איך עובד נושא נפקדות/עריקות בחייל מילואים? [זה איננו דיון כללי על מהות המילואים]

[liorwohl]

גועל נפש שעוד אחרי שאנשים מסיימים לבזבז 3 שנים מהחיים שלהם על הצבא הדפוק הזה עוד מחייבים אותם לבוא למילואים ומאיימים בכלא. מדינה חופשית ודמוקרטית עאלק.

למזלי ביחידה שלי אין מילואים אף פעם. אם היה, הייתי בא כדי שירשמו שבאתי והייתי יושב בצד גם אם מתהפך העולם לא הייתי קם.

[samg]

DERISH, אני חושב שקיבלת את מבוקשך

[koka]

"חופר כמו קצין" ... מפיך להיות קצין בצה"ל נשמע כמו מילת גנאי- תגיד לי איפה אתה חי??

זה אולי נשמע תמים מידי אבל,אני חושב שזאת באמת זכות ולא חובה. והמדינה לדעתי מספקת פיצוי הולם למשרתי המילואים ולפי דעתי זה גם ככה נהיה התנדבותי ולא חובה. מיי שלא רוצה לעשות מילואים -לא עושה.

[discoTD5]

לכל מי שמתחמק מהצבא בטענות שונות ו"נעלם", תזכרו את המשפט:

"כשאתה משתין על הצבא - הצבא נרטב, כשהצבא משתין עליך - אתה טובע".

 

גילות נאות - הח"מ עשה מילואים במשך שנים רבות, השאיר משפחה ותינוקות בבית בשביל טימטום בירוק.

[michaelbe6]

תודה לכולם ובמיוחד לואדים על הסתת השרשור.

[agent_amos]

מיכאל, אם תרצה עוד עזרה, שאל ואעזור לך, אם אתה מתקשה בהסדרת מעמדך אל מול היחידה אוכל אולי לעזור לך בפרטי.

[michaelbe6]

תודה ידידי, כבר רשמתי שזאת שאלה היפוטתית.

דרך אגב , אני מסכים עם העובדה שמי שלא רוצה להגיע למילואים אין שום היגיון או תועלת בהתעקשות מאדם שכזה, הבעיה היא שבעלי התפקידים האמונים על הבאת האנשים רואים זאת כמשימת חייהם ומתנהלים כאילו זאת המטרה העיקרית של העסקתם במקום להתעסק במי שכן רוצה להגיע ולתרום מרצונו החופשי ולשיפור תנאי הת"ש וכל מה שמסביב.

[agent_amos]

כן אבל הבעיה שאם כל אחד יעשה מה שבז*ן שלו, בסוף המסגרת תתאמן עם ארבע חיילים, המפקדים לוחצים כי לוחצים עליהם מלמעלה.

לוקח המון זמן לבנות מסגרת איכותית, יש מקומות בצבא המילואים שאנשים מתקשרים לשאול מתי המילואים הבאים ואני אומר את זה מניסיון, בגלל העובדה שיוצרים איזו קומונה איכותית.

[michaelbe6]

מסכים אבל גם להביא 10 אחרים שכל יום יבקשו ללכת למרפאה\יוציאו גימלים\יחבלו בציוד\יגרמו לכאבי ראש למפקדים ובזבוז זמן שמיועד לניצול האימון בצורה מקסימלית זה לא אפקטיבי ואפילו מיותר וכמובן ביזבוז כספי ציבור.

הגיע הזמן בהחלט לשינוי מערך המילואים. (והנה גם אתה גרמת לפותח השרשור לסטות ממנו ).

[Derish]

תודה לכולם ובמיוחד לואדים על הסתת השרשור.

