איך מחליטים מתי להחליף רכב

[zaf]

השאלה - לא מתי מחליפים, השאלה היום האם אפשר להחליף. שוק יד שניה הפך להיות כל-כך קשה למוכר פרטי שלפעמים אנשים מעדיפים אפילו להשאיר רכב "ישן" וכמעט מיותר במשפחה מאשר למכור בזול. דבקות ל"מחירון הקדוש" שאין לא קשר למצב השוק גורמת לעוות מחשבתי ואנשים מחשבים הפסד במכירה פחות ממחיר מחירון (ששוב - לא קשור למצב השוק) ולא רואים הפסד בהוצאות על הרכב שרוב הזמן עומד בחניה.

המדינה מתמלאת ברכבים, אין גריטה, אין יצאו מכוניות משומשות, אנחנו מגיעים למצב מאוד בעייתי.

 

המצב הזה מתואר בדיוק בכתבה של תומר הדר

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3757010,00.html

 

אבל זה בעיקר מעיד על "טימטום" חסר כל הגיון כלכלי. לא להוריד ממחיר מחירון פיקטיבי אבל כן לשלם רישוי,ביטוח, דלק וטיפולים שסך עלותם אולי תהייה יותר מסך ההורדה המתבקשת ממחיר המחירון.

רכב שמחיר המחירון שלו למשל 50 אלף שקל והוא לפני טיפול גדול וטסט, עדיף למכור ב 10% פחות ממחירון לפני שתשקיע בו רישוי וטיפול בסכום דומה. בכל מקרה המחירון ירד בחודש העוקב אבל לא מחיר הרישוי ולא מחירי הטיפולים והביטוח. הגיון אין כאן.

 

באשר להחלטה, זה אינדיבידואלי. בעיקרון החלפתי רק כשהייתה הזדמנות במחיר סביר, ללא מאמץ מיוחד והשקעה משמעותית לצורך השדרוג.

החזקתי מכוניות במשך 8 ו 13 שנים שהגיעו ל370 אלף קילומטר גם.

[razi_pazi]

שאלה תיאורטית לבעלי רכבים פרטיים:

מתי אתם בד"כ מחליפים רכב, כל x שנים? כל x קילומטרים? לפי מצב הרכב?

 

אם מדברים על שיקול פיננסי בלבד, האם משתלם להחזיק רכב כמה שיותר שנים, או דווקא להחליף מדי כמה שנים?

 

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

בהכללה אז כלכלית הכי טוב להחזיק רכב ישן אמין. אין הוצאות גדולות ואין ירידת ערך גדולה. ולכן אין מה להחליף רכב כזה.

כמובן שזה בהכללה כי אולי הרכב צורך הרבה דלק.

 

וזה כמובן לא מתחשב בשיקולי נוחות, הנאה ובטיחות.

 

בעבר הייתי מחזיק רכב עד שהראה בעיות אמינות משמעותיות.

אבל כשיצאתי לעצמאות ב 2010 לא יכולתי להרשות לעצמי להתנהל בפורד פוקוס שנת 2002 כך שהשיקולים משתנים כל הזמן.

כשכיר הייתי ממשיך עם הפוקוס שהיתה אחלה (ידנית). סוס עבודה אמין.

 

אני מסכים שיש הרבה שחיים מעל יכולותיהם. אני פשוט בספק עד כמה זה ייחודי לארץ.

[Asaf-R]

אנחנו חיים בישראל. וזה אומר, שבניגוד לשאר העולם, כאן חיים אנשים רבים "מעל הפופיק", כלומר, בצורה מאד לא אחראית. המשמעות - חיים את הרגע וקונים מכוניות למרות שאין כסף, וגם סלולריים ב-4000 שקל. למה? ככה - כי לשכן יש אז גם אני רוצה. הרי יש תשלומים (אינסופיים, או גבוהים במיוחד), ואפשר להיכנס למינוס!

מרבית האנשים בארץ גם לא מחזיקים מכונית יותר משנים ספורות, גם אם היא אמינה ועונה על הצרכים שלהם. הרי זה לא יראה טוב - "לשכן כבר יש ספורטאז' מהצורה החדשה, אז אסור לי להישאר לא מעודכן".

