Nigel Roebuck וימי איירטון סנה הראשונים .

[דובי מילר]

איירטון סנה מבחינתי, ויש עוד כמה חובבי פורמולה-1 שיסכימו איתי, הוא גדול נהגי המרוצים בכל הזמנים.

כן, אני יודע שתמיד יש את אלו שאומרים שומאכר ואולי פאנג'יו או נובולארי ובכל זאת מבחינתי זה ככה ותמיד ישאר כך.

לסנה התוודעתי לראשונה בגראן-פרי של מונקו 84, הוא בעונתו הראשונה במכונית הטולמאן-טורבו הלבנה ברחובות הצרים ובגשם שוטף עוקף ללא רחם את לאודה ופרוסט, שניהם אלופי עולם להזכירכם וכמעט מנצח את המרוץ. רק כמעט מכיוון שפשוט גנבו לו את הניצחון הקפה מוקדם מדי.

מרוץ פורמולה-1 שמופסק מקבל את תוצאת הסיום שלו מההקפה הקודמת ולכן כאשר הופסק המרוץ סנה חזר להיות שני, פרוסט ניצח אבל קיבל רק חצי ניקוד , המרוץ היה קצר מדי. בגלל חצי נקודה הלכה בהמשך גם האליפות שלו, אבל זה לסיפור אחר.

לאחר מכן כולם כבר ידעו מי זה סנה וכמובן שהגיעו גם האליפוית ואותה תאונה טראגית.

אבל מה היה לפני כן ? לפני שסנה הגיע לפורמולה-1 ?

לואיס המילטון שהיום מככב במקלארן-מרצדס בעונתו הראשונה בפורמולה-1 והכתובת על הקיר מבחינת הנצחון הראשון שלו כבר קיימת הבריק גם בקטגוריות הנמוכות וכבר אז, אפילו בימי הקארטינג, כולם ידעו שהוא יגיע לשפיץ. תשאלו את רון דניס.

המאסטר Nigel Roebuck נדרש הפעם בשאלת ימי הטרום-פורמולה-1 של סנה והאם כבר אז ידעו שהוא הולך להגיע רחוק, הכי רחוק שאפשר .

לכל מי שבאמת מתעניין באיירטון סנה ואוהב היסטוריה, ישנו ספר (שכמובן נמצא אצלי על המדף בבית) שמסקר את כל קריירת המרוצים של סנה, מרוץ אחרי מרוץ - זמנים ותוצאות , נהדר.

 

 

 

תהנו

דובי

[דובי מילר]

There was indeed a buzz in the paddock as Ayrton Senna approached F1, yes. Ayrton had already established himself, in Formula Ford, then Ford 2000, then Formula 3, as a young driver of extraordinary promise - and also as a controversial character.

 

I first became truly aware of him at Zandvoort in 1982, over the weekend of the Dutch Grand Prix. Already I knew that he had completely dominated Formula Ford the year before, then had the confidence or crust or call it what you will to skip the supposedly all-important Formula Ford Festival at Brands Hatch, so as to get home to Brazil a little earlier.

 

"I've done enough already," he said. "If I'm going to get offered a drive for '82," he said, "it won't have anything to do with the Festival." And with that he departed for Sao Paulo.

 

For quite a awhile there was silence from Europe, and Senna began to think no offer would be forthcoming, whereupon he all but decided to quit racing, and to go into the family business.

 

Finally there came an offer to progress to Formula Ford 2000, and he thought long and hard before accepting it: "Finally, I thought, 'OK, we go for it - and we go for it all the way ..."

 

Back to Europe he came, this time without his young wife, a casualty of his decision to pursue his motor racing career without any distractions. He dominated FF2000 in 1982, and thus we come back to Zandvoort, where there was a race for the class, supporting the Dutch Grand Prix. It was the Saturday afternoon, after F1 qualifying, and Patrick Head bustled towards me: "Come on, Nige, we've got to go and watch this young chap, de Silva ..."

 

He was at that point still 'Ayrton da Silva' - and he led all the way, easily, building a 10-second lead, which he was then happy to maintain. You had to be impressed.

 

The following year, it was on to F3, and again he dominated from the start of the season, his only true rival another F3 rookie, one Martin Brundle.

 

For a long time Ayrton - who had now dropped 'da Silva' and adopted his mother's maiden name of 'Senna' - had much the better of their battle, but eventually Martin beat him, and when that happened the picture began to change. Suddenly Senna was less confident, yet even more determined, and some of his scraps with Brundle were very much of the bare knuckle variety.

 

Both were obviously headed for Formula 1 in 1984, Brundle signing for Tyrrell, and Senna joining Toleman. Ayrton was never going to be able to make the kind of F1 debut possible for Lewis Hamilton, for he was not lucky enough to begin his Grand Prix career in a top team - far from it, in fact.

 

From the start, though, he was a presence in F1, a special force, and whenever conditions were treacherous and slippery, he was able to show his fundamental class. In torrential rain at Monte Carlo, he was running second to Alain Prost's McLaren when the race was halted towards half-distance, and, far from being gratified at a good finish after a superb drive, was immediately angry that the race had been stopped, this preventing him from winning it!

 

So, yes, you could say there was a buzz of anticipation as Senna prepared to come into F1 - some of his reputation preceded him. For 1985 he signed for Lotus (ignoring his existing contract

with Toleman), and in no time at all won his first Grand Prix, at Estoril - also run in heavy rain.