הדרך שלי כרוכב חובב - שרשור אופניים מתגלגל

[falou]

לפני 15 שעות, ch2856 כתב:

יש סיבה שאתה פונה דווקא לצד התחרותי? אולי דווקא זה מוריד לך מהמוטיבציה? 

 

יש מי שחייב את התחרות, את המטרה, את ההישגיות, בשביל שתהיה לו סיבה. אני לגמרי מבין את זה... כי אני הפוך. בחיים לא מודד זמנים, אין לי תוכנית, אין לי מטרות.

 

פעם שאלתי רוכב שטח אם הוא מכיר את תחושת האופוריה, אחרי שצלחת ועלית עלייה קשה ומאמצת. הוא ענה לי: ״כן!״. אז אמרתי לו: ״אני לא, אני רק סובל ושמח שזה נגמר... אני עולה רק כי אני נהנה מהירידות...״.

אותו דבר בשחייה. לא אוהב להגיע לקיר מתנשף, בד״כ. בטח לא לאורך זמן. נושם כל ארבע תנועות, שוחה בקצב 2 עם הרגליים.

 

הפילוסופיה שלי לפעילות גופנית היא: ״No pain - No pain״

 

אז ברור שיש גם ההפך.

[David32]

לפני 4 דקות, falou כתב:

בחיים לא מודד זמנים, אין לי תוכנית, אין לי מטרות.

אז אפשר לשאול אותך לגבי ספורט וכושר?

אין לך תוכנית, אין מטרה, אוקיי - אז מה יש?

 

למה לך לצאת לרוץ 12 אם אפשר 10 וזה פלוס מינוס אותו דבר? אפשר גם תכלס סיבוב של רק 8 או 9. אפשר גם להתאמן רק 3 פעמים בשבוע ולא 5 וגם לא 4.

אופניים ומהירות זה כיף, אבל זה גם כיף ב 25-28 קמש, אפשר לוותר על ללחוץ בשביל 33-35 (או יותר, תלוי באורך המקטע והכושר). אז למה ללחוץ?

 

מה מניע אותך? רק לכיף?

ניסיתי לאורך תקופה לעשות *רק* ספורט לכיף, וזה תפס כן? אבל מצאתי את עצמי כול הזמן על הקצה מוכן ליפול ללא לעשות כלום - וזה כבר לא טוב.

 

[DareDevil]

לפני 22 דקות, falou כתב:

הפילוסופיה שלי לפעילות גופנית היא: ״No pain - No pain״

😆

איזה פעילות גופנית אתה עושה?

[falou]

לפני 59 דקות, David32 כתב:

אז אפשר לשאול אותך לגבי ספורט וכושר?

אין לך תוכנית, אין מטרה, אוקיי - אז מה יש?

 

למה לך לצאת לרוץ 12 אם אפשר 10 וזה פלוס מינוס אותו דבר? אפשר גם תכלס סיבוב של רק 8 או 9. אפשר גם להתאמן רק 3 פעמים בשבוע ולא 5 וגם לא 4.

אופניים ומהירות זה כיף, אבל זה גם כיף ב 25-28 קמש, אפשר לוותר על ללחוץ בשביל 33-35 (או יותר, תלוי באורך המקטע והכושר). אז למה ללחוץ?

 

מה מניע אותך? רק לכיף?

ניסיתי לאורך תקופה לעשות *רק* ספורט לכיף, וזה תפס כן? אבל מצאתי את עצמי כול הזמן על הקצה מוכן ליפול ללא לעשות כלום - וזה כבר לא טוב.

 

 

לאחרונה לא, אבל אני רוכב שטח. אני אוהב את הטיול, נהנה בירידות. מאוד נהנה מהרכיבה. שונא עליות. לא רוכב כשחם. המקסימום שלי הוא 30 ק"מ ועד 800 מטר טיפוס. רק סינגלים מוסדרים. 

 

חוצמיזה שוחה, כ-2 ק"מ, הרב חתירה, קצת גב, בשיא אני בקצב של ק"מ לעשרים דקות. אני נהנה מעצם הזרימה של השחייה. עובד בעיקר על לשחות ארוך וחלק. 