 

 

ועכשיו ברצינות - הדיון הזה הפך כבר בשלב מוקדם לדיאלוג ולכן לא ביצע את תפקידו. אני מאמין שהשאלה שלך חשובה ורוצה שתקבל תשובות נורמליות משלל אנשים ולא רק מאחד (ככה"נ) צעיר ו(חד משמעית) מורעל. בשביל למשוך אנשים השרשור צריך להיות בראש הדף, ובשביל זה לא מזיק לייצר קצת סנסציה ואקשן. קיוויתי שמבין אלו שיקפצו לראות על מה המהומה יהיו כמה בעלי נסיון שיוכלו לעזור לך באמת ולא רק להשתתף במה שמסביב.

 

זו לפחות הייתה התכנית עד ששינו את הכותרת... עכשיו זה לא לכאן ולא לשם. יופי.

[agent_amos]

מיכאל כל האנשים שציינת דואגים מבעוד מועד לתרץ את אי הגעתם, אתה יודע מתי הם נזכרים להיות פטריוטים? כשיש צו 8 והם מצפים שאחרי 8 שנים שהם לא התאמנו פתאום הנגביסט חוד מהסדיר, יהיה הנגביסט חוד במילואים, ומבקשים להיות אלה עם הסכין בין השיניים, לא רוצה להגיד לך מה התחושה של המפקדים לגבי אותם אנשים באותו רגע. מי שעושה שירות מילואים פעיל, משתף פעולה עם המערכת, האנשים מספיק בוגרים כדי להגיד תשמע לא מתאים לי התפקיד הזה, יש מצב לעשות הסבה לתפקיד אחר? ואז אין בעיה והם מקבלי תפקידי "כבוד" (סרס"פ, שליש, ושאר תפקידים שיש לפלוגה להציע ואולי גם לגדוד) ובאים כל פעם בכיף.

דריש האמן לי שגם אם אני צעיר אני בעל ניסיון לא מועט בענינים מסוג זה, מודע לתקנות ולחוקים ולא באתי לברבר מסביב אלא לתת תשובות אמיתיות ולנסות לסייע גם מאחורי הקלעים.

[ran]

נפקד אפשר להישפט במסגרת הגדוד עריק ברוב הפעמים במסגרת בית דין.

חייל מהגדוד שלי שהיה עריק כמה חודשים נתפס בנתב"ג לפני טיסה ונעצר ונשפט ונכלא לעשרה ימים.

חייל אחר נעצר לבדיקה שיגרתית והועבר למשטרה צבאית ונשפט ונכלא צ14 יום.

[asafasaf]

מקפיץ כדי לספר קצת מהנסיון האישי שלי. לצערי אין מספיק מידע באינטרנט לגבי כלא לעריקי מילואים, חוץ מהמאמר הזה אולי:

 

http://www.mako.co.il/men-weekend/Article-a72bb60ed3e9831006.htm

 

אז גם אני החלטתי ש-3 שנים הספיקו לי מהשטויות האלה, 3 שנים של נטו התעסקות בקקה ונטו הנפצות , בתור לוחם בגדוד בגולני.

 

עוד בסדיר החלטתי שלא אתרום עוד שניה אחת למדינה ולצבא. ואכן מהשחרור לא הגעתי לאף צו מילואים, במשך 7 שנים.

 

כנראה בגלל שהתחלתי עם זה מיד אחרי השחרור, זה גרם לברדק אצלהם במערכת ולא נחשבתי כעריק. בנוסף גם חלק מהצווים היו מגיעים אליי באיחור ואז הם היו נחשבים צווים בהתנדבות (אם הם לא בטווח מספיק רחוק מתאריך ההתייצבות).

 

לצערי באימון האחרון , שהיתי אמור להתייצב אליו לפני 3 וחצי חודשים, נגמרו המשחקים, הפעם הצו לא היה בהתנדבות והייתי מחוייב להגיע.

 

אך מצד שני, האימון (שבועיים בערך) נפל בדיוק על תקופת מבחנים סופיים בלימודים שלי, ועם כל הכבוד לצה"ל זה יותר חשוב לי.

