V6 בריבוע - חוויות מאמריקה [Charger, 300C, Camaro, Maxima]

Mr. MAG · ב-1 ליוני, 2017

היוש. לא הייתי כאן הרבה זמן, אני בטוח שאף אחד לא התגעגע!

אבל הגיע הזמן שיצא משהו טוב מכל הרכבים שאני שוכר בחו"ל, חוץ מצמיגים הרוסים.

אקדים ואומר - בשנים האחרונות אני טס המון לחו"ל לעסקים, במיוחד ארה"ב, ובדרך כלל מתנייד ברכבי השכרה שונים. משתדל לשכור משהו שיפיג את השעמום, או יזמן לי צרות, תלוי את מי שואלים. מתוך הרכבים השונים, לפניכם חוות דעת על 4 מכוניות בעלות מכנה משותף אחד: לכולן מנוע V6, בנפח של כ3.6 ליטר המפיק כ300 כ"ס, אוטומטיות ואמריקאיות להפליא. כולן בטווח מחירים של בין 30 ל38 אלף דולרים. עם כל אחד מהרכבים הבאים ביליתי בין 8 ל 18 ימים של נהיגה יום יומית לאורך מאות עד אלפי מיילים, בחוף המערבי של ארה"ב.

הפרחחית - Dodge Charger SXT

[TABLE]

[TR]

[TD]

מנוע

[/TD]

[TD]

3.6L V6 - 292 HP

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תיבה

[/TD]

[TD]

8 הילוכים פלנטרית, שליטה ידנית מידית ההילוכים בלבד

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

הנעה

[/TD]

[TD]

אחורית

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

שנת דגם

[/TD]

[TD]

2016

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מועד השכרה

[/TD]

[TD]

אוגוסט 2016

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מיקום השכרה

[/TD]

[TD]

Herz בשדה תעופה סאן חוזה, קליפורניה

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תקופת השכרה

[/TD]

[TD]

10 ימים

[/TD]

[/TR]

[/TABLE]

מותג הרכב דודג' לא זוכה לפופולריות רבה בישראל, ובכל הכנות הוא מדשדש מאחורי מותגי הרכב האמריקאיים האחרים כמו שברולט ופורד מבחינת נוכחות בכביש גם בארץ המוצא שלו. עם זאת, לדעתי הוא אחד מהמותגים היותר מעניינים ומשמר גישה אמריקאית מאוד לטוב ולרע. בין אם זו מכונית השרירים שלו הצ'אלנג'ר (Challenger) שמתחרה בקמארו ומוסטנג אך לעומתן שומרת על מראה רטרו שבולט היום יותר מתמיד, גרסת ה SRT לצ'ארג'ר ששמה 700 כ"ס ברכב משפחתי ובמחיר שווה לכל נפש, או בהחלטה לייצר רכב מרוצי דראג חוקי לכביש עם נתונים שישאירו כל חובב רכב עם צורך לסדר את המכנסיים בדמות הChallenger Demon SRT.

הצ'ארג'ר הייתה נקודת המגע הראשונה שלי עם הדור הנוכחי של הרכבים האמריקאיים, ולמרות סט של חסרונות שידעתי לצפות מראש וגם כמה מפתיעים, הופתעתי ממנה לטובה ובתום עשרת ימי ההשכרה התחברתי אליה מאוד, בעיקר כי גם איפה שהביצוע לוקה בחסר הרעיון והגישה מתחברים מאוד למה שאני מחפש ברכב.

נתחיל בקצת פרטים יבשים: הצ'ארג'ר הוא רכב סדאן בקטגוריית ה full size החביבה על האמריקאים. בדגם ששכרתי מותקן מנוע V6 אמריקאי קלאסי בנפח 3.6 ליטרים שמפיק כמעט 300 כ"ס ואלו עוברים דרך תיבת 8 הילוכים אוטומטית לגלגלים האחוריים בלבד. השילוב הזה מפיק על הנייר האצה ל100 קמ"ש ב 6.3 שניות ועד למהירות מרבית מוגבלת אלקטרונית של 200 קמ"ש. קיבלתי את דגם ה SXT (רמה אחת מעל רמת הבסיס SE) ומבחינת אבזור הרכב הגיע עם מערכת מולטימדיה מקורית שעוד ניתקל בה בהמשך השולטת גם על בקרת אקלים מפוצלת ותומכת רדיו לוויני Serius XM, מערכות בטיחות בסיסיות כמו ABS, סיוע בעליה ובקרת אחיזה ניתנת לניתוק, גלגלי 18", בקרת לחץ אוויר, מפתח חכם המאפשר פתיחה והנעה ללא מפתח כמו גם הנעה מרחוק, מחשב דרך עם מסך בלוח השעונים בעל 8 תצוגות (מד מהירות דיגיטלי, לחץ אויר, מצפן, מדיה וכדומה) ותאורת יום LED DRL.

[הערה: כל האבזור הזה מופיע פחות או יותר בכל שאר הרכבים שבפוסט ולכן כאן אפסיק לציין אותו]

מבחינת עיצוב, צריך לקחת בחשבון שמדובר ברכב ענק שבולט מאוד בכביש. בחניה מקבילה הוא יבלוט כמה סנטימטרים יותר מרכב משפחתי סטנדרטי (רחב ב11 ס"מ ממאזדה 3, ובאורך של יותר מ5 מטרים ארוך בכ21 ס"מ ממאזדה 6). אני אוהב מאוד את עיצוב הסבכה הקדמית הנוכחי, אך העיצוב של אחורי הרכב בעוד שהוא שרירי ואגרסיבי קצת מיושן בעיניי. בפנים הרכב מתגלה אחת הבעיות העיקריות של הצ'ארג'ר והיא תנוחת הנהיגה והראות ממושב הנהג - השמשות מרגישות קטנות מידי ויוצרות תחילה תחושה של נהיגה בנגמ"ש, עם קונסולה ולוח שעונים מאוד אנכיים וגבוהים שמחמירים את ההרגשה הזו ותא מטען גבוה שמקשה מאוד על הראות לאחור ובהתאם על תמרוני חניה. זה לא רכב שבו הנהג מרגיש קרוב לכביש ודורש הסתגלות למימדים החיצוניים ותחושת ה"התבצרות" במושב הנהג.

בנהיגה, לא מדובר ברכב בעל ביצועים חריגים בנוף האמריקאי אך בהשוואה למה שזמין בישראל מדובר במפלצת. התאוצה מורגשת היטב, ובזכות תיבה אוטומטית מוצלחת ונמרצת למדי עם יחסי העברה קצרים יש כח זמין בכל מהירות וההאצות מרגישות חלקות וליניאריות יחסית. מהר מאוד גיליתי שלרכב זנב שמח במיוחד והוא יצא לטייל בשמחה בלחיצה על הגז בעת פניה, גם במהירות עירונית. המשמעות היא שלנהג לא מנוסה הרכב עלול להיות מפחיד מעט (ועל כך יעידו עובדי חברת ההשכרה, שטענו שרוב מי שלוקח את הרכב הזה מחזיר אותו מהר ומחליף למשהו יותר מתורבת) אך מי שמחפש לבחון את עמידות הצמיגים האחוריים בהחלט יכול להפיק לא מעט הנאה.

לסיכום, הצ'ארג'ר היא לא מכוניות לעיר או לכבישים צרים וטכניים, בגלל גודלה ומשקלה והתנהגות כביש מאוד אמריקאית, אך היא כן מהווה לטעמי איזון מעולה בין פרקטיות לבין הנאה בנהיגה מסוג מאוד מסוים, ובכבישי קליפורניה הארוכים היא מרגישה בבית. בכל תקופת ההשכרה החיוך ירד לי מהפנים רק לרגע קצר - כששוטר תנועה אמריקאי עצר אותי על נסיעה ב100 מייל לשעה בכביש של 65. אולי בזכות זה שאני תייר ואולי בזכות המצב רוח הטוב יצאתי מזה עם נזיפה קלה בלבד, ולמרות שהשתדלתי להמשיך הלאה במהירויות שלא עוברות את ה80 (בהתאם להוראותיו של השוטר, "נסה לא לנהוג יותר מהר מכל שאר הרכבים") הצ'ארג'ר המשיכה לשעשע אותי לכל שאר התקופה.

הגנגסטרית - Chrysler 300C

[TABLE]

[TR]

[TD]

מנוע

[/TD]

[TD]

3.6L V6 - 292 HP

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תיבה

[/TD]

[TD]

8 הילוכים פלנטרית, ללא שליטה ידנית

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

הנעה

[/TD]

[TD]

אחורית

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

שנת דגם

[/TD]

[TD]

2016

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מועד השכרה

[/TD]

[TD]

אוקטובר 2016

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מיקום השכרה

[/TD]

[TD]

Alamo בשדה תעופה SeaTac, סיאטל, מדינת וושינגטון

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תקופת השכרה

[/TD]

[TD]

18 ימים

[/TD]

[/TR]

[/TABLE]

את הקרייסלר 300 שכרתי בשעת ערב בשדה התעופה של סיאטל מחברת Alamo, מאחר ומטרת הביקור הייתה חופשה. סיאטל הייתה הנקודה הראשונה במסלול לאורך החוף המערבי שסופו בסן פרנסיסקו, ולכן רציתי רכב שאהנה לנהוג בו לתקופה הארוכה של 18 ימים ולאורך מרחקים ארוכים, של מאות מיילים ביום. אחד הדברים שאני אוהב באלאמו הוא שבשדות תעופה רבים, החוזה הוא עבור קטגוריה של רכב והלקוח יכול להגיע לחניון ולבחור כל רכב זמין בקטגוריה, המפתחות כבר בפנים! הבחירה הייתה בין שברולט אימפלה, הקרייסלר, וביואיק להקרוס. לשלושתן מנוע דומה המפיק נתונים דומים, אך אינני חובב של מותג הביואיק (בעיניי רכב לפנסיונרים) ואילו האימפלה הייתה בעלת הנעה קדמית וקצת גדולה מידי לצרכים שלי. ננסה את הקרייסלר!

בנסיעה הראשונה כבר שמתי לב ל3 מאפיינים מרכזיים בדגם הזה: ה300 חולקת מכלולים רבים עם הצ'ארג'ר שנהגתי בה קודם והיא מהירה וגדולה בהתאם; היא מאובזרת למשעי בכל גאדג'ט שארצה; ולמרות הדמיון לצ'ארג'ר על הנייר היא רכב שונה בתכלית.

נתחיל שוב מהיבש: המידות ומערכת ההינע, כמו גם הביצועים, דומים מאוד לצ'רג'ר. ההבדל המרכזי הוא שתיבת ההילוכים האוטומטית מופעלת מכפתור עגול גדול (דומה במראה למערכת הiDrive של BMW) וחסרת כל מצב ידני. אין שום דרך לשלוט ב8 ההילוכים שלה ידנית (בשונה מדגם הS ה"ספורטיבי" שכן מציע שליטה מההגה). ההחלטה הזו אומרת לך הנהג: "שב ותנוח" אך התפעול של הכפתור לא אינטואיטיבי ודרש ממני מבט לעברו בכל העברת הילוך גם בתום מספר שבועות של שימוש. גם בשאר הרכב ניכר דמיון מה לדודג' ונראה שחלקים רבים הגיעו מאותה מכולה, כמו מערכת המולטימדיה שגם פה שולטת על כל מערכות הרכב כולל בקרת האקלים המפוצלת, ומקנה תפעול נוח ועיצוב מכוער למדי, או הגה דומה בצורתו אך בעל גימור וחומרים טובים בהרבה. חלקים אחרים לעומת זאת הם בבירור ייחודיים לקרייסלר : המושבים הם כורסאות ממחלקת עסקים, עם מעט מאוד תמיכה צידית כמו ברוב האמריקאיות אבל המון מקום גם לאדם רחב מימדים וריפוד עור נוח ורך. אותם מושבים כאן מתכווננים חשמלית בכל הכיוונים ויכולים גם חימום וגם קירור - הלוואי והיה לי ברכב כאן בישראל! גם ההגה מחומם, כי אם כבר. הקרייסלר הגיעה גם עם גג פנוראמי נפתח שמכניס הרבה אור, מצלמת רוורס ומספר מערכות בטיחות, ושעון אנלוגי בחלקה העליון של הקונסולה המרכזית - נסיון מיותר וסר טעם להקנות לתא הנוסעים מראה יוקרתי כביכול.

חיצונית הקרייסלר בעלת מראה ייחודי שאי אפשר לבלבל עם רכב אחר. זוויתית, מאסיבית, ואגרסיבית מאוד אך לגמרי לא ספורטיבית, עם גלגלי 18" בוהקים ואביזרי כרום היא נראית פחות רכב למנהלים מגושמים (השוק לו היא כנראה מכוונת) ויותר לגנגסטרים שלא שמעו על טרנד הג'יפים סטייל אסקלייד. מה שבטוח, understated היא לא. למרות המראה החיצוני מדובר ברכב נעים מאוד לשהיה. העיצוב הפנימי מרגיש יוקרתי יותר מקטגוריית המחיר של הרכב, בידוד הרעשים טוב ומערכת ההינע והמתלים מכוילים לנוחות מרבית (שוב, בשונה מדגם ה S). הנוחות והאבזור שיחקו תפקיד משמעותי למדי בטיול, במיוחד בנהיגה בת היומיים מפורטלנד לאגם טאהו בקליפורניה, נהיגה של 700 מייל שרובם בכבישים מהירים משעממים במיוחד וגולת הכותרת: דלקת ריאות אצלי, הנהג, עם חום 39 בזמנים הטובים יותר ושעול בלתי פוסק (בשלב הזה לצערי עוד לא ידעתי שמדובר בדלקת ריאות והטיפול הסתכם בגלונים רבים של תה מתחנות דלק).

