סובארו - מכונית קלאסית או לא?

[GoRide]

שלום לכולם,

אני חדש בחלק זה של הפורום, ולכן מן הראוי שאציג את עצמי:

בן 24, עבדתי במשך כשלוש שנים ביפנאוטו- יבואנית סובארו לישראל במגוון תפקידים רחב, עזבתי את סובארו לטובת השכלה וכיום אני סטודנט לארכיטקטורה ומדריך נהיגה מתקדמת ב"טריגו", חברה העוסקת בהוראת נהיגה מתקדמת על כל סוגיה. כאופנוען מושבע אני פעיל בעיקר בקרב הפורומים העוסקים בנושא, אך מתוקף תפקידי אני קשור לעולם המוטורי שעל ארבע גלגלים קשר הדוק. אודה, כי עולם המכוניות העתיקות חדש לי לחלוטין, והבנתי בתחום מוגבלת. עם זאת מצאתי לנכון לפרסם את דבריי כדי ללמוד מתגובותיכם.

 

לאחרונה נתקלתי בסוגיה מעניינת, בה טענו לפניי כי סובארו אינה יכולה להיחשב כמכונית קלאסית. כמובן שבמכוניות ישנות עסקינן, ולכן מדובר בדגמי ה GLF, ההארטופ סדאן והקופה, עד גבול שנתוני ההצגה של ה BRAT וה XT. ראשית חוכמה, היה עליי לבדוק האם קיימת הגדרה מילונית ברורה למושג "מכונית קלאסית", שמא סובארו אינה עומדת בהגדרה?

מילון ויקיפדיה ( http://en.wikipedia.org/wiki/Classic_car ) ברשת אינו מספק הגדרה ברורה למהי מכונית קלאסית, ונצמד להגדרת המועדון האמריקאי שאינו רלונטי כלל. נראה למעשה, כי אין הגדרה ברורה למהי מכונית קלאסית, וההגדרה היא פחות או יותר סוביקטיבית כלפי הצופה, או מטעם המועדון. עם זאת ברורה מגמה אחידה בה מכוניות קלאסיות, לרוב, אלו מכוניות מיוחדות, שונות טכנולוגית, פורצות דרך, בעלות ייחודיות עיצובית, שלא הצליחו לחזור על עצמן.

 

לאור כל זאת, קשה היה לי להבין את אלו הטוענים כי סובארו אינה קלאסית. כאנשי מקצוע, נתעלם לרגע מתפיסת התדמית הרווחת בקרב הציבור שאינו מקצועי מספיק ואינו יודע מספיק בתחום, ונשפוט את מותג סובארו כפי שהוא באמת.

במובן מסוים, ניתן לומר שסובארו היא סוג של סיטרואן יפנית (סיטרואן שלפני עידן האיחוד עם פיג'ו, כמובן). נתעלם לרגע מסובארו של ימינו, שהווה דיון בפני עצמו. סובארו שלפני שנות ה90, היא יצרן יפני קטן השואב את השראתו מעולם התעופה. ככזאת, סובארו עשתה הכל אחרת.

החל מהעיצוב השונה (שהגיע לשיאו ב XT), דרך טכנולוגיה שונה (בוקסר, דלתות לא מסגרות, הנעה כפולה), וכלה בתפיסת עולם שונה לחלוטין ממה שהיה מקובל. הדבר ברור, שכן סובארו של אותם ימים ידעה ליצר מטוסים הרבה יותר טוב מה שידעה לייצר מכוניות, והמהנדסים שתכננו את המכוניות של אותן שנים היו בעלי ראיה תעופתית מובהקת. קשה למצוא הסבר אחר לכך שחברה כה קטנה תשקיע משאבים גדולים בתכנון המכונית שהייתה בעלת מקדם חיכוך הנמוך ביותר בעולם בשנת 1985, דרך תא הנוסעים המוזר של הלאונה ושל הXT, והמוטיב החוזר של דלתות ללא מסגרת.

סובארו עושה הכל שונה, ייחודי, חריג.

 

אבל רכבי אספנות לא נבחנים רק בפן הטכנולוגי, אלא גם בפן הרגשי-אמוציונלי. והרי ברור לכולנו שלמכוניות, בעיקר ישנות, יש הרבה מאותו ניחוח ייחודי, מאותו הקסם של אותן שנים.

ומנקודת מבט זו, סובארו חוזרת ועומדת במקום הקלאסי. בתחילת שנות ה90 הנהלת סובארו בחרה כיוון ברור במטרה להיהפך למותג יוקרה פרימיום (כחלק מתוכנית אסטרטגית רבת שנים במטרה לשרוד בעולם בו שולטים ענקים כגון טויוטה, ניסן ן GM) והדבר שינה לחלוטין את פני המותג. מלאונה 4X4 ספרטנית שהיא ספק ג'יפ ספק מכונית ספק SUV, סובארו עברה לייצר מתחרים לב.מ.ו X3 ופורשה קאיין עם הפורסטר טורבו. הXT הייחודית וה SVX פורצת הדרך הטכנולוגית נעלמו, ואת מקומם תפסה האימפרזה STI. מכונית שתתוכנן ברוח ה GLF? ממש לא. רק B4 Spec.B מרובת עור, סוסים וטכנולוגיה ספורטיבית מתקדמת. אין ספק, סובארו שינתה כיוון ולא תייצר יותר לעולם מכוניות ברוח המכוניות שייצרה לפני שנות ה90. הB9 החדשה רק מדגישה את הקו החדש שמתרחק עוד מהספרטניות התכליתית, מהקשר העמוק לעולם התעופה, ממעוף החשיבה וייחודיות היצירה, ומקרב את סובארו למרכז הקונצנזוס.

סובארו איבדה עצמה ממש כמו אלפא, סיטרואן, מיני, סאאב ועוד רבים שהסמל שלהם נשאר, אבל הרוח שינתה כיוון. במקרה של סובארו, לאו-דווקא מדובר בשינוי כיוון שלילי.

 

לסיכום, לטעמי סובארו היא בהחלט מכונית קלאסית מעצם היותה ייחודית, מיוחדת, שונה הן בפרטים העיצוביים והן בהיבטים הטכנולוגיים. מעבר לכך, סובארו כפי שהכרנו בעבר נעלמה ולא תהיה יותר, דבר שרק מדגיש את היותה זכאית למעמד של כבוד.

 

אשמח לשמוע דעות נוספות תומכות/מתנגדות. להזכירכם: באתי לכאן כדי להעשיר את הידע שלי, ולכן אנא חסכו ממני ומכולם תגובות ילדותיות מראש.

 

תודה,

אלדד גרינפלד.

[nitch]

קלאסיקות הן לדעתי מכוניות שיש בהן יחוד בולט לעומת אחרות, או שמאפיינות תקופה שחלפה ואיננה עוד. למרות מה שיחשבו מס' חברים בפורום, אני בהחלט חושב שישנן מכוניות מבית סובארו שראויות להיקרא קלאסיות.

מי אמר פסיפלורה, מי?

[השושנים]

קלאסיקה נימדדת על פי הזמן, ההגדרה, והסגנון. ומאופינת כקבוצה מסויימת, מוגדרת מראש והמשתנה לפי השייכות-מסובך? ממש לא...אם ניקח דגמאות מתחומים אחרים, מוסיקה קלאסית, רהוט קלאסי אומנות קאלסית......וכד'.

עם המצאת המכונית, בחר לו כל יצרן עצמאי, ליצור את הרכב האולטימטיבי בעיניו, שלכל יצרן היתה הנישה המיוחדת לו, וקהל המעריצים שלו, אם נזכור את מיגבלות היצור העצמי, והקשיים בהובלה הימית שהרי כל רכב התבסס בשטח הקרוב למקום יצורו, והתפתח במקביל בצורה עצמאית על פי צרכי השוק שלו, היו כאלה שעלו על הגל הספורטיבי היו כאלה על תצורת הפאר, היו ששיחקו במגרש השימשיות והאמינות....

