ילד חדש

[stas12]

לפני 6 דקות, Ooga כתב:

איך לעזאזל אתה משווה אימוץ כלב (שכבר נולד וקיים ומחפש בית) לפאקינג לייצר אדם חדש יש מאין?

 

העניין פה לא בכלב או בילד, אלא בנסיון לכפות על הצד השני במשהו שאיננו רוצה, תוך ראיה אגואיסטית של עצמך בלבד. 

[vadim6385]

לפני 8 שעות, SlowRide כתב:

מעניין אם היו אומרים "עזוב שחרר תחליק" אם אשתו היתה מפתיעה אותו ליום ההולדת עם ג'יפ מרצדס חדש בהלוואה מהשוק האפור.

לא אותו דבר.

 

ג׳יפ אפשר למכור, הלוואה אפשר להחזיר, אישה במקרה הזה אפשר לשלוח לחפש.

 

זה אפילו לא כלב, שאפשר למסור לאימוץ או להרדים במקרה הרע.

 

אם זה ילד, אין דרך חזרה כל כך. מצד אחד משבר אמון חמור, מצד שני הילד, גם אם לא רצית אותו, עדיין צריך את אבא.

 

אין לי ניסיון בסיטואציות כאלה, אז לא יודע מה לייעץ. אם זה הייתי אני, כנראה שהאהבה לאותה אישה הייתה מתה במקום, אבל הייתי שומר הכל בפנים, ומשתדל בכל הכח שלא לגלות לילד הזה שלא רציתי אותו.

 

ובשביל עצמי הייתי נשאר בעבודה כל יום עד 11 בלילה, מחזיק טלפון של דילר, טלפון של דילר גיבוי, וחשבון טינדר סודי. כנראה שהייתי גם מחפש הזדמנות לפרק את החבילה כשיתאפשר.

[Ooga]

לפני 5 דקות, stas12 כתב:

 

העניין פה לא בכלב או בילד, אלא בנסיון לכפות על הצד השני במשהו שאיננו רוצה, תוך ראיה אגואיסטית של עצמך בלבד. 

אגו יש תמיד, ויהיה תמיד, ותמיד יהיה נסיון לכפות על הצד שאני משהו - אנחנו בני אדם.

בנושא הפורום - הרבה גברים מוציאים על רכבים יותר ממה שהאישה הייתה רוצה להסכים.

 

השאלה היא עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת בשביל זה. לרצות כלב זה לא כמו לעשות ילד בלי שבן הזוג שלך ידע על זה, לא על אותו משקל ולא בר השוואה.

עריכה אחרונה ב-8 לספטמבר, 2022 על ידי Ooga

[SlowRide]

לפני 1 דקה, vadim6385 כתב:

לפני 8 שעות, SlowRide כתב:

חדש בהלוואה מהשוק האפור.

לא אותו דבר.

 

ג׳יפ אפשר למכור, הלוואה אפשר להחזיר, אישה במקרה הזה אפשר לשלוח לחפש

ברור שזה לא אותו דבר, עם ילד זה חמור פי כמה, אבל יש לי תחושה שעל הלוואה מהשוק האפור לרכב שופוני התשובה תהיה שונה לגמרי  ממי שכתב לו שירגיע וישחרר על היריון ברמאות.

[falou]

אני רוצה לקחת  את הדיון מהמחוזות המשפטיים של מי שיקר ואיך הופר החוזה (והאמון הופר ואני לא מזלזל) ולנסות את הבלתי אפשרי, ולשים אותנו, גברים, בנקודת הקיום (לא המבט, קיום) של אישה. אישה שכמהה לילד.

עכשיו, אפשר לבטל את זה ולהגיד שכל אדם צריך לשלוט בכמיהות שלו, וזה ללא ספק גם נכון, וזה גם הבסיס של החברה שלנו: שלוט בעצמך (ושלטי בעצמך), כל אחד אחראי להתנהגות שלו ולמעשיו ושיעשה מה שהוא אומר ולא ישקר. זו כל התרבות המערבית על כל הרגליים שלה. כל מה שעובר לך בראש, זו הבעיה שלך, ומה שחשוב זה מה אתה אומר ומה אתה עושה. כמו שכתוב "נעשה ונשמע".

