מבחן דרך: מרצדס C63s

[RK]

כיף הוא נושא מאד אינדיווידואלי. עבור אחד זה יהיה ריקוד על המגבלות, עבור אחד זה יהיה מכה במשענת הראש בתאוצה חזקה, טחינת סלעים בזויות מרכב מטורפות - מה לא? אין לזה גבול. זה לא גורע מטיב האוטו - לא ה-63, שהיא באמת מכונה מופלאה, ולא ההורקאן, שהיא עדיין הדבר הפסיכי ביותר שיצא לי לנהוג בו (מקלארן ברשימה, לפי עדויות של חבר טוב). אני לא יכול להשוות את ה-63 לקארט 2 פעימות, זה לא יהיה הוגן לאף אחת מהן. לכן אני לא ציינתי את ההעדפות האישיות שלי למבחן, כי לא אני נבחנתי, ה-63 נבחנה. 

 

ההעדפות האישיות שלי הן אכן לכיף יותר נגיש, כמו שכתבתי לעיל, למכוניות שאני יכול למצות יותר מסך יכולתן באופן יחסי, אבל כמו שניב כתב - זאת תוצאה של תהליך שלקח לא מעט שנים והתנסות בלא מעט מכוניות. צריך להגיע לזה, וצריך מספיק ניסיון ובטחון ביכולת הנהיגה שלך (כמו גם, לא פחות חשוב, הכרה במגבלות שלך) כדי להיות שם, במיוחד כי בניגוד לאותה תקופה עליה דיברתי בכתבה, הביצועים היום נגישים לכל. גם אחיזה "מכאנית" עצומה בעקבות שיפור בלתי נתפס בטכנוליגיית צמיגים וגידול בלתי פרופורציונאלי במידותיהם, וגם התקדמות של העזרים האלקטרוניים. שוב, קבלו את זה בפרופורציות - רוף CTR, מפלצת שמאד קשה לשמור אותה נוסעת ישר תחת האצה, עשתה 8:05 בנורבורגרינג. ה-C63S עשתה 7:44, בידי עיתונאי - כלומר לא בגרסא מותאמת, משופרת ועם מסקינגטייפ על כל רווח כמו בכל מקצה שיצרן מעורב בו. ורק לפרופורציה - הרוף הוא גרסא משופרת של אחת המכוניות המשוגעות של אז ממילא - 911, וה-63 היא גרסא משופרת של מכונית משפחתית, שבגדול - כל אחד עם ידע בסיסי בקווים יכול לנהוג אותה מהר. ההישג הטכנולוגי כאן הוא בלתי נתפס. אם נגיע שוב להורקאן, זה פחות או יותר מצב דומה - ההורקאן, עד כמה שהביטוי הזה מתאים למכונית שעושה 80-180 קמ"ש ב-4.5 שניות, היא פודל לנהיגה. וברור מאליו שזה הישג של המהנדסים - זאת  לא גולף GTI בה מתלוננים על שעמום. זאת מכונית שדורשת אינסטיקטים של טייס קרב בקצב אליו היא מגיעה, ולכן להנגיש כזאת עוצמה זה לחלוטין הישג הנדסי. כל נהג עם מעט ניסיון ספורטיבי יכול לקחת אותה ולהקיף איתה מסלול בקצב עליו לא העז לחלום. ינסה אותו הדבר בקונטאש או בדיאבלו, וימכור את הבית כדי לשלם את התיקונים. אבל זה הויכוח הנצחי בין טכנולוגיה לטוהר וטהרנות. גם טייס קרב יעדיף מיראז' או ספיטפייר לכיף שלו, אבל למלחמה יצא ב-F16I, כי מה לעשות, העולם אינו עוצר במקום.

 

דילמות לא פשוטות.

[ניב981]

לפני 5 שעות, Doron_Z כתב:

תודה על התגובה ניב, נהנתי לקרוא והחכמתי. נראה שהטון שעלה מהכתבה של רומן שונה משלך, הוא כן התלהב מהרכב אבל כנראה בגלל שהוא רואה את הדברים מנקודה של בוחן רכב ולכן הוא מעריך את גודל ההישג ובוחר לציין אותו כי זה לא מובן מאליו.

 

למרות שאין לי ממש ניסיון בנהיגה שכזו אני כן מבין את נקודת המבט שלך ואני יכול להזדהות איתה במידת מה אפילו ללא ניסיון בפועל.

 

מתוך סקרנות, על איזה רכב יוצר חיוכים אתה נוהג?

פיאטה...

