רום כרמל טנדר - הגשמת חלום - יומן מסע ושיפוץ

[און יעקבסון]

מי שהבין (או שחושב שהבין) מחכה לתמונות בקוצר רוח.

 

דניאל, מצטער לבשר לך שאתה לא בכיוון. זה לא קשור לצביעה ולא קשור לצבע בו תצבע המכונית והיא בכלל לא בתור לאגף הצבע. "כחול-לבן" בהקשר אחר לגמרי...

[D.liven]

עצוב...

 

אבל גם זה יגיע

[AutoCool]

אל דאגה.

בשקט בשקט, מאוחר בחושך כשקובי לא יודע, און .......

שששששששששששש .....

[און יעקבסון]

אל דאגה.

בשקט בשקט, מאוחר בחושך כשקובי לא יודע, און .......

שששששששששששש .....

 

ניר, חייכתי שכתבת את זה, ולא ידעתי עד כמה שזה נכון... בשבועות האחרונים, מאז חיבור צינורות המזגן, לא ממש התקדמתי עם הטנדר. מצד שני, התקדמנו מאוד בגזרת הסופר 7. אלא שערב יום העצמאות, הזיקה הישראלית עושה את שלה, אז ניצלתי את היעדרו של קובי, וחזרתי לתת מעט יחס לטנדר הישראלי הזנוח שעמד בגבורה בפינתו.

 

ראשית, עברתי על הרשימות שלי, בוחן את עשרות המטלות שרשמתי לביצוע, חלקן הגדול מחוק בקו, כלומר "בוצע". אבל חלק לא מבוטל מהעבודה - עוד לפני. אמנם רואים את הסוף, אבל הוא מרוחק ממני באופן קבוע, בהתחשב בכך שאני לא מוסיף למחוק מהרשימות שלי מטלות שבוצעו.

בינתיים, חשבתי, אניע את המנוע, אחמם את המערכות וכך גם ישאר המצבר (המושאל מהלוטוס במלוא אונו). משיכת צ'וק קלה, ניסיון ראשון והמנוע הגיב מיד ובשמחה לסיבוב המפתח והניע בנגיעה. מנורת ביקורת השמן והטעינה כבות בחלקיק השניה הראשון (ללמדנו שלחץ השמן והטעינה תקינים), הורדת צ'וק, והמנוע מתייצב לו בסל"ד סרק שקט וללא רעידות. צריך לכוון מעט את השסתומים (שכווונו בעת הרכבת המנוע - לפני כשנה ושמונה חודשים), וגם הקרבורטור לא בשיאו (אבל יש לי אחד חדש לגמרי שמחכה לשעתו) ובכל זאת, פעולת המנוע היא ללא דופי. מחבר צינור יניקה גזים ליציאת המפלט שהריח לא יהרוג אותנו ונותן למנוע להתחמם ולהגיע לטמפרטורת עבודה תקינה. בינתיים, אני מציץ מתחת למנוע ומתרשם שאין נזילות כלל. יפה, נראה כמה זמן המצב הזה יחזיק. שהרי מנועים אנגליים אינם מצטיינים בלשמור על הנוזלים שלהם בפנים... מדי פעם אני מניח יד על הצינור העליון של המצנן, בודק באם הטרמוסטט כבר נפתח והחלה סירקולציה של נוזלים. מאחר שבמערכת המשודרגת יש כשבעה ליטרים של נוזל קירור (...), תהליך ההתחממות אולי איטי יותר, בטח גם בגלל שבסל"ד סרק אין על המנוע יותר מדי עומס.

מחוון החום מתחיל לטפס לאיטו ואחרי כמה דקות צינור הגומי העליון של המצנן מתחיל להתחמם. כלומר, הטרמוסטט נפתח. יופי. עכשיו צריך לחכות שהמניפה תתחיל לעבוד ואכן, אחרי עוד מספר דקות גם היא נכנסת לפעולה ומקררת את המנוע ביעילות. נותן למניפה להפסיק את פעולתה באופן עצמוני, ובינתיים פותח את המאוורר הפנימי בתא הנוסעים ומציב אותו על חימום. אמנם החורף מאחורנו, אבל אי אפשר שלא להתרשם מעוצמת החום הנפלטת מהמפוח. יחידת המיזוג הזו שנולדה להתמודד עם תא נוסעים מגודל של דייהטסו טריוס תעשה פלאים בתא הנוסעים הקטנטן של הטנדר אפילו ביום הכי קר בשנה. פשוט תענוג.

מניפת המצנן מפסיקה את פעולתה, וזה הזמן לסובב את חוגת הטמפרטורה הפנימית של יחידת המיזוג לאוויר קר ולחבר את המזגן. עכשיו שבה המניפה של המצנן לפעול, על מנת לקדם את העומס המוגבר על המנוע. לזה האחרון עוד אין מגבר סל"ד, אולם בכל זאת, נפילת הסל"ד של המנוע אינה משמעותית והמנוע העתיק מתגבר בקלות על תוספת המאמץ שנדרשת ממנו. מצד שני, בתא הנוסעים - חגיגה. קור עז נושב מהפתחים וממש קשה לי שלא לחשוב גם על נסיעה קייצית במכונית הישנה והממוזגת לעילה.

עוד כמה דקות חולפות, עוד כמה פמפומים על דוושת התאוצה, והגיע הזמן לדומם מערכות. מכבה מזגן, סוגר מפוח פנימי, מוודא שהמנוע אינו בטמפרטורה שדורשת פעולת המניפה ומסובב את המפתח במתג ההתנעה למצב כבוי. המנוע כבה ודומם. קצת קשה להיפרד, אז אני מניע אותו שוב, רק להתרשם מנכונותו להתעורר בנגיעת המפתח הראשונה.

 

לנהוג עדיין אסור, ואני עומד בפיתוי. כל שנשאר הוא להזיז במעט את המכונית ממקומה - קדימה או אחורה - שלא תעמוד יותר מדי זמן באותו המקום על אותה הנקודה בצמיגים, אבל ניר כבר מעדכן אותי שהוא כבר עשה זאת השבוע. נעשה זאת שוב בשבוע הבא.

 

אז זהו. יום העצמאות הגיע, אבן דרך של ממש עבור תעשיית הרכב הישראלית, אבל לא עבור טינה שיום העצמאות שלה (טסט שנתי) עדיין לא קרוב. או-טו-טו מגיע גם יום השנה השני של טינה ברשותי וגם ביום השנה השני שלה היא עדיין לא תהיה מוכנה לצאת לדרך. חתיכת דרך עשינו ביחד, בדרך הארוכה להפיכתה מברווזון מכוער ושבור כנפיים, לברווזון מכוער, אבל מלוקק, נפוח חזה וגאה בעצמו.

בסוף זה יקרה. לא ביום העצמאות הזה, גם לא ביום השנה השני שלה אצלי. אבל זה יקרה. הסוף ממש כאן אחרי הפינה. עוד קצת...

[און יעקבסון]

כאמור, הרבה זמן לא היה לי להשקיע בטנדר, אבל קצת זמן - כן. אז עברתי על הרשימות ובדקתי מה אפשר לבצע במעט הזמן שיש. העינים התמקדו בשני דברים: החלפת צינור הוואקום של הבוסטר וכן ניתוב נאה יותר של חוטי החשמל באיזור הכוהל.

 

בבקשה:

1. צינור הוואקום הישן. זהו הצינור שיוצא מחלקה הימני של סעפת היניקה לכיוון מגבר הבלם (האדום). כאשר המנוע דולק, הצינור פשוט מתכווץ ומונע יניקת אוויר מהבוסטר.

2. הצינור הישן בחברת החדש. בזכות העובדה שהחדש ארוך, יהיה אפשר לנתב אותו באופן הולם בתא המנוע.

3. הנה, בדיוק כך. מעל הנשם של המנוע במקום מתחתיו.

4. ודבר אחרון: לסדר יחדיו את החוטים מסביב לכוהל. אין לי תמונה של "לפני", רק של "אחרי".

[און יעקבסון]

ככל שאני בודק והופך ברשימות, לא נותרו עוד משימות רבות לביצוע באגף תא המנוע (זאת בניגוד למטלות רבות בתא הנוסעים, דלתות, דיפוני הארגז, דלת אחורית וכדומה. אבל דיה מטלה לשעתה. אני עובד מלפנים לאחור...). נכון, עוד צריך לכוון (שוב) שסתומים, או להחליף שמן ומסנן, אבל זה יקרה ממש בשלב החזרה לכביש. "משימות", לצורך העניין, הן מטלות שעלי להשלים לפני הרכבתם של צירי מכסה המנוע והמכסה עצמו, תוך הידיעה שמתחת אליו אין עוד מה לעשות בכדי להחזיר את הטנדר לכשירות.

 

אז חוץ מריליאי האורות והצופרים (שיורכבו כאשר נחבר בחזרה את יחידות התאורה), כל שנותר - למיטב זכרוני - הם קיבועם למקום של צינורות המזגן וחיבור כבל ספידומטר. זה האחרון ידרוש, ככל הנראה, שאביא את המכונית לסיגל מאוו ספידומטרים, אבל זו באמת מטלה פשוטה.

 

אז חזרנו לצינורות המזגן. שתי מטלות לפנינו:

1. עיגון צינורות הגומי לדופנות המכונית.

2. חיזוק שני הצינורות הקשיחים היוצאים מהיחידה הפנימית וכן שני הצינורות היוצאים מהמעבה האחד לשני, בכדי למנוע עומס ושבירה.

 

הפעם נתחיל דווקא עם חצי ממטלה מספר 2. המטרה: לתכנן ולבנות מעין "גשר" בין שני הצינורות.

 

הנה:

 

1. אלו הם הצינורות האלומיניום הקשיחים היוצאים מהמעבה. במקור, ההברגות הן על המעבה עצמו, אבל כאן, לאור מיקום המעבה וקרבתו למצנן, היה צריך לבצע שינוי והשינוי שבוצע הוא הארכה של הצינורות הקשיחים בזווית החוצה ואל פנים תא המנוע.

2. כאן נראים הצינורות הנ"ל בנקודות התבריג שלהם לצינורות הגמישים. מכאן גם אפשר להעריך את אורך הארכה שבוצעה ואת הפוטנציאל הגבוה לעיקום/סדק/שבירה בצינורות, באיזור החיבור שלהם למעבה, זאת בעקבות כוח הפיתול הגדול המופעל עליהם. אז מה עושים? מגשרים!

3. מתחילים עם פס אלומיניום קל לעיבוד.

4. בדיוק בנקודת האמצע שלו יוצרים כיפוף, בדיוק בקוטר של אחד מהצינורות הקשיחים.

5. ואז מבצעים עוד כיפוף, בדיוק במרחק המדויק ובקוטר של הצינור השני.

6. עכשיו אפשר לחתוך את המגשר לאורך המתאים, לקדוח חורים ולהכין ברגים/אומים/שייבות.

7. והנה הוא המגשר במקומו, מחזק את שני הצינורות האחד לשני ומפחית עומס בנקודת החיבור של הצינורות למעבה.

8. וכאן נראה המגשר גם מהצד השני. בדיוק בסמוך למצנן, לא נוגע או מפריע לשום דבר.

 

עכשיו צריך לחזור ולבצע משהו דומה (אבל לא זהה) בין שני הצינורות הקשיחים ביציאה מהיחידה הפנימית ולסיים בעיגון הצינורות הגמישים לדופנות תא המנוע. אבל בשביל זה צריך זמן...

[און יעקבסון]

היום היו לי קצת יסורי מצפון, לראות כך את הטנדר עומד זנוח בצד. נכון, בכל פעם שאני במוסך אני מניע אותו ואף מזיז אותו כמה סנטימטרים לכאן או לכאן, שלא יעמוד יותר מדי זמן באותו המקום. אבל בכל זאת...

אז החלטתי לעשות מעשה ולהמשיך עם הפנישים בתא המנוע. להזכירכם - כאשר אסיים אותם - אפשר יהיה לחבר בחזרה את מכסה המנוע למקומו וזה יהיה צעד קטן מאוד להשלמת השיפוץ, אבל משמעותי מאוד במובן של סגירת פרק ארוך-ארוך.

אז הפעם - בקטנה: בניית גשר שני (מתוך שניים) עבור צינורות האלומינום של מערכת המזגן, בנקודת החיבור לצינורות הגמישים. כוחות המומנט שפועלים על הצינורות הקטנים והארוכים הללו מסוכנים לשלמותם לאורך זמן, במיוחד בנקודה הזו - יציאת הצינורות מתא הנוסעים לתא המנוע.

 

למעשה, חזרתי על אותן פעולות כמו בחלק הראשון, אז ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן:

 

1. בתצלום זה ניתן לראות את הצינורות היוצאים דרך קיר האש ואת המחברים המקוריים (של דייהטסו...) בין היחידה לצינורות החיצוניים. בנקודה זו רותכו מתאמים לצינורות הגמישים, וכאמור, המנוף ארוך מדי והגמישות של הצינורות עלולה לעשות נזק.

2. אז כמו בפרק הקודם, גם הפעם השתמשתי בפיסת אלומיניום אותה כופפתי בהתאם לצורך, עד לבניית הגשר בתצורה הרצוייה. שני ברגים ואומים מהדקים את הגשר למקומו ואת שני הצינורות האחד לשני.

3. וככה זה נראה "ממעוף הציפור". בתמונה זו ניתן לראות את שני החוטים האדומים המנותקים. הם עבור הגברת התאורה והצופרים.

 

אז מה עוד נשאר? שלושה דברים בלבד: חיבור כבל ספידומטר (צריך להתייעץ עם סיגל מאיוו באם להביא אליה את המכונית בבוא העת, או מספיק את הכבל הישן - נראה); התקנת רילאים לצופרים ואורות (התשתית מוכנה, הריאליים יותקנו כאשר מערכת התאורה תפעל); עיגון צינורות מזגן לדופנות המכונית.

 

המשך יבוא...

[reuven]

אני חושב שאראלה ממפעל הפייס התקשרה לטנדר הזה לפני שהוא הגיע אלייך וגם אז הוא לא ידע מה הולך "ליפול" עליו...

כל הכבוד, אין מילים.

[השושנים]

און, לפני ההתנעה הבאה הוסף נוזל קירור...רן

[און יעקבסון]

אני חושב שאראלה ממפעל הפייס התקשרה לטנדר הזה לפני שהוא הגיע אלייך וגם אז הוא לא ידע מה הולך "ליפול" עליו...

כל הכבוד, אין מילים.

 

תודה, ראובן. לא בטוח ששובינסקי חושב כמוך... אבל מה איכפת לי - אני נהנה!

 

און, לפני ההתנעה הבאה הוסף נוזל קירור...רן

 

אם הייתה לי רנו קנגו (ממנה הגיע מיכל העיבוי הזה), הייתי רץ וממלא. אלא שבההכלאה הזו, זהו המפלס הנכון. כאשר המנוע מתחמם, המפלס עולה לקו המקסימום.

ואל דאגה - כבר חודשיים או יותר מאז סגירת מערכת הקירור והמנוע עבד לא מעט, הגיע לטמפרטורת עבודה שוב ושוב ולעת עתה - אין איבוד נוזלים כלל ( וזה כולל גם נזילות שמן - שזה בכלל הישג במנוע אנגלי... לא בונה שהמנוע ישאר יבש לאורך זמן).

[השושנים]

טוב נרגעתי, אני הולך לישון....

אחלה עבודה, מחר אני מטריד אותך בטלפון תתכונן...רן

[און יעקבסון]

טוב, ממשיכים. הפעם: לעגן את צינורות המזגן הגמישים לדופנות המכונית. מאחר שמבעוד מועד ביקשתי מהמתקין ב"אוטו-קור" היכן אני רוצה שהצינורות יעברו, כל שנותר לי הוא לבצע את העיגון עצמו. עוד משימה קלה באופן יחסי לביצוע, אבל מבלי להוסיף חורים וקדחים בפיבר! הרעיון הוא להשתמש בשפע הברגים המעגנים למקומם חלקים שונים המותקנים על הדופנות.

 

אז בואו נתחיל:

 

1. אחד מהצינורות (המגיע מכיוון היחידה למדחס ועובר כברת דרך מסביב) - בשלב החופשי של חייו.

2. אותו צינור, בהמשך הדרך. כאן המתקין הניח אותו מעל לחוטי החשמל. כמובן שזה לא נשאר כך והיוצרות התהפכו: הצינור העבה והגדול הוצמד אל הדופן וצמת החשמל עוברת מעליו.

3. עדיין על אותו הצינור - בנקודת החיבור עם המדחס.

4. נשארים עם אותו הצינור ומתחילים לקבע אותו למקומו באמצעות החבקים המוכרים.

5. חוזרים לכיוון קיר האש ומקבעים את הצינור (כן, אותו אחד. השני סתם משעמם...) לדופן. כאן...

6. וגם כאן.

7. ועכשיו הגענו לנקודת החיבור של הצינור ליחידה הפנימית. ניתן לראות את אותו הצינור "יושב" לו בניחותא בקימור על קיר האש והוא אינו הולך לשום מקום...

 

מה הלאה? מטלה אחרונה לעת עתה בתא המנוע: כבל ספידומטר. או לביצוע מיידי, ואז סגירת מכסה מנוע; או לביצוע אחרי שלב החזרה לכביש, ובמקרה כזה - כבר סגירת מכסה מנוע...

 

לא רוצה ליצור פה סכסוך, אבל אלמלא הלוטוס הזו, העבודה על הטנדר הזה כבר מזמן הייתה מסתיימת...

[און יעקבסון]

בסדר, יש כבוד שטינה - שהיא "פאר יצירת תעשיית הרכב הישראלית" - מסייעת לשיפוץ מכונית קלאסית אמיתית כמו הסופר 7, אבל בכל זאת...

 

השבוע נשים לזה סוף. כלומר, סוף זמני... כלומר, אולי. אולי נעזוב קצת את הלוטוס ונחזור להתייחס קצת לטינה, שמרגישה זנוחה לאחרונה?

[CLIPPER159]

בסדר, יש כבוד שטינה - שהיא "פאר יצירת תעשיית הרכב הישראלית" - מסייעת לשיפוץ מכונית קלאסית אמיתית כמו הסופר 7, אבל בכל זאת...

 

השבוע נשים לזה סוף. כלומר, סוף זמני... כלומר, אולי. אולי נעזוב קצת את הלוטוס ונחזור להתייחס קצת לטינה, שמרגישה זנוחה לאחרונה?

 

סוף סוף !!!

[השושנים]

אני דווקא נהנה לזגזג בניהם...ולא בהשראת ש. מופז! רן