על גיטרה כתרפיה, על בלוז ואופטימיות

[locomotive]

 

אני התחלתי ללמוד עם מורה, אבל במקום ללמד אותי, רוב השיעור היה פשוט "שואו" שלו לכל מיני סולואים.

.

 

אני מבין על מה אתה מדבר, גם השיעורים הראשונים שלי היו מופע יחיד של ואדים המורה.

השיעור היה כולה 45 דקות:

10 דקות ראשונות-מראה לו את השיעור משבוע שעבר

15 דקות - הפגנת סולואים של ואדים

5 דקות-תרגיל סופר מעפן ודבילי שהיה מלמד אותי

10 דקות- "טוב, תנגן , אני כבר חוזר" והיה יוצא לעשן

5 דקות- הוא אוכל לי קבוקים מול העיניים "תמשיך תמשיך, יופי! "

 

אבל זה רק גרם לי להוכיח לו שאני יכול להיות גיטריסט מצויין - כעבור שנה ראשונה הייתי

הפייבוריט שלו והיינו גולשים מעבר לזמן ומנגנים. מאוחר יותר גם הופענו ביחד מספר הופעות על במה.

[יבגניפ]

לתקופה קצרה לקחתי שיעורים עם הבחור שמופיע בוידאו. מדובר בגיטריסט סופר - טוב, בעל השכלה מוזיקלית רחבה מאיזה קונסרבטוריום ברוסיה (ושם הוא בכלל למד צ'לו, אם אני זוכר נכון), אבל מורה הוא לא ידע להיות. תמיד הרגשתי שלא משנה מה אעשה - לא אהיה מספיק טוב כדי שהוא יתלהב. מצד שני, הוא גם לא ממש רצה להיות מורה אף פעם, עד כמה שהבנתי.

 

vywhKnRvFjY דרך יוטיוב

[Black Joker]

תמיד טענתי ועדיין אני טוען, שמורה לא צריך להיות ידען גדול בתחומו, אלא פשוט עם הגישה הנכונה והרצון הנכון ללמד את התלמיד.

 

אבל זה רק גרם לי להוכיח לו שאני יכול להיות גיטריסט מצויין - כעבור שנה ראשונה הייתי

הפייבוריט שלו והיינו גולשים מעבר לזמן ומנגנים. מאוחר יותר גם הופענו ביחד מספר הופעות על במה.

 

כל השיעורים שלי, מהדקה הראשונה ועד האחרונה של השיעור, היו מופע יחיד של הבן אדם.

 

כשאזרתי קצת אומץ וניגשתי לשיעור הבא וניגנתי לו סולו קל שלמדתי באינטרנט, הוא רק ירד עליי ולא רצה ללמד אותי להמשיך אותו (סולו קל), אמרתי לו ששיעור הבא, אני כבר לא אהיה.

 

כנראה שהסבלנות שלך, גדולה משלי.

[אנלוגי]

הסיפור הקצת מקאברי שלי:

 

הקדמה - גדלתי במקום שכוח אל בלי אפשרויות בחירה, ובלי להתחיל או לעבור כלי באמצע השנה.

 

כיתה ב': סחבק לומד חלילית, כי זה החוק - קודם כל שנה חלילית, אח"כ כלי אחר. סוף השנה המורה מתחננת שאשאר, תוך שהיא טוענת באוזני הורי שיש לי כישרון. עוזב. המורה נפטרת שנה מאוחר יותר.

כיתה ג': עובר ללמוד אורגן. ימאהה דו קומתי חום כזה, אתם בטח יודעים. חצי שנה עד שנשברתי. המורה מתחנן שאשאר, "יש לו כישרון". לפני סוף השנה הוא נפטר.

כיתה ד': חזרתי לכלי נשיפה, כמה שיעורי קלרינט, כמה שיעורי סקסופון, כלום לא תפס. המורים - "יש לו כישרון". אני די בטוח שהם מתו, אם כי אין לי עדויות, זו רק הסקת מסקנות.

כיתה ה': תופים! שנה שלמה הפגנתי חוסר כישרון בולט, אבל נהניתי.

כיתה ו': ממשיך עם תופים. כעבור חודשיים המורה נפטר. אין יותר חוג תופים להמשך השנה.

כיתה ז': שם ז' על מוזיקה.

כיתה ח': מתחיל גיטרה קלאסית. נלחם ומנסה, לא ממש הולך לי. נשאר.

כיתה ט': גיטרה קלאסית. רוצה חשמלית אבל המורה לא אוהב את הרעיון. סוחב את שאר השנה. עד היום מנגן די סביר את Take 5.

כיתה י': מגיע מורה נוסף לאיזורנו, שמלמד גם חשמלית! (שני מורים לאותו כלי? תקדים) עובר אליו, נהנה מאוד. ממשיך עד סוף י"א.

 

מסקנות:

-כשדברים הולכים קל אני מפסיק להנות מהם. מעולם לא אמרו לי, ולא יגידו לי שיש לי כישרון לגיטרה. זה בדיוק למה לעולם לא אפסיק לנגן, ולמה אני כ"כ נהנה.

-חסתי על חייהם של שני מורים לגיטרה, אחד מהם היום באמת צוחק למוות בפנים. הוא ליצן רפואי.

[Eowyn]

כל הכבוד!

 

אחרי ששנים רבות לא נגעתי בגיטרה, בן זוגי הביא לי במתנה פנדר אקוסטית. עכשיו אני צריכה ללמוד לנגן מחדש כי האצבעות כבר לא יודעות לאן לזוז.

יש לכם המלצות על סרטוני לימוד כלשהם?

[ברווז]

אנלוגי,

צר לי לומר לך את זה, אבל ההודעה האחרונה שלך, נקראה בעיניי קצת כמו "רשימת חיסול"...

המורים היו אלרגיים אליך או משהו?

זה צירוף מקרים מזעזע לחלוטין, שלא שמעתי על אחד כזה עד היום

[locomotive]

בלק ג'וקר:

הייתי בן 14, לא בדיוק ידעתי לעמוד על שלי, בגיל 15 עקב נסיבות החיים

אני מימנתי את שיעורי הנגינה ומשם גם רמת הרצינות וההתמדה הכפילה עצמה.

 

איאוין:

כתבת שהאצבעות כבר לא יודעות לאן לזוז- כלומר שבעבר

היית מנגנת? אם כך המצב לא כזה נורא.

הייתה לי פנדר אקוסטית 12 מיתרים עד שהחתולה ניפצה אותה על הרצפה. הייתה לא רעה בכלל.

 

ברווז:

הם נפטרו משברון לב.

[Black Joker]

רוצה תחרות?

 

הייתי בן 16 ועבדתי בשתי עבודות, על מנת לממן את הציוד הראשוני, שהיה טעות אחת גדולה ( מי קונה גיטרה עם גשר צף בתור גיטרה ראשונה?! ) .

 

אותי הרשים גיטריסט בשם דארון מלקיאן (daron malakian) והדרך משם לנגינה, הייתה מאוד קצרה.

[אנלוגי]

מעדכן בשמחה רבה שאני מצליח לנגן רגיל, ז"א לא ממש רגיל, עם פרק יד שמאל לא מכופף מספיק, ואצבעות שלא מצליחות לגמרי ללחוץ על כל המיתרים באקורד, אבל מספיק ע"מ לגרום לי הנאה מרובה.

 

הפראמוס האדירה שלי (גיטרה אקוסטית די קטנה שקניתי פעם באיזה 30 ש"ח בשוק פשפשים בוורשה ועברה כאן תיקון והסבה למיתרי ניילון), שגם כשאני במיטבי לא ממש מפיקה צלילים מכוונים ב-100%, ממש נהנית מזה שגם אני מוגבל. יחד אנחנו מייצרים קקופוניה מתואמת, וכשלכל זה אני מוסיף את כישורי השירה הלא מאוד מרשימים שלי - בואו רק נגיד שאם השכנים שומעים אותי, הם או בוכים מצחוק או מתים להרוג אותי. ככה או ככה, אני מאושר!

 

 

ואמשיך באיחור את השיחה שקטעתי - את החשמלית הראשונה שלי, איזו איבנז מעפנה ומגבר סאמיק רכשתי בגיל 15 אחרי קיץ של עבודה בבית האריזה במושב. הייתי תאילנדי. ברצינות, החלפתי תאילנדי ועבדתי רק עם תאילנדים. קיץ אח"כ מכרתי את הגיטרה ואת המגבר ברווח קל ל...תאילנדי. שוב הייתי תאילנדי אם כי הפעם גם גנבתי מדי פעם סיבובים על המלגזה, ובסוף אותו קיץ קניתי בידיים די רועדות את הטלקסטר שלי ומגבר מרשל. הגשמת חלום אדירה.

בשנים האחרונות אני כמעט לא מנגן חשמלית, לא ממש יודע למה. מדי פעם אני מוציא אותה ומסניף את הריח שעולה מהקייס, זה בועט אותי בשניה לגיל 16. מדהים, אוטוטו 20 שנה והריח אותו ריח.

[Black Joker]

לא משנה כמה ניסיתי, אני אוהב רק חשמליות.