובש נעלי פומה יחסית חדשות.. ולרוב ג'ינסים ממותגים.

 

רוב האנשים לא שמים לב לדברים כמו צבע בשיער ... היום עולה קרוב ל 200 שקל לעשות גוונים בשיער.. ולקבצן יש גוונים.. אז אולי לקח אותו איזה ספר נחמד ?!

[yoelbe]

חיפה, ליד מתחם אגד הישן.

באופן קבוע יש שם צמד קבצנים לבושים סמרטוטים, כובה ותיק, אחד צולע והשני ממורמר.

 

לאחר שראיתי אותם בערך 20 פעם בפעולה, יצא לי לראות אותם באים לעבודה:

הם הולכים ברגל לכיוון הצומת, צוחקים, כשהם מגיעים לרמזור הם מוציאים כובעים וחולצות ישנות מהתיק, אחד מתחיל לצלוע והשני עושה פרצוף עצוב.

 

עצוב, לא?

[שמר]

הכי אהבתי את הקבצן מאבו כביר , שהיה פוגש אותי מדי יום בצומת ,ובידו ג'ריקן ריק.

 

 

"אחי יש'ך שקל להלוות לי ? עכשיו יצאתי מהמעצר ואני תקוע בלי דלק ואני צריך להגיע לב"ש".

 

פתחתי איתו במספר דיונים מעניינים בנושא במרוצת הימים:

 

1. הצעתי לו לתרום לו 4 ליטר ממיכל הדלק של האוטו שלי , אך הוא סירב בנימוס. דלק נטול עופרת לא התאים לו.

2. פעם כמעט הגענו להסכמה , אבל זה התפוצץ על חישוב הריבית השנתית שעליו להחזיר לי עבור ההלוואה.

3. דו שיח אחר נתקע קמעא , בזמן ששאלתי כיצד אפשרו לו להגיע עד בית המעצר עם רכבו.

4. גם הצעתי לקחת אותו טרמפ עד ב"ש כי הייתה לי שם עבודה באותו יום נדחתה על הסף - כי הוא התעקש לנסוע דרך כביש 4 בעוד שאני רציתי לנסוע דרך כביש 40.

 

מפונק.

[אור .ס.]

עזבו שטויות, תסגרו את החלון, האנשים האלו ברובם חולים בכל מיני מחלות.

[erez]

אני תורם רק לאגודה למלחמה בסרטן, השקעה עתידית.

[drugstore]

הכי אהבתי את הקבצן מאבו כביר , שהיה פוגש אותי מדי יום בצומת ,ובידו ג'ריקן ריק.

מלא לו את הג'ריקן בקולה. הוא יישמח.

זה עושה אחלה דודא עם הסנפה.

 

 

ומה עושים עם הזקנים בני 70 פלוס שעומדים בצמתים?

המקרים הללו בעייתיים יותר...

[zvih]

שמר, הרסת אותי. לחלוטין.

 

ולנושא שלשמו נפתח השרשור - אני משתדל לא לתת כסף לקבצנים בצמתים ולא לקבצנים שמבקרים אותי בביתי; ההיגיון שמנחה אותי להתנהגות כזו קרה, הוא שאם אתן להם כסף אני מעודד את התופעה שאני מתנגד אליה נחרצות.

אני כן תורם בביתי כשמשרד החינוך מארגן יום התרמה רישמי. חוץ מזה, אני משתדל לתת 8-10% מההכנסות שלי לארגונים מסודרים ב-ל-ב-ד.

[בנצי]

יש קבצן בבת-ים שנמצא שנים במתחם של ה"מצבה", יום אחד ירדתי מהאוטובוס והוא היה מול התחנה , הסתכל עליי ואמר לי - יש לי היום יום הולדת, בבקשה תן לי כמה שקלים. הוצאתי מטבע של עשר ונתתי לו עם ברכת יום הולדת שמח.

כמה ימים אחרי אני יורד מהאוטובוס באותו מקום ושוב הוא אומר לי - יש לי היום יום הולדת, הסתכלתי עליו ואמרתי לו - י'מניאק, תחזיר לי את ה10 שקלים שהבאתי לך, יום הולדת זה פעם בשנה ואם איך שאתה סופר אתה בטח בן 900.

 

והכי חזק זה אלה שכופים עליך את הניקוי לחלון בצומת. זה הולך חזק במחלף השלום, וזה כמעט מגיע למכות.

[soli]

ברשותכם סיפור משעשע (יגדל יהיה פושע)

 

אשתי שתבדל לחיים ארוכים, נוהגת אחת לעונה לנקות את ארונותינו מכל מיני פריטי לבוש ישנים ולתרום אותם פה שום.

 

עכשיו שימו את המשפט הנ"ל בצד בעוד אני מספר לכם על סוודר מדהים של לאקוסט (זה עם התנין) שרכשתי במיטב כספי.

צבע אפור בהיר עם חצי גולף ובד מלטף ומזמין שפשוט הפך את ימי החורף לנעימים יותר.

כמובן שבעוונותי ובין העישונים האלה והאיילה חוררתי חור בתחתית הסוודר. מה שהפך אותו בעיני זוגתי לישן תיכף ומיד.