הביקור בטאהו היה גם המקטע העיקרי בו יכולתי לבדוק את היכולות של הקרייסלר בכביש. לאחר היציאה מסקרמנטו לכיוון דרום האדם מתחילה עליה מתונה להרים וכעבור כמה עשרות מיילים הכביש הופך במפתיע מכביש מהיר וישר לכביש הררי חד נתיבי ומפותל עם נוף מדהים שישמחו להסיט את דעתו של כל נהג ולשלוח אותו לנהר או תהום או סתם עץ בן מאות שנים. המצב הבריאותי לא אפשר לי באמת לבדוק את היכולות של הקרייסלר עד הסוף, כמו גם התנועה הערה בנתיב הזה, אך לכמה תובנות כן הגעתי.

הקרייסלר היא מהרכבים שמרגישים הרבה פחות מהירים ממה שהם באמת. אני מתרשם מאוד מההתנהלות הזו אך לא אוהב אותה, ההעדפה שלי היא לרעש והתרגשות. הקרייסלר יושבת היטב על הכביש ומתמודדת מעולה גם עם כביש מפותל וטכני מאוד, בעוד שבפנים יכול לשבת הנהג וללגום תה בשקט. במשך כל הטיול לא הצלחתי להוציא אותה משלוותה (שלא כמו אשתי שבילתה לא מעט זמן בלפיתה חזקה של ידית הנוסע).

לקרייסלר האצה ליניארית מאוד וחזקה שלא יוצרת בעיה באף עקיפה או עליה, ריסון מרכב בפניות טוב בהרבה ממה שציפיתי (אבל לא ספורטיבי) וכנראה בזכות ההנעה האחורית גם יכולת מרשימה ביחס לגודל ולהמשיך להתמודד עם הגה בידיו של מי שבברור לא קהל היעד שלה. האחיזה הייתה מצוינת (שוב, בהשוואה לציפיות) ואפשרה לי לנהוג מהר מאוד גם בגשם זלעפות בירידה חזרה לסקרמנטו. אולי זה בזכות העובדה שהיא מבוססת על דור ישן מאוד של מרצדס E-קלאס, אך עם כל משקלה הקרייסלר מרגישה כמעט כמעט רכב שניתן להנות איתו בכביש. דווקא בגלל זה, המחסור בשליטה בהילוכים והכיול המנומנם שמחסירים כל ריגוש מהחוויה מהווים אכזבה מרה יותר.

הספורטיבית: Chevrolet Camaro RS 2LT

[TABLE]

[TR]

[TD]

מנוע

[/TD]

[TD]

3.6L V6 VVT - 335 HP

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תיבה

[/TD]

[TD]

8 הילוכים פלנטרית, שליטה ידנית מההגה

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

הנעה

[/TD]

[TD]

אחורית

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

שנת דגם

[/TD]

[TD]

2016

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מועד השכרה

[/TD]

[TD]

ינואר 2017

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מיקום השכרה

[/TD]

[TD]

Herz בשדה תעופה ג'ון ויין, קליפורניה

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תקופת השכרה

[/TD]

[TD]

10 ימים

[/TD]

[/TR]

[/TABLE]

את הקמארו שכרתי בשדה התעופה של מחוז אורנג' דרומית ללוס אנג'לס בנסיעת עבודה, כשדרוג בתוספת תשלום על הרכב השכור המקורי. לשמחתי, מזג האוויר היה מעולה לינואר והקמארו הגיעה עם גג נפתח. מה שנקרא, jackpot. לא אשקר לכם - למרות שמתחת לפני השטח הקמארו לא שונה מהותית מכל רכב פול-סייז אמריקאי ממוצע, היא סמל בעיניי - אחת ממכוניות השרירים האגדיות של אמריקה, והתרגשתי מאוד מההזדמנות לנהוג בה בעשרת הימים שלפניי.

הקמארו נותנת בדיוק את מה שציפיתי - מחד, יותר מיקוד על נהיגה (ואולי התנהגות) ספורטיבית ותחושת איכות, ומאידך רמת פרקטיות נמוכה משאר הרכבים בפוסט הזה. הקמארו מכילה ארבע מושבים תאורטיים אך על 172 סנטימטריי המועטים, ותנוחת נהיגה קרובה (וקרבית) - למושב האחורי יכנס רק קטוע רגליים. הקמארו בעלת מידות חיצוניות נכבדות, אך מציגה בפועל תא נוסעים צפוף למדי, גם בזכות תנוחת הישיבה הנמוכה מאוד והמושבים התומכים והעמוקים יחסית לאמריקאית, אך לא רק. תא המטען הוא כמובן בדיחה ועם הגג במצב פתוח מתיר מקום רק לתיק גב קטן ומזוודת טרולי קטנטנה. את המזוודה הגדולה מיקמתי במושב האחורי והיא מילאה אותו. מקומות אחסון בפנים הרכב? כמעט ואין.

נוחת הישיבה כאמור נמוכה ובשילוב עם מכסה מנוע ארוך וחלונות צרים מאוד, הראות לבחוץ ובמיוחד לגבולות הרכב מוגבלת מאוד. בגרסת הקבריולה בעלת גג הבד, משולבת שמשה אחורית מפלסטיק שקטנה אף מהדגם בעל הגג הקשיח ומשאירה מעט מאוד מקום לבחון האם ניידת משטרה רודפת אחריך (לשם כך יש שמשה אחורית, לא?). למזלי, הקמארו מצויידת במערכת מולטימדיה המוכרת מדגמים אחרים של שברולט ארה"ב וכוללת מצלמת רוורס וחיישנים. אותה מערכת מולטימדיה מוצגת על מסך גדול ונגיש ליד, אך באופן אבסורדי מכוון בזווית כלפי הרצפה ופוגע משמעותית בנוחות. הגג נפתח חשמלית בלחיצה, אך יכול לעשות זאת רק במהירות נמוכה של 25 מייל לשעה ובעת סגירה אינו סוגר את החלונות ובמיוחד צריך לזכור את אלו האחוריים, בקושי חלונות בכלל שגודלם כגודל כף יד ולתפעולם נדרש מתג מיוחד ולא נוח. בקרת האקלים היא מפוצלת ומציגה ממשק משתמש מקורי ויעיל במקום - החוגות לכיוון הטמפרטורה הן גלגלים גדולים על פתח האוורור עצמו, עיצוב נדרש עקב השטח הקטן של הקונסולה המרכזית שפשוט יצא מעולה - זה פרט קטן אבל כל כך חכם ומספק.

בנהיגה הקמארו לא מאכזבת.עם כ40 כ"ס יותר האחרות ברשימה הזו ותאוצה ל60 מייל ב 5.1 שניות (רשמית) היא בין המכוניות החזקות ביותר בהן זכיתי לנהוג. בנוסף למצב הנהיגה הסטנדרטי ומצב נהיגה לשלג וגשם, היא כמובן בעלת מצב ספורט מתבקש בו היא מגיבה מהר יותר, אגרסיבית יותר והרבה יותר רועשת - אין שום סיבה לנהוג בה במצב אחר. העברת ההילוכים האוטומטית סבירה גם בנהיגה מהירה בזכות תיבת 8 הילוכים מודרנית וכשזו לא מספיקה, ניתן להעביר הילוכים מההגה. באופן מפתיע בעוד שהקמארו בהחלט מהירה מאוד ונותנת תחושת כח היא לא פרועה מידי וקלה מאוד לנהיגה - התחושה היא של רכב ספורטיבי יותר ורציני יותר ממה שהמראה החיצוני הכעוס מעיד.