 

מקבל.

זו גישה מצויינת לניהול חברה אנושית, זו גישה לא מספקת לניהול מערכת יחסים אינטימית בין שני אנשים.

מערכת יחסים כזו צריכה להתבסס גם, אולי בעיקר, על אמפטיה, על תקשורת לא מילולית, על יכולת לקבל שונות ואפילו העדר עקביות אצל בן הזוג, כי אנחנו לא ישויות עקביות, כי אנחנו לא תמיד מתכוונים למה שאנחנו אומרים, כי אנחנו לא באמת שקופים לעצמנו ויכולים לתמלל לאחר את הקיום שלנו. אנחנו, בפועל, מלאי סתירות, לא רציונאלים ומתקשים לארגן את האישיות שלנו.

כולם.

 

אוקי, לחזור לכמיהה לילד.

אני לא חושב שכגברים אנחנו מבינים את עוצמת וגודל הרצון להביא ילד שיש לנשים (לא לכולן, אבל יש). אם מישהו כאן גידל ילדה וראה אותה מחזיקה בובה, בגיל שנתיים וחצי, ומרדימה אותה ברכות לישון, אולי מבין את זה יותר. אולי מי שהתבונן בזוגתו עם התינוק שרק נולד ורואה אותה הופכת לאישיות די אחרת.  יש פה איזה מרכיב באישיות, בנשמה של אישה, שמשתוקק לזה מאז שהיא זוכרת את עצמה. זה כוח שמביא אותה למיטה ונותן ליחסי המין משמעות אחרת. אם יש פה גבר שמישהי פעם אמרה לו: אני רוצה שתעשה לי ילד, אולי מבין איך הצורך הזה, לילדים/משפחה, מעצב את כל הקשר ביניהם. זה צורך שיש לו חיים בעצמו והוא אולי החיים עצמם.

 

 

אז שגבר לא רוצה להביא ילד, זה יכול להתפס כביטול של כל זה. עכשיו, אני לא אומר ששיקולים כלכליים הם לא שיקולים. אני לא אומר שכל אישה רוצה ילדים כל הזמן לאורך כל חייה. אני לא אומר שומדבר מזה. אני אומר כשכשבאים להסתכל על הסיטואציה כאן, צריך להבין מהיכן, אולי, אשתו של פותח השרשור באה. היא לא באה ממקום שרואה בו תורם זרע והיא פשוט מספקת מאוויה, היא באה ממקום שרוצה להיות אמא לתינוק (ואמא לתינוק זו חוויה אחרת מאמא לילד) ורוצה את בן הזוג שלה אבא, במלא מובן המילה. זו לא מניפולציה, הרצון להתקיים שוב כאמא וגם כזוג, זו מהות.

 

אם מבינים שזה קיים גם, אז מבינים יותר את נקודת המבט של האישה, שאולי היא בכלל מסוגלת לתמלל אותה (בטח שאני מתקשה בזה מאוד), אז מבינים שאין בה זדון או חוסר התחשבות מוחלט (בוודאי חלקי) או התעלמות ובטח שלא סוף הזוגיות. נהפוכו.

אז האב לעתיד צריך לבוא לשיח מתוך המקום של הדאגה שלו, מקום מאוד גברי, של מה יהיה עם הקיום החומרי, המעשי היומיומי, ועם תחושת ההפקרה של כל אלו בידיו, תוך התעלמות מעשייתו. אבל גם צריך להבין את הצד השני, ולמצוא דרכים להתמודד עם המציאות החומרית, אבל גם דרכים לנהל שיח שמבין את הצד השני.

והכי חשוב, כעת שיש ילד, לשמוח בלידתו בלב מלא.

כי תמיד עדיף לחפש להמשיך בטוב מכאן והלאה מאשר לצלול, כמו שהציעו פה, לתהומות של מלחמת גירושים.

