דירוג המכוניות שלכם מהטובה ביותר לגרועה ביותר

[sronis]

חשבתי שיהיה מעניין אם חברי הפורום ידרגו את המכוניות שהיו בבעלותם מהטובה ביותר אל הפחות טובה (כמובן, אבקש שמי שהייתה בבעלותו רק מכונית אחת לא ישתתף כי זה די חסר תועלת). ממליץ מאוד לכתוב שורה או שתיים על הסיבה, כדי שיהיה מעניין.

יש לי תחושה שנגלה כמה דברים מפתיעים...

 

אני אתחיל:

 

1. מאזדה מיאטה NC שנת 2006 - הבחירה הכי קלה. ארבע שנים נהדרות עם מכונית ספורט שסיפקה טונות של הנאה והמון שמיים. לגמרי מתגעגע.

2. רנו קליאו ספורט MK1 שנת 2001 - המון זכרונות טובים ממנה, בעיקר מתחרויות ג'ימקאנה ומטיולי נהיגה. פרקטית, נוחה יחסית ולא יקרה מדי לאחזקה.

3. ב.מ.וו 325 E46 שנת 2005 - שמעתי המון דברים טובים על ה-E46 אבל רק כשקניתי אחת לפני כמה חודשים, עם 200000 ק"מ על השעון ועדיין מרגישה פשוט נהדר, הבנתי עד כמה הדור הזה משובח. אז המנוע לא מאוד חזק ואם הייתי קונה M היא בטח הייתה גבוה יותר ברשימה, אבל החבילה הכוללת מרגישה מודרנית ואיכותית ומשמרת המון יתרונות קלאסיים של ב.מ.וו, כולל התנהגות כביש והיגוי מעולים.

4. ניסאן 370Z שנת 2010 - לא בשלישיה הפותחת כי הציפיות שלי ממנה היו גבוהות יותר ממה שהיא מסוגלת לספק בפועל. עדיין, מדובר במכונה עם המון כוח, המון אחיזה והמון כיף.

5. פיג'ו 306 S16 שנת 1995 - המכונית הראשונה שקניתי. המון זכרונות יפים ממנה אבל עלויות התחזוקה והעובדה שהלבשתי אותה על עמוד פוגעים במיקום שלה.

6. סיטרואן סקסו VTS שנת 1997 - נהנתי ממנה במשך 3 שנים אבל אני חייב להודות שמבחינה ספורטיבית נטו היא פשוט פחות טובה מהפיג'ו, ולכן היא מתחתיה במיקום.

7. ב.מ.וו 318IS E36 שנת 1995 - מכונית החורף הקודמת שלי. עם דיפ' מרותך היא הייתה כיף אדיר על השלג, אבל הגיל נתן בה את אותותיו. בהתחשב בכך שהיא עלתה פחות מ-1.5K יורו, ושמכרתי אותה בקלות בסכום דומה, זו אחלה קנייה.

 

רוני

[shaharmilo]

אזרום איתך....

 

1- פיאט דובלו 1.9 2009 - רכב אמין, חסכוני ועמיד בטירוף, נוח, גבוהה יחסית וזול לאחזקה.

 

2- פיאט פונטו ספייס 1254 2003 - תא נוסעים וסביבת נהג מודרנית יחסית לשנה, נוח , אמין , חסכוני , זול מאוד לתיקון ואחזקה.

 

3- סיטרואן ברלינגו 1.6 2012 - נראה טוב, חסכוני בדלק , מותר לגרור ברשיון עד 750 ללא ברקסים , שקט מאוד - חלש מעט יותר מדי עבור רכב עבודה.

 

4- פיאט פונטו 1254 1999 - רכב כיפי לנהיגה - אמין יחסית אם טופל נכון , חסכוני , זול , זריז.

 

5- רנו פלואנס 1.6 2010 - הרכב הכי גרוע שהיה לי בחיים, אין יתרון אחד שאני יכול לרשום לטובתו למעט אולי העובדה שכמעט בלתי אפשרי לקבל איתו דוח מהירות

[RK]

אהבתי את כל המכוניות שהיו אצלי, אבל אם כבר חייבים לדרג, אז יאללה:

 

1. אלפא 156 2001 2.0 סלספיד: היא תופסת את המקום הראשון ולא השני כי אותה באמת מיציתי והבאתי אותה למצב הטוב ביותר שהיא יכולה הייתה, כנראה, להיות בו. בשיאה הייתה עם קפיצי הנמכה, בולמים טובים, אחרי פורטינג במנוע, גיר קצר ובמצב מכאני מצוין באופן כללי. כמו כן יצא לי להיות אתה ב-+/- 15 ימי מסלול בכוכב יאיר ובהמון טיולי נהיגה.

 

2. אלפא 156 1999 2.5 ידנית: לא ממוקמת ראשונה שכן הייתה אצלי בתקופה שבה טיילתי פחות ולא יצא לי להשתתף אתה בימי מסלול וג'ימקאנות. אוטו יפהפה (תכלת מטאלי עם ריפודי עור כחול כהה והגה עץ מטריף) כיפי, גס במובן הטוב של המילה, הקפיצה הראשונה שלי למכוניות "של גדולים". מאד מהנה. למיטב ידיעתי עדיין נמצאת אצל זה שמכרתי לו בשנת 2009.

 

3. אלפא 146 1996 1.6: המכונית שהייתה אצלי הכי הרבה זמן (5 שנים וקצת) ועליה, בגדול, למדתי נהיגה (אמיתית, לא זאת שלומדים כדי לעבור טסט). ג'ימקאנות, טיולים, המון נהיגה בכבישים מפותלים (ברמה יומיומית - נהיגה מהבית לאוניברסיטה הייתה או דרך העליות של דאלית אל כרמל או דרך נשר) - רכב חביב ו-underrated. מאידך - חלש ובעל בלמים וירטואליים. בכל זאת, המון זכרונות טובים.

 

4. דייהטסו אפלאוז 1992 קרב' ידנית: רכב מעולה, אמין, נוח, אפילו מתנהג נחמד. הגיע אלי מאבי עם קצת פחות מ-300K ק"מ ונפח נשמתו על כתם שמן בערב חורפי. הרכב הראשון עליו נהגתי והרכב הראשון שהיה שלי. המון חוויות שבדיעבד חלקן מסמר שיער, אבל תהי נשמתה של 97-566-07 לעד צרורה בצרור החיים.

 

5. דייהטסו אפלאוז 1997 הזרקה אוט': נקנתה כפתרון כלכלי לתקופה שהצריכה את זה ותפקדה מעולה במשך קרוב ל-3 שנים, עם אמינות מופתית ויכולת ניוד משפחה עם תינוקת. גם היא הלכה בבום, אבל לאחר שנמכרה שוקמה ועדיין נוסעת. במקרה פגשתי אותה לא מזמן והבעלים שיבח אותה וטען שלא הייתה לו תקלה אחת אתה.

 

הנוכחית, ג'ולייטה TCT, לא ברשימה שכן היא אצלי פחות משנה ונותר זמן לראות איזה מקום יהיה לה בפרספקטיבה רחבה יותר.

[shayy]

מאוד קשה לדרג, במיוחד שמדובר בהרבה מאוד מכוניות, לגבי חלקן אני ממש לא זוכר את השנתון ואפילו כמה זמן החזקתי, רק בערך. את כולן אהבתי והשקעתי בהן.

אז אתייחס לכמה בולטות:

הכי טובות:

1 פורד S_MAX - הכי מוצלחת כי זו המכונית היחידה שרכשתי פעם שניה ברצף. הראשנוה 2.3 הנוכחית 240 כ"ס וכשאני חושב על מחליפה, אני אמתין שיגיע הדגם החדש. מכונית מהנה מאוד לנהיגה ממושכת, פרקטית ומהירה. מהנה לנהג בהרבה יותר מהרבה מכונית עם נתוני פתיחה לכאורה עדיפים.

2. פוקוס ST - הכי מתנהגת. בעלת אופי. אתה יכול לאהוב או לשנוא אותה וגם ביחד. מהנה מאוד.

3. גולף 2007 1.6 ידני - החזקתי אותה הכי הרבה זמן - 7 שנים, מסיבות שונות ומשונות, אבל לרגע לא אכזבה אותי. איכות ייצור והרכבה משובחות. לא למחפשי הנאה ספורטיבית.

 

הכי גרועות:

1. גולף 1.3 MKII GL - אמנם דגם מפואר (5 הילוכים), אבל לא סחבה והיו לי איתה בעיות תחזוקה.

2. וולוו 244 75 2.0 - אהבתי אותה ויש לי זכרונות טובים, איכות הרכבה טובה, אבל התחזוקה קצת פחות, ביצועים והתנהגות - בואו לא נדבר על זה. מכרתי אותה ב 50% מעל המחירון.

3. רנו מגאן II - נוחה ומרווחת, דווקא אהבתי את התנהגות הגיר אבל מאוד שנאתי שהוא נכנס לסייף-מוד במכונית בת שנה ומשהו...

 

סתם מכוניות:

1. קורולה RUNX ידנית - ביצועים מצויינים, איכות הרכבה טובה אבל נתק מוחלט מהכביש.

2. פולו 1.6 ידנית - הייתה מוצלחת, עשתה את העבודה ואף פעם לא אכזבה. אבל גם לא הפתיעה.

3. מאזדה 5 - אחלה דלת הזזה, אחלה זינוק ראשוני, אבל חסר חצי מושב, לא עשתה בעיות אבל גם לא המריאה.

 

אולי בהזדמנות אתייחס למכוניות של הורי עד שרכשתי רכב ראשון ועליהן נהגתי - אסקורט 75, קדט 75, קדט 83, אאודי 80, סיביק ESI ועוד כמה שצריך להזכר.

עריכה אחרונה ב-2 לאפריל, 2016 על ידי shayy

[TurboMan]

אני חושב שראוי להוסיף תמונות של הרכבים שאתם מדרגים.

מסתמן כשרשור מעניין מאוד.

[Or05230]

כל הרכבים שעברו תחת בעלותי (בעיקר טרנטות, אבל נזרום,מדורג כמובן):

1.קליאו ספורט MK1 - הרכב הטוב ביותר ממה שהיה לי לפחות, אמנם ההוצאות גבוהות משמעותית מכל רכב אחר שהיה לי, אבל יש תמורה לאגרה.

2.סובארו אימפרזה 94 ידנית (1.6) - למרות התדמית של יפנית ממוצעת, עלויות האחזקה הזולות, צריכת הדלק המפתיעה, הצליל למרות המנוע צנום הנפח וההנאה היחסית מהנהיגה ממקמות אותה גבוה ברשימת הרכבים שנהנתי לנהוג עליהם (כולל כאלה שלא היו בבעלותי)

3.אלרו 2.4 ,2001,אוט': נוחות נסיעה של אמריקאית אמיתית, יכולת זריקת זנב בצורה נשלטת ומצחיקה, אבל צריכת דלק גרועה ורכב משעמם.

4.קסרה טורבו דיזל 1.9,1998 ידנית : נוחות נסיעה של צרפתיה, מומנט גבוה וצריכת דלק נמוכה, הייתה נשארת אצלי אם לא היה קשה לתחזק 2 רכבים.

5. סופר לנסר 94,1.6 : מקום שני בכח לאחר הקליאו! וזהו בערך.

[yulianx]

1-פיאט דובלו 2002

שילוב טוב בין זריזות לחיסכון,מרווחת מאוד.

2-ספייס סטאר 2014

חיסכונית מאוד,יחסית זריזה לעומת הפנדה וגם מאובזרת.

פחות אני אוהב את רעש המנוע והתנהגות בכביש מפותל.

3-פיאט פנדה 2011

חיסכונית עם דשבורד שפשוט גרם לי להעדיף אותה,הייתה אצלי במשך 3 שנים ואם לא הייתי צריך אוטומט כניראה היייתי נישאר איתה עד היום.

[In Flames]

1. רנו קליאו RS דור 4. הנוכחית שלי, פשוט תענוג. מספקת כמשפחתית, מהנה בסופ״ש

2. פיג׳ו 206 XS 2001. מאוד אהבתי את המכונית הזאת. כיפית, זריזה, התחזוקה קצת יקרה וה3 דלתות נתנו את אותותיהן.

3. סובארו XV 2014. מצד אחד ג׳יפון נחמד מאוד לשבילים אבל צריכת הדלק גבוהה, עיצוב הפנים מרגיש מיושן.

 

4. סיאט איביזה 1999. אין לי יותר מידי דברים טובים להגיד עליה. האמינות הייתה לא מהטופ, הייתה הרכב הראשון שלי ושמור לה חסד.

 

הליסינגים שהיו בבעלות אמא שלי ואני נהגתי בהן:

1. רנו מגאן 2 2005

2. מאזדה 3 2008/9 (הראשונה הושבתה אחרי שנה בדיוק)

3. יונדאי i35 2012

4. סקודה אוקטביה 2015.

מסיבה מוזרה כל רכב אהבתי פחות מהקודם

[davemustaine87]

1. יאריס ts- רכב עם אחלה אחיזה, זריז ואמין. לא ממשה את הפוטנציאל שלה בבגנון הנהיגה שלי ולכן נמכרה.

 

2. סיטרואן קסרה- הרכב הכי נוח שהיה לי. רק באסה שהפסטיקה הייתה נשברת כול יומיים.

 

3. פיזו 307- גיר מעפן, מנוע חלש,והנוחות לא מתקרבת לנוחות של הקסרה

 

4. סוזוקי אלטו- רכב אמין וחסכוני, אבל ממש לא מתאים למישהו שמתסכל על הרכב קצת יותר מאשר קופסא להגעה מ א' ל - ב'

[dorsht]

טוב, היו לי בסך הכול שני רכבים לפני ה500, אבל ננסה.

 

1. ה500. למה? כי היא ייחודית, מתנהגת לא רע, סוחבת טוב יחסית, צריכת הדלק טובה (מישהו אמר 1:20 בכביש 6 ו1:13-1:14 בעיר?), המזגן לא מכביד עליה, סתם כי כיף להכנס אליה ולנהוג בה. חסרונות: מחסור חלקי באבזור שרובו הושלם. (מערכת נורמלית ומשענת יד), אבל היה נחמד לראות שליטה מההגה או בקרת שיוט.

2. הקליאו. למה? כי היא שירתה אותי נאמנה 3.5 שנים ולא איכזבה אותי, למרות שהיא נסעה לא מעט בזמן הזה (קרוב ל-60 אלף ק"מ שרובם נצברו על כבישים לא איכותיים במיוחד). למה כן? נוחה, מרווחת יחסית (מצד שני אני 1.70 מ', אז כל דבר מרווח בשבילי), בגאז' נחמד שהיה שימושי בתקופת הצבא כדי לסחוב חצי בית כשאני סוגר שבת, אבזור לא רע, התנהגות טובה, צריכת דלק טובה. (בסביבות 1:16-1:17 מחוץ לעיר, היו גם פעמים של 1:18 ). למה לא? כי הביצועים לא משהו בלשון המעטה, בעיקר כשהרכב עמוס ו/או המזגן דלוק. (שילוב של שניהם זה השילוב הכי לא מוצלח שיש), כי המערכת המקורית מזעזעת באיכות שלה ובעוצמה שהיא מפיקה.

3. גטס. למה היא אחרונה? כי היא פשוט פחות טובה מהשאר בצריכת הדלק ובהתנהגות. זה לא שהיא מכונית גרועה מבחינת אמינות, היא שירתה אותי בכבוד שנה וחצי ולא עשתה בעיות. עם זאת, רכב משעמם להחריד, ביצועים לא מרשימים, צריכת דלק סבירה (ולא יותר), מראה בנאלי, תא נוסעים משעמם.

 

 

רכבי משפחה:

1. מגאן אסטייט DCI - למה? כי מכל המכוניות של ההורים שנהגתי עליהן היא הכי מאובזרת, הכי חזקה, הכי חסכונית (איזה רכב יעשה לכם 1:16 בעיר עם מזגן ופקקים חוץ מפריוס?) ,הכי נוחה ותא המטען שלה הכי גדול ופרקטי. ההתנהגות לא מרשימה.

2. יונדאי i30CW. רכב אמין, גיר אוטומטי פלנטרי, ביצועים סבירים, צריכת דלק סבירה לקטגוריה, רכב אמין, נוחות סבירה, מאובזר היטב (סאנרוף ברמת גימור בסיסית זה לא משהו שרואים כל יום). משעמם. עושה את העבודה. בשביל ילד בכיתה י"ב שצריך להגיע לתיכון ולחזור זה מספיק.

3. קורולה רובוטית. רכב לא אמין בעליל, בלי קשר לגיר הרובוטי שהוא מזעזע לכשעצמו. הגיר הזה שוכח להעביר הילוכים הרבה פעמים, וכך יוצא שהייתי נכנס לכיכר על 20 קמ"ש על הילוך רביעי ומתחיל לשחק עם השיפטים מאחורי ההגה כדי לרדת להילוך הנכון. קרו גם מקרים הפוכים, שהרכב הוריד להילוך ראשון ב15 קמ"ש והתעכב במעבר להילוך שני. צריכת הדלק טובה יותר במעט מהיונדאי, אבל תא הנוסעים שלה רועש יותר מ100 קמ"ש וצפונה. היא זוכה לציון הנמוך ביותר בגלל: אבזור, שוק גרוע במכירה, בטיחות נחותה מהמתחרות, גיר גרוע ואמינות מאכזבת.

עריכה אחרונה ב-2 לאפריל, 2016 על ידי dorsht

[SlowRide]

רעיון נחמד לשרשור.

מדורגים מהגרוע ביותר לטוב ביותר:

אופל אסטרה 2001 1.6 אוטומטית - היתה בבעלותי שנה וקצת. רכב נח ונחמד אבל זה היה הרכב הכי פחות אמין שהיה לי. גררו אותה 3 פעמים, בגלל דברים קטנים ומעצבנים כמו סלילי הצתה סיניים, שסתום EGR ופקק למיכל עיבוי. מכונית שממש משעמם היה לנהוג בה, וכל הנוסעים איתי ברכב תמיד טענו שיוצא ריח מסריח מהמזגן, שתואר בין היתר כ"תפוח שנשאר בשקית יותר מדי זמן" וגם "ביצה שנשברה במקרר ונדבקה למדף".

סוזוקי איגניס 2003 1.3 אוטומטית - הרכב לא באמת היה בבעלותי אבל נסעתי בו המון כשהייתי חייל וגם אחרי, לפחות 4 שנים. רכב גרוע בכל פרמטר, לא חסכוני, מעצבן לנהיגה, כיסאות של אוטובוס, הגה מת, מתלים מבטון, צמיגים דקיקים ורכב גבוה שבכל סיבוב מרגיש כאילו הולך להתהפך. אבל מה? אמינות מטורפת, ממיר קטליטי דרש החלפה פעם אחת וזהו. הישג מרשים לכל הדעות, במיוחד בהתחשב במה שעבר הרכב תחת ידי. מכירים את המשחק "קרייזי טקסי?" אז זה. דרכי עפר, חולות, חצץ, מה לא. עשיתי אותו גם כמה תאונות מפגרות כיאה לנהג צעיר מטומטם. הרכב הזה חי ונושם עד היום, אחי הקטן מתעלל בו.

רנו מגאן 1998 2.0 אוטומטית - הרכב הראשון שהיה לי, ובגלל זה הוא זכור לטוב. היה בו סאן-רוף, ווילונות יוקרה-פרימיום-טורבו-ספורט בחלונות האחוריים וג'אנטים מגנזיום 3 צלעות, שיא הפוזה באותם ימים. פעם אחת נכנסו מים לתוך האימבולייזר דרך האנטנה בשטיפת מכוניות וזה לא הניע, היה מאד יקר להחליף. בפעם אחרת הגיר דרש שיפוץ שלא היה זול. הפלאנג' מים התפורר פעם אחת (כשהרכב לא היה מונע) אבל חוץ מזה נהנתי ממנו. כנהג צעיר ומטומטם עשיתי הרבה שטויות עם הרכב הזה, כמו שיפשופי עמודים בחניונים ונסיעה בקיקים ללא סיבה ואפשר לומר שהיא שרדה את זה בגבורה.

גולף MK2 1992 1.3 ידנית - התלבטתי אם זה הרכב הטוב ביותר שהיה לי, בסוף החלטתי שכמעט אבל לא. אחרי האופל הזכורה לשמצה מהמקום האחרון, החלטתי שנמאס לי סופית ממכוניות דיכאון משעממות. מכרתי את האופל ובשליש מהכסף שקיבלתי קניתי את הגולף. מיד נשאבתי לתחום הגרוטאות וכל הקשור לזה, עם שידרוגים והרבה DIY. מ4 וחצי השנים עם הגולף אני זוכר המון דברים טובים. הרכב נראה טוב ונסע טוב (עד כמה ש50 כ"ס מסוגלים), היה ממש כיף. גם מבחינת אמינות הופתעתי לטובה אחרי הניסיון שלי עם האסטרה. מבחינתי זה היה הרכב ה"אמיתי" הראשון שהיה לי. החסרונות הכי גדולים היו חוסר מזגן ובגלל שברכב היו קויילוברים, הוא לא היה נח בנסיעות ארוכות.

וולוו 740 1992 אוטומטית - הרכב הנוכחי שלי זה כ10 חודשים. עולם אחר לעומת הגולף. אפשר להאיץ ואפילו לעקוף, המזגן מקפיא, בקושי יש קרקושים, והנוחות והמרווח הפנימי טוב יותר מבמכוניות חדשות. ממש כמו לנסוע בכורסת טלוויזיה. כל ההתנהלות ברכב הזה מאד מרגיעה, אפילו הסלון בצבע כחול. כחול! אפשר לנהוג שעות ברכב הזה בלי להתעייף. כשיורד גשם/אספלט גרוע/רצפת בטון חלקה/צמיגים אחוריים מתים או שילוב של הארבעה, ניתן להחליק בסבבה עם הגז.

מבפנים נוחות, מבחוץ טנק. הרכב הזה בנוי לdemolition derby, יש לו פגושים בעובי של מסילת ברזל שמחוברים לשלדה עם בולמי גז, סידור שהוכיח את עצמו בהתנגשויות במהירויות נמוכות. החיסרון היחיד חוץ מהגיר האוטומטי (שבעתיד הקרוב-רחוק אולי יתחלף לידני), זה צריכת הדלק. אבל אין מה לעשות, אף אחד לא מושלם.

עריכה אחרונה ב-2 לאפריל, 2016 על ידי SlowRide

[edan82]

2003 Mercedes W211 E55 AMG- תופסת את המקום הראשון מלא מעט סיבות, היא מאוד פרקטית עבורי כאיש משפחה, ביצועים פנטסטיים, מהנה ומתנהגת לא רע בכלל למרות מימדיה ומשקלה הגבוה, השילוב של הביצועים הגבוהים עם משקלה ומימדיה מוסיפים סוג של אתגר לנהיגה, המכונית שבהתחלה הפחידה אותי ועם הזמן הפכה אותי לנהג טוב יותר. (מעבר לזה היא BY FAR המכונית הכי מפנקת שרכשתי).

חסרונות- צריכת דלק מטורפת.

 

2002 BMW 325 E46- מכונית מאוד מהנה שהרגישה צעירה לגילה גם מבחינת מוצקות הרכב וגם הודות לאמינות מצויינת, המון פידבק, התנהגות מעולה, מנוע 6 טורי, לטעמי ה-3 המהנה האחרונה ואני שמח שזכיתי להנות מהרכב המצויין הזה.

 

96 Peugeot 106xsi- הפתגם "דברים טובים באים באריזות קטנות" די קולע לגביה, מכונית שכמה שהיא קטנה ככה היא מהנה, התנהגות מעולה עם המון שובבות, המון פדבק מהשלדה וההגה, המכונית שעליה למדתי לנהוג באמת.

אלמלא בעיות אמינות מעצבנות ורכבים שרכשתי לאחר מכן שהיו בליגה אחרת אולי היתה זוכה במיקום טוב יותר כי היא באמת נתנה המון פאן.

עריכה אחרונה ב-3 לאפריל, 2016 על ידי edan82

[itay1995]

חשבתי שיהיה מעניין אם חברי הפורום ידרגו את המכוניות שהיו בבעלותם מהטובה ביותר אל הפחות טובה (כמובן, אבקש שמי שהייתה בבעלותו רק מכונית אחת לא ישתתף כי זה די חסר תועלת). ממליץ מאוד לכתוב שורה או שתיים על הסיבה, כדי שיהיה מעניין.

יש לי תחושה שנגלה כמה דברים מפתיעים...

 

אני אתחיל:

 

1. מאזדה מיאטה NC שנת 2006 - הבחירה הכי קלה. ארבע שנים נהדרות עם מכונית ספורט שסיפקה טונות של הנאה והמון שמיים. לגמרי מתגעגע.

2. רנו קליאו ספורט MK1 שנת 2001 - המון זכרונות טובים ממנה, בעיקר מתחרויות ג'ימקאנה ומטיולי נהיגה. פרקטית, נוחה יחסית ולא יקרה מדי לאחזקה.

3. ב.מ.וו 325 E46 שנת 2005 - שמעתי המון דברים טובים על ה-E46 אבל רק כשקניתי אחת לפני כמה חודשים, עם 200000 ק"מ על השעון ועדיין מרגישה פשוט נהדר, הבנתי עד כמה הדור הזה משובח. אז המנוע לא מאוד חזק ואם הייתי קונה M היא בטח הייתה גבוה יותר ברשימה, אבל החבילה הכוללת מרגישה מודרנית ואיכותית ומשמרת המון יתרונות קלאסיים של ב.מ.וו, כולל התנהגות כביש והיגוי מעולים.

4. ניסאן 370Z שנת 2010 - לא בשלישיה הפותחת כי הציפיות שלי ממנה היו גבוהות יותר ממה שהיא מסוגלת לספק בפועל. עדיין, מדובר במכונה עם המון כוח, המון אחיזה והמון כיף.

5. פיג'ו 306 S16 שנת 1995 - המכונית הראשונה שקניתי. המון זכרונות יפים ממנה אבל עלויות התחזוקה והעובדה שהלבשתי אותה על עמוד פוגעים במיקום שלה.

6. סיטרואן סקסו VTS שנת 1997 - נהנתי ממנה במשך 3 שנים אבל אני חייב להודות שמבחינה ספורטיבית נטו היא פשוט פחות טובה מהפיג'ו, ולכן היא מתחתיה במיקום.

7. ב.מ.וו 318IS E36 שנת 1995 - מכונית החורף הקודמת שלי. עם דיפ' מרותך היא הייתה כיף אדיר על השלג, אבל הגיל נתן בה את אותותיו. בהתחשב בכך שהיא עלתה פחות מ-1.5K יורו, ושמכרתי אותה בקלות בסכום דומה, זו אחלה קנייה.

 

רוני

 

רוני , שלחתי לך לפני כמה ימים הודעה פרטית. אעריך ואשמח מאוד אם תוכל להגיב ולעזור לי בקשר לניסאן Z370.

--

 

ולנושא , Golf GTI 2007 - גרמנית נהדרת ומספקת

 

2015 Renu Megane RS - מכונית הספורט המדורגת במקום הראשון אצלי עדיין.

 

z370 - נוחה ? לא ממש...מהירה בהחלט. הכי מהירה עד עכשיו. נהנה מכל רגע באדרנלין מטורף , עד שיחלוף ונעבור לסלון!

[edanj]

SKODA OCTAVIA VRS 2008- הסקודילק הכחולה, מונית הזעם או צכ'ית על סטרואידים.

הרכב שהחליף את האכזבה המוטורית שנחלתי (ראו סעיף 3..)

אחד הרכבים הכי מאוזנים שהיו לי בין כח (250 כ"ס אחרי צ'יפ) לבין שימושיות, נוחות ואבזור.

עדיין מתגעגע כל פעם שאני רואה מונית.

הכי זכורים לי פרצופי הנהגים ברכבי פאר/ ספורט שקיבלו פס ממונית כחולה.

SEAT IBIZA FR 1.8T 2005- רכב הספורט הראשון שרכשתי חדש מהחברה.

הג'ינג'ית האדומה סיפקה רגעי כיף רבים אך גם דפיקות לב לא מעטות כאשר השילדה לא שיתפה פעולה וכמעט זרקה אותי למדרכות/ עמודים ושאר דוממים.

שופרה בטעם טוב ומאמין שעדיין מספקת חיוכים רבים לבעלים החדשים או מנגד פורקה לחלקים.

 

"IMPREZA TURBO WRX 2006- aka the "black ninja- החליפה את הג'ינג'ית באבולוציה.

הדגם היפה ביותר של האימפרזה לדעתי עם העיניינם המלוכסנות ומנוע 2.5 טורבו המספק 230 כ"ס.

במילה אחת- אכזבה. בניתי הרים וגבעות טרם הרכישה אך המתלים הרכבים, השהיית הטורבו וההילוכים הארוכים פשוט ביאסו.

כשנוכחתי לדעת כי שיפור הרכב יעלה לי כמות גדולה של זוזים (בולמים, קפיצים , בלמים, צנרת, משאבת דלק וצ'יפ) נפתרתי מהנבלה ורכשתי VRS.

היה לי חלום להשכיב את מלכת הכיתה ורק שהצלחתי גילית שהיא מוצ*ת עם שיניים.

 

92 PEUGEUT 309 1.6 אוט'- הרכב הראשון שלי,

ככזה "ביז'ו" סיפק לי רגעים נהדרים בתקופה שלא תחזור (סיום בית ספר וגיוס לצבא)

לביז'ו לא היה הגה כח אלא הגה בכוח והוא שתה דלק כמו שיכור במיסבאה.

גם האמינות לא היתה הצד החזק שלו ושנינו ביחד היינו החביבים שבלקוחות המוסך אותו פקדנו לא מעט.

לאחר שנתיים הוחלף ביז'ו בפיאט פונטו מודל 95 אדומה עם הגה ספורט ירוק וג'אנט מגנזיום "בורקס".

הרכב הושבת לאחר 3 שבועות לאחר מפגש אינטימי במיוחד עם אי תנועה חוצפן.

 

עוד רכבים הזכורים לטוב:

פג'ו 206 1.4 ידנית מודל 2000 בצבע נחושת מטאלי.

פיאט מראה 98- הרכב הראשון עליו נהגתי לאחר קבלת הרשיון

פיאט פונטו ספייס ידנית 2002- הרכב הראשון שליווה אותי בעת מעבר למגורים משותפים וחתונה.

[Night Driver]

קשה מאוד לדרג כי כל רכב שקניתי קניתי כי הוא זה שהתאים לי בנקודת הזמן הספציפית.

 

1. דובלו 2003 טורבו דיזל. סוס עבודה חזק, עמיד וחסכוני. שירת אותי 11 חודש ו 44K ק"מ עד שהושמד בתאונה.

2. רנו 5 87' 1250 סמ"ק. קניתי אותה כסטודנט ב 94' עם 84K ק"מ והחזקתי אותה עד 2002 ו 520K ק"מ. הפגינה אמינות, נוחות ועמידות ראויים לצייון.

3. רום כרמל 81'. נקנה ב 92' והוחלף ב 94'. אחרי שהחלפתי לו כיסאות קדמיים לכיסאות של פז'ו 104 מהמזבלה הקרובה היה נוח ושירת אותי ב 0 עלויות תחזוקה (אם כבר צריך חלק הוא היה זמין במזבלה).

4. פלואנס 2011 2 ליטר. נוחה מאוד, אמינה, מרווחת ומאוד מאובזרת. החיסרון זה צריכת דלק לא מזהירה.

5. מגאן 2 2006 ידנית. היתה אצלי 6 שנים ושירתה אותי נאמנה ללא תקלות.

6. באלנו 97' אוטומטית. שירתה את אשתי. לא נוח, לא מרווח ולא יפה אבל עושה את העבודה.

7. מאליבו 2005. חסכונית יחסית, נוחה ואמינה. החיסרון זה אבזור מוזר לרכב בכזה סדר גודל מחיר (יש כיוון חשמלי לגובה הדוושות אבל אין בקרת אקלים או ידית אחיזה בתקרה לנוסע).

8. טויוטה אוריס סטיישן היברידית. אמינה, חסכונית אבל נוחות זוועה.

9. פוקוס 2012 טורר 1.6 זבל של אוטו. אמינות על הפנים (נזילות שמן, נזילות מים, משולשים, חשמל ועוד. למעשה כמעט הכל חוץ מהגיר), צר באיזור הרגליים ונותן תחושה כאילו הוא האיץ כבר ל 200 אבל בפועל הוא על 60 קמ"ש.

10. מונדאו 2012 2.3 ליטר. לא אמין, לא נוח ולא חסכוני.

11. יונדאי H1 טנדר מודל 2006. נקנה חדש ואחרי שנה וקצת ו 110,000 קילומטר נמכר בגלל אמינות זוועה. מרווח טיפולים של 7500 ק"מ, 4 פעמים הגיע על גרר בגלל נדנדי שסתומים שבורים, גלגלים אחוריים שננעלו בכביש 6 בגלל מגן הבוץ שהחליט להתקפל ולהיכנס בין שני הג'אנטים וצריכת דלק של משאית. חצי שנה אחרי שנמכר הוא נשרף והורד מהכביש.

12. טנדר קיאה מודל 94'. הראשונים שהגיעו לארץ. בצד החיוב דיזל חסכוני עם ארגז 3 מטר במחיר מעולה אבל בצד השלילי אוטו בלי ברקסים. היה אצלנו חצי שנה שבהן לא עבר יותר מ 2000 קילומטרים רצופים בלי כניסה למוסך בגלל ברקסים (מושך חזק בבלימה ודוושה שלא מחזיקה לחץ). אחרי חצי שנה היבואן הבין שזה לא יגמר בטוב והחזיר את מה ששילמנו תמורת האוטו.

 

היו עוד כמה רכבים נוספים אבל אלה העיקריים. השאר היו סתם אנימיים.