לסיום, חוויית הנהיגה מתובלת הן בתאוצת ביניים חזקה ובועטת והן בצליל מנוע מעולה שמזכירים לך - הקמארו היא צעצוע לילדים גדולים והמטרה העיקרית בקניית רכב שכזה היא לא נהיגת מסלול, הסעת ילדים לבית הספר או שמיעת מוזיקה קלאסית. המטרה היא חיוך על הפרצוף. לצערי, החל מהיום השני עם הקמארו התחילה אחת מהסופות החזקות שידעה קליפורניה בשנים האחרונות - גשם זלעפות ירד על כבישי לוס אנג'לס והוביל גם למבול של תאונות (ספרתי לא פחות מ3 רכבים הפוכים בערב אחד!) וגם ל5 מטרים של שלג בהר ממות' הממוקם צפונה, כך שמהגג הנפתח לא זכיתי להנות כמו שחשבתי. מהנהיגה בקמארו, כביש יבש או רטוב, דווקא כן.

היפנית: Nissan Maxima SV

[TABLE]

[TR]

[TD]

מנוע

[/TD]

[TD]

3.5L V6 - 300 HP

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תיבה

[/TD]

[TD]

7 "הילוכים" רציפה CVT, שליטה ידנית מידית ההילוכים בלבד

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

הנעה

[/TD]

[TD]

קדמית

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

שנת דגם

[/TD]

[TD]

2017

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מועד השכרה

[/TD]

[TD]

מאי 2017

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מיקום השכרה

[/TD]

[TD]

Alamo בשדה תעופה SeaTac, סיאטל, מדינת וושינגטון

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תקופת השכרה

[/TD]

[TD]

8 ימים

[/TD]

[/TR]

[/TABLE]

לאחרונה חזרתי לסיאטל, אך הפעם דווקא לצרכי עבודה. בחרתי לשכור מאותה חברה ובאותה קטגוריה מאחר והייתי זקוק לרכב שיכול לשנע 4 מבוגרים גדולים בנוחות וידעתי שרכב כמו ה 300C או האימפלה יעשה את העבודה. כשהגעתי למגרש החניה, הוצגה בפניי אופציה חדשה שכלל שכחתי שהופיעה באתר - ניסאן מאקסימה. מאחר וב300 כבר נהגתי, ההתלבטות הייתה בין 2 רכבי הנעה קדמית - האימפלה הגדולה והסולידית או הניסאן בעלת העיצוב הספורטיבי והנמוך. הבחירה לא היתה קשה.

הניסאן היא רכב אמריקאי בתחפושת יפנית, או שאולי הפוך - אני בכל הכנות לא בטוח. העיצוב החיצוני אגרסיבי, ספורטיבי, בעל צללית מורכבת ושרירית וגובה נמוך יחסית למתחרות בקטגוריה. בהחלט יפני, ומזכיר שבניסאן יודעים גם לעשות מכוניות מעניינות (GTR מישהו?) בפנים הרכב הקו העיצובי ממשיך וסביבת הנהג מרגישה איכותית, עתידנית ומדויקת יותר הן מבחינת מראה והן הנדסת אנוש מאשר בחלק מהרכבים האמריקאיים, אך בו זמנית הייעוד הוא בהחלט השוק האמריקאי עם מנוע V6 דומה באופיו למתחרות, אבזור עשיר וכמובן איך לא - בלם רגל במקום יד. המרווח ל4 מבוגרים טוב אך תנוחת הישיבה לכולם נמוכה והדוקה יותר מברכבים אחרים בקטגוריה. גם כאן ישנה מערכת מולטימדיה בעלת מסך בגודל סביר אך מצטרף אליה גם פנל שליטה מהקונסולה המרכזית (איפה שבלם היד יכל להיות) שדומה במראה למערכות הגרמניות אך פשוט בהרבה ביכולותיו, ושלל כפתורים סביב המסך. למען האמת דווקא בתפעול מערכת המולטימדיה הרגשתי הרבה יותר תסכול מבאחרות למרות שעוצבה ויזואלית בצורה מוצלחת בהרבה, ובמיוחד סבלתי מכך שמערכת הbluetooth לא התחברה אוטומטית למכשיר הסמסונג גלקסי 6 שלי ודרשה התחברות ידנית רבת שלבים בכל הנעה של הרכב. הבעיה נפוצה ואפילו מופיעה כאזהרה במפרט הטכני של הניסאן הן בארץ והן בארה"ב.

נקודות נוספות דווקא לטובה הן המסך בלוח השעונים שנראה חד יותר וטוב יותר מבמתחרות, מצלמת רוורס מצוינת שמלווה גם בחיישנים קדמיים ואחוריים, שלל מקומות אחסון מצויינים (ואפילו רשת ארגון בתא המטען) וכפתור חימום מושבים מכאני שנשאר בהגדרה האחרונה בה היה ולא דורש הפעלה מחדש לאחר כל הנעה.

בנהיגה הניסאן מספקת את הסחורה בגזרת הכח אך לא בהתנהגות. היא בהחלט מהירה עם נתונים מוצלחים מאוד על הנייר, ותיבת ה CVT הרציפה מאפשר האצה מהירה מאוד וקצב גבוהה בכבישים המהירים, במיוחד כשהרכב במצב ספורט. לעומת זאת בפיתולים מתגלה רכב סביר בלבד - קצת גמלוני, רוכן ומבולבל יותר ממה שהמראה החיצוני מבטיח. במצב הסטנדרטי ההגה קל מידי ופוגע בתחושת הבטחון והתיבה מהססת להוריד הילוך. במצב ספורט הסל"ד נשאר גבוה יחסית ואיתו הרעש בתא הנוסעים, וההגה נהיה קשיח בצורה מלאכותית שאינה מתקשרת רבות לנהג. בקיצור - מראה ומותג לחוד, אם מצפים מרכב אמריקאי במהותו להתנהג כאירופאי או אפילו יפני, מתאכזבים. כרכב אמריקאי פרופר, הניסאן עולה מהווה תחרות נאה לחברותיה וגישה שונה אך אין לה את אותו אפיל - ייתכן שהיא רכישה חכמה בזכות אמינות טובה יותר או פרמטר אחר "של גדולים" אבל לי היא הרגישה מעט אבודה בין 2 העולמות.

סוף דבר

כל האמור לעיל מבטא את הדעה והחוויה האישית שלי - אני לא נהג מקצועי או כתב רכב, רק מישהו שנהנה לנהוג. אני בטוח שפספסתי דברים רבים בטקסט הזה, ואשמח אם תשאלו אותי עליהם, יש לי זכרון די טוב לפרטים וכנראה שאוכל לענות. פרט אחד שעליו באמת אין לי מידע הוא צריכת הדלק שפשוט אינני מודד ברכבי השכרה.

oryo · ב-2 ליוני, 2017

כתוב יפה

הייתי שמח לראות בסוף איזושהי השוואת head2head(2head) בין המשפחומטיות האמריקאיות שבדקת - הקמארו פחות שייכת להשוואה... (:

dorki · ב-2 ליוני, 2017

וואו איזה פוסט, תודה רבה!

נהגתי על הקמארו בגירסה ישראלית דומה עד זהה ונהנתי ממנה מאוד, תיארת אותה היטב.

ראות לאחור זניחה עד לא קיימת, ראות בעייתית לצדדים, מראות צד בלתי אפשריות, פלסטיקה לא משהו.

המון-המון כיף, מנוע שדורש שילחצו עליו, שלדה מדויקת והגה במשקל טוב.

אוטו פגז לחוליגן המצוי.

Mr. MAG · ב-2 ליוני, 2017

כתוב יפה
הייתי שמח לראות בסוף איזושהי השוואת head2head(2head) בין המשפחומטיות האמריקאיות שבדקת - הקמארו פחות שייכת להשוואה... (:

זו השוואה קצת קשה, אך תקבל.

החלטתי להוסיף להשוואה, בשביל הצחוק, את המשפחתית הגדולה השלישית הנמכרת ביותר בישראל לשנת 2016 - מאזדה 6. [מקור 1, מקור 2] וכך נראה מה אנחנו מקבלים שם, ומה פה. יש לי הרגשה שבסוף זה לא יהיה כל כך מצחיק. בחרתי במקום השלישי מאחר והמקום הראשון (סונטה) משווקת בגרסה שונה לחלוטין בארה"ב ואילו המקום השני (סופרב) כלל לא נמכרת שם.

נעשה טבלת השוואה קצרה:

[TABLE]

[TR]

[TD]

דגם

[/TD]

[TD]Dodge Charger SXT[/TD]

[TD]Chrysler 300C V6[/TD]

[TD]Nissan Maxima SV[/TD]

[TD]Mazda 6 2.5L[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מנוע

[/TD]

[TD]Pentastar 3.6L V6[/TD]

[TD]3.5L V6[/TD]

[TD]2.5L l4[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תיבה

[/TD]

[TD]

אוטומטית, 8 הילוכים

[/TD]

[TD]

אוטומטית, 8 הילוכים

[/TD]

[TD]CVT[/TD]

[TD]

אוטומטית, 6 הילוכים

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

הנעה

[/TD]

[TD]

אחורית (קיימת גרסת AWD)

[/TD]

[TD]

אחורית (קיימת גרסת AWD)

[/TD]

[TD]

קדמית

[/TD]

[TD]

קדמית

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

כ"ס

[/TD]

[TD]

292

[/TD]

[TD]

292

[/TD]

[TD]

300

[/TD]

[TD]

184

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

תאוצה

[/TD]

[TD]

6.4

[/TD]

[TD]

~6.4

[/TD]

[TD]

5.9

[/TD]

[TD]

8.3

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מהירות מירבית

[/TD]

[TD]

200 קמ"ש מוגבל אלקטרונית

[/TD]

[TD]

200 קמ"ש מוגבל אלקטרונית

[/TD]

[TD]

217 קמ"ש

[/TD]

[TD]

223 קמ"ש

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מידות חיצוניות

[/TD]

[TD]

5.077 אורך1.905 רוחב1.482 גובה

[/TD]

[TD]

5.044 אורך1.908 רוחב1.483 גובה

[/TD]

[TD]

4.897 אורך1.859 רוחב1.435 גובה

[/TD]

[TD]

4.870 אורך1.840 רוחב1.450 גובה

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

בסיס גלגלים

[/TD]

[TD]

3.052 מטרים

[/TD]

[TD]

3.053 מטרים

[/TD]

[TD]

2.776 מטרים

[/TD]

[TD]

2.830 מטרים

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

משקל

[/TD]

[TD]

~1.8 טון

[/TD]

[TD]

~1.8 טון

[/TD]

[TD]

~1.6 טון

[/TD]

[TD]

~1.55 טון

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

נפח תא מטען

[/TD]

[TD]

467 ליטרים

[/TD]

[TD]

461 ליטרים

[/TD]

[TD]

405 ליטרים

[/TD]

[TD]

429 ליטרים

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מחיר בארה"ב

[/TD]

[TD]

החל מ$30,000

[/TD]

[TD]

החל מ$38,600

[/TD]

[TD]

החל מ$34,600

[/TD]

[TD]

החל מ$22,000

[/TD]

[/TR]

[TR]

[TD]

מחיר בישראל

[/TD]

[TD]

לא משווקת?

[/TD]

[TD]

~$93,000

[/TD]

[TD]

$67,400

[/TD]

[TD]

החל מ$50,000

[/TD]

[/TR]

[/TABLE]

[הערה: המאזדה 6 בעלת מפרט מעט שונה כאן ושם, ניסיתי לדייק עד כמה שניתן.]

עיצוב

לטעמי מבין ה3 הניסאן לוקחת בגדול. יש לה עיצוב מצוין מבחוץ שנראה ספורטיבי וחד בהרבה מהאחרות ומידות קצת יותר קלות לעיכול, ותא נוסעים מעולה שמרגיש מודרני, יוקרתי וספורטיבי. הקרייסלר פשוט בוטה מידי ומנסה לתת תחושת יוקרה מאולצת ואילו הדודג' בכלל לא באותו כיוון והעיצוב שלה מרגיש מיושן וקצת מאולתר.

אבזור ונוחות

כאן לדעתי דווקא הקרייסלר היא המנצחת עם האבזור העשיר ביותר וחווית נהיגה נוחה במיוחד, בהתאם לכך שהיא גם היקרה מבין ה3. בפועל בשוק האמריקאי יש גמישות רבה בבניית מפרט הרכב והיצרנים מספקים אפשרות לבחור אופציות רבות וחבילות אבזור ולכן בשלושתן ניתן להגיע למפרט עשיר בהרבה מהזמין בארץ, אם בכלל.

ביצועים

אין ספק שהניסאן היא הספורטיבית מבין ה3 לפחות על הנייר. עם מנוע מעט נמרץ יותר, משקל קל בלפחות 200 ק"ג ומבנה ספורטיבי ונמוך. בפועל לא מורגש הבדל רב בפרמטרים כמו האצה מהמקום, האצת ביניים ויכולת שמירה על קצב בכביש המהיר.

הנאה

כאמור, הניסאן היא הספורטיבית מבין ה3 על הנייר, ואילו הקרייסלר נופלת כאן למרות שלדה מוצלחת למדי כי היא פשוט לא מכויילת להנאה במובן הזה. דווקא הדודג' הפשוטה לדעתי היא הזוכה בקטגוריה הזו בזכות כיול שובב, הנעה אחורית (שכל כך חסרה בניסאן) וזנב שמח בהרבה ממה שרגילים לראות ברכב משפחתי גדול.

איזו מכוניות הייתי שוכר שוב?

