זריקות הרזייה. בעד? נגד? מחשבות? כיוונים?

[ניקו פ.]

לפני 15 דקות, sperial כתב:

לא לפי האתר של מכבי.

 

 

ממש מהקישור ששמת תראה שהוא צודק, למי שיש שב"ן (מכבי שלי או זהב). המקביל של כללית מושלם זהב או פלטינום. 

הביטוחים הפרטיים משתנים וצריך לבדוק מה התנאי פרטני אצל כל אחד. בדרך כלל הם רוצים לראות מה התנאים בקופה. 

הקופות, לפחות הגדולות, מממנות 50 אחוזים לוויגובי ומאונג׳ארו למטרת הרזיה. אוזמפיק (אותה תרופה כמו וויגובי בדיוק רק השם שונה בגלל שיווק) כרגע רק לסוכרתיים. 

 

[sperial]

נהג לילה כתב "ללא משלים". באתרי הקופות האוזמפיק בסל רק לסכרת ואילו הווגובי הוא במשלימים בהנחה 50%. המונג'רו כלל לא בסל (ואגב, בחלק מהעולם הטירזפאטיד נרשם להפחתת משקל בשם Zepbound).

 

האוזמפיק והוויגובי, כמו גם כדורי הריבלסוס, אמנם מכילים את אותו חומר פעיל (סמאגלוטיד) אולם המינונים שונים.

[ניקו פ.]

לפני כשעה, sperial כתב:

נהג לילה כתב "ללא משלים". 

צודק, לא שמתי לב. 

מאונג׳רו כאמור גם כ-50 אחוזים השתתפות. בהשמנה. 

לסוכרת יאושר למטופלים שקיבלו טיפול glp1 קודם למשל חצי שנה ללא תגובה מספקת.

עריכה אחרונה ב-22 בפברואר על ידי ניקו פ.

[timur2008]

אמלק

 

מדבר מנסיון אישי של ויגובי. 

ירדתי בפעם הראשונה מ 107

ל 92 קילו 

מינון מקסימלי 1 מ'ג מתוך מחשבה אישית שאני לא רוצה להתמכר לזה ולא רוצה לחיות על זריקות. 

לי זה גרם עם הזמן לעצירות, כאבי בטן. 

מעבר לזה זה חד משמעית קיצור דרך להרזיה מהירה יחסית. אבל אתה חייב להבין משהו, אם לא תשנה אורך חיים ותזונה ולא תעשה שום פעילות אתה תחזיר הכל ועל הדרך יכול לעשות לך בעיות במערכת העיקול. 

הזריקות מאיטות התרוקנות הקיבה וגם כל מערכת העיקול חייבים לשים לב לזה ובעיקר להרבה מאוד שתיה. 

הדבר הכי טוב שיצא לי מזה שאני שנה וחצי כבר עושה הליכות בערב 2-3 פעמים בשבוע של 9 ק"מ בקצב מהיר כולל עליה, 

משלב שכיבות  שמיחה כ 80

וגם סקוטים. 

אני מאוד אוהב אוכל, ולא רוצה לוותר על התענוג הזה אבל כמוך בגיל 45 חייבים להבין שלכל שבת יש מוצאי שבת. 

אחרי חצי שנה ראשונה של שימוש עשיתי הפסקה כמה חודשים. ראיתי שאני עולה וחזרתי לעוד חודשיים, סבלתי מצרבות איומות והספקתי לחלוטין. 

הבנתי שהגוף שלי משדר לי שהוא לא רוצה את זה. 

היום 100 קג על גובה 1.78

מרגיש מעולה עם עצמי, הייתי רוצה להיות פחות אבל ככל הנראה חייב לוותר על המון דברים שאני אוהב. 

כרגע נלחם בזה ככה, למי שחושב שזריקות זה קסם טועה בגדול, זה קיצור דרך מעולה להתחלה של הרזיה, במיוחד לאלו שהמשקל שלהם ממש חורג מהנורמה ומתקשים בכלל לעשות משהו. 

למי שכן יכול אני ממליץ לנסות תקופה קצרה, לרדת ובמקביל לשנות אורך חיים, לעשות ספורט ולשנות הרגלי אכילה. לשמור הרבה יותר קשה מלרדת היום.  

