רוצה להתחתן, אבל מבועת מהמחשבה על גירושים. מה עושים?

[David32]

העיניין הוא שאתה אומר "תפסיק להאשים" , כאילו זה משנה עובדות מסויימות. כאילו זה מה שמראה על חוסר הבגרות.

אני יכול להאשים את ההורים שלי בזה שגידלו אותי X/Y/Z וכך יצא שיצאתי בסוף ככה, ולכן למרות שאני מודע לזה שבכוחי להשתנות, ואולי אפילו אני עובד על זה, אני עדיין מאשים את ההורים בזה.

 

קיצר פו, כנראה גם הבת שלך תאשים אותך בדברים כאלה ואחרים, ובצדק.

 

[Derish]

זה כבר נשמע יותר טוב, אבל הבעיה שנותרת בעינה היא שכל זוג חושב שהוא יצליח, הוא יסתדר, ולהביא ילדים זה איזה זכות מולדת שניתנה לו וחייבים לממש לפני שנגמר תוקף הקופון. התוצאה היא שאחוז ניכר מהאוכלוסיה לא מסתדרים, ונקודות הכשל הן אלו שמעצבות את הילדים יותר מכל הזמנים הטובים שהמשפחה עוברת ביחד. אותם ילדים גדלים אח"כ להיות מבוגרים ממוצעים, שחושבים שהם צריכים להביא ילדים וחוזר חלילה. המעגל הזה צריך להישבר איפשהו, ולא להתחתן זה נקודת התחלה טובה.

 

יותר מדי פעמים (וגם אצל פות"ש) אני קורא בין השורות שהחתונה באה מתוך איזו תחושת חוב מוסרי לחברה/משפחה/בת הזוג ולא כי באמת שואפים למסד את הקשר. אלו יסודות רעועים מאד לבנות עליהם משפחה, והלוואי שליותר אנשים היה אומץ לחתוך בנקודה הזאת במקום ללכת עם הזרם. גם אם המקרה של פות"ש כבר אבוד (ככה"נ), לך תדע, אולי מישהו אחר יקרא את השרשור הזה ויחשוב פעמיים.

 

[Potato]

לפני שעה, vadim6385 כתב:

 

ואם הלקחים זה שלא בא לי שיבוא לעולם עוד ילד שיגדל במשפחה עם אבא דפוק?

גרמת לי לחשוב על עצמי כאבא או בעל.

נראה לי אני אהיה דיי מוצלח גם בזה וגם בזה(להתווכח אני טוב על גבי הפורום,בחיים האמיתיים אני דיי סותם את הפה).

גם אוהב ילדים ומסתדר איתם מעולה.

 

אבל עם זאת,לא רוצה להתחתן ולא רוצה ילדים ולא רואה את עצמי מתחתן.

ממש אוקסימורון.

[pooh-bear]

לפני שעתיים, David32 כתב:

העיניין הוא שאתה אומר "תפסיק להאשים" , כאילו זה משנה עובדות מסויימות. כאילו זה מה שמראה על חוסר הבגרות.

אני יכול להאשים את ההורים שלי בזה שגידלו אותי X/Y/Z וכך יצא שיצאתי בסוף ככה, ולכן למרות שאני מודע לזה שבכוחי להשתנות, ואולי אפילו אני עובד על זה, אני עדיין מאשים את ההורים בזה.

כן ולא.

 

זה שההורים שלך "אשמים" - לא מתווכח. הבעיה היא שלא מעט אנשים (לאו דוקא מישהו כאן) חושבים שאם הם X כי ההורים שלהם עשו Y אז ככה הם יהיו לנצח, ואין להם זוגיות / עבודה / כסף / אושר כי ההורים שלהם אשמים.

 

וזה די מוזר לראות אנשים בני 30 או 40 מאשימים את ההורים שלהם בזה שהם פוצים מוחלטים, במקום לקום מהמקום ולהפסיק להיות פוצים.

 

לפני שעתיים, David32 כתב:

קיצר פו, כנראה גם הבת שלך תאשים אותך בדברים כאלה ואחרים, ובצדק.

ברור. זה שלב שכל אחד (כמעט) עובר. גם אני האשמתי את ההורים שלי. אני רק מקווה שהיא גם תדע לצאת מזה.

 

לפני שעתיים, Derish כתב:

זה כבר נשמע יותר טוב, אבל הבעיה שנותרת בעינה היא שכל זוג חושב שהוא יצליח, הוא יסתדר, ולהביא ילדים זה איזה זכות מולדת שניתנה לו וחייבים לממש לפני שנגמר תוקף הקופון. התוצאה היא שאחוז ניכר מהאוכלוסיה לא מסתדרים, ונקודות הכשל הן אלו שמעצבות את הילדים יותר מכל הזמנים הטובים שהמשפחה עוברת ביחד. אותם ילדים גדלים אח"כ להיות מבוגרים ממוצעים, שחושבים שהם צריכים להביא ילדים וחוזר חלילה. המעגל הזה צריך להישבר איפשהו, ולא להתחתן זה נקודת התחלה טובה.

 

יותר מדי פעמים (וגם אצל פות"ש) אני קורא בין השורות שהחתונה באה מתוך איזו תחושת חוב מוסרי לחברה/משפחה/בת הזוג ולא כי באמת שואפים למסד את הקשר. אלו יסודות רעועים מאד לבנות עליהם משפחה, והלוואי שליותר אנשים היה אומץ לחתוך בנקודה הזאת במקום ללכת עם הזרם. גם אם המקרה של פות"ש כבר אבוד (ככה"נ), לך תדע, אולי מישהו אחר יקרא את השרשור הזה ויחשוב פעמיים.

שוב, לא מנסה לשכנע אף אחד לעשות (או לא לעשות) משהו. אבל אני גם לא חושב שלהיות חובב שניצלים ממוצע זה כל כך נורא כמו שאתה מתאר ושזה משהו שחייבים לעצור, ויפה שעה אחת קודם.

 

חלק אחר מלהתבגר זה להבין שהמציאות היא לא סרט של דיסני (או חשבון אינסטגרם), ושכולנו בסה"כ אנשים די ממוצעים. אחרי שמבינים את זה, אפשר להתחיל להבין שגם מלהיות בן אדם ממוצע לגמרי, שגר בדירה ממוצעת ומרוויח משכורת ממוצעת (ואולי אפילו מגדל ילדים ממוצעים) אפשר לחיות חיים יחסית סבירים, אולי אפילו מהנים במידה. רק צריך לתאם ציפיות עם היקום קודם.

[rev-Match]

הורים אשמים/דפוקים - צריך להבין שההורים של כולנו עושים את המירב שהם יכולים באותו רגע, אם תחזירו אותם לאותה נקודת זמן גם היום סביר להניח שהם יפעלו  באותה הדרך. רוב ההורים לא עושים דברים בזדון ואלה שכן אנחנו קוראים עליהם בחדשות.

 

זה בסדר להאשים את ההורים במשהו ושהם יאשימו אותך בחזרה אבל להשליך את זה על החיים שלך 10-15-20 שנים אחרי המקרה זה טמטום.

 

יש לי ניסיון של שנתיים בהורות ואני יכול להגיד שהורות זה חרא - ישנים רע, אוכלים אוכל קר לרוב, מנקים בלי סוף וכו' ועדיין זה כיף לא נורמלי, אין לזה הסבר הגיוני אבל ככה זה  (הורים תמיד יתלננו כמה ילדים זה חרא ותמיד יסכמו ב-  הכי כיף בעולם וזה לא ניסיון להפיל עוד אנשים בפח , ככה זה).

 

את התוכנה לחינוך ילדים מזמן צריך לעדכן והיום סוף סוף ניתן למצוא מספיק מידע על איך להיות הורה טוב יותר ואיך לדעת לשחרר ולהעביר את האחריות והעצמאות לילד.

רוב ההורים לא עושים את זה כי זה דורש מאמץ, האינסטינקט הוא להתנהג כמו אבא/אמא שלך.

מי שכן דואג "להשתדרג" לגירסא העדכנית סיכוי לא רע שהקשר עם הילדים יהיה טוב יותר.

 

לפני 7 שעות, Derish כתב:

זה כבר נשמע יותר טוב, אבל הבעיה שנותרת בעינה היא שכל זוג חושב שהוא יצליח, הוא יסתדר, ולהביא ילדים זה איזה זכות מולדת שניתנה לו וחייבים לממש לפני שנגמר תוקף הקופון. התוצאה היא שאחוז ניכר מהאוכלוסיה לא מסתדרים, ונקודות הכשל הן אלו שמעצבות את הילדים יותר מכל הזמנים הטובים שהמשפחה עוברת ביחד. אותם ילדים גדלים אח"כ להיות מבוגרים ממוצעים, שחושבים שהם צריכים להביא ילדים וחוזר חלילה. המעגל הזה צריך להישבר איפשהו, ולא להתחתן זה נקודת התחלה טובה.

 

יותר מדי פעמים (וגם אצל פות"ש) אני קורא בין השורות שהחתונה באה מתוך איזו תחושת חוב מוסרי לחברה/משפחה/בת הזוג ולא כי באמת שואפים למסד את הקשר. אלו יסודות רעועים מאד לבנות עליהם משפחה, והלוואי שליותר אנשים היה אומץ לחתוך בנקודה הזאת במקום ללכת עם הזרם. גם אם המקרה של פות"ש כבר אבוד (ככה"נ), לך תדע, אולי מישהו אחר יקרא את השרשור הזה ויחשוב פעמיים.

 

 

ב2020 לא כל הזוגות חושבים שהם יצליחו, לראיה בא השירשור הזה,

נישואין וזוגיות זה מוצר חרא, 50% נכשלים (בעולם) לדעתי זה תמיד היה ככה אם לא הפרגמטיות של הדור ההוא.

 

 

 

 

 

 

 

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2020 על ידי Dimo

[discoTD5]

לפני 8 שעות, pooh-bear כתב:

להבין שלרובינו יש הורים דפוקים,

גם לילדים שלנו יש הורים דפוקים. 

אנחנו לא נחזור על טעויות של ההורים שלנו, אנחנו נמציא טעויות חדשות משלנו. 

[vadim6385]

לפני 5 שעות, pooh-bear כתב:

וזה די מוזר לראות אנשים בני 30 או 40 מאשימים את ההורים שלהם בזה שהם פוצים מוחלטים, במקום לקום מהמקום ולהפסיק להיות פוצים.

 

ואי אפשר גם וגם?

 

מה אם חלק מלקום ולהיות פוצים זה לא לחזור על הטעויות של ההורים?

לפני 3 דקות, discoTD5 כתב:

גם לילדים שלנו יש הורים דפוקים. 

אנחנו לא נחזור על טעויות של ההורים שלנו, אנחנו נמציא טעויות חדשות משלנו. 

 

יופי, אז אם יש לי את הכח לשבור את המעגל הזה, למה לא לעשות את זה?

[davemustaine87]

לפני 8 שעות, Derish כתב:

זה כבר נשמע יותר טוב, אבל הבעיה שנותרת בעינה היא שכל זוג חושב שהוא יצליח, הוא יסתדר, ולהביא ילדים זה איזה זכות מולדת שניתנה לו וחייבים לממש לפני שנגמר תוקף הקופון. התוצאה היא שאחוז ניכר מהאוכלוסיה לא מסתדרים, ונקודות הכשל הן אלו שמעצבות את הילדים יותר מכל הזמנים הטובים שהמשפחה עוברת ביחד. אותם ילדים גדלים אח"כ להיות מבוגרים ממוצעים, שחושבים שהם צריכים להביא ילדים וחוזר חלילה. המעגל הזה צריך להישבר איפשהו, ולא להתחתן זה נקודת התחלה טובה.

