חוויות מוטוריות ביפן

[נולד לליסינג]

מהמם. החרדה החברתית הפסיכית שלי לא תאפשר לי לטוס ליפן סולו לפחות בשנים הקרובות אבל נשמע שממש שווה לבקר.

[rashkana1]

רבות סופר, דובר וצולם על Daikoku Parking Area (大黒PA) ביוקוהמה, לכן לא צריך להציג את המקום – חניון שנפתח בשנות ה־80 כחלק מה־Shuto Expressway Bayshore Route והפך עם השנים לאייקון בתרבות ה־JDM, עם הופעות במגזינים, סרטים וסדרות כמו Fast & Furious: Tokyo Drift.

הגישה אפשרית רק ברכב דרך הכביש המהיר; אין תחבורה ציבורית ישירה ולכן תיירים נדרשים לרכב שכור או להסעה מאורגנת. החניון פעיל לאורך היום, אך בדרך כלל בשעה 20:00 המשטרה סוגרת את המקום ומפנה את המפגשים כדי לאפשר שקט לנהגי המשאיות החונים שם למנוחת לילה.

הגענו בליווי נהג מקומי מצויד ב־WRX שמכיר את הסצנה וגבה סכום של 20,000 ין לראש עבור שלוש שעות וחצי.

אין ספק שזו נקודת חובה לכל חובב רכב – מקום איקוני שמוקף במערכת גשרים, רמפות וכבישים מרהיבה, כולל רמפות שעולות לגובה של כ־50 מטר ומייצרות מבנה רב־רמות שמקיף את החנייה במעגל מרשים.

אבל, התחושה האישית שלי הייתה שונה ממה שציפיתי:

ברור שרוב הרכבים שם  היוה גורמים להתקהלות במפגש יום שישי בהרצליה, רק שכאן הכול מרוכז וממוסחר. חלק מהרכבים הגיעו כחלק מסיורים מאורגנים – נהוגים על ידי מדריכים ב־GTR, Supra או RX-7 – וחלק בידי תיירים חובבי נהיגה ששכרו רכב JDM עצבני והגיעו עצמאית. נוצר מצב אבסורדי שבו הצופים עצמם הפכו למפגש, בעוד החוויה נשלטת ומתוזמרת בידי חברות שמנהלות את הסיורים.

למרות זאת, לא הייתי מוותר על ההגעה היו הרבה רגעים שבהם הרגשתי שאני חלק מעולם אחר לגמרי, מוקף במאות אנשים שהדבר היחיד שמעניין אותם הוא רכב, וכל ענייני היום־יום הטורדניים פשוט נעלמים לרגע.
 

[מיץ פטל]

תודה על השיתוף בדגש על הצילומים. 

השקעתם לא מעט זמן בתחביב. איזה כיף.

[farkash7]

יפן יפן יפן...
פשוט מקום נהדר.
אם אנחנו בענייני מכוניות מהירות, תן קצת מילים על אוכל מהיר.

[rashkana1]

תדלוק ביפן: משאבה ומתדלק שממוקמים מלמעלה מבטלים את הצורך לחשוב מאיפה פתח התדלוק. לוח הכמות והמחיר גבוה, גדול וברור כך שרואים אותו מכל זווית. המתדלקת מחזיקה מטלית כדי לנגב את טיפות הדלק שעלולות לטפטף.

 

מרצדס G-Class: סמל סטטוס ביפן, לפחות בערים הגדולות. נפוץ כמו מונית שירות בז’בוטינסקי – דווקא גרסאות הדיזל, עם גגון ומהדורת ה־Professional, הכי יפות בעיניי.

 

ניקיון: הכל נקי ביפן – המכוניות, המשאיות, האופנועים והמוניות. לא רואים רכבים מרוטים בשום מקום. לא ברור אם זה בגלל שאין אבק ביפן או פשוט בגלל השיגעון לניקיון.

