סיום עבודה וקנס אי הודעה מוקדמת

[dorsht]

זה כן, זה כמו ביטוח לאומי וכו'. זה משהו שהוא ידוע ומקובל על כולם.

אבל כשבעל עסק רוצה לנכות משכרך סכום כסף מסוים על טעות שעשית/נזק שגרמת, הוא לא יכול לעשות זאת על דעת עצמו.

[ישה]

ההשוואה שלך לא במקומה

 

הודעה מוקדמת אין דינה כנזק שעשה העובד.

 

מחוק הגנת השכר

 

לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

(1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק;

[Night Driver]

לא נכון לחלוטין.

למעביד אסור לנכות מהשכר של העובד שום סכום בעבור אי הודעה מוקדמת.

קודם כל הוא צריך לשלם לעובד מה שמגיע לו בעבור עבודתו.

הוא רשאי לתבוע את העובד אם הוא חושב שמגיע לו פיצוי.

 

אסור למעסיק לקנוס עובד אבל דברים כמו קנסות תעבורה והודעה מוקדמת בהחלט מותר (ואני יודע את זה כמעסיק וזה עמד אפילו במבחן בית דין לעבודה). מה שכן, אסור לך לנכות סכום כזה שישאיר את העובד בלי סכום מינימלי לקיום.

[ישה]

במקום עבודה בו קיים תקנון משמעת , ניתן בין היתר גם לקנוס את העובד, כמובן לאחר שהתקיים "משפט" בגין העבירה בוועדת המשמעת.

 

כאשר עובד מסיים את עבודתו המעביד רשאי לנכות ולקזז כל סכום שהעובד חייב אותו למעביד, גם אם העובד לא יקבל אגורה באותו חודש.

[Night Driver]

ישה, גם בסיום עבודה אתה חייב להשאיר לו סכום מסויים.

 

היה לי נהג שעבד שבוע כשביומו האחרון פגע ברכב חונה בתוך עסק של לקוח וברח (היו מצלמות וזו חתיכת בומבה). הוא כמובן ךוטר בעקבות זה כי הוא גם טען שלא פגע בכלום וחייבנו אותו בהשתתפות העצמית (עשה נזק של 38,000 שקל). זה לא השאיר לו כמעט כלום מהשכר ועורך הדין אמר לנו שחייבים להשאיר לו סכום מסויים שאותו גם השארנו.

[Cerebral Cortex]

מצטער לבשר לכם את הבשורות הרעות אבל פותח השירשור העיד שהוא עובד מעל שנה. לפי החוק הוא צריך לתת התרעה על עזיבת עבודה כחודש מראש. אי מילוי אחר תנאי זה המעסיק רשאי לקזז לו כסף מהמשכורת.

בבקשה:

האם צריך להתייצב במקום העבודה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת?

על העובד להגיע למקום העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, אלא אם המעביד הודיע לו כי הוא מוותר על נוכחותו במקום העבודה ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת או חלק ממנה, ובלבד שהמעביד ישלם לעובד פיצוי שווה ערך לגובה השכר שהיה מרוויח בתקופה במהלכה לא נדרש להגיע למקום העבודה.

 

מהן הסנקציות בגין אי מתן הודעה מוקדמת (לעובד ולמעביד)?

מעביד אשר פיטר עובד ללא מתן הודעה מוקדמת לפיטורים, ישלם לעובד פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.

עובד שהפסיק לעבוד ללא מתן הודעה מוקדמת להתפטרות למעביד, ישלם למעביד פיצוי בסכום השווה לשכר הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. בפועל, לגבי עובד כאמור, רשאי המעביד לקזז משכרו האחרון, את ימי ההודעה המוקדמת שחייב העובד על פי החוק.

 

לקוח מכאן:

http://www.ovdin.co.il/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D/

[ישה]

יש לי לבשר לך חדשות אחרות שאם העובד הוא לא עובד חודשי אלא שעתי אז...

 

הודעה מוקדמת לעובד שעתי - שנה ראשונה- יום לכל חודש עבודה,שנה שניה- 14 ימים + יום לכל שני חודשי עבודה בשנה השניה. שנה שלישית: 21 ימים + יום אחד לכל שני חודשים בשנה השלישית . לאחר השנה השלישית- חודש ימים.

[ישה]

ישה, גם בסיום עבודה אתה חייב להשאיר לו סכום מסויים.

 

היה לי נהג שעבד שבוע כשביומו האחרון פגע ברכב חונה בתוך עסק של לקוח וברח (היו מצלמות וזו חתיכת בומבה). הוא כמובן ךוטר בעקבות זה כי הוא גם טען שלא פגע בכלום וחייבנו אותו בהשתתפות העצמית (עשה נזק של 38,000 שקל). זה לא השאיר לו כמעט כלום מהשכר ועורך הדין אמר לנו שחייבים להשאיר לו סכום מסויים שאותו גם השארנו.