עריכה אחרונה ב-23 בפברואר על ידי timur2008

[Gorpi]

בתאריך 15.2.2026 בשעה 13:03, Derish כתב:

דומה לטיפול נפשי (עוד מגפה מודרנית של מעמד הביניים), נראה שמדובר במנוי לכל החיים ובינתיים לא שמעתי על אף אחד שסיים להשתמש בתרופות האלה, אלא רק ירד במינון ע"מ לתחזק את המצב הקיים. אני לא יודע עד כמה זה בר קיימא, בהנחה והביטוח הרפואי שלך לא מכסה את ההוצאות. 

אם זה מנוי לכל החיים, אז האם לדעתך מומלץ להשקיע ביצרני התרופות הנ"ל?

בתאריך 24.2.2026 בשעה 00:05, timur2008 כתב:

מרגיש מעולה עם עצמי, הייתי רוצה להיות פחות אבל ככל הנראה חייב לוותר על המון דברים שאני אוהב. 

כרגע נלחם בזה ככה, למי שחושב שזריקות זה קסם טועה בגדול, זה קיצור דרך מעולה להתחלה של הרזיה, במיוחד לאלו שהמשקל שלהם ממש חורג מהנורמה ומתקשים בכלל לעשות משהו. 

למי שכן יכול אני ממליץ לנסות תקופה קצרה, לרדת ובמקביל לשנות אורך חיים, לעשות ספורט ולשנות הרגלי אכילה. לשמור הרבה יותר קשה מלרדת היום.  

עשית את הדבר הנכון לדעתי. כל הכבוד!

אבל רוב המשתמשים הם כנראה חלשי אופי ויזריקו לעצמם כל החיים.

 

עריכה אחרונה ב-21 במרץ על ידי Gorpi

[Derish]

לפני שעה, Gorpi כתב:

אם זה מנוי לכל החיים, אז האם לדעתך מומלץ להשקיע ביצרני התרופות הנ"ל?

 

בגדול, אלו אותן חברות ביג פארמה שתמיד היו השקעה טובה. אמנם היצרן של מונג'רו קצת פחות מוכר באירופה ובישראל, אבל פיתוח תרופה כזאת נשען על ניסיון רב בתחום הסכרת והאינסולין, לכן זה לא בדיוק רמה של סטארט-אפ בפארק המדע. 

 

[sperial]

גם נובו-נורדיסק וגם אלי-לילי חברות ענק וותיקות מאוד ומוכרות מאוד.

 

המסלולים של פיתוח תרופות מגוונים - מתחילים במוסדות מחקר, בסטארטאפים או בחברות הפארמה, ואז לעיתים קרובות הפיתוחים נרכשים על ידי חברות פארמה ותיקות.

[גולדן191]

@yohai71

היי,

תוכל בבקשה לפרט מה עשית כדי לרדת במשקל?  בהמשך לפוסט אחר כאן באוף טופיק.

 

בעקרון פירטתי כבר אני חושב, אני בתהליך ירידה מ 140 ק"ג לפני 5 שנים, ירדתי ל 120 ק"ג בערך וממשיך, על 175 ס"מ.

עושה IF 20:4 עם הרבה מים, אספרסו, מסטיקים, תה, ואלקטרוליטים (לא יותר מדי) כל שישי ושבת.

רואה תוצאות, עושה את זה מתחילת 2026 בערך. 

 

 

[yohai71]

נתחיל מהשורה התחתונה - אין קיצורי דרך; צריך לסגור את הפה ובמקביל לעשות ספורט.

 

בגדול, מדובר על שתי "תקופות" עיקריות - הראשונה מטפלת בהורדת הקילוגרמים העודפים, לפחות קרוב למטרה אם לא ממש עד אליה, והשנייה... לא נגמרת; זה מה שנקרא "שינוי באורח החיים" שבו אתה שומר קבוע על מה שהשגת. וזה דורש כח רצון.

 

אני רוצה רגע להתעכב על הדבר הזה, "כח רצון". כלומר, ברור שצריך כח רצון, לא גיליתי פה את אמריקה. אלא שאני מתכוון לכך שזה משהו פנימי שגורם לך לעבור ליד המאכל\ממתק הכי אהוב עליך ולא להתייחס אליו בכלל. לצאת לריצה בשיא החום בקיץ או בקור בגשם, כי אתה מחויב למנת הספורט היומית ולא מוותרים עליה אפילו שהתנאים לא אופטימליים. להבין שעכשיו אכלת את המנה שאתה צריך ואתה לא מוסיף עוד, אפילו אם אתה רעב - וכל זה קורה מבלי שאתה נשבר, להפך: אתה מרגיש שקל לך לעשות את הדברים האלו - בזה מתבטא כח הרצון. לצערי, בזה אני לא יכול לעזור. כל אחד צריך למצוא את זה בעצמו, ולפעמים זה לוקח כמה שנים, או אתה צריך לעבור משהו בחיים כדי שתגיע לשם. לא שאני חושב שצריך לוותר, כן? לפעמים ההכרח להתאמץ מביא להקלה ביישום של הדברים, אבל, כאמור - כל אחד ומה שהוא מצליח לייצר.

 

אני 187 ס"מ, אפשר לומר עם מבנה גוף טיפה יותר רחב מהממוצע. החל מגיל 9/10 ועד גיל 30, הייתי בעודף תמידי, כולל עליות וירידות עם דיאטות כאלה ואחרות, עד שהגעתי לשיא, בסביבות 120 ק"ג, שנראה כך (זה ינואר 2001):

 

כשלושה חודשים אחרי כן, תפסתי את עצמי (כח הרצון הנ"ל), והורדתי בסביבות 30 ק"ג משך כשבעה חודשים. בשנה שלאחר מכן הורדתי עוד עד לסביבות 86/87 ק"ג, שזה רזה לכל הדעות והמשקל שאמור להתאים לגובה. אלא שאני מעולם לא הייתי מרוצה מהמשקל הזה, שבא ביחד עם עודפים שונים ומעצבנים, כמו ציצי או Love Handles. רק בשנתיים האחרונות (עם השלמה בחודשים האחרונים), סוף סוף ירדתי (מבחינתי) סופית למשקל 78 ק"ג. היום אני נראה כך:

(אני הגבוה בתמונה, לקשי הבנה חסרי תקנה)...

 

הדבר הכי קשה בכל התהליך, הוא ההבנה שאין קיצורי דרך - זו עבודה קשה, גם הורדת המשקל הדרסטית ואולי אפילו יותר, השמירה על זה לאורך 25 שנה. בעצם, עשיתי את הצעד ההפוך מרוב הגברים, שכשהם מגיעים לגילי כבר יש בטן יפה שרק גדלה. 

 

אני אוסיף את הדיסקליימר הסטנדרטי - הדרך שלי התאימה עבורי, אני לא משכנע אף אחד לבצע וכמובן שלא לוקח אחריות אם מישהו יתפגר תוך כדי שהוא מיישם אותה. זה עבד עבורי, אולי יעבוד עבורכם.

 

לצורך ההורדה הדרסטית של 30 הק"ג הראשונים: אני לא יודע מה זה אלקטרוליטים, לא סופר ומעולם לא ספרתי קלוריות, לא 20:4 או שאר הקללות הנ"ל. פשוט מאד, הוצאתי מהתפריט את כל מה שהגיוני להוציא: ממתקים, עוגות, מאפים, בורקסים, רולדות, מיצים מתוקים, חטיפים וכו'. כולם יודעים מה זה, לא צריך לכתוב פרטני. מהצד השני, הפחתי בצקים למינימום ההכרחי - פרוסת לחם ליום זה היה המקסימום, בטח שלא פסטות וכד'. אגב, זה היה קל למדי כי כשאתה לא מורח מיונז\חמאה\שוקולד על לחם, אז אתה לא צריך את הלחם.

 

אז מה כן אוכלים? הנה התפריט שלי למשך שבעה חודשים, כמעט בכל יום:

בבוקר קערת בראנפלקס עם חלב (רגיל לגמרי), ופרי כלשהו (יכול להיות תפוח, בננה וכד').

ארוחת עשר - עוד פרי.

ארוחת צהרים - שני מלפפונים ו... תחזיק חזק: שני שניצלים של מאמאעוף ובצידם 3/4 כפות חומוס. כן, אני יודע שזה ממש לא אוכל שמרזים ממנו, אבל בהתחשב בכמויות כל השאר שנחתך מהתזונה היומית, זה בטל בשישים.

ארוחת ארבע - עוד פרי, בדר"כ תפוח.

אורחת ערב - קערת עגבניות חתוכות עם שליש גביע קוטג'. אגב, את זה הייתי אוכל לא הרבה אחרי ששתיתי כמות יפה של מים אחרי ספורט, שזה עזר לסתום את הקיבה.

נעזרתי במסטיקים, שהעסיקו לי את הפה בין הארוחות.

 

זהו. ככה שבעה חודשים ברציפות. תגיד: "איך אפשר?" אז בדיוק בשביל זה הפסקה למעלה על כח הרצון. לא רק שאפשר, אלא שזה זכור לי כמשהו שדווקא היה קל לבצע. בוא נקרא לזה, ברגע שאתה ב-Zone המתאים, זה פשוט. ואחרי כחודש, כשהקילוגרמים מתחילים לנשור, זה נהיה קל יותר. אני החלפתי שלוש מידות בגדים בזמן הזה.

 

לכל אלה כמובן צריך להוסיף ספורט. התחלתי מהליכות של שעה, שלאט לאט הפכו לריצות של בערך ארבעים דקות. בלי למדוד זמנים, בלי ספרינטים - בקצב יחסית איטי, אבל כזה שאפשר לקרוא לו "ספורט" ולא סתם "פעילות גופנית".

 

אחרי שהורדתי את ה-30 ק"ג, הלכתי לדיאטנית מטעם הקופה כי רציתי שהיא תייעץ לי על הדרך הטובה ביותר "לסיים את הדיאטה", כך קראתי לזה. עזוב שזה היה מצחיק שהייתה לי בעיה לקבל זכאות לדיאטנית כי למעשה כבר הורדתי את הקילוגרמים אז לא מגיע לי... אבל בכל זאת הגעתי אליה ושם קיבלתי שתי עצות מעולות:

 

1. לא להפסיק את הספורט, מה שלא יהיה. כי הספורט ישמור עליך בזמנים קשים, שבעייתי לשמור על האוכל.

2. דיאטה זה דבר שמתחיל ונגמר. אבל יש אורח חיים, שזה ה-דבר עצמו. וזה לא נגמר אף פעם. אלא אם אתה רוצה לחזור למה שהיית.

 

אני אמשיך בהודעה נפרדת מה אני עושה היום כדי לשמר את הרזון, אבל עכשיו הגיע הזמן... לאכול! באמת.

 

[גולדן191]

1. קודם כל, כל הכבוד לך!

2. קראתי את כל מה שכתבת, בעצם חתכת את כל ה"צ'יטים" מהתפריט ואיך זה הרגיש לך? לי היה קשה - עשיתי זאת למשך 3 חודשים לפני 12 שנים. אמרתי לעצמי, 100 יום לא נוגע בכלום. היה לי לא קל. אצלך הצבת לך מטרה - לא נוגע בכלום? גם אם ראית שהולך לך, לא אכלת איזה שוקולד איזה גלידה משהו?

ב4.5 שנים אחרונות אני מקפיד על חלבון, פחות זבל, הרבה מים, וחלק ממה שתראה בתמונות זה תוצר של IF Diet 14:10 וגם 18:6 בערך - אני חושב שצמתי ב IF בערך כ 70 ימים בשנה וחצי האחרונות, וזה עזר.

 

בגדול, הבעיה שלי שאני לא מצליח להתנתק נניח מ2-3 אצבעות קינדר ביום. פשוט לחתוך וזהו?

 

3. התמונה של ה 140 ק"ג היא בנובמבר 2021. אנדוקרינולוגית אמרה לי במרץ 2022 ש 95% ממי שיורד במשקל עולה חזרה, הנה אנחנו מוכיחים שלא. חובת ההוכחה עוד עלי. אתה שנים ככה.

 

4. באמת 7 חודשים בלי צ'יט אחד? אפילו לא פעם בחודש?

כשאני עשיתי "100 יום ללא צ'יטים" היה לי קשה. כי גם עשיתי קיצוני, ללא שניצלים, ללא לחם לבן בכלל, ללא פירות.

ירקות , לחם מלא, חלבון. אולי זו הבעיה. שהיה לי ממש קשה. ירדתי 12 ק"ג ב 100 יום.

 

5. התמונה הרזה יותר זה מאתמול. השמנה יותר בנובמבר 2021.

 

 

עריכה אחרונה ב-26 במרץ על ידי גולדן191

[saar5555]

לפני כשעה, yohai71 כתב:

הדבר הכי קשה בכל התהליך, הוא ההבנה שאין קיצורי דרך - זו עבודה קשה, גם הורדת המשקל הדרסטית ואולי אפילו יותר

תודה רבה על השיתוף.

אצלי זה נושא שאני רוצה לעבוד עליו.

וגם הנושא של התנהלות כלכלית. 

עכשיו אין אמאזון, אז זה יותר קל. 

[גולדן191]

לפני 13 דקות, saar5555 כתב:

תודה רבה על השיתוף.

אצלי זה נושא שאני רוצה לעבוד עליו.

וגם הנושא של התנהלות כלכלית. 

עכשיו אין אמאזון, אז זה יותר קל. 

כמה הזמנות יש לך בשנה ממוצעת? 

יותר מ 100?

[DareDevil]

כל העניין זה לא להתייאש, ללמוד, לנסות ולחזור חלילה. בסוף לומדים את הדבר הנכון בשביל להצליח.

בתור אחד שהפסיק עם משהו אחר לגמרי. זה אפשרי, פשוט זה לוקח זמן.

 

[BoazB11]

כמה טיפים מאחד שעבר תהליך דומה, ועדיין בתוכו שנה שמינית כבר.

 

1. תחתוך בחצי. תאכל כל מה שבא לך כרגיל, אבל חצי. בלי לרמות. אמיתי!

בתור התחלה זה מאוד עזר לי להפחית כמויות בלי להתנזר או להימנע משום דבר כמעט.

 

2. כבדהו וחשדהו, את האוכל שלך...

אני מחלק אותם ל"חברים" (ירקות, דגים, עוף וכו') ו"אויבים" (אין צורך לפרט).

בחברים משקיע באיכות ובביצוע, אל האויבים כאל שקרנים וחנפנים.

למשל: הפסקתי לאכול עוגות אחרי שהכנתי כמה בעצמי,

והבנתי כמה ח@א (שמן, קמח, סוכר, חמאה, שמנת) אני דוחף לעצמי. בעעע...

 

3. גם עם אויבים צריך לעשות מו"מ. אי אפשר להתעלם מהם. מקיפים אותנו בכל מקום...

אז אני לא אסתחבק איתם כל יום, אבל פעמיים-שלוש בשנה(!) אנחנו עושים ועידת פיסגה

בשווארמה בעוספייה, או בבורקס במחנה יהודה וכדו'. הולך על ההכי טובים ודואג שיהיו רחוקים.

זה מאוד עוזר לי כשאני עובר ליד מגש בורקס ריחני בסופר (שקרן דוחה עם מרגרינה) או ליד השווארמה (חתולים) השכונתית.

 

4. נפלת? קורה. תפיק לקחים ותמשיך בדרך שבחרת (למשל לא להחזיק מתוקים או עתירי שומן בבית).

 

5. קח אוכל מהבית לעבודה. 

 

בקיצור: סוג של הפרעת אכילה, אבל חיובית. 

דורש הרבה שיכנוע עצמי, משמעת, והבנה עמוקה שהדרך הקודמת מובילה למקום לא טוב.

אצלי אלה היו סימנים של הזדקנות (55) וכשדמיינתי את עצמי ממשיך ככה עוד עשר שנים,

הבנתי בעמקי נשמתי שאני לא מוכן להגיע לשם ויהי מה.

 

זה רק חצי מהדרך.

6,7,8,9,10 - ספורט. זה לא יעבוד בלי זה. הוא הקטר של שינוי אמיתי כזה.

לקח לי הרבה שנים בהן לא התחברתי לאף ספורט ולכן לא התמדתי,

עד שלמזלי מצאתי את החיבור שלי לאופניים.

 

יש משהו שאולי מאפיין כבדי משקל, וזה המרכיב של ההתמכרות.

לאוכל קל להתמכר, לספורט הרבה יותר קשה אבל אפשרי. גם לאנדורפינים יש אפקט ממכר.

ברגע שזה קורה, (וצריך לכוון לשם במודע ובדמיון),

אתה עובר מדרך העפר של תחילת התהליך לכביש סלול עם גדרות בטיחות.

[Night Driver]

לפני 1 דקה, BoazB11 כתב:

. תחתוך בחצי. תאכל כל מה שבא לך כרגיל, אבל חצי. בלי לרמות. אמיתי!

בתור התחלה זה מאוד עזר לי להפחית כמויות בלי להתנזר או להימנע משום דבר כמעט.

עליי זה לא עבד.

היה קל לשמור על החצי אבל מהר מאוד הייתי אוכל כפול פעמים.