 

יותר מדי פעמים (וגם אצל פות"ש) אני קורא בין השורות שהחתונה באה מתוך איזו תחושת חוב מוסרי לחברה/משפחה/בת הזוג ולא כי באמת שואפים למסד את הקשר. אלו יסודות רעועים מאד לבנות עליהם משפחה, והלוואי שליותר אנשים היה אומץ לחתוך בנקודה הזאת במקום ללכת עם הזרם. גם אם המקרה של פות"ש כבר אבוד (ככה"נ), לך תדע, אולי מישהו אחר יקרא את השרשור הזה ויחשוב פעמיים.

 

 

מצטער על זה שאני נשמע כמו לסבית פמיניסיטית, אבל אתה מאוד מאוד מדבר מפוזיציה מאוד ספציפית(גבר+ מישהו שכניראה כבר מגיל מאוד צעיר הבין שילדים לא מעניינים אותו). תנסה שניה להכנס לפוזיציה אחרת. 

 

לאשה בהחלט יש פג תוקף לקופון. ומגיל מסויים תאריך התוקף מתקצר באופן מעריכי. תכניס את זה שיש אנשים שכן רוצים ילדים, וכשאתה מדבר איתם על כשל שאולי ינבע כתוצאה מזה שאולי הזוג לא יסתדר בעתיד, זה אחלה טיעונים בשבילך. לא בשבילם. 

 

ואתה קראת לא טוב בין השורות בקשר אליי(כמו הרבה אחרים פה בשרשור שמרגישים צורך לנתח אותי פסיכולוגית על סמך פוסט).

[falou]

לפני 7 שעות, Potato כתב:

גרמת לי לחשוב על עצמי כאבא או בעל.

נראה לי אני אהיה דיי מוצלח גם בזה וגם בזה(להתווכח אני טוב על גבי הפורום,בחיים האמיתיים אני דיי סותם את הפה).

גם אוהב ילדים ומסתדר איתם מעולה.

 

אבל עם זאת,לא רוצה להתחתן ולא רוצה ילדים ולא רואה את עצמי מתחתן.

ממש אוקסימורון.

 

אני חייב להודות שרמת הקלולסיות של אנשים צעירים מצליחה להפתיע כל פעם מחדש.

 

מה הקשר בין "לאהוב ילדים" (מה זה אומר בכלל? באיזה גיל? כשהם עושים מה?) לבין להיות הורה?!

זה כמו ההבדל בין ללטף כלב ברחוב לבין לגדל אחד. את הראשון אתה פוגש לדקה, כשהבעלים שלו מחזיק אותו, בשאיפה אחרי שוידאת שהוא לא יוריד לך את היד. השני מעיר אותך בשש בבוקר בשבת בחורף, כדי לעשות פיפי... והוא שם, כל יום, כל היום, הרבה שנים. וכל יום והפיפי בשש בבוקר שלו...

 

לא מביאים ילדים לעולם בשביל להיות מאושר, במובן של חיוך מפגר שנמרח לך כשאכלת גלידה בטעם החביב עליך (אם כי יש רגעים כאלה), מביאים ילדים לעולם, כי זו משימה ארוכה, קשה וסיזיפית, שבה אתה מתחייב למשהו באופן בלתי חוזר, באופן רציף, יומיומי, במסירות, בדאגה ופחד אינסופיים... מתחייב למשהו שהוא התכלית בפני עצמו.

ואז, אולי (אם תעשה זאת נכון), לא תהיה עסוק כל הזמן במקופחות הילדותית הנצחית שלך, בלופים נצחיים של מודעות עצמית מוגברת וחפירות היפר אינטלקטואליות על קיומך האומלל בעולם.

אפשר לחשוב שכל מי שלא מביא פה ילדים, במקום, יוצא לגלות את אמריקה הבאה, או לפחות יוזם איזה גורד שחקים בניו יורק או מקים סטראט אפ שישנה את האופן בו אנחנו קונים צמר גפן. יענו, ממלא את חייו בתוכן ותכלית.

