תרופה לסוכרת נעורים - קיים ?

[hans]

זה דורש מהם שהחיים שלהם יהיו סביב הסכרת וקשה לאנשים לקבל את העובדה הזאת. מה אני לא אוהב צ'יפס ? גלידה ? תאמינו לי שאם אדם וחווה נפלו קל וחומר שגם אני והרבה כמוני יתפתו.

מצטער, אני לא מוכן לקבל את מה שאתה כותב.

הסביבה כן מקבלת את זה למרות מה שאתה כותב

(אני מדבר על אנשים מתורבתים) ועל הפיתוי לצ'יפס וגלידה

אתה יכול להתגבר בדיוק כמו שאתה מתגבר כל פיתוי בעולם,

ואני לא ארחיב בנושא כדי שבנצי לא יצטרף לשרשור, חלילה.

 

כל אחד מאתנו נושא איזו גיבנת, רפואית או נפשית, קטנה או גדולה,

ואפשר לבכות עד מחר ש"שתו לי אכלו לי" או לחלופין לקבל אותה כחלק מהחיים, כאדם בוגר.

 

שוב, לא אפרט.

[ARKODrama]

מצטער, אני לא מוכן לקבל את מה שאתה כותב.

הסביבה כן מקבלת את זה למרות מה שאתה כותב

(אני מדבר על אנשים מתורבתים) ועל הפיתוי לצ'יפס וגלידה

אתה יכול להתגבר בדיוק כמו שאתה מתגבר כל פיתוי בעולם,

ואני לא ארחיב בנושא כדי שבנצי לא יצטרף לשרשור, חלילה.

 

כל אחד מאתנו נושא איזו גיבנת, רפואית או נפשית, קטנה או גדולה,

ואפשר לבכות עד מחר ש"שתו לי אכלו לי" או לחלופין לקבל אותה כחלק מהחיים, כאדם בוגר.

 

שוב, לא אפרט.

 

אתה חייב לראות פרק בסאות'פארק שבו מדובר על טוקן (הילד השחור) שכל הפרק סטן אומר לו "אני מבין אותך" (על הגזענות) וטוקן כל פעם רק יותר ויותר מתעצבן וסטן לא מבין וכל פעם שהוא אומר לו הוא רק יותר מתעצבן. בסוף הפרק הוא אומר לו שמע, האמת היא שאני לא מבין ואז טוקן אומר לך סוף סוף הגעת לתשובה הנכונה.

 

אי אפשר להבין. כל עוד בן אדם רק "מכיר" קשה להבין. הדיון פה גלש לנושאים של התמודדות עם מחלה ואני פה לא מייצג רק את עצמי. אני מדבר על אנשים שאני מכיר שהולכים לפסיכולוג של סוכרת כי הם מתקשים להתנהל רגיל בלי למדוד כל עשרים דקות מהחשש שיהיה להם היפו/היפר. אני מדבר על אנשים שלא מוכנים לספר בשום מסגרת שהיא (ביה"ס/צבא/עבודה) שהם חולים ולכן הם מנהלים את כל ההתמודדות שלהם בסתר. ושלא נדבר על זה שהרבה אנשים, כמו שציינתי, שאין להם שום בעיה לעמוד בפיתוי והם מודעים לסכנות והתופעות ועדיין מתקשים להתאזן. מה עם זה ?

אני ברוך ה' מאוזן יחסית טוב לעומת שאר החולים, כאשר הA1C שלי עומד רוב הזמן על 8. נכון שזה לא אבסולוטי כי זה צריך להיות מתחת ל7 (כמו שאדוארד ציין) אבל אני רואה במחלקה של הסוכרת תוצאות של שאר בני גילי והנתונים לא מעודדים פנים בכלל. השילוב של סכרת נעורים וגיל ההתבגרות הוא קטלני בשל עצמו.