 

 

                                           

[llaavvii]

מעניין הכיוונים שהולכים כאן...
לטעמי (בתור אדם דתי כל חיי) אין לזה שום קשר לדת אלא מצד אחד לאימון הדדי בין בני זוג ומצד שני יכולת לסלוח ולהכיל טעיות של השני (או מי שאנחנו אוהבים),
גרושים לטעמי המוצא האחרון ורק בתנאי שאתה באמת לא אוהב אותה ולא יכול לחיות בייחד...
היכולת שלנו כבני אדם לסלוח ולהכיל טעות של אחרים היא הכח שלנו,

(כן גם אם הם חושבים שעדיין הם צודקים, ותאמין לי אחרי 26 שנות נשואים עדיין אישתי משוכנעת כ"כ הרבה פעמים שהיא צודקת ואני מתנצל על לא עוול בכפי מכיוון שצריך לדעת מתי לשחרר...)

 

מסכים שזה קשה, מסכים עם לא מעט מהמגיבים שאם התחושות נשארות קשות שווה לעשות איתה שיחה וללכת ביחד ליעוץ.
תחשוב תמיד אם אתה היית עושה איזה טעות (אפילו תאונה עם השלכות ברגע של חוסר שיקול דעת) אתה תרצה שהצד השני ידע לסלוח ולהכיל.

 

ללא קשר אני מציע שכרגע בשלב ההריון וקצת אחרי הלידה - תניח לזה עדיף שההריון והילד יגיעו מתוך שמחה וגם כך ההורמונים שלה הם בשמים.

 

תצליח בכל מה שתעשה.

עריכה אחרונה ב-8 לספטמבר, 2022 על ידי llaavvii

[netanel1014]

לפני 53 דקות, falou כתב:

אני רוצה לקחת  את הדיון מהמחוזות המשפטיים של מי שיקר ואיך הופר החוזה (והאמון הופר ואני לא מזלזל) ולנסות את הבלתי אפשרי, ולשים אותנו, גברים, בנקודת הקיום (לא המבט, קיום) של אישה. אישה שכמהה לילד.

עכשיו, אפשר לבטל את זה ולהגיד שכל אדם צריך לשלוט בכמיהות שלו, וזה ללא ספק גם נכון, וזה גם הבסיס של החברה שלנו: שלוט בעצמך (ושלטי בעצמך), כל אחד אחראי להתנהגות שלו ולמעשיו ושיעשה מה שהוא אומר ולא ישקר. זו כל התרבות המערבית על כל הרגליים שלה. כל מה שעובר לך בראש, זו הבעיה שלך, ומה שחשוב זה מה אתה אומר ומה אתה עושה. כמו שכתוב "נעשה ונשמע".

 

מקבל.

זו גישה מצויינת לניהול חברה אנושית, זו גישה לא מספקת לניהול מערכת יחסים אינטימית בין שני אנשים.

מערכת יחסים כזו צריכה להתבסס גם, אולי בעיקר, על אמפטיה, על תקשורת לא מילולית, על יכולת לקבל שונות ואפילו העדר עקביות אצל בן הזוג, כי אנחנו לא ישויות עקביות, כי אנחנו לא תמיד מתכוונים למה שאנחנו אומרים, כי אנחנו לא באמת שקופים לעצמנו ויכולים לתמלל לאחר את הקיום שלנו. אנחנו, בפועל, מלאי סתירות, לא רציונאלים ומתקשים לארגן את האישיות שלנו.

כולם.

 

אוקי, לחזור לכמיהה לילד.

אני לא חושב שכגברים אנחנו מבינים את עוצמת וגודל הרצון להביא ילד שיש לנשים (לא לכולן, אבל יש). אם מישהו כאן גידל ילדה וראה אותה מחזיקה בובה, בגיל שנתיים וחצי, ומרדימה אותה ברכות לישון, אולי מבין את זה יותר. אולי מי שהתבונן בזוגתו עם התינוק שרק נולד ורואה אותה הופכת לאישיות די אחרת.  יש פה איזה מרכיב באישיות, בנשמה של אישה, שמשתוקק לזה מאז שהיא זוכרת את עצמה. זה כוח שמביא אותה למיטה ונותן ליחסי המין משמעות אחרת. אם יש פה גבר שמישהי פעם אמרה לו: אני רוצה שתעשה לי ילד, אולי מבין איך הצורך הזה, לילדים/משפחה, מעצב את כל הקשר ביניהם. זה צורך שיש לו חיים בעצמו והוא אולי החיים עצמם.

 

 

אז שגבר לא רוצה להביא ילד, זה יכול להתפס כביטול של כל זה. עכשיו, אני לא אומר ששיקולים כלכליים הם לא שיקולים. אני לא אומר שכל אישה רוצה ילדים כל הזמן לאורך כל חייה. אני לא אומר שומדבר מזה. אני אומר כשכשבאים להסתכל על הסיטואציה כאן, צריך להבין מהיכן, אולי, אשתו של פותח השרשור באה. היא לא באה ממקום שרואה בו תורם זרע והיא פשוט מספקת מאוויה, היא באה ממקום שרוצה להיות אמא לתינוק (ואמא לתינוק זו חוויה אחרת מאמא לילד) ורוצה את בן הזוג שלה אבא, במלא מובן המילה. זו לא מניפולציה, הרצון להתקיים שוב כאמא וגם כזוג, זו מהות.

 

אם מבינים שזה קיים גם, אז מבינים יותר את נקודת המבט של האישה, שאולי היא בכלל מסוגלת לתמלל אותה (בטח שאני מתקשה בזה מאוד), אז מבינים שאין בה זדון או חוסר התחשבות מוחלט (בוודאי חלקי) או התעלמות ובטח שלא סוף הזוגיות. נהפוכו.

אז האב לעתיד צריך לבוא לשיח מתוך המקום של הדאגה שלו, מקום מאוד גברי, של מה יהיה עם הקיום החומרי, המעשי היומיומי, ועם תחושת ההפקרה של כל אלו בידיו, תוך התעלמות מעשייתו. אבל גם צריך להבין את הצד השני, ולמצוא דרכים להתמודד עם המציאות החומרית, אבל גם דרכים לנהל שיח שמבין את הצד השני.

והכי חשוב, כעת שיש ילד, לשמוח בלידתו בלב מלא.

כי תמיד עדיף לחפש להמשיך בטוב מכאן והלאה מאשר לצלול, כמו שהציעו פה, לתהומות של מלחמת גירושים.

 

 

                                           

יפה. פתחת לי את הראש לכיוון אחר. 

עריכה אחרונה ב-8 לספטמבר, 2022 על ידי netanel1014

[falou]

אני מאוד שמח.

אני חושב שניכר מדבריך שאתה בעל מתחשב ואיכפתי ואתה רחוק מללכת לכיוון של גירושים, אם כי תחושת הבגידה והקשיים שיבואו עלולים לשים אותך ואת אשתך על מסלול של טינה. טינה זה רגש מאוד הרסני, ועדיף לטהר את היחסים עכשיו.

כי, באמת, עברתי גירושים ״טובים״. אולי טובים ככל הניתן, ולא הייתי מאחל את זה לאף אחד, והתוצאות הלא צפויות הידהדו להרבה שנים ומתקיימות עד היום. אני לא אומר שזו הייתה בחירה לא נכונה, אבל לא משהו שהייתי ממליץ. זה רע מאוד ועדיף רק אם האלטרנטיבה רעה עוד יותר. נראה שלך יש עוד הרבה פוטנציאל ל-טוב לפניך.

[פינדר]

אפילו אשתי, אומרת לפעמים שבא לה תינוק, למרות שבגילנו (50) זה כבר חצי מדע בדיוני..

 

נוצרה פה בעיה קשה של אמון. אפשר לשקם אמון, אם אתה תבין מאיפה הגיע הצורך שלה להשיג משהו ב״מרמה״ ואם היא תבין כמה השקר שלה עירער את הזוגיות שלכם.

