שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[amir74]

30K ברוטו לחודש למשק בית זה לא עשיר. זה ממוצע.

אולי במדינת תל אביב. השכר החציוני הוא כ-6,600 ש"ח.

עשיר זה אחד שיש לו מיליונים/ מיליארדים בכיס, לא מישהו שמרוויח משכורת חודשית שממנה הוא מתקיים.

 

או שהוא פשוט שמח בחלקו .

[oryo]

טוב, קרה עכשיו משהו אירוני -

אני לא חובב גדול של ג'ון אוליבר, אבל עקבתי אחר המלצה לסיקור שלו בנוגע לעיתונות, ובערך 10 דק' לתוך הוידאו אמרתי לעצמי ששווה לפרסם כאן לינק למרות שאני לא לגמרי בטוח האם וידאו של 20 דק' זה משהו שאנשים כאן יסכימו לראות.

בוידאו הוא מדבר על החשיבות של עיתונאות, והדגרגציה ברמה שיכולה להוביל ל'תור זהב' של פוליטיקאים מושחתים.

סיקור מעניין וחשוב, באמת.

ומאוד מתקשר לטענות האישיות שלי שהועלו מקודם.

 

א-מה-מה, בערך 13 דק' לתוך הסיקור מי מופיע?

חברנו מ'ישראל היום' - שלדון אריסון.

מסתבר ש(לכאורה)הוא עשה תרגיל דומה בלאס וגאס, רכש את העיתונות שמסקרת שם דברים (בין היתר - את העסקים שלו), ובעצם נטרל את הביקורת שמופנית אליו.

הוא לא אמר מפורשות שאסור לעשות זאת, אבל כולם ידעו. דומה באופן מטריד לעיתון שבאופן 'קוסמי' במשך 4 קדנציות לא מצא פעם איזושהי ביקורת להעביר על רה"מ נתניהו (אבל כן מצא ביקורת על הימין: ח"כים מהליכוד, ישראל ביתנו, הבית היהודי, הליכוד2 'כולנו' ביחד קודקוד וכו').

 

אני יודע ש20 דק' זה לא מעט לחלקנו, ואני יודע שהכי קל לדפדף הלאה -

אבל אני באמת ממליץ לצפות בסיקור הזה, גם בלי כל ההקבלה ל'ישראל היום' יש לו חשיבות עצומה בנוגע להבנה של חשיבות העיתונאות החוקרת והתפקיד שלה בהקשר שלנו, נתיני השלטון.

 

[shugiflex]

אין ויכוח על חשיבות העיתונות, מסכים עם זה לגמרי.

 

הבעיה שבישראל מזמן אין עיתונות:

1. הארץ - מוטה מאוד לצד שמאל של המפה, הסיקורים שלו אינם הוגנים. יש אינספור דוגמאות לזה ואשמח לספק אם תרצה.

2. ידיעות אחרונות - כבר שנים עושה מה שהבוס (נוני מוזס) דורש, תלוי בסיטואציה הפוליטית. גם לזה יש המון דוגמאות.

3. ישראל היום - כמו ידיעות אחרונות, רק שהוא מוטה לטובת הימין ולכן רחמנא ליצלן.

4. כל השאר - קטנים וחסרי חשיבות.

 

ישראל היום בסך הכל ממשיך את המגמה הכללית שהחלה לפני כעשור וחצי.

[oryo]

א. בגדול אני מסכים איתך לגבי העיתונות בארץ

ב. התייחסתי כבר לטענות בנוגע לכביכול הקבלה בין ישראל היום ושאר העיתונים המוטים לצד השני, עד כה אף אחד לא סתר אותן.

 

ישראל היום וYNET זהים? סבבה, תן לי את הפוליטיקאי שיש לו פסלון חסינות מביקורת בYNET.

 

לצורך העניין: ישראל היום וNRG לא זהים בעיני, למרות ששניהם מוטים ימינה. המטריקה שלך (שיוך פוליטי) לא רלוונטית לארגומנט (שופר של אדם פרטי).

[sronis]

זו לא העיתונות בארץ, זו העיתונות בעולם, וזה בדיוק מה שג'ון אוליבר התכוון אליו.

 

העיתונות בכל העולם הגיעה לפשיטת רגל בגלל עליית האינטרנט והסמארטפונים. כולנו התרגלנו לצרוך את החדשות שלנו בחינם, כאן עכשיו ומיד. התוצאה היא שמייצור תוכן משמעותי, יוצרי התוכן עברו לתכנים חסרי משמעות ומרובי קליקים - כמות על פני איכות. באופן הזה אתה מוצא את עצמך מחפש במאמץ רב אחרי התכנים האיכותיים באמת, מתוך ערימה בלתי נגמרת של זבל. או, וזה מה שרוב האנשים עושים, אתה פשוט נכנע לכמות - מה שרק מגדיל אותה על חשבון האיכות.

 

בלי קשר לנושא הזה, אבל עם קשר לדיון, הנה שוב ג'ון אוליבר בכמה דקות שמייצגות במדויק את בעיית טראמפ (החלק הרלוונטי מ-12 דקות ועד 16 דקות):

 

[oryo]

משקל נגד לחלק מטענותיו של ג'ון אוליבר (/שאול אמדורסקי, דרכו קושרתי לאוליבר), פורסם ע"י אורי כץ בדעת מיעוט (לינק):

אחת הסיבות לנטיה של התקשורת לראות את המציאות הכלכלית בעיניים פסימיות היא מצבם הכלכלי של אנשי התקשורת עצמם, בעקבות דעיכת המודל הכלכלי של כלי התקשורת המסורתיים. אחרי כמאתיים שנה של עיתונות, מאה שנים של רדיו ושבעים שנים של טלוויזיה הגיע האינטרנט והתעשיות האלו הולכות עכשיו להשתנות באופן דרמטי.ג'ון אוליבר מדבר על הירידה בהכנסות מפרסום, וטוען שבהיעדר עיתונאים שהשנים הקרובות הולכות להיות תקופה מצויינת להיות פוליטיקאי מושחת. שאול אמסטרדמסקי מסביר בפוסט מדוע הוא עוזב את כלכליסט, וכותב שהילדים שלו כבר לא יודעים מה זה טלוויזיה רב-ערוצית. גם הבן שלי לא יודע. גיא רולניק כותב שהמודל הכלכלי של התקשורת כיום הוא בעלי הון שמשתמשים בעיתונים ובערוצי טלוויזיה כדי להשפיע על רגולציה לטובתם.

בהיעדר צרכנים שמוכנים לשלם עבור המוצר שהם מייצרים, הפתרון היחיד שאנשי התקשורת רואים מול עיניהם הוא שהממשלה תסבסד אותם. כמובן, אנשי התקשורת אינם לבדם. למשל, לפי אתר התזמורת הפילהרמונית הישראלית הכנסותיה ממנויים מכסות רק כחמישים אחוזים מתקציבה, והשאר מגיע מהממשלה ומתורמים פרטיים. אייל גולן ושלמה ארצי לא זקוקים למימון מהממשלה ומתורמים מכיוון שיש מספיק צרכנים שמוכנים לשלם על המוצר שלהם, ואולי גם הפילהרמונית הייתה במצב הזה לפני עשרות שנים, אבל כיום היא לא. העדפות הציבור השתנו, וכך גם לגבי תחומים רבים אחרים של אמנות ותרבות שהפכו לתלויים בתקציבי ממשלה.

כאשר שינוי בהעדפות הציבור או בטכנולוגיה מתחיל להכחיד מגזרים וותיקים, תמיד יקום מי שיטען שלמגזרים האלו יש "השפעות חיצוניות", איזה שהוא ערך לכלל האוכלוסיה שלא ניתן למדוד אותו בביקוש הצרכני. תמיד יהיו ניסיונות להפוך את המגזר ההולך ונכחד מדינוזאור שעבר זמנו לאיזה שהוא ערך קדוש שחייבים לשמר. כך למשל הפילהרמונית נחשבת בעיני רבים "תרבות עילית" הראויה לסבסוד ואייל גולן לא, למרות ששניהם בסך הכל מייצרים מוזיקה (אולי בעוד מאה שנה לא יהיה ביקוש לשירים מזרחיים, ואז הממשלה תסבסד אותם וכולם יסכימו שמדובר בתרבות עילית שחייבים לשמר). וכך גם העיתונאים טוענים שהם "קדושים", שיש להם יכולת לחשוף פרשות שחיתות ולבקר את הממשל, יכולת אשר תורמת לרווחת כלל האזרחים ולא ניתן לכמת אותה בביקוש הצרכני לשירותיהם.

האם טענותיהם של אנשי התקשורת משכנעות?

במבט ראשון נראה שכן, ערוצי טלוויזיה ועיתונאים באמת כותבים מדי פעם על מחדלים כאלו ואחרים. אבל אין ברשותם כדור בדולח שמאפשר להם לראות במו עיניהם את השחיתות – הם בסך הכל מקבלים את המידע מהמקורות שלהם במשטרה, במשרדי הממשלה או בקרב יריבים פוליטיים או עסקיים. למעשה, המדינה הדמוקרטית המודרנית כבר כוללת מנגנוני בקרה על שחיתות. לגורמים בפרקליטות, במשטרה ובמערכת הפוליטית יש בדיוק את אותו האינטרס לחשוף שחיתויות כפי שיש לעיתונאי, זו הסיבה שהם נפגשים עם העיתונאי ומספרים לו על השחיתות. אבל בעולם של היום הם גם יכולים לפרסם בכוחות עצמם את הממצאים. זאת הבעיה האמיתית של התקשורת: המקורות כבר אינם זקוקים לתיווך.

חשוב להבין שהעיתונאים תמיד היו המתווכים של המידע, לא המקור למידע. עיתונאי הוא לא בלש, הוא לא יכול להוציא צו חקירה, לזמן עדים או לגשת לנתונים סודיים. יכולת המחקר שלו מוגבלת לדברים שאחרים מפרסמים. כיום פוליטיקאי מסוים יכול לכתוב על פרשת שחיתות של פוליטיקאי מתחרה בעמוד הפייסבוק שלו. חברה מסחרית יכולה להתלונן על פעילות לא חוקית של חברה מתחרה בבלוג שלה. משטרת ישראל יכולה לפרסם בכוחות עצמה על פתיחת חקירה חדשה. זה עדיין לא קורה באופן מלא, לא כולם הפנימו את השינוי, אבל זאת המגמה. נחזור לרגע לעניין הביקוש: האם הביקוש לחשיפת פרשות שחיתות של פוליטיקאים נעלם? ממש לא. הציבור עדיין מאוד מתעניין בדברים כאלו. הם פשוט מוצעים עבורו בחינם. מדוע? מכיוון שיש מספיק אנשים שמשתלם להם להציע לציבור את זה בחינם.

כמובן, לעיתים רמת השחיתות היא גבוהה ויתכן קשר שתיקה המקיף גם את המשטרה, הפרקליטות, יריבים פוליטיים ועסקיים וכו'. אבל כשזה המצב גם כלי התקשורת לא ידעו כלום! שוב, אין להם שום כדור בדולח. הם בסך הכל נסמכים על מקורות מידע אחרים. מקורות מידע שכיום, בעידן האינטרנט, כבר לא זקוקים להם, וככל שעובר הזמן הם מבינים זאת יותר ויותר. בסופו של דבר כפי שהאינטרנט חיסל את מתווכי הדירות ואת סוכני הנסיעות ותפקידי מתווכים אחרים, כך הוא מייתר גם את כלי התקשורת המסורתיים.

סבסוד לא יפתור את זה. בהיעדרן של אופציות עבודה חלופיות לאנשי התקשורת ובהיעדר תחרות מצד ערוצים מסחריים, לפוליטיקאים של העתיד יהיה קל הרבה יותר להתערב בתכנים של התקשורת הציבורית, בהשוואה לפוליטיקאים של העבר. כפי שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, הפוליטיקאים כבר מבינים את זה. שאול אמסטרדמסקי אולי מפנטז על תקשורת ציבורית חופשית, אבל אני חוזה בעתידו הרבה שיחות הכוונה עם חברי ממשלה, לא משנה איזו מפלגה תזכה בבחירות.

זה העתיד, בין אם נרצה או לא נרצה. דברים משתנים, ושינוי הוא אף פעם לא קל. יש מפסידים ויש מרוויחים, ויש רבים שמעדיפים להכחיש את מה שקורה ולטמון את הראש בחול. בסופו של דבר הציוויליזציה האנושית שרדה את היכחדותם של שלל מגזרים כלכליים ושל הסדרים חברתיים ותרבותיים שתוארו כקדושים וחיוניים לקיומם של בני אנוש, והיא תשרוד גם את היעלמותם של כלי התקשורת המסורתיים. חשיפת שחיתויות בעתיד תמשיך להיות מונעת בעיקר על ידי התחרות הפוליטית והעסקית, בדיוק אותם הגורמים שהניעו אותה בעבר. אפשר להירגע, הכל יהיה בסדר. לרובנו, כלומר. לאנשי התקשורת הייתי ממליץ לעשות הסבה ל-QA.

 

 

 

 

 

 

דעתי:

הבעיה עם הגישה זו, לשיטתי:

1. תחקירן תקשורתי מקבל חשיפה עקב חשיפות עבר שלו, כך קל לו יותר לחשוף דברים חדשים - בניגוד לפקיד שרירותי שנתקל בשחיתות.

2. עיתונאי מגן על המקור שלו, מספק אנונימיות, ויודע לתווך את המידע בצורה טובה יותר להמונים. זה משהו שפקיד שרירותי לעיתים לא יודע/מסוגל לעשות.

 

 

היות ורמת העיתונאות בארץ מאוד ירודה, לטעמי, גם אני צורך את מרבית התכנים מהמדיות החברתיות. עם זאת, אני כן מכיר בחשיבות של עיתונאות חוקרת, ומסוקרן לדעת איך ניתן לשלב תחקירי עומק במודל תרבות האינסטנט של היום.

 

 

נושא מעניין מאוד.

[sronis]

גם לי יש בעיה עם הגישה הזאת של אורי כץ, שמתעלמת (כמו שהעלית) מהאלמנט החקירתי של העיתונות. כל מה שהוא אומר זה "העולם משתנה, תתמודדו עם זה".

יש כאן סוג של אבסורד:

בעבר, היה הרבה יותר קשה להיות עיתונאי חוקר. הגישה למידע הייתה הרבה יותר חמקמקה מאשר כיום. נכון, לרוב לעיתונאים הייתה גישה הרבה יותר טובה למידע מאשר לקוראים שלהם, אבל כדי להיות מסוגלים לספק ידיעות עיתונאיות משמעותיות היית צריך לעבוד קשה.

כיום, הרבה יותר קל להגיע למידע ולא באמת צריך לעבוד קשה בשבילו, אבל באופן אבסורדי, העיתונות פחות ופחות מתאמצת לתת חומר איכותי לקוראים.

ראיתי את זה קורה בעיתונות הרכב, כשהייתי עוד עיתונאי - להרבה מאוד כותבים (כולל לי!) היה קל פשוט לשכתב הודעות לעיתונות ולהעביר אותן כמעט כמו שהן לקוראים.

כשהכתב מרוויח שקל וחצי ומעמיסים עליו יותר מדי (כי הרי חייבים לייצר כמה שיותר קונטנט) האם באמת אפשר להתפלא שהוא קורא טקסט שמגיע מדובר של פוליטיקאי - ומעביר אותו כלשונו כאילו זו האמת לאמיתה?

 

נ.ב. דווקא היום קל מאוד לבצע תחקירי עומק. בעבר רק עיתונאים יכלו לעשות אותם. היום גם אני ואתה יכולים. רמת הדוקומנטציה של מה שקורה מסביבנו עלתה באופן אקספוננציאלי בעשורים האחרונים. המידע נמצא שם בחוץ וזמין לכל אחד. אפילו יותר חשוב - כל אחד גם יכול ליצור תוכן איכותי שנובע מתחקירי עומק. ראה לדוגמא ערוצי יוטיוב כמו veritasium, smarter every day, CGP grey או אפילו ג'ון אוליבר (לו יש אמנם תחקירנים וצוות כותבים).

[yehuda-k]

1. הארץ - מוטה מאוד לצד שמאל של המפה, הסיקורים שלו אינם הוגנים. יש אינספור דוגמאות לזה ואשמח לספק אם תרצה.

נכון, אבל בכל זאת מאוד מומלץ לכולם לקרוא את עיתון ה"ארץ" כי:

 

1. לדעתי, בנושא הכלכלי הוא היחידי שלוחם בכיוון הנכון. למשל, המלחמה נגד השחיתות ובמיחד "מתווה הגז"

 

2. בצד הפוליטי, מסכים שרוב הכותבים מוטים, וכמה מהם כבר עברו לפוסט ציונות. עם זאת, דווקא את עמירה הס כן כדאי לקרוא, בבחינת "הכר את האויב". בנוסף למנת הרעל היומית נגדינו, היא ביקורתית גם כלפי הרשות הפלסטינית והחמאס, וחשוב מאוד לדעת מה קורה ביניהם, כדי לדעת איך להיערך בהתאם. בנוסף, לפעמים בכל זאת קורה שהביקורת נגדינו מוצדקת. אלה ששורפים תינוקות פלסטינים בשנתם, יש לשרש אותם בעודם קטנים.

[shugiflex]

נכון, אבל בכל זאת מאוד מומלץ לכולם לקרוא את עיתון ה"ארץ" כי:

 

1. לדעתי, בנושא הכלכלי הוא היחידי שלוחם בכיוון הנכון. למשל, המלחמה נגד השחיתות ובמיחד "מתווה הגז"

 

2. בצד הפוליטי, מסכים שרוב הכותבים מוטים, וכמה מהם כבר עברו לפוסט ציונות. עם זאת, דווקא את עמירה הס כן כדאי לקרוא, בבחינת "הכר את האויב". בנוסף למנת הרעל היומית נגדינו, היא ביקורתית גם כלפי הרשות הפלסטינית והחמאס, וחשוב מאוד לדעת מה קורה ביניהם, כדי לדעת איך להיערך בהתאם. בנוסף, לפעמים בכל זאת קורה שהביקורת נגדינו מוצדקת. אלה ששורפים תינוקות פלסטינים בשנתם, יש לשרש אותם בעודם קטנים.

 

מסכים, ואני בהחלט קורא את זה מדי יום - אם כי יותר מפעם בשבוע אני צריך ממש להתאמץ כדי לסיים כתבה זו או אחרת.

[יבגניפ]

היחס לפרשה של תלמה בטמקא דווקא ממחיש עד כמה בדיוק עיתונים משמשים ככלי להעברת מסרים מבעלי הון אלינו, פשוטי העם.

אני אישית לא חושב שיש בעיה קונספטואלית עם עיתון שנוטה שמאלה או ימינה. נכון, מופרך באותה המידה בעייני לקרוא את גדעון לוי או את יותם זמרי, אבל החובה לקריאה ביקורתית היא עלינו, ואני בספק אם כתבים לפני 70 או 100 שנה היו יותר אובייקטיבים או פחות מגמתיים. הבעיה היא, אם כבר, בזה שרבים לא מסוגלים להבדיל בין "אובייקטיבי" או "מאוזן" לבין מה שהם מאמינים בו, או במילים אחרות - לא מצליחים להבין שגם דעה או ידיעה שהם לא מסכימים איתה כי היא שמאלנית או ימנית מדי, היא לא בהכרח קיצונית או לא אמינה או מזויפת.

 

מן הסתם, היום יש הרבה יותר מידע נגיש גם שלא דרך ערוצי תקשורת הגדולים, ויש מגוון בלוגים - חלק יותר וחלק פחות אמינים - בכל נושא בעולם, ובהתאם, גם רוב העיתונאים המובילים בארץ מנהלים בלוגים, עמודי פייסבוק וכו'.

 

קצת חורג, אבל אני, למשל, נורא נהנתי לרפרף בבלוג של המתנחלות, כי זה תאור המציאות, כפי שהיא נתפסת על ידי חלק מתושבות יו"ש היהודיות, בלי סוכנים ומתווכים באמצע. וזה - באופן לא מפתיע אולי - גרם לי להבין כמה גדול הפער ביני לבין המחנה שהן מייצגות, יותר מכל טור או בלוג שמאלני שקראתי בחיים שלי.

[oryo]

יבגני, אומיגוד

[יבגניפ]

אז זה פוסט שגרם לי לרפרף בכל הבלוג בזמנו, ולחפש התייחסויות פרטניות לפחד, לערבים שחיים לצידם ועוד.

 

באופן כללי, רוב הכתיבה המתקרבנת שם מתייחסת לערבים סביב בדיוק כמו בפוסט שאתה קישרת אליו - זריקת האבנים, הלחימה, פיגועים - הכל מתואר כספורדי ואקראי לחלוטין. אף אחת מהן, לפחות לא בפוסטים שקראתי, לא מתייחסת לעובדה שהן ובני המשפחה שלהם בוחרים לחיות בשטח צבאי כבוש, כמעט אף אחת לא מנסה להסביר את האלימות אפילו לא במושגי ימין סטנדרטיים ואף אחת גם לא מוכרת את הלוקש הקבוע שמוכרים מתנחלים לרוב, על הרמוניה סודית בין ערבים ליהודים, שרק השמאלנים לא מכירים בה; ואף אחת גם לא ממש ממהרת להזכיר שנציגיהן בכנסת דורשים מצהל להקים שטחי אש, כדי למנוע מהערבים לפתח ישובים וכו'.

 

במובן מסוים, הפוסט הזה ודומיו עושים כמעט דה-הומניזציה לערבים בסביבה, כי באותה המידה הוא יכול היה להכתב על התפרצות השפעת בחורף, או כל דבר דומה, והטון והסנטימנטים היו זהים. כשאנשים כל כך עיוורים למציאות סביבם - על מה בכלל עוד אפשר לדבר?

[gadik6]

אוי האירוניה, אתה מדבר על עיוורון של אנשים, כשאתה בעצמך סובל ממנו.

 

אני ממש אשמח לשמוע איך אתה מסביר את האלימות היום יומית מצד הפלשתינים, שכוללת בין השאר ניסיונות שחיטה של יהודים, כולל נשים וילדים?

האם זה שוב בגלל אותו "כיבוש" נורא? אגב, גם בכביש דימונה - באר שבע (ולא רק, זאת רק דוגמה אחת מיני רבות) יש תקופות שבהן מפחיד לנסוע לבד בלילה (תנחש לבד למה, או שתרצה רמז?), איך זה מתיישב עם תיאורית ה"בוחרים לחיות בשטח צבאי כבוש" שלך?

[ליין מן]

באופן כללי, רוב הכתיבה המתקרבנת שם מתייחסת לערבים סביב בדיוק כמו בפוסט שאתה קישרת אליו -

זריקת האבנים, הלחימה, פיגועים - הכל מתואר כספורדי ואקראי לחלוטין.

 

כשאנשים כל כך עיוורים למציאות סביבם - על מה בכלל עוד אפשר לדבר?

יבגני , יש אנו מסכמים.

 

א - כתיבה מתקרבנת, האם רצח אזרחים ישראליים זה לא קורבנות רצח, אשר בוצע ע"י השכנים.

פיגועים, לחימה ואי הכרה בקיומנו במדינת ישראל.

 

ב - אמת, חלק מהאנשים די עיוורים למציאות סביבם, כנראה כמוך, מקובעים בעמדה עם ראות מוגבלת.

 

 

אייל.

[SlowRide]

אוי האירוניה, אתה מדבר על עיוורון של אנשים, כשאתה בעצמך סובל ממנו.

 

אני ממש אשמח לשמוע איך אתה מסביר את האלימות היום יומית מצד הפלשתינים, שכוללת בין השאר ניסיונות שחיטה של יהודים, כולל נשים וילדים?

האם זה שוב בגלל אותו "כיבוש" נורא? אגב, גם בכביש דימונה - באר שבע (ולא רק, זאת רק דוגמה אחת מיני רבות) יש תקופות שבהן מפחיד לנסוע לבד בלילה (תנחש לבד למה, או שתרצה רמז?), איך זה מתיישב עם תיאורית ה"בוחרים לחיות בשטח צבאי כבוש" שלך?

אין התעלמות מהאלימות שלהם כלפי יהודים, מה שלא מובן זה מדוע אנשים בוחרים ללכת לגור ולגדל ילדים במקומות כאלה שיש בהם סכנת חיים יומיומית. מה יותר חשוב, אידיאולוגיה מסויימת או חיים של בני משפחתך? זה לא שפוי.

 

Sent from my ALE-L02 using Tapatalk