 

ציטוט מחוק הגנת השכר סעיף 25 (א)

 

(6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;

(7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6).

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

[Night Driver]

ישה, זה נכון על הנייר. בפועל בית דין לעבודה לא יתן לך לנכות הכל.

[martines]

ציטוט מחוק הגנת השכר סעיף 25 (א)

 

(6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;

(7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6).

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

 

 

 

מה מותר ומה אסור למעסיק לנכות מתלוש השכר?

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת חייב מעסיק (זכיין המפעיל תחנת דלק פז בקרית שמונה) להשיב לעובדת סכום של 1,386₪ אותם ניכה משכרה בקובעו, כי הניכוי הינו בניגוד להוראת סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") הקובע רשימה סגורה של ניכויים אותם רשאי מעסיק לנכות משכרו של העובד (כגון סכום שחובה לנכותו על פי חיקוק, דמי חבר בארגון עובדים, דמי טיפול מקצועי-ארגוני, או תשלומים לקופת גמל).

בעניין זה, דובר בניכוי "מקדמות" על פני תקופה בשיעורים משתנים בין 30₪ ל-300₪ ובסה"כ בסכום של 1,386₪, אשר לטענת המעסיק, הינם בגין פריטים אותם נטלה מהחנות בתחנת הדלק מבלי לשלם.

המעסיק סמך ידו על הוראת סעיף 25(ב) לחוק הקובע, כי לאחר סיום יחסי העבודה, "רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

ואולם, בית הדין שב והדגיש את ההלכה הפסוקה בסוגיה זו לפיה יש לפרש צמצום את הזכות הניתנת למעסיק לקזז חובות שהעובד חייב לו לאמור:

"כוונת המילים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו".

(דב"ע נד/3-201 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241).

אף טענת המעסיק, כי העובדת חתמה על הסכם במסגרתו הסכימה לניכויים האמורים, וכן חתמה על תלושי השכר ועל רישומי נוכחות המצביעים על חובותיה, ובכך נתנה את הסכמתה לניכויים, נדחתה.

ראשית, לא הוכח כי התובעת חתמה על הסכם כאמור. ואולם בית הדין מוסיף וקובע, כי אף אם היה הסכם כנטען, הרי שהסכם זה אינו יכול להכשיר את הניכויים מהשכר הואיל ורק חתימת העובדת על התחשבנות מפורטת מדי חודש בחודשו בגין פריטים שלכאורה נטלה, מהווה ראיה להסכמת העובדת לניכוי הסכומים הנ"ל משכרה.

תוצאה זו אליה הגיע בית הדין, חוזרת ומדגישה את חשיבותם של החוקים הקוגנטיים אשר במשפט העבודה העומדים כמגן מפני פגיעה בלתי הוגנת ובלתי מידתית של המעסיק בעובדיו.

בד"מ (נצרת) 42647-10-13 פורסם ביום 9/12/14, הרשמת ד"ר רויטל טרנר.

דליה שקד-שעשוע, עו"ד

צוטט מהפייסבוק של העו"ד

[ישה]

מה מותר ומה אסור למעסיק לנכות מתלוש השכר?

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת חייב מעסיק (זכיין המפעיל תחנת דלק פז בקרית שמונה) להשיב לעובדת סכום של 1,386₪ אותם ניכה משכרה בקובעו, כי הניכוי הינו בניגוד להוראת סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") הקובע רשימה סגורה של ניכויים אותם רשאי מעסיק לנכות משכרו של העובד (כגון סכום שחובה לנכותו על פי חיקוק, דמי חבר בארגון עובדים, דמי טיפול מקצועי-ארגוני, או תשלומים לקופת גמל).

בעניין זה, דובר בניכוי "מקדמות" על פני תקופה בשיעורים משתנים בין 30₪ ל-300₪ ובסה"כ בסכום של 1,386₪, אשר לטענת המעסיק, הינם בגין פריטים אותם נטלה מהחנות בתחנת הדלק מבלי לשלם.

המעסיק סמך ידו על הוראת סעיף 25(ב) לחוק הקובע, כי לאחר סיום יחסי העבודה, "רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

ואולם, בית הדין שב והדגיש את ההלכה הפסוקה בסוגיה זו לפיה יש לפרש צמצום את הזכות הניתנת למעסיק לקזז חובות שהעובד חייב לו לאמור:

"כוונת המילים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו".

(דב"ע נד/3-201 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241).

אף טענת המעסיק, כי העובדת חתמה על הסכם במסגרתו הסכימה לניכויים האמורים, וכן חתמה על תלושי השכר ועל רישומי נוכחות המצביעים על חובותיה, ובכך נתנה את הסכמתה לניכויים, נדחתה.

ראשית, לא הוכח כי התובעת חתמה על הסכם כאמור. ואולם בית הדין מוסיף וקובע, כי אף אם היה הסכם כנטען, הרי שהסכם זה אינו יכול להכשיר את הניכויים מהשכר הואיל ורק חתימת העובדת על התחשבנות מפורטת מדי חודש בחודשו בגין פריטים שלכאורה נטלה, מהווה ראיה להסכמת העובדת לניכוי הסכומים הנ"ל משכרה.

תוצאה זו אליה הגיע בית הדין, חוזרת ומדגישה את חשיבותם של החוקים הקוגנטיים אשר במשפט העבודה העומדים כמגן מפני פגיעה בלתי הוגנת ובלתי מידתית של המעסיק בעובדיו.

בד"מ (נצרת) 42647-10-13 פורסם ביום 9/12/14, הרשמת ד"ר רויטל טרנר.

דליה שקד-שעשוע, עו"ד

צוטט מהפייסבוק של העו"ד

 

אתה מביא ציטוטים מפסק דין שלא קשורים לנושא של דמי הודעה מוקדמת בכלל, וגם אתה לא מבין את משמעות המותר והאסור למעביד.

 

עובד רוכש מוצר מהמעסיק , מאשר לו בכתב כי אכן רכש מוצר ב 50 ש"ח. למעביד מותר לנכות זאת משכר העובד.

 

עובד גרם נזק שסכומו לא ברור לרכוש המעביד, למעביד אסור לנכות נזק זה.

 

ראה המוכחל בהודעה שלך.

 

באשר לדמי הודעה מוקדמת שזהו נושא השרשור.

 

מותר למעביד לקזז את דמי ההודעה המוקדמת משכרו האחרון של העובד.

 

מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שהוא האינסטנציה השיפוטית העליונה בכל הקשור לדיני עבודה ע"ע 33791-11-10

 

החזר ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת:

11. המערער טען בבית הדין האזורי כי התפטר מעבודתו בשל הרעה בתנאי עבודתו ובשל גיוסו לשירות בצה"ל, וכי נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח שהוא התפטר מחמת הרעה בתנאי עבודתו, וכי גרסת החברה בעניין זה מהימנה ועדיפה. בהקשר זה ציין כי המערער לא ציין במכתב מיום 12.11.07, ששלח במהלך עבודתו, כי בכוונתו להתפטר אם לא ישולמו לו הזכויות שתבע. לפיכך, לא ניתן לראות במכתב מיום 12.11.2007 הודעה מוקדמת להתפטרות; ביום 25.2.2008 הפסיק המערער להגיע לעבודה בעקבות מעצרו, ונדחתה טענתו כי היה מתפטר באותו יום גם לולא נעצר. באשר להתפטרות עקב הגיוס לצה"ל: על המערער חלה חובת מתן הודעה מוקדמת למעבידו על מנת שיוכל להיערך במקום העבודה; לא הוכחה גרסת המערער לפיה נתן הודעה מוקדמת בת שבוע להתפטרותו; לא הוכח כי המערער לא הוצב בסידור עבודה שבועי בשבוע בו סיים את עבודתו. בהקשר זה בית הדין קיבל את עדותו של מנכ"ל החברה לפיה בשבוע בו נעדר המערער הוא היה משובץ בעבודה, ובשבוע שלאחר מכן, עת ישב בכלא, הוא לא שובץ; בית הדין דחה גם את טענת המערער לפיה החברה ידעה שהוא עריק מצה"ל ועלול להיעצר בכל יום, וקיבל את גרסת מנכ"ל החברה לפיה המערער אמנם הודיע שהוא עריק, אך אמר שהעניין בטיפול עורך דין וצפוי להסתיים בהקדם. לאור כל אלה קבע בית הדין האזורי כי לא הוכח שהמערער נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו ולכן נדחתה התביעה להשבת הניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

