סיכומים לגבי התאונה (מלפני כשנה), טיול לצפון ורשמים מה- 106

[חלי]

ראשית, סופסוף תיקנתי אתמול את המכה בדלת שמאל (הבייבי נקנתה אתה). עכשיו הבייבי נראית פשוט חדשה, ולא נותר לי אלא להמליץ בחום על הפחח יגאל, חבר של אייל פולו מהפורום, ממוסך רפי ובניו באזו"ת ישן נתניה

 

היום סגרתי 5,000 ק"מ עם ה- 106. זה המון ק"מ בהתחשב בכך שעוד כמה ימים יש לי אותה חודשים, ובנוסף מתקרב יום השנה לתאונת טוטאל לוס עם המולטיפלה של הוריי.

 

 

אני כותבת פה דברים שמאד קשים לי, אבל אני מרגישה שכאן, בפורום שהוא מין בית שני, מקום מתאים לפרוק.

אחרי התאונה היו לי תקופות מאד קשות מנטלית. אני, שמוטוריקה היא (כמעט) כל עולמי, הרגשתי שבבת אחת איבדתי את היקר לי (במיוחד כשלא התאפשר לי להמשיך לנהוג במכוניתם החדשה של הוריי).

לפני כמעט חודשיים היה אחד הימים המאושרים בחיי. קניתי מכונית פרטית שלי, בלי שום קשר להורים, וחזרתי לאחר תקופה של חודשים רבים לנהוג באופן קבוע. היה לי בהתחלה קשה. הייתי היסטרית מכל דבר קטן בכביש, לקח לי זמן להתרגל ולהירגע מחרדות. אני עדיין מאד חרדה, וזה אמור לעבור עם הזמן.

בעקבות התקרבות יום השנה הראשון לתאונת הטוטאל לוס (ב- 29.6), החלטתי שהגיע הזמן להתמודד עם הטראומה ולחזור למקום התאונה. עד עכשיו פשוט די דחקתי את העניין, והעדפתי שלא לראות את המקום המקולל ההוא. לאחרונה הגעתי למסקנה ש"שיחזור" פחות או יותר של הנסיעה ההיא יוכל אולי להועיל לי בקבלת מושג איך, למה ומה בדיוק קרה שם.

התאונה התרחשה בכביש 85, בפניה למחצבות עמיעד ליד צומת עמיעד, קרוב לביתו של רועי מהפורום עם ה- 307XS (הידוע בכינויו roee ואשר משרת בימים אלא בצה"ל). צלצלתי אליו בספונטניות כמו אז (ביום התאונה), עדכנתי אותו בהגעתי וקבענו להיפגש באזור למחרת (יום שבת). החלטתי לצאת לצפון לבדי כפי שהיה ביום התאונה, וכדי לא לעשות לעצמי פאדיחות במקרה שיהיה לי קשה רגשית במקום התאונה.

בלילה שלפני היה לי מאד קשה לישון. המתח כנראה עשה את שלו. אז אחרי שקמתי ב- 4:30 בבוקר ולא הצלחתי להרדם שנית, יצאתי לדרך מוקדם.

נסעתי בדיוק באותו מסלול שבו נסעתי לפני שנה. הנסיעה הייתה בקצב מאד רגוע ומנהלתי. עצרתי בצומת גולני בדיוק כפי שהיה אז. חששתי מאד מהמשך הדרך מכיוון שהייתי בדיוק כרבע שעה נסיעה ממקום התאונה. נזכרתי איך לפני שנה צלצלתי לרועי בדיוק בצומת גולני, והטלפון הבא היה כבר לבשר על התאונה.

אחרי כמה דקות, חזרתי לאוטו והמשכתי במסלול בכביש 65 צפונה.

הגעתי לכביש 85, הכביש שבו הייתה התאונה. ככל שהתקרבתי עקבתי מבלי משים כמה שיותר במד מהירות. מי שזוכר את סיפור התאונה פחות או יותר, יודע שהיא התרחשה אחרי חשש לשלילת רשיון בעקבות נפנופים של שוטר (לייזר?).

הגעתי לפניה ההיא של התאונה, ופתאום ירד לי האסימון. התאונה התרחשה בפניה שמאלה למחצבות עמיעד (סמוך לצומת עמיעד). השלט לפניה נמצא ממש מטר לפני הפניה. לא היה לי כל סיכוי לתכנן מראש את הפניה הזו מבלי להכיר אותה. גם הפעם כמעט פספסתי אותה. נסעתי ברברס כמה מטרים (כמובן לאחר בדיקה מדוקדקת של התנועה) על מנת לא לפספס אותה. אם לא הייתי יודעת היום מראש בדיוק מה אני מחפשת, בחיים לא הייתי רואה פניה זו.

זה לא שאני מאשימה מישהו/ משהו מלבד עצמי במקרה (ויש לי עדיין רגשות אשם מאד קשים), אך קל יותר לקבל דברים כשדברים מובנים יותר.