למען האמת, אני לא צריך לשכנע אותכם שזה קשה, את הקשיים שאנשים חולים עוברים (כל אחד והבעיות שלו), מה הבעיות, מה קורה כאשר.. ובאמת, אין פה מה לשכנע אותכם. בחרתם להגיד לי, "היי, מה הבעיה להתאזן ? אני מכיר את X והוא מאוזן יופי !" וואלה ? תשובה למה זה אפשר לדעת ? לזה שבחור בן 20 מאוזן ? על כל אחד כמוהו יש 20 שלא. על זה שבחור הגיע לגיל 80 עם כל הגפיים ? על כל אחד כמוהו יש 20 שלא. בסה"כ באתי להעשיר את הידע שלכם לגבי המחלה (מנק' מבט אחרת) ואם לא הייתי חשק בכך הייתי יכול לבחור להתעלם. אתם יכולים לקבל את זה או לחיות בבועה של האנשים שאתם מכירים, אבל זה לא המצב המשקף.

אפילו ראש המחלקה האנדוקרינית בכבודה ובעצמה (היא נחשבת לשם עולמי בתחום) עשתה לחבר שלי שהוא חולה סוכרת נעורים תפריט (בעזרת דיאטנית), כמה להזריק לפני/אחרי ואיך הוא משלב את זה ברוטינה שלו. הוא קם בבוקר בשעה X והולך לישון בY. הוא עושה בדיוק את אותן פעולות כל יום ועדיין לא מצליח להתאזן. הוא לא מפשל ולא מתפתה. יש פה עוד גורמים חוץ מתאכל X תזריק Y.

 

אדוארד: כן, הציגו בפני מה לעשות במרפאה. עדיין, מהסיבה שהשרשור הזה נפתח, קיימת בי הבועה/תקווה/מחשבה שיש איזה משהו שלא מספרים. תראה, זה שכל החברות של התרופות שולטות (כמו שאני רואה את זה) ברופאים יש תרופה כלשהי שיכולה לעזור לי ואני מקווה למצוא משהו כזה. נעזוב שהמרפאה האנדוקרינית שלי מפוצצת בלוגואים של נובו נורדיסק בכל פינה, החל מהעט שהרופא רושם איתה עד הפוסטרים, החוברות, הבורשרים, המחברות, הדפים ובעצם מה לא ? (אולי השולחן שזה רכוש של הביה"ח) אבל לפני כמה שנים הכניסו את העטים החד פעמיים. הביאו לי חבילה להתנסות ולמען האמת בכלל לא אהבתי אותם והם היו מכה רצינית. לא נוחים במיוחד. כשחזרתי לאחר חודשיים לביקורת הרופא שאל אותי איך הם היו, ועברו כשש (או שבע ?) שנים מאז ועד היום אני לא שוכח שאמרתי לו שהם על הפנים, כואבים, לא מציאה גדולה אף על פי שהם חד פעמיים. מקסימום אשתמש בהם כגיבוי של הגיבוי. הוא שמע אותי, הסתכל במבט תמוהה, הסתכל על אמא שלי, הסתכל עליי שוב ואמר: "לא כדאי לציין את זה, נרשום שהם טובים אבל אתה רגיל למזרקים הישנים. בסדר ? רק תחתום פה." הייתי בין 14, מה אני מבין ? דאז אהבתי אותו הוא היה בן אדם בסדר, אמרתי לו אוקיי. זה רק סיפור אחד מבין רבים.

 

אז בחייאת, כל האינטרסנטיות העצומה הזאת, עסק שמגלגל מילארדים, מניות שמרקיעות שחקים ומגפה אחת במרכזה. כל הדברים האלה, אין משהו ? לא ביקשתי תרופה שממחר אני אהיה בריא לחלוטין, רציתי לדעת אם יש משהו טבעי או לא טבעי שעוזר להוריד את הסוכר וכתוצאה מכך אוכל להפחית את ההזרקות.

 

// עכשיו שיצא לי לחזור על מה שקראתי הרגשתי שהתגובה קצת עוינת, אין שום כוונה בכך ומצטער אם מישהו פירש את זה לא כשורה.

[sperial]

ארקו - בפסקה שלך על היחסים בין הרופאים לחברות התרופות נגעת בנקודה בעייתית מאוד, מה שאינך יודע הוא שכיום יש שינוי גדול מאוד ביחסים אלה.

במה דברים אמורים:

1. מרבית ההשקעות בפיתוח תרופות ומכשור רפואי מגיעים מהסקטור הפרטי. לסקטור זה יש מחוייבות אחת - להרויח. פיתוח תרופה או מכשיר מצריכים השקעות עתק, מרבית הפיתוחים לא מבשילים למוצר מסחרי וההוצאות עליהם מחושבות בתמחיר המוצרים שכן מגיעים לשיווק, ותקופת הפטנט די קצרה כיון שהיא מתחילה הרבה לני שהמוצר מגיע לשיווק. זו הסיבה שבגללה תרופות ומכשור רפואי חדשים כל כך יקרים ושהשיווק שלהם כה אגרסיבי.

2. כדי לבצע מחקרים חברות התרופות\ציוד רפואי זקוקות לגישה לחולים, ואת זו הן יכולות לקבל רק דרך רופאים. לכן נוצרים יחסי תלות הדדית בין החברות לבין הרופאים המבצעים עבורן את המחקרים הקליניים - הרי הרופאים משקיעים לא מעט מאמץ במחקרים ודורשים תמורה הולמת, כך שאפשר להאשים את הרופאים בכך שהם עובדים עבור חברות התרופות. מאידך - בלי המחקרים שום מוצר לא יבשיל שכן לא תדע אם הוא יעיל מאוד, ניטרלי או מזיק ולמי. נכון שיש תהליכים של הסדרה של היחסים בין הרופאים לחברות אבל אף אחד לא מושלם ולמסתכל מהצד זה נראה כשחיתות - אבל בלי יחסים אלה פשוט לא יהי השום פיתוח חדש.

3. יש לא מעט קושי בפענוח של תוצאות מחקרים רפואיים, ומעטים הרופאים שמסוגלים גם להכיר את כל המחקרים בתחום מסויים וגם לפענח נכון את תוצאותיהם. בד"כ אלה הם גם אותם "מובילי דעה" אשר עובדים במחקרים יחד עם חברות התרופות. אם מישהו או כמה מאותם "מובילי דעה" מוטים - אפילו לא במדע - זה ישפיע על הטיפול שיתנו הרבה רופאים אחרים.

4. שיווק תרופות הוא שיווק מאוד אגרסיבי בגלל הכסף הגדול והתחרות בתחום. בשנים האחרונות הרשויות בארה"ב - ובעקבותיהן גם בשאר העולם - מכניסות רגולציה אגרסיבית מאוד לתחום ומגבילות מאוד את ה"מתנות" שהחברות רשאיות לתת לרופאים. עטים, לוחות שנה ודפי post it שאתה רואה במרפאה הם כסף קטן - בארה"ב מדובר במתנות בשווי אלפי דולרים. כיום הוטלו הגבלות קשות על המתנות, והחברות והרופאים חייבים לדווח על כל מתנה כזו, כך שצפוי שהתופעה תצטמצם.

 

ועם כל זה צריך לחשוב על האפשרות האחרת - שלא יהיה שיווק, לא יהיה מחקר וגם לא תהיה התקדמות בטיפול הרפואי. את זה אף אחד לא רוצה.

 

והכי חשוב - מה שציינתי כאן לגבי רפואה הוא כעין וכאפס לעומת המשאבים העומדים לרשות לוביסטים של תעשיות אחרות, נניח תעשיות האנרגיה. אם מישהו חושב שישראל מושחתת הוא מוזמן לקרוא מה קורה, נניח, עם הלובי של חברות הנפט או כמה תעשיות אחרות, בקונגרס של ארה"ב.

[blavie]

sperial, תקרא שוב את התגובה של עצמך, אך הפעם קח את זה בחשבון -

מתוך מה שכתבת ואני מסכים איתך ב 100%, יוצא, שחברות התרופות מתנהלות לפי חליל כלכלי נטו (אנשי עסקים אמרנו?),

ומתוך כך, הבחירה שלהם במושאי מחקר ובתרופות לפיתוח, היא ברוב הפעמים לא ע"פ פוטנציאל תועלת לאנושות,

או ע"פ סבירות גבוהה להצלחה של המחקר,

אלא במושאי מחקר ובתרופות שעתידות להניב את הרווחים הגדולים ביותר.

בגלל זה קיימות מחלות "יתומות" שאף אחד אפילו לא מנסה לפתח להם תרופה.

