מה כולל תפקיד של משנע רכבים?

[hans]

כך ששום דבר לא בזבוז זמן - אתה לא יודע לאן החיים יובילו אותך, אז לך תעשה.

מדויק להפליא.

לכאורה אין שום קשר בין מה שלמדתי לבין המקצוע שאני עוסק בו כרגע,

אבל בפועל המעגלים במוח רוכבים על ניסיון שנצבר בתחום שונה לגמרי.

וריאציה של ״מכל מלמדיי השכלתי״.

[Night Driver]

אני לא כל כך מתמצא בתעשיה, האמת.

אבל אתה באמת תעדיף לקחת מישהו מ"חרסה", שניהל את קו כיורי-שירותי-אורחים-עד-רוחב-30- ס"מ, ולא לקדם מישהו מוכשר מרצפת היצור שלך? שמכיר גם את המאטריה העסקית שלכם, וגם פרסונלית, את אלו שיהיו הכפופים שלו?

 

אגב: מהנדסים בתחום שאני מכיר (בנין, נו מה? (-: ) , תמיד יוכלו להסתדר.

אם היית מהנדס ביצוע מאד בכיר בדניה סיבוס ויום אחד הלך על דניה סיבוס, תתקבל אצל תשובה לנהל פרויקטים בחו"ל, עם תנאים ושכר יותר טובים מקודם. ואם עבדת כל החיים בתפקיד הנדסי בכיר בשירות המדינה ויצאת לפנסיה, אתה הולך להיות יועץ עצמאי עם כל הידע האדיר והקשרים שצברת, ועובד מהבוקר עד הערב, יותר מבשירות האזרחי...

(שני המקרים אמיתיים, פרטים טושטשו למניעת זיהוי, וזה...)

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

ניהול עבודה הוא מקצוע בפני עצמו.

 

לא אקח מנהל עבודה ממחלקת משתנות לנהל אצלי את רצפת הייצור אבל אקח אותו שיעבוד חודשיים שלושה ואז ינהל את העבודה (בהנחה שאין לי אדם מתאים ברצפת הייצור).

לגבי מהנדסי בניין נתת דוגמא של תפקידים מאוד ספציפיים. ראש צוות במשרד מהנדסים שמתכנן בניינים (ממשיך בכוונה בתחום שאתה מכיר) ומפוטר יתקשה למצוא עבודה דומה. כנ"ל גם מתכנת בכיר שהתמחה בחברת נישה.

[natco]

נכון. הוא לא יתקבל למשרד חדש כמנהל צוות, אבל יוכל בהחלט למצוא בקלות עבודה חדשה עם ירידת שכר (זמנית ו) לא גדולה במיוחד. ובמעמדו החדש, הוא גם לא ישב על העמדה המקרטעת בקיוביק החשוך וישרטט פרטי זיון לממ"דים. הנסיון שלו בכל זאת שווה המון.

 

מה גם, ש(שוב, נכון לארגז החול הקטן שאני משחק בו) יש לו גם את האופציה לצאת לדרך עצמאית, במיוחד אחרי שהיה ראש צוות תכנון.

ויש לו עוד אופציות (שהן אפילו רווחיות יותר) שלא בתכנון.

הוורסטיליות הזו היא היתרון של רכישת מקצוע אקדמי או הנדסי שהוא גם מקצוע חופשי.

 

אבל, שנינו יודעים שלא כל מהנדס אזרחי בתחום המים שמאס בשחיקה ובשכר הממצוע שמרוויחים בתחום התכנון במקצוע הנ"ל, מסוגל לקום ולהקים לו אימפריה קטנה. בשביל זה צריך גם "קצת" יוזמה ואומץ. מה שלא נראה לי רלוונטי לשרשור שנפתח על ידי מי שמעיד על עצמו כ"עצלן וחסר מוטיבציה".

 

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

[vadim6385]

גם מי שאין לו בעיה עם מוסר עבודה ומוטיבציה, יהיה לו מאוד קשה לשנות את המוד משכיר לעצמאי.

 

בשביל להיות עצמאי לא מספיק לדעת לעבוד, צריך גם לדעת להיות איש עסקים (נורמלי, לא סוחר במגרש מכוניות נתנייתי מצוי).