 

אחזקת רכב ביפן: אחד המרכיבים היקרים הוא החניה. כדי להחזיק רכב בערים הגדולות צריך להוכיח שיש ברשותך חניה פרטית או שכורה, ובמרחק של עד שני קילומטרים ממקום המגורים. רכבי K פטורים מהדרישה הזו בצורה חלקית.

חניה חודשית לרכב בגודל מלא יכולה להגיע גם ל־80 אלף ין בטקיו.

 

חניונים בערים: יש המון חניונים, לפעמים מדובר בחניון קטן ל־6 רכבים בלבד. ברובם אין שער ביציאה – כל חניה ננעלת בעזרת מחסום קופץ על הגלגלים האחוריים, שמשתחרר בתשלום.

 

[Michazzz]

אם רק היו נוהגים ביפן בצד הנכון, היא היתה מושלמת.

בתחנת דלק ניתן להכנס ולצאת משני הצדדים, המתדלק שואל לאן אתה רוצה לצאת ואז הוא עוצר עבורך את התנועה ואתה יוצא ללא חשש.

לשליחי הקטנועים שמובילים אוכל יש מתקן שמייצב את המגש - פשוט וגאוני.

 

 

[BoazB11]

לפני כשעה, Michazzz כתב:

לשליחי הקטנועים שמובילים אוכל יש מתקן שמייצב את המגש - פשוט וגאוני.

והקטנוע הוא כמובן הונדה קאב, או אחד מתואמיו שמיוצרים כבר מעל 70 שנה עם מעט מאוד שינויים,

והמתקן הזה מחליף את יד שמאל של השליח שלכבודה בוטל הקלאץ'

כדי שהשליח יוכל לשאת את מרק הנודלס בלי לשפוך אותו בדרך...

 

ציטוט

ב-1956 ארזו שני יפנים את המזוודות ונסעו לאירופה. סויצ'ירו היה הבעלים של חברה שנקראה כמו שם המשפחה שלו 'הונדה', ופוג'יסאבה היה מנהל הכספים ואיש השיווק. באירופה הם חיפשו איזשהו רעיון מוטורי לחיקוי, כזה שיוכלו לייצר בייצור המוני ולמכור בכמויות גדולות ביפן המתפתחת. באירופה של אחרי מלחמת העולם השניה, כמו גם ביפן, השוק המתפתח שיווע לכלי רכב פשוט, זול ואמין. שני היפנים ראו שם אופניים עם מנועי עזר, כמה סוגי קטנועים, ומכוניות 'בועה' זעירות שפותחו ויוצרו על ידי יצרני מטוסים לשעבר כמו ב.מ.וו ומסרשמידט.

קלאץ' או נודלס

אם זה היה תלוי בסויצ'ירו, הוא היה קונה איזו וספה או למברטה כדי להעתיק אותן, והולך לראות מירוצי אופנועים. אבל פוג'יסאבה הנודניק לא נתן לו להנות מהטיול, וטחן לו את המוח עם איזה קונספט מסוים שהיה לו בראש. חשיבה מקורית לא היתה מקובלת אז בתעשיה היפנית שהתבססה על חיקויים והערצת המערב, אבל פוג'יסאבה לא ויתר. "הקטנועים שראינו כאן מתאימים, אבל מסובכים מדי. אנחנו צריכים משהו פשוט יותר. אם תוכל לבנות לי אופנוע קטן, אבל ממש קטן - 50 סמ"ק נניח, עם חיפוי שיסתיר את המנוע והכבלים - אני אוכל למכור אותו בכמויות". "בסדר בסדר..." ניסה סויצ'ירו לנער מעליו את עמיתו הקרציה, "עכשיו אפשר ללכת למסלול המירוצים?" "כן..." המשיך פוג'יסאבה בעיניים בורקות - "ואיפה שהידית של הקלאץ', בצד שמאל של הכידון, אני רוצה שלא תהיה שם שום ידית, כדי שאפשר יהיה לרכב עליו עם יד אחת. זה אפשרי?" "נשבע לך בגיישה שלי שאתה דפוק, פוג'י. למה בשם כל הפגודות שמישהו ירצה לרכב רק עם יד אחת?!" "זה בשביל הסובה-נודלס" המשיך פוג'יסאבה לחלום; "אני לא יודע כמה אלפי מסעדות נודלס יש לנו ביפן, אבל כל אחת מהן תרצה לקנות אופנוע כזה ולעשות איתו משלוחים. ככה השליח יוכל להחזיק את המגש של הנודלס ביד שמאל, מה אתה אומר?" "מממ... משלוחי סובה-נודלס נשמע רעיון טוב" - נדלק סויצ'ירו הונדה על הרעיון, "אני אבנה לך כזה אופנוע, ויהיו לו גם גלגלים גדולים, כי הקטנועים שראינו כאן עם הגלגלים הקטנים שלהם, לא ממש יסתדרו בדרכי העפר שלנו".