כי עלויות הפיתוח, הייצור והשיווק הם אסטרונומיות כמו שאמרת, וכשמדובר באחוזים בודדים מהאוכלוסיה

(ועוד כשאתה לוקח בחשבון שלא 100% מהם הם לקוחות פוטנציאלים, לא אצל כולם התרופה תעבוד כי אין דבר אבסולוטי)

אז פשוט זורקים אותם לכלבים כביכול, כי זה לא משתלם כלכלית.

בגלל זה יש חוקרים עם תרופות בפיתוח ומחקרים, שנתקלים בחומות ברזל שמפילות להם כל סיכוי אפשרי להצליח בעניין -

מהסיבה שהמחקר שלהם, זה שאמור להציל אנשים, מתנגש לפעמים עם אותם אינטרסים כלכליים.

יש מחלות שמגלגלות לחברות התרופות בילארדי דולרים בשנה, אתה חושב שכל אותם אנשי עסקים,

ישמחו אם פתאום כל הלקוחות שלהם יבריאו ותעלם להם ההכנסה בין רגע?

בשורה התחתונה אתה צודק, לא כולם כאלה ויש גם מלאכים שנותרו תודה לאל.

אך עדיין, קיימים בעלי כוח רבים מאוד, עם אינטרסים רבים מאוד, שמושכים הכל לכיוון שלהם בצורה הכי טובה שהם מכירים - בצורה הקפיטליסטית.

אתה רוצה לעשות כסף? תביא פרופסור, butter him up כמו שאומרים, תן לו לעשות מחקר (אובייקטיבי לגמרי! בדומה לסקרי שביעות רצון לקוחות \ כל סקר אחר,

שממומן בצורה אובייקטיבית לגמרי ע"י מושא הסקר עצמו ), תפתח תרופה, תעשה כנסים, תזמין רופאים,

תן לפרופסור להרצות וללמד את כולם כמה תרופה x היא תרופה מופלאה, והם כולם ישאו את עיניהם בפליאה ובקשב מוחלט ויקבלו את דבריו של הפרופסור המכובד.

רק לצערינו, הם לא לוקחים בחשבון באותו מעמד, ואינם יודעים ויכולים לקחת בחשבון, את כל מה שהוביל לעצם אותה הרצאה, כמו שאמרת,

אם דעתו מוטת במעט זה משפיע על אופן הטיפול של הרבה חולים במטופלים שלהם.

ואז מה קרה לפי הלוגיקה הקטנה כאן?

לחברת התרופות היה אינטרס כלכלי, היא דחפה את השוק בכיוון הזה, וזה השפיע באופן ישיר על אופן הטיפול בחולים.

משתמע מכך, שבמידה והייתה תרופה x, שיכולה לרפא את מחלה y,

שכיום מניבה 1,000,000,000,000,000$ בשנה או לא יודע כמה כסף לאיזו חברת תרופות אמריקאית,

כשאותה חברה משווקת כיום תרופה שמרסנת את המחלה, אך לא יכולה לרפא אותה.

זה מחזור הכנסה שנתי של 1,000,000,000,000,000$ ממוצר אחד!

אתה חושב שהם לא ירו למחקרים ולפיתוח של אותה תרופה בברכיים על ידי שימצאו בקלות יתרה כמה פרופסורים שיחליטו פתאום לכתוב כמה מחקרים שיאירו את העניין באור שלילי ו "יוכיחו" שקיימת הסתברות גבוהה לתופעות לוואי \ תמותה \ כל דבר אחר במחקרים שהם ערכו בעצמם \ ע"פ דעתם המלומדת?

(והלא מוטה!!! חס וחלילה!!!)

או להבדיל לרפד כמה כיסים ב fda?

אז ככה הם קונים את השוק, ע"י זה שהם מממנים להם את העתים והמחברות, אבל גם את הכנסים ואת הניסויים ואת הכל בשורה התחתונה.

אז אם ענק תרופות רוצה להאדיר תרופה מסויימת, מתוך אינטרסים כלכליים שלו כחברה גם כשלפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים, הוא יכול לעשות את זה.

ויותר מזה, הוא כבר עושה את זה.

אמנם נכון, מתחילים להגביל מתנות ממשיות, בעוד שבעבר הייתה 0 מודעות לנושא.

אבל גדול - עדיין, מי שמממן את הכנס, שאליו הרופא הולך לרענן את הידע הרפואי שלו כביכול, ולשמוע הרצאות מרחיבות דעת מפרופסורים בעלי שם עולמי,

הן חברות התרופות הגדולות.

אתה חושב שאותו פרופסור, כשייתייחס לדרכי טיפול בקרוהן בהרצאתו לצורך העניין, שהיא מחלה גסטרולוגית (במערכת העיכול),

ידבר רעות על תרופה שמיוצרת ע"י חברת התרופות שהזמינה אותו להרצות שם? או להבדיל יציג אותה כפחותה מתרופה אחרת?

אולי כשהוא מוזמן באופן חד פעמי הוא יצמד ליושרתו המקצועית.

פעם, פעמיים.

לא כשכל שבועיים שלושה מזמינים אותו "לנאום" בקצה אחר של העולם ויוצא שהוא רואה את הגלובוס על חשבון הברון.

ואז הגסטרולוגית שלי, שראתה את אותה הרצאה מלאת התלהבות, של אותו פרופסור אובייקטיבי לחלוטין,

חוזרת לארץ כשהיא בטוחה שאותה תרופה היא הטיפול הטוב ביותר שהרפואה מציאה כיום לקרוהן, שהוא משנה חיים.

אז היא מציעה אותו לכל, או לפחות לרוב המטופלים הקיימים \ החדשים - ולא באופן רע, היא באמת בטוחה כרגע שזה הטיפול הכי טוב.

לפעמים זה באמת הטיפול הכי טוב,

לפעמים מכרו לה הצגה שלמה כדי לרפד למישהו את הכיס.

בקיצור, לא הכל תמים כמו שהוא נראה - תמיד זה ככה כשיש בתמונה פוליטיקאים ובעלי אינטרסים...

זו צורת ההתנהלות האגואיסטית ביותר לדעתי, אבל אי אפשר להתלונן על כך - לקפיטליזם יש שני צדדים כמו לכל מטבע וזה הצד הרע שבו.

 

לארקו -

את כל התגובה שלך ואת כוונתך אנסה להכניס למשפט אחד -

"ולא יבין השבע לליבו של הרעב"

הוא יכול לנסות להבין, להבין באמת הוא אף פעם לא יצליח - וטוב כך, שישאר כך תמיד בעזרת השם.

אדם בריא לא יכול להבין מה ההשלכות של התמודדות יום יומית רציפה עם מחלה שהיא בבחינת קיטבג על הגב.

אמנם - הם צודקים, ואתה חייב להתבגר בקטע הזה ולהבין שזהו זה, תפוס את עצמך ותמשיך הלאה כביכול.

תחשוב על זה ככה -

כמו שבצבא בטירונות קרבית כל החיילים נאלצים לזחול בבוץ ובח*א, וקשה לכולם,

יש חייל אחד שנותן לזיעה, לקושי ולכאבים לשבור לו את הרוח -

וכתוצאה מזה הוא זוחל לאט יותר, ויורדות לו דמעות כי כואב לו והוא לא בטוח שהוא יעמוד בזה ויצליח לזחול עד הסוף וכן הלאה...

ויש חייל אחד, שנותן לכל אותם קשיים לדרבן אותו - הוא עושה בדיוק ההפך, לוקח את הקושי הזה, צוחק וצועק שירי יחידה, וצומח ממנו.

בשבילו, הקושי הוא לא מגרעה בפועל אלא יתרון כי כתוצאה ממנו הוא זוחל מהר יותר, ויש לו הרבה יותר תעצומות נפש.

תסתכל על החיים כטירונות, ותלמד את עצמך להיות חייל מהסוג השני.

כוח נפשי שאנחנו מבזבזים על "לבכות" כביכול על המצב, זה כוח נפשי שאנחנו לא מתעלים לכיוונים של החלמה והבראה.

וזה לא רק על לבכות, כי שנינו עברנו מזמן את שלב הדמעות וקיבלנו את "הגזירה" כביכול.