חוזר על מה שהמליצו פה לגבי טיפול זוגי. יש גם מטפלים דתיים או חרדים, אבל חשוב מאוד לשים לב במדובר במטפל או מטפלת עם הסמכה של המרכז הישראלי לטיפול זוגי ומשפחתי. במגזר החרדי יש הרבה שרלטנים שמטפלים ללא שום הסמכה מקצועית. מטפלת מוסמכת לא תהיה זולה, אבל זו השקעה שווה בשביל הזוגיות (אפשר לברר על טיפולים מוזלים, דרך הרווחה או אצל מטפלת שעושה התנסות מעשית).

[אליעזר]

לפני 3 שעות, falou כתב:

אני רוצה לקחת  את הדיון מהמחוזות המשפטיים של מי שיקר ואיך הופר החוזה (והאמון הופר ואני לא מזלזל) ולנסות את הבלתי אפשרי, ולשים אותנו, גברים, בנקודת הקיום (לא המבט, קיום) של אישה. אישה שכמהה לילד.

עכשיו, אפשר לבטל את זה ולהגיד שכל אדם צריך לשלוט בכמיהות שלו, וזה ללא ספק גם נכון, וזה גם הבסיס של החברה שלנו: שלוט בעצמך (ושלטי בעצמך), כל אחד אחראי להתנהגות שלו ולמעשיו ושיעשה מה שהוא אומר ולא ישקר. זו כל התרבות המערבית על כל הרגליים שלה. כל מה שעובר לך בראש, זו הבעיה שלך, ומה שחשוב זה מה אתה אומר ומה אתה עושה. כמו שכתוב "נעשה ונשמע".

 

מקבל.

זו גישה מצויינת לניהול חברה אנושית, זו גישה לא מספקת לניהול מערכת יחסים אינטימית בין שני אנשים.

מערכת יחסים כזו צריכה להתבסס גם, אולי בעיקר, על אמפטיה, על תקשורת לא מילולית, על יכולת לקבל שונות ואפילו העדר עקביות אצל בן הזוג, כי אנחנו לא ישויות עקביות, כי אנחנו לא תמיד מתכוונים למה שאנחנו אומרים, כי אנחנו לא באמת שקופים לעצמנו ויכולים לתמלל לאחר את הקיום שלנו. אנחנו, בפועל, מלאי סתירות, לא רציונאלים ומתקשים לארגן את האישיות שלנו.

כולם.

 

אוקי, לחזור לכמיהה לילד.

אני לא חושב שכגברים אנחנו מבינים את עוצמת וגודל הרצון להביא ילד שיש לנשים (לא לכולן, אבל יש). אם מישהו כאן גידל ילדה וראה אותה מחזיקה בובה, בגיל שנתיים וחצי, ומרדימה אותה ברכות לישון, אולי מבין את זה יותר. אולי מי שהתבונן בזוגתו עם התינוק שרק נולד ורואה אותה הופכת לאישיות די אחרת.  יש פה איזה מרכיב באישיות, בנשמה של אישה, שמשתוקק לזה מאז שהיא זוכרת את עצמה. זה כוח שמביא אותה למיטה ונותן ליחסי המין משמעות אחרת. אם יש פה גבר שמישהי פעם אמרה לו: אני רוצה שתעשה לי ילד, אולי מבין איך הצורך הזה, לילדים/משפחה, מעצב את כל הקשר ביניהם. זה צורך שיש לו חיים בעצמו והוא אולי החיים עצמם.

