רום כרמל טנדר - הגשמת חלום - יומן מסע ושיפוץ

[און יעקבסון]

בהתחשב בכך שלמצנן הנבחר אין פקק מילוי - כך במקור - אלא מיכל עיבוי חיצוני, היה ברור שגם אני (כלומר, הטנדר...) ייצטרך כזה. היה לי אחד, תרומת פורד סיירה, אבל הוא לא התאים בתצורתו. אפשר היה להשתמש בו, אבל מראהו ותצורת הרכבתו תמיד היו משאירים את התחושה שהמדובר בקומבינה. לא בא לי...

תצורת האמבטיה המעוגלת של בתי הגלגלים בתא המנוע קצת מגבילה את היכולת השימוש במוצרים קיימים, מה גם שאמנם המדובר בפיברגלס הניכן בתכונות חוזק טובות, אבל העובי של האמבטיות לא גדול. לפיכך, החלטה נפלה שאת מיכל העיבוי נתקין על קיר האש המפריד בין תא המנוע לתא הנוסעים. אין בעיית חיבור למערכת הקירור, כי בסמוך אל הנקודה הנבחרת של מיקום המיכל, עוברים צינורות החימום הנכנסים לתא הנוסעים. בנוסף, המדובר על נקודה גבוהה מהנקודה הגבוהה על המנוע ו/או המצנן.

אז חיפוש מדוקדק בינות מיכלי העיבוי בחנות הביא לבחירת שני מועמדים שעלו לגמר, ואחרי האודישן על קיר האש, נבחר מיכל עיבוי שבמקור מתוכנן עבור... רנו קנגו!

 

אז קדימה, להתקנה!

 

1. נקודה זו נבחרה למיקום מיכל העיבוי. החורים כבר נקדחו.

2. מיכל העיבוי מחובר למקומו.

3. מחבר מסוג T מורכב בנקודת הפיצול למיכל העיבוי ולכניסה למערכת החימום הפנימית.

4. צינור הולם ומתאים נבחר למשימה ומחובר למקומו, בין מיכל העיבוי למחבר.

5. הנה עוד זווית. המיכל ליד הוא של מערכת ניקוי השמשות (שפירצר).

6. עכשיו אפשר להמשיך עם הצינור שנכנס למערכת הפנימית. לשמחתי, אחד מהצינורות המקוריים של הטריוס התאים למשימה.

7. והנה התוצאה המוגמרת. עוד חסר צינור עודפים/ניקוז שמגיע מהמצנן לנקודת החיבור העליונה של מיכל העיבוי.

8. ותמונה אחרונה. מכלול הצינורות בתא המנוע מתחיל לקבל צורה!

[adig1971]

און, פשוט תענוג, אין דברים כאלה !

[ido286]

וואו מדהים... ישר כוח!

[XOFIRX]

אלוף,

צריך לדעתי להוסיף על צינור המים ברז קטן לניקוז אוויר, לא ?

 

אגב, איך יודעים באיזה גובה להתקין את מיכל העיבוי ברכב אספנות שאין לו ?

[און יעקבסון]

און, פשוט תענוג, אין דברים כאלה !

 

וואו מדהים... ישר כוח!

 

המון תודות, אבל הקרדיט, ברובו, לא מגיע לי. אני המוציא לפועל של רעיונות שברובם מגיע מאחרים. הקרדיט האמיתי מגיע לניר בן ארי והצוות שלו במוסך שמניסיונם הרב מעלים רעיונות שונים ומשונים (כמו, למשל, שפלאנג' מים עליון של יונדאי גטס עשוי להתאים במידות שלו. מאיפה יכול להיות לי הידע הזה, אם לא מהיכרות אישית עם המכוניות הללו - שאין לי). וכך ניר עצמו שמלווה ומפקח על העבודה שלי ולא מהסס לבקר אותי היכן שאני "מחפף" בעבודה; מנהל העבודה עודד שנותן מניסיונו; מנהל מחסן החלפים, איציק המדהים, שתמיד נכון לסייע ובחיוך; החשמלאי המחונן והסבלני ינון; שעיה הפחח (שהעביר אותי בהתחלה סדרת חינוך סטייל "קארטה קיד", עד שרכשתי את אמונו) ועכשיו מתייחס לטנדר כאילו הוא שלו; ראסם הצבעי "שמתאבד" על איכות הצביעה והאיכפתיות שלו; ואפילו שניים מהמכונאים במוסך, אלכס ויעקב, שכל יום שאני שם באים לראות את ההתקדמות ולהציע רעיונות. בלי כל אלו ואחרים - לא הייתי מגיע לרמה הזו של השיפוץ. בעצם, לא הייתי אפילו מנסה לעשות את רוב העידכונים שנעשו.

אז הקרדיט על הרעיונות - להם!

 

אלוף,

צריך לדעתי להוסיף על צינור המים ברז קטן לניקוז אוויר, לא ?

 

אגב, איך יודעים באיזה גובה להתקין את מיכל העיבוי ברכב אספנות שאין לו ?

 

בהקשר הדברים האמורים לפני - אני לא מומחה. אבל למיטב הבנתי יש הבדל בחשיבות המיקום בין מיכל עודפים למיכל עיבוי. מאחר שמיכל העיבוי מוקם בנקודה הגבוהה ביותר באוטו ביחס למערכת ומהמצנן יוצא צינור דק (ניקוז אוויר) הממוקם בחלקו העליון של המצנן ומתחבר למיכל העיבוי - הצורך בפיית ניקוז אוויר מיותר.

ויתקנו אותי המומחים אם אני טועה.

 

תמונות בנושא - בערב.

[Kundason]

און היקר, תענוג לקרוא ולהתעדכן כל הזמן כמובן,

 

לגבי הצינורות לרדיאטור, בטח שמת לב לזה ואולי לא, אני בעבר התרשלתי בזה אז חשבתי להגיד בכל זאת:

 

צריך לשים לב לנקודת החיזוק של הבאנד, שתהיה אפשרות פתיחה נגישה גם בהתחשב בדברים שצריכים להיות מותקנים

 

על יד או מעל לאותו באנד, כלומר - לפעמים סוגרים אותו ואז מגלים שעליו צריך לבוא משהו ואז הנגישות העתידית קשה.

 

לי זה קרה פעם ומאז התחלתי לשים לב לנושא.

[און יעקבסון]

און היקר, תענוג לקרוא ולהתעדכן כל הזמן כמובן,

 

לגבי הצינורות לרדיאטור, בטח שמת לב לזה ואולי לא, אני בעבר התרשלתי בזה אז חשבתי להגיד בכל זאת:

 

צריך לשים לב לנקודת החיזוק של הבאנד, שתהיה אפשרות פתיחה נגישה גם בהתחשב בדברים שצריכים להיות מותקנים

 

על יד או מעל לאותו באנד, כלומר - לפעמים סוגרים אותו ואז מגלים שעליו צריך לבוא משהו ואז הנגישות העתידית קשה.

 

לי זה קרה פעם ומאז התחלתי לשים לב לנושא.

 

תודה על ההערה! כבר קרה לי בעבר ויותר מפעם אחת... מנסה לשים לב לכיווני הסגירה עכשיו. שים לב לעדכון הבא...

[און יעקבסון]

לא פחות מאשר המכונית עצמה (כל מכונית), או השיפוץ שלה, מה שמעניין הוא הסיפור שמאחוריה. בין אם הסיפור האישי המסויים שלה (אצל מי היא הייתה, מה היא עשתה, כמה זמן היא עמדה ואיפה), בין אם הסיבות שהביאו (אותי, למשל) לבחור לשיפוץ דווקא בטנדר ישראלי ובין אם בהיסטוריה של הדגם זה או אחר ובכלל.

אז יש פרטים ברורים וידועים, כמו ההיסטוריה של הדגם בכלל, ויש פרטים ידועים על ההיסטוריה של הפרט, כמו תאריך עליה לכביש, המופיע ברישיון הרכב. אבל יש פרטים "מאחורי הקלעים" שאין דרך לדעת אותם היום, בפרספקטיבה של 30 שנה מאוחר יותר (במקרה שלי) או של חמישים או שישים שנה (כמו במקרה של השבי סברבן בשרשור השכן. כמו, למשל, מתי ייוצר המנוע, או השלדה והמרכב, מתי נעשתה ההרכבה ובכלל, כל פרט שיכול לשפוך אור על ההיסטוריה הפרטית של מכונית מסויימת, כזו או אחרת.

אז גם זה מעניין אותי ומאחר שמחלקת הארכיון של "רום כרמל" היא מוסד הסתדרותי שעובד יום כן, יום לא (והיום לא וגם מחר לא, ובעצם אף פעם לא...), לא היה מהיכן לדלות את הפרטים, עד שאוצר ההיסטוריה של תעשיית הרכב הישראלית, יוחאי שנער, לקח על עצמו לדאוג לכל המסכנים.

יוחאי הגיע ביום שישי האחרון לבקר במוסך "דרך השטח" וכמה שחשבתי שהוא מקור בלתי נדלה של ידע על תעשיית הרכב הישראלית, הוא הפיל אותי לרצפה (תרתי משמע) שגיליתי שדי לו במבט אחד על לוחית הזיהוי של האסקורט של ניר בכדי להבין את מקור הייצור שלה, איזה סוג מנוע הורכב בה במקור ומדוע בכלל ייובאו אסקורט גרמניות למדינה בה היה בכלל ייצור מקומי של אותה מכונית. ואת כל זה (למעט נושא היבוא), הוא פיענח מקוד הדגם בלבד.

אחד הדברים המיוחדים שמציע יוחאי, מעבר לאתר המעניין שלו: http://israelmotorindustry.org/, זו את האפשרות לכתוב "תעודת מקוריות" עבור כל רכב שייוצר כאן בארץ, ולמעשה עבור כמעט כל רכב שגם יובא לכאן לארץ, זאת באמצעות מקורות המידע והארכיון עצום המידע וההיקף שלו.

 

אז ביקשתי וגם קיבלתי "תעודת מקוריות" עבור הטנדר שלי והנה, זה מה שקיבלתי. מעבר לפירוט המידע, גם למדתי מספר דברים על הטנדר שלא ידעתי.

 

אז שווה ומומלץ, במיוחד שאת השירות הזה מציע יוחאי ללא כל תשלום.

 

הנה, כאן:

http://israelmotorindustry.org/productioncertificate/

 

והנה התעודה עצמה:

[borsood]

אז ביקשתי וגם קיבלתי "תעודת מקוריות" עבור הטנדר שלי והנה, זה מה שקיבלתי. מעבר לפירוט המידע, גם למדתי מספר דברים על הטנדר שלא ידעתי.

מה עוד לא ידעת?

המשך בשיפוץ המרתק. תעבוד לאט וביסודיות כל החלפת בורג אצלך מעניינת.

[citromanbx]

אני נפעם כל פעם מחדש.פשוט תענוג לקרוא ועוד יותר...לקנא.סבלנות בשיפוץ שכל אחד היה מאחל לעצמו.יישר כח!

[און יעקבסון]

מה עוד לא ידעת?

המשך בשיפוץ המרתק. תעבוד לאט וביסודיות כל החלפת בורג אצלך מעניינת.

 

אני נפעם כל פעם מחדש.פשוט תענוג לקרוא ועוד יותר...לקנא.סבלנות בשיפוץ שכל אחד היה מאחל לעצמו.יישר כח!

 

תודה! ושוב תודה! כיף לדעת.

כמה דברים עיקריים עולים מתעודת המקוריות של הטנדר הזה. חלקם בחזקת חידוש, חלקם בחזקת חיזוק להשערות:

 

1. מספר השלדה הרשמי של הטנדר (המופיע ברישיונות). אין לו קשר אמיתי למספרי השלדה והבודי שנתנו במהלך הייצור.

2. שהיו שלוש סדרות ייצור של הבודי. (מה שמופיע כ-152-358). 150 מסמן שזו סדרת ייצור של הטנדר ולא סטיישן או גרסת ארבע דלתות רגילה. ה-2 מסמן שהמדובר בסדרת הייצור השניה מתוך שלוש שהיו בסה"כ. (ויתקן אותי יוחאי אם אני טועה).

3. את השלדה בנו במפעל "מתמר" בחיפה ולא תע"ש.

4. יחידת הכוח של רום כרמל 1301 משנת 1979 והילך היא למעשה מודל 1975 והסתבר לי מיוחאי שבניגוד לסיפורים שרצים כאן, הסטוק הזה של יחידות הכוח לא נקנה מאירן או דרך גוף שלישי והסיפור האמיתי מעניין הרבה יותר (אבל אני אשאיר את הבמה ליוחאי לספר על כך). כך או כך, המדובר היה על סטוק ישן של יחידות כוח (אם כי, עדיין עדכניות, כי הילמן אוונג'ר ומחליפותיה השתמשו באותו מנוע ממש עמוק לתוך שנות השמונים בפסי ייצור במקומות שונים בעולם).

5. סרן אחורי - תוצרת ישראלית ולא מוצר מדף מיובא.

6. הטנדר הזה קיבל רישוי בחיפה וככל הנראה חי באזור הזה כל חייו הפעילים, עד אשר אני הבאתי אותו לאזור המרכז.

 

אני חושב שהמדובר במגוון פרטים מעניינים ששופכים הרבה אור, מאששים וגם סותרים הרבה סיפורים שרצו במשך השנים על רום כרמל בכלל והטנדרים האחרונים בפרט (כמו, למשל, שהצבא כבר לא קנה אותם בכלל. ואני לא יכול לספור את מספר הפעמים בהם אנשים נשבעו לי בילדים שלהם שבצבא הם נסעו בטנדר רום כרמל...).

[A110]

ואני לא יכול לספור את מספר הפעמים בהם אנשים נשבעו לי בילדים שלהם שבצבא הם נסעו בטנדר רום כרמל...).

 

אולי זו שאלה של הגדרה

את הטנדרים שבתמונה, סוסיתא 77-78 עם מנוע פורד, הצבא קנה מרום כרמל.

[און יעקבסון]

אולי זו שאלה של הגדרה

את הטנדרים שבתמונה, סוסיתא 77-78 עם מנוע פורד, הצבא קנה מרום כרמל.

 

כן, חשבתי על זה, אבל לא נראה לי שהם היו כל כך מתוחכמים. עד היום הרי קוראים לרום כרמל - סוסיתא. אבל לך תדע...

 

ואם כבר, יוחאי, אז שאלה: מדוע הפסיק הצבא לרכוש טנדרים ישראליים, אבל המשיך לרכוש את גרסאות הסדאן ארבע דלתות של רום כרמל, עד גמר הייצור?

אני מניח שהאפשרות לרכוש את הטנדרים המחודשים הונחה בפתחו של הצבא, שבחר לסרב, לא כך? האם ידוע למה ומדוע?

[A110]

 

מדוע הפסיק הצבא לרכוש טנדרים ישראליים, אבל המשיך לרכוש את גרסאות הסדאן ארבע דלתות של רום כרמל, עד גמר הייצור?

אני מניח שהאפשרות לרכוש את הטנדרים המחודשים הונחה בפתחו של הצבא, שבחר לסרב, לא כך? האם ידוע למה ומדוע?

 

אני לא יודע, ויכול רק לנחש: את הסוסיתא התחייבו לקנות ב- 1976, אולי גם מתוך אינרציה. הצבא השתמש אז בשני טנדרים גדולים הרבה יותר: פז'ו 404 ודודג' W-200. אולי הרום היתה קטנה מדי לצרכי הצבא.

[און יעקבסון]

ממש לפני שמתחילים לחווט את תא המנוע בצמת החשמל החדשה, הוצאתי (שוב) את טריו המצנן/מניפה/מעבה, לשולחן העבודה.

המטרה: החלפת התקע המקורי של מנוע המניפה (של קיה, להזכירכם, ואין לי את הצד השני), בתקע אוניברסלי מקובל ונפוץ.

בהזדמנות זו, גם התחלתי לנתב את הצינור העליון של המצנן, אותו צינור האמור לנקז את האוויר מהמצנן - למיכל העיבוי.

 

בבקשה:

 

1. התקע המקורי של המצנן.

2. אותו תקע הוסר, אחר כבוד, והנה "הנקבות" החדשות מורכבות.

3. השקע האוניברסלי מורכב במקומו ומעוגן על ידי חבק - שלא יילך לשום מקום.

4. הנה, גם מהזווית הזו.

5. צינור הניקוז העליון של המצנן מנותב לאורך המצנן, לכיוון ממנו הוא ייתפצל למיכל העיבוי המורכב על קיר האש. בכדי שלא יזוז או ישחק בברזל, הצינור מעוגן למקומו באמצעות שני חבקים.

 

לגבי השלב הבא שעשיתי, ניר (שהוא הכי פדאנט) הניד ראשו ברחמים ואמר לי שזה כבר באמת מוגזם. אבל לא יכולתי להתאפק... אפילו שאם לא הייתי מספר - רק אני הייתי יודע. פרטים - בהמשך.