לגור עם ההורים VS לגור לבד

[SlowRide]

^בכלל לא בטוח, אני מניח שהקפיצה למים העמוקים תהיה מאוד קשה...

קפיצה קשה אם אין לך מספיק חסכונות והכנסות כדי לעשות את זה כמו שצריך.

אתה רוצה לגור לבד רק כי ה"עצמאות" קוסמת לך? (זה במרכאות כי זה בולשיט. אתה בן 27 ויש לך עצמאות ושליטה בחיים שלך, לא משנה איפה אתה גר) זה כמו אותם אנשים שקונים שטויות יקרות במליון תשלומים בגלל פרסומות וכי לכולם יש והם לא יכולים להתאפק. במילים אחרות, קושי בדחיית סיפוקים.

 

אם אתה רוצה לדעת מניסיון אישי, גרתי אצל ההורים עד גיל 29. בתקופת העבודות המזדמנות של אחרי צבא וגם במהלך 5 שנים של התואר.

לא הייתי אלוף העולם עם בחורות אז לא הקדשתי לזה זמן וכסף. חסכתי כמה שיכלתי והשקעתי בתחביב שלי ולא באיזשהו סגנון חיים אופנתי.

לא חסרים מקומות שאפשר לשבת בהם עם חברים, ואם יש רכב אפשר להגיע לכל מקום.

הדברים האלה הם לא תירוץ להוציא חצי משכורת על דירה מעופשת ולשרוף לעצמך את העתיד הכלכלי.

אם אתה רוצה לחיות "לבד" אבל עם שותפים, כנראה שפרטיות ועצמאות יהיו לך פחות מאשר אצל ההורים.

[Tsachi89]

כן ולא. מגיל 30~ זה כבר פתטי, איך שלא תסתכל על זה.

 

צביעות צביעות צביעות. הריי גם מי שעזב את הקן וגר לבד, לא באמת עצמאי ולרוב נתמך בהוריו כלכלית אז מה ההבדל? אין הבדל.

לא פתטי אם אתה סטודנט שחוסך כסף, או חוסך כסף לדירה ויש עוד 101 משתנים.

יותר פתטי זה לעזוב בגיל 30 את הקן, ולגור בדירת ביבים בתל אביב עם שותפים שמעשנים לך על הפרצוף, ועושים מסיבות בסלון שלך. ושאין לך כסף לקחת את חברה שלך לקפריסין ביומהולדת שלה, כי הכל נזרק על הדירת ביבים בתל אביב . זה פתטי.

 

אבל תמשיכו עם החשיבה של שנות ה50 שילדים היו עוזבים בגיל 15 את הקן ומתחתנים בגיל 22.

אנחנו במאה ה21 וקשה לחסוך היום. אז מי שחכם, חוסך כסף אצל בית הוריו שבמהלך שנות ה30 לחייו יוכל לעזוב כמו שצריך ולא כי מר אלפא נהייה לי אורן זריף של המין הנשי ומחליט מה פתטי בעיניהם.

 

ואגב, עד היום אף בחורה שבאה אליי לא התלוננה.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי Tsachi89

[ChemGuy85]

אני חושב שיציאה מהבית זה חלק בלתי נפרד מהתבגרות נפשית של כל אדם. כמובן שכיף לגור אצל ההורים (או שלא... תלוי בדינמיקה) ולחזור הביתה לארוחת ערב חמה וכביסה מקופלת בארון, אבל בשלב מסוים בחיים זה הופך מנוחות לנכות. אני חושב שהחל מגיל מסוים תפקיד ההורים לעודד את הילדים לצאת מהבית.

 

אני אישית סובל מהורים שקשה להם מאוד (אבל מאוד) לראות אותי יוצא מהבית. ברמה שזה גורם להם לחרדות, עלבונות ועוד הרבה דברים לא נעימים. זה ממש נכות נפשית רצינית וזה משפיע עלי באופן קשה.

 

צביעות צביעות צביעות. הריי גם מי שעזב את הקן וגר לבד, לא באמת עצמאי ולרוב נתמך בהוריו כלכלית אז מה ההבדל? אין הבדל.

לא פתטי אם אתה סטודנט שחוסך כסף, או חוסך כסף לדירה ויש עוד 1001 משתנים.

יותר פתטי זה לעזוב בגיל 30 את הקן, ולגור בדירת ביבים בתל אביב עם שותפים שמעשנים לך על הפרצוף, ושאין לך כסף לקחת את חברה שלך לקפריסין ביומהולדת שלך. זה פתטי.

 

אבל תמשיכו עם החשיבה של שנות ה50 שילדים היו עוזבים בגיל 15 את הקן ומתחתנים בגיל 22.

אנחנו במאה ה21 וקשה לחסוך היום. אז מי שחכם, חוסך כסף אצל בית הוריו שבמהלך שנות ה30 לחייו יוכל לעזוב כמו שצריך ולא כי מר אלפא נהייה לי אורן זריף של המין הנשי ומחליט מה פתטי בעיניהם.

 

לא זה לא. הרבה יותר פתטי לגור אצל ההורים. נכון שאנחנו חיים במציאות שהרבה יותר קשה לחסוך כאשר גרים לבד, אבל זה חלק מהחיים של הדור שלנו ולהסתתר מאחורי הסינר של ההורים עד גיל 40 זה לא פיתרון מי יודע מה. אז יופי חסכת לדירה, אבל זה כל מה שמעניין אותך בחיים? אתה לא לקבל קצת חוויות לפני שאתה נועל את עצמך בכלוב 4 קירות עם משכנתא ל-30 שנה?

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי ChemGuy85

[Tsachi89]

אני חושב שיציאה מהבית זה חלק בלתי נפרד מהתבגרות נפשית של כל אדם. כמובן שכיף לגור אצל ההורים (או שלא... תלוי בדינמיקה) ולחזור הביתה לארוחת ערב חמה וכביסה מקופלת בארון, אבל בשלב מסוים בחיים זה הופך מנוחות לנכות. אני חושב שהחל מגיל מסוים תפקיד ההורים לעודד את הילדים לצאת מהבית.

 

אני אישית סובל מהורים שקשה להם מאוד (אבל מאוד) לראות אותי יוצא מהבית. ברמה שזה גורם להם לחרדות, עלבונות ועוד הרבה דברים לא נעימים. זה ממש נכות נפשית רצינית וזה משפיע עלי באופן קשה.

 

 

 

לא זה לא. הרבה יותר פתטי לגור אצל ההורים. נכון שאנחנו חיים במציאות שהרבה יותר קשה לחסוך כאשר גרים לבד, אבל זה חלק מהחיים של הדור שלנו ולהסתתר מאחורי הסינר של ההורים עד גיל 40 זה לא פיתרון מי יודע מה. אז יופי חסכת לדירה, אבל זה כל מה שמעניין אותך בחיים? אתה לא לקבל קצת חוויות לפני שאתה נועל את עצמך בכלוב 4 קירות עם משכנתא ל-30 שנה?

 

כי אם אני גר אצל ההורים אני מפסיד חוויות שחבריי התל אביבים מקבלים? אממ.. טוב.. הרבה חוויות לגור עם עוד 4 שותפים בדירת 3 חדרים מתפוררת בתל אביב. אחד מפליץ על השני ומעשן על השני. ולריב איתם על נקיונות, ושלא יעשנו מריחואנה אצלך בדירה. ושיאספו אחריהם את הקונדום המשומש מהספה. בהחלט - חוויה. ובשביל כל זה אני עוד צריך לרוקן את הארנק על שכר דירה???

 

לא, ממש לא. הייתי כבר בסרט הזה. אני מקבל יותר חוויות בזה שיש לי כסף לטוס כל שנה לאן שבא לי, לצאת כמה שבא לי, לקחת את הבחורה לאן שבא לי, וכסף לדלק כמה שבא לי. נפלאות החיסכון.

[gbguy]

צביעות צביעות צביעות. הריי גם מי שעזב את הקן וגר לבד, לא באמת עצמאי ולרוב נתמך בהוריו כלכלית אז מה ההבדל? אין הבדל.

לא פתטי אם אתה סטודנט שחוסך כסף, או חוסך כסף לדירה ויש עוד 101 משתנים.

יותר פתטי זה לעזוב בגיל 30 את הקן, ולגור בדירת ביבים בתל אביב עם שותפים שמעשנים לך על הפרצוף, ועושים מסיבות בסלון שלך. ושאין לך כסף לקחת את חברה שלך לקפריסין ביומהולדת שלה, כי הכל נזרק על הדירת ביבים בתל אביב . זה פתטי.

 

אבל תמשיכו עם החשיבה של שנות ה50 שילדים היו עוזבים בגיל 15 את הקן ומתחתנים בגיל 22.

אנחנו במאה ה21 וקשה לחסוך היום. אז מי שחכם, חוסך כסף אצל בית הוריו שבמהלך שנות ה30 לחייו יוכל לעזוב כמו שצריך ולא כי מר אלפא נהייה לי אורן זריף של המין הנשי ומחליט מה פתטי בעיניהם.

 

ואגב, עד היום אף בחורה שבאה אליי לא התלוננה.

צודק.

כל מי שיוצא מהקן של ההורים חייה למצוא דירה שווה בתל אביב.

ועכשיו ברצינות: האם במאה ה-21 ההורים צריכים לגדל ולתמוך כלכלית מא' עד ת' עד גיל 30? אני לא חושב.

 

 

קפיצה קשה אם אין לך מספיק חסכונות והכנסות כדי לעשות את זה כמו שצריך.

אתה רוצה לגור לבד רק כי ה"עצמאות" קוסמת לך? (זה במרכאות כי זה בולשיט. אתה בן 27 ויש לך עצמאות ושליטה בחיים שלך, לא משנה איפה אתה גר) זה כמו אותם אנשים שקונים שטויות יקרות במליון תשלומים בגלל פרסומות וכי לכולם יש והם לא יכולים להתאפק. במילים אחרות, קושי בדחיית סיפוקים.

 

אם אתה רוצה לדעת מניסיון אישי, גרתי אצל ההורים עד גיל 29. בתקופת העבודות המזדמנות של אחרי צבא וגם במהלך 5 שנים של התואר.

לא הייתי אלוף העולם עם בחורות אז לא הקדשתי לזה זמן וכסף. חסכתי כמה שיכלתי והשקעתי בתחביב שלי ולא באיזשהו סגנון חיים אופנתי.

לא חסרים מקומות שאפשר לשבת בהם עם חברים, ואם יש רכב אפשר להגיע לכל מקום.

הדברים האלה הם לא תירוץ להוציא חצי משכורת על דירה מעופשת ולשרוף לעצמך את העתיד הכלכלי.

אם אתה רוצה לחיות "לבד" אבל עם שותפים, כנראה שפרטיות ועצמאות יהיו לך פחות מאשר אצל ההורים.

אני חי ממשכורת מינימום (סליחה כמה שקלים מעל המינימום בגלל המשמרות), הוצאות הבית הן רבע מהמשכורת. עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי gbguy

[ALÞћÃ]

צביעות צביעות צביעות. הריי גם מי שעזב את הקן וגר לבד, לא באמת עצמאי ולרוב נתמך בהוריו כלכלית אז מה ההבדל? אין הבדל.

 

מנין לך שהוא נתמך כלכלית?

[ChemGuy85]

כי אם אני גר אצל ההורים אני מפסיד חוויות שחבריי התל אביבים מקבלים? אממ.. טוב.. הרבה חוויות לגור עם עוד 4 שותפים בדירת 3 חדרים מתפוררת בתל אביב. אחד מפליץ על השני ומעשן על השני. ולריב איתם על נקיונות, ושלא יעשנו מריחואנה אצלך בדירה. ושיאספו אחריהם את הקונדום המשומש מהספה. בהחלט - חוויה. ובשביל כל זה אני עוד צריך לרוקן את הארנק על שכר דירה???

 

אתה סתם עף לקיצוניות. לא חייבים לגור בצנטרום של הצנטרום עם עוד 4 שותפים. אני מכיר לא מעט אנשים שגרים עם שותף מסודר באחלה דירה בתל אביב. מי שרוצה לגור לבד אפשר למצוא אחלה יחידת דיור ברמת גן/גבעתיים גם בלי לקרוע את הארנק.

 

לא, ממש לא. הייתי כבר בסרט הזה. אני מקבל יותר חוויות בזה שיש לי כסף לטוס כל שנה לאן שבא לי, לצאת כמה שבא לי, לקחת את הבחורה לאן שבא לי, וכסף לדלק כמה שבא לי. נפלאות החיסכון.

 

זה חסכון שמתאפשר רק בגלל שאתה מסתתר מאחורי הסינר של אמא שלך. אתה מחליף עצמאות בצעצועים בדמות טיסות לחו"ל ורכב חדש.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי ChemGuy85

[ALÞћÃ]

משפט המפתח הוא אכן "מי שרוצה" (או בשדרוגון קליל - "מי שבאמת רוצה").

[ליין מן]

הכל בראש - כאשר לבחורה טוב עם בן-אדם, והיא מגיעה אליו הביתה, וכייף בבית זה כייף.

עד היום אנחנו נשארים לישון לפעמים בשישי שבת, כאשר אימא שלי מארגנת ארוחת בוקר.

של מלכים, ואנחנו גרים מאוד רחוק, בערך 300 מטר מהם.

כאשר יש לך חדר חם ומוכן אצל ההורים, להיכנס לרכב קר ולנהוג בלילה.. נראה לי לא חכם לעשות.

 

האווירה קובעת, כשם שאחי ואשתו באים לישון אצלנו, ומצמידים את האחות של אשתו לילדים.

כי כייף לנו, והחברה והבתים נחמדים ומסבירי פנים, וביחד אנו נהנים וגם עושים שטויות בכייף.

 

כאשר בת-הזוג שלי, נוסעת לחברות ולמשפחה במולדובה/אוקריאינה /סיביר.. גם שם יש נציגים.

חברים שלי מבקשים רשות לבוא לישון אצלי - ופעמיים הנשים הגיעו ב 1 בלילה לבדוק.

מה אנו עושים .. ואנחנו מבשלים ואופים, ודופקים מוזיקה טובה בלילה.

(אצלי יותר כייף בלילה מההורים, מערכת רצינית וחלונות כפולים ואטומים - ושכן חרש.. באמת)

ומרתון סרטי מלחמת הכוכבים ואינדיאנה ג'ונס.

 

אז לדעתך עדיין לא כייף - עדיף לא לשנות קצת, ולהישאר בבית עם הפטאתיות הרגילה.

 

 

 

אייל.

[dj_dani]

כי האופציות זה או להיות צמוד לאמוש ואבוש בגיל 30 (שזה חד משמעי פתטי) או לגור בביוב במרכז תל אביב עם 10 שותפים בדירת חדר?

 

יש עוד מקומות מחוץ לתל אביב, ולא כולם גרים עם שותפים. ולא, זה לא צריך לעלות 7,000 שקל. תופתע.

 

אז אתה תגיע לדירה (ואז מה?) כמה שנים לפני ההוא שהשכיר דירה, לבד, בראשלצ.

[ליין מן]

מה עדיף.. לקסוס IS2500 יד-שניה שמורה, שנת 2012 - או פיקנטו חדשה.

התשובה בהתאם למצבך ולמצב הרכב -

ואם הלקסוס שמורה, לדעתי היא העדיפה, מבחינת הנוחות והכייף.

 

כך גם כאן - בהתאם לנוחות התנאים והכייף.

ועם רכב ישן שנת 2012 - נראה שתהיה יותר הצלחה עם בחורות, מאשר עם רכב חדש לכאורה

אל תהיו מקובעים, בצעו בחירות לפי התאמת המצב לחיים שלכם.

ואם הנורמה של הצעירים היא פיקנטו חדשה. אולי לכם מתאים, רכב קצת ישן הנותן יותר נוחות.

 

 

 

אייל.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי ליין מן

[vadim6385]

ומה מהם זה מה?

[Tsachi89]

חברוס, מכבד את כלכם וכל אחד בדעתו. אני ממש לא הולך להתנצל על זה שבגיל 28 אני גר אצל ההורים. להפך, אני אומר את זה בראש מורם וגאה. אני גאה בזה שאני אדם עם שאיפות, עם תוכניות לעתיד. ששם את העתיד שלי לפני תכתיבים חברתיים.

 

אני יעזוב את בית הוריי רק שאסיים תואר בסיעוד, אתמקם בבית חולים טוב וארוויח 10 נטו. וזה יהייה באזור גיל 34-35. עד אז, אני חוסך כסף, וגם נהנה מהוריי על הדרך. כן, נהנה מהם! הורינו מזדקנים ואתם רק מחפשים לברוח מהם. יום אחד שהם כבר לא יהיו פה אתם עוד עלולים להתגעגע ולהתחרט על הזמן היקר שאיבדתם איתם.

 

אין לי שום בעיה עם המין הנשי, נהפוכו. אבל לא רוצה להתרברב .

והבנק שלי אוהב אותי. והארנק שלי ואני ביחסים טובים.

אז קראו לי פתטי, בכיף בואו ונדבר עוד עשור ונראה לאן כל אחד הגיע..

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2017 על ידי Tsachi89

[Benor]

^אני גם חושב שאין כאן נכון או לא נכון.

בסוף כל הבחירות שלנו מתבססות על אמונות אישיות, ועל כל מיני התניות חברתיות.

העיקר שאתה שלם עם הבחירה שלך.

 

אותי מה שעניין, הוא לא לשמוע אם להשאר בבית זה צודק או בחירה לא נכונה.

(כלכלית כנראה שזו תהיה הבחירה הכי טובה, אבל ישנם שיקולים נוספים בחיים מלבד ה$$$.)

אלא לשמוע מחברה צעירים בגילאי 20-30, איך המעבר מחוץ לבית ההורים לדירה השכורה השפיע עליהם ועל חייהם.

האם הם הרגישו שהצעד הזה פיתח אותם, ביגר אותם וכו' וכו' וכו'...

[sperial]

בסופו של דבר זה עניין של שילוב של כמה דברים - איך ההורים מתיחסים לדרך החיים שלך, מה מצבך ומה מצבם הכלכלי, מה התנאים בדירה, היכן גרים ההורים והיכן מרכ החיים שלך - בקיצור, די הרבה שיקולים.

 

אני חייב לומר שהצד הכלכלי הוא משמעותי מאד, אבל הוא לא מנותק מדרך חיים שלמה. אני רואה במשפחה הקצת יותר רחבה דור צעיר ששכר דירה בת"א, חי מהיד לפה ובגיל 30 מגלה שאין לו שום תכנית להמשך חייו. האם זה באמת עדיף על פני "משיכת" היציאה מהבית אבל בניית עתיד כלשהו? לא מדבר על מדיניות כמו של צחי, שמוציא כל גרוש מהכנסותיו (?) על הנאות החיים. אני מדבר על מי שלומד, עובד ו"שם בצד" חלק מהכנסותיו, כל זאת כבסיס להמשך החיים.

 

ובדרך אגב - לא מדובר על תופעה ייחודית לישראל. עזיבת הבית בגיל מבוגר או חזרה אליו אינם תופעה נדירה בעולם המערבי בעשור השני של המאה ה-21.