עדי טלמור והשיטה השוויצרית

[Talgaz]

פוצל מבעוד מועד מהשרשור על עדי טלמור ז"ל. שאגב, הצטמררתי לשמוע שאחד השירים שבחר היה "I DID IT MY WAY". אמת.

מעניין אותי לפתוח דיון על הנושא. האם האדם ריבון לעצמו? האם זכותו לבחור ולשים סוף לחייו?

 

לדעתי, כן. מה הטעם להמשיך, כשברור שהכל נגמר, כשחייך מהווים נטל על עצמך ועל הסובבים אותך. איזה כבוד יש בעזיבת העולם הזה כשאפילו בסוגרים אין לך שליטה?

מה דעתכם?

[ExoduS]

הבן אדם גיבור.

במצבו זו הדרך הכי נכונה ולא אנוכית ללכת.

עכשיו הוא גם יזכר כגיבור ולא חולה סרטן חלשלוש וקרח.

הרי זה כל מה שנשאר אחרי המוות, הזיכרון.

[bmw ricer]

אני מסכים אם זה שכל אחד רשאי לעשות עם עצמו מה שהוא רוצה אבל כשהראו את הסבתא ההיא שבולעת את השייק הזה שלהם ומתחילה להרדם הידיעה שהיא לא תתעורר אף פעם פשוט העבירה בי צמרמורת. מאוד מפחיד לדעתי ואני לא רוצה לדעת בכלל מה עובר להם בראש בשניות האחרונות שלהם.

[vadim6385]

האם האדם ריבון לעצמו? האם זכותו לבחור ולשים סוף לחייו?

כל אדם אדון לגופו.

 

אם הוא יכול לעשות ניתוח לשינוי מין, הפלה, או סתם לעשות קעקוע מכוער, אז אין סיבה שלא יוכל לגמור את חייו (בין אם זה בגלל שהוא מהווה נטל על עצמו והסובבים אותו, ובין אם בגלל שאבא לא קנה לו אייפון).

 

נ.ב. לפותח השירשור - לדעתי כדאי לשנות את הכותרת.

 

נ.נ.ב. אין לי מושג מי זה עדי טלמור, אני הבעתי את דעתי בנושא הכללי בלי להתייחס למקרה הזה ספציפי.

[falou]

עכשיו הוא גם יזכר כגיבור ולא חולה סרטן חלשלוש וקרח.

 

עדי טלמור לא היה מגיע למצב בו הוא "חלשלוש וקירח" כי הוא לא היה עובר טיפולים. הסרטן שהיה לו היה קטלני וכל מה שנשאר לו היה לספור חודשים ולקבל תרופות נגד כאבים.

 

זה לעניין העובדתי.

 

מלבד זאת, ההערה שלך מאוד (מאוד) צורמת.

אני מכיר כמה שעברו את שלב החולשה והקירחות והמשיכו לחיות, אחרי שהצליחו לדכא את את המחלה (וגם כמה שלא).

אני לא חושב שהם זכורים כפחדנים חלשלושים וקרחים.

[Night Driver]

קירח לא אבל כחוש מאוד כן.

 

לצערי יש לי היכרות קרובה עם המחלה (חיסלה לא מעט מבני משפחתי משני הצדדים) וההיחלשות היא חלק מהדרך החוצה מכאן גם אצל אלה שלא עוברים כימו.

 

היה לי בן דוד שהיה בחור בן 20 שרירי וחסון כשהמחלה חזרה אצלו בפעם האחרונה והסופנית. הוא פשוט הלך ונגמר. תוך חצי שנה הבחור איבד חצי ממשקל גופו והפך לשלד מהלך למרות שלא עבר כבר טיפולים כי זה היה חסר סיכוי (מדובר על אמצע שנות השמונים כשהיכולות להתמודד עם המחלה היו פחותות בהרבה מהיום).

 

מצטרף לדעתך על דברי EXODUS. מי שמתמודד עם המחלה הזו הוא ממש לא חלשלוש אלא גיבור. זו התמודדות נוראית שאני לא מאחל לאף אחד.

[Black Joker]

מאוד שמחתי לשמוע על המקום בשוויץ.

 

לא הכרתי את עדי טלמור (בורות, אני מודע לכך), אבל מבחינתי, לאחר שצפיתי בכתבה, הוא נפטר כאדם אמיץ וחכם.

 

העובדה שהוא לא סיפר זאת למשפחתו, די צרמה לי, כיוון שהוא לא נתן להם להפרד ממנו, כמו שצריך.

[ExoduS]

במבי, אין סיבה שתצרום לך מכיוון שבמקרה זה המחלה הייתה סופנית וחשוכת מרפא אך עדיין הייתה מדרדרת את מצבו הפיזי שנראה לעין.

לא היה סיכוי שהיה יוצא מזה, אגב, בשום מקום לא אמרתי שהם פחדנים או משהו שאפילו קרוב לזה.

סה"כ ציינתי שבעייני הוא הלך בדרך הכי טובה ויזכר לטובה.

קח את סטיב ג'ובס למשל (להבדיל אלפי הבדלות) שכל תמונת "סרטן" שלו זוכה לניתוח מעמיק ויחס של סרט פורנו.

גם אני מכיר אנשים שיצאו מזה ולמען האמת מתמודד עם חולת סרטן במשפחה, הם האחרונים שיהיו פחדנים בעייני.

[ליאור קלה]

הבן אדם אכן גיבור, לטעמי אין דבר נורא יותר מאשר לדעת את תאריך סוף החיים. הוא הצליח להשלים עם העובדה הזוועתית הזאת ומצא דרך שתקל עליו בחוויה הקשה הזאת.

 

יהי זכרו ברוך.

[Alon_A]

הבן אדם גיבור.

במצבו זו הדרך הכי נכונה ולא אנוכית ללכת.

עכשיו הוא גם יזכר כגיבור ולא חולה סרטן חלשלוש וקרח.

הרי זה כל מה שנשאר אחרי המוות, הזיכרון.

 

חלשלוש וקירח ?! לאף חולה סרטן לא מגיע להיקרא כך, ואני לא חושב שהיו זוכרים אותו כך גם אם היה בוחר בכל דרך אחרת.

אדם נמדד בזכות מעשיו לאורך חייו, הדרך למות היא עוד חלק בפזל החיים.

[Derish]

חולים סופניים הם גיבורים ולוחמים למשפחתם וחבריהם הקרובים בלבד, השאר זוכרים רק תמונה.

ואם כבר לזכור תמונה, אז עדיף שיזכרו אותו בריא וכשיר במקום עייף ומצומק (אם "חלש וקרח" צורם לכם).

 

דורש לא מעט אומץ ואופי כדי לסטות מהעדר ולקבל החלטה כזאת. לא אופייני לישראלים (עם כל הקטע הדתי)

ולא אופייני לאף אחד. הרבה יותר קל לדעוך ולרחם על עצמך מאשר לתפוס שליטה על המצב ולגדוע אותו באיבו.

 

מקווה שיזכה לקצת שקט עכשיו... בלי לוחות זמנים, חדשות, ואנשים עצובים שבאים לבקר אותו בבית הקברות.

[ExoduS]

תשוש פיזית ודל שיער יותר טוב?

מה לעשות שהמחלה הערורה עושה בגוף האדם שמות ומותירה את האדם בקליפה סדוקה והרוסה?

אתם צריכים להבין שזה לא נאמר ממקום של זלזול, יותר ממקום של ניסיון אישי מר, גם עם הסרטן הספציפי של עדי.

אז כן, ישנם שלבים במחלה שחולי הסרטן מוצאים את עצמם חלשים, רזים וקירחים (תלוי בסוג הטיפול והגידול), לרוב אלו התמונות שנצרבות בתודעת הציבור במקרה של דמות ידועה.

[senda]

בסופו של דבר אין ספק כי הוא הלך כמו מלך!

 

בניגוד לרוב האנשים בגילו, לעדי לא הייתה משפחה - אשה או ילדים. בתור אבא הייתי נלחם על כל יום בחיים שלי, בתור רווק הייתי מעדיף מוות מכובד מבלי שאף אחד יצטרך לטפל בי.

 

כל הכבוד על כך שהוא עבד עד הסוף, הלך מבלי להטריד אף אחד במחלתו ובחר בעצמו כיצד למות!

[Alon_A]

הנושא הזה נידון בסרט הספרדי Mar Adentro (הים שבפנים), הסרט מספר את סיפורו האמיתי של רמון סמפרדו, שביקש לשים קץ לחייו לאחר ששותק בכל גופו, והיה צריך עזרה בהתאבדות מכיוון שעקב מצבו לא היה יכול לעשות זאת בעצמו.

 

הסרט דן בדיוק באותם הנושאים שעלו כאן, ואני מניח שעולים בכל מקרה שכזה. בקדושת החיים, בזכות לבחור למות, בהמתות חסד, במשפחה, באהבה ואפילו בזכרונות שנשארים אחרי.

חביאר ברדם מגלם את הדמות של רמון וכרגיל (ואפילו בלי לזוז יותר מדי), עושה זאת מעולה.

הסרט (כמו גם הסיפור האמיתי, שאליו הסרט נשאר נאמן כמעט בכל הפרטים) מרתק, חכם, מרגש ועצוב עד דמעות.

 

מאוד מאוד מומלץ.

 

 

[vadim6385]

ביקש לשים קץ לחייו לאחר ששותק בכל גופו, והיה צריך עזרה בהתאבדות מכיוון שעקב מצבו לא היה יכול לעשות זאת בעצמו.

אפשר להבין למה אף אחד לא רצה לעשות את זה. כשמישהו מת (גם אם זה מוות טבעי) בבית, אתה זוכה לפגישה עם שוטר לא נחמד שלהוט להוסיף עוד V לרקורד שיקרב אותו לקידום לדרגה הבאה.

 

על אחת כמה וכמה, כשעל הגופה יש סימני אלימות (או חור בוריד ומזרק עם שאריות של רעל בפח אשפה).

 

נ.ב. אני אדם יותר מדי פרקטי