איך זה היה להוציא רישיון נהיגה לפני 30 שנה?

[רוןS]

לפני 6 דקות, BoazB11 כתב:

נהגתי כמה פעמים ב- D200 עם ארגז מחופה פח על קשתות מתכת

עם חלונות הזזה ודלת ברזל.

בפנים ספסלי אורך עם ריפוד(!) ומשענת תואמת.

סוג של צינוק נייד...

 

אגב, למיטב זכרוני לדיפנדר הישן בגירסה הארוכה היו ספסלי אורך מאחורי המושב האחורי הרוחבי.

לא נראה לי שהיו חגורות, ואם כן מה היעילות כשיושבים ככה.

לא היו חגורות.

לא רק שלא היו יעילות, היו מסוכנות יותר ללא תמיכת ראש.

 

[Buki]

לפני 17 דקות, BoazB11 כתב:

למיטב זכרוני לדיפנדר הישן בגירסה הארוכה היו ספסלי אורך מאחורי המושב האחורי הרוחבי.

היו? 😁

זה עדיין הרכב העיקרי בכל החברות שמוציאות טיולי ג'יפים. הדיפנדרים האלו מתקרבים לגיל אספנות אבל מכיוון שאין רכב מקביל חדש יותר, ממשיכים להשתמש בהם.

 

קיימת גרסה של 2 מושבים קידמיים (ולפעמים באמצע עוד מושב מאולתר), 3 מושבים שורה שניה לרוחב ומאחוריה שני ספסלים אורכיים 2 מול 2, וגרסה עם 2 דלתות בה אחרי השורה הקידמית יש ספסלי אורך 5 מול 5. 

[BoazB11]

לפני 20 דקות, Buki כתב:

זה עדיין הרכב העיקרי בכל החברות שמוציאות טיולי ג'יפים.

כן. תכלס...

מכיר טויוטה לנד קרוזר (המקורי) בתצורה הזו של 2+3+4

שמתייר ומטייל בגוש עציון. אצלם בהזדמנות קרובה.

[amosbmw]

אני זוכר את כל הטנדרים עם ספסלים מתקפלים בבגאז, תמיד היה שלט "אסור לזרוק בדלי סיגריות החוצה". כנראה הייתה חובה חוקית להתקין את השלט הזה. 

יותר חשוב מחגורות או מושבים בטיחותיים לבני אדם.

[BoazB11]

לפני 4 דקות, amosbmw כתב:

תמיד היה שלט "אסור לזרוק בדלי סיגריות החוצה".

כן. היו בודקים בטסט.  בוואן היה לי כזו מדבקה, וגם מאפרה מפח שמיגנטתי לדופן.

אבל לא רק...

אם אני זוכר נכון, גם באוטובוסים היו את השלטים האלה.

כילד בהתחלה תהיתי שאם אסור לזרוק את הסיגריות לדלי,

אז בהכרח ההמשך של השלט מתכוון לומר ש - סיגריות החוצה!🙃

[Buki]

לפני 9 דקות, amosbmw כתב:

כנראה הייתה חובה חוקית להתקין את השלט הזה. 

עדיין יש.

זה רכב מודל 2016.

[BoazB11]

לפני 6 דקות, Buki כתב:

עדיין יש.

זה רכב מודל 2016.

מעניין אם יש גם חובת מאפרה. פעם היה...

היום כבר אין מאפרות מובנות ברכב.

 

[Buki]

לפני 1 דקה, BoazB11 כתב:

מעניין אם יש גם חובת מאפרה. פעם היה...

כמובן.

האוטו הגיע עם המדבקות האלו וגם מאפרה בשקל וחצי מודבקת על הקונסולה שבין המושבים.

 

 

[ArikB]

[topop]

לפני כשעה, BoazB11 כתב:

אגב, למיטב זכרוני לדיפנדר הישן בגירסה הארוכה היו ספסלי אורך מאחורי המושב האחורי הרוחבי.