ובשמה המלא: אבארט 124 ספיידר ידנית. 😀

[ניב981]

לפני 2 שעות, RK כתב:

כיף הוא נושא מאד אינדיווידואלי. עבור אחד זה יהיה ריקוד על המגבלות, עבור אחד זה יהיה מכה במשענת הראש בתאוצה חזקה, טחינת סלעים בזויות מרכב מטורפות - מה לא? אין לזה גבול. זה לא גורע מטיב האוטו - לא ה-63, שהיא באמת מכונה מופלאה, ולא ההורקאן, שהיא עדיין הדבר הפסיכי ביותר שיצא לי לנהוג בו (מקלארן ברשימה, לפי עדויות של חבר טוב). אני לא יכול להשוות את ה-63 לקארט 2 פעימות, זה לא יהיה הוגן לאף אחת מהן. לכן אני לא ציינתי את ההעדפות האישיות שלי למבחן, כי לא אני נבחנתי, ה-63 נבחנה. 

 

ההעדפות האישיות שלי הן אכן לכיף יותר נגיש, כמו שכתבתי לעיל, למכוניות שאני יכול למצות יותר מסך יכולתן באופן יחסי, אבל כמו שניב כתב - זאת תוצאה של תהליך שלקח לא מעט שנים והתנסות בלא מעט מכוניות. צריך להגיע לזה, וצריך מספיק ניסיון ובטחון ביכולת הנהיגה שלך (כמו גם, לא פחות חשוב, הכרה במגבלות שלך) כדי להיות שם, במיוחד כי בניגוד לאותה תקופה עליה דיברתי בכתבה, הביצועים היום נגישים לכל. גם אחיזה "מכאנית" עצומה בעקבות שיפור בלתי נתפס בטכנוליגיית צמיגים וגידול בלתי פרופורציונאלי במידותיהם, וגם התקדמות של העזרים האלקטרוניים. שוב, קבלו את זה בפרופורציות - רוף CTR, מפלצת שמאד קשה לשמור אותה נוסעת ישר תחת האצה, עשתה 8:05 בנורבורגרינג. ה-C63S עשתה 7:44, בידי עיתונאי - כלומר לא בגרסא מותאמת, משופרת ועם מסקינגטייפ על כל רווח כמו בכל מקצה שיצרן מעורב בו. ורק לפרופורציה - הרוף הוא גרסא משופרת של אחת המכוניות המשוגעות של אז ממילא - 911, וה-63 היא גרסא משופרת של מכונית משפחתית, שבגדול - כל אחד עם ידע בסיסי בקווים יכול לנהוג אותה מהר. ההישג הטכנולוגי כאן הוא בלתי נתפס. אם נגיע שוב להורקאן, זה פחות או יותר מצב דומה - ההורקאן, עד כמה שהביטוי הזה מתאים למכונית שעושה 80-180 קמ"ש ב-4.5 שניות, היא פודל לנהיגה. וברור מאליו שזה הישג של המהנדסים - זאת  לא גולף GTI בה מתלוננים על שעמום. זאת מכונית שדורשת אינסטיקטים של טייס קרב בקצב אליו היא מגיעה, ולכן להנגיש כזאת עוצמה זה לחלוטין הישג הנדסי. כל נהג עם מעט ניסיון ספורטיבי יכול לקחת אותה ולהקיף איתה מסלול בקצב עליו לא העז לחלום. ינסה אותו הדבר בקונטאש או בדיאבלו, וימכור את הבית כדי לשלם את התיקונים. אבל זה הויכוח הנצחי בין טכנולוגיה לטוהר וטהרנות. גם טייס קרב יעדיף מיראז' או ספיטפייר לכיף שלו, אבל למלחמה יצא ב-F16I, כי מה לעשות, העולם אינו עוצר במקום.

 

דילמות לא פשוטות.

זן ואומנות תחביב הנהיגה

 

נתחיל מהסוף. אכן העולם אינו עוצר במקום. לא ירחק היום, והשינוע שלנו ממקום למקום ייעשה בידי מכונות אוטונומיות מונעות חשמל. 

מכוניות יהפכו לתחביב בלבד ואותן, כך נראה, ניתן יהיה לנהוג במסלולים בלבד. 

במובן זה, הקידמה לא בדיוק מיטיבה עמנו, חובבי ההגה. 

 

הטענה שלי, היא שגם ההתפתחות הטכנולוגית הנוכחית, המקדשת את המרוץ אחר הזמנים, מי יגלח עוד כמה עשיריות שנייה בנורבורגרינג וייעשה שיא חדש בסגמנט כלשהו, כששיאים נשברים בזה אחר זה, גם היא עצמה, לא עושה עמנו חסד. 

ישאל עצמו כל פטרולהאד האם המלכה החדשה בשכונה, זו שעשתה את השיא החדש ברינג, האם היא מלהיבה יותר? מרגשת יותר? כייפית יותר? אני מוכן להסתכן ולהניח שמרביתנו יענו על כך בשלילה. 

ואני חלילה לא מזלזל בהישג הטכנולוגי האדיר של המהנדסים בשטוטגרט או בבווריה או במרנלו, או בכל מקום אחר. רחוק מזה. אני רק טוען שבמרוץ המטורף הזה, אחר הזמנים הבלתי שפויים, וכן, גם בהנגשה של אותם זמנים לנהגים חובבים, משהו התפספס. הוחמצה החווייה של הנהיגה ברכב מתקשר, מעורב, שובב, ונגיש במהירויות שפויות ולא מבעיתות. כן. הנגישות הזו כבר לא קיימת יותר. הנגישות לנהוג ברכב על המגבלות גם כשאתה לא שומאכר, וגם לא בר ברוך. 

 

את זה הבין קולין צ'פמן הגאון בשנות השישים של המאה שעברה. בפרפראזה על אימרתו האלמותית, אומר כך: 

if you want to have fun, add lightness. 

והמלוכסנים בהירושימה לקחו את הפלטפורמה של הלוטוס אלאן ועשו את המיאטה האגדתית, שעל גילגוליה ודורותיה, מיוצרת כבר למעלה מ 50 שנים. 

והטויובארו, גם היא טייק אוף על אותו רעיון. 

אז יש לי הרבה הערכה וכבוד למרקס הברוטאלית.

אם אמשיך את המשל של רומן, אז למלחמה כנראה שהייתי לוקח אותה. ולהבדיל - לטיול שבת או ליום מסלול? 

אין דילמה. לא, תודה. 

[RK]

זה בדיוק העניין, רק שבמידה רבה, הכיף העצום במכוניות של פעם נבע מהיותן "פגומות" - סף האחיזה היה נמוך יותר, ויכולת הנדסית משוכללת פחות גרמה לאותם הדברים שאנחנו נהנים מהם - הגה לא משוכך דיו ומעביר מידע לידיים שלנו, מתלים אוחזים פחות ואנחנו נהנים מריקוד המגבלות - ככל שהמכונית "טובה" יותר, כך היא עושה את כל הדברים האלה בשבילנו.

 

המסקנה היא כמובן שאנחנו רוצים מכוניות טובות פחות, ונהנים מהן יותר. זה פרדוקס, אבל במידה רבה זה המצב.

 

לגבי מלחמה ובאופן אישי - אני מניח שאם ברכישת הרכב שלי הייתי שם זמני הקפה ליעד, או הייתי מתחרה פעיל בטיים-אטאקס למיניהם, הייתי לוקח סיוויק טייפ R בלי לחשוב פעמיים. זאת מכונת מלחמה ממוקדת (ובהיותה מצוידת הנעה קדמית גם קלה לנהיגה לאין שעור), שבזמן שרכשתי את הברז הייתה לא ממש רחוקה במחיר, וההבדל בזמני ההקפה הוא תהומי. אלא שאני רציתי להנות יותר במהירויות פליליות פחות, וגם, כתוצאה מאותם פגמים (שלאור ההתקדמות הטכנולוגית של היום פשוט הוכנסו לברז בכוח, וגם למיאטה למעשה) ללמוד לנהוג יותר טוב ואכן, אחרי שנתיים איתה אני נהג הרבה יותר טוב ממה שהייתי. כפועל יוצא זה גם הביא אותי למבחן הזה (ואחרים כמובן) מנקודת מוצא טובה ונינוחה יותר, אבל זה כבר עניין אחר.

[YNV]

הירהרתי לא מעט מה כותבים על ה-C63.

כבר בהתחלה די ברור לי שהיא גדולה עלי בכמה וכמה מידות. בכבישים המפותלים בואכה אדמית, המרצדס מפתחת קצב מבהיל. היא גורמת לי לנהוג מהר, לבלום מאוחר ולחלק הזה, בקצה האחורי של המוח, להזכיר ששני ילדים ואשה מחכים לי בבית.

אם מתעלמים לרגע מהאגזוז הנושף ורושף, הכל מתבצע בלי יותר מדי דרמה. היכולות גבוהות באופן קיצוני. שפע של כח, אפס דעיכה בבלמים (הנהדרים), הגה קצר ותיבת הילוכים ששומרת אותך תמיד בתחום היעיל (ועם נתון מומנט כזה - זה חתיכת תחום).