12. המערער טען כי שגה בית הדין האזורי כשפסק כי החברה אינה צריכה להשיב למערער את דמי ההודעה המוקדמת שניכתה. בהקשר זה טען כי המערער נתן לחברה הודעה מוקדמת ביום 12.11.07 עת הודיע לחברה על הרעת תנאי עבודתו, היינו הודעה מוקדמת של כחודשיים, ושגה ביה"ד קמא בקובעו כי המערער הודה שנתן למשיבה שבוע הודעה מוקדמת; החברה ידעה שהמערער הוא עריק מצה"ל, ונתנה לכך יד; החברה ידעה שהמערער התפטר, ובכל מקרה ידעה על האפשרות שייעצר ו"על סיכויו להמשיך במפעל, שמשטרה צבאית דולקת אחריו"; הרציונאל במתן הודעה מוקדמת הוא ליתן זמן למעביד להתארגן כדי שלא ייגרם לו נזק. במקרה הנדון החברה מצאה מיד מחליף למערער, שיבצה אותו לאחר התפטרות המערער, ולכן לחברה לא נגרם שום נזק עקב התפטרות המערער; גם אם החברה הייתה זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת היה עליה להגיש תביעה נגד המערער, ולא לעשות דין לעצמה ולנכות את הפיצוי מסכום פיצויי הפיטורים ששולם למערער. זאת ועוד. ניכוי הפיצוי הינו בניגוד להוראת סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958.

13. החברה טענה כי המערער הפסיק להגיע לעבודה בחברה ביום 25.2.2008, ללא שנתן הודעה מראש, וזאת עקב מעצרו בשל היותו עריק מהצבא, כפי שהתברר לחברה בדיעבד; יש לדחות

--- סוף עמוד 4 ---

 

את טענתו של המערער כאילו התכוון להתפטר בדיוק ביום בו נעצר; המערער לא סיים את עבודתו מחמת הרעת תנאי עבודה; גרסת המערער שקרית ונסתרה על ידי הראיות שהובאו בתיק, ובכל מקרה עדות המערער בחקירתו הנגדית כי הודיע מראש למשיבה על מועד התפטרותו היא עדות כבושה ועל בית הדין לא לתת לה משקל ראייתי כלשהו.

14. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כי דין הערעור בעניין השבת ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להידחות. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.

15. כאמור, בית הדין האזורי קבע, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות בפניו, כי המערער לא הוכיח, ולו בראשית ראייה, כי התכוון להתפטר ב-25.2.08 בשל הרעת תנאי עבודה, וכי נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו. בעניין זה, בית הדין האזורי העדיף את גרסת החברה, כי המערער סיים את עבודתו עקב מעצרו באופן מיידי, ללא מתן הודעה מוקדמת.

16. לאחר בחינת חומר הראיות שהיה בפני בית הדין האזורי, אנו סבורים כי מסקנתו מבוססת היטב בראיות ובעדויות שהיו בפניו, והמקרה הנדון אינו מצדיק חריגה מהכלל, לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות והראיות שבפניו, ולא תתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי בנוגע למהימנות העדים [דב"ע (ארצי) מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349, 352 (1989)].

17. בהתייחס לטענת המערער כי לא היה מקום לחייבו במתן פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת, לנוכח העובדה שהחברה מצאה מחליף באופן מיידי ולא נגרם לה נזק: זכותו של העובד ושל המעביד לפיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, אינה מותנית בכך שנגרם נזק לעובד או למעביד. מדובר בפיצוי מוסכם, בסכום הקבוע בחוק, וכאמור תשלומו אינו טעון הוכחה שנגרם נזק. כך גם נפסק על ידי בית דין זה, טרם חקיקתו של החוק, כי אין העובד חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו עקב אי מתן הודעה מוקדמת, וכי הוא זכאי לפיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת גם אם החל לעבוד במקום עבודה אחר יום לאחר פיטוריו, והשתכר במקום עבודתו החדש שכר גבוה יותר [ראו: דב"ע (ארצי) מח/22 – 3 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ- שמואל יפה, פד"ע כ' 107 (1988)]. עקרון זה, זכאות לפיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת ללא תלות בכך שנגרם נזק והוכח נזק, חל גם כאשר העובד הפר את החובה ליתן הודעה מוקדמת להתפטרותו.

18. בהתייחס לטענה כי החברה לא הייתה רשאית לנכות את סכום הפיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת מפיצויי הפיטורים: בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". בהתאם לפסיקה, "כוונת המלים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא לסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת" [דב"ע (ארצי) נד/101 – 3 יעקב עמנואל – שופר סל בע"מ, פד"ע כח' 241 (1995)]. במקרה הנדון, מדובר בניכוי חוב בסכום קצוב בשיעור ידוע, דהיינו "סכום השווה לשכרו הרגיל [של העובד] בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת", ולא בניכוי סכום לא קצוב בגין נזק ששיעורו לא הוכח, שאותו אכן אסור למעביד לנכות חד צדדית מהשכר או מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד (עניין עמנואל).

19. כללו של דבר: הערעור בעניין השבת ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות נדחה.

[martines]

טוב הדיון כאן סטה בנקודה מסויימת מדמי ההודעה מראש ונגע גם בחובות אחרים. ובשורה התחתונה אנחנו כן אומרים את אותם הדברים.