 

מי שחושב שלהיות רווק "חופשי" (שזו מילת קוד לתקוע בתחת של עצמך כל היום) זה החיים, קחו את הטקסטים של ואדים ודריש ותגידו לעצמכם אם זה המקום להיות בו. או אולי עדיף להתחתן עם מישהי שקצת תיישר לכם את האינפנטיליות שלוש פעמים ביום, ולהביא איזה חמיש-שה ילדים, שתהיה סיבה... לא סיבה, הכרח, לקום בבוקר ולעסוק במישהו שלפחות שווה בשבילכם משהו בעולם הזה.

ואז, אם תצליחו, אולי תוכלו להסתכל עליו גדל ולחשוב, וואללה... עשיתי איזה משהו בתוך הקוסמוס הזה והקיום הלגמרי זניח שלי בו, וזה היה שווה את זה.

 

ואם לא, תמיד יש נטפליקס, משחקי מחשב, וסמים.

[llaavvii]

האמת קראתי את כל הפוסט הארוך הזה, ולהגיד שיש לי משהו חכם לתרום, לא יודע נאמר כאן כמעט את כל הדעות (כולל יותר קיצוניות של אלעד),
וממרומי ניסיוני (אם אפשר לקרוא ל24 שנות נשואים ו5 זאטוטים - שכבר לא כ"כ קטנים) חלק מההגיגים כאן נכונים יותר וחלק פחות,

לטעמי בתוך נישואים יש סוג של פשרה (הוגנת וטובה) תמיד תוכל לחשוב אם הייתי רווק יכולתי לעשות X או Y, אבל אתה לא ואתה נהנה מהרבה דברים שלא יכולת אם היית נשאר רווק.

וילדים כמה שזה קשה זה אושר צרוף גם כשהם קטנים וגם כשהם גדולים ועושים שטויות ואתה שם כדי לעזור להם,

לא מחליף בשום הון שבעולם (או חופש כזה או אחר לדעת חלק מהכותבים כאן) את הרגעים הקטנים האלו איתם (או עם האישה).

ולך פותח השרשור אתה רואה את עצמך עכשיו מזדקן עם האישה שאיתך? אתה רואה את עצמך מביא איתה ילדים לעולם? דרך צלחה.

 

יש קטע בספר מסעו של הנוסע בזמן שגורם לי מחשבות עד היום (כמעט 15 שנים אחרי שקראתי אותו בפעם האחרונה) שבו האישה כבר מבוגרת (מעל 80) יושבת בגינה ומחכה לו, כי הנוסע בזמן סיפר לה שהם יפגשו שוב באחד מהמסעות שלו בזמן במקום הזה (הוא נהרג המון שנים קודם),
ותמיד אני מאחל לעצמי אהבה כזו וציפיה שגם בגיל 80 אני\היא נחכה אחד לשני בציפיה כזו.

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2020 על ידי llaavvii

[pooh-bear]

לפני 59 דקות, vadim6385 כתב:

ואי אפשר גם וגם?

 

מה אם חלק מלקום ולהיות פוצים זה לא לחזור על הטעויות של ההורים?

הבעיה היא לא בלנסות לא לחזור על הטעויות של ההורים שלך, אלא בלהפוך כל דבר שלא מצליח לך לאשמת ההורים.

 

לפני 59 דקות, vadim6385 כתב:

יופי, אז אם יש לי את הכח לשבור את המעגל הזה, למה לא לעשות את זה?

זה קצת מסובך.

 

אתה מדמיין שיש הרבה הורים טובים שם בחוץ, שכן יודעים איך לגדל ילדים, וכל החיים שלהם מתנהלים לפי איזה ספר הורות. זה לא באמת עובד ככה, יו קנו, כמעט כל ההורים רחוקים מאוד מהאידיליה הזו, כמעט כולם כל הזמן טועים.