דווקא במושב הימני, אחרי נסיעה באותו קטע כביש לצד שני נהגים נהדרים, כל אחד בסגנון שלו, אפשר היה להתרכז בגמדים הקטנים של המחשב. הם עובדים כל הזמן. אבל ממש כל הזמן. משחררים רסן ואז משתלטים עליו באופן כירורגי.

בתוך המסלול, קטע כביש קצר סיפר את כל הסיפור. עליה אחרי ישורת, פניה הדוקה שמאלה, הצרה של הכביש בגלל עבודות, אספלט שבור ואין שולים.

שניהם הגיעו במהירות גבוהה. אחד בלם בנחישות ולקח קו מדוייק בתוך הסיבוב. השני בלם באגרסיביות הרבה יותר מאוחר, ונכנס באלימות (והרבה יותר מהר) לתוך הסיבוב עם האספלט השבור. 

בכל אחד מהמקרים ה-C63 הגיבה אחרת. הבלימה, המתלים, המעבר על שברי האספלט. בלימה נקודתית של גלגל והקשחה של בולם. ובחזרה לגז, השתלטות על פרץ הכוח המשכר בהתאם ל(אי) אחיזת הצמיגים באספלט המחורץ.

זו היתה בעיקר תצוגת יכולת טכנולוגית מהממת. אפשר היה לחוש איך המרצדס מתאימה את עצמה לזה שאוחז בהגה, מנתבת את הכוח האדיר שלה לכביש בהתאם לקו, לכוחות הצידיים ולמגבלות הסלילה. אבל גם נאבקת בחיסרון הגדול של הפלטפורמה - 1820 ק"ג שגם עם שורת גמדים חרוצים שנותנים עבודה, קשה להסתיר אותם.  יש בה המון דברים, אבל קלילות אין בה. 

כשחזרתי לברז שחיכתה בחניה, נזכרתי במדעני נאס"א, ששנים פיתחו עט כדורי שיפעל בחלל במצב של חוסר כבידה. הרוסים השתמשו בעיפרון. 

עריכה אחרונה ב-21 למרץ, 2020 על ידי YNV

[menir1]

כשהייתי בגיל 40, קניתי לעצמי (בפעם הראשונה) מתנת יום הולדת, קורס נהיגה מתקדמת של BMW על M3 (האחרונה עם מנוע 8 צילינדרים). כיוון שעד אז מעולם לא יצא לי לנהוג על מכונית הנעה אחורית, לקחתי קורס 1:1 עם ליאור לוי על BRZ בנס-הרינג לפני היציאה לקורס כדי שלא אעשה בושות. הקורס של BMW היה מהנה מאד, 2.5 ימים משכרי חושים והסאונד של מנוע השמינייה של BMW נצרב לי במוח, אבל בשורה התחתונה נהניתי יותר עם ה-BRZ. הנגישות של המגבלות שלה הלמו הרבה יותר את המגבלות האנושיות שלי והפידבק שלה יותר טוב מזה שהגרמנייה ידעה לתת.

 

@RK אני לא חושב שנכון להגדיר את ה-BRZ (או מיאטה או 106/306 מלפני 20 שנה) כמכוניות פגומות, היופי המכוניות הללו שיש להן ניהוג משובח, והיזון חוזר שעושה את ההבדל עבור חובב ההגה. זה שמגבלות האחיזה נמוכות משמעותית ממפלצות הכח, זה רק יתרון ורחוק מלהיות פגם. מסכים עם @ניב981 בכל מילה.

[yuval1111]

סקירה מעולה עם הכתיבה הקולחת  של רומן ודיון מרתק על גבול הפילוסופיה של הנהיגה - תענוג צרוף!!

עריכה אחרונה ב-1 לאפריל, 2020 על ידי yuval1111

[KOOKE]

כתבה מקסימה ודיון עוד יותר מקסים.

 

בדיוק בגלל המגבלות שלי כנהג ובגלל מגבלות של למצות יכולות על כביש ציבורי בחרתי לקבל את מנת האדרנלין המוטורי שלי בטחינת סלעים בשטח עם רנגלר רוביקון משופר.

 

שם אין סיכון לאחרים, שם אין סיכון לרשיון הנהיגה והכי חשוב שם גם אין סיכון גבוה (יש סיכון אבל נמוך) לגוף כשמשהו משתבש - פשוט הכל במהירויות נמוכות יותר ולכל היותר הנזק יהיה לפח ולאגו.