[ch2856]

אני כבר מזמן לא רוכב כביש, בשל נושא הבטיחות, אבל כאשר רכבתי גם אני רכבתי רק בשביל הכיף. אם אני לא מתחרה, לא ראיתי טעם להפוך את זה למשהו מחייב עם משטר קפדני של אימונים, תזונה, יעדים וכו'. הייתי רוכב כמעט כל יום כמה עשרות קילומטרים ובסופי שבוע מעל ל-100 ק"מ. לבד, בלי קבוצה, חורף או קיץ, פשוט נהנה מכל רגע של דיווש גם אם לפעמים הייתי מקלל את היום בו נולדתי על איזו עלייה אכזרית. עבורי זה היה פשוט ניקוי ראש, ממש ברמה של מדיטציה. 

 

כיום לדוגמה, כאשר אני הולך לחדר כושר, אני תמיד מגיע בגישה של תעשה כמה שאתה יכול, מקסימום תקצר את האימון. הגישה הזו מאפשרת לי ללכת בכיף 4-5 פעמים בשבוע. הגישה הזו נמצאת גם גם בארוחות, אם מנת החלבון שלי תגיע מסטייק עסיסי ולא מחזה עוף רזה ודל שומן, לא קרה שום דבר. אני חושב שהגישה הזו מאפשרת לי להתמיד לאורך שנים בפעילות ספורטיבית, בטח כיום שאני כבר לא צעיר והגוף כבר לא כמו שהיה פעם.

[save]

מקפיץ שרשור מהאוב: חלקי חילוף :חיישן חמצן לא הייתי קונה אבל הייתם קונים במקום טיאגרה איזה קסטה של חברה סינית  ZRACE שטוענת שהכל תואם  ?

למשל https://www.aliexpress.com/item/1005001909588356.html

המחיר חצי משימאנו מקביל. (אני מחפש 10  הילוכים, 11-34)

עריכה אחרונה ב-20 למאי, 2022 על ידי save

[fatboy1340]

ממרומי עשרות אלפי קמ רכיבה, לא הייתי שם חלפים סיניים בעלי חשיבות בטיחותית. ברכיבה רגועה , קסטה מחזיקה כמה אלפי קמ, לפחות 5-6. לא צריך לקנות דורה אייס, אבל לשים 100 שח על קסטה 105, זו לא הוצאה גדולה מדי לטווחים שצויונו לעיל

[הרקוליטו]

שלום

קראתי את השרשור. כואב הלב לראות איך תעשיית האופניים גורמת לאנשים שהם לא ספורטאי עלית להוציא הון על ציוד שהוא לא באמת נחוץ.

 

בעברי הייתי רץ תחרותי ברמה ארצית ומשנת 99 אני רוכב כביש.

בסופו של דבר הכל תלוי ביכולות הגנטיות שאיתן נולדים.

זה כייף לרכוב על אופני קצה אבל גם אופניים בעשרת אלפים שקלים יעשו את העבודה.

 

[For Martha]

בתור רוכב חובב עם קבוצה לא קטנה של דילים לאופניים (bikedealz בפייסבוק) אני יכול לומר שהחיידק משתלט על כולם. בסוף, כפי שכתב הרקוליטו, אין שום סיבה ללכת ולרכוש אופני קצה (חוץ מזה שזה כיף..), האופניים בגבול העליון יעשו את העבודה נאמנה עבור מרבית הרוכבים.

[Gosser1860]

בתאריך 20.5.2022 בשעה 15:34, save כתב:

מקפיץ שרשור מהאוב: חלקי חילוף :חיישן חמצן לא הייתי קונה אבל הייתם קונים במקום טיאגרה איזה קסטה של חברה סינית  ZRACE שטוענת שהכל תואם  ?

למשל https://www.aliexpress.com/item/1005001909588356.html

המחיר חצי משימאנו מקביל. (אני מחפש 10  הילוכים, 11-34)

בקצרה- לא. באריכות - החסכון בד"כ מגיע על חשבון האמינות/שרידות/איכות. אתה מוזמן להציץ בערוץ של Trace Velo, רוכב די חזק שמעביר ביקורות על מוצרים סיניים. חלקם יחסית הצלחה, חלקם כשלון מפואר. עבורי, החסכון לא שווה את זה.

 

בתאריך 20.5.2022 בשעה 20:23, הרקוליטו כתב:

שלום

קראתי את השרשור. כואב הלב לראות איך תעשיית האופניים גורמת לאנשים שהם לא ספורטאי עלית להוציא הון על ציוד שהוא לא באמת נחוץ.

מצד אחד אתה כותב "הון" מצד שני אתה כותב אופניים בעשרת אלפים שקלים. לא בטוח שהבנתי.