 

אנחנו מתייחסים להורות באופן ספציפי בצורה מאוד ילדותית (לפני שיש לנו ילדים), כי ההסתכלות שלנו על הורות היא מתוך הניסיון שלנו כילדים, שהשיפוט שלהם הוא מאוד ילדותי (למשל, מאוד בינארי). זה מוביל אותנו לכל הטענות האלו על הורות אידיאלית כאופציה ריאלית, ועל הורות לא אידיאלית כקטסטרופה מוחלטת. זה כמובן קשקוש כי כמו כל דבר אחר, אין אידיאלי ולא אידאלי. אתה הרי לא מחפש את העבודה האידיאלית אלא כזו שתהיה מספיק טובה, אתה לא גר בדירה האידיאלית אלו בזו שהצלחת למצוא בתקציב שלך ואתה לא נוסע ברכב האידיאלי (וכו' וכו').גם ההורות שלך (אם וכאשר) לא תהיה אידיאלית, רחוק מכך, ולמרות שהילדים שלך יחשבו בזמן מסויים שזה סוף העולם זה לא באמת נכון, ואם תחנך אותם בצורה סבירה הם יצאו מזה מהר מאוד.

[hans]

לפני 41 דקות, Dimo כתב:

והיום סוף סוף ניתן למצוא מספיק מידע על איך להיות הורה טוב יותר ואיך לדעת לשחרר ולהעביר את האחריות והעצמאות לילד.

רוב ההורים לא עושים את זה כי זה דורש מאמץ, האינסטינקט הוא להתנהג כמו אבא/אמא שלך.

כל כך נכון.

הנטייה הטבעית של כולם, פחות או יותר,

היא להיכנס לקטע של זוגיות רצינית והורות מתוך מחשבה שיש פה איזה שהוא אינסטינקט שיסדר הכול.

וזאת בעיה, כי אין לנו אינסטינקט כזה. לאם עוד יש כל מיני אינסטיקטים הישרדותיים שקשורים לתינוק/ילד אבל בזה זה נגמר - אין שום אינסטינקט שמסדר באופן פלאי את היחסים עם האבא.

 

אז מה עושים? מכירים בחולשות/טעויות שלנו,  ולומדים. אין מה להתבייש מייעוץ זוגי ולמידה של "טכניקות הורות". לאשתי ולי אין טענות מיוחדות להורים אבל עדיין הבנו (היא הבינה ואותי היה יותר קשה לשכנע) שהגישות/טכניקות שאנחנו מביאים כל אחד מהבית לא בדיוק עובדות היטב ביחד - ולכן ניגשנו לייעוץ **עוד לפני** שצצו בעיות משמעותיות.

כמובן שלא מדובר בפיתרון פלא והעבודה על היחסים עם או בלי ילדים לא מסתיימת לעולם, אבל שינוי הגישה מ"אני יודע/ת הכול / מתוך אינסטינקט / נחקה את ההורים" ל"אנחנו לומדים ומתקנים תוך כדי תנועה ביחד" הוא טוב באופן כללי בחיים.

[Potato]

@falou אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שלעשות ילד ולגדל אותו זו תרומה כלשהי ל"קוסמוס".

אנשים לא רואים את זה ככה.

מה ההבדל בין להיות תקוע בתחת של עצמך ולחזור מהעבודה ולשחק במחשב ללרוץ לסופר ואז למתנס ואז לאסוף את הילד מחבר.

למה החלטת שהשיט שממלא לך את החיים טוב יותר מהשיט שממלא לי את החיים?

 

[יבגניפ]

@Derish, @vadim6385האם רוב האנשים שאתם מכירים סובלים מדיכאון, בעיות נפשיות שמצריכות טיפול, נטיות אובדניות? אני מניח שהתשובה היא לא. 

החיים של רובינו זה לא רק סבל שנגמר במוות. להתייחס להחלטה לא להביא ילדים לעולם כמשהו ששובר איזה מעגל, זו פילוסופיה קיומית מאוד דכאונית ללא סיבה של ממש. 

בוודאי, רוב הזוגות והמשפחות רחוקים משלמות. כמו גם רוב בני האדם. אז מה? 

[Potato]

מדוע צריך לתת הצדקה כלשהי לרצון לחיות חיים עצמאיים?

אם אפשר גבר-אשה,גבר-גבר,אישה-אישה,גבר-גבר-אישה וכו' וכו' למה אדם שבוחר להיות עם עצמו זו כזו "סטייה" קשה שאנשים לא מוכנים לקבל?