דכאון מאהבה נכזבת - הרהורי מאוהב מאוכזב

[AlonBar]

לפני כשלושה שבועות זה קרה. היא החליטה שזה לא בשבילה. זה היה פאנצ'י וחד.

שלוש וחצי שנים תמו ברגע אכזרי אחד.

היינו יחד במובן לא רגיל - בטח לא בשביל בחור בגילי ( 18 ).

יום יום היינו יחד. לרוב כל היום. ממש דבוקים האחד לתחת של השני.

לא העזנו לבלות ביחידות. לכל מקום הלכנו יחד. ממש כמו נשואים.

היא הייתה חיה אצלה וישנה אצלי כמעט כל יום במשך שלוש וחצי שנים. ישנו ביחד, התקלחנו ביחד, אכלנו יחד, בילינו יחד ובכינו יחד.

וזה נגמר אחרי שבוע מסכן שפשוט היה נראה כי היא כבר לא רוצה בי. ובשישי זה נגמר.

החשד היה שיש מישהו אחר מהעבודה שלה. ולאחר שבוע של פרידה התברר שצדקתי. היא אוהבת אותו והם נהיו ביחד.

ברגע שראיתי אודות הקשר - המחשבות האובדניות לא איחרו לבוא.

עד היום, שבועיים אחרי הגילוי, אני ממשיך לחשוב ככה וממשיך להיות אובססיבי כלפיה.

המציאות שלי השתנתה כליל. אין לי תיאבון, אני לא מרוכז בלימודים, אני פשוט לא חי.

ניסיונות ליצור איתה קשר נגמרים בצורות מגוונות. לרוב היא אמרה לי שהיא אוהבת את הבחור החדש וטוב לה ושהיא מצטערת ואמשיך בחיי.

לעומת זאת כשאני ממש מנסה, כלומר מתבכיין לה, אני מוציא ממנה תמיכה והבנה ודיבור חם ועם מעט תקווה.

אז כן, אני יודע שזה כנראה אבוד. אין לי מה להמשיך לדבר איתה כי היא כבר של מישהו אחר.

אבל הגיון לחוד ורגש לחוד. אני פשוט מכור אליה.

מחשבות קיצוניות וטורדניות שעוברות בי כל יום וכל היום וכאב פיזי שפשוט מסרב לעזוב.

אין לי סבלנות לחכות שזה יעבור. אין לי חשק לחיות ככה רק כי בעתיד כנראה יהיה טוב. לא טוב לי בהווה וזה מה שמטריד אותי.

החלטה נחושה לנסות לעזרה פסיכולוגית כרגע לא עוזרת לי. שתי פגישות כולה היו-אבל לא קורה כלום. תרגילים שונים שהיא הביאה לי פשוט לא מזיזים לי.

אני ממשיך לסבול כל רגע ורגע.

אני פשוט מאבד לאט לאט את העשתונות. אני יודע שאני לא רוצה את חיי בלעדיה וזה מה שכנראה מקבע אותי במצב העגום שנכנסתי אליו.

היינו בן אדם אחד וגוף אחד במשך שנים. וכל כך מהר היה הפכה לחלק של מישהו אחר.

מישהו בעל נסיון רוצה לנסות להמליץ על עוד דרכים?

אני מרגיש שאט אט אני מתפרק ואני כבר אובד עצות. איבדתי את חיי, ואם זה יימשך ככה אני מרגיש שזה יהפוך לתרתי משמע.

[חי_על_הצד]

תפוס חברים לך למסיבה תביא מישהי אני בטוח שכבר תרגיש אחרת היא המשיכה הלאה אתה חייב להמשיך.

אם היא ככה עזבה אותך אחריי 3 שנים בשביל מישהו אחר סימן שהיה דברים לפני עוד שהייתם ביחד .

[yulianx]

אני מבין אותך,לאחר קשר ארוך שאתה כבר מאוד מחובר לאדם ומרגיש כאחד,לראות אותה עם מישהו אחר זה לא קל.

לא משנה כמה יגידו לך,תעזוב אותה ותחפש בחורה חדשה,זה קל להגיד,מאוד קשה לבצע.

אני באמת חושב שרק כעבור זמן מסוים זה יתחיל לעבור לך,שבועיים הם תקופה קצרה לעומת התקופה שהייתם,בכזאת תקופה תנסה להיות כמה שיותר בחבורה,עם חברים,עם הורים,העיקר כמה שפחות לבד.

ברגע שאחד החברים יכיר מישהי או שאתה פתאום תכיר מישהי אתה תרגיש הקלה מטורפת.

אני מאחל לך שהמחשבות שלך לגביה יעברו כמה שיותר מהר,ותכיר את הבחורה שיהיה לך טוב איתה כמו שהיה ויותר אפילו.

[Daniel.K]

תמיד הדשא אצל השכן טוב יותר לא? אתה צריך להפסיק לירדוף אחריה (אני יודע שזה קל להגיד וקשה לעשייה) אין מה לעשות אתה חייב ליהיות חזק ולהמשיך הלאה,אני מניח שמה שקרה לך קרה לכולנו באיזשהו שלב בחיים,היא עכשיו בהיי של חבר חדש וכל הריגושים החדשים אבל ניראה אותה כשזה יעבור ויחלוף, הכי טוב עם ישנה אפשרות זה לינסוע עם חברים לאיביזה או לתאילנד,אתה בחור צעיר לך תהנה ותחווה עוד טעמים מהפרי הבעייתי.

[Shay_u]

אני נמצא בקשר זהה כבר קרוב לשנתיים וחצי. הסיפור מעלה תהיות ומוכיח שתמיד צריך להיות עם עין פקוחה ולדעת שזה יכול להגמר יום אחד. אני מצטער בשבילך וכואב את כאבך, רק מלדמיין את המצב קורה לי נהיה לי שחור בלב.

אני לא כל כך מנוסה בעצות לדברים כאלה. כל מה שיש לי להגיד לך זה שאל תוותר, תמשיך ללכת לטיפול (עם כמה שלדעתך הוא לא עוזר, אולי הוא יתחיל לעזור מתישהו.) עברו שלושה שבועות מהפרידה הכואבת, אתה מרגיש שנקרע לך חצי מהגוף כי כמו שאמרת הייתם ממש בן אדם אחד. אתה לא יכול לצפות מזה להעלם בזמן כל כך קצר, וזה ברור שזה כואב.

שיהיה לך בהצלחה חבר, אנחנו מאחורייך.

[סאפיר]

קודם כל תירגע.

קח שתי נשימות עמוקות (באמת, לא מטאפוריות), זה עוזר.

עכשיו בוא ניגש לתכל'ס. אתה בחור בן 18, הייתה לך חברה שנורא אהבת ונורא אהבה אותך. ניפרדתם, זה קורה. אל תישב ותחשוב "יהיה יותר טוב" תן לעצמך שיהיה יותר טוב. דבר עם אנשים, חברים, בחורות בעבודה או בבית הספר.

תן לעצמך את האפשרות "לצאת מזה". כמה שתשב לבד בחושך יותר ותחשוב כמה רע לך, ככה באמת יהיה לך רע.

 

לבחור החדש לא הייתי מייחס יותר מידי חשיבות. היא הייתה בקשר שלוש וחצי שנים, קצת נמאס לה, קצת משעמם לה (גם אם לא רואים) והיא קצת רוצה משהו חדש ומעניין. אחרי חודשיים (מקסימום) היא תבין שהוא לא מעניין אותה. מה קוראים אותו ריבאונד.

 

אל תחפש אהבה, כי לא תמצא, אנשים שמחפשים משהו ספציפי - מה שהם "רוצים" (או חושבים שהם רוצים) חוסמים את עצמם אוטומטית לדברים טובים אחרים, שהם חושבים שהם לא בשבילם.

תן לדברים טובים לקרות לך. מישהי מהעבודה מציאה לך ללכת לשתות בירה אחרי העבודה, אל תתחיל להתבכיין לך כמה החיים שלך בזבל וחברה שלך זרקה אותך (אפילו שזה הדבר שאתה הכי רוצה לעשות, רק לפרוק את החרא הזה למישהו) אלא תזרום, אולי יהיה נחמד. תרשה לעצמך להנות.

 

אם אתה רוצה, צריך, צור איתי קשר בה"פ. אני אשמח לדבר איתך בטלפון, או להיפגש לדבר קצת. אני לא פסיכולוג, ואולי כאן היתרון שלי.

[AlonBar]

תפוס חברים לך למסיבה תביא מישהי אני בטוח שכבר תרגיש אחרת היא המשיכה הלאה אתה חייב להמשיך.

אם היא ככה עזבה אותך אחריי 3 שנים בשביל מישהו אחר סימן שהיה דברים לפני עוד שהייתם ביחד .

עושה את זה. זה עוזר לאותם רגעים ואז הכל חוזר ואפילו חזק הרבה יותר.

כאילו אני מרגיש אשם כלפי מישהו בעולם שאני נהנה ולא סובל לכמה רגעים.

פשוט ככה

 

אני מבין אותך,לאחר קשר ארוך שאתה כבר מאוד מחובר לאדם ומרגיש כאחד,לראות אותה עם מישהו אחר זה לא קל.

לא משנה כמה יגידו לך,תעזוב אותה ותחפש בחורה חדשה,זה קל להגיד,מאוד קשה לבצע.

אני באמת חושב שרק כעבור זמן מסוים זה יתחיל לעבור לך,שבועיים הם תקופה קצרה לעומת התקופה שהייתם,בכזאת תקופה תנסה להיות כמה שיותר בחבורה,עם חברים,עם הורים,העיקר כמה שפחות לבד.

ברגע שאחד החברים יכיר מישהי או שאתה פתאום תכיר מישהי אתה תרגיש הקלה מטורפת.

אני מאחל לך שהמחשבות שלך לגביה יעברו כמה שיותר מהר,ותכיר את הבחורה שיהיה לך טוב איתה כמו שהיה ויותר אפילו.

אכן, קשה ברמות הזויות. הבעיה היא שאני לא סבלני בגרוש. אני פשוט מסרב לקבל את העובדה שזה תהליך ארוך שאצטרך לעבור עד שיעבור לי במעט. אני גם לא מוצא את הדרך לאזור סבלנות. אני רק אוכל את עצמי ביום יום, עם הידיעה שיהה טוב ושכרגע אני פשוט סובל סבל בל יתואר.

[matanfr]

חבר, כולם עוברים את מה שאתה עובר, ויוצאים מזה. ההלם של יציאה מקשר ראשון הוא תמיד קשה. זהו תהליך של הבשלה והשלמה שאתה חייב לעבור אותו בין אם תרצה ובין אם לא.

אדלג על כל ה"יהיה בסדר", כי אני בטוח שיהיה בסדר.

אם זו אהבה ראשונה זה בכלל קשה, במיוחד בגיל הזה (18 ) שעדיין לא מגובשים. אתה צריך להגיד לעצמך "תודה לאל"-כי מעכשיו היא הבעיה שלו, ובחורה שמדלגת מקשר לקשר זו לא בחורה יציבה. חוץ מזה, סביר להניח שהבחור הזה הוא בשבילה "ריבאונד", וזה הכל. ואם אתה רואה שעדיין אתה לא מצליח להוציא אותה מהראש שלך, עשה דבר פשוט: קח דף חלק, ורשום עליו תכונות שלה שהיית "בעד" ו"נגד" בנוגע אליהן. רק אחרי שתבליט את החסרונות, אתה תראה שלא הכל היה מושלם אצלכם, וכן, קח בחשבון שיגיע הרגע שתשאל את עצמך "מה לעזאזל עשיתי איתה כל כך הרבה זמן".

 

תבכה כמה שתרצה, שב עם חברים (בשביל זה הם חברים שלך-כדי לעמוד לצידך לא רק בטוב אלא גם ברע) ותטחן להם את המוח, תעיף את כל הדברים שלה מהבית שלך, ובקיצור-תתאבל בדרך שלך, איך שאתה מכיר את עצמך.

 

אחרי שלוש שנים וחצי שחיית בתוך זוגיות וחשבת כ"אנחנו" ולא כ"אני" הגיע הזמן שלך סוף סוף ללמוד איך לחשוב בשביל עצמך ולעשות מה שטוב לך ולא מה שטוב "לכם", והתהליך הזה גם יכלול התפכחות והבנה של מה שיהיה בעתיד-מה שתרצה מהבחורה שתיכנס לחיים שלך במערכת היחסים הבריאה הבאה שבה לא תעשה את הטעויות שעשית במערכת היחסים הזו, ואולי בחורה שונה לגמרי ממה שהתרגלת אליה ב3 השנים שהיית עם האקסית. אל תיקח את זה שנפרדתם כסוף העולם. יש עוד הרבה נשים, ושום דבר לא מוחלט ובטוח-במיוחד לא בגיל הזה. בגיל הזה אתה צריך לטרוף את החיים, לא לשבת עם מרה שחורה כל היום בפרצוף של תשעה באב.

 

מכל מערכת יחסים צריך ללמוד-תלמד מהלקחים של מערכת היחסים הזו. אני מבטיח לך שכשתהיה בשל למערכת יחסים רצינית אחרת עם אישה אחרת, הדרישות שלך ממנה והגישה שלך לדברים בתוך מערכת היחסים יתבגרו וישתנו בעקבות הניסיון שצברת עם האקסית.

 

יהיו לך עוד בחורות שתשבור להן את הלב (והרבה שישברו גם לך) עד שתמצא את האחת שלך.

בינתיים, ברכותיי-צא, דפוק את הראש ואל תרגיש אשם עכשיו להסתכל על בנות אחרות או אפילו להכנס לסטוצים, אם צריך. ללב יש דרכים משלו לרפא את עצמו. ולא-אל תתקשר אליך לבכות. זה רק יקשה עליך יותר לשמוע את הקול שלה.

 

שיהיה בהצלחה.

[adidas1]

מוכר מאוד, במיוחד בגילאים שלך הרגשות מתעצמים, בגילאים מאוחרים יותר חושבים יותר בבהירות וזה קל יותר.

מכיר את הפתגם "הזמן מרפא הכל"? כמה שהוא נדוש ככה הוא נכון, בעוד כמה שבועות/חודשים אתה תסתכל אחורה ולא תבין למה התנהגת ככה.

 

קח את הזמן, אל תמהר להכיר מישהי, תבלה עם חברים, לך למסיבות, לים.

 

הכי חשוב, תשתדל לא להתקשר אליה ולא להציק לה, גם לה קשה, אין צורך להקשות עליה יותר. גם לך קשה, אין צורך שתשמע את קולה או תזכר בה. זה קשה, נכון, אבל אם אתה רוצה להתקדם אתה חייב להשאיר את העבר מאחוריך.

 

אתה יכול גם להסתכל על זה אחרת, עדיף שנפרדתם עכשיו ולא בזמן שאתה נשואים עם ילדים.

 

בהצלחה, ותעדכן אותנו על החברה החדשה לכשתגיע

[Derish]

שום דבר בחיים לא בטוח - אנשים מתים סתם ככה, תאונות קורות, זוגיות מתפרקת. זה מה יש. ככל שתלמד את זה בגיל צעיר יותר כך יהיה לך קל יותר בהמשך, תדע למה לצפות ולא תיפול לשאננות. רמת האמון שלך באנשים תרד וזה טבעי, אבל זה ישמור עליך מפני אכזבות נוספות.

 

תשמח על התקופה הטובה שעברתם ביחד, צא מהדרמה, תרים את הראש ותסתכל קדימה. אין טעם לשרוף זמן במחשבות על העבר, ותמיד כדאי לשמור על פרופורציות ולזכור שיש אנשים שמתמודדים עם בעיות אמיתיות בחיים ולא עם שלב טבעי בדרך. אתה לא אחד מהאנשים האלה, אז תגיד תודה על מה שהיה (מעטים בגילך זוכים לנסיון כזה) ותמשיך הלאה - תטביע את עצמך בלימודים או בעבודה או בתחביבים או בסקס מזדמן - מה שעושה לך את זה, אבל בעיקר תמצא משהו שיסיח את דעתך. סביר להניח שאחרי שבועיים כבר לא תבין על מה התרגשת כל כך, ואחרי חצי שנה כבר תזכור רק את הדברים הטובים.

 

כמו שאמרו פה - זה חלק מתהליך ההתבגרות, אז אתה בכיוון הנכון. בניגוד למה שאמרו פה - אני לא חושב שלבכות או לקדוח לחברים שלך בראש זה צעד ראוי, יש חשבונות שאדם צריך לעשות עם עצמו בלבד, אבל זה כבר תלוי באופי שלך (ושל החברים).

[Pavlik]

מוכר מאוד מאוד. אתה תחשוב עליה עוד הרבה. מנסיון. רק אם תצא עם מישהי אחרת- לאט לאט זה יעבור.

ההרגשה של הלבד הפתאומי הזה- נוראית. צא לאנשהו אפילו עם ידידה טובה, זה יכול להעביר מעט את הכאב.

[ניקו פ.]

היי, הייתי בסרט שלך. הפתרון אצלי היה יחיד: זמן. אני יודע שזה נשמע קשה, וחד מדי. קורה, עצוב, כואב. הזמן הוא תרופה להכל.

[Romek]

עושה את זה. זה עוזר לאותם רגעים ואז הכל חוזר ואפילו חזק הרבה יותר.

 

עד אותו יום שתחזור מבילוי/ ישיבה עם חברים/ מספר טוב, תמשיך בעיסוקך ופתאום תשים לב שהרגשות האלה לא חוזרים.

זה יכול להיות עוד שבוע, ויכול להיות עוד חודש.

 

תהיה חזק, לא יאחר היום שבו תראה אותה/ תזכר בה/ תשמע עליה, ותגכך לעצמך על טיפשותה ועל ההפסד שלה.

[Max.M]

אותו מקרה כמו שלך,בחורה שהולכת מהר - לרוב בחורה שחוזרת מהר.

 

ברגע שיגמר העניין עם "השובר שגרה" והמרענן החדש- תקבל טלפון...

 

עם חברה אחת זה הפך לקשר של זיונים במשך שנה.

נפרדנו כי באמת היינו יותר מדי צמודים אחד לשניה, וקצת השתעממנו - היא כנראה חשבה שהיא princess ושמהר מאוד יבוא הנסיך על הסוס הלבן... הוא לא בא,והיא חזרה לסוס הישן (בעיקר לרכיבה עליו).

 

 

 

עם החברה השניה,נפרדה ממני לא למטרות קשר אחר- ואחרי 3 חודשים חזרה.

[m.l]

תיהיה חזק חבר!

הייתי באותו סיפור, נשבע! ביחד עם אותה אחת3 שנים (חצי שנה פחות ממך, לא קריטי, רק לשם ההבנה)

עד גיל 19, ופתאום זה נגמר, היא הכירה מישהו בבסיס, וזהו.

היום, לאחר 5-6 שנים וכמה וכמה בחורות שונות אני יכול להגיד בוודאות מוחלטת לעצמי וגם לך, שזה הדבר הכי טוב שקרה לי, מבטיח לך באחריות שבעתיד אתה תרגיש בדיוק ככה.

 

כמה יציאות טובות, כמה בחורות טובות גם כן ואתה לא זוכר איך קוראים לה.

 

תפסיק עם המחשבות האובדניות, הייתי בדיוק במקום הזה, זה חרא ובא לך למות, אבל אף אחד לא שווה את זה, תתעל את האנרגיות לקצת עצבים, תגיד לעצמך שהיא לא שווה את זה, אתה מי שאתה ואם היא החליטה פתאום לעזוב אז שתלך לחפש...

 

נשבע בהן צדק שאני אומר לך את זה רק מתוך ניסיון, הייתי באותו מקום כמוך, תאמין או לא.

 

עוד דבר, תפסיק לייצור איתה קשר, זה לא עושה לך טוב, אולי לדקה כן, אבל אחרי זה אתה רק מיואש יותר ועצוב יותר ומתגעגע יותר.

תתנתק ממנה, תכיר מישהי אחרת, יהיה בסדר, מבטיח!

אם אתה רוצה לדבר, עם מישהו שעבר את זה בדיוק רק לפני כ5-6 שנים, אני מוכן לתת לך את המספר טלפון שלי, זה תמיד עוזר לדבר, אני לא מצליח לשלוח לך הודעה פרטית אז אם אתה מעוניין תשלח לי הודעה עם המספר שלך, או שאני אחזיר לך עם שלי.

יהיה בסדר, תיהיה חזק!