אני גם לא בעד אופני קצה למשתמש הרגיל, אבל אם זה מתאים לפלוני מבחינת גמישות והתאמת אופניים ויש את הממון, למה לא?

 

בתאריך 20.5.2022 בשעה 20:23, הרקוליטו כתב:

בסופו של דבר הכל תלוי ביכולות הגנטיות שאיתן נולדים.

גם אימון נכון, תזונה מתאימה ומנוחה חשובים לא פחות. בטח ככל שמתבגרים יותר ורמות הטסט' יורדות ולגוף לוקח יותר זמן להתאושש.

 

 

מה שמזכיר לי שבערך 9 חודשים לא עדכנתי אז בגדול הספקתי לעשות: טריאתלונים אולימפיים, איירונמן (שליחים, עשיתי את הרכיבה), ריצת חצי מרתון תל אביב וגולת הכותרת, שבוע רכיבה באיטליה עם קצת מעל 450 ק"מ ו-6050 מטר טיפוס (פוסט נפרד בהמשך, כשאתאושש).

בנוסף, הבנתי שאני צריך לתעדף מחדש קצת בחיים אז ירדתי מטריאתלון ונשארתי באופניים

[David32]

לפני 53 דקות, Gosser1860 כתב:

מצד אחד אתה כותב "הון" מצד שני אתה כותב אופניים בעשרת אלפים שקלים. לא בטוח שהבנתי.

אני גם לא בעד אופני קצה למשתמש הרגיל, אבל אם זה מתאים לפלוני מבחינת גמישות והתאמת אופניים ויש את הממון, למה לא?

גם לי ההודעה הזאת הציקה וכתבתי כמה תגובות שבסוף לא פירסמתי.

 

באמת לא חובה גם אופניים בעשרת אלפים שקלים. אני רוכב על יד2 מזקנה שעלו לי 400 יורו (סטיבנס סטלביו). אז שלדה אלומיניום, אבל סט של 105 והכול די בסדר (למרות שהייתי שמח למעבירים חשמליים).

מה שכן התחביב הזה באמת יקר. ביגוד, מחשב, חיישנים וכו' (אני למשל רוצה freewheel מרעיש יותר). המחיר של כול דבר לא עצום, אבל ביחד זה מתאסף לסכום לא קטן.

עריכה: וזה לא שהחברות, או התעשיה גורמות לי לקנות את זה, אבל וואלה ביגוד טוב זה נחמד, ומחשב זה נוח (למרות שאני עדיין משתמש בשעון שלי, אם כי יש לו חסרונות), וגם חיישן מהירות לא חייב, וגם freewheel מרעיש לא, אבל זה נחמד לי.

 

ומצד שני, למה לא לקנות אם יש כסף, כול עוד אתה מבין שה 350 גרם שחסכת לא משנים כלום, ותחסוך יותר אם תחרבן פעמיים לפני הרכיבה.

 

 

 

למה פוסט נפרד?

עריכה אחרונה ב-22 למאי, 2022 על ידי David32

[הרקוליטו]

לפני כשעה, Gosser1860 כתב:

בקצרה- לא. באריכות - החסכון בד"כ מגיע על חשבון האמינות/שרידות/איכות. אתה מוזמן להציץ בערוץ של Trace Velo, רוכב די חזק שמעביר ביקורות על מוצרים סיניים. חלקם יחסית הצלחה, חלקם כשלון מפואר. עבורי, החסכון לא שווה את זה.

 

מצד אחד אתה כותב "הון" מצד שני אתה כותב אופניים בעשרת אלפים שקלים. לא בטוח שהבנתי.

אני גם לא בעד אופני קצה למשתמש הרגיל, אבל אם זה מתאים לפלוני מבחינת גמישות והתאמת אופניים ויש את הממון, למה לא?

 

גם אימון נכון, תזונה מתאימה ומנוחה חשובים לא פחות. בטח ככל שמתבגרים יותר ורמות הטסט' יורדות ולגוף לוקח יותר זמן להתאושש.

 

 

מה שמזכיר לי שבערך 9 חודשים לא עדכנתי אז בגדול הספקתי לעשות: טריאתלונים אולימפיים, איירונמן (שליחים, עשיתי את הרכיבה), ריצת חצי מרתון תל אביב וגולת הכותרת, שבוע רכיבה באיטליה עם קצת מעל 450 ק"מ ו-6050 מטר טיפוס (פוסט נפרד בהמשך, כשאתאושש).

