לגור עם ההורים VS לגור לבד

[vadim6385]

זה או להישאר צמוד לחצאית של אמא בלי לדעת מאיזה צד ניגשים למכונת כביסה ומאיפה מגיע אוכל לבית, או לגור בחורבה במרכז תל אביב עם עשרה שותפים נרקומנים בחדר?

 

אין באמצע?

[כוכב השחר]

זו שאלה שתלויה בכל כך הרבה משתנים כך שבלתי אפשרי לענות עליה:

• מצבם הכלכלי של ההורים
  
• מצבך הכלכלי
  
• האופי של ההורים
  
• האופי שלך
  
• רווק?
  
• ועוד ועוד
  

 

בכל מקרה, דעה קצת לא פופולרית:

אני ובת הזוג גרים ביחד כשנה, לפני כן גרנו 3 שנים אצל אמא שלי - וואלה היה לנו טוב [בית עצום עם אינסוף מקום, היה לנו חדר שינה ולבת הזוג היה חדר משלה ללימודים, ארון בגדים וכד'].

לא יודע מה היה יותר טוב, לכל צד יש את היתרונות והחסרונות - כסף לא שיקול לכאן או לכאן.

כיף לגור לבד - אבל גם כיף שהכל תמיד נקי ומסודר ושיש אוכל במקרר תמיד.

כיף שהכביסה פשוט עושה את עצמה [] ועוד ועוד ועוד.

 

מצד שני - רק בשביל זה שלא ישאלו אותי "לאן אתה הולך" כשאני יוצא מהבית [ולא משנה בכמה נחמדות שואלים את זה] - שווה את זה.

[gbguy]

בסופו של דבר זה עניין של שילוב של כמה דברים - איך ההורים מתיחסים לדרך החיים שלך, מה מצבך ומה מצבם הכלכלי, מה התנאים בדירה, היכן גרים ההורים והיכן מרכ החיים שלך - בקיצור, די הרבה שיקולים.

 

אני חייב לומר שהצד הכלכלי הוא משמעותי מאד, אבל הוא לא מנותק מדרך חיים שלמה. אני רואה במשפחה הקצת יותר רחבה דור צעיר ששכר דירה בת"א, חי מהיד לפה ובגיל 30 מגלה שאין לו שום תכנית להמשך חייו. האם זה באמת עדיף על פני "משיכת" היציאה מהבית אבל בניית עתיד כלשהו? לא מדבר על מדיניות כמו של צחי, שמוציא כל גרוש מהכנסותיו (?) על הנאות החיים. אני מדבר על מי שלומד, עובד ו"שם בצד" חלק מהכנסותיו, כל זאת כבסיס להמשך החיים.

 

ובדרך אגב - לא מדובר על תופעה ייחודית לישראל. עזיבת הבית בגיל מבוגר או חזרה אליו אינם תופעה נדירה בעולם המערבי בעשור השני של המאה ה-21.

אז אחזור על השאלה: אם אני מרוויח סכום מסוים. מחלק מראש בערך את סכום החסכון (שיהיה גם ראלי) ותוך כדי רוצה לפנק את עצמי במשהו. השאלה הגדולה היא מה זה "המשהו": אם זה שעון יוקרתי שאפשר להוזיל דרך ייבוא באייבי? רכב חדש? חופשה? או סתם לייעל מערכת תאורה שמרכיבים לבד?

לזה אין תשובה, כי הכל מתחיל ומסתיים בראש.

לצחי חשוב הסדר שההורים מסדרים לו, ותוך כדי הוא יכול להנות עם חופשות.

לעומת אני לא יצאתי לחופשה כבר כמה שנים טובות, חוסך כל שקל בשביל הלימודים, ונהנה מדירה פשוטה בדרום הארץ יחד עם בת זוגתי.

האם המהלך שלי יותר נכון מצחי? אני בספק. האם אני חושב שאילו הייתי במצב של צחי, הייתי נהנה מהחיים כמו עכשיו, אז התשובה היא לא.

האם כסף זה השיקול שצריך להחליט אם לפרוס את הכנפים? אני חושב שגם לא, כי לא חסר דירות עם ריהוט מלא. או בפתגם ששמעתי מבדואי: כסף בא וכסף הולך.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי gbguy

[Derish]

זה או להישאר צמוד לחצאית של אמא בלי לדעת מאיזה צד ניגשים למכונת כביסה ומאיפה מגיע אוכל לבית, או לגור בחורבה במרכז תל אביב עם עשרה שותפים נרקומנים בחדר?

 

אין באמצע?