[Night Driver]

פה אתה טועה.

 

אם אתה יודע לעבוד ורוצה לצאת לדרך עצמאית אתה מוצא שותף שהוא חיה עסקית ופחות איש מקצוע. יחד אתם משלימים אחד את השני.

 

גם בעסק גדול יש כל מיני אנשים כשלכל אחד יש את תחום ההתמחות שלו. אני למשל טוב מאוד בצד הטכני מקצועי בעסק שלי אבל יודע שבמכירות למשל אני פחות טוב (וגם לא אוהב את התחום. יודע למכור, יודע טוב מאוד לשווק אבל לא מסוגל להיות יוזם בתחום המכירות בגלל חוסר ההתחברות שלי לתחום) אז אני מחזיק אנשי מכירות וך מודעות לבעייתיות שלי עם התחום כך שאני מראש מחפש אנשים שונים ממני.

[sperial]

מכיר את הסיפור על הייקה והפולני?

[Night Driver]

מכיר את הסיפור על הייקה והפולני?

 

בעדה שלי מכיר רק סיפורים על כורדים ועירקים.

[falou]

לאורך השנים, אנחנו כל פעם חוזרים לנקודה הזאת של איך אני משווק את עצמי. עזוב עכשיו חברות הייטק ותפקידים 'רציניים' - איזה שיווק כבר נחוץ לעבודת כפיים פשוטה? הסברתי מראש שאני לא בונה על זה כקריירה, מוכן להתייצב בזמן ולעבוד בלי שאלות ואפילו להתחייב לכמה חודשים, אז מה עוד? אולי גם הייתי צריך להציע לו סקס אוראלי? בחייאת.

 

שיווק זו קודם כל היכולת לשים את עצמך במקומו של האחר, ולהבין את נקודת המבט שלו. אתה רואה רק את שלך. אתה יודע מי אתה ויודע שאתה רוצה לעבוד בעבודה הזו (בהנחה שאנשים מכירים את עצמם, שהם לא, אבל הפער בין מה שאתה חושב על עצמך, אומר על עצמך, ומתנהג בפועל, זה דיון אחר).

אבל נניח שכל זה נכון, לא רק סובייקטיבית, אלא גם אובייקטיבית, שאתה רוצה ומוכן לעבוד בעבודה הזו, ולעשות עבודה טובה.

 

בשבילך העבודה הזו היא עבודה זמנית, לא רצינית. בשביל המעסיק זה מה ששם לחם על השולחן, זה מה שהוא עושה רב היום, כמעט כל יום, ושם מרוכזות רב תשומת הלב והדאגות שלו. הפער הזה, בין היתר, יכול לגורם לו לא לרצות להעסיק אותך. בהקצנה לשם הדוגמא, זה כמו שאמא תיקח מטפלת שמצהירה שהיא רצינית, מקצועית ואחראית, אבל לא מתחברת רגשית לילד.

 

זה, נדמה לי, הפער שאתה צריך לגשר עליו.

 

אתה, בלי לנסות להעליב, מתייחס לעולם בגישה קצת פוסט-מודרניסטית כזו, כאילו הכל זה מאבקי כוח, שליטה והשפעה. זה גם נכון, אבל זה לא רק נכון, וזה בטח לא העיקר. אבל כשאתה בא עם גישה כזו, גם אם לא לגמרי במודע, אנשים מגיבים לזה ברתיעה, ובצדק.

 

 

 

תיאורטית כן, אבל מעשית אין הליך מוסדר של בירור/ערעור על סנקציה שכבר ננקטה (כמו הכנסה למעקב) ולך תריב על זה בדיעבד. בדיוק כמו שאתה יכול תיאורטית להשיג את המספר של מי שראיין אותך ולנסות להוציא ממנו תשובות, אבל אין הליך ברור של פידבק והסבר מדוע לא שכרו אותך.

 

עם כל הכבוד לפורום, זה לא תהליך שכירת עובדים, זה הרבה פחות חשוב. אין תהליך סדור, יש תמיד דיון במקרה של תלונה, ויש משוב.

[sperial]

מכיר את הסיפור על הייקה והפולני?

 

בעדה שלי מכיר רק סיפורים על כורדים ועירקים.

זה בעניין השותף.

 

בקצרה, ייקה ופולני פתחו עסק. הייקה הביא את הכסף, הפולני את הניסיון. כאשר השותפות התפרקה הפולני יצא עם הכסף, הייקה עם הניסיון.

[natco]

חשבתי שאתה מתכוון לשני השותפים הרומנים, שכל אחד מהם מרוויח 65% מהרווחים של העסק, ושניהם מבסוטים.

[Derish]

זה, נדמה לי, הפער שאתה צריך לגשר עליו.

 

אתה, בלי לנסות להעליב, מתייחס לעולם בגישה קצת פוסט-מודרניסטית כזו, כאילו הכל זה מאבקי כוח, שליטה והשפעה. זה גם נכון, אבל זה לא רק נכון, וזה בטח לא העיקר. אבל כשאתה בא עם גישה כזו, גם אם לא לגמרי במודע, אנשים מגיבים לזה ברתיעה, ובצדק.

אני לא נעלב מביקורת קונסטרוקטיבית, להפך. וכן, זה פער, אבל אני לא בטוח שהוא דורש גישור. בסוף הוא מוביל אותי באופן עקבי למקומות טובים יותר, ומשאיר את המעסיקים שמקבלים החלטות על סמך רגש ולא הגיון עם סוג העובדים שמגיע להם לקבל. כמאמר הבריטים - water finds its level.

 

יש אנשים שה'שיווק' והאמפתיה האלה באים להם באופן טבעי, אצלי זה דורש מאמץ ויש גבול לכמה אני מוכן להשקיע בשביל עבודת כפיים בשכר מינימום. גם לאותו בעל עסק לא היה מזיק קצת שכל ישר במקום כל ה-feels האלה, ואם הוא בוחר לוותר על זוג ידיים עם מוטיבציה ולהמשיך לשחק ברולטה עם המועמדים הרגילים שלו - שיהיה לו לבריאות. בתור מישהו שלא לגמרי זר לניהול עסקים בקנ"מ קצת יותר רציני, אני מרשה לעצמי להטיל ספק באסטרטגיית משאבי האנוש שלו.

 

כנ"ל לגבי כל חברת הייטק וכל סיגי שהקולגות ואני עברנו אצלה. עצם זה שאנו לא נתקלים במכשולים סנטימנטליים דומים בחו"ל, או אפילו בארץ אבל כשהתהליך מנוהל ע"י גורמים זרים, מעיד על כך שהבעיה האמיתית היא לא אצלנו. הפער שבאמת דורש גישור הוא האנשים שעוסקים במלאכת ה-HR, ועד שזה לא יטופל - המעסיקים והכלכלה הישראלית הם אלו שיסבלו. העובדים המצטיינים בתחומם, במיוחד אם זה תחום טכנולוגי יחסית, כבר ימצאו את דרכם אל האושר בשדות זרים.

עריכה אחרונה ב-30 לאפריל, 2019 על ידי Derish

[itaysamurai]

היה לי סיפור דומה לשל דריש.

עברתי למרכז אחרי לימודים, לא מוצא עבודה במקצוע עם פורטפוליו שאני משוכנע שלא נראה כמותו.

הגעתי לראיון בחברה שהיא נישה ליד המקצוע.

עבודה מלכלכת, "שחורה", אבל דורשת יצירתיות והדליקה אותי, הרי גם ככה הייתי יותר טכני ממעצב ממש.

הבעלים רואה אותי עם העבודות והרעב, אומר לי "אתה תעזוב מהר, למה להשקיע בך?"

פה ירד לי מסך מול העיניים, רואה עוד דחייה מתקרבת,

מה יש לי להפסיד?

"לא באתי לשחק משחקים, באתי לעבוד".

נשארתי 3 שנים וקודמתי 3 פעמים בעבודה שעיצבה אותי ומשפיעה עליי עד היום, 11 שנים אחרי שעזבתי אותה.

[ChemGuy85]

חבר טוב שלי מספסל הלימודים מחפש משרה די בכירה בתחום הכספים. הוא פנה לחברת השמה והתחיל בתהליך המיון. הוא עבר ראיון ראשון. הוא עבר מבחנים. הוא עבר ראיון נוסף. כעבור מספר ימים מתקשרת אליו מישהי מ-HR של אותה חברת השמה ורוצה לקבוע לו ראיון שלישי. סבבה. הוא קבע. כעבור כמה שעות היא מתקשרת אליו שנית ואומרת שהיא חייבת להזיז את הראיון ושואלת אם הוא יכול להגיע ביום שישי. הוא ענה בשלילה. אשתי בהיריון מתקדם ויש לנו סידורים לעשות. היא שואלת אותו אם הוא יכול להגיע ביום ראשון באמצע יום עבודה. שלילי הוא ענה. מדובר ביום עמוס מאוד. היא עונה לו "אני חושבת שאתה לא מגלה את הרצינות הנדרשת ואנו נמשיך עם מועמד אחר".

 

אזכיר לכם שגם אני פתחתי דיון בנושא התנהלות HR כאשר היה לי כאסח עם מחלקת HR של אחד המשרדים הגדולים כי הם סירבו בתוקף לשלוח טיוטת חוזה במייל ואמרו שאני אראה את החוזה רק במשרד שלהם ואקבל העתק חוזה רק אחרי שאחתום עליו. היא גם דיברה איתי בצורה מאוד אגרסיבית, אמרה שאני מוזמן להגיע עם עו"ד לדיני עבודה ולשבת יחד איתו על החוזה, אבל בשום מצב חוזה שלהם לא יוצא החוצה.

 

שני המקרים שציינתי הם לא סטטיסטיקה מייצגת, אבל מניסיון שלי משאבי אנוש מתנהלים בצורה מאוד לא מקצועית. הגישה היא שמועמד פוטנציאלי הוא לא מישהו שצריך להתייחס אליו בכבוד ולבדוק את ההתאמה שלו לארגון באופן מקצועי אלא מישהו שהוא הביץ' שלהם והוא צריך להגיד תודה שהם בכלל יורקים לכיון שלו.

 

יש אנשים שה'שיווק' והאמפתיה האלה באים להם באופן טבעי, אצלי זה דורש מאמץ ויש גבול לכמה אני מוכן להשקיע בשביל עבודת כפיים בשכר מינימום. גם לאותו בעל עסק לא היה מזיק קצת שכל ישר במקום כל ה-feels האלה, ואם הוא בוחר לוותר על זוג ידיים עם מוטיבציה ולהמשיך לשחק ברולטה עם המועמדים הרגילים שלו - שיהיה לו לבריאות.

 

דריש, בחייך, לא מבין למה אתה כועס. לא רצית לעשות אצלו קריירה. היה לך משעמם בבית וחיפשת מישהו להעביר אצלו את היום עד שתמצא משרה מתאימה לרמתך בחברת הייטק. אולי אותו בעל עסק מעדיף אלכוהוליסט שיעבוד אצלו שנים על פנים הייטקיסט שיברח אחרי חודש?

עריכה אחרונה ב-1 למאי, 2019 על ידי ChemGuy85

[falou]

חבר טוב שלי מספסל הלימודים מחפש משרה די בכירה בתחום הכספים. הוא פנה לחברת השמה והתחיל בתהליך המיון. הוא עבר ראיון ראשון. הוא עבר מבחנים. הוא עבר ראיון נוסף. כעבור מספר ימים מתקשרת אליו מישהי מ-HR של אותה חברת השמה ורוצה לקבוע לו ראיון שלישי. סבבה. הוא קבע. כעבור כמה שעות היא מתקשרת אליו שנית ואומרת שהיא חייבת להזיז את הראיון ושואלת אם הוא יכול להגיע ביום שישי. הוא ענה בשלילה. אשתי בהיריון מתקדם ויש לנו סידורים לעשות. היא שואלת אותו אם הוא יכול להגיע ביום ראשון באמצע יום עבודה. שלילי הוא ענה. מדובר ביום עמוס מאוד. היא עונה לו "אני חושבת שאתה לא מגלה את הרצינות הנדרשת ואנו נמשיך עם מועמד אחר".

 

 

יש מין הצדק מצד ה-HR הפעם, אם כי הסגנון והשליפה הם לא מי-יודע-כמה מקצועיים. בלשון המעטה...

