אם שום דבר לא היה מעניין אתכם, מה הייתם עושים?

[Benor]

הקפצה אחרונה -

חזרתי למציאות והקסם/הבוסט שנתן לי האשרם הלך.

וואלה, כרגע לא יכול להגיד שממש בא לי על החיים האלה דיי חי אותם מכוח האינרציה.

אולי אני מתקשה להבין או לקבל את מהות החיים האלה, אבל שאלה אחרונה לי אליכם:

זה הגיוני ש-90-95% מהחיים שלכם מתנהלים במאבק ובכוח ההשרדות והאינרציה, ו- 10-5% הנוספים מתנהלים מתוך בחירה ורצון בדבר?

אתם ממש קמים בבוקר, וממש רוצים לעשות דברים בהשתוקקות מלאה? אומרים לעצמכם, אני רוצה X-Y-Z...

להשיג ולכבוש מטרות זה מה שמחזיק אתכם, וממש עושה לכם את זה?

אתם עושים לעצמכם רשימת יעדים או מטרות?

אתם תוהים או שואלים את עצמכם למה אתם פה בכלל?

[iceco]

אכן כן, המטרות נצברות מיום ליום אך לעיתים נדרש לצמצם אותם בכדי שנוכל להשיג מספר קטן ונעשה זאת טוב.

 

ביהדות התשובה די ברורה לעניין ונשאלת תמיד השאלה בשביל מה בא בן אדם לעולם, מהי מטרתו? הייתכן שיעביר 80,90,100 שנה בלי שום תועלת ממשית, בלי שום רצון להשאיר חותם, אם הגעת עם מידות קלוקלות לעולם, לא ניראה לך סביר שצריך לתקן משהו? מה עם המשכיות של המורשת שלנו, ילדים שיוכלו להעביר את אותה מורשת הלאה? זה בגדול.

 

Sent from my Nexus 6 using Tapatalk

[Ron Poh]

טוב, יש עדכון קצר.

לקחתי חופש מהעבודה וחזרתי לאשרם הזה לשבוע ונשארתי גם לפסטיבל, חזרתי אתמול.

היה מאוד חוויתי ומשחרר. תוך שבוע הרגשתי שאני עובר סוג של תהליך ונהייה בנאדם רגוע יותר, תקשורתי יותר, יותר מחובר, יותר קליל עם ואנשים וגם התקשורת שלי עם נשים. מקום מאוד מכיל ותומך ובהחלט המקום הזה עשה לי טוב.

רק מה, עכשיו חזרתי למציאות (מה לעשות אני לא יכול להרשות לעצמי להשאר שם, יש אנשים שגרים שם מעל חצי שנה שנה ואף יותר)

אם לא הייתי עובד, נראה לי שהייתי נשאר שם גג חודש-חודש וחצי לשם החוויה.

יש הרגשה עכשיו שמשהו ריק, משהו חסר ואין את האנשים והסדר יום שהיה לי שם.

סתם לצורך העניין היה איזה יום שלא נרדמתי בו עד שעה מאוחרת, הסתובבתי ברחבי האשרם ומצאתי מישהו לדבר איתו ב-2 בלילה. או שמישהי הציעה לי להסתובב איתה במדבר ב-4 בלילה. (מקרה קיצון בד"כ אנשים ישנים בשעות האלה)

המסקנות שלי מכל זה, שאני צריך להיות יותר עסוק ולמצוא תעסוקה שאני אוהב.

עודף מחשבות, זמן פנוי ולהיות לבד כמעט כל היום זה אסון בשבילי.

בסביבה הנכונה ובתמיכה הנכונה, אני חושב שאני יכול לפרוח ולשגשג.

הייתי בחודש שעבר בריטריט (תחפשו במרשתת) של 48 שעות, קצת יותר אם נכניס את שיחות הפתיחה והסיכום.

אז נכון שהיה מעניין (קשה להגדיר), אך בעידן של היום אי אפשר לחיות בצורה כזאת או דומה לאורך זמן, בחיים האמיתיים יש מי שתלוי בי (משפחה, ילדים), צריך לחשוב על העתיד (מקורות הכנסה בגיל זיקנה).

דעתי מי שחושב שבזה הוא יימצא פתרון טעות בידו, את המסקנות או דרכי הפעולה ששומעים שם קשה ליישם בחיי היום יום.

 

אולי גם לכן, גם אתה פתאום כותב מנגינה קצת שונה

הקפצה אחרונה -

חזרתי למציאות והקסם/הבוסט שנתן לי האשרם הלך.

וואלה, כרגע לא יכול להגיד שממש בא לי על החיים האלה דיי חי אותם מכוח האינרציה.

אולי אני מתקשה להבין או לקבל את מהות החיים האלה, אבל שאלה אחרונה לי אליכם:

זה הגיוני ש-90-95% מהחיים שלכם מתנהלים במאבק ובכוח ההשרדות והאינרציה, ו- 10-5% הנוספים מתנהלים מתוך בחירה ורצון בדבר?

אתם ממש קמים בבוקר, וממש רוצים לעשות דברים בהשתוקקות מלאה? אומרים לעצמכם, אני רוצה X-Y-Z...

להשיג ולכבוש מטרות זה מה שמחזיק אתכם, וממש עושה לכם את זה?

אתם עושים לעצמכם רשימת יעדים או מטרות?

אתם תוהים או שואלים את עצמכם למה אתם פה בכלל?

 

לא באשרם תמצא את העתיד שלך, או שבעצם במחשבה נוספת... אם מצאת חן בחיים בצורה כזאת, תקים לך עם אנשים בעלי דיעה שלך חוות בודדים.

[SlowRide]

המאבקים וההישרדות זה חלק מהרצון והבחירה, זה לא בנפרד.

[vadim6385]

זה הגיוני ש-90-95% מהחיים שלכם מתנהלים במאבק ובכוח ההשרדות והאינרציה, ו- 10-5% הנוספים מתנהלים מתוך בחירה ורצון בדבר?

 

אם אתה מסתכל ככה על זה, אז בטוח שהידיים יורדות, והדבר היחיד שבא לך זה לשכב בפינה חשוכה, ולמות בשקט.

 

אני פשוט קם לעבודה, חוזר הביתה אחרי 11-12 שעות, משחק במחשב, מאכיל את החתולים והולך לישון, ביום חמישי יש יומיים חופש, ובראשון לחודש יש משכורת. אני לא רואה את זה בתור מאבק על הישרדות, אם אהיה במצב של מאבק על הישרדות, כנראה שאהיה הראשון בתור להמתת חסד.

[Benor]

^ נראה לי שסבבה לך עם זה, אתה לא משתגע מה- LOOP הזה לפעמים? שאלה קצת אישית, אתה אוהב את העבודה שלך?

אני לא כזה סובל ולא כזה מתאמץ, פשוט לא רואה הרבה טעם...

ייתכן שאני צריך למצוא עבודה עם תשוקה ו- Passion.

עריכה אחרונה ב-31 לאוגוסט, 2016 על ידי Benor

[vadim6385]

ככה יש לי מקור הכנסה, מקום ללכת אליו כל יום, והזדמנות להיות מועיל במשהו.

 

זה גם ריפוי בעיסוק - אין זמן למחשבות דיכאוניות כשאתה מחווט ארון תקשורת או מנסה לכתוב סקריפט שיעשה משהו שאין לך עצבים אליו.

[davemustaine87]

לא יודע אם כבר אמרתי את זה, אבל אתה פשוט צריך להכיר את עצמך. רוב האנשים לא מכירים את עצמם.

 

החברה מחנכת אותך תמיד לשאוף למודל מסויים. המודל ה"נורמלי". הבעיה היא שלא כולם "נורמלים" .וכול ניסיון להפוך בנאדם שהוא לא כזה לכזה, נידון לכישלון מוחלט ולתסכול מצידו.

 

ה-"מאבק" שלך הוא בדיוק הנסיון להשתלב בנורמליות ,שלתמיד ישאר מאבק כי זה לא אתה. וכשזה לא מצליח אתה בטח חושב לעצמך "מה לא בסדר בי?"

 

אם אתה רוצה שיותר מהחיים שלך יהיו מרצון ושמחה ולא רק מאבקים, אבל חייב להשתחרר מהחיים שמנסים לכפות עלייך, ולהבין שאין פה בסדר או לא בסדר,יש פשוט דפוס חיים X שמתאים לאדם X ודפוס חיים Y שמתאים לאדם Y וכך הלאה.

 

ואחרי שתשתחרר תודעתית מזה, תנסה למצוא באופן פעיל מה הן החוזקות שלך, ולבסס עליהם את החיים שלך.

עריכה אחרונה ב-31 לאוגוסט, 2016 על ידי davemustaine87

[Benor]

טוב, יש עדכון קצר ומידה של אופטימיות.

מצאתי משהו שמקל במקצת על הדיכאון , ואולי גם על הטוראט.

עדיין אני לא ממש רוצה לעשות דברים, ואין כ"כ מטרות ושאיפות אבל אני עוד אופטימי בקשר לזה.

מתכנן כבר יותר מחודש להרשם לבריכה וזה לא יוצא לפועל.

לפחות אין לי פרצוף תשעה באב כל היום.

צריך כל הזמן להיות עם יד על הדופק.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי Benor

[gimlison]

טוב בנאור, השרשור הזה מתחבר מאוד לשרשור ההוא על המוות. אז ארשום פה בקיצור מה שרשמתי שם, בערך.

כל יום אני עומד בפקק של כביש 5 וחושב לעצמי בעצבים: מה זה זה? מה זה כל החרא הזה? בשביל מה אני פה בעולם הזה? בשביל לעמוד בפקק עם שאר העכברים במבוך?? באמת, זה כל מה שיש פה? ושוב חוזר הסיפור: קמים בבוקר. הולכים לעבוד/ללמוד ווטאבר. אוכלים. שותים. מחרבנים ויושנים. ככה כל יום ויום עד שנתפגר. המשוררים תיארו זאת מעולה: "מה עושים הלילה? ממלא לי לפחות את כל היום... כשחוזרים הביתה, התקרה מונחת מולה התקרה."

לא יודע מה התשובה לכל הבעיה הקיומית הזו. גדולי הפילוסופים במשך 3,000 השנים האחרונות הציעו מלא תשובות - ובעיקר שאלות. אותי באופן אישי ממלאת בתחושה מספקת מאוד פעולת הקריאה בספרי החכמים למיניהם. רק כשאני קורא ספרים על פילוסופיה, היסטוריה וכד' אני מרגיש שאני עושה משהו מועיל לעצמי. מועיל ברמה קיומית. אבל זה רק אני. אם תרצה, אשמח להמליץ על כמה.

ומשהו אחר שאני לא ניסיתי באופן אישי, אבל הרבה אנשים שאני משוחח איתם על הנושא הזה אומרים לי שהתנדבויות ועזרה לזקוקים לעזרה מאוד מאוד עוזרת לתחושה האישית של העוזרים. האמת שזה די מובן לי, ואני באמת לא יודע למה לא עשיתי זאת עד עכשיו. אולי כי אני די מצאתי את הפינה שלי עם הנבירות בכתובים. אבל אולי לך זה יעזור. לאחרים שתעזור להם, זה בטוח יעזור.

עכשיו עברתי בדקדקנות על כל השרשור וראיתי שהציעו התנדבות, אז לא חשוב. אעפ"ש לא התייחסת לנושא.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2016 על ידי gimlison

[Dittohead]

אשמח להמלצות על הספרים הנ"ל.

[Benor]

יש עדכון משמח (אותי לפחות )

 

 

 

רוב הנוירולוגים/פסיכיאטרים לא מודעים ולא מכירים את הטיפול הזה, הייתי צריך להגיע אליו בכוחות עצמי אחרי נסיונות ארוכים וממושכים בטיפולים כושלים. ואין רופאים שמתעסקים עם זה בארץ.

 

הגיע הזמן להשתחרר מהבושה להפיץ את הבשורה, וכך לעזור גם לאנשים אחרים במצבי ואף במצבים יותר קשים ולתת להם תקווה לחיים טובים יותר.

אם אתם מכירים מטפלים, רופאים או אנשים/הורים לילדים שסובלים מתסמונת טוראט/טיקים, פרקינסון, הפרעות ביציבה או בהליכה אז שלחו להם בבקשה את הקישורים לסרטונים הנ"ל. הטיפול הזה קיים בחו"ל כבר עשרות שנים ולראשונה אפשר לבצע אותו גם בארץ.

[ALÞћÃ]

אור יא מלך, נראה שהשיפור תהומי(!)

קבל ח"ח היסטרי על ההיחשפות והשיתוף.

[Benor]

תודה רבה!

[Benor]

היי, אני פונה שוב לעזרתכם.

במהלך השנה האחרונה, אני יכול להגיד שקבלתי את חיי במתנה ויכול כבר להגיד שהרע מאחוריי. לא הרגשתי שמטפלים ממש עזרו לי, אולי לא הכרתי את הנכונים שבהם.

אני לא יודע מי אני בכלל, לא בניתי לעצמי זהות ואישיות מוגדרת. אני לא מרגיש שאני שייך לחברה.

אין לי מוטיבציה

כרגע נכון לעכשיו לא רוצה כלום, ואין לי כמעט עניין בשום דבר.

אבדתי עניין בחברים ובאנשים בכלל.

לא למדתי ולא פתחתי שום קריירה או מקצוע.

נשים אין בכלל על מה לדבר תרתי משמע - חוץ מזה שכרגע זה בונוס ולא היעד.

אין לי תחומי עניין ותחביבים - כולם רדומים.

לא סדרות, לא סרטים , לא בילויים...

גם חופש שחשבתי לקחת לא יודע אם אני בכלל רוצה. זה מצב של שנים ארוכות שאני לא מצליח לפתור אותו ולא לצאת ממנו.

המצב הוא כרגע שאני עובד כמה שעות בעבודה של כמה שקלים מעל המינימום חוזר הביתה לכלום וכך חוזר חלילה...

אני לא בא לקטר ולבכות על מר גורלי, אלא באמת מנסה לחפש פתרון למצב המתמשך הזה.

כמובן שאני לוקח הכל בפרופורציות ומנסה תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה.