משבר גיל ה30 - יש חיה כזו?

[gbguy]

לא אמרתי שזה לא אפשרי שאדם מבוגר יסיים לימודי הנדסה, אמרתי יותר קשה.

 

מצד שני, אם אתה דואג לטפח את הקריירה שלך, סיכוי גבוה שהמשכורות שלך יהיו גבוהות, ואז רמת החיים שלך תעלה. אם לא תדאג, אז סיכוי שכל חייך תחיה ממינימום.

עריכה אחרונה ב-23 לנובמבר, 2017 על ידי gbguy

[ChemGuy85]

איתי בטכניון למד בחור בן 47 עם משפחה וילדים. הוא לא ליקק דבש אבל ניסיון החיים שלו הקל עליו מאוד את הלימודים והוא סיים הנדסת מכונות בטכניון ב 3 שנים אחרי חצי שנה מכינה.

 

גם כשאני חושב על הלימודים שלי בטכניון גם אם הייתי צריך לגדל ילדים הייתי נמצא קצת פחות בים והיה לי מספיק זמן בשבילם (וחוץ מ 50% שכר לימוד מימנתי את עצמי לבד מעבודה).

 

הבחור בן 47 בטכניון זה כמו הבחור בן ה-40 מהסיפור של Hans שלמד רפואה בבולגריה. מדובר במקרי קיצון מוחלטים.

 

לא אמרתי שזה לא אפשרי שאדם מבוגר יסיים לימודי הנדסה, אמרתי יותר קשה.

 

מצד שני, אם אתה דואג לטפח את הקריירה שלך, סיכוי גבוה שהמשכורות שלך יהיו גבוהות, ואז רמת החיים שלך תעלה. אם לא תדאג, עז סיכוי שכל חייך תחיה ממינימום.

 

למה? מי אמר? חסר אנשים שעשו הכל לפי הספר ומצאו את עצמם במשרות dead end?

[natco]

איך אמרת?

מקרי קיצון...

 

מי שרכש השכלה איכותית (תחומי הנדסה,משפטים,ניהול,רפואה וכיוב') פותח לעצמו דלתות הן במשרות שכירות, ולרוב גם באפשרויות לפרקטיקה עצמאית.

מרגע שיש לו תעודה ונסיון, המגבלה היחידה של אותו אדם היא רק התעוזה (וקצת כישורים...). הוא יכול להחליף מקומות עבודה ולעסוק בענפים שונים של המקצוע שלו.

 

מי שהוכשר ע"י מקום עבודה ספמיפי, לבצע משימה ספציפית - שלא יתפלא שהוא נתקע. למקום העבודה שלו אין שום אינטרס לקדם ולהכשיר אותו למשהו אחר, ובמקומות עבודה אחרים הכישורים שלו לא רלוונטיים.

 

"לעשות לפי הספר" זה לדאוג להכשיר את עצמך למשהו גמיש ומגוון.

[gbguy]

החיים הם לא ספר. בן אדם צריך להבין באיזה סיטואציה הוא נמצא ולהתנהל בהתאם.

החיים מלאים בצומת דרכים, ואין דרך נכונה.

[Night Driver]

הבחור בן 47 בטכניון זה כמו הבחור בן ה-40 מהסיפור של Hans שלמד רפואה בבולגריה. מדובר במקרי קיצון מוחלטים.

 

 

 

 

הוא באמת מקרה קיצון אבל למדו איתי כמה אנשים בתחילת שנות השלושים שלהם נשואים ועם ילדים. לפני 3 שנים חבר עם ילדים בני 14, 17 ו 19 סיים לימודי משפטים והיום הוא עו"ד במשרד די נחשב.

 

אפשר ללמוד ולעבוד (את התואר השני עשיתי תוך עבודה במשרה מלאה וגידול ילדים), אפשר ללמוד בגיל מבוגר יותר ואפשר לעשות שינוי בחיים בכל גיל. הניסיון שאתה צברת בחיים ובעבודה עד השינוי/לימודים לא הולך לאיבוד ומביא אותך ליכולות ורמה הרבה יותר גבוהות.

[Benor]

סבבה, הם למדו בגילאי 40-50 לתואר ראשון בהנדסה/You name it.

האם לאחר מכן, הם הצליחו להתברג בתפקידים המתאימים/התקדמו בדרך כלשהי בעבודה?

[SlowRide]

מי זה "סיכמנו", במטותא? ואיפה זה סוכם?

אתה ואני, הנה כאן למשל:

 

משברי גיל נובעים משינוי פרספקטיבה. כלומר, מה שרצית (או חשבת שרצית) עד גיל מסוים משתנה, ואז אתה משנה כיוון. זה לאו דוקא משבר של דיכאון וחוסר תפקוד (למרות שהוא עלול להתפתח לכזה אם לא נזהרים).

שזה כמו

ככה בדיוק נוצר משבר גיל. אתה מקובע בדעה שמבוססת על סרטים ופרסומות שעד גיל כלשהו צריך להיות לך מרצדס חדש, דירה בתל אביב, כל יום לאכול במסעדה אחרת ולטוס לחו"ל כל חודשיים. בפועל אתה מגיע לגיל הזה ולא מבין איפה הבלאק ג'ק ואיפה הזונות שהבטיחו אז אתה נכנס למשבר.

שזה כמו

תארו לעצמכם שאתם מנהלים קרב גדול על כיבוש של עמדה חשובה בראש איזו גבעה. לא משנה אם הצלחתם להגיע למעלה בריצה ולפגוע בכל המטרות או שנתקעתם באמצע העלייה עם הלשון בחוץ, אתם פתאום מגלים שבעצם מדובר במטרות קרטון, והמטרה האמיתית נמצאת על גבעה אחרת לגמרי, די רחוקה מכאן.

המשבר הוא ה"כאפה" שאתה מקבל כשמתרחשת ההתגלות הזו כי קשה לך נפשית עם זה, לא הקושי הכלכלי. הוא שם כל הזמן אבל הוא בהחלט מוביל למשבר גיל ה-X כשהמאמץ הכלכלי לתחזק סגנון חיים כלשהו מתגלה לאדם כטעות.

ברור שזה לא חייב לבוא מקשיים כלכליים בלבד או בכלל.

[pooh-bear]

SlowRide, אתה מדבר (לא עברתי מחדש על כל הפוסטים שלך בשרשור הזה, אז תקן אותי אם אני טועה) על קשיים כלכליים שנובעים מהרצון לתחזק אורח חיים מסויים, או מהלוואות שנוצרו כדי לתחזק אורח חיים כזה בעבר.

 

אני טוען שמשבר יכול לא להיות קשור לקשיים כלכליים (ושלפחות בגיל 40, הוא לרוב לא קשור) - למשל, מישהו שניסה להגשים מטרות מוסיימות בתתחום הקריירה (לא כי הוא באמת היה חייב את הכסף, אלא כי זה מה שהוא חשב שחשוב ומעניין), והתעורר יום אחד לגלות שהוא לא היה עם הילדים שלו ליותר משעה כבר כמה שנים, שאין לו מושג מה אשתו עושה ומה מעסיק אותה, ושבגדול לא ממש בא לו להמשיך ולהשתתף בכל מיני ישיבות וטיסות לכנסים / לקוחות / ספקים שהפכו למשעממות עם הזמן. גם סיטואציה כזו, שלא מלווה בקושי כלכלי יכולה ליצור משבר (כן, זה קצת סטריאוטיפי, אני יודע).

[SlowRide]

הקשיים הכלכליים הם לא המשבר, המשבר מתחיל כשאדם מבין שהוא הכניס את עצמו לקשיים בשביל כלום ושום דבר.

אני מדבר על זה שבגיל 21 בן אדם מנסה בכח לתחזק סגנון חיים מסויים שנחשב אופנתי או "נכון" בגלל כל מיני מוסכמות חברתיות ומקובעות מחשבתית. לקראת גיל 30 הוא מגלה שזו היתה טעות והוא במשבר. האם זו הדרך היחידה להגיע למשבר "המיוחל"? מה פתאום.

זה גם יכול להיות הפוך לגמרי. השתחרר מהצבא, מיד נרשם ללימודים תוך כדי עבודה ב3 משרות, צבר נכסים והתקדם בעבודה ולקראת גיל 30 הוא מגלה שאת השנים הכי יפות שלו הוא בזבז על לחץ והיסטריה.

זו בסך הכל דוגמא, והחלק הכלכלי נבע מהטענות של כמגיא שהחיים של כולנו בזבל כי אנחנו עניים.

עריכה אחרונה ב-23 לנובמבר, 2017 על ידי SlowRide

[Tsachi89]

חייב לציין:

שרשור מעניין ומאד מעשיר. מעניין לקרוא השקפות עולם מגוונות וכל כך שונות אחת מהשניה מאנשים שחלקם באותו אזור גיל. וחבר'ה, לא צריך להתעצבן. בסופו של יום, כל אדם הוא עולם ומלואו. וכל אחד עם דעות שונות ואני מאמין שונה, וזה בסדר גמור.

כיך לקרוא חברוס, תמשיכו

[חן פרחי]

כל המשברים ה "עגולים" הם פשוט משברים פיזיים.

כל עשור הגוף מתבגר ומשנה את תכונותיו, ופיזית אך אדם בן 50 לא יכול להיות בן 30 שלא לדבר על 20.

היכולות הפיזיות הולכות ופוחתות, כולל היכולת המינית, הזכרון הולך ונחלש וקצב חילוף החומרים הולך ויורד, כמו גם חלקות השומנים העודפים בגוף.

על פי רוב משבר גיל ה 40 מיתאפיין באי רצון בולט לשינויים משמעותיים, איבוד עניין כללי וחוסר מוטיבציה כללי.

ולכן לא מעט אנשים הולכים למהלכים קיצוניים, כמו גירושים או עזיבת מקום עבודה יציב.

[Tsachi89]

כל המשברים ה "עגולים" הם פשוט משברים פיזיים.

כל עשור הגוף מתבגר ומשנה את תכונותיו, ופיזית אך אדם בן 50 לא יכול להיות בן 30 שלא לדבר על 20.

היכולות הפיזיות הולכות ופוחתות, כולל היכולת המינית, הזכרון הולך ונחלש וקצב חילוף החומרים הולך ויורד, כמו גם חלקות השומנים העודפים בגוף.

על פי רוב משבר גיל ה 40 מיתאפיין באי רצון בולט לשינויים משמעותיים, איבוד עניין כללי וחוסר מוטיבציה כללי.

ולכן לא מעט אנשים הולכים למהלכים קיצוניים, כמו גירושים או עזיבת מקום עבודה יציב.

 

די מדכא מה שרשמת.

[98civic]

וואלה לא יודע חברים איך אתם מגיעים לגיל 40 ואין לכם חשק לחיים. אלא אם אתם שמנים שלא שומרים על עצמכם. אומנם גוף יותר עייף אך מפה ועד יאוש המרחק עצום. לדעתי אם הבריאות תקינה בכיף אפשר עד גיל 55 לעבוד ולרצות להתפתח. עדיין להציב מטרות ולהגיע לשם בקצב איטי ובטוח. נורא סובייקטיבי העניין. משבר? ואלה גם אני לא מסכים אולי כי לא חוויתי לא 20 ולא ב 30. מקווה גם לא ב 40 כי לא רואה שתהיה סיבה לכך. אבל חלק אומרים שזה אכן קיים. ומי שרוצה לעשות כסף גם אם אין לו תואר ראשון יכול לקום בבוקר ולחלק פיתות ואז להמשיך בעוד עבודה ולהגיע ל 10 נטו. אבל כל בן אדם מגדיר לעצמו סדר עדיפויות וחלק גם מאד עצלן.

 

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

עריכה אחרונה ב-23 לנובמבר, 2017 על ידי 98civic

[חן פרחי]

זה לא שאין חשק לחיים, יש הרבה פחות מוטיבציה.

מעטים האנשים שעשו שינויים מרחיקי לכת בגילאי 40+, על פי רוב מחפשים יציבות ושקט.

לא תמיד צריך לשאוף ליותר, אפשר ורצוי להיות מרוצים ממה שיש, בתנאי שיש..

[ChemGuy85]

.

 

 

בבייג'ין ראיתי קשישים בפארק עושים שכיבות שמיכה ותרגילי אקרובטיקה

עריכה אחרונה ב-23 לנובמבר, 2017 על ידי ChemGuy85