אנחנו לא יודעים אם שני החבר'ה האלה הגיעו לבסוף למסלול המירוצים או לא, אבל מה שכן ידוע הוא שהרעיון של פוג'יסאבה הפך לקטנוע שנקרא הונדה קאב, והוא נמכר מאז ועד היום ביותר משישים מיליון(!) יחידות, ושימש כמנוע הצמיחה החזק של חברת הונדה.

 

[rashkana1]

ברור שאף תמונה לא באמת תצליח להעביר את העוצמה של חוויית נהיגה חזקה אבל לא מופרעת ברחובות ובאוטוסטרדות של טוקיו בשתיים לפנות בוקר.

צריך להבין שבשעות האלה, כבישי ה־ETC כמעט ריקים, והאפשרויות למי שמכיר את המסלולים אינסופיות: מנהרה, גשר, סיבוב, מחלף, רמפה, שינויי גובה הכול שם.

הבחור שליווה והדריך, ב־WRX שלו, וגם גבה, בצדק, לא מעט כסף הוא סטודנט לתואר שני במנהל עסקים, שמשלב את התחביב שלו ברכבים עם קצת הכנסה מהצד.

וכן ראיתי את החיוך הקטן, מהול בציניות, כשעמד והביט על המוני התיירים שממהרים לשלוף טלפונים כדי לתפוס את התמונה האינסטגרמית המושלמת.

אבל לי זה לא משנה... הי כמה פעמים כבר יוצא לך להוריד הילוך, לשמוע פורק לחץ כש־Rainbow Bridge מתקרב אליך במהירות דרך סקופ האוויר של WRX?

 

[rashkana1]

חזרנו הביתה אחרי חודש ביפן.

סיכום? אין באמת סיכום.

יפן המוטורית, כמו יפן עצמה, כל כך שונה תרבותית, שלדעתי הצנועה היא לא ברת השוואה לתרבות המוטורית הישראלית.

 

שני רגעים מוטוריים + רגע בונוס:

רגע ראשון שורת רכבים: NSX אדומה, Skyline כחולה, על רקע Nagao Pass. הלב צונח לתחתונים.

רגע שני  לשבת על Honda NC35, ללחוץ קלאץ', להוריד לראשון  ביפן.

ורגע בונוס  מפגש רכבים ב-Umihotaru. משום מקום מופיעה RX צהובה מדהימה, והנהג יוצא בחליפת מרוצים לבנה וקסדת Stig.

 

יאללה, למסע הבא הפעם האישה רוצה סיאול וקוריאה, עם עולם מעניין של רכבי מודלים ומפגשים.

סוף. 

[pasparto]

ברגע זה הרסת לאשה את הטיול המתוכנן ליפן, היא עוד לא יודעת אבל יש הרבה שינויים בתוכנית...

ה NC35 עם טורים אסטרונומיים למיטב זכרוני, רכבת עליו? איזה אח קטן ומגניב ל RC30/45, אגב, אני מחזיק RC51...

בפעם הקודמת שלי ביפן הסתובבתי באזור מוסכי האופנועים של טוקיו, זה היה מדליק, מעניין ובלתי אמצעי.

בנוסף נהגתי בקארטינג ברחובות טוקיו, חוויה על חושית.