 

אני משתדל לחיות בצורה הגיונית, ולא מעניין אותי מה יש לשכנים. לכן, יש לי שתי מכוניות ישנות יחסית (2008 ו-2011), והן אמינות ולא דורשות יותר מדי השקעה, פרט לטיפולים. הן משמשות אותי בנאמנות ואם זה יפסיק, אז אחליף אותן.

 

יש לי בעיה עם הקביעה הזו. הישראלים הם יחסית חסכנים יותר מהאמריקאים וגם מחלק ממדינות אירופה המערבית.

[outnex]

מחזיק רכב ישן ששווה אולי כמו משכורת חודשית ממוצעת.

מקבל החזר הוצאות רכב מהעבודה.

עלות אפסית יוצאת לי האחזקה.

לא רואה סיבה להחליף אלא אם אזכה בלוטו.

[Potato]

יש המון עובדי ציבור/עובדים עם קביעות מסוימת שאין להם בעיה לקחת הלוואה ולהחזיר אותה.

אני לא מבין למה לשים את כל נוטלי ההלוואות בקטגוריית "חסרי אחריות שלא יודעים להתנהל וכו'"

 

מחליפים כשמתחשק/שיש כסף,לא רק שיקולי אמינות.

[lanosforce]

אני רק יכול למנות כאן את הסיבות שהובילו אותי למכור רכבים ולרכוש במקומם רכב אחר - מראש אומר מעולם לא קניתי רכב חדש מסוכנות, הרכב היחיד שהיה אצלי חדש מהניילונים היה ליסינג דרך החברה שאני עובד בה.

 

הרכב הראשון שלי נרכש לאחר שהשתחררתי מהצבא - במקום טיול לחו"ל בחרתי לרכוש רכב שיקח אותי ויחזיר אותי ממקומות ויאפשר לי חופש התנהלות מוחלט.

אמא שלי ז"ל היתה ללא רישיון נהיגה אז זה גם מאוד עזר לה שהיה לי איך להביא ולהחזיר אותה כשהיא רצתה לצאת קצת מהדירה.

 

אחרי שנתיים וחצי התחילו צרות רציניות עם הקרבורטור של הרכב והוצאת כספים שלא הייתי מעוניין בה והוחלט להפטר מהרכב.

 

זאת היתה הפיאסטה 89

 

הרכב השני שנרכש כבר היה אוטומטי עם מזגן "נורמאלי" - אבל לאחר חצי שנה של צרות צרורות שנבעו כנראה ממוסכניק שהיה אסור לי לגשת אליו מלחתכילה וכנראה רכב שהוזנח ע"י בעליו הקודמים - הרגשתי שאני לא סומך יותר על המכונה ולא מסוגל לישון בשקט בלילה - הרכב נמכר.

 

זה היה הדייהו לאנוס 98

 

בעקבות הטראומה של הדייהו לאנוס (מכאן נגזר הכינוי שלי - לא לאנוס ולא כוח - לא דובים ולא יער) רכשנו קורולה 96 שנשארה אצלי קרוב ל8 שנים!

 

והנה סיבת המכירה הראשונה המעניינת לרכב - אשתי נכנסה להריון של הבת הבכורה שלנו ולא הייתי שקט לגבי רמת הבטיחות של הקורולה - רציתי לדאוג שגם היא ואחרי זה גם הילדים שלנו ישהוו את זמנם על הכביש ברכב שיגן עליהם יותר טוב.

 

בתקופה הזו אני הייתי עם רכב ליסינג - קורולה 2007 אשר הוחזרה לחברה בגלל התייקרות הליסינג לרמה לא כדאית ואני רכשתי אוונסיס 2006

 

הרכב שנרכש במקום הקורולה 96 - מגאן 2008

 

המגאן היתה איתנו שנתיים ושלושה חודשים - למה היא נמכרה?

 

כי אשתי פשוט לא אהבה את הגיר ברכב הזה מצד אחד ומצד שני האוונסיס היתה לה גדולה מידי והיא פחדה לנהוג בה אז... ביי ביי רנו

 

ושלום למיצובישי לנסר 2010 שבאה במקום הרנו.

 

בזמן הזה האוונסיס כבר צברה בלאי עצום שהיה צריך לתקן ולעומת זאת הקילומטרז' כבר היה גבוה - מפחד שלאחר כל התיקונים האלו אני תוך זמן קצר כבר אצטרך גם לטפל בתיבת הילוכים אבא שלי החליט לתת לי הצעה שלא אוכל לסרב לה והיא הנחה של 30 אלף שקלים מהמחירון של הסובארו שלו.

 

אז ביי ביי אוונסיס שלום B4 2010 פשוט אי אפשר היה לסרב להצעה כזו.

 

הסובארו עדיין אצלנו.

 

למה המיצובישי נמכרה? - אמא שלי הלכה לעולמה חודש לפני שמלאו לי 40 שנה - שנה לאחר מכן החלטתי שהגיע הזמן לפתח משבר אמצע חיים והרשתי לעצמי "להתפנק" על רכב משפחתי גדול עם מנוע 3.7 ליטרים וקצת קצת יכולת שטח

 

אז ביי ביי מיצובישי לנסר ושלום לדודג' ניטרו 2008

 

 

את הדודג' קניתי במטרה להחזיק 3-4 שנים לא יותר כאשר גם הדודג' וגם הסובארו כאשר יגיעו לגיל 15 שנה כנראה ימכרו כי לא מתחשק לי להתחיל להתעסק עם אישורי בלמים בטסט, צריכת הדלק של הדודג' זה לא משהו שאני מעוניין להמשיך איתו מעבר להרפתקא של בעלות רכב עם מנוע שכזה

 

ובלי שום קשר - בד"כ בכל פעם שאני רוכש רכב אני לוקח הלוואה בכדי לגשר על פערי המכירים, יישור קו ומערכת סטריאו - אני לא מחליף רכב לפני שאני מסיים את ההלוואה של הרכישה שלו.

 

אני גם אף פעם לא קניתי רכב חדש כי זה נראה לי מוצדק רק בתנאי שהרכב נרכש לתקופה ארוכה או במידה ובאמת יש מאזן חיובי מאוד גדול - אולי אולי הרכב הבא שלי יהיה משהו קטן לא זללן וחדש - ואותו אני אחזיק לפחות עד שיהיה בן 10 שנים אם לא 15.

[vadim6385]

אצלי זה היה ככה.

 

בהתחלה היה לי ZX לזמן קצר, כ-7 חודשים, ותוך 7 חודשים היא הגיעה די למצב סופני בגלל החלטות מפגרות כאלה ואחרות שלי.

 

מאחר ואהבתי את הסיטרואן, הרכב הבא שנרכש היה קסנטיה במשותף עם ההורים. רכב שהאכיל אותי מרורים מפה ועד הודעה חדשה, וכנראה שבהסתכלות לטווח ארוך היה עדיף לדרדר אותה מצוק ולקנות אוטו נורמלי, אבל אמרתי מה, אין לי כסף (כשחלק גדול ממה שהרווחתי אז הלכו באמת לדלק ותיקונים, זה היה 1500 ש"ח בחודש דלק להגיע לעבודה מחדרה לנתניה, על תיקונים מפחיד לחשוב אפילו), ואני אוהב את האוטו, ואוטו מתקלקל וזה בסדר (כמו שחלק מאנשים אומרים פה), אבל יש לו נשמה והכל, וזה מאוד נוח, וזה מתאים לאישיות שלי, כמו האוטו הורוד הנצחי של הומר סימפסון. הקסנטיה הייתה אצלי 4.5 שנים, מ2007 ועד 2011.

 

מפה ושם החלפתי עבודה לקצת פחות גרועה, ויום אחד, אחרי שהסתכלתי על קבלה על 400 שקל מתחנת דלק, אמרתי שזהו. בנוסף, הקסנטיה הגיעה ל300 אלף ק"מ, והמנוע התחיל לעשן עד כדי שהיה צריך לעבור טסט בשיטות שהשתיקה יפה להן.