 

שלחתי לקצין שלי הודעה יחד עם לוח מבחנים, אבל הוא אפילו לא ענה לי. לא שבאמת חשבתי שאוכל להתחמק מכל האימון, אבל זה לא משנה כי זה מה שהתכוונתי לעשות בכל מקרה, אם יאשרו ואם לא.

 

בשבת האחרונה החלטתי להסגיר את עצמי ולנקות את הרקורד.

 

הגעתי בערב לבסיס מ.צ מול כפר יונה, והעברתי את הלילה אצלהם במעצר, אחרי שלקחו לי את כל הדברים הכיפיים, ונתנו לי מדי דאע"ש.

 

למחרת אחה"צ הגיע אוטובוס (אוטובוס שלם! ריק! במיוחד בשבילי. איזה בזבוז...) לקחת אותי לכלא 4 בליווי 3 מ.צדיקים.

 

חצי שעה המתנה בקבלה בתוך כלוב מסורג, וכמובן דאגו לי לפריסה של לחם וחומי, איך לא התגעגעתי לדרעק הזה...

 

לבסוף נכנסתי, ופה זה ממש כמו שרשרת חיול בבקו"ם - קבלת מדים (לי כבר היו כי הייתי בבית מעצר) וחגורה שבאה לי בטוב כי עד עכשיו החזקתי את המכנסיים ביד אחת תוך כדי הליכה, מעיל ב' שיישמש ככרית, קיטבג במקום התיק שלקחו לי, נעליים צבאיות כי לא היו לי, כובע ב' וזהו בעקרון.

 

ממתינים איזה חצי שעה.

 

אח"כ לחדר מ"פ לכמה שאלות קצרות - אתה מתכוון לברוח? להזיק לעצמך? להתאבד?

 

שוב ממתינים.

 

אח"כ ממלאים כמה טפסים, כולם נראים אותו הדבר, אותן השאלות...

 

לבסוף מצלמים תמונת פנים וממתינים שמספיק אנשים יתאספו כדי להעביר אותם לפלוגה. כשהתאספנו כבר 6 אנשים, חילקו אותנו לזוגות ואזקו אותנו אחד לשני וכך הלכנו בשני טורים בשקט, יד אחת מחוברת לאדם אחר, יד שניה סוחבת קיטבג. אותי אזקו לאיזה ליצן שמן שהחגורה לא נסגרה עליו ונפלו לו המכנסיים ובקושי הצליח ללכת.

 

עברנו 2 או 3 שערים, הגענו לפלוגה ג'. מסתבר שזאת פלוגת הקבלה, והיא הברירת מחדל ללילה הראשון, לא משנה אם אתה סדיר או מילואים.

 

עמדנו בשורה וחילקו לנו מזרונים ושמיכות סקביאס. הגיע איזה סמל ואמר לנו שמעכשיו כל משפט שלנו מסתיים ב"הסמל", הסביר קצת על הנהלים, איך לקפל את הסקביאס, ולבסוף חיפוש גופני + שפיכת כל הקיטבג וחיפוש מעמיק בחפצים. כל מי שהגיע עם בקבוק שמפו רוקן אותו לתוך בקבוק ריק שקיבל מהסמל.

 

תרופות נלקחו מאנשים, ואפילו מסטיקים. ממלאים עוד איזה טופס או שניים, והסמל מחלק לכולם סיגריות No9 , עשרה לכל אחד. אמרתי שאני מעשן כדי לקבל סיגריות ולחלק לשאר החבר'ה.

 

השעה כבר 8 וחצי בערך. הסמל מצעיד אותנו לתא. הפלוגה מחולקת ל-3 תאים, ג-1, ג-2 , ג-3. הם נראים שונה אחד מהשני. אותי שמו בג-1. חדר ארוך ארוך עם מקלחות ושירותים, וטלוויזיה בקצה ! אולי 40 איש בחדר. את שאר החבר'ה שהיו איתי פיצלו לשני התאים האחרים.

 

אני מניח שרק בשלב הזה נפל לי האסימון. כל הזמן היה לי בראש שאגיע ישר לאוהלים, וזה לא באמת כלא והכל חרטה. אבל כאן באמת יש תחושה של כלא.

כמה חיילים מדברים בחוץ בטלפונים ציבוריים, ואני נכנסתי לתא כדי למצוא מיטה ולהתמקם, ואולי לקבל איזו מקלחת. במקביל איזה תורן עבר בחוץ עם ארגז מלא סנדוויצים עם חומי. FUCKING GREAT.

 

עברתי קצת בין החיילים, מסתבר שאני המילואימניק היחיד. כולם משתמטים או עריקי סדיר. ישר עשו לי כבוד, נתנו לי שמפו ודאגו לי למיטה.

 

עשיתי טלפון גוביינא לחברה, וחתכתי לישון. היה יום ארוך. מסתבר שבכלא לא מכבים את האור בלילה. היתושים אכלו אותי ולא הצלחתי לישון יותר מדי. וההשכמה ב-5.

 

ב-5 על השעון מ.צדיקית נכנסת לתא ומתחילה לצעוק, 2 דקות הייתם על הרגליים. אחרי 2 דקות היא נותנת עוד 10 דקות להתלבש, לארגן את המיטה, לצחצח שיניים ולעמוד בחוץ למסדר.

פתאום איזו סמלת מגיעה, ואחד החיילים מקבל אותה. כולם עומדים דום. קצת צועקת על הבוקר, קצת מדברת, ואז מתחילה להקריא שמות.

 

באחד מהם היא נעצרה כי אף אחד לא ענה. הרבה זמן לא קראו לי בשם המשפחה, לקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי ולהבין שזה אני.

 

אחד החיילים אומר לי בשקט להסתובב כי קראו את השם שלי, ולעמוד נוח.

 

כשהסמלת סיימה, הגיע אחד המפקדים עם פתק וקרא בשמות של כל החבר'ה שהגיעו אתמול, כולל אותי. הצעידו אותנו ב-2 טורים למרכז הפלוגה. הכניסו אותנו לתוך תא מסורג שנקרא ג-5, רצפת בטון וטלפון ציבורי, וזהו, התא ריק לגמרי. סגרו עלינו את השער ונשארנו שם להמתין עד שקראו לנו לרופא לבדיקה זריזה לוודא שאנחנו כשירים למעצר.

 

משם לעוד מסדר לפני האוכל. הסבירו לנו איך להתנהג בחדר האוכל - אסור לדבר, מורידים כובע מהראש, וכשמסיימים עורמים את כל הכוסות והכפות (אוכלים רק עם כפות כמו בכלא אמיתי) ורק כשכל השולחן סיים, קמים עם הצלחת ואחד החיילים גורף את כל השולחן עם מגב.

 

כשנכנסו, המ"פ חילק לכל אחד ביצה קשה. הבחור שלפניי אמר לו "תודה המפקד" והמ"פ בתגובה "מפקד הייתי ב-2012". פחח, צעיר.

 

את סלט הגמבה והמלפפונים לוקחים לבד, והולכים לשבת. תורני המטבח דואגים לארגן כוסות, לחם, קנקני מים, וצלחת עם גבינה לבנה.

 

כשסיימנו זרקו אותנו שוב בכלוב שנקרא ג-5, וככה המתנו בחוסר מעש עד 11 בבוקר. ואז קראו כל פעם לכמה חבר'ה כדי לגשת שוב לאיזה קצין ולענות לו שוב על אותן השאלות - אתה הולך לברוח? להזיק לעצמך? ואז אמר לי שאני עובר לפלוגה א' וגם הולך להישפט אצל הקש"ב. מסתבר שזה טוב כי הוא יכול לתת מקסימום 20 יום לעומת בית דין. ואז חזרנו שוב לתא הזה לעוד קצת המתנה, עד שלבסוף שלחו אותנו חזרה לג-1 להמתין לארוחת צהריים. לפחות יש טלוויזיה גם בשעות היום.