אחרי שפניתי שמאלה בפניה שבה עפתי לתעלה, עצרתי בצד ויצאתי מהאוטו. התחלתי לבחון את הפרטים (באור יום, בשונה משעת הערב המאוחרת בה התרחשה התאונה).

התעלה הייתה די דומה, אך עם שינויים קטנים. הפעם היה קצת יותר קל להשתחל ולצאת ממנה מבלי סיבוכים מיותרים, וגם שולי הכורכר משום מה היו רחבים בהרבה.

נכנסתי לתעלה, שחזרתי במוחי את הפניה והבלאק אאוט שהיה לי בשניות שבהן עפתי לתוכה.

עכשיו כשהסתכלתי על זה באור יום, הייתי פשוט המומה מהעובדה שיצאתי משם כמעט ובלי פגיעות. מי שרואה את המקום יתקשה להאמין שבתאונה כזו יצאתי עם איברים שלמים. כנראה שהיה לי המון מזל באותו היום, או שהגורל רצה אחרת.

הרבה דמעות נשפכו בשנה האחרונה, ודווקא במעמד הזה של המצאות במקום התאונה, הרגשתי הקלה. המחשבות על זה שאני עומדת במקום בו הייתה לי תאונה ששינתה את חיי משמעותית, ולא הכל נורא כל כך. למעשה, אני אפילו רואה את הצדדים היותר טובים שיצאו מזה ושבחיים לא הייתי לומדת בדרך אחרת:

היום אני בוגרת יותר על הכביש, שקולה יותר ונוסעת בצורה שונה וזהירה בהרבה. היום אני בעלת רכב ששייך לי אישית ובלעדית, ולא איזה אוטו של ההורים שאפשר להתחרע בו בלי חשבון. היום אני מעריכה דברים שבחיים לא הייתי מעריכה. ההתנסויות הקשות שהיו לי בחודשים הארוכים מאז התאונה חישלו אותי.

 

אחרי המחשבות והמסקנות, הוחלט להמשיך בנסיעה.

המשכתי בטיול נהיגה צפונה לכבישים הבאמת טובים. נסעתי בכביש העובר את צפת וראש פינה לכיוון כביש הצפון. כשהתחילו הסיבובים המפותלים לקראת הר מירון, כיביתי את הרדיו ופשוט התרכזתי כולי בנסיעה. הבייבי הייתה פשוט מקסימה. הגיבה מיידית, לקחה קווים כמו שצריך ואני פשוט אוהבת אותה כל רגע. אמנם היו קטעים עם קצת חוסר כוח מורגש בהאצות, אבל לא משהו שמפריע בצורה קריטית.

הסיבובים התחילו כסיבובים מהירים והמשיכו בהרבה הרפינס ו- S. בכביש הצפון יש גם חלקים ארוכים ישרים עם גלים גבוהים, והייתי מגדירה אותו כאחד הכבישים היותר מהנים שנהגתי בהם. בצומת כח (קצת לפני קרית שמונה) חזרתי דרומה בכביש 90 לכיוון הכנרת. אמנם קצת משובש בתחילתו ובעל סכנת החלקה בחלקו, אך גם כן כביש מהנה מאד. לפני כשנה וחצי גם עשו בקטע ממנו נסיעות הלוך ושוב.

כשהגעתי לאזור הכנרת רועי חזר אלי בטלפון, ואז התחיל הקטע הכיף עם אחד הנהגים היותר טובים שהכרתי. עשינו סיבוב אחד באוטו של השני, ואחר כך נסענו ב- 307 שלו לרמת הגולן לעוד כבישים מדהימים (במיוחד הכביש ליד גונן).

בדרך חזרה מהצפון עצרתי בחיפה, וירדתי לראשונה בדרך פרויד המדוברת. לא התלהבתי בכלל מהסיבובים. היה יותר מפחיד ממהנה.

 

לסיכום, יום שבת האחרון היה יום עם הרבה חוויות, לקחים ומסקנות.

אולי יום אחד אני אזכר בימים האלה ואצחק על איך לקחתי הכל בצורה כל כך קשה.

 

 

ברכת נסיעה טובה ובטוחה לכולם.

[roee]

ותודה ל307, שבבלימה מ140 לפני צומת החליטה לפרק חלקי פלסטיק נבחרים מבית הכנף הם חזרו למקום במינימום נזק, אבל שתדעו. אין על כוכבי.

 

נערך בשביל להתלונן על חוסר רגישות המחבר להשתפכות לב

[a®iel]

שמח שהכל עבר בשלום!

תהני וסעי בזהירות!

[falou]

לי יש איזה גישרון בטון קטן בכביש הצפון עליו הלבשתי לפני לא מעט שנים את הוולקן שלי, שאני זוכר לבקר מידי פעם.