 

 

אז שגבר לא רוצה להביא ילד, זה יכול להתפס כביטול של כל זה. עכשיו, אני לא אומר ששיקולים כלכליים הם לא שיקולים. אני לא אומר שכל אישה רוצה ילדים כל הזמן לאורך כל חייה. אני לא אומר שומדבר מזה. אני אומר כשכשבאים להסתכל על הסיטואציה כאן, צריך להבין מהיכן, אולי, אשתו של פותח השרשור באה. היא לא באה ממקום שרואה בו תורם זרע והיא פשוט מספקת מאוויה, היא באה ממקום שרוצה להיות אמא לתינוק (ואמא לתינוק זו חוויה אחרת מאמא לילד) ורוצה את בן הזוג שלה אבא, במלא מובן המילה. זו לא מניפולציה, הרצון להתקיים שוב כאמא וגם כזוג, זו מהות.

 

אם מבינים שזה קיים גם, אז מבינים יותר את נקודת המבט של האישה, שאולי היא בכלל מסוגלת לתמלל אותה (בטח שאני מתקשה בזה מאוד), אז מבינים שאין בה זדון או חוסר התחשבות מוחלט (בוודאי חלקי) או התעלמות ובטח שלא סוף הזוגיות. נהפוכו.

אז האב לעתיד צריך לבוא לשיח מתוך המקום של הדאגה שלו, מקום מאוד גברי, של מה יהיה עם הקיום החומרי, המעשי היומיומי, ועם תחושת ההפקרה של כל אלו בידיו, תוך התעלמות מעשייתו. אבל גם צריך להבין את הצד השני, ולמצוא דרכים להתמודד עם המציאות החומרית, אבל גם דרכים לנהל שיח שמבין את הצד השני.

והכי חשוב, כעת שיש ילד, לשמוח בלידתו בלב מלא.

כי תמיד עדיף לחפש להמשיך בטוב מכאן והלאה מאשר לצלול, כמו שהציעו פה, לתהומות של מלחמת גירושים.

 

לפני שעתיים, falou כתב:

כי, באמת, עברתי גירושים ״טובים״. אולי טובים ככל הניתן, ולא הייתי מאחל את זה לאף אחד, והתוצאות הלא צפויות הידהדו להרבה שנים ומתקיימות עד היום.

מצטרף לכל מילה של @falou.

 

את השלישי שלנו הבאנו בקושי (מנטאלי) רב , שנינו חששנו מאוד, נלחמנו עם עצמנו כדי שיבוא לעולם, והיום לא מתחרטים לרגע.

לעיתים אני שואל את אישתי, תגידי, היית מוותרת על דדי. וכמה שזה קשה היא עונה לי "לא!".

 

אני יכול לומר לך שהפרנסה כל כך דינאמית ומשתנה, ושום דבר שם לא החלטי. הכל יכול להשתנות. גם לטובתך.

 

מאחל שתבוא גם אתה לשתף אותנו עוד שנה שנתיים שלא היית מוותר על הקטנטן שנולד. ושהזוגיות שלם מאז נהייתה רק דבש.

❤

עריכה אחרונה ב-8 לספטמבר, 2022 על ידי אליעזר

[rotemb]

בס"ד 

עברתי על כל השרשור, בהחלט מעניין מנעד הדעות פה, אני יתן את השנקל שלי. 

הקדמה קצרה: 

אני מגיע מהמגזר החרדי, נשוי וה-SMAX שהייתה לי, כבר לא מספיקה. 

3 שנים אחורה, אישתי שולחת לי תמונה בוואטסאפ משהו שמזכיר בדיקת קורונה ביתית (היה לפני פרוץ הקורונה), לא הבנתי מה היא רוצה ממני, עוד וואטסאפ "מזל טוב" ורק אז נפל לי האסימון, מדובר היה בבדיקת הריון ביתית, הגברת בהריון! , אישתי הייתה על גלולות והראש היה רחוק מזרח ממערב על כיוון הריון, היא שאלה, אתה לא שמח?, אמרתי בטח(כולי בסרטים, כן?! ), קצת קשה היה לעכל.

הפחד שלי נבע, לא מהמקום הכלכלי(ב"ה) אלא מהמקום הנפשי, הבן שלפני האחרון היה בן 5, טיטולים /מטרנות כבר לא בתפריט, תינוק עכשיו, זה לקבל בעיטה ולחזור בזמן, טיטולים /מטרנות /לקום בלילה ושעות של הוצאת אוויר לתינוק לאחר אוכל וגם ככה אין לי זמן לעצמי ובטח לא לתחזק את הקשר הזוגי( הייתי מתאמן ב-2300). 