אך עדיין, כל עוד שיש לך צביטה קטנה בלב לגבי זה, זה מושך אותך אחורה.

כמו מישהו שמנסה לשחות בתחרות אולימפית עם חולצה.

בחיים אין זמן לבזבז על חלב שנשפך, מנסיון אני אומר לך את זה.

המחלה שלך היא מצב נתון, אם תתבעס ותכעס עליה היא לא תעלב ותברח.

אנחנו צריכים ללמוד לקבל את המצב ולהשלים איתו, ברמה שזה יהפוך תודעתית להיות חלק אינטגרלי ממני,

שאני שמח בו כשם שאני שמח בעובדה שיש בי תכונה איכותית כזו או אחרת.

זו מתנה, לכל דבר.

אתה חושב שאדם בריא, "שבע" כמו שהגדרתי, כזה שלא יבין לעולם את מה שאתה מנסה להסביר להם כאן -

אין בעיות משלו?

ברוך השם הבריאות שלו תקינה ושישאר כך לעולמים, אבל מי אמר שצרות של אהבה פחות מורטות עצבים?

או מצב סוציו אקונומי קשה? אתה יודע איזה סרט זה להילחם על האפשרות להכניס פת לחם לפה?

כשלהורה חס ושלום אין אוכל להכניס לפיות ילדיו? ויש הרבה אנשים במצב הזה.

יכול להיות הרבה יותר גרוע מקרוהן, וגם מסכרת, מבטיח לך...

בקיצור, לכל אחד יש את הסרטים שלו, בשורה התחתונה אם נתעצבן על המצב הוא לא ישתפר,

אם נתפוס יוזמה ונשפר אותו לעומת זאת, התמונה תהיה אחרת לגמרי.

זה שהחלטת לעשות את הצעד הראשון ולהקשיב לגוף שלך ולשאיפות החיים שלך,

במקום לקבל את מה שהרופאים נותנים ולהגיד אמן מבלי לערער תודעתית בשום דבר זה כבר טוב,

הצעד הבא זה להשלים עם המצב, רק ככה תוכל לצאת ממנו.

וזה שאתה כותב שזה קשה וזה ככה וזה ככה זה מראה לי שאתה עדיין חייל מהסוג הראשון כביכול,

כזה שנותן לקושי להאט אותו, אפילו אם רק בטיפה.

 

 

----- וגם אני מצטער אם הטון נשמע תקיף מעט בטעות כלפי אחד משניכם, במידה וכן זה בוודאי לא היה בכוונה תחילה ------

[hans]

אי אפשר להבין. כל עוד בן אדם רק "מכיר" קשה להבין.

צודק במאה אחוז, ירדתי מהעץ.

[sperial]

לביא - אתה לא צריך לספר לי על זה, אם שמת לב זה מה שכתבתי, רק הרבה יותר בקצרה. והרופאה שאתה מתאר היא בדיוק אותו רופא(ה) שלא יודע לקרוא מאמר באופן ביקורתי.

מעבר לכך - תביא בחשבון שכל תרופה חדשה - שהיא כמובן התרופה היקרה והמכניסה ליצרן - מעוררת בתחילה הרבה התלהבות, רק לאחר תקופת מה חלה התפקחות והתרופה מוצאת את מקומה האמיתי.

הרשויות בארצות המערב, במיוחד בארה"ב, די מטפסות על חברות התרופות בעניין זה, מעלצים אותן לפרסם חקרים בעלי תוצאות לא כל כך נוחות, יושבים חזה על נושא ה,שוחד" לרופאים ועוד, הכל על מנת לצמצם את התופעה. אבל, כמובן, תמיד תמצא דרך עוקפת.

[Arilou]

אני לא בטוח לגבי סוכרת נעורים, אבל יש מחקרים שמצביעים על קינמון כעל גורם שמשפיע במקרים של סכרת סוג 2.

 

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1463-1326.2009.01094.x/abstract?systemMessage=Wiley+Online+Library+will+be+disrupted+24+March+from+10-14+GMT+%2806-10+EDT%29+for+essential+maintenance&userIsAuthenticated=false&deniedAccessCustomisedMessage=

 

לצערי אני לא שולט לעומק בנושא.