בנוסף, הבנתי שאני צריך לתעדף מחדש קצת בחיים אז ירדתי מטריאתלון ונשארתי באופניים

עשרת אלפים שקלים היום נותנים אופניים עם שלדה טובה, גלגלים סבירים ומכלולים סבירים. הכוונה אופניים שיהיו אמינים ויחזיקו מעמד של אימונים על בסיס יומי ( 10000-12000 קילומטר בשנה ).לספורטאי חובב שמתאמן כמו מקצוען זה לא באמת משנה אם האופניים שוקלים שמונה קילוגרם או 6.7 קילוגרם. תזונה ושינה זה חשוב מאוד לאימונים ויעזרו לך להגיע למקסימום של היכולות שלך. אבל לא יגרמו לך לתוצאות עילית אם אין לך את היכולת הגנטית לכך ( זה נחמד לספר לילדים שאם מתאמנים ומשקיעים אפשר להגיע לרמה של טור דה פראנס. בלי כישרון מולד אפשר להתאמן ולעשות הכל נכון אבל עדיין זה לא יספיק בשביל להיות מקצוען ).

 

[Gosser1860]

לפני כשעה, David32 כתב:

גם לי ההודעה הזאת הציקה וכתבתי כמה תגובות שבסוף לא פירסמתי.

פרסם פרסם, לא נושכים פה. בד"כ.

 

לפני כשעה, David32 כתב:

באמת לא חובה גם אופניים בעשרת אלפים שקלים. אני רוכב על יד2 מזקנה שעלו לי 400 יורו (סטיבנס סטלביו). אז שלדה אלומיניום, אבל סט של 105 והכול די בסדר (למרות שהייתי שמח למעבירים חשמליים).

יד2 בהולנד זו לא דוגמא טובה (כי זו מדינה של רוכבים עם תרבות רכיבה). בארץ צריך לדעת על מה להסתכל או ללכת עם מישהו שיודע, אחרת יכולים לרכוש אופניים שדורשים תחזוקה נוספת מיד עם הרכישה.

המתכון של אלומיניום עם מערכות 105 הוא די מנצח ברוב המקרים. אבל צריך לבחון כל זוג אופניים בנפרד כי: יצרנים לא תמיד מספקים 105 קומפלט (חוסכים עלויות), פגמי יצור כגון שלדות עקומות וצירים מרכזיים לא ממורכזים וכו'.

 

לפני כשעה, David32 כתב:

מה שכן התחביב הזה באמת יקר. ביגוד, מחשב, חיישנים וכו' (אני למשל רוצה freewheel מרעיש יותר). המחיר של כול דבר לא עצום, אבל ביחד זה מתאסף לסכום לא קטן.

עריכה: וזה לא שהחברות, או התעשיה גורמות לי לקנות את זה, אבל וואלה ביגוד טוב זה נחמד, ומחשב זה נוח (למרות שאני עדיין משתמש בשעון שלי, אם כי יש לו חסרונות), וגם חיישן מהירות לא חייב, וגם freewheel מרעיש לא, אבל זה נחמד לי.

[לא מכוון ספציפית אלייך]

 

ביגוד טוב זה יותר מנחמד. זה נוח, ונוח על האופניים זה יעיל, ויעיל זה מהיר (אם זה מה שמחפשים).
מחשב, חיישנים ומדי וואטים עוזרים להפיק אימונים מדויקים מה שתורם בהמשך לעליה בכושר בזמן קצר יותר. 

פעם מדי וואטים היו נחלת הפרו בלבד. היום ניתן למצוא מדי וואטים סמי-ניידים (קראנק) במחירים די נוחים ומדי וואטים ניידים מאוד (פדלים) במחירים קצת יותר גבוהים. מד וואטים מודד גם סל"ד ככה שזה חוסך חיישן.

בגדול, מד וואטים + מד דופק + מחשב רכיבה מספקים את כל הנתונים שצריך כדי להתאמן יעיל.

האם זה חובה? ברור שלא. יש אנשים שזה לא מעניין אותם והם רוכבים לשם הרכיבה. יש כאלו שהיו בעבר מקצוענים ועכשיו הם רוכבים לכיף.

 

כבר יצא לי לרכב עם מנעד די רחב של אנשים עם מנעד גדול עוד יותר של אופניים, החל מאלומיניום בסיסיות ועד לאלו של המקצוענים (אופנים שהפרו מפרישים בסוף עונה). בסוף מה שקובע זה מה שיש ברגלים (ובעליות - גם כמה אתה שוקל). וכמובן שצריך לזכור, ברכיבה גם נופלים/שוברים חלקים מידי פעם וצריך להיות מוכנים לתחזק בהתאם. לרכוש אופניים ב-50K ש"ח מגיע עם עלויות תחזוקה בהתאם.

 

לפני כשעה, David32 כתב:

למה פוסט נפרד?

נראה לי יכול לעניין עוד אנשים, אבל חוץ מזה אין עוד סיבה.

לפני 25 דקות, הרקוליטו כתב:

עשרת אלפים שקלים היום נותנים אופניים עם שלדה טובה, גלגלים סבירים ומכלולים סבירים. הכוונה אופניים שיהיו אמינים ויחזיקו מעמד של אימונים על בסיס יומי ( 10000-12000 קילומטר בשנה ).לספורטאי חובב שמתאמן כמו מקצוען זה לא באמת משנה אם האופניים שוקלים שמונה קילוגרם או 6.7 קילוגרם. תזונה ושינה זה חשוב מאוד לאימונים ויעזרו לך להגיע למקסימום של היכולות שלך. אבל לא יגרמו לך לתוצאות עילית אם אין לך את היכולת הגנטית לכך ( זה נחמד לספר לילדים שאם מתאמנים ומשקיעים אפשר להגיע לרמה של טור דה פראנס. בלי כישרון מולד אפשר להתאמן ולעשות הכל נכון אבל עדיין זה לא יספיק בשביל להיות מקצוען ).

 

אם מתפשרים על שנתון אחד, שניים או שלושה אחורה (ובד"כ אין סיבה שלא), כשעוד היו מלאים אצל היבואנים, אפשר היה למצוא שלדות קרבון באזור ה-7.5 ק"ג עם מערכות חשמליות באזור ה-10K ש"ח. היום כמובן זה סיפור אחר לגמרי ומה שהיה פעם נמכר ב-6-8K היום נמכר באזור ה-10K ומעלה. 

הקונטקסט של הדיון הוא לא בנוער שמתאמן לעלית, אלא לקבוצות גיל, קרי חבר'ה שהם לא עלית אבל חובבים פלוס פלוס נקרא לזה ככה. חובב, אלא אם הוא בפנסיה, לא יכול להתאמן כמו מקצוען וקצרה היריעה מלפרט למה. מן הסתם אין לו באמת צורך באופניים הכי-הכי, מספיק שהאופניים יהיו ברמה דומה למתחרים שלו. לרוב החובבים אין 50K-60K כדי לרכוש את האופניים של הפרו. וגם לא את הגמישות ומבנה הגוף שדרוש לכך.

 

מעבר לעניין הגנטי, לא כל אחד מוכן/מגיב טוב לדופינג הדרוש כדי להגיע באמת לטור. והיום זה כל כך נפוץ שגם בקרב החובבים היותר מושבעים מסתובבים להם פה ושם מקרי דופינג 

[Gosser1860]

בתאריך 22.5.2022 בשעה 22:25, Gosser1860 כתב:

ראה לי יכול לעניין עוד אנשים, אבל חוץ מזה אין עוד סיבה.

טוב, לא באמת ראיתי סיבה לפתוח שרשור בנפרד, אז (לא) מצאתי זמן והחלטתי לסכם טיול רכיבה שעשיתי עם הקבוצה בה אני מתאמן בחודש מאי:

 

אמ;לק - טיול אופניים באיטליה באזור סן מרינו. סה"כ 455 ק"מ רכיבה עם 6050 מטר טיפוס ב-27 וחצי שעות על פני 5 ימי רכיבה. "ראיתי" ספרינט פיניש בג'ירו, שתיתי יותר מידי אספרסו וזו החופשה הראשונה שלי אי פעם שחזרתי באותו המשקל (המחשב מדד 16 אלף קלוריות באימונים).

 

הקדמה

באחד מערבי הקבוצה המאמן ציין שהשנה (2022) מתוכננת נסיעה לאיטליה למסע רכיבה. שבוע ימים בו אני מדמיין שאין באמת צרות בעולם ואפשר לרכב כל בוקר כ-80-100 ק"מ. עבור אחרים זה ישמע קצת כמו סיוט אבל עבורי זה נשמע חצי תענוג וחצי אתגר. בתקופה שקדמה לטיול דאגתי להתאמן כנדרש כדי להגיע בכושר מתאים. לא היתה לי תחרות באופק אז לא היה איזה יעד להשיג מעבר לכושר כללי ו"להוכיח" לעצמי שאני יכול. 

 

לוגיסטיקה וכו'

המלון הנבחר נמצא בעיירת חוף בשם Riccione דרומית לסן מרינו. זהו מלון שמיועד בעיקר לרוכבים, בין כאלו שמביאים את האופניים שלהם או משכירים במקום. בין כאלו שרוצים לתייר באמצעות אופניים חשמליים באזור לכאלו שרוצים לטפס כל הר ועדיף כמה שיותר מהר. המלון היה "חצי" פנסיון, אני שם מרכאות כי זה מה שהיה כתוב בהזמנה, אך בפועל היה פנסיון מלא עם ארוחות ברמה כזו שהוציאו את החשק לשקול לחפש מסעדות באזור.

ההמלצה היתה לא להביא את האופניים האישיים כדי לחסוך התעסקות ולשכור במקום. במעמד ההזמנה שריינתי זוג אופניים מסוג/ברמת Scott Addict RC 20, אבל לא ציפיתי ליותר מידי, בטח לא ביחס למחיר שהיה כ-150 יורו לכל התקופה, כולל אחריות על נזקים.

אין משהו מעניין לספר על ההגעה עצמה, שהיתה עם לופטהנזה עם קונקשין בגרמניה, משם לבולוניה ומשם אוטובוס למלון. קצת מייגע ובעיקר עמוס בשדות אבל רוב הקבוצה שרדה יפה מינוס מזוודה של חבוב אחד. קבוצת רוכבים אחרת לעומת זאת חוותה את הקשיים בשדות התעופה הרבה יותר קשה כשהם גילו שאיבדו את האופניים שלהם איפשהו בדרך. 

אחרי ההגעה למלון, פניתי לאסוף את האופניים והופתעתי לגלות דגם במצב חדש, עם בלמי דיסק ומערכות Ultegra מכאניים. אחרי קצת כיוונים ורכיבה קצרה לבדיקה תליתי אותם על אחד מעשרות הקולבים שפרוסים בחדר הרוכבים. 

המלון מציע בכל יום כ-4 קבוצות רכיבה, הראשונה קבוצת תיור מכילה לרוב פנסיונרים שרוכבים על אופניים עם מנוע עזר חשמלי. הקבוצה השניה עד הרביעית מיועדות לרוכבים בדרגות שונות, כאשר בכל יום מפרסמים את הרכיבה של היום הבא, עם תדפיס גובה, ק"מ ומהירות ממוצעת לקבוצה. המדריכים ברובם (או כולם) הם מקצוענים לשעבר (ברמה מקומית/ארצית) שממשיכים לרכב למחייתם.

לאחר התייעצות קצרה נרשמתי לקבוצה הכי חזקה והלכתי לנוח בחדר. 

 

באיטליה הכל רגוע, עד שלא

אחרי שנת ישרים קמתי לארוחת בוקר קלילה והלכתי להתארגן לרכיבה הראשונה. הסתכלתי על השעון ועדיין לא האמנתי, כבר 8:30. בשעות האלה בארץ אני בד"כ לקראת סיום הרכיבה. אצל האיטלקים מתחילים לרכב מאוחר, 9 כזה. המזג אוויר מאוד נוח ואין באמת סיבה למהר. מגיע לנקודת האיסוף מחוץ למלון, הרוכבים מתאפסים ויוצאים. הקבוצה שלי ראשונה. ב-10 דק' הראשונות הבנתי שהחימום קצת דומה לאימון. אחרי עוד 20 דק' כבר הבנתי שהחבובים האלה לא באו לשחק. לקראת סוף השעה הראשונה המדריך החליט לעשות עצירה, אולי כי שמע יותר מידי אנחות בכי, אני לא בטוח, אני לא ממש זוכר, ועכשיו כשאני מסתכל הדופק המקסימלי בטיול היה 198 והוא היה ברכיבה הזו מה שיכול להסביר הרבה דברים 

המדריך המליץ לחלקנו שנחכה לקבוצה השניה ונחבור אליהם, קצת מבואס שאני לא חזק כמו הרוכבים האחרים התנחמתי בנוף הזה:

[אחרי דופק 198, לפחות יש נוף יפה]

 

אחרי כמה דק' הגיעה הקבוצה השניה והמשכנו ברכיבה. כאן הקצב היה יותר דומה לרכיבות הרגילות שאני עושה. המשכנו לרכב עד סן מרינו ואז החלו עליות משמעותיות. עבורי עליות הן בד"כ האתגר המרכזי בעיקר בגלל המשקל (95) שמשפיע לרעה על יחס וואט/משקל. אבל להתבכיין לא עוזר יותר מידי ופשוט חפרתי עמוק עד שהגענו לעיר העתיקה. המקום באמת יפה:

[סן מרינו, בעיר העתיקה]

 

קיבלנו הפסקה של 5 דק' מה שמספיק בדיוק לאספרסו. שווה לציין שגם בעיירות נידחות הקפה היה מעולה. האיטלקים לוקחים את הקפה שלהם ברצינות. ובעיקר התגעגעתי לתצורת ההגשה "על הבר", בה אתה מקבל את המשקה, לוגם פעם פעמיים וממשיך לדרכך.

 

לקראת סוף הרכיבה עברנו בחווה(?) של הבעלים של המלון שהרים על האש עבור הרוכבים. הבעיה היתה שמהנקודה הזו נותרה עוד חצי שעת רכיבה לפני שמגיעים למלון ולא כל כך הבנתי איך אפשר לאכול ולשתות ואז עוד לרכב. לחבר'ה האיטלקים זה נראה די סטנדרטי, אני הייתי די בשוק. למזלי ההפסקה היתה מספיק ארוכה כדי לעכל, אבל אחרי הארוחה הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא לרכב. 

[פרמז'ן ובלסמי בייצור מקומי, איך רוכבים אחרי זה?]

 

התאוששות מקסימלית והג'ירו

איכשהו הכוכבים הסתדרו והג'ירו עבר די קרוב אלינו, כ-100 ק"מ מהמלון. המלון ארגן מסלול די חלבי, הסעה של 40 ק"מ ואז 60 ק"מ רכיבה לנק' הסיום של ה-stage. המאמן לא כל כך התלהב מהמסלול ושכנע את המדריכים לאפשר לנו לחבור אליהם באמצע, כאשר אנחנו נצא מהמלון ונרכב את כל ה-100 ק"מ.

כששמעתי את התוכנית לא הייתי בטוח בכלל. חזרתי די סחוט מהרכיבה, וגם אחרי מנוחה עדיין לא הרגשתי בטוח שאצליח. המאמן הרגיע אותי שהתאוששות בטיול היא אחרת. אמר וקיים. אחרי עוד ארוחת ערב טובה קמתי בבוקר עם קצת doms אבל לא מעבר, בהחלט הפתעה נעימה. החלק הראשון של הרכיבה היה מהיר מאוד. לא מהיר כמו ביום הראשון אבל בקצב זריז. הנופים היפים חלפו מהר מידי והגענו לנקודת המפגש. מילאתי את הכיסים בעוד צידה לדרך והמשכנו הלאה. פה כדאי לציין שהאיטלקים לא כל כך חובבים את כל הג'לים והחטיפי אנרגיה שנפוצים במחוזותינו. הם מעדיפים כריכים ובננות. שזה היה די מרענן לראות.

בחזרה לרכיבה. אחרי בערך עוד כ-10 ק"מ נראה שאיפשהו התבלבלנו בדרך, הגענו לקטע גראבל לא מתוכנן אך מזל שצויידנו עם צמיגים מספיק רחבים. אחרי עוד קצת התברברות חזרנו לדרך. נראה שהמסלול שלנו היה שונה משלהם כי היו כמה עליות עם "קירות" (שיפועים חדים במיוחד) של 18-20%. הרגשתי שאני די בקצה אבל לא עבר הרבה זמן והגענו למתחם הג'ירו. חיכינו לשאר הקבוצה שתגיע, הפקדנו את האופניים, החלפנו בגדים (שהיו על ההסעה) והלכנו לכיוון קו הסיום. בסמוך לקו הסיום אי אפשר היה לראות יותר מידי אז התרחקתי לאזור ה-300 מטר (שם בד"כ מתפתח הספרינט). הסיום היה מהיר מאוד והיה מרשים לראות את המקצוענים טסים במהירות של כלי רכב עירוני.

[האיטלקים לוקחים את הג'ירו ברצינות]

 

[מארק קאבנדיש האגדי אחרי 200 ק"מ נראה רגוע מאוד]

 

[האופניים של ריצ'ארד קאראפז, יש למישהו 50K ש"ח?]

 

בחזרה במלון פגשה אותנו הפתעה נעימה:

[קבוצת IPT הישראלית לנה במלון]

 

[כביסות וייבוש על הדרך]

 

שיא הטיול - הצ'יפו (הר קרפניה)

שיא הטיול הגיע ביום הרביעי, במסלול מעגלי שעובר דרך הר קרפניה (Monte Carpegna), בגובה 1400 מטר. העליה הזו מפורסמת כי התאמן בה חבוב אגדי בשם Marco Pantanti, הפיראט (כי הוא רכב הרבה עם בנדנה), שטען שהוא לא צריך אף עליה אחרת, וזו מספיקה לו לאימונים שלו. עם כל הרקע הזה ואחרי שעברתי 3 רכיבות הייתי די מהוסס שאצליח לסיים. מצד שני אמרתי לעצמי, שרוב הסיכויים שלא אגיע להר הזה שוב ולמה לא לנסות. המלון בד"כ לא מוציא רכיבות להר אלא אם מבקשים מראש שכן גם למאמנים זו מטלה לא פשוטה. הטיפוס מתחיל ממש מההתחלה:

[כיף?]

 

מה שלא הועיל הרבה למוטיבציה. דאגתי לאכול טוב ולישון. קמתי בבוקר בתחושה מעורבת ויצאתי לרכיבה. במהלך העליה עצמה (החלק האחרון) יש 21 סרפנטינות ובכל אחת מהן תזכורת למספר הפניה וגובה מצטבר. החלטתי לחלק את האתגר לחלקים וכל פעם לעבור סרפנטינה אחרי סרפנטינה. העליה סגורה לכלי רכב כך שלא הייתי צריך לדאוג לדבר מלבד רוכבים אחרים ובעיקר לא ליפול. העליה כל כך חדה שאם מאבדים מומנט צריך לרדת מהאופניים ולעלות/לרדת עד הפניה הקרובה. אחרי מעלה עקרבים שעשיתי במשקל כבד יותר ובכושר ירוד יותר, זו היתה העליה הקשה ביותר שעשיתי. היה כיף גדול לסיים אותה.

[במהלך העליה מוסיף לעצמי מוטיבציה]

 

[פסל של פנטיני, לפני החלק הקשה]

 

לסיכום

מעבר לכל החוויות, לקחתי בעיקר שני דברים. הראשון הוא שבתנאים הנכונים הגוף יכול להתאושש בצורה לא רגילה. זה מעבר לאוכל ושינה, זה גם ההתנהלות היום-יומית (ניקיון וסדר, מטלות, עבודה) שבעצם לא קיימות בחופשה המאפשרות לגוף את המנוחה שצריך כדי יום אחרי להתמודד עם עומס שבד"כ קורה אחת לשבוע. זה כל כך הפתיע אותי שרק בדיעבד, אחרי שאני עובר על המספרים אני מבין כמה עומס היה עלי בזמן קצר כל כך.

הדבר השני הוא תרבות הרכיבה באיטליה. עם כל זה שזו מדינה עם גראנד טור (הג'ירו) לא ציפיתי לתרבות רכיבה כזו, הן מהנהגים והן מהרוכבים. אין שני טורים, יש רק טור אחד, והוא תמיד בשול או בחלק הכי ימני בכביש. מצד שני הנהגים (שכנראה רובם רוכבים או מכירים רכיבה מקרוב) לא צופרים ועוברים ליד הקבוצה בצורה מעוררת השתאות. אם אין אפשרות לעקוף, הנהגים יאפשרו לרוכבים לסיים את העלייה/מקטע ואז ימשיכו. אין כל כך קונספט של רכב ליווי, כי לא באמת צריך אותו, לפחות מההתרשמות שלי. כמובן שהיו כמה מקרים חריגים או גבוליים.

 

מקווה שנהנתם

 

[oryo]

שרשור מרתק. תודה תודה תודה. חצות כאן אבל נשארתי לקרוא עד הסוף ולהרגיש רע עם האפס שנהייתי. 

 

בעברי הייתי רוכב שטח - אפילו היה לי העונג לרכב עם במבי @falou איזו פעם (פעמיים?). כיום האופניים מישראל תלויות בגראז', בלי אוויר, עם כורי עכביש. לא נגעתי בהן מאז קליפורניה, אבל אני אוהב אותן מדי בשביל להיות מסוגל לשחרר. זר לא יבין. מצבה לזכר ימים יפים סינגלים מהירים וסטראבה לפרקים...

 

כיום אם אני מצליח לגרור את עצמי לחצי שעה בחד"כ זה ניצחון, וזה כשהחד"כ נמצא במרחק הליכה מהמטבח. איזה פייל.