חזירים קפיטליסטים מפונקים... לא כמו אצלנו, שהילדים מבשלים ומנקים את הבית מגיל חד-ספרתי. בטח שאנחנו יודעים להסתדר לבד אחרי זה, ותומכים כלכלית בהורים אם כבר החלטנו להישאר אצלם. כי יש קולטורה ודיסציפלינה!

[sperial]

ברור שמדובר בערכים אישיים, אבל כיון שבמקביל יש בפורום הזה לא מעט דיונים על יוקר המחיה (אם כי שרשור זה דעך לאחרונה), אני רואה את הדרך שלך כיותר בוגרת. אין לי מושג מה עושה צחי וכמה הוא מרויח, אבל בהנחה שהכנסותיכם פחות או יות רמקבילות אני מניח שבעוד 10 שנים אתה תהיה זה שיסע לטייל או יגדל יותר ילדים או משהו אחר שיצביע על רמת חיים גבוהה בעוד שהוא ירדוף אחרי הזנב כדי להשלים את הפערים שיצר כעת.

 

עריכה: התשובה ל-gbguy/

[phpclub]

5 עמודים כדי לדעת אם זה מבגר או לא ?

כן, חד משמעית זה מבגר. (גם אם אתה נתמך כלכלית ע"י ההורים, יש לזה הרבה משמעויות על האדם עצמו שהם הרבה מעבר לתמיכה כלכלית או בחורות שאתה מביא, ובתור אחד שבילה הרבה אצל חבר שגר עם שותפים, גם שותפים שזה לא הכי פרטיות, גם חוויה כלשעצמה).

האם לכל אחד זה מתאים ? לא.

האם לך בנאור זה מתאים ? לדעתי, חד משמעית כן.

[ChemGuy85]

חברוס, מכבד את כלכם וכל אחד בדעתו. אני ממש לא הולך להתנצל על זה שבגיל 28 אני גר אצל ההורים. להפך, אני אומר את זה בראש מורם וגאה. אני גאה בזה שאני אדם עם שאיפות, עם תוכניות לעתיד. ששם את העתיד שלי לפני תכתיבים חברתיים.

 

אני יעזוב את בית הוריי רק שאסיים תואר בסיעוד, אתמקם בבית חולים טוב וארוויח 10 נטו. וזה יהייה באזור גיל 34-35. עד אז, אני חוסך כסף, וגם נהנה מהוריי על הדרך. כן, נהנה מהם! הורינו מזדקנים ואתם רק מחפשים לברוח מהם. יום אחד שהם כבר לא יהיו פה אתם עוד עלולים להתגעגע ולהתחרט על הזמן היקר שאיבדתם איתם.

 

אין לי שום בעיה עם המין הנשי, נהפוכו. אבל לא רוצה להתרברב .

והבנק שלי אוהב אותי. והארנק שלי ואני ביחסים טובים.

אז קראו לי פתטי, בכיף בואו ונדבר עוד עשור ונראה לאן כל אחד הגיע..

 

עד שתגיע לגיל 35 ה-10 נטו שלך יהיו שווי ערך ל-7 נטו של היום.

 

אם אתה כזה מוצלח עם המין הנשי מה הבעיה לשכור דירה עם מישהי ולהתחלק בהוצאות? 2,500 שקל הוצאות בחודש זה מה שימחק את החיוך של מנהל הבנק? תחייה איך שאתה רוצה, אבל תעשה טובה cut the bullshit.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי ChemGuy85

[Tsachi89]

טעות שלי, קראתי בחופזה ולא הבנתי את הנקודה שלך, מתנצל.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי Tsachi89

[vadim6385]

אף פעם לא גרתי עם שותפים.

 

זה מה שאתה הצגת - כאילו האלטרנטיבה היחידה ללגור עם ההורים עם "כביסה שעושה את עצמה" כמה הודעות מעל (זה בפני עצמו דורש קטגוריה חדשה בפורנהאב), או לשלם טון כסף עבור הפריבילגיה של לגור מעל פאב עם כאלה שמעשנים לך בפרצוף ומחרבנים בסלון.

[Benor]

יש עוד שיקול שאני אהיה חייב לקחת בחשבון.

אם אני אעבור דירה, אני אצטרך למצוא יחידת דיור מבודדת/מרתף/ללא שכנים.

אני לפעמים עושה קולות מאוד חזקים ללא שליטתי, וזה עלול לעצבן/להפריע לשכנים.

[shugiflex]

איזה מין קולות?

[gbguy]

ברור שמדובר בערכים אישיים, אבל כיון שבמקביל יש בפורום הזה לא מעט דיונים על יוקר המחיה (אם כי שרשור זה דעך לאחרונה), אני רואה את הדרך שלך כיותר בוגרת. אין לי מושג מה עושה צחי וכמה הוא מרויח, אבל בהנחה שהכנסותיכם פחות או יות רמקבילות אני מניח שבעוד 10 שנים אתה תהיה זה שיסע לטייל או יגדל יותר ילדים או משהו אחר שיצביע על רמת חיים גבוהה בעוד שהוא ירדוף אחרי הזנב כדי להשלים את הפערים שיצר כעת.

 

עריכה: התשובה ל-gbguy/

אתחיל בכך שאני סטודנט להנדסה, ובין היתר גם עובד. לכן כמות הזמן שלי לעבודה שונה מהותית מכמות הזמן של צחי, שזה גם פרמטר. לכן אני חושב שצחי מרוויח יותר ממני, ולכן הוא יכול לחסוך ממני, ומצד שני גם לפנק את עצמו יותר.

 

אם כבר פותחים את התיבה פנדורה שנקראת יוקר המחיה: חוץ מהקמת משפחה וקריירה מפוארת, החלום הישראלי הוא בית (או לפחות דירה) על שמך. בשנה הראשונה שעברתי, נכנסתי להלם שאני לא אוכל לרכוש לעולם דירה מלבד עזרה מבחוץ (לפני כן חסכתי מכל שקל שעבדתי כי גרתי אצל ההורים).

אחרי שנתיים שאני גר לבד, ואולי חסכתי בשנתיים האלו 1000₪, אני הצלחתי להבין את ששגתי בריאה הכלכלית שלי. היום אני רואה את עצמי חוסך יותר ומתנהל נכון. התהליך הזה הוא גם חלק מהיותי עצמאי.

היום אוכל להגיד שיש עוד סיכוי שאצליח לרכוש בדירה באיזו עירייה חדשה שממוקמת באזור שקצת רחוק (אם לפני שנה קראו לאזור יישובי שבעת הכוכבים באזור השרון), והיום מפתחים את אזורי הפריפריה, אין סיבה שלא אוכל להמשיך לחיות בכבוד בארץ.

רק צריך לפעמים לנשום אוויר, להבין את המצב ולהמשיך הלאה.

[Benor]

קולות של חיות, נביחות, יללות, סתם צרחות/צעקות...

לא כל כך משנה איזה, מה שיותר משנה זה שהם בדציבלים מאוד גבוהים.

בכל מקרה, זה לא נושא הדיון למרות שחלק ממערכת השיקולים שלי קשורה/תלויה בזה.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי Benor

[יבגניפ]

צחי, אני לא חושב שיש בעיה לגור עם ההורים מטעמים כלכליים. מכיר אנשים שעושים או עשו את זה גם אחרי שהתחתנו.

הקטע של לעבור לגור לבד זה לא המגניבות. זה מעיד על בגרות מסוימת ולעיתים גם עצמאות (לא רק כלכלית) שאולי יש גם נשים שזה חשוב להן (לא כולן, כמובן), וגם, בלי קשר לזוגיות, בעייני זה יכול לעשות טוב להרבה אנשים..

 

כבר כתבתי על זה במיליון ואחד שרשורים, חלקם שגם בנור פתח או כתב בהם. לחיים בתל אביב ספציפית יש כל מיני יתרונות. האחד הוא קרבה פיזית למרכז הכלכלי של ישראל. וכן, זה חשוב. יש לך יותר אפשרויות פרנסה בכל תחום כמעט. יש לך יותר נותני שירות מכל סוג. יש לך יותר זמן פנאי בזכות זה שאתה קרוב לעבודה שלך (אני מרוויח עוד שעה וחצי ביום רק מזה שעברתי לעבוד בת"א). וגם מבחינה חברתית, אני מכיר לפחות 3-4 מקרים של אנשים, שהמעבר לתל אביב הקפיץ את החיים החברתיים שלהם שנות אור. כי בשלב מסוים, בטח כשאתה בטווח הגילאים שבין 25 ל-30, סביר מאוד להניח שהרבה מהחברים שלך כבר פה, או מגיעים לפה, וגם אם לא, ואתה סתם עובד פה, כנראה שחלק מהקולגות שלך לעבודה פה.

 

גם מגורים עם שותפים יכולים לבוא בכל מיני צורות. האידיאל זה לגור עם מישהו שאתה מכיר לפחות קצת, עדיף עם חבר יותר טוב. ואז קל לקבוע גבולות ולהסתדר עליהם. זוג חברים טובים שלי גרו ככה כשותפים איזה חמש שנים, וכשאחד התחתן, השני כמעט וביקש לעבור לדירה החדשה עם ההוא שהתחתן ואישתו

[ALÞћÃ]

לדעתי אם יש משהו שרצוי להמנע ממנו בכל מחיר הוא לגור עם חבר טוב (או לעבוד עם כזה, אבל זה כבר נושא לשרשור נפרד).