בכנות, כל אחת מהן הייתי שוכר בשמחה, אבל בכל אחת היה חסרון שעצבן אותי. בדודג' זה בעיקר החוסר במצלמת רוורס, בקרייסלר החוסר בשליטה ידנית על התיבה ובמקסימה חוסר היכולת להתחבר לטלפון שלי. אני חושב שבעיקר התלות היא בסיטואציה - לנהיגה ארוכה מאוד, הקרייסלר. לנהיגה עירונית יותר הניסאן. לכבישים פתוחים ומגרשי חניה ריקים, הדודג'.

איזו מכוניות הייתי קונה?

כנראה שאף אחת מהן. הפשרה הנדרשת בדגמים הספציפיים האלה לא מתאימה לי וככל הנראה הייתי משקיע את כספי דווקא ברכב גרמני. הייתי יכול להעיד על המאקסימה בתור הרכב הכי מאוזן מבין ה3 שהייתי קונה לו לא הייתה לי ברירה אבל העניין הזה במערכת המולטימדיה הוא deal breaker ולא הייתי קונה אף רכב עם הבעיה הזו. את הקרייסלר, אגב, הייתי קונה בשמחה לאבא שלי (ולוקח אותה לסיבוב מידי פעם) - כמובן שבמחירי ארה"ב ולא במחיר המשולש שנדרש בארץ.

ניקו פ. · ב-2 ליוני, 2017

סקירה נהדרת. תודה רבה!

llaavvii · ב-2 ליוני, 2017

חזרתי עכשיו מ3 שבועות בארה"ב וכ4000 מייל של נהיגה על קריזלר (גרנד וואיג'ר הדגם הכי מאובזר), בגדול הנוכחות של רכבי דודג' בארה"ב היא יחסית מסיבית, והחוויה של מנוע גדול היא כפית.

אולי נוציא סיכום מסודר, מה שכן האיבזור פשוט מעולה כולל שקע 110 מסודר, בלו רי עם מסכים וכניסת hdmi שקוראת כמעט את כל פורמטי הוידאו, שקעי usb בכל מקום, כורסאות עור וכו'.

504L · ב-2 ליוני, 2017

תודה על השיתוף, העריכה והכתיבה הזורמת.

את מכוניות הנוסעים של דודג' לא פגשנו בארץ בגלל אוזלת היד של היבואן הקודם - ואני מקווה שסמל"ת יפתיעו לטובה - לשם שינוי - וייבאו אותן.

חישבו על כך - כמעט כל אימפלה שנמכרת, זה לקוח פוטנציאלי לצ'ארג'ר, מאחר ומחירן דומה - ואטרקטיבי.

בהערת אגב, לפני 11 שנה בטיול בארה"ב עם רעייתי שכרנו בקליפורניה צ'ארג'ר SXT דור קודם(3.5 ליטר, 253 כ"ס). בהשוואה לקרייזלר 300 דאז היא חשה הרבה יותר זולה, אך מהנה יותר לנהיגה. משהו שהפריע לי בצ'ארג'ר הקודמת - וגם בנוכחית הוא ידיות הדלתות השטוחות. גם נראה זול ומיושן וגם לא מתאים עם דלתות כבדות כאלו.

לגבי הקמארו, מחזק. כיף של אוטו (למרות שהייתי מעדיף על פניו את המוסטנג).

Mr. MAG · ב-2 ליוני, 2017

לגבי הקמארו, מחזק. כיף של אוטו (למרות שהייתי מעדיף על פניו את המוסטנג).

לצערי, טרם נהגתי במוסטנג או בצ'לנג'ר, אין לי למה להשוות. אבל יש למה לשאוף

Mr. MAG · ב-3 ליוני, 2017

צריך לחלק את זה ל2 חלקים, האחד תיירותי והשני כחובב רכב.

תיירות בחוף המערבי

קליפורניה

לכל מי שלא היה באגם טאהו, הייתי אומר חובה לעלות לאגם טאהו. פשוט מקום מדהים ששונה מכל נוף שראיתי עד כה, אגם שנמצא בתוך הר, והמון כבישים מהנים מסביב.
יש בצפון קליפורניה הר בשם Mt. Shasta והוא מוקף בנופים מעולים. העיירה McCloud היא אחלה תחנת עצירה בנסיעה צפונה לאורגון.
הנסיעה המפורסמת לאורך החוף על כביש 1 היא הבחירה העיקרית למי שלא עובר בפארקים וביערות שבמזרח קליפורניה והיא לוקחת אותך לאזור המפרץ של סן פרנסיסקו, שם יש מה לעשות גם חודש שלם. החל מסן פרנסיסקו עצמה (יכול לספק שלל המלצות אם יש עניין) דרך שופינג במרכזי אאוטלט עצומים ועוד.

אורגון

לצערי באורגון הייתי חולה בדלק ריאות ולא יצא לי לחזור לשם, אבל ממה שאני מכיר:

בסטייט אין מס רכישה מה שהופך אותו לאטרקטיבי לשופינג בהחלט, כולל בפורטלנד
יש לגליזציה, אבל ההטמעה בוושינגטון מוצלחת יותר ולא מעט מתושבי פורטלנד בוחרים בנסיעה של 20 דקות צפונה לעיר וונקובר של וושינגטון (לא זו שבקנדה)
אגב פורטלנד ודברים שעושים בלבלות - הדונאטס הידוע של פורטלנד, Voodoo donuts, המון תור, מזומן בלבד, תכינו את מזרק האינסולין.
יש גם את ה Oregon Vortex - מקום עם תעתועים שונים שעליו מבוססת הסדרה המצוירת Gravity Falls
ואת הר Mt. Bachelor שאפשר לגלוש בו כמעט כל השנה וזכה השנה לכמויות שלג חריגות

וושינגטון

בסיאטל עצמה שוב יש המון מה לעשות - מוזיאון הפופ EMT, גן הזכוכית של צ'יהולי, פארק Kerry עם נוף מעולה לעיר ולמפרץ בצד אחד וAlki Beach בצד השני, האצטדיונים למי שבקטע של ספורט, סיור בעיר התחתית הנסתרת ועוד.
עוד נגיעה לגבי סיאטל - המון אוכל מעולה, אשמח לספק כמה המלצות קטנות אם יש עניין, וגם סניף הדגל, הגדול ביותר בארה"ב, של REI נמצא שם - לא צריך להיות חובב קמפינג כדי לבלות שעות בחנות הזו.
נסיעה קצרה מזרחה (כ40 דקות) יש טרק מעולה בשם Rattlesnake Ridge וגם מפלים מרשימים למדי, Snoqualmie falls
ממערב לעיר ניתן לקחת מעבורת עם הרכב לאולימפיקס, סוג של יערות גשם שצומחים באקלים המיוחד שסביב סיאטל
אפשר להיכנס לקנדה בנסיעה של כשעה מסיאטל, לבריטיש קולומביה
לשכור סירה ולשוט באגם וושינגטון שבין סיאטל לbellevue

עוד כמה נגיעות לגבי החוף המערבי, 2 חנויות שאני נורא אוהב:

harbor freight - חנות שמוכרים כלי עבודה בזול. כשאני אומר זול אני מתכוון, זול כמו שלא ראיתם בחיים. זה לא המקום לקנות כלים איכותיים אבל אם אתם צריכים איזה סט בוקסות פשוט לגיבוי או כלי נגרות או מליון דברים אחרים, יש שם במחירים שקשה להאמין
Fry's electronics - דווקא לא זולים במיוחד אבל פשוט חנויות אלקטרוניקה עצומות בשטחן. שוב, לא צריך להיות חובב מחשבים או אלקטרוניקה כדי להיתקע שם שעות רבות.

נהיגה בחוף המערבי

אתן רק כמה המלצות נקודתיות, לא הייתי יוצא מגדריי בשביל להגיע למקומות האלה אבל אם יוצא לכם:

מדרום ללוס אנג'לס יש כמה כבישים שהמקומיים מחבבים כמו כביש 74 (ortega) וכביש SR18 (canyon)
גם כן מדרום ללוס אנג'לס כנראה שכביש 18 עם העליה ל lake arrowhead יהיה פשוט מעולה לנהיגה בקיץ. לצערי כשאני ביקרתי הוא נסגר עקב שלגים כבדים.
כשמגיעים לסן פרנסיסקו, לא הייתי נוסע ב101 לאורך המפרץ כי זה כביש ארוך וישר ופקוק. הייתי או סוטה מוקדם מאוד לכביש 1 ונצמד לקו החוף, כולל מעבר במונטה-ריי, או באזור סן חוזה מחליף לכביש 280.
באזור שבצד השני של גשר שער הזהב יש כבישים שיכלו להיות מעולים לנהיגה אך בפועל עקב ריבוי תיירים ומשטרה הייתי דווקא נוסע שם בזהירות ונהנה מהנוף.
כאמור כביש 50 מסקרמנטו לדרום אגם טאהו הוא מעולה מהרגע שהוא מתחיל לטפס, וגם הגדה המערבית של האגם מספקת שפע הזדמנויות
אין לי כל כך מה להציע בפורטלנד, הנהיגה צפונה תהיה או על 101 לאורך החוף או על 5 שמהיר יותר אבל משעמם להחריד.
גם סביב סיאטל אין יותר מידי, כביש 202 שעובר במפלי סנוקואלמי יכול להיות נחמד אם אין תנועה (לא יקרה בסוף שבוע) והנהיגה בעיר דומה למדי לסן פרנסיסקו - בעיקר עליות תלולות וחיפוש חניה.

כאמור אם מישהו מעוניין בעוד מידע על אוכל, מה לעשות באחת הערים (בעיקר סן פרנסיסקו וסיאטל) או איך לשכור רכב טוב בארה"ב, אשמח לענות.

cabrio · ב-3 ליוני, 2017

מקנא!

כתיבה מצויינת

נהניתי לקרוא

כל הכבוד על השיתוף וההשקעה!

רק אם תוכל לרשום כאן מחירי השכרה כדי שנבין כמה עולה התענוג בממוצע.

תודה

Daniel.K · ב-3 ליוני, 2017

כתיבה מהנה ‚ מאוד נהנתי לקרוא ‚ שאפו

Mr. MAG · ב-3 ליוני, 2017

רק אם תוכל לרשום כאן מחירי השכרה כדי שנבין כמה עולה התענוג בממוצע.

תודה

תודה. זה יהיה קצת מאתגר כי לא כל הרכבים הושכרו על ידי במקור:

- הצ'רג'ר היא שדרוג במחיר 10 דולר ליום, אחרי מיקוח, מ compact שהושכרה עבורי בהרץ. אני לא יודע את עלות ההשכרה המקורית אבל הרץ יקרים.

- הקמארו אותו סיפור, השדרוג עלה 20 דולר ליום אחרי מיקוח.

- את הקרייסלר שכרתי בעצמי, זה לתקופה ארוכה יחסית ועם החזרה רחוקה מהאיסוף (סיאטל לסן פרנסיסקו) והמחיר היה קצת מעל $700 דרך אופרן

- המקסימה ל8 ימים, גם דרך אופרן (אותה קטגוריה ואותו ספק, באותו שדה תעופה) עלתה $380

דרך אופרן בחבילת הבסיס מקבלים ביטוח של הספק CDW, ביטול השתתפות עצמית מחברת ביטוח בארץ, נהג נוסף. אני לא צריך GPS כי אני משתמש בוייז. זה דיל טוב יותר מאשר ישירות מאלאמו באתר שלהם, אבל משום מה רק לתקופה של כמה ימים. בהשכרות ליום אחד דווקא מצאתי דילים טובים יותר ישירות באנטרפרייז, לא משדות תעופה, ובהשכרות כאלה לרוב חשוב דווקא מיקום קרוב לאיפה שאתה אז הפרמטרים מעט שונים (נוכחות של כל חברת השכרה שונה מאזור לאזור)

שכרתי בדרך הזו (אופרן - אלאמו) גם פעמיים בשד"ת דנבר בקולורדו, פעם אחת standard SUV, קיבלנו יונדאי סנטה פה ספורט, ל5 שבועות וזה עלה מעל $1500 אבל פחות מ$2000 (לפני יותר משנתיים, אני לא זוכר) ופעם אחת mid-size SUV, בו קיבלתי jeep compass, ל5 ימים ובמחיר זול למדי שאני לא זוכר. בשני המקרים מדובר ברכבים לא מעניינים בעליל אבל הייתי חייב הנעה כפולה ומרווח גחון בשביל נסיעות בהרים בשלג עמוק, ומספיק מקום לציוד גלישה.

וגם בתגובה לתת שרשור הנוגע להמלצות לחוף המערבי, שזה נוגע גם לנ"ל:

איך לשכור רכב טוב בארה"ב

הנסיון שלי הוא כזה: האופציה הכי זולה לטווח ארוך היא לשכור מאלאמו דרך אופרן (סוכנות ישראלית). המגוון של אלאמו הוא לא מרשים, אבל בקטגוריה שאני לוקח, premium full-size או PDAR אם אני לא טועה, היו 2 מתך 4 הרכבים שבפוסט וסך הכל החוויה חיובית. רכב גדול לנסיעה ארוכה עם מנוע חזק - יש שם.

הדברים המעניינים יש דווקא לחברות האחרות: לסיקסט והרץ יש את הרכבים הספורטיביים והמיוחדים אבל הם גם הכי יקרים. לאנטרפרייז יש שירות טוב ומידי פעם יש רכבים איכותיים אך לאו דווקא מעניינים (למשל Q3).

מה שבנוסף ומביוחד אם מזמינים מהחברות היותר יקרות שיש להן מלאי של רכבים מעניינים - מהנסיון שלי בלבד, עדיף להזמין קטגוריה סטנדרטית ואז להתמקח על שדרוג במקום. יש מקום למיקוח - הם הציעו לי מ compact לקמארו ב30 דולר ליום, התמקחתי, זה ירד ל20. את ה Q3 קיבלתי באנטרפרייז כשדרוג מקומפקטית, ליומיים, ב5 דולר נוספים ליום.

ובנוסף:

מה לעשות באחת הערים (בעיקר סן פרנסיסקו וסיאטל, ואולי גם פורטלנד - אם בכלל)

סן פרנסיסקו:

לטייל בגשר, בהרים שבצידו השני, ובfort point שמתחתיו (רק בסופי שבוע). לטייל בפארק שער הזהב, הפארק העירוני הכי גדול באמריקה. לעלות לtwin peaks לנוף על העיר. לטייל בשכונת קסטרו וה"מישן", לקחת סיור חינם (free walking tour) של מרכז העיר. להזמין הרבה מראש כרטיס לביקור באלקטרז, שווה את הכסף. לבקר בפיר 36 לראות את אריות הים או מה שהם לא יהיו. אחד הדברים האהובים עליי - מסלול הליכה של כשעה הלוך חזור שמגיע ל Lands End - זה מסלול שיורד במדרגות וירידות חצץ תלולות וסופו בחוף בין מצוקים בדיוק בפי המפרץ עם מבט לכיוון יפן. נוף מהמם ומיוחד.

מבחינת אוכל, יש מקום עם אוכל brunch מעולה בשם kitchen story בקצה שכונת המישן, הסגנון הוא פיוז'ן אסיאתי, המחיר לא זול והתור ארוך אבל יש להם את הבייקון הטוב ביותר על הפלנטה (millionaire's bacon) ואגז בנדיקט לא מהעולם הזה. כמו כן, המון טאקריות ברחבי העיר עם אוכל מקסיקני מעולה. יש המבורגריה מאוד פופולרית ומוצלחת בקאסטרו בשם super duper burger, ממליץ על הצ'יפס שום. אם תרצה קצת דים-סאם יש 2 סניפים של מקום בשם shanghai dumpling king, במיוחד מומלץ על כיסוני מרק (דים סאם במילוי מרק).

אם כבר xiaolongbao (כיסוני מרק) יש רשת מטאיוון בשם din tai fung שיש לה כמה סניפים בחוף המערבי כולל לוס אנג'לס וכיסוני המרק שלהם מבין הידועים בעולם. תמיד יש תור.

באזור לוס אנג'לס כמה מקומות חביבים הם: the habit burger - רשת המבורגרים מקומית מוצלחת. stout burger - המבורגרי גורמה משולבים עם מבחר גדול של בירות מיוחדות מהחבית, מאוד מיוחדות - 90% מהן לא תכיר.

ואי אפשר בורגרים בחוף המערבי בלי in and out אבל הרשתות המוצלחות אפילו יותר הן five guys ו smashburgers לטעמי.

"מרכזי אאוטלט עצומים"

באזור המפרץ של סן פרנסיסקו, צפון-מזרחית לסן חוזה, יש מרכז אאוטלט ענק בmilpitas, הוא נמצא כאן:

https://goo.gl/maps/TzvnJ6Vsbuv\

בחנות של קולומביה אפשר למצוא דברים שעולים בארץ 400 שקל ב10 דולר. בכל החנויות במרכז נמכרים הן דברים במחיר מלא מהעונה הנוכחית לרוב בקדמת החנות והן דברים מעונות קודמות ועודפים, במחירי בדיחה אך בבלאגן ומבחר מצומצם יותר, לרוב באחוריי החנות. באותו אאוטלט אגב יש תחנת

דלק

עם סניף של מקדונלדס והוא בין היחידים בעולם שמגיש gilroy garlic friess - מנה מיוחדת של צ'יפס שום שמכינים לפי הזמנה, על שם עיירה בקליפורניה שידועה כבירת השום של ארה"ב (גילרוי)

"עוד נגיעה לגבי סיאטל - המון אוכל מעולה, אשמח לספק כמה המלצות קטנות אם יש עניין"

ציינתי כמה מהדברים בפוסט, לגבי אוכל אוסיף שבסיאטל יש כמה לוקיישנים של dick's drive in ומדובר בהמבורגר פשוט זול ומהיר שנשאר זהה למקור משנות ה50, אז הם היו מתחרים של מקדונלדס באותו קונספט בדיוק, רק שהם מעולם לא השתנו. זה כמו לחזזור אחורה בזמן, אוכלים את ההמבורגר באוטו, והוא מעולה. הייתי מוותר על ביקור בסטארבאקס הראשון שבpke place market כי הוא סתם עמוס וסטארבקס זה סטארבקס. מה שכן בשוק עצמו יש המון דברים וגם סביבו, קח בחשבון שהשוק נסגר ב6 בערב. אם תחשוק בעוף מטוגן יש מקום ידוע בסיאטל בשם Ezell's famous chicken - רק טייקאוואי. באזור הזה גם תמצא את krispy kreme, שלהם דונאטס טובים בהרבה מלדאנקין והם מהווים את ההשראה לדונאטס בסימפסונס.

ועוד משהו שעושים בחוף המערבי:

הולכים למטווחים ויורים בכל נשק שתרצו, כמובן.

nir100 · ב-3 ליוני, 2017

איזה כיף!

כתיבה מצויינת

נהנתי לקרוא

החלום האמריקאי

Sent from my Redmi Note 4 using Tapatalk

איתמר123 · ב-3 ליוני, 2017

נשמע שנהנהת איזה כיף

תודה על הסקירה.

Mr. MAG · ב-3 ליוני, 2017

ותיבת ה CVT הרציפה

שכחתי לגמרי להוסיף, מביך.

לגבי המקסימה: בתכל'ס, ואני יודע שהדעות חלוקות בנושא הזה, לדעתי ה CVT פשוט לא מתחרה ב8 הילוכים פלנטרית שתמצאו ברכבים האמריקאיים החדשים. היא רועשת, יש בה "הילוך" אחד פחות, והכי גרוע - הרכב מתדרדר אחרי עמידה בעליה בצורה קיצונית. בעיר כמו סיאטל או סן פרנסיסקו איפה שהרחובות נוטים להיות מאוד תלולים, זו ממש בעיה, והתגובה האינסטינקטיבית של גז מהיר ברכב עם מנוע כזה מובילה רק לסחרור גלגלים ושריפת צמיגים. פשוט לא אהבתי את התיבה הזו.

ה8 הילוכים פשוט כובשים את השוק. נתקלתי לראשונה בתיבה כזו ב BMW 640 בשנת 2015, והיא שברה כל מה שידעתי על תיבות אוטומטיות. כל כך מהירה, כל כך חלקה, פשוט תענוג. ואז הופתעתי לראות תיבה בעלת מאפיינים דומים ב3 רכבים אמריקאיים גסים - לא 3\4 הילוכים ארוכים ועצלים, גם לא ה6 המבולבלים שבקרוז\סוניק. אלה באמת תיבות אוטומטיות שאני יכול לחיות איתן בשלום וזה לא משהו שקל לי לכתוב.

התחברות

הצטרפו למשפחה

V6 בריבוע - חוויות מאמריקה [Charger, 300C, Camaro, Maxima]

פוסטים מומלצים

תכנים דומים

נושאים פופולריים

נושאים חדשים

חברים