כאן נכנסה מחשבה אחרת, כמו שעלה כאן מקודם, אני תמיד חשבתי וב"ה תמיד יחשוב, תינוק /תינוקת, זה מתנה מהקב"ה, יש כאלה שמשוועים למתנה כזו, ואני יתלונן?? . 

הפלה, זה אפילו לא בלקסיקון(דתי, כבר אמרתי? ), יאללה נזרום... הפחד שלי בכל הריון, זה חלילה מומים ובעיות רפואיות, חוץ מזה, הכל סבבה, הילד נולד בשיא הגל הראשון של הקורונה, סגרים, אין לימודים וכו', את הברית עשינו אני אישתי הילדים והמוהל והסנדק, כל שאר המשפחה, דרך הזום/וואטסאפ, בגלל הקורונה, נוצר מצב, שהילדות הגדולות שגם כך הלכו לישון מאוחר, האכילו את הקטן בלילה, אישתי הייתה קמה בבוקר רעננה ומטפלת בו ביום, כמובן שהיו בידודים באמצע שבכלל תרמו לקירוב לבבות בבית, בסיכום של הדבר, זה היה הילד עם הכי פחות מאמץ לגדל בלע"ה וכל החשש שלי היה לשווא, היה עזרה מהגדולות, גם אני וגם אישתי. 

לדעתי, אם הבהרת לה לפני ההריון שאתה לא מעוניין כרגע בעוד ילד ולא משנה הסיבה והיא בכל זאת עשתה מה שעתה, אני חושב שיש בעיה יותר עמוקה ולא מדובר בגליץ' או אי הבנה. 

אני מטבעי בחור ותרן ולכן החלקתי את העניין, אישתי הפסיקה באותו הזמן עם הגלולות מסיבה כלשהי ולאו דווקא מתוך החלטה חד צדדית, רק שהיא "שכחה" לעדכן אותי בתהליך🤣. 

מה שכן, אני בטוח שאתה ב"ה תהנה מהתינוקת/תינוק לא משנה מה יהיה. 

זה מאוד תלוי באופי שלך והכוונה האמיתית של אישתך, לאן לקחת את העניין. 

כמו שרמרו לפני, גירושין, רק אם כלו כל הקיצין, לעשות מאמץ מקסימלי לפתור את הבעיה בין אם דרך יועץ נישואין או אפילו דרך הרב שלכם( אם הוא מבין עניין). 

מה שלא יהיה, אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם. 

[Night Driver]

ועוד דבר שכדאי לזכור, תמיד אפשר לפנות לגירושים אם הדרכים האלרות נכשלו. אם התחלת מגירושים אין דרך חזרה.

[netanel1014]

לפני 19 דקות, rotemb כתב:

בס"ד 

עברתי על כל השרשור, בהחלט מעניין מנעד הדעות פה, אני יתן את השנקל שלי. 

הקדמה קצרה: 

אני מגיע מהמגזר החרדי, נשוי וה-SMAX שהייתה לי, כבר לא מספיקה. 

3 שנים אחורה, אישתי שולחת לי תמונה בוואטסאפ משהו שמזכיר בדיקת קורונה ביתית (היה לפני פרוץ הקורונה), לא הבנתי מה היא רוצה ממני, עוד וואטסאפ "מזל טוב" ורק אז נפל לי האסימון, מדובר היה בבדיקת הריון ביתית, הגברת בהריון! , אישתי הייתה על גלולות והראש היה רחוק מזרח ממערב על כיוון הריון, היא שאלה, אתה לא שמח?, אמרתי בטח(כולי בסרטים, כן?! ), קצת קשה היה לעכל.

הפחד שלי נבע, לא מהמקום הכלכלי(ב"ה) אלא מהמקום הנפשי, הבן שלפני האחרון היה בן 5, טיטולים /מטרנות כבר לא בתפריט, תינוק עכשיו, זה לקבל בעיטה ולחזור בזמן, טיטולים /מטרנות /לקום בלילה ושעות של הוצאת אוויר לתינוק לאחר אוכל וגם ככה אין לי זמן לעצמי ובטח לא לתחזק את הקשר הזוגי( הייתי מתאמן ב-2300). 

כאן נכנסה מחשבה אחרת, כמו שעלה כאן מקודם, אני תמיד חשבתי וב"ה תמיד יחשוב, תינוק /תינוקת, זה מתנה מהקב"ה, יש כאלה שמשוועים למתנה כזו, ואני יתלונן?? . 

הפלה, זה אפילו לא בלקסיקון(דתי, כבר אמרתי? ), יאללה נזרום... הפחד שלי בכל הריון, זה חלילה מומים ובעיות רפואיות, חוץ מזה, הכל סבבה, הילד נולד בשיא הגל הראשון של הקורונה, סגרים, אין לימודים וכו', את הברית עשינו אני אישתי הילדים והמוהל והסנדק, כל שאר המשפחה, דרך הזום/וואטסאפ, בגלל הקורונה, נוצר מצב, שהילדות הגדולות שגם כך הלכו לישון מאוחר, האכילו את הקטן בלילה, אישתי הייתה קמה בבוקר רעננה ומטפלת בו ביום, כמובן שהיו בידודים באמצע שבכלל תרמו לקירוב לבבות בבית, בסיכום של הדבר, זה היה הילד עם הכי פחות מאמץ לגדל בלע"ה וכל החשש שלי היה לשווא, היה עזרה מהגדולות, גם אני וגם אישתי. 

לדעתי, אם הבהרת לה לפני ההריון שאתה לא מעוניין כרגע בעוד ילד ולא משנה הסיבה והיא בכל זאת עשתה מה שעתה, אני חושב שיש בעיה יותר עמוקה ולא מדובר בגליץ' או אי הבנה. 

אני מטבעי בחור ותרן ולכן החלקתי את העניין, אישתי הפסיקה באותו הזמן עם הגלולות מסיבה כלשהי ולאו דווקא מתוך החלטה חד צדדית, רק שהיא "שכחה" לעדכן אותי בתהליך🤣. 

מה שכן, אני בטוח שאתה ב"ה תהנה מהתינוקת/תינוק לא משנה מה יהיה. 

זה מאוד תלוי באופי שלך והכוונה האמיתית של אישתך, לאן לקחת את העניין. 

כמו שרמרו לפני, גירושין, רק אם כלו כל הקיצין, לעשות מאמץ מקסימלי לפתור את הבעיה בין אם דרך יועץ נישואין או אפילו דרך הרב שלכם( אם הוא מבין עניין). 

מה שלא יהיה, אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם. 

גדול!!. 

אני מאמין בסופו של דבר שהמצב יהיה כמו אצלך. בסופו של דבר נהנה מהילד מהחדש למרות כל החששות. 

למרות מה שקרה לא חושב על גירושין. המחשבה מה שזה יעשה לילדים הורגת אותי. אם הזוגיות הייתה הרוסה לגמרי אז הייתי שוקל. אבל בכללי המצב טוב ב"ה

עריכה אחרונה ב-8 לספטמבר, 2022 על ידי netanel1014

[Shaike.Zam]

עשתה לך בשפה המקצועית פנצ'ר

עריכה אחרונה ב-8 לספטמבר, 2022 על ידי Shaike.Zam

[אליעזר]

לפני שעתיים, netanel1014 כתב:

אבל בכללי המצב טוב ב"ה

אתה לא מבין כמה המילים האלו משמחות!!

אחי, לך על זה!

תשקיע בזוגיות שלכם, תרים אותה לרמת אמון גבוהה יותר כמו שאתה מצפה, וכמובן, מצא גם את הזמן הנכון כדי לפרוק כל אשר על ליבך על הסוררת האהובה שלך.