בעקבות "החארטה של המדינה", חלק ב. מחשבה חלפה בראשי.

[Kernel]

זה לא בושה "ללכת לישון" אצלה, או להשכיר חדר וכו' וכו'

 

ואם זה לא מתאים לה, אז היא יכולה ללכת לחפש את עצמה, כי ללכת לנערת ליווי יהיה יותר זול מאשר לענות על הסטנדרטים שלה.

[sperial]

הגרושים שלי:

1. חלק גדול מהאוכלוסיה לא יודע להתנהל כלכלית, וזה כולל קביעה של סדרי עדיפות בהוצאות וכן חלוקה שלהן (למשל אותה בחורה שקונה ב-200 ש"ח ומחלקת ל-6 תשלומים).

2. ברווז - אתה מתלונן על הכנסתו של מי שאינו אקדמאי, אבל תביא בחשבון שרכישת השכלה אקדמית כרוכה בהוצאה של מאות אלפי ש"ח (רק שכ"ל בסביבות 40 אש"ח, ולזה עליך להוסיף מספר שנים של הוצאות מחיה והעדר הכנסות) כך שיש קיזוז כלשהו. בטווח הקצר הלימודים האקדמיים אינם משתלמים - אלא רק בטווח של די הרבה שנים. אצלנו המצב אינו קיצוני - תחשוב על האמריקאי שמסיים את התואר עם חובות של 100-250 אלף דולר. הלוואות הסטודנטים צפויות להיות הבועה הבאה שתפקע כיון שהבוגרים לא יוכלו לעמוד בהחזר ההלואות.

3. נושא החתונות היקרות הוא חלק מחוסר יכולת ההתנהלות הכלכלית, אבל לא מדובר בדבר חדש, אני זוכר מקרים דומים לפני עשרות שנים, כאשר אדם לקח הלואה כדי לחתן את ביתו המכוערת עם הלא-יצלח של העיר, ההלואה הסתימה כמה שנים אחרי הגירושין. ודוגמאות להתנהלות שגויה קיימות לא רק בארץ - באחד מערוצי המדע הביאו לפני מספר שנים סרט תעודה על תעשית כרטיסי האשראי באנגליה שנותנת אשראי נדיב גם למי שלא מסוגל להחזירו, ותארו שם אנשים שהגיעו לפשיטת רגל בגיל 21.

4. נושא ה"עצמאות" חשוב לכל אחד מאיתנו. אבל השאלה היא מה יותר חשוב - להתנתק מההורים, במידה מסויימת, בגיל 21, או להגיע לעצמאות כלכלית אמיתית (כלומר מצב שבו ההכנסות עולות על ההתחייבויות וההוצאות) בגיל סביר, נניח 40. העניין הוא שהצעירים מסתכלים במקרה הטוב לטווח של חודשיים, בודאי לא לטווח הארוך. כבר ציינתי את החינוך הייקי שלי שבזכות התנהלות דומה לזו של אותו בחור שחוסך 60% מהכנסתו, והתנהלות דומה של זוגתי, הגעתנו לנישואין עם סכום שהספיק למימון שני שליש מדירה חדשה באיזור מצויין בחיפה. אז במחירי היום לא היינו מגיעים לשני שליש, אבל בהחלט לסביבות 40-50% מערך הדירה. ובשלב זה גם היתה לנו עבודה יציבה שאפשרה לקחת הלואת משכנתא בתנאים שהיו סבירים עד טובים לאותם ימים. חלק מהעניין היה שלמדתי בעיר מגורי ולא התביישתי לישון בבית ההורים עד גיל מאוחר יחסית, וכן שלמרותלימודים תובעניים מאוד עבדתי כמה משמרות לילה כל שבוע. מי שצריך לשלם תמורת מגורים בעיר אחרת בגלל לימודים או עבודה יאלץ להפרד מעוד כמה אלפי ש"ח בחודש. זה בהחלט צריך להיות שיקול בבחירת מקום לימודים.

5. סמירו - מעבר למגורים עצמאיים - לבד או עם בן\בת זוג הוא מהלך לא טריויאלי. אבל הקמת משפחה (ואת המעבר למגורים משותפים אני רואה במידה רבה כתקופת נסיון לפני הגשמת מטרה זו) היא מהלך כלכלי גדול מאוד, ומבחינת עלויות לטווח ארוך משתווה רכישת דירה יקרה או אפילו יקר יותר. לכן מהלך זה צריך להעשות באופן מושכל ולא בשלב מוקדם מדי בחיים. לא סתם זוגות ממיכים לחיות בבית ההורים של אחד מבני הזוג, בחישוב הכולל - של שני הדורות, זה חוסך הרבה מאוד. הבעיה היא שהדבר מצריך פתיחות והתחשבות מצד כל השותפים, אבל בהחלט לא בלתי אפשרי.

6. יש ב-YNET מדור המתפרסם מספר פעמים בשבוע ובו מציג בחור בשם גיל אורלי המלצות להתנהלות כלכלית. ממליץ מאוד ללמוד את המלצותיו. גם אם לא מיישמים אותן במלואן (זה קשה) אלא רק מחציתן - ניתן להגיע לשיפור ניכר של המצב הכלכלי המשפחתי.

[Smiro]

sperial -זה בדיוק מה שאני אומר. זה מהלך שצריך לדחות קצת(או הרבה, תלוי במצב) ולא ישר לקפוץ עליו כי מגורים זה בערך הדבר שהכי משפייע עלינו מבחינה כלכלית.

elik-belik - ברוב המקרים המוחלט(אלא אם יש לך טונות של כסף לבזבז) המהלך החכם יהיה לגור אצל ההורים.

כמו שציינתי, לא תמיד זה אפשרי. ישנם מקרים חריגים שאי אפשר להשאר לגור עם ההורים(בית מרובה ילדים ומחסור בפרטיות, מצב כלכלי של ההורים לא מאפשר, סכסוך עם ההורים או אי יכולת להסתדר איתם) אבל בת זוג לא נכנסת תחת הקטגוריה הזאת. כמו שנאמר מלפניי, אם לא מתאים לה לישון אצלי למרות שאני גר אצל ההורים, ויש לה סטנדרטים 'שאפתניים' כאלו ואחרים - שתלך לחפש.

 

אבל שוב, זה עניין של סדר עדיפויות. אולי יש זוג שלא אכפת לו מהעתיד הכלכלי שלו והדבר שנמצא בראש הרשימה זה להתחתן ולהקים משפחה.

בסופו של דבר - כל אחד אחראי על עצמו וההחלטות של כל אחד הן אלו שמשפיעות על החיים שלו.

[Keyser]

100? 100 זה טוב, היום לא חסרים זוגות צעירים שמוציאים 300, 400 אלף שקלים ויותר בשביל הערב הבודד הזה.

ולא מדובר על אנשים ממשפחות אמידות שמוציאות את זה מהעו"ש,

אלא על זוגות שאשכרה חוסכים את הסכום הזה בזיעה ובדם כדי לבזבז אותו בערב אחד.

 

אלו אנשים שהם, במחילה, סתומים. כן, חתונה זה ערב משמעותי ולא סתם מסיבה. אבל רבאק, לא עדיף לעשות חתונה בלי זיקוקים שיורים יונים ומטח כבוד מסער 5? אפילו מבלי לדבר על "חסכון לעתיד": לא עדיף לשמור על הכסף ולצאת אח"כ לירח דבש מטורף?

 

ברווז, יש לי כמה רעיונות, אתן פה כמה מהם חינם אין כסף:

קודם כל, חובה לכרוך זכאות להטבות מהמדינה בשירות צבאי *או* בשירות לאומי. אם ישנו מגזר שלא רוצה שירות צבאי כי X, שיתכבד ויעשה שירות לאומי בקהילה שלו. שנאמר, תתנו - תקבלו.

 

בעיה נוספת היא המגזר החרדי. עם כל הכבוד לחרדים, הם לא בדיוק מגזר שקופא על שמריו. כל משפחה מביאה 10 ילדים לעולם (בלי עין הרע), שלכשעצמו זה טוב ויפה, אבל אנחנו מדברים על עוד 10 אנשים שיצטרפו למעגל מקבלי הקצבאות מהמדינה.

לכן, לדעתי הפיתרון צריך לבוא בדרך של פשרה. המדינה תכיר בערך המוסף של לימוד תורה ע"י החרדים, ותעניק להם מלגות (אמיתיות, ולא קצבאות) עבור לימוד זה. החרדים, מצידם, יצטרכו להבין שלא כל אחד שלומד בישיבה הוא איזשהו עילוי שימצא פירושים חדשים בגמרא. לכן, ילקח ממוצע של כמות הסטודנטים שלמדו באוניברסיטאות במשך 10 השנים הקודמות פר שנה, והמספר הזה יקבע ככמות האנשים שהמדינה מוכנה לתמוך בהם. התמיכה הזו, כמובן, לא תהיה ע"מ שהחרדים ישבו סתם בישיבות: ראשית, בכדי להתקבל כל חרדי מעוניין יצטרך לעבור מבחן קשה, ארוך ומקיף על שלל נושאים (המבחן מצידי יכול להיות מחולק לימים, אבל הוא חייב להיות מעמיק מאוד, ומקיף מאוד). אלו שיעברו את המבחן בציונים גבוהים, יתקבלו למסגרת הזו. אלא שגם כאן, הם יהיו מחוייבים להראות שהם לא מבזבזים את כספי משלם המיסים: כל תלמיד שיתקבל, יהיה חייב בכמות מסויימת של פרסומי מאמרים, שיעברו ביקורת ע"י וועדה של רבנים. מי שלא יעמוד בכך, או שהמאמרים שלו יהיו מתחת לסטנדרט, ימצא עצמו מחוץ לישיבה.

 

כל אלו שלא נכנסו לתוכנית, יחוייבו בשירות צבאי (מהכסף העצום שיחסך, יהיה וודאי אפשר לדאוג להסדרי כשרות לכוווווווווווולם, כך שהם לא יצטרכו לדאוג)

 

אם החרדים לא יסכימו, המדינה תאלץ לשחק איתם chicken עד שיכנעו, מתוך הבנה שקשה לכל מגזר לפתע לוותר על זכויות שקיבל. המדינה תתחיל בשלילת קצבאות, כל פעם לשנתון אחר. החרדים יתפרעו, יבעירו צמיגים ויתלו פשקווילים - בשביל זה יש משטרה ויס"מ, שעד כמה שכואב לי לראות אותם פונים נגד יהודים אחרים, במקרה הזה כבר אין ברירה.

[elibaba]

אתם לא מבינים שהעניין הוא לא השירות?

המצב הנוכחי מעולה למנהיגים החרדיים, השליטה שלהם באנשיהם קרובה למוחלטת, והם מתאמצים מאד שקהלם לא יראה שיש אפשרויות אחרות.

 

בכןחם הפוליטי הם גם דואגים שזה ישתלם להם ולאנשיהם.

 

אם יהיה שירות לאומי או צבא, השליטה האבסולוטית שלהם תתפורר, וסה תהליך שכבר מתרחש והוא דווקא לטובת החרדים.

 

המדינה רק צריכה לעזור לזה ולהעלות את אחוז החסימה, למשל.

[THE-ONE]

החוכמה היא לא להתבכיין כל הזמן ולהגיד: "אין לי, קשה לי, לקחו לי, שתו לי".

 

הבעיה היא, שהתרגלנו לסטנדרט מחייה מאוד גבוה ומפונק. למה אני מתכוון?

 

כל צעיר בן 21 בתחילת דרכו היום שסיים צבא, גם אם הוא גר במעגל החיצוני השני של ת"א (פ"ת, ראשל"צ וכו') מעדיף לעבור

לעיר הגדולה (ת"א - ר"ג - גבעתיים, וחס וחלילה לא יהיה רחוק יותר).

למה? צריך להתחיל את החיים ולגור לבד, להרגיש גדול, לשבת עם חברים בכיף, להזמין בחורות, חיי הרווקות וכו' - שזה

לגטימי לגמרי - אך לא בכל מחיר.

 

הנגזרות הבסיסיות של האמור לעיל הן:

 

1. שכירות לא עולה כסף? בטח עולה, לפחות 2500 ש"ח לדירת חדר מעופשת של 12 מ"ר.

אם תעבור לגבעתיים או ר"ג, תחסוך עוד 500 ש"ח, נפלא.

 

2. ללמוד צריך? בטח צריך, רוב הצעירים לומדים במקביל לעבודה זמנית שמשלמת להם בקושי את השכירות והוריהם בד"כ

משלמים את שכר הלימוד, אחרת לא היו מצליחים לגמור את החודש.

 

3. עבודה צריך? חובה אם רוצים להתקיים בכבוד, לשלם חשבונות, אוכל, הוצאות מחיה ושכירות. אז כן, רוב הצעירים ממלצרים

בשביל 5K-6K ברוטו בחודש, וגם זה במאמץ עילאי.

 

4. למחזיקי הרכב שבינינו.. שאמשיך? (דלק, ביטוחים, טיפולים, תיקונים - רק בשביל זה צריך משכורת חודשית).

 

אני לא אמשיך עם כל הסעיפים כי נראה לי שהבנתם את השורה התחתונה - כשחיים בכזה אורך חיים, אורך חיים שרוב

הצעירים שואפים אליו, ההוצאות עולות בהרבה על ההכנסות.

בשביל לחיות בצורה סבירה ומספקת במדינה הזו, צריך לדעת להתפשר ולוותר ואי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאירה שלמה.

 

רוב הצעירים במדינה הזו פשוט חיים את הרגע ולא יודעים חיסכון מהו. ניהול נכון של הכספים הוא לא פחות חשוב כפי שציינו פה

לפניי. תאמינו לי שעם זה שחסכתי הוצאתי סכומים בלתי מבוטלים על רכישת רכבים חדשים והמון שטויות כגון מוצרי חשמל, פלאפונים, בגדים ועוד דברים שבחורים בגילי מוציאים.

 

אני לא מייעץ לאף אחד מה לעשות וחלילה לא מטיף, אני רק אומר שהפשרה העיקרית שלי היתה לגור עם ההורים, רק זה מאפשר

לכם חיסכון חודשי של עוד 4000 ש"ח בחודש לכל הפחות. אני גם חושב שכל עוד לומדים לתואר או לימודים גבוהים כלשהם, זה

הזמן שצריך ורצוי להשאר בבית ההורים ע"מ למזער כמה שניתן את ההוצאות, כי למי שלא עובד במקביל במהלך לימודיו - ההוצאות

אלו שקלים שיוצאים ולא נכנסים.