אבל באמת, בכיר לא עונה תשובה כמו "יש לי סידורים עם אשתי". זו תשובה של פיון.

בכיר צריך למצוא פתרון להרגלים האישיים שלו כשיש צורך חד פעמי.

 

אזכיר לכם שגם אני פתחתי דיון בנושא התנהלות HR כאשר היה לי כאסח עם מחלקת HR של אחד המשרדים הגדולים כי הם סירבו בתוקף לשלוח טיוטת חוזה במייל ואמרו שאני אראה את החוזה רק במשרד שלהם ואקבל העתק חוזה רק אחרי שאחתום עליו. היא גם דיברה איתי בצורה מאוד אגרסיבית, אמרה שאני מוזמן להגיע עם עו"ד לדיני עבודה ולשבת יחד איתו על החוזה, אבל בשום מצב חוזה שלהם לא יוצא החוצה.

 

זוכר את התקרית. זו התנהלות מאוד תמוהה, אבל כנראה שכמעסיק יש להם מספיק הצע כדי לגרום לך לזחול אליהם.

 

נ.ב. אולי חלק מהעניין זו הנטייה של מקצועות עם גילדה מקצועית לעשות זובור לצעירים, כחלק מהמסורת של המקצוע, או, בשפה מקצועית, לפתוח להם ת'תחת.

 

שני המקרים שציינתי הם לא סטטיסטיקה מייצגת, אבל מניסיון שלי משאבי אנוש מתנהלים בצורה מאוד לא מקצועית. הגישה היא שמועמד פוטנציאלי הוא לא מישהו שצריך להתייחס אליו בכבוד ולבדוק את ההתאמה שלו לארגון באופן מקצועי אלא מישהו שהוא הביץ' שלהם והוא צריך להגיד תודה שהם בכלל יורקים לכיון שלו.

 

משאבי אנוש זה תחום שבחינה שיטתית של יעילות התפקוד שלו כמעט לא קיימת. הדוגמא עם החבר מהכספים מלמעלה היא דוגמא טובה. למרות שאני נוטה להסכים, אתה לא זורק ככה מועמד למשרה בכירה על סמך התרשמות אנקדוטאלית, בשיחת טלפון, מה גם שמי שמקבל את ההחלטה האימפולסיבית זה איזה ממיין זוטר דרג ז'.

 

דריש, בחייך, לא מבין למה אתה כועס. לא רצית לעשות אצלו קריירה. היה לך משעמם בבית וחיפשת מישהו להעביר אצלו את היום עד שתמצא משרה מתאימה לרמתך בחברת הייטק. אולי אותו בעל עסק מעדיף אלכוהוליסט שיעבוד אצלו שנים על פנים הייטקיסט שיברח אחרי חודש?

 

לא היה לדריש משעמם, הוא רצה לעבוד במקום להרקב בבית. טוב ויפה. והוא לא חיפש להעביר את הזמן, הוא רצה לעבוד ממש, גם אם לזמן קצר. רק שאת המסר הזה הוא לא הצליח להעביר.

[Night Driver]

קודם כל מי שלא מוכן לתת לי טיוטת חוזה לעיון בראש שקט (לא רק בתחום תעסוקה. אפילו חוזה התקשרות לחברה סלולארית או טלויזיה רב ערוצית) נפסל אצלי אוטומטית. מי שיש לו מה להסתי שיסתיר אצל מישהו אחר.

 

לגבי החבר שלך, זה מאוד תלוי. אם היום יום חמישי ואומרים לו שיבוא מחר או ביום ראשון הוא צודק אבל מצד שני אם מדובר עליום שישי או ראשון עוד שבועיים אז הם צודקים. ברמה העקרונית אני כן מצפה ממישהו שמעוניין להגיע איתי לעיסקה (קבלה לעבודה, רכישה או מכירה) כן לנסות להתגמש במסגרת הסביר ומה סביר נקבע גם לפי אורך ההתראה וצורת התגובה (יש הבדל גדול אם אמר מצטער אבל יום ראשון אני מחוייב ל XYZ והסיכוי שאוכל להזיז נמוך מאוד לבין צשמעי, קבעתי כבר עם חברים אז תמצאי יום אחר).