כשהייתי בסיני (לפני 6 שנים~) עליתי על מונית לנדקרוזר עם ספסלי אורך. שם זה לא משנה, כי בכל מקרה מקום הישיבה הוא על המחצלת שעל רצפת הרכב. 

יש שם גם מוניות טנדר עם מזרונים בארגז...

 

לא מאמין שהסכמתי לזרום עם החוסר בטיחות הזה. 

[Pavlik]

לפני 8 שעות, DareDevil כתב:

נראה לי שאני היחיד (זה שמודה על גבי דפי הפורום) עם כמות הטסטים הכי גבוהה פה. זה לא משהו להתגאות בו אבל בהחלט היום הייתי עובר טסט במספר משמעותי יותר נמוך ממה שאני הייתי צריך לעבור עם כל הטכנולוגיה הנוכחית הקיימת של GPS, מצלמות ומסלול קבוע [לא הכרתי את המסלול שנקבע מראש וGPS, כן הכרתי שיש היום מצלמות].

שבעה טסטים, היו נצח עבורי, פספסתי את מה שהיה יכול היה להיות משהו שמקל עליי כלכלית ונותן אופציה לעוד עבודות (הייתי בדיוק במעבר בין רשיונות ב' עד 4 לבין 3.5 כפי שנהוג היום). היו לי טסטים שהרגשתי שעברתי אבל כנראה הייתה בעיה ורק לטסטר היו הפתרונים. בזמנו היה נחמד אם היתה את האופציה לראות את הטעויות שעשיתי וללמוד מהם. אאל"ט בדיוק התחילו המצלמות רכב לצוץ אבל לא בתפוצה מלאה וגם היית צריך להיות מחובר לאינטרנט בשביל להכיר את זה. 

אתה לא. עברתי טסט שמיני. התחלתי ללמוד נהיגה חודש לפני הגיוס לצבא, אני לא יודע איך חשבתי לעצמי שאסיים עם זה לפני הגיוס. לרוב החברים מאותה תקופה כבר היו רישיונות.

את התאוריה עברתי מהפעם השניה, בתקופה שהייתה על נייר ובדקו אותה ידנית והיה רק יום אחד בשבוע במשרד הרישוי ברמלה.

רוב החברים שלי מאותה תקופה למדו אצל מורה מסויים, אני בחרתי ללכת נגד הזרם ובחרתי במורה שאף אחד לא הכיר ולימד פעמיים בשבוע למשך 4 שעות. טעות.

השיעורים הלכו לי לאט וקשה, אני שלטתי בהגה, בהילוכים ובגז, אבל על הבלמים המורה לחץ, לא יודע למה זה היה ככה. אחרי כ- 15 שיעורים התגייסתי לצבא,

עשיתי טירונות, קורס, אבט"ש ולימודי הנהיגה נזנחו. גם בימי שישי שהייתי בבית, המורה לא עבד. כשהתחלתי את הסדיר לקחתי רגילה, עשיתי שיעורים, אבל עדיין לא התקדמתי לשום מקום וכבר אז התחלתי להרגיש שאני "מיוחד" ושזה נמשך יותר מדי זמן. אני לא יכלתי להאשים את המורה, כי כל אחד מתקדם אחרת, אבל לדעתי חלק מהבעיה הייתה גם בו.

למדתי נהיגה בערך שנה עם הפסקות ארוכות בגלל השירות הצבאי והרגשתי שאני אפילו לא קרוב לטסט. איפשהו באמצע השירות הצבאי שלי, החלטתי לקחת את העניין יותר ברצינות, נסעתי לבית הספר לנהיגה ולקחתי משם את הטופס הירוק שלי. עד היום אני זוכר שכשסגרתי את החשבון שלי איתם, מצאו שאני חייב להם 5 שקלים בדיוק וששילמתי במטבע בודד.

 

עברתי למורה שכל החברים שלי למדו אצלו, הכל התחיל לזרום יותר טוב. גם עובד וזמין כל השבוע משעות מוקדמות, גם נהגתי בעצמי ולא היה את הקטע של המורה הקודם שרק הוא שולט על הבלמים. אני נוהג והוא יושב בצד. רוב הזמן הייתי בסדר, היו הערות  פה ושם, אבל הייתי תלמיד די רגיל. עד שהוא התחיל להגיש אותי לטסטים.

אחרי תקופת שיעורים כלשהי, תלמיד ביטל טסט והמורה שלי החליט שאגש במקומו. הסכמתי, אבל כשעבר על הטופס הירוק שלי, אמר שאני לא יכול לגשת כי הבדיקות הרפואיות שלי והטופס עצמו פגי תוקף. הוצאתי טופס ירוק חדש ובגלל שהייתי חייל, מילאתי את השאלון הרפואי אצל הרופאה הצבאית שגם הוסיפה שם איזה כאבי גב שהתלוננתי עליהם בשירות הצבאי וכשהלכתי למשרד הרישוי לקבל פטור מתאוריה כי שלי עדיין הייתה בתוקף, ראו את מה שהרופאה כתבה ולקחו לי את הטופס הירוק עד לבירור רפואי. לא זוכר במדוייק מה היה, אבל זה לקח זמן. אחרי כמה שבועות התקשרו אלי לאסוף את הטופס והמורה הגיש אותי לטסט הראשון שלי. אני זוכר שאמר לי לפנות שמאלה ואני במקום לחכות מאחורי כל הרכבים ברמזור, נכנסתי לנתיב הנגדי. הטסטר נגע בהגה וכמובן שנכשלתי. המורה שלי לא התרגש, אמר לי שזה רק טסט ראשון שלי ושהכל בסדר. אחרי כמה זמן עשיתי טסט שני, אני אפילו לא זוכר על מה נכשלתי, אבל עם הזמן הבנתי שזה הולך לי קשה ונהייתי מתוסכל מזה. איפשהו בין הטסטים כבר נגמר לי התוקף של התאוריה והייתי צריך לעשות חדשה. בנתיים מבחני התאוריה עברו את המהפך הממוחשב, ניגשתי לעשות ונכשלתי על טעות אחת יותר מהמותר. ניגשתי בשבוע שאחרי ועברתי. 

בהמשך היו כמה טסטים שאני לא כל כך זוכר אותם ומה היה בהם, לפחות בשניים מהם חשבתי שעברתי, אבל נכשלתי. לא מצליח להיזכר בכולם. אבל הייאוש הלך וגבר והשירות הצבאי כבר נגמר. המורה אמר שאם אני אנהג כמו בשיעורים אני אעבור, אבל נכשלתי שוב. עד שהגיע הטסט השמיני.

 

איך שהטסטר עלה לרכב הוא ראה את כל הנכשלים בטופס הירוק שלי ואמר "אתה כבר טסט גבוה, אני רוצה שתעבור". התחלנו את הטסט שהלך סביר, נתן לי לחנות בין 2 רכבים והעיר לי שאני יוצא לאט מדי מהחניה. נגע לי בהגה ולדעתי גם בבלמים כדי שאצא מהר יותר וכבר הבנתי שהלך עוד טסט. אני שאלתי אותו אם אני יכול לנסות שוב והוא ענה שכן, נכנסתי לחניה אחרת, יצאתי ממנה יותר מהר והוא אמר שככה צריך לעשות את זה. חצי טסט הוא דיבר איתי ושאל אם אני ראיתי את הרכב שעקף אותי ואמרתי לו את דגם הרכב. כבר חשבתי שהטסט מסתיים כשפתאום אמר לי שאנחנו נעשה עוד סיבוב ואמר לי לפנות ימינה באיזה מקום, ממול היה אין כניסה, אבל הבנתי מהר ופניתי לכיוון האפשרי היחיד. הוא כיוון אותי בחזרה למשרד הרישוי, דיבר איתי בדרך, הזמן הרגיש לי כמו נצח ואז הוא אמר לי לחנות ליד משרד הרישוי. לא הייתי בטוח איפה בדיוק והוא ענה לי שבכל מקום שאני חושב לנכון. אני זוכר שחניתי ברוורס וזה יצא לי קצת עקום, אבל הטסטר לא אמר כלום ויצא מהרכב. המורה שלי חזר וכשסיפרתי לו הוא אמר שאי אפשר לדעת. אבל הייתי בטוח שנכשלתי בגלל שנגע לי בהגה ובבלמים בחניה הראשונה. חבר אסף אותי ממשרד הרישוי, תוך כדי המורה שלי התקשר ואמר לי שעברתי. אני אמרתי לו שזה לא יכול להיות והזכרתי את עניין החניה הראשונה, אבל המורה אמר שלטסטר יש שיקולים משלו ושהוא מסתכל על התמונה הכוללת. החבר שהיה איתי הסיע אותי למשרד הרישוי שבו סיימתי את הטסט ועל הדלת הייתה רשימה של כל מי שעברו באותו היום והשם שלי היה שם. אני לא האמנתי שסיימתי עם זה ופשוט בכיתי מאושר. 

 

סיכום של כל החפירה:
התחלתי ללמוד נהיגה לפני הגיוס בשנת 2006, סיימתי בשנת 2009, אחרי שהשתחררתי.

למדתי אצל 2 מורים, לא יכול להגיד כמה שיעורים עשיתי כי אני באמת לא יודע. 

4 תאוריות (2 נכשלתי, 2 עברתי בהפרש של שנתיים).

8 טסטים קשים ומייאשים. 

לא יודע אם יש מקרה יותר קשה בפורום.

 

 

[BoazB11]

לפני 21 דקות, topop כתב:

כשהייתי בסיני (לפני 6 שנים~) עליתי על מונית לנדקרוזר עם ספסלי אורך.

כן, בסיני זה מקובל.

יצא לי לנסוע שם בדיפנדר כזה עם עוד כמה מצרים,

שממש התעקשו שאצטופף איתם על ספסל אחד, למרות שהספסל ממול היה פנוי לגמרי.

זה היה מלחיץ לרגע, אז שאלתי אותם - בנאת? חייכו בהקלה ואמרו שכן.

לא מקובל אצלם שגברים ישבו צמוד לנשים וכיבדתי.

כמה דקות אח"כ באמת עלו כמה בנות שהצטרפו אליהם.

 

אבל הכי גרוע שהיה לי שם זה ג'יפ קצר משנות ה-50 בתצורה של 2+4 על שני ספסלי אורך קטנים.

היה חיפוי פח אבל דלת אחורית לא הייתה, וכל העשן מהאגזוז נשאב פנימה.

מזל שהייתה נסיעה קצרה.

 

גם בארגז של טנדרים עושים נסיעות קצרות, אבל מטלטלות...

 

עריכה אחרונה ב-1 ליוני, 2024 על ידי BoazB11

[DareDevil]

לפני 13 דקות, Pavlik כתב:

אתה לא. עברתי טסט שמיני. התחלתי ללמוד נהיגה חודש לפני הגיוס לצבא, אני לא יודע איך חשבתי לעצמי שאסיים עם זה לפני הגיוס. לרוב החברים מאותה תקופה כבר היו רישיונות.

את התאוריה עברתי מהפעם השניה, בתקופה שהייתה על נייר ובדקו אותה ידנית והיה רק יום אחד בשבוע במשרד הרישוי ברמלה.

רוב החברים שלי מאותה תקופה למדו אצל מורה מסויים, אני בחרתי ללכת נגד הזרם ובחרתי במורה שאף אחד לא הכיר ולימד פעמיים בשבוע למשך 4 שעות. טעות.

השיעורים הלכו לי לאט וקשה, אני שלטתי בהגה, בהילוכים ובגז, אבל על הבלמים המורה לחץ, לא יודע למה זה היה ככה. אחרי כ- 15 שיעורים התגייסתי לצבא,

עשיתי טירונות, קורס, אבט"ש ולימודי הנהיגה נזנחו. גם בימי שישי שהייתי בבית, המורה לא עבד. כשהתחלתי את הסדיר לקחתי רגילה, עשיתי שיעורים, אבל עדיין לא התקדמתי לשום מקום וכבר אז התחלתי להרגיש שאני "מיוחד" ושזה נמשך יותר מדי זמן. אני לא יכלתי להאשים את המורה, כי כל אחד מתקדם אחרת, אבל לדעתי חלק מהבעיה הייתה גם בו.

למדתי נהיגה בערך שנה עם הפסקות ארוכות בגלל השירות הצבאי והרגשתי שאני אפילו לא קרוב לטסט. איפשהו באמצע השירות הצבאי שלי, החלטתי לקחת את העניין יותר ברצינות, נסעתי לבית הספר לנהיגה ולקחתי משם את הטופס הירוק שלי. עד היום אני זוכר שכשסגרתי את החשבון שלי איתם, מצאו שאני חייב להם 5 שקלים בדיוק וששילמתי במטבע בודד.

 

עברתי למורה שכל החברים שלי למדו אצלו, הכל התחיל לזרום יותר טוב. גם עובד וזמין כל השבוע משעות מוקדמות, גם נהגתי בעצמי ולא היה את הקטע של המורה הקודם שרק הוא שולט על הבלמים. אני נוהג והוא יושב בצד. רוב הזמן הייתי בסדר, היו הערות  פה ושם, אבל הייתי תלמיד די רגיל. עד שהוא התחיל להגיש אותי לטסטים.

אחרי תקופת שיעורים כלשהי, תלמיד ביטל טסט והמורה שלי החליט שאגש במקומו. הסכמתי, אבל כשעבר על הטופס הירוק שלי, אמר שאני לא יכול לגשת כי הבדיקות הרפואיות שלי והטופס עצמו פגי תוקף. הוצאתי טופס ירוק חדש ובגלל שהייתי חייל, מילאתי את השאלון הרפואי אצל הרופאה הצבאית שגם הוסיפה שם איזה כאבי גב שהתלוננתי עליהם בשירות הצבאי וכשהלכתי למשרד הרישוי לקבל פטור מתאוריה כי שלי עדיין הייתה בתוקף, ראו את מה שהרופאה כתבה ולקחו לי את הטופס הירוק עד לבירור רפואי. לא זוכר במדוייק מה היה, אבל זה לקח זמן. אחרי כמה שבועות התקשרו אלי לאסוף את הטופס והמורה הגיש אותי לטסט הראשון שלי. אני זוכר שאמר לי לפנות שמאלה ואני במקום לחכות מאחורי כל הרכבים ברמזור, נכנסתי לנתיב הנגדי. הטסטר נגע בהגה וכמובן שנכשלתי. המורה שלי לא התרגש, אמר לי שזה רק טסט ראשון שלי ושהכל בסדר. אחרי כמה זמן עשיתי טסט שני, אני אפילו לא זוכר על מה נכשלתי, אבל עם הזמן הבנתי שזה הולך לי קשה ונהייתי מתוסכל מזה. איפשהו בין הטסטים כבר נגמר לי התוקף של התאוריה והייתי צריך לעשות חדשה. בנתיים מבחני התאוריה עברו את המהפך הממוחשב, ניגשתי לעשות ונכשלתי על טעות אחת יותר מהמותר. ניגשתי בשבוע שאחרי ועברתי. 

בהמשך היו כמה טסטים שאני לא כל כך זוכר אותם ומה היה בהם, לפחות בשניים מהם חשבתי שעברתי, אבל נכשלתי. לא מצליח להיזכר בכולם. אבל הייאוש הלך וגבר והשירות הצבאי כבר נגמר. המורה אמר שאם אני אנהג כמו בשיעורים אני אעבור, אבל נכשלתי שוב. עד שהגיע הטסט השמיני.

 

איך שהטסטר עלה לרכב הוא ראה את כל הנכשלים בטופס הירוק שלי ואמר "אתה כבר טסט גבוה, אני רוצה שתעבור". התחלנו את הטסט שהלך סביר, נתן לי לחנות בין 2 רכבים והעיר לי שאני יוצא לאט מדי מהחניה. נגע לי בהגה ולדעתי גם בבלמים כדי שאצא מהר יותר וכבר הבנתי שהלך עוד טסט. אני שאלתי אותו אם אני יכול לנסות שוב והוא ענה שכן, נכנסתי לחניה אחרת, יצאתי ממנה יותר מהר והוא אמר שככה צריך לעשות את זה. חצי טסט הוא דיבר איתי ושאל אם אני ראיתי את הרכב שעקף אותי ואמרתי לו את דגם הרכב. כבר חשבתי שהטסט מסתיים כשפתאום אמר לי שאנחנו נעשה עוד סיבוב ואמר לי לפנות ימינה באיזה מקום, ממול היה אין כניסה, אבל הבנתי מהר ופניתי לכיוון האפשרי היחיד. הוא כיוון אותי בחזרה למשרד הרישוי, דיבר איתי בדרך, הזמן הרגיש לי כמו נצח ואז הוא אמר לי לחנות ליד משרד הרישוי. לא הייתי בטוח איפה בדיוק והוא ענה לי שבכל מקום שאני חושב לנכון. אני זוכר שחניתי ברוורס וזה יצא לי קצת עקום, אבל הטסטר לא אמר כלום ויצא מהרכב. המורה שלי חזר וכשסיפרתי לו הוא אמר שאי אפשר לדעת. אבל הייתי בטוח שנכשלתי בגלל שנגע לי בהגה ובבלמים בחניה הראשונה. חבר אסף אותי ממשרד הרישוי, תוך כדי המורה שלי התקשר ואמר לי שעברתי. אני אמרתי לו שזה לא יכול להיות והזכרתי את עניין החניה הראשונה, אבל המורה אמר שלטסטר יש שיקולים משלו ושהוא מסתכל על התמונה הכוללת. החבר שהיה איתי הסיע אותי למשרד הרישוי שבו סיימתי את הטסט ועל הדלת הייתה רשימה של כל מי שעברו באותו היום והשם שלי היה שם. אני לא האמנתי שסיימתי עם זה ופשוט בכיתי מאושר. 

 

סיכום של כל החפירה:
התחלתי ללמוד נהיגה לפני הגיוס בשנת 2006, סיימתי בשנת 2009, אחרי שהשתחררתי.

למדתי אצל 2 מורים, לא יכול להגיד כמה שיעורים עשיתי כי אני באמת לא יודע. 

4 תאוריות (2 נכשלתי, 2 עברתי בהפרש של שנתיים).

8 טסטים קשים ומייאשים. 

לא יודע אם יש מקרה יותר קשה בפורום.

 

 

wow, אני דווקא עברתי בתאוריה הראשונה, למדתי דרך אתר תאוריה שעשה סימולציות של מבחנים ופשוט עברתי עליו.

את תחושת הכישלון בטסטים והתחושה שאני גרוע בנהיגה משכתי די הרבה זמן על הכביש, היום זה כבר נראה אחרת.

אם אני לא טועה עשיתי באזור ה100 שיעורים. עברתי אם אני לא טועה גם 2 מורים. תאוריה עשיתי בנייר שביצעו בדיקה דרך מערכת ממוחשבת והתוצאות ניתנו כאילו מינימום הדודות מקריאות טקסט בהייד פארק על ארגז פלסטיק תנובה ירוק.

ואני יכול לחתום על כך, שאם היה לי את המצלמות וכל הטכנולוגיה הנוכחית, 100 אחוז הייתי עובר בטסטים יותר נמוכים, לכל הפחות היה לי כמו שכבר כתבתי אפשרות לראות מה עשיתי לא נכון ולהבין את הטעויות שלי, כי המורה לא נתן יותר מדי אינפורמציה.

ועדיין אחרי המון טסטים, אני שמח שהלכתי על ידני כי זה השתלם יותר עבורי.

עריכה אחרונה ב-1 ליוני, 2024 על ידי DareDevil

[Buki]

לפני 15 דקות, BoazB11 כתב:

אבל הכי גרוע שהיה לי שם זה ג'יפ קצר משנות ה-50 בתצורה של 2+4 על שני ספסלי אורך קטנים.

היה חיפוי פח אבל דלת אחורית לא הייתה, וכל העשן מהאגזוז נשאב פנימה.

משהו דומה בטיול באוקראינה:

 

[Pavlik]

לפני 28 דקות, DareDevil כתב:

את תחושת הכישלון בטסטים והתחושה שאני גרוע בנהיגה משכתי די הרבה זמן על הכביש, היום זה כבר נראה אחרת.

אם אני לא טועה עשיתי באזור ה100 שיעורים. עברתי אם אני לא טועה גם 2 מורים. תאוריה עשיתי בנייר שביצעו בדיקה דרך מערכת ממוחשבת והתוצאות ניתנו כאילו מינימום הדודות מקריאות טקסט בהייד פארק על ארגז פלסטיק תנובה ירוק.

ואני יכול לחתום על כך, שאם היה לי את המצלמות וכל הטכנולוגיה הנוכחית, 100 אחוז הייתי עובר בטסטים יותר נמוכים, לכל הפחות היה לי כמו שכבר כתבתי אפשרות לראות מה עשיתי לא נכון ולהבין את הטעויות שלי, כי המורה לא נתן יותר מדי אינפורמציה.

ועדיין אחרי המון טסטים, אני שמח שהלכתי על ידני כי זה השתלם יותר עבורי.

גם אחרי שעברתי העדפתי לא להיות על הכביש, הרגשתי לא טוב מספיק, גם לא היה לי רכב של הורים או קרובים. קניתי רכב משלי והתחלתי לעשות סיבובים בהתחלה בשכונה, בהמשך גם בעיר. לא הכרתי כבישים, לא היה לי GPS והוא גם לא היה כמו שאנחנו מכירים אותו היום, נאבדתי הרבה בלי להבין איך אני אמור לחזור בכלל. הרגשתי שנהיגה זה לא בשבילי.

זוכר שהייתי מוציא את הרכב שלי, אבל ביקשתי מחבר בעל ניסיון שינהג במקומי, גם כי לא היה לי ביטחון בנהיגה וגם כי איתו נגיע מהר יותר, בלי הטעויות של נהג חדש כמוני.

אם היית אומר לי שהרכב ייהפך לחלק משמעותי מאורח חיי ושאצא לנסיעות לאילת לגמרי לבד, סתם ככה בהחלטה של רגע כי חברים שלי שם ואני רוצה גם, אשתתף בטיולי נהיגה ואטפל ברכב בחניה בבית, הייתי אומר לך שאתה מדבר על בן אדם אחר. זה היה עולם ממש רחוק ממני וכשחבר דיבר איתי על זה שאנחנו צריכים לקנות רכב "מהיר חזק ומפואר" כדי שנוכל להגיע למפגשים, אני לא הבנתי איך רכב כזה יותר טוב מהדייהטסו שהייתה לי אז. כל נושא הרכב ובמיוחד הנהיגה הרגיש רחוק ולא שייך אלי.

 

אם הייתי מתחיל ללמוד נהיגה מספיק זמן לפני הצבא, או אפילו אחרי הצבא, תוך הקדשת מאמץ וזמן למטרה הזו ובלי ההפסקות, אני מעריך שזה לא היה נמשך אצלי כל כך הרבה זמן.

היום אנשים קרובים מחשיבים אותי כנהג שקול וזהיר, אבל איכשהו גם כינוי ה- "טייס" נדבק אלי ויש כאלו שאומרים שאני נוסע מהר. גם היו עלי כמה בדיחות בנושא.

מאז שעברתי טסט היו לי רק רכבים ידניים, אף פעם לא היה לי רכב אוטומטי שרשום על שמי.