 

ב-12 בערך ארוחת צהריים, וכמובן עוד מסדר לפני האוכל. עוד פעם כל הבולשיט של קבלת הסמלת וההקשבים.

 

לפני האוכל יש אופציה לגשת לקנטינה שנמצאת ממש מחוץ לחדר האוכל. מי שמוותר נכנס לאוכל, מי שרוצה ממתין בתור לקנטינה. כל יום מקבלים 11 וחצי שקל על החשבון.

 

סיגריות עולות 23 שקל, למזלי אני לא מעשן לכן יכלתי לבזבז על דברים יותר חשובים כמו טלכרד, שעולה 13. בגלל שהגעתי יום קודם כבר היו לי 23 שקל.

 

ארוחת הצהריים דווקא סבבה, לא משהו שלא אכלתי בסדיר, ואפילו די טעים. פסטה והמבורגר וסלט, והפעם השתייה היא תרכיז כלשהו, אני מניח שזה היה אמור להיות בטעם ענבים.

 

פירקתי את הצלחת ב-2 דקות, והמתנתי לשאר החבר'ה שיסיימו כדי שאוכל לקום. לאחר מכן שוב חזרה לג-5, הכלוב המדכא ההוא.

 

אחרי עוד שעה המתנה קראו לנו למשפט אצל הקש"ב. קצין כלשהו עם 2 פלאפלים. עמדתי בדום מולו וסיפרתי לו את הסיפור שלי, והבטחתי לו שהוא לא יראה אותי שוב.

קיבלתי 20 יום על תנאי. מה שאומר שאני משתחרר. נתתי את הטלכרד ש"קניתי" לאחד החיילים שהגיע איתי אתמול.

 

חזרתי לתא כדי לצפות קצת בטלוויזיה ולהמתין לשחרור. אחרי שעה בערך קראו לי, לקחתי את כל הציוד, והמתנתי בש.ג של הפלוגה. עוד חצי שעה המתנה שם עד שפתחו לי את השער ואחד המפקדות ליוותה אותי לקבלה כדי להשתחרר. חתמתי על כמה טפסים בזמן שהביאו לי את הציוד האישי. עברתי לבגדים שלי וחתכתי משם.

 

אני מניח שבאמת אלך למילואים הבאים, ניתן להם עוד צ'אנס. אולי באמת דברים השתנו מאז הסדיר.

 

בכל מקרה מתנצל על החפירה, השתדלתי לפרט על כל דבר קטן כי זה מה שאני חיפשתי לפני שנכנסתי, כדי להבין בתכל'ס איך עובר היום. לצערכם ולשמחתי לא המשכתי הלאה לשלב האוהלים והשגרה האמיתית.

עריכה אחרונה ב-20 לאוקטובר, 2015 על ידי asafasaf

[liorwohl]

זה קורע מצחוק שהצבא מתעסק בחרא הזה

הסיפור שלך נשמע לגמריי כמו איזה מחזה בהבימה או סרט מוזר.

מקווה שתתחמק כמה שיותר בצורה שלא מכניסה לכלא, לא מגיעה להם דקה מהזמן שלך.

[Derish]

~

יפה, עכשיו נשאר רק לז**ן קצינה והצ'קליסט שלך גמור.

 

תודה על השיתוף, שלא תדע עוד צער. הזכרת לי נשכחות עם ההמתנה הזאת בכל מקום, ככה בערך נראה השירות הסדיר שלי.

 

מיותר לציין שכמו בכל שרשור אחר, אני ממליץ על רילוקיישן בתור פתרון לבעיה שלך. אחרי שנתיים-שלוש יש לך סיכוי טוב לקבל פטור אוטומטי.