האם יצרני רכב יודעים כמה חלקים אמורים להחזיק בק"מ ?

[אושריקו]

האם יצרני רכב יודעים בוודאות כמה ק"מ כל חלק באוטו יחזיק עד שימות\יעשה בעיות?

ואם כן , האם הם בודקים את זה בתהליך הייצור?

 

כל זאת בהנחה שאין פגם בייצור או משהו -(ריקוליישן).

חג שמח.

[CartMan2oo5]

מאמין שכל יצרן שמייצר את החלק הספציפי יודע לפי כל מיני נוסחאות מתמטיות+פיזיקליות+בדיקות מעבדה ולפי זה הם נותנים השערה, אחרי הכל הם בעצם מייצרים אותו.

הכל גם תלוי בשימוש הרכב, תלוי גם ברכיבים, למשל אצלי המסנן אוויר (החלק הכי הכי פשוט ברכב) אמור להתחלף כל 45K לפי היצרן אבל כבר ב35K הרכב התחיל לעשות רעש של טרקטור, לא לסחוב ולאכול לי מלא מלא דלק. משמע המסנן נסתם לי הרבה לפני.

[gbguy]

ליצרן מגדיר את האורך החיים של כלל החלקים. אחרת איך הוא יבדוק אותם? על מה יקבע האיכות בזמן בחינה בביקורת איכות?

[אושריקו]

אז זה בדיוק מה שאני שואל, איך היצרן מחשב את זה?

 

לכל המומחי פיזיקה או כימיה פה תגובות יתקבלו בברכה.

[vadim6385]

טכנאי מעבדה מריצים בדיקות על הרכיב בתנאי קיצון, ורושם מתי אותו רכיב מפסיק לתפקד. לאחר מכו שולחים את התוצאות למהנדסים, מהנדסים מכניסים שינויים, בונים רכיב חדש לפי המפרט שאותו המהנדס שלח, וחוזר חלילה עד מחליטים שזה מספיק.

[אושריקו]

נחמד לדעת .

[shellcase]

הנדסת חומרים, לכל חומר יש תכונות - גם העכבר שלך מתוכנן לX קליקים, יתכן וישרוד יותר, יתכן ופחות - אבל הממוצע אמור להיות לפחות X.

התכונות האלה הן חלק ממכלול החלטות שלוקח מהנדס כשהוא מתכנן חלק כלשהו ברכב.

[gbguy]

חלקים מינוריים ברכב והם מוצרי מדף, בדרך כלל יודעים את החומר והוגדל ומהנדס מכונות נותן עת התייחסות שלו לגבי עורך חיים של החלק.

חלקים עיקריים שהם מה שמייחד את החברה, בדרך כלל גם המוצר מיוצר שם ולא אצל קבלן משנה, וגם מהנדס כימיה נותן את עזרתו בידע בשילוב תהליכים החומרים.

זה פחות או יותר תעשיה יצור.

[tzvipper]

החלקים מהונדסים בצורה כזאת שהיצרן יודע בדיוק כמה זמן כל חלק יחזיק. ליצרנים רבים יש אינטרס שחלקים מסויימים לא יחזיקו יותר מידי.

כמו שהיה פעם קרטל של נורות שבהגדרה הנורה הייתה צריכה לעבוד 1000 שעות (למרות שהיה אפשר לעשות הרבה יותר), כך גם ברכבים יש משהו דומה.

אבל לא רק ברכבים, אלא גם במוצרי חשמל וכד׳.

למשל בגלל שחיפושית הייתה רכב אמין מאוד, היא עדיין עושה סוג של נזק ליצרן כי הרכבים האלו פשוט ממשיכים לנסוע באחזקה מינימאלית.

 

אפשר כמובן להגיד שיש תקלות בגלל סיבוך, אבל חוץ מכשלים תכנוניים שלפעמים קורים, יש כשלים מתוכננים מראש.  

[YaronNahum]

קשה לומר שיודעים בוודאות לכל חלק. מדובר על סטטיסטיקה.

יש מושג שנקרא mtbf או בתרגום mean time between failures

כאשר הוא מחושב למיטב זכרוני (ויכול מאוד להיות שאני טועה ) כסטיית תקן או אולי שתיים מהממוצע. ככה רוב המוצרים נכנסים להגדרה. אבל תמיד יהיה מוצר שיחזיק יותר ומוצר שמחזיק פחות

[YaronNahum]

בנוסף, ייצור חלק שיחזיק יותר דורש עלות כספית. וכאן יש פשרה.

[banji man]

הרכבים שלנו חשופים לכל כך הרבה משתנים כגון: מזג אוויר, איכות הכביש, אופי הנסיעה, איכות הדלק ועוד המון משתנים נוספים כך שקשה מאוד ליצרן לקבוע בדיוק את אורך החיים המדויק של כל חלק.

בדרך כלל היצרן לוקח מקדמי ביטחון גדולים כך שהוא יענה בקירוב על התנאים הספציפיים במיקום גאוגרפי מסוים (אירופה\ארה"ב\מזה"ת) ועל פיו יחליט מה הוא אורך החיים הצפוי ומתי דרושה החלפה או טיפול מונע של החלק.

 

בנוסף עולם הרכב משתש באופן מאוד מיושן כדי לקבוע את מרווח הטיפולים.

יצרני הרכב משתמשים היום בשני אופנים להחלפה וטיפול של הרכיבים השונים:

- preventive maintenance - אחזקה מונעת ע"פ מספר ק"מ או שעות מנוע בדרך כלל כדי לבדוק\לנקות\לחזק\להחליף רכיבים מתקלים כגון פילטרים, רצועות, שמנים מצתים ובלמים.

ברוב המקרים הנהג הממוצע יבצע את ההחלפות והטיפולים כאשר הרכיבים עדיין תקינים ולכן שיטה זו מאופיינת בבזבוז רב של כסף

והשבתה מיותר של הרכב (זמן מוסך)

- corrective maintenance - אחזקת שבר עבור רכיבים יקרים יחסית שסטיית התקן של זמן הכשל שלהם מאוד גבוה ובנוסף לא גורמים לנזק או סיכון בטיחותי במקרה של כשל : כגון מצבר ומצמד. שיטה זו חוסכת כסף ע"י שימוש מקסימלי של כל רכיב אך גורמת לעגמת נפש עקב השבתה לא צפויה של הרכב.

 

כבר היום יש טכניקות הרבה יותר מדויקות בתעשיות אחרות כדי לבצע אחזקה הרבה יותר מדויקת, זולה ומהירה ברכיבים מכניים (נושא אותו אני מכיר מתחום העיסוק שלי).

שיטה זו נקראת: Predictive maintenance. השיטה מבוססת על משוב שיחידת הבקרה מקבלת מהמכלולים השונים. המשוב מתקבל ע"י חישנים מדויקים עבור: רעידות, האצה, האטה, לחץ, טמפ ואפילו הרכב כימי (של שמן או כל נוזל אחר).

אלוגריטם מתוכם מזהה שינוי במדדים השונים וקובע במדויק מהו זמן הטיפול או ההחלפה עבור כל רכיב.

כך יוצא שהמכונה מושבתת לזמן קצר יותר, רק מתי שבאמת צריך ובעלויות נמוכות יותר בשל ניצול אופטימלי של כל מכלול.

יתרון נוסף הוא מניעה כמעט מוחלטת של השבתה בלתי צפויה של המכונה ואפשרות להחלפה של רכבים יקרים יחסית בזמן מאוד קרוב לזמן הכשל הצפוי.

 

אני בטוח שבעתיד עולם הרכב יאמץ את השיטה הזו ומרווחי הטיפולים וההחלפות יהיו מותאמים באופן מדויק לכל רכב ורכב בהתאם לתנאים בו הוא נמצא ומצבם של הרכיבים.

[אושריקו]

תגובה יפה ומפורטת!

נחמד לדעת.

 

בקיצור, להיות מהנדס זה לא רע.

[yehuda-k]

לדעתי היצרנים לא באמת יודעים כמה זמן יחזיקו החלקים המכנים (להבדיל מהאלקטרונים).

בכל זאת, מצטבר אצלם נסיון מהדגמים הקימים ולפי נסיון זה הם יכולים לשפר או להוזיל את החלק.

לדוגמא- בחלק מהקורולות של החל מ 2003 היתה נטיה להצטברות בוצה במנועים. באמצע 2005 יצא מנוע משופר, בין השאר בהרחבת מעברי שימון. זה עזר מאוד אבל הבעיה לא נעלמה לחלוטין.

 

יהודה

[gbguy]

יהודה,

 

התקדמות הטכנולוגיה של האלקטרוניקה לעומת הטכנולוגיה של המכניקה היא מהירה יותר (לטובת האלקטרוניקה). אין ספק שבפרויקט מכניקה יהיו בעיות גדולות יותר מאשר האלטקרוניקה (לדוגמה הבעיה שיש בקורולה שציינת).

כאשר בודקים חלק, המנהדס חייב לתת השארה של אורך חיים של החלקים (עד לרמת בורג). אחרת בזמן מבחן ביקורת במפעל, באיזה פרמטרים הוא יבדק?