 

יום חורפי אחד לפני כשלוש שנים לערך, בעוד אני נוסע עם אשתי תל-אביבה ועובר דרך צומת מסובים, עיני רואות את הקבצן המקומי, (הרי לכל קבצן הטריטוריה שלו) לו נהגתי לתרום מדי פעם, לובש סוודר יפהייפה בצבע אפור בהיר. אני מתקרב ומזהה כי זהו סוודר של לאקוסט ותוך כדי אומר לאשתי :"תראי איזה קטע, הוא לובש סוודר של לאקוסט כמו ...." לא הספקתי להשלים את המשפט וכבר הייתי דיי קרוב לזהות את החור הקטן בתחתית הסוודר.

 

 

 

חי

[gibsonlp]

אני כן תורם בביתי כשמשרד החינוך מארגן יום התרמה רישמי. חוץ מזה, אני משתדל לתת 8-10% מההכנסות שלי לארגונים מסודרים ב-ל-ב-ד.

רק 10%??? קמצן!

אני נותן כל חודש 59% מההכנסות ברוטו שלי לעניים...

 

[IceCuBe]

טוב אם כבר התחלתם סיפורים על קבצנים..

 

יש קבצן באזור התעשייה באשדוד שתמיד מסתובב ליד כל הפאבים נאםיס ושאר המסעדות למיניהן,

בפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה כשיצאנו מפאב הוא רץ אליי ואליי חבריי ואומר חבר'ה יש לכם כמה שקלים? נגמר לי החלב לתינוק בבית.. ממחשבה ראשונה מסתכלים על הבן אדם ומאמינים לו! נראה תמים לגמרי שמו צ'ארלי דרך אגב, בכל אופן הבאנו לו את הכסף הקטן שהיה לנו סביבות ה 20-30 שקל ביחד..

אחרי כמה ימים היינו שוב בתעשייה ברגע שחנינו ויצאנו מהרכב הוא קופץ אלינו ומבקש חמישה שקלים, אומר שחסר לו ללאפה, אחרי שזיהינו אותו ענינו בשלילה והוא התחיל ללכת אחרינו, אתם יודעים-עבר להתחננות, אחרי ששוב נענה בשלילה הפסיק לבקש חמישה שקלים והחל לבקש מצת, גפרורים, אש כלשהי, כששאלנו למה דווקא מצת ולמה הוא צריך אותה הוא הפסיק ללכת אחרינו ותפס זוג אחר שהלך לידנו... הסיפור לא נגמר פה...

 

הבנאדם הזה נמצא בערך בשנות ה 35-40 לחייו, חבר שלי שעובד בנאפיס באזור התעשייה, אומר שכל יום הוא נכנס לבקש כסף מהמלצריות וזה מגיע למצבים מאוד לא נעימים כשהשומר נאלץ לזרוק אותו החוצה בפקודת הבעלים או האחמ"ש.......

 

כמה שיותר יקבלו הקבצנים ברחוב כך פוחתים הסיכויים שינסו למצוא עבודה ובאופן ישיר עולה רמת האבטלה וכמובן גידול באחוז הקבצנים...

 

פעם אפשר היה ללכת ברחובות תל אביב בשקט.. היום? אין סיכוי שתלך רבע שעה ברחוב ולא תראה לפחות שני קבצנים.... המצב רק מתדרדר... מעניין עד איפה זה יגיע? אולי הם כבר ישבו בכניסות של בניינים? ליד פתח הבית?

[.tommy g]

לי יש עקרון פשוט מאוד.

בשביל כסף צריך לעבוד,לעשות משהו,להפעיל את המח.

מעניין לי ת'ביצה השמאלית קבצן מסריח בצומת. מה הוא עשה שאני אתן לו כסף?

הוא לא עשה כלום. בגלל זה הוא נראה ככה.

 

לעומת זאת,לאלה שמנגנים בסקסופון/כינור ברחוב אני זורק מדי פעם כמה שקלים.

לאלה שמנקים את השמשה הקדמית,אני גם נדיב.

 

אני מעריך מאוד את אלה שחסר להם כסף, ואוספים פחיות ובקבוקים למשל כדי להרוויח מהפקדון.

 

 

 

תומר

[בנצי]

לאלה שמנגנים אני גם ממש אוהב להקשיב, כי הבן אדם מנגן לדוגמא על חצוצרה בדיזינגוף, הבן אדם עושה מוזיקה ושה יוצא מהנשמה שלו, אנשים עוברים, חלקם זורקים מבט, חלקם לא, חלק זורקים מטבע. אני עוצר אם אני יכול, מקשיב קצת, מחייך, נהנה לרגע ושכח את הרעש מסביב. משאיר לו מספר מטבעות ומברך אותו לשלום.

 

אבל גם עם נגינה יש משהו מצחיק, בשוק הכרמל היו זוג נרקומנים גבר ואישה שהיו שמים רדיו טייפ בפינה, הגבר יושב ו"מנגן" עם מנדולינה בלי מיתרים והאישה חושבת שהיא יודעת לרקוד זזה לאט לאט עם הידיים באוויר. מופע קומי ששוה לזרוק שקל או שתיים בשבילו.

 

ואלה שמנקים את השמשות במחלף השלום יודעים לרוץ מהר.