זה לא נורא שיש תאונה כזו ברזומה, פחד במידה זה לא דבר שלילי. מי שלא עף פעם בחיים שלו מהכביש בגדול (רצוי אומנם בקורס נהיגה מתקדמת...) ולא מכיר את התחושה שהמכונית בורחת לך מתחת לידיים חסר את הפחד הקטן הזה של מי שיודע מה יש מעבר לגבול...

[roee]

זה לא נורא שיש תאונה כזו ברזומה, פחד במידה זה לא דבר שלילי. מי שלא עף פעם בחיים שלו מהכביש בגדול (רצוי אומנם בקורס נהיגה מתקדמת...) ולא מכיר את התחושה שהמכונית בורחת לך מתחת לידיים חסר את הפחד הקטן הזה של מי שיודע מה יש מעבר לגבול...

 

אמן. כידוע לחלק, גם לי הייתה תאונה, זמן קצר מאוד אחרי שקיבלתי את הרשיון. אכן חוויה מעניינת כשלעצמה (הbarrel roll), אבל מעבר לזה, היא עזרה להשכיח את הנהיגה כפי שהכרתי וללכת ללמוד אותה מחדש אצל ראם סמואל ושות'. וגם לימדה אותי תמיד, אבל תמיד לתת כבוד לאוטו. בין אם כבוד מינימלי כנדרש ב106 ושאר מתנהגות או יראה של ממש (טנדר, ניסיתם פעם?).

 

וזה לא רע, לא רע בכלל.

[ג'רמי]

טוב לשמוע שהתאפסת!!

 

לגבי פרויד - הנאה אפשר להפיק שם רק בעליה.

בירידה יש סיבובים עוורים לחלוטין שלא מאפשרים לפתח מהירות. גם אין שוליים בכלל.

 

בפעם הראשונה שלי שם נהגתי לאט בירידה מהסיבות שציינתי, ומאחורי אחד הסיבובים שכב קרטון ענק שכנראה נפל מאיזה משאית.

אם הייתי "לוחץ" באותו רגע, אני באמת לא יודע מה היה קורה....

[ראלימן]

רחלי אני מאד שמח בשבילך!

 

אני יודע עד כמה שזה היה חשוב לך לחזור על ההגה וכמה קשה היה לא לנסוע באוטו של ההורים, ככה שבטח עכשיו יש לך הקלה ושמחה מחדש..!

 

 

מזל טוב!

 

 

ראלימן

[Herman]

רחלי שיהיה לך המון שנים של נהיגה זהירה וכייפית.

 

דווקא ביום שבת כשה ביקרת אצלי בתחנה בדרך הביתה לא סיפרת לי שהטיול היה מרגש מהבחינה הזאת.

 

בכל מקרה אני שמח שהשכלת ולמדת.

 

שיהיה לנו באמת שבוע שקט

[ישי]

Been There, Done that...

 

מי יתן ולא תדעי יותר מתעלות,

 

והכי חשוב - תמשיכי ליהנות מנהיגה!

[אורן 16V]

ומה אני אגיד.. הצומת שבה אני עשיתי את הטוטאל לוסט עם הפונטיאק היא צומת גדולה וידועה בת"א ואני .. אין מה לעשות.. עובר שם לפחות 1-2 פעמים בשבוע...כל פעם עוצר ומשתהה , ומשום מה תמיד ברמזור שאחרי .. מסתכל אחורה לראות שזה שמאחורי בולם כמו שצריך ולא בודק את אחורי הרכב שלי במעל 100 קמ"ש

[יאשה והפיצפוצים]

טוב שהתעמתת עם הפחד...

 

( איזה משפט , רואים שאני מסתובב עם רועי יותר מדי זמן.... )

 

בכל מקרה , לכל אחד יש איזה תאונה או שתיים ברקורד... ( או 12-13 , מי סופר... )

 

 

 

הקיצר , לקבל שוב ביטחון ולרכוש ניסיון וידע...

 

 

 

יאשה , שגילה שבולמי קוני זה דבר מעאפן , הם ננעלים גם במצב הכי חזק.....

[Boxer]

מעניין באמת לשמוע על ה"ביקור בקברי צדיקים" שעשית.

 

עכשיו, כשהתגברת על הכל, נשמת המולטיפלה זצ"ל יכולה עכשיו לנוח על משכבה בשלום...

[yaron_z]

אני באופן קבוע עובר במקום בו עשיתי ספין 360 בלילה רטוב עם איזשהו רכב (אני לא יכול להכנס לפרטים), אז המהירות הייתה 120 בערך, והכביש היה רטוב. מאז גירדו שם את הכביש קלות (והרסו את האחיזה), ושמו שלטים משולשים עם רכב מחליק עליהם. לא לקחתי את הפניה מעל 80 מאז.

[asiz]

שמחתי לשמוע שהתגברת על הפחד שהיה לך.

תמיד אומרים שהדרך הטובה ביותר להתגבר על טראומה היא לחזור למקום האירוע ולשחזר, זה פשוט מוציא הכל החוצה.

יישר כוח וכל הכבוד

[Benni Haspel]

ובעיקר אני שמח שחזרת להגה...