השנים שחלפו והתרבות המוטורית שהתפתחה, גרמה לאנשים לפתח חיבה יתרה לרכבם מעבר למכשיר תנועה רגיל, הרגשות לרכב כאל יצור חי, מאין חיית מחמד אם תירצו, הולידה גם את תרבות השימור, האספנות, והרצון להיות בעליו של רכב זה או אחר. סביב כך החלה מתפתחת תעשייה שלמה, עם כללים ברורים, אמונות, דעות קדומות, אופנות, כמו בכל תחום אחר בחיים, וזוהי התרבות המוטורית, הכוללת בה סיגנונות מסיגנונות שונים ומשונים... תעשיות הרכב התחילו בתחילת במאה שעברה, ושרידים ממנה שרדו עד היום, כשלכל חלק בעולם, יש את ההגדרה שלו לרכב קלאסי, על פי מקומו בעולם... שנות הארבעים עד שנות השישים, נחשבות בעיניי רבים לתקופת הרנסאנס של הרכבים ורכבים רבים מקבלים את ה"קלאסיות" שלהם מעצם התקופה עצמה....

בסיום מלחמת העולם השניה החלה יפן המובסת, לשפר את המאזן הכלכלי שלה לטובת שיקומה, במסגרת מאמצים אלה נעשה נסיון (מוצלח) להיתחרות בתוצרת המוטורית העולמית, ברכבים

עממים, ללא היסטוריה מוטורית מוכרת וללא תהילת העבר וקהל המערצים, הרכב היפני לא כוון מעולם לעבר נק' הרגש אצל הקונה הפוטנצאלי, כמו עמיתיו הארופאים או האמרקאים ולא לרגש הפטריוטיות שלו...אלה לעבר הכיס וההגיון הכלכלי הטהור, תוך שהוא מנצל משברים ונקודות חולשה אמיתיות אצל המתחרים...האמקראים לא סלחו לא מעולם על כך, והארופאים לא רואים בהם עד היום מתחרים אמתיים...לישראל נכנסה יפן בהדרגה, בתחילת שנות השיבעים פחות או יותר, עם רכבים אמינים מעל המקובל בשלב הראשון וצעצועים חשמלאים בשלב השני, אשר קסמו לרבים שהיכירו אותם רק במכוניות הפאר בזמנו, קשה להצביע על רכב יפני קלאסי אמיתי, שהיגיע לישראל ומוגדר היום כרכב אספנות, דוגמת הרכבים הארופאים המקבלים, שנחשבים קלאסים כיוון שדגמים מקודמים שלהם נחשבים כאלה, במבחינת הרכב בישראל היפנים נולדו בשנות השיבעים ועדיין צעירים מדי, ואינם בעלי היסטוריה כמו מתחריהם....

היום עם התגברות המודעות נרכשים ע"י חברינו כמעט כל סוגי הרכב שנחשבים על פי החוק כאספנות,

במטרה לשפץ ולשמר אותם... האם הם רכבים קלאסיים על פי ההגדרה ה"קלאסית"? לא....אבל אין ספק שהם מיוחדים לבעליהם ויקרים להם. התרומה הטובה ביותר שלהן, היא להיתפתחות בתרבות המוטורית בישראל, בתיקווה שניזכה להישתוות לעמיתונו מעבר לים-שבת שלום - רן

[kobyiso]

שורה תחתונה מבחנתי לפחות, אני חושב שמשה א, הוכיח שאכן זה רכב קלאסי,

 

למרות שמבחינה אישית אני לא מצליח להתחבר אל זה בשום צורה כל שהיא כי זה הטעם האישי שלי,

בגדול אם יש מועדון ומשוגעים לעניין אכן זהו רכב קלאסי בעניי האנשים שאוספים אותו וזה מה שחשוב.

[השושנים]

קובי

 

משה שלנו (איש מוכשר) הוכיח שניתן לקחת רכב עממי בעל היסטוריה נחמדה בא"י, לשפצו בצורה מקצועית ביותר ולהפכו לרכב נחשק, אבל מכאן ועד להגדירו כרכב קלאסי? הדרך עוד רחוקה...הרכבים הקלאסים האמיתים בארץ שאינם נמצאים בידים הנכונות נעלמים משנה לשנה, ואלה שכן, מוצאים את הבעלים הראויים. לצערי רכב קלאסי אמיתי ניתן היום רק ליבא מחו"ל-רן

[***subaru]

סובארו של שנות ה 80-90+ בהחלט רכב שונה משאר הרכבים , וזה מבחינת המון היבטים, שלא אכנס להם כעת.

 

בעולם קיימים המון פורומים של סובארו שאין לשום יצרן רכב, למשל יש פורום של 200 אלף מייל - לכל אלו שגמעו עם רכבם מעל 200 אלף מייל,פורום 300 אלף, ואפילו יש פורום 500 אלף מייל!!! קיימים המון מועדונים , המון פורומים של משוגעים לרכב הזה, בקיצור, למרות שבארץ יש אותו המון , לארץ הגיע רק הבררה, בלי שום איבזור ומנוע הכי קטן, בחו"ל ישנם גירסאות עם איבזור מלא ומנועים חזקים(טורבו) 4*4) ועוד...

 

מה שיפה במכוניות האלה, שהם מורכבים כמו לגו, ומי שפרק סובארו, יודע על מה אני מדבר, כל מה שמתפרק, חוזר למקומו כמו גדול, וגם אם רוצים לאבזר את הרכב, נכנסים לאיביי ושם, כל חלק של GL-10 לדוגמא (הכי מפואר), יושב בול על דיאל מסכנה.

 

בקיצור, כיף לתחזק.

[השושנים]

נכון, אפילו מאוד....אבל זה עדיין לא הופך אותה לקלאסית....רק לסבר את האוזן את ה-180000 ק"מ האחרונים שלי בינתיים, עשייתי עם המשפחה בסובארו והיד עוד נטויה...אבל הייתי מת לספיידר "בעיתית"-רן

[אומי5]

קלאסיקה נימדדת על פי הזמן, ההגדרה, והסגנון. ומאופינת כקבוצה מסויימת, מוגדרת מראש והמשתנה לפי השייכות-מסובך? ממש לא...אם ניקח דגמאות מתחומים אחרים, מוסיקה קלאסית, רהוט קלאסי אומנות קאלסית......וכד'.

עם המצאת המכונית, בחר לו כל יצרן עצמאי, ליצור את הרכב האולטימטיבי בעיניו, שלכל יצרן היתה הנישה המיוחדת לו, וקהל המעריצים שלו, אם נזכור את מיגבלות היצור העצמי, והקשיים בהובלה הימית שהרי כל רכב התבסס בשטח הקרוב למקום יצורו, והתפתח במקביל בצורה עצמאית על פי צרכי השוק שלו, היו כאלה שעלו על הגל הספורטיבי היו כאלה על תצורת הפאר, היו ששיחקו במגרש השימשיות והאמינות....

השנים שחלפו והתרבות המוטורית שהתפתחה, גרמה לאנשים לפתח חיבה יתרה לרכבם מעבר למכשיר תנועה רגיל, הרגשות לרכב כאל יצור חי, מאין חיית מחמד אם תירצו, הולידה גם את תרבות השימור, האספנות, והרצון להיות בעליו של רכב זה או אחר. סביב כך החלה מתפתחת תעשייה שלמה, עם כללים ברורים, אמונות, דעות קדומות, אופנות, כמו בכל תחום אחר בחיים, וזוהי התרבות המוטורית, הכוללת בה סיגנונות מסיגנונות שונים ומשונים... תעשיות הרכב התחילו בתחילת במאה שעברה, ושרידים ממנה שרדו עד היום, כשלכל חלק בעולם, יש את ההגדרה שלו לרכב קלאסי, על פי מקומו בעולם... שנות הארבעים עד שנות השישים, נחשבות בעיניי רבים לתקופת הרנסאנס של הרכבים ורכבים רבים מקבלים את ה"קלאסיות" שלהם מעצם התקופה עצמה....

בסיום מלחמת העולם השניה החלה יפן המובסת, לשפר את המאזן הכלכלי שלה לטובת שיקומה, במסגרת מאמצים אלה נעשה נסיון (מוצלח) להיתחרות בתוצרת המוטורית העולמית, ברכבים

עממים, ללא היסטוריה מוטורית מוכרת וללא תהילת העבר וקהל המערצים, הרכב היפני לא כוון מעולם לעבר נק' הרגש אצל הקונה הפוטנצאלי, כמו עמיתיו הארופאים או האמרקאים ולא לרגש הפטריוטיות שלו...אלה לעבר הכיס וההגיון הכלכלי הטהור, תוך שהוא מנצל משברים ונקודות חולשה אמיתיות אצל המתחרים...האמקראים לא סלחו לא מעולם על כך, והארופאים לא רואים בהם עד היום מתחרים אמתיים...לישראל נכנסה יפן בהדרגה, בתחילת שנות השיבעים פחות או יותר, עם רכבים אמינים מעל המקובל בשלב הראשון וצעצועים חשמלאים בשלב השני, אשר קסמו לרבים שהיכירו אותם רק במכוניות הפאר בזמנו, קשה להצביע על רכב יפני קלאסי אמיתי, שהיגיע לישראל ומוגדר היום כרכב אספנות, דוגמת הרכבים הארופאים המקבלים, שנחשבים קלאסים כיוון שדגמים מקודמים שלהם נחשבים כאלה, במבחינת הרכב בישראל היפנים נולדו בשנות השיבעים ועדיין צעירים מדי, ואינם בעלי היסטוריה כמו מתחריהם....

היום עם התגברות המודעות נרכשים ע"י חברינו כמעט כל סוגי הרכב שנחשבים על פי החוק כאספנות,

במטרה לשפץ ולשמר אותם... האם הם רכבים קלאסיים על פי ההגדרה ה"קלאסית"? לא....אבל אין ספק שהם מיוחדים לבעליהם ויקרים להם. התרומה הטובה ביותר שלהן, היא להיתפתחות בתרבות המוטורית בישראל, בתיקווה שניזכה להישתוות לעמיתונו מעבר לים-שבת שלום - רן

אם אתה מגיר יפני גם רכבים יפניים שהורכבו בארץ ,אז יש לך כבר בשנות השישים את הקונטסה והבריסקה של חברת הינו היפנית שיוצרו/הורכבו בארץ.

 

ולעיניין הקלאסי ,לדעתי כמעט כל רכב ישן מאוד ששרדו ממנו בודדים הוא קלאסי ,חיפושית 54 היא קלאסית ,חיפושית 81 היא הרבה פחות קלאסית (וגם הרבה פחות חיפושית),ולא רק בגלל הגיל אלא בגלל מה שהרכב ייצג בכל אחת מהתקופות ,ב54 הוא עדיין היה מהפכני בפשטותו ,ב81 כבר לא.

חיפושית משנות השמונים תמיד תהייה רכב מגניב אבל לא קלאסי.

אגב אני מחזיק חיפושית 74 שלדעתי היא על גבול הקלאסיות של החיפושיות.

[השושנים]

אני מסתכן עכשיו בנידוי, אישפוז כפוי וסקילה אבל, למיני, לחיפושית ולפורד אסקורט, ישנה הגדרה שונה מרכב קלאסי, אולי באמת יש להפנות את השאלה, מהי רשימת הרכבים הקלאסים, ומהי הגדרתם? לממוחים...אני בטוח שתהיה יותר מתשובה אחת-רן

[zvir]

מיהי מכונית קלאסית- את זה קובע כל אחד, לבדו. בבריטניה יש מאות מועדונים לפורד אסקורט "ברנדה" אשר בארץ היא זכורה לא לטובה, וזאת בגלל שיש כאלה שאוהבים אותה.

אין ספק שהמותג סובארו הוא יחודי, אבל גם שם היו דגמים משעממים ודגמים מעניינים. את זה ה"שוק" יקבע- אם יש חובבי "סובאריות"- אז שיקימו מועדון- לדעתי זה רכב מאד מעניין.

יש הרבה דגמים מעניינים בסובארו- דגמי המיני 360, הBRAT , הטנדר האלמותי משנות השמונים וכמובן גם הרכב שלי שבעזרת השם ושני הרבנים הראשיים יהיה קלאסי עוד 20 שנה - ולמה? כי הסיכוי שלי למכור B4 ידנית שואף לאפס, הרכב יכול לעשות חצי מליון ק"מ בשקט, וטוב, אני גם לא רוצה למכור...

[השושנים]

איזה סובארו אתה משווה ל-MG של ידידנו ומנהל הפורום קובי, או למוסטאנג של קובי סו....

או אפילו, למוריס מינור, לפורד מודל T או יגואר? אגב, גם בדגמים האלה יש חלוקה לקלאסיות יותר ופחות, שנות בציר טובות יותר ואפיצות...סליחה זה כבר לפורום אחר-רן

[בנצי]

לפותח השרשור:

אהבתי מאוד את סגנון כתיבתך אבל לא הבנתי את ההשוואה של הפורסטר לX3 ופורשה קאיין.

אלו מילותיך : "סובארו עברה לייצר מתחרים לב.מ.ו X3 ופורשה קאיין עם הפורסטר טורבו".

 

א. איך הפורסטר אשר הושק ב97 ומבוסס על רצפת האימפרזה הקודמת שהושקה ב92. יכול להיות מיוצר בתור מענה לרכבים כמו X3 או פורשה קאיין שיצורם החל אחרי למעלה מ5 שנים להצגתו.

המשפט שציטטתי שווה ערך למשפט הבא:

סובארו החלה לייצר מתחרה ראויה לב.מ.וו סידרה 5 ולמרצדס E עם האימפרזה.

כמה רמות מעל בגודל, כמה רמות מעל באיכות, כמה רמות מעל המטרה שהיא למעשה ליצור מתחרה לרכבי שטח רכים כמו ראב4 של טויטה.

 

עוד כתבת:

"סובארו שלפני שנות ה90, היא יצרן יפני קטן השואב את השראתו מעולם התעופה. ככזאת, סובארו עשתה הכל אחרת"

אני מנסה לחשוב מה בדיוק היה כ"כ מיוחד בסובארו של אז, על הליאונה המרובעת אני לא חושב בכלל.

מנוע בוקסר היה במכוניות נוסעים מספר עשורים לפני שפוג'י החליטו לעשות מכונית.

דלתות ללא מסגרת לחלון - מישהו אמר מכונית מאמריקה? גם בב.מ.וו מה60 אין .

סובארו הייתה מיוחדת כי היא נמכרה בארץ, אם בשנת 78 היית יכול לרכוש טויטה בישראל, או ניסאן.

זה היה נראה אחרת.

לסובארו יש מקום של כבוד בעולם המשפחתיות כפולות ההנעה, אבל מה עוד מיוחד בסובארו.

העיצוב של הXT טורבו היה מרגש בישראל - כי זה היה הכי קרוב לפרארי בעיצוב, עזוב את הקווים החדים, פנסים מתרוממים יש רק במכוניות אקזוטיות.

 

זה מה שהיה בישראל וזה מה שעם ישראל רכש, תסתכל בתור השוואה על יפניות נוספות מאותן שנים ותגיד לי אתה מה אתה חושב.

אני אישית אוהב את הצורה של הסובארו הישנות עד הדגמים המרובעים.

אבל להלל את סובארו זה כבר משהו אחר.

הנה דוגמאות ליפניות ישנות שלא מוכרות בארץ:

 

טויוטה סליקה 77:

טויוטה MR2 85: היית לוקח XT במקום?

טויטה סופרה 83:

 

יצא ושמתי תמונות של 3 דגמי טויטה - איזו סובארו הייתה באותן שנים עדיפה על אחת מהן? קח דוגמה את הסליקה שלמעלה מול GSR, את הMR2 מול XT.

[Koby Millo]

איזה סובארו אתה משווה ל-MG של ידידנו ומנהל הפורום קובי, או למוסטאנג של קובי סו....

או אפילו, למוריס מינור, לפורד מודל T או יגואר? אגב, גם בדגמים האלה יש חלוקה לקלאסיות יותר ופחות, שנות בציר טובות יותר ואפיצות...סליחה זה כבר לפורום אחר-רן

חן-חן על האיזכור של יקירתי האדמונית ונטולת הגג, אבל אני דווקא חושב שבסופו של דבר, כמעט כל רכב יכול להגיע למעמד של "קלאסי".

פורד פופולאר ("בייבי פורד") משנת 1950 נחשב כיום כרכב קלאסי, אבל בתקופתו הוא היה מן סוג של סובארו או אסקורט להמוני העם. 50 שנה אחרי, כל רכב ישן מקבל ניחוח קלאסי, והיום יש אפילו באנגליה מועדונים למוריס מרינה - למרות שזו מכונית לא מיוחדת, ואפילו מחורבנת למדי...

רכב הופך לקלאסי אם הוא מספיק ישן ו/או יש מספיק אנשים שמתעסקים איתו, מקימים מועדונים ועוסקים בשימורו.

לטעמי, לסובארו מהשנתונים הראשונים יש קסם משלה, גם בשיקול "נייטראלי", ובמיוחד בארצנו הקטנטונת. בואו נזכור שזו היתה החלוצה הראשונה של ייבוא רכב מיפן (ולא שכחתי את הקונטסה, שאפילו הורכבה כאן). באותן שנים, הסטנדרט היה פורד, חיפושית, מוריס, אופל, ופתאום הגיעה לה מכונית קצת שונה, עם ביצועים טובים ואמינות שהאירופאים רק יכלו אז לחלום עליה. אני אישית מאד שמח שיש חבר'ה כמו אזולאי שמטפחים ומשמרים פיסת מורשת מוטורית ישראלית חשובה.

נכון שמכוניות ספורט או פאר זוכות ל"מעמד" יותר גבוה בשוק הקלאסיקות, אבל כל מכונית ששרדה 30-40 שנה מייצגת פיסת היסטוריה קטנה שראוי לשמר, וכך גם קורה בסופו של דבר.

לסיום, אני מוכן להתחייב בזקני האדום, שבעוד 30-40 שנה יהיה גם מישהו שישפץ סובארו אימפרזה 1600 (ובוודאי את ה- 4X4 טורבו...), ואפילו, רחמנא-לצלן, מאזדה לאנטיס... במחשבה שניה, זו לא התחייבות חזקה במיוחד - לא בטוח שאני אהיה בסביבה בעוד 40 שנה, ואם כן, הזקן כבר לא יהיה אדום אלא לבן...

 

בברכה,

 

קובי

[בנצי]

כבר היום בגילי הצעיר אני שם לב לזה שיש ביקוש רב למכוניות שלפני 5 שנים היו זרוקות בכל פינת רחוב. עם הזמן מכוניות נעלמות מהעין, אם לפני 5 שנים הייתי עוד רואה פיאט 127 דור ראשון בקצב יומיומי, היום אני רואה רק אחת בצבע תכלת שנוסעת בבת-ים וגם זה פעם באיזה חודש.

[GoRide]

לפותח השרשור:

אהבתי מאוד את סגנון כתיבתך אבל לא הבנתי את ההשוואה של הפורסטר לX3 ופורשה קאיין.

אלו מילותיך : "סובארו עברה לייצר מתחרים לב.מ.ו X3 ופורשה קאיין עם הפורסטר טורבו".

 

א. איך הפורסטר אשר הושק ב97 ומבוסס על רצפת האימפרזה הקודמת שהושקה ב92. יכול להיות מיוצר בתור מענה לרכבים כמו X3 או פורשה קאיין שיצורם החל אחרי למעלה מ5 שנים להצגתו.

המשפט שציטטתי שווה ערך למשפט הבא:

סובארו החלה לייצר מתחרה ראויה לב.מ.וו סידרה 5 ולמרצדס E עם האימפרזה.

כמה רמות מעל בגודל, כמה רמות מעל באיכות, כמה רמות מעל המטרה שהיא למעשה ליצור מתחרה לרכבי שטח רכים כמו ראב4 של טויטה.

 

עוד כתבת:

"סובארו שלפני שנות ה90, היא יצרן יפני קטן השואב את השראתו מעולם התעופה. ככזאת, סובארו עשתה הכל אחרת"

אני מנסה לחשוב מה בדיוק היה כ"כ מיוחד בסובארו של אז, על הליאונה המרובעת אני לא חושב בכלל.

מנוע בוקסר היה במכוניות נוסעים מספר עשורים לפני שפוג'י החליטו לעשות מכונית.

דלתות ללא מסגרת לחלון - מישהו אמר מכונית מאמריקה? גם בב.מ.וו מה60 אין .

סובארו הייתה מיוחדת כי היא נמכרה בארץ, אם בשנת 78 היית יכול לרכוש טויטה בישראל, או ניסאן.

זה היה נראה אחרת.

לסובארו יש מקום של כבוד בעולם המשפחתיות כפולות ההנעה, אבל מה עוד מיוחד בסובארו.

העיצוב של הXT טורבו היה מרגש בישראל - כי זה היה הכי קרוב לפרארי בעיצוב, עזוב את הקווים החדים, פנסים מתרוממים יש רק במכוניות אקזוטיות.

 

זה מה שהיה בישראל וזה מה שעם ישראל רכש, תסתכל בתור השוואה על יפניות נוספות מאותן שנים ותגיד לי אתה מה אתה חושב.

אני אישית אוהב את הצורה של הסובארו הישנות עד הדגמים המרובעים.

אבל להלל את סובארו זה כבר משהו אחר.

XT.

אמת אמרת, כשציינת שהפורשה קאיין וב.מ.וו X3 אכן חדישים מהפורסטר, מבחינת שנת התכנון. אמת נוספת הדגשת, שהפורסטר קטן משניהם מבחינת הסגמנט.

הפורסטר מתחרה בב.מ.ו X3 והקאיין מבחינת יכולותיו הטכניות-ספורטיביות וביצועיו בנסיעה ספורטיבית ובנסיעת שטח. סובארו לא רואה את הפורסטר כמתחרה לראב 4 הן בגלל הבדלים טכנולוגיים ותפיסתיים (טויוטה רואה את הראב 4 כ SUV קטן לנשים ומשפחות הרוצים לבלות 90% מהזמן בכביש והשאר בגיחות שטח קצרות. סובארו רואה את הפורסטר כפתרון כולל למי שמחפש להתנייד באופן ספורטיבי מאוד, עם גיחות שטח קצרות אפילו יותר, למרות יכולתו הגבוהה של הפורסטר בשטח).

מטבע הדברים אין כוונה להשות בין אימפרזה לב.מ.ו סדרה 5. יש כונה ברורה מצד סובארו להשוות בין ה B4 לב.מ.ו סדרה 3. הדבר ניכר ברמת תמחור המכוניות בארה"ב.

 

כאשר הכתבתי שסובארו עושה הכל אחרת, באמת התכוונתי לכך. דלתות לא מסגרות דרשו תכנון מתקדם במכוניות שאינן פתוחות ואינן קופה. להזכירך סובארו בנתה דלתות לא מסגרת במכוניות בתצורת סדאן מובהקת והדבר יצר בעיות רבות (בלאי גומיות גבוה, חדירת רעש מבחוץ ומים, עלויות יצור גבוהות) שלא עלו בקנה אחד עם ה"אני מאמין" של היפנים של אותן שנים (אמינות, עלויות ייצור ומחיר נמוך) לטענתך.

 

מנועי בוקסר היו הרבה לפני פוג'י, אך אף אחד לא הצליח לשמור על העקרון לאורך כ"כ הרבה זמן (למעט פורשה?) ועם כ"כ הרבה פיתוחים. לפוג'י התינוקת של שנות ה60 שמנסה להוריד את עלויות הייצור עד כמה שאפשר, היה הרבה יותר קל להיסתדר עם מנוע רגיל.

 

העיצוב של הXT מעולם לא היה קרוב לפרארי. העיצוב של הפרארי הוא הומוגני, זורם, אחיד, חושני. העיצוב של הXT הוא לפחות ביזארי ומוזר.

 

מה שהיה בשראל ומה שעם ישראל רכש - פשוט לא מעניין אותי.

מעניין אותי אילו מכוניות סובארו הציגה ומכרה בחו"ל. מעניין אותי לדעת שסובארו הייתה מהיפניות הראשונות שהציעו לוח מחוונים דיגיטלי כבר בתחילת שנות ה80 (עם אותה לאונה קופסתית שאתה לא רוצה לחשוב עליה), מעניין אותי שסובארו הייתה מהבודדות שהציעו מע' הגבהה פניאומטית לרכב, הרבה לפני שהגרמנים חשבו על זה בטוארג (ולא לאותן מטרות כמו בסיטרואן), מעניין אותי שסובארו ציידה את הXT במוט הילוכים מוזר, כמו סטיק של מטוס...ועוד עשרות דוגמאות באמתחתי. מה הלקוח הישראלי טיפוסי, על מגרעותיו הרבות בחר באותן שנים? ממש לא מענייני.

הרי הלקוח הישראלי הטיפוסי רכש גם BX ו 504 ו 404 בכמויות. ועדיין, אין זה מפחית מעוצמת היצרן שתיכנן אותן.