בעקבות ויכוח בעבודה: האישה דורשת למכור רכב שרכשת לפני ההכרות עמה. תמכור או תתעקש?

[amir74]

אני בשוק מהתגובות פה. הייתי בטוח שאני היחיד שאבחר ב-3.

תשובה 3 ללא ספק ולא בגלל שאני מוכר את הרכב אלא בגלל שאני לא מוכן לחיות עם מישהי שמוציאה יותר כסף ממה שהיא מכניסה.

אני לא מוכן לקבל מתנות מאף אחד ואין לי בעיה לסייע ובטח לבת זוג אבל מפה ועד למצב מתואר המרחק עצום. לא משנה כמה אוהבים מישהי החלטות כאלה חייבים לקבל עם הראש.

על מנת לא לשבור כלים- מושיב את הבחורה לשיחה צפופה ומראה לה את מצב החשבון. נותן לעניין זמן לראות האם היא מוכנה לשנות הרגלים. במידה והיא לא מוכנה להתגמש אין שום סיבה שרק הגבר יתפשר.

[system_x]

ככל הנראה לא מישהי שהייתי מתחתן איתה!

התחביב הזה הוא דרך חיים ולא רק תחביב, היא צריכה לראות בגבר חבילה וכחבילה התחביב הוא חלק מהגבר, לנסות לשנות אותו זאת לא הדרך לטעמי.

אומר את זה בחור בן 26 עוד חודש, מגיל 17 שהוצאתי רשיון אני חיי את עולם הרכב, כל כספי עד שלב מסויים נשפך רק על רכבים, אני נשוי לאשתי פחות מחצי שנה, סה''כ אנחנו יחד כ 6 שנים! אשתי מעולם לא ניסתה לשנות אותי ולהפסיק לי את התחביב, היא כן הכניסה אותי לפרופורציות נכונות כי אחרת לא הייתי מתקדם לשום מקום וגם תוקע אותה במקום.

מצד שני מכרתי רכב שחיפשתי כמה שנים וזה מהבנה שאין באפשרותנו לחסוך לבית כאשר אני מחזיק רכב תחביב שעומד ונשפכים עליו אלפים + רכב יומי שנוסע, ויתרתי על הרכב ''חלום'' שלי מהבנה שזה לא השלב בחיים לדבר הזה...

כרגע לפני רכישה של רכב שיתאים להסעת ילדים בנוחות, בטיחותי, אמין יחסית, חדיש וגם דאגתי שיהיה לפחות מעט מהנה במסגרת התקציב שלי!

 

היא עשתה את הויתורים שלה, אני הגעתי לתובנות שלי ועשיתי את הויתורים שלי, אשתי תמיד ידע שרכבים זה חלק ממני ונזפה בי מעט מאוד פעמים כשהגזמתי בהוצאות של אלפים במכה!

 

תודה לאשתי שאיזנה אותי ומבינה את התחביב גם!

[yossy]

אני נשוי 13 וחצי שנה עם חשבון אחד ואשה

בזבזנית שאם תצא עם 5000 ש''ח או עם מאה ש''ח

לקניון תחזור עם 30 ש''ח עודף וערימת פריטים לא רצויה,

הוחלט על ידי שנינו שאני אהיה ''שר האוצר בבית'' וכל הביזבוזים

שלה יהיו ע''י תקציב ביזבוזים אישי,שהרי כאמור אין לה גבולות ושובע.

כאשר היא מתמרדת אני מציע לה בנימוס לקחת את ההנהגה התקציבית,

ושהיא תהיה אחראית על הכספים,היא יודעת שלא תוכל לעמוד בזה..

קשה עם בן/ת זוג בזבזן ולא אחראי,קשה מאד,אחריות של צד שני לשים

רסן ולשלוט,כי כמו ברכב,אפשר לאבד שליטה ובקלות.

 

אני שוב חוזר ומדגיש שנוסח הפוסט מנוסח בצורה סובייקטיבית ולא הוגנת,

לא להתלהם אזי.

[locomotive]

בבית שלי אני שר התברואה.

מה שקורה בבית השכן זה בינו ובין השכנה, אחרת הייתי לוקח את תיק החוץ.

[sperial]

הסיפורים כאן נראים לי מ-3 סוגים:

1. רווקים, או זוגות שטרם התנסו בחיי נישואין (ויש הבדל גדול בין לחיות יחד ללא מחוייבות פורמלית לבין חיי משפחה פורמליים, במיוחד כאשר יש ילדים בתמונה, אפילו רק בדרך).

2. אנשים שמרויחים סכומים שמאפשרים חיי מותרות (הדוגמא הבולטת ביותר הוא עידן).

3. כמה בודדים עם נסיון אמיתי.

 

נראה לי שהפוסט החכם ביותר הוא זה של לוקו (#79). הוא זה שמבין מה משמעות ניהול זוגיות, נהיול משפחה וניהול משבר כלכלי.

 

בהנחה שהזוג שתואר בפתיחת השרשור מאוהב מעל הראש וההורמונים מתגברים על ההגיון הרי שהם יתחתנו. ומרגע זה יש להם שתי ברירות:

 

1. שניהם יצטרכו לוותר, ועל הרבה. הגברת על הרכישות המיותרות, האדון על התחביב היקר. וזאת משום ש-300,000-400,000 ש"ח נראים סכום גדול, אבל ההוצאות של זוג צעיר מגמדות אותו.

 

2. לא לוותר על ההוצאות, ובסופו של דבר לעמוד מול משבר כלכלי, וקרוב לודאי גם משבר זוגי שיעלה הרבה כסף - אם בטיפול ואם בגירושין.

 

והערה ליואב - אתה מנהל 4 חשבונות בנק. אני לו יודע עד כמה יש לך דריסת רגל בחשבונותיה של אשתך וכמה יש לה בשלך. אבל אני התנהלתי בשיטה של שני חשבונות משותפים - האחד זכה במשכורת שלי, האחר בשל אשתי. התוצאה - כפילות בעלויות (דמי ניהול חשבון, כרטיסי אשראי וכו), והגרוע ביותר - אוברדרפט בצד אחד ועודף בצד השני, שהיה צורך לדלג ביניהם כל הזמן. התנהלתי כך איזה 15 שנה ואולי יותר, עד שהגענו למסקנה שעדיף חשבון משותף אחד, שיעלה פחות בהוצאות ניהול, ויזכה בשתי המשכורות, כך שלה יהיה צורך לאזן שני חשבונות - כולל העברות מצד לצד.

 

כמובן שלי היה קל יחסית להסתדר עם אשתי בגלל גישה די דומה להוצאות, הסכמה על כל הוצאה משמעותית שאינה שוטפת לחלוטין, והבנה של שנינו שאם לא נשלוט בעצמנו לא נתקדם לשום מקום. האמת היא שהזוג המתואר בתחילת השרשור די דומה, רק הפוך: שניהם בזבזנים, כאשר ההבדל הוא בעקר בהכנסות, לבחור הכנסה נאה ולבחורה לא. כזוג יהיה עליהם ללמוד להתנהל באופן יותר שקול.

[SlowRide]

בבית שלי אני שר התברואה.

חשבתי שאתה אחראי רק על כביסה וניקיון שירותים זה בתורות.

[Murzilka]

גם אני, בשנים האחרונות, מנהלת משק בית משותף עם בן זוג. כרגע הוא מתנהל בשני חשבונות נפרדים אבל זה רק בגלל שאנחנו לא נשואים.

בהתחלה היינו בראש קצת שונה כי הגענו מרקעים שונים, אבל עם הזמן יישרנו קו וגיבשנו "מדיניות כלכלית" בבית, כל אחד מנהל את החשבון שלו בשקיפות עם השני. את ההוצאות השוטפות על הבית חילקנו בינינו כבר מהשנה הראשונה +\- שווה בשווה (שכ"ד עליו וחשבונות+קניות עלי) יציאות ובזבוזים שונים מתחלקים לפי מצב הרוח (כמובן שאם אחד בחודש קצת לחוץ השני יעזור עם ההוצאה). כל ההחלטות על ההוצאות הגדולות והקטנות מתקבלות ביחד.

אני לא רואה את עצמי מנהלת משק בית משותף עם מישהו שאני לא סומכת על ההתנהלות הכלכלית שלו.

 

לגבי חלומות ותחביבים, במקרה שלנו התחביב משותף ובגלל זה אין כל כך חילוקי דעות בנושא. מה שכן, אני עדיין מונעת ממנו את החלום המוטורי שלו, קודם כל כדי שלא נקפוץ מעל הפופיק מבחינת ההוצאות וגם כי אין לנו מקום להחנות אותו ולישון לילה שלם ברצף בלי לדאוג שבבוקר הוא כבר לא יהיה שם.

[In Flames]

מורזילקה (את יודעת שממש מוזר לכתוב את הכינוי בעברית?) ועידן סיכמו פה יפה

 

אמנם אני נשוי רק יום אחד אבל כבר כמה שנים שאנחנו מתנהלים לפי התאור של מורזילקה וזה עובד (רק כששני הצדדים מחויבים ותומכים)

[Derish]

כמה בודדים עם נסיון אמיתי.

מעניין למה אתה קורא נסיון אמיתי. להתחתן כמו אידיוט מתוך הרגל ו-social compliance ואז להתגרש כעבור שנתיים עד עשר זה נסיון אמיתי? ולעבור את כל זה כשיש ילדים בתמונה? שאני אזכיר לך את הסטטיסטיקה הרלוונטית? או שאולי פשוט נפסיק עם ההכללות האלה?

 

השרשור הזה מציג שאלה מטומטמת וסיטואציה מסוג "חכם מול פיקח", לפני כמה שנים הוא בכלל לא היה שורד פה יותר מכמה שעות מרוב שכולם היו מסתלבטים עליו. היום משום מה הוא מצליח לשרוד ואף למשוך עניין (הרבה מעבר למה שראוי להקדיש לשטות כזו לטעמי) ובאופן טבעי גם לחסרי הנסיון וגם לעפרונות הפחות מחודדים בקלמר יש מה להגיד, אבל לא פחות לגיטימית גם דעתם של אנשים עם שכל ישר ונסיון בתחומים אחרים בחיים שמשליכים ממנו על הסיטואציה הנ"ל. כל אחד יכול להתחתן, זה עדיין לא הופך אותו לחכם יותר או בעל שיקול דעת טוב יותר.

 

הנטיה להפוך את זה לעוד דיון של "מבוגרים" מול "ילדים" מזכיר לי את ההתכסחויות ההיסטוריות שלי עם חבר פורום מסויים שלעיתים קרובות לא היה מצליח להעמיד טיעונים ענייניים ולכן היה הולך בדרך הקלה וטוען ש"אין לך ילדים אז מ'תה יודע". ממך sperial התרגלתי לרמת דיאלוג קצת יותר גבוהה.

[edan82]

Sperial,

 

מבין מאיפה מגיעה ההנחה\קביעה אודות אורח החיים שלי אבל אפתיע אותך- אני לא חי חיי מותרות, חי חיים צנועים למדי (לצורך העניין הפעם האחרונה שהייתי בחופשה היתה לפני שנה וחצי).

[sperial]

נתחיל בעידן - חיים צנועים הם עניין יחסי, אבל הפוסטים שלך על רכבי העל של חבריך מושכים את העין, ובצרוף ההשקעה שלך ברכב שלך (למרות שמדובר ברכב יד שניה), בצרוף תאור מקום העבודה והתפקיד שלך, גורמים לחשוב שיחסית לבחור בן 32 אתה מנהל אורח חיים נוח מאד פלוס. אולי התרשמות לא נכונה בגלל כמה מכוניות אדומות בתמונות.

 

ואדים - "ניסיון אמיתי", מבחינתי, כולל שני דברים: האחד הוא מחוייבות לטווח ארוך, אם על ידי נישואין במוסדות המדינה, אם על ידי הסכם, אם על ידי הולדת ילדים (המחוייבות האולטימטיבית) ואם סתם על ידי חיי שיתוף לתקופה שמעבר לתקופת ההתאהבות הראשונה עם הפרפרים בבטן. בתקופה הראשונה של ההתאהבות יש נטיה להדחיק כל מיני דברים משניים כגון התנהלות כלכלית, אבל לאורך זמן מדובר בנושא רגיש שיכול להקים ולפרק שותפויות. המרכיב השני הוא התמודדות עם מצבים שמעבר לתשלום חשבון החשמל או המים. שלושה פוסטים מעלי לנה מדברת על הניסיון שלה בשנה השניה למגורים משותפים - אם אין בינה לבין גוסטי הסכמה על מחוייבות לטווח ארוך (כולל הסכמה שבעל פה) הרי שכל אחד מהם יכול לקום יום אחד וללכת לדרכו. כאשר יש הסכמה פורמלית או מחוייבות לילד או מצב אחר דומה ההתיחסות שונה לחלוטין. אישית, כאשר הייתי עם אשתי שנה, כבר היינו נשואים ואו-טו-טו הורים לילד. במצב כזה כבר לא כל כך פשוט להחליט שבן\בת זוג מתנהלים בדרך שגויה ולהתנתק מהם, ואז, אם לאחד מהם התנהלות בעייתית בן זוג צריך להתמודד עמה.

[discoTD5]

ואדים,

אל תכעס עלי אבל אתה לא הבנאדם שממנו אפשר לקבל עצות על יציבות בחיים, על בטחון תעסוקתי וגם לא על חיי משפחה והויתורים הכרוכים בהם.

לא כי אתה לא חכם או לא מבין, בגלל שאין לך את המרכיב הכי חשוב בחיים - נסיון.

אם תקים משפחה, בכל דרך שתבחר, אתה תגלה שיש גם אפור בחיים, בין הלבן לשחור, ולאפור הזה יש המון גוונים.

 

sperial

השיווי משקל שלנו מגיע עם 4 חשבונות. שלך עם שניים, ושל אחרים עם אחד, והם שואלים את עצמם 'איך אפשר עם יותר מאחד?'. סבבה. אני מוכן לשלם את המחיר בדרך לשיווי המשקל הזה. אישתי היא אדם עצמאי ובוגר, מרוויחה כסף וזכותה לנהל את ענייניה כפי שתבחר. גם אם אני חושב אחרת ממנה.

מהעולם של כלי הרכב, לאישתי יש את האוטו שלה, שאני לא אוהב ולא הייתי קונה לעצמי. היא מאