מחשבות על גירושין..

[raiden]

קצת רקע. אני נשוי מעל שנה, ביחד קרוב ל4 שנים. בגיל ה 30+, היא צעירה ממני במספר שנים. אין לנו ילדים, אין לנו רכוש משותף חוץ מרכב וכל מיני רהיטים לדירה.

 

בתקופה האחרונה יותר ויותר מבקרת אותי המחשבה שאולי המשך היחסים שלנו צריך להיות גירושין. לא, אנחנו לא מרביצים אחד לשניה וגם אין יותר מידי נקודות חיכוך, כמובן שכל אחד עם הג'וקים שלו בראש, אבל זה יש לכולם.

אני מרגיש שאנחנו מאוד שונים בהסתכלות שלנו על החיים, ברצונות מהחיים ובשאיפות. עכשיו נכון, היא כנראה תמיד הייתה כמו שהיא ואני הייתי כמו שאני, אבל אי שם בפנים, אני מאשים את עצמי מלפני 4 שנים שכל כך רצה מערכת יחסים והיה חסר ניסיון בנושא הזה, שהוא החליט לסגור עיניים על המון דברים, העיקר לשמר את היחסים. אבל עם הזמן, התאהבות עברה, מערכת יחסים שהייתה חדשה אז נהייתה משהו טבעי ויום יומי, ואני חזרתי להיות ה"אני" שהייתי לפני 4 שנים עם אותם העקרונות ואותה הסתכלות על החיים. אז נכון גדלנו יחד, ועברנו משברים יחד. ובכינו יחד וצחקנו יחד. אבל לפעמים אני מדמיין את החיים שלי בעוד 2, 5, 10 שנים - והיא לא שם. אני שם לבד. אולי זה הפחד מהתחייבות מסויימת, אולי זו הסטיגמה ש"החיים של גבר נגמרים אחרי חתונה, ואם לא אחרי חתונה אז אחרי ילדים". אבל לפעמים אנחנו מדברים על רצונות ועל ראיית עולם ואני מבין שאנחנו שונים, בהרבה דברים. כמובן שיש גם דברים שהם זהים.

 

הקלישאה כמובן היא שאני מאוד אוהב אותה והיא מאוד אוהבת אותי. אבל אני לא ילד ומבין שאהבה לבד לא מספיקה.

 

אז יש לי את המחשבה הזאת תקופה ארוכה כבר, ואני לא יודע עם מי לדבר. חברים או משפחה - יכולים להוות צד לא רצוי וגורם למצבים לא נעימים (בכל זאת, לך תדע איך הם ישמרו את ה"סוד" שלי או איך הם יתחייסו אלי או אליה). פסיכולוג לא באמת יגיד מה לעשות. לכתוב ביומן מרגיש לי מטומטם. לא שאני מאמין שלקחת עצות מאנשים באינטרנט זה טוב, אבל חשבתי נזרום - אולי יצא מזה משהו, מקסימום יגידו לי שאני "ילד וצריך להתבגר" או סתם מטומטם.

 

יש לי המון חששות - מה אם אחליט ואז אבין שטעיתי? מה אם זה האגו הגברי שלי שרוצה "להיות חופשי"? איך בכלל נראה תהליך של גירושין (הבנתי שלא צריך ללכת לרבנות מכיוון שאנחנו לא יהודים לפי הלכה)? איך לדבר על זה? מה קורה ב"יום שאחרי"? ועוד ועוד.

 

זהו. לא יודע מה אני רוצה מהנושא הזה. אמרתי - ננסה.

[SlowRide]

אם אתה חושב שיהיה לך יותר טוב לבד מאשר איתה, תסביר לה יפה את זה ותיפרדו. במיוחד במצב הזה שאין נפגעים, כלומר ילדים, בתמונה. 

זו דעתי.

[Mr.Hybrid]

לבד אתה בטוח לא תרצה להיות,

השאלה אם תמצא מישהי טובה יותר ממנה.

[vadim6385]

@falou, לטיפולך

[yev]

מה זה ראיית עולם שונה? אתם לא מסכימים על איך צריך לחנך ילדים? איפה לחיות? כמה לחסוך? או על ביבי מול לפיד?

בין השורות, נדמה לי שאתה חושב שתמצא טוב יותר. לדעתי, זאת קללה של הרבה אנשים שלא התנסו מספיק לפני החתונה - אם כך באמת אתה חושב, רוב הסיכויים שאתה מגזים. אלא אם יש דברים מאוד ברורים וספציפיים, לא תחושות

[falou]

 

 

לפני 35 דקות, vadim6385 כתב:

@falou, לטיפולך

 

אין ילדים. שיעשה מה שהוא רוצה.

 

עצה לחיים: להקשיב לעצות של אנשים שמכירים אותך ויסבירו לך למה אתה מטומטם.

 

נקסט.

 

[קאררה]

פ״ש, מתיאור הסיטואציה שלך קשה נורא להבין מה הבעיה בזוגיות שלך. השאלה הראשונה שלי היא מה הביא אותך להתחתן מלכתחילה ?

אם אתה מסתכל מחוץ לזוגיות שלך וחושב שבהכרח תמצא יותר טוב, רק תדע שברוב המקרים זה לא נכון. בנוסף, אם אתה חושב ששגרת היום יום וחוסר בריגוש הם מה שמפריעים לך, שתדע שאם תצא מהזוגיות הזאת ותתחיל אחת אחרת - גם שם בשלב מסויים תגיע לשגרת יום יום וחוסר בריגוש.

והנה עוד בוננזה עבורך (וחברי הפורום + המנהלים תסלחו לי על השפה): אם אתה מסתכל החוצה על כל הכוסיות וחושב איזה כיף יהיה לתת  בדגם משודרג מ-אשתך, רק שתדע שגם מי שנותן לבר רפאלי, באיזהשהוא שלב כבר נשבר לו הxין ממנה.

ככה אנחנו הגברים, מתרגלים למה שיש לנו ורוצים יותר. למד לנצל את העוצמה הזאת לטובתך ותנתב אותה להצליח בתחומים כלכליים במקום. אישה היא שותפה לדרך, צריך שיהיה לך טוב וכיף איתה, ושביום מן הימים היא תהיה אמא טובה לילדים שלך.

 

עריכה אחרונה ב-29 לאפריל, 2021 על ידי קאררה

[raiden]

תודה על התגובות.

 

המהות היא לא "למצוא מישהי אחרת\טובה יותר". ספציפית במקרה הנוכחי יש לי פחד לחיות חיים משעממים או to settle down כי ככה נהוג בחברה. יש לי ראיית עולם אחרת וכל החלטה בחיים אני עושה מתוך מחשבה של "למה זה טוב לי" ומנסה כמה שיותר לא להיכנס למחשבות של "אם כולם עושים את זה, זה בטח טוב". בכללי, יש הרבה מאוד דברים שאני לא מבין בעולם הזה, בהתנהגות של אנשים בעולם הזה, בקו המחשבה שעובר להם בראש בעת קבלת החלטות. אז כן, אני חושב שאני מיוחד למרות שאני מבין שזו מחשבה מאוד מסוכנת כי (א) אם אתה מיוחד, אתה יכול לתרץ כל דבר בחיים ו(ב) כל אחד חושב שהוא מיוחד.

 

ועם אישתי.. היא אומרת דברים "נכונים" מבחינת ראיית העולם שלי, אבל המעשים שלה לא aligned למה שהיא אומרת. סתם דוגמא - כרגע אנחנו לא רוצים ילדים, אבל היא כל פעם מעלה את הנושא הזה, נוצר קונפליקט סביב הנושא הזה אבל כשאני שואל אותה "את רוצה ילדים עכשיו?" היא עונה לי "לא, אני בכלל מפחדת מזה". אז למה? ומרגיש לי שהתשובה היא "כי ככה צריך". אני לא רוצה לחיות חיים של "ככה צריך \ ככה נהוג". אני רוצה לחיות חיים שקבלת ההחלטות בהן נעשתה מתוך רצון אישי שלי ולא מתוך "ככה צריך" \ לחץ חברתי \ ואטאוור.

וכמובן הצד השני של זה, זה פחד שה"אני מיוחד" שלי בסוף יביא אותי למקום של חיים עומללים כי חשבתי שאני הכי חכם מכולם אבל בפועל אני כמו כל אחד אחר.

 

בכללי, מרגיש לי שכשנכנסתי למערכת היחיסים הזאת, לא באמת ידעתי מה אני רוצה ממנה חוץ מ"אני רוצה מערכת יחסים". אבל זה התגלגל למצב שבו זה נמצא עכשיו, וכאמור כל הפרפרים וקשתות של תחילת מערכת היחסים נעלמו ונשארו שתי אנשים (שאני אציין שוב - אוהבים אחד את השני מאוד) שכל אחד עם הרצונות והראיית עולם שלו\שלה שבסוף צריכים לחיות יחד. ומרגיש לי שיש רק שתי דרכים לחיות יחד במצב הזה - (1) שאחד מאיתנו settle down ויוותר על ה"אני" שלו או (2) להתגרש.

[MadCat_LE]

נשמע לי שאתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך ובנוסף, אתם לא מצליחים להעלות את הבעיה הזו ביחד. ברור שאשתך תחשוב דברים מסויימים ותגיד לפעמים משהו הפוך...ככה זה אנשים עם פחדים, חרדות ודאגות שלא יוצאים לעולם (דרך שיחות רציניות).

 

לדעתי אין לך למה להתגרש, יש לשניכם בעיית תקשורת מהותית. יש לך הזדמנות לתקן את זה עם מישהו שאוהב אותך, זה מצב טוב בהרבה מלהיות לבד כמה שנים ולגלות שעדיין אין לך מושג מה אתה רוצה לעשות. 

אל תיתפס יותר מידי לריבוע של "החלטה לפי רצון שלי ולא כי אמרו שצריך" כי יש לי הרגשה שאתה משתמש בזה כתירוץ לחוסר ביטחון והחלטיות.

 

בגדול אתה יכול גם כפי שהומלץ, לגרור חבר טוב לשיחה רצינית (לא על גירושים אלא על איך לקבל החלטות ומה אתה באמת רוצה בחיים ואיך לתקשר את זה לאשתך).

[בנצי]

מתבגרים, הזמן טס ולא מרגישים, אני במערכת יחסים כבר שלוש שנים, ביום שלא יהיה לי טוב אני אפרק את הכל, זה משהו שסיכמנו מההתחלה, אני לא הולך לבזבז זמן יקר על להיות חלק ממשהו שלא מסב לי אושר, ואני לא מתכוון לקוצי מוצי וירח דבש.

אבל זה איך שאני רואה דברים, לא מסתכל 5-10 שנים קדימה מבחינת זוגיות, זורם עם מה שבא דואג פחות, מקסימום אזדקן לבד עם איזה 30 חתולים וחיוך.

טל"ח

[קאררה]

יש ימים שאשתי מוציאה לי את הנשמה, שהיא מבאסת לי את החיים עד התחתית ואני לפעמים שואל את עצמי אם אולי כדאי לי לפרק את החבילה, ואז אני מסתכל על עצמי: אני צעיר, הולך לי טוב מבחינה כלכלית, אני מרגיש טוב ונראה בסדר (לא אפרגן לעצמי יותר מידי) - העולם מחכה לי בחוץ כדי לכבוש אותו וברור שלפרק את החבילה זה הדבר הנכון לעשות.

אבל, הימים האלה קורים אחד למלא זמן, ואחרי יום-יומיים הכעס מתפוגג, ובשארית הזמן האישה שלי: תומכת בי, מביאה לי המון נחת, מבשלת עבורי, אוהבת אותי, היא החברה הכי טובה שלי ואנחנו עושים הרבה צחוקים ביחד.

המשוואה שלי פשוטה עבורי, טוב לי איתה אז אני איתה, אם לא יהיה לי טוב איתה - החיים קצרים מידי מכדי לחיות בסבל, במיוחד כשאין עוד ילדים בתמונה אז החלטות לגבי פירוק קלות לביצוע.

 

 

נ.ב: פ״ש אשתך רוצה ילדים. גם אם זה לא יוצא לה מהפה במפורש.

 

עריכה אחרונה ב-29 לאפריל, 2021 על ידי קאררה

[hans]

ממליץ בחום לפנות לייעוץ נישואין.

לא במטרה לפרק חבילה ולא במטרה לחבר אותה בכוח - פשוט במטרה להעלות את כל הפערים והדברים שחוששים לדבר עליהם בצורה מסודרת ומכובדת.

 

זה שאתם מתקשים לתקשר ולגשר על הפערים ביניכם זה... לגמרי נורמלי. לא באים עם זה מהבית. 

[yaniv572]

א. אם אתה בתהיות לפרק את החבילה, מניח שזה ברור שאין מה לנסות להתקדם במהלך של ילדים (לצערי ראיתי כאלה זוגות וכמובן שזה יצר בעיה גדולה יותר)

ב. בגדול, לדעתי חלק מהשאלות שצריכות להישאל:

1. אתה רואה איתה חיים משותפים 30 שנים קדימה?

2. אתה רוצה שהיא תהיה אמא לילדים שלך?

אני חושב שבכל מערכת יחסים יש חוסר הסכמה על דברים מסויימים.

אני ואישתי כבר 8 שנים יחד(30). במהלך השנים כן היו ויכוחים מהותיים: לעבור לגור יחד בשכירות או לא? ילדים עכשיו או עוד שנה? קניית בית מתאימה לסיטואציה או לא? (היו עוד, פשוט אלה באמת מהותיים).

מבין הדברים שרשמתי, לא היה נושא אחד שהיינו באותו הראש עליו. מה שכן, תמיד היינו פתוחים לשיח:

אישתי רצתה לצאת לשכירות במהלך התואר ואני נעמדתי על הרגליים האחוריות. טוב או רע? לא יודע, רק יודע שבגיל 28 קנינו בית ובגיל 29 יצאנו לראשונה מהבית של ההורים.

ילדים עכשיו או עוד שנה? אני הרגשתי מוכן מהר יותר מאישתי (כמה שזה נשמע מוזר) והיא רצתה לעקב קצת בגלל עינייני עבודה.

אישתי לחצה שנקנה בית שלטעמי היה מעבר ליכולת הכלכלית שלנו, והצלחתי לשכנע אותה כמה זה מהלך לא נכון (כלל לא מעט ריבים בנושא).

בשורה התחתונה - לטעמי זה טוב שיש הבדלים בגישות. השאלה האם ההבדלים הם בכל הנושאים בחיים או בחלקם? האם זה יוצר ריבים בתדירות גבוהה?

 

אין לי ספק שאהבה לבד זה לא מספיק. ההורים של אישתי מאוד אוהבים אחד את השני, אבל גם הגיע השלב שהם הוציאו דברים לא טובים אחד מהשני. הם גם ככ הפכים אחד מהשני שתמיד זה היה ברור שמתישהו הם יתגרשו (אז זה היה בגיל 57).

 

לא יודע מה הייתי עושה במקומך.

אני כן חושב ששווה רגע להצביע על מה באמת מפריע לך וכמה - כי הסתכלות שונה על החיים לטעמי זה לא כזה דיל ברייקר - השאלה כמה באמת זה משפיע על החיים שלכם והאם אתם יודעים גם להתגמש לצד השני.

עריכה אחרונה ב-30 לאפריל, 2021 על ידי yaniv572

[Derish]

לפני 15 שעות, raiden כתב:

ועם אישתי.. היא אומרת דברים "נכונים" מבחינת ראיית העולם שלי, אבל המעשים שלה לא aligned למה שהיא אומרת... מרגיש לי שהתשובה היא "כי ככה צריך". אני לא רוצה לחיות חיים של "ככה צריך \ ככה נהוג". אני רוצה לחיות חיים שקבלת ההחלטות בהן נעשתה מתוך רצון אישי שלי ולא מתוך "ככה צריך" \ לחץ חברתי \ ואטאוור.

 

שאר הדברים שכתבת הם בגדר 'לא נעים', אבל הניואנס ההתנהגותי הזה ^ מסוכן. בשביל אנשים כמוך, בני/בנות זוג שנגררים להשפעות זרות הם עוגן משמעותי, והחיכוך הזה רק יחמיר עם השנים.

 

שים רגע בצד את המילה 'חתונה', כי חוץ מזה ששרפתם קצת כסף ופאדיחות להתגרש עכשיו אין לה משמעות (לאור זה שאין ילדים או עשרים שנות רכוש משותף), ושאל את עצמך: אם היא פשוט הייתה בת זוג שאתה גר איתה כמה שנים - האם כרגע הייתם נשארים יחד? נשמע לי שלא, ואתם עדיין צעירים מספיק כדי לפרק את השותפות ולהישאר חברים ולרקוד זה בחתונה הבאה של זו. אז למה להיות אומללים בכוח?

 

הערת שוליים: אנחנו מכירים אותך בפורום שנים רבות וחלק מאיתנו זוכרים את שרשור הזוגיות המיתולוגי שפתחת בזמנו. משעשע לראות את התפתחות העלילה... בכל אופן, שרשור הזוגיות המיתולוגי השני באותן שנים היה של פרנקוס, ובסיפור שלו יש כמה קווי דמיון לנוכחי שלך - נישואין אימפולסיביים, הבנה בדיעבד שנעשתה טעות, פירוק החבילה במינימום נזק, ואז מערכת יחסים בריאה עם אחות של חבר פורום שהניבה חתונה שניה וילד. עם כל האתנחתא הקומית שבדבר, הייתי מסתכל על זה כדוגמה חיובית ואולי אפילו מדבר איתו על זה 1:1. אני יכול לשלוח לך את המספר בפרטי.

 

עריכה אחרונה ב-30 לאפריל, 2021 על ידי Derish

[arik100]

זה מזכיר את הסיפור המוכר על הגבר שנמצא במערכת יחסים טובה ראשונה אבל בגלל שהוא לא טעם מה שיש בחוץ אז הוא כל הזמן חי בחששות שאולי הוא מפסיד משהו.

 

נשמע שאתם לא כנים מספיק אחד עם השני או יותר נכון עוצרים מלשקף את הצרכים שלכם וזה גורם תאקלים גם אם ברמת התת מודע, ואז זה פשוט מחלחל הלאה.