 

נפל לי האסימון, הלכתי לאלבר, וקניתי מיצובישי לנסר 2007 ב45 אש"ח. המיצובישי בסך הכל שירתה אותי יפה, בשלוש שנים הראשונות היה לי שקט תעשייתי ממנה, ואחר כך התחילו בעיות קטנות של בלאי (בולמים, רדיאטור, פלאגים וחוטי הצתה), עד שיום אחד היא התחממה. בנוסף, הייתה לה בעיה מאוד קשה של קילופי צבע, עכשיו אני די מבין למה - צביעה חאפרית של השבחה של חברת ליסינג (בנוסף הרכב כנראה עבר תאונה).

 

כעבור 4 שנים עם המיצובישי, התחלתי לעבוד קודם בגלילות ואחר כך בכפר סבא. הרגשתי שאני חוזר הביתה עם כאבי גב, ואמרתי שאני חייב אוטו יותר נוח.

 

מאוד אהבתי את הצורה של פורד מונדאו דור 3 (כמו פוקוס מגודלת), ויום אחד ראיתי אחת מלוקקת עם ק"מ נמוך ליד הבית שלי, וקניתי אותה, ואת המיצובישי מכרתי בגרושים לסוחר.

 

מה שהתברר כטעות מרה. חשבתי שהמונדאו תהיה היורדת הרוחנית של קסנטיה (אוטו ישן וגדול), והיא אכן הייתה

 

המונדאו הייתה אצלי 9 חודשים, שבמהלכם החלפתי:

תושבות מנוע

גיר

שני אלטרנטורים

מדחס מזגן

שלל צינורות מזגן.

 

מאחר ואני כבר מלומד מניסיון עם הקסנטיה, הלכתי ועשיתי שוב טרייד אין לקורולה 2013. את המונדאו למעשה מסרתי בחינם, אבל הייתי כבר במצב שבו הייתי מוכן להשאיר אותה בשכונת עוני עם מפתח בסוויץ', רק כדי לא לראות אותה יותר.

 

הקורולה הייתה בסדר גמור, אבל אז קרתה לי עוד תהפוכה בחיים - בחברה שעבדתי בה, הפכתי מעובד קבלן לעובד חברה מן המניין, עם תנאים של חברת הייטק, שכללו אופציות למניות, טלפון חברה ואפשרות לקחת ליסינג.

 

הקורולה הייתה אצלי שנה וחצי, והייתה בעצם בסדר גמור, רק פה ושם פלסטיקים מקרקשים, והמזגן הרגיש חלש קצת.

 

באיזשהו שלב (בעצם בשלב שבו אנשים מסביבי פתאום התחילו לקנות רכבים חדשים), אז עשיתי חישוב, וראיתי שבמחיר שבו אני משלם על מימון ואחזקה (כולל דלק) של הקורולה, אני יכול בעצם לקחת בליסינג מהעבודה רכב חדש, ולשלם אותו דבר בעצם.

 

אז מכרתי את הקורולה (עפה תוך יום את האמת), למחרת נכנסתי למשרד של קצין הרכב בעבודה, וחתמתי על עסקת ליסינג לשלוש שנים על יונדאי איוניק. בתור רכב גישור קיבלתי קורולה כמעט זהה לזאת שהייתה לי, אבל משום מה הייתה במצב הרבה יותר טוב. כנראה ליסינג יש ויש. ד"א, מי שקנה קורולה לבנה 49-795-32 מאוויס, זכית, רכב במצב מעולה. אגב, אף פלסטיק לא מקרקש, שקט תעשייתי.

 

וזה היה בעצם האוטו שהכי נהנתי ממנו, חרשתי את כל הארץ ממטולה עד אילת, בלי אף דאגה, היה פשוט כיף.

 

אנשים יגידו שהרכב שהם הכי נהנו ממנו הייתה אלפא, בימר, מיאטה, לא יודע מה, ואצלי זה היה קורולה 2015 לבנה עם טסות חסרות, סימנים מוזרים על הצבע, ומדבקת "איך אני נוהג". אני מקווה שהקורולה הזאת מצאה את האושריקו שלה.

 

הקורולה הייתה אצלי שלושה חודשים, היה עיכוב בהזמנה של איוניק. באיזשהו שלב באתי לבקש מהקצין רכב שישאיר לי את הקורולה וזהו.

 

עקב הבהלה לקרינה מהאיוניק, מישהו ביטל הזמנה לרכב בדיוק בצבע שרציתי (אצלי בליסינג היה אפשר לבחור צבע בהזמנה), וקיבלתי איוניק 2018 כחולה עם 27 ק"מ על השעון. איתה אני הולך לבלות בשנתיים וחצי הקרובות. הדבר הסתבר כהחלטה נבונה, מאחר והתחלתי ללמוד (תואר בהנדסת תעו"נ בנוסף לעבודה במשרה מלאה), ועכשיו לגמרי אין לי זמן להתעסק עם האוטו, אפילו שאני הולך לעבור לגור קרוב לעבודה, אבל עדיין האוטו ישמש אותי לנסיעות ללימודים/סידורים/הורים, ואני חייב רכב שייסע ויהי מה.

 

מה יהיה אחר כך, נחיה ונראה. יכול להיות שאוותר על הליסינג, יכול להיות שלא. מצד אחד הקורולה החדשה ניראית טוב, מצד שני הבטחתי לעצמי סיויק טייפ R מתנת סיום תואר ומשבר גיל הביניים, מצד שלישי אי אפשר לדעת מה יהיה אז.

 

אין לי החלטות רגשיות לגבי הרכב

פה הטעות שלך, בכל החלטה מעורב רגש, גם אם זאת החלטה של מה לקחת אם מציעים לך 5 או 10 שקל, כי הרגש שלך אומר ש10 שקל זה יותר מ-5, ואז תוכל לקנות בהם 5 קילו מלח במקום 2.5, כאשר 5 זה יותר מ2 וחצי, ואז אתה מתרגש מזה שתקבל יותר מלח במתנה, ומתנה גדולה תשמח אותך יותר ממתנה קטנה.

 

לאנשים נטולי רגשות יש קושי רב בקבלת החלטות, כי אין להם את הרכיב האמוציונלי בהחלטה.

 

https://bigthink.com/experts-corner/decisions-are-emotional-not-logical-the-neuroscience-behind-decision-making

[shachar187]

מאז שאני ילד (היום בן 26), אני יודע שהיו להורים שלי 3 רכבים.

מיצובישי שאינני יודע מתי נקנתה, נמכרה ב2001 והגיעה רנו סניק מהסוכנות (הרכב היה מעולה דרך אגב).

לאחר עשור הוחלפה הרנו עקב בלאי גבוה והופעת תקלות בתדירות גובהה. המחליפה הייתה סקודה יטי שעד היום נמצאת בשימוש של ההורים. הסקודה גם תוחלף בקרוב לרכב עם מערכות בטיחות אקטיביות.

ההורים שלי מחזיקים רכבים להרבה שנים ומשדרגים רק כשבאמת צריך. לפני הגל של המערכות בטיחות, לא היה רכב בשוק רכב שיהיה שדרוג ליטי.

לי באופן אישי יש רכב שקניתי לפני שנתיים ואין בכוונתי למכור אותו בשנים הקרובות.

מתי אשתדרג? כנראה אחרי שאסיים את התואר ואמצא עבודה עם הכנסה נאה.

[davemustaine87]

המצב הזה מתואר בדיוק בכתבה של תומר הדר

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3757010,00.html

 

אבל זה בעיקר מעיד על "טימטום" חסר כל הגיון כלכלי. לא להוריד ממחיר מחירון פיקטיבי אבל כן לשלם רישוי,ביטוח, דלק וטיפולים שסך עלותם אולי תהייה יותר מסך ההורדה המתבקשת ממחיר המחירון.

רכב שמחיר המחירון שלו למשל 50 אלף שקל והוא לפני טיפול גדול וטסט, עדיף למכור ב 10% פחות ממחירון לפני שתשקיע בו רישוי וטיפול בסכום דומה. בכל מקרה המחירון ירד בחודש העוקב אבל לא מחיר הרישוי ולא מחירי הטיפולים והביטוח. הגיון אין כאן.

 

באשר להחלטה, זה אינדיבידואלי. בעיקרון החלפתי רק כשהייתה הזדמנות במחיר סביר, ללא מאמץ מיוחד והשקעה משמעותית לצורך השדרוג.

החזקתי מכוניות במשך 8 ו 13 שנים שהגיעו ל370 אלף קילומטר גם.

 

זאת אחת הכתבות המגוחכות והמיותרות שאי פעם קראתי.

אנשים דבילים יעדיפו לשלם לשלם החזקה+ביטוח+דלק על רכב מיותר, מאשר למכור אותו כי הם לא מצליחים לקבל מחירון על פוקוס מליסינג. בדיחה.

ומה עוד? הם עוד באים בטענות על זה שהשוק לא מסתדר עם הדרישות מכירה שלהם.

[itaysamurai]

אצלי זה מתחלק לשתיים, הרכב שלי ושל אשתי.

את שלי אני מחליף כשמגיעה תחושת מיצוי מהפן הספורטיבי, כשאני מבין שאני רוצה או יכול משהו שונה.

רוב הזמן הרכישות שלי שונות מהרכב שהן מחליפות בצורה די מוחשית.

זה יכול לקחת שנה ומשהו ויכול לקחת כמעט 4 שנים. אין לי חוקים.

 

את של אשתי אני מחליף מסיבות מעשיות בלבד - חוסר במקום, חוסר בבטיחות, קמ"ז גבוה שעומד להגיע לתחום בו צפויות תקלות או קושי במכירה.

עד היום סטטיסטית, הרכבים שלה החזיקו כ-4 שנים עד להחלפה.

[Adamm]

כשהביטוח חובה עולה כל שנה ב200 שקל כי הרכב ישן (2001).

[thebaron]

יש המון עובדי ציבור/עובדים עם קביעות מסוימת שאין להם בעיה לקחת הלוואה ולהחזיר אותה.

אני לא מבין למה לשים את כל נוטלי ההלוואות בקטגוריית "חסרי אחריות שלא יודעים להתנהל וכו'"

 

מחליפים כשמתחשק/שיש כסף,לא רק שיקולי אמינות.

 

אתה צודק. לא כולם חסרי אחריות ובכל זאת, לתחושתי עם-ישראל לא יודע להתנהל, וחי מעל הפופיק. בשביל להראות לשכן. וזה לא קל, כי המשכורות כאן נמוכות, יוקר המחייה מטורף, אבל רמת החיים הנדרשת היא כמו ארה"ב...

[pooh-bear]

זה ממש לא ייחודי לישראל, אפילו הפוך - האמריקאי הממוצע מתנהל בצורה הרבה פחות אחראית, והרבה יותר ממונפת.

[tepic]

פו הדב אתה בהחלט צודק לגבי האמריקאים לגבי זה שהם עוקפים אותנו בסיבוב בקפיצות מעל הפופיק. עם זאת לומר שזה בסדר כי האמריקאים קופצים יותר מעל הפופיק זה טיעון לא ממש טוב - עדיף ללמוד מדוגמאות טובות ולא רעות.

 

לקנות לעצמך דברים עם כסף לא שלך שבספק תוכל להחזיר בלי לעשות סלטות זאת התנהגות לא אחראית וטיפשית, לא משנה אם נגיד את זה בעברית, אנגלית או שפות אחרות.

 

רכב, על אחת כמה וכמה בישראל זאת הוצאה עצומה עבור משק בית ממוצע. להחליף רכב רק כי "כבר לא בא לי על הישן" או "לכל השכנים יש גיפון" זוהי פריבילגיה ששמורה לאנשים שהפרוטה נמצאת בכיסם. לשאר השכבות החלפת רכב מסיבות שאינן משיקולי צרכים משתנים או סיבות כלכליות זוהי הגדרה מושלמת לחוסר אחריות בהתנהלות כלכלית.

[pooh-bear]

צודק כמובן, אני לשניה לא מנסה לטעון שזו התנהגות סבירה (וגם מאוד משתדל לא להתנהג ככה בעצמי).

 

רק ניסיתי להעלות למודעות את העובדה שישראל היא לא המקום הנורא שכולם אוהבים לדמיין, ושמקומות אחרים הם לאו דוקא טובים יותר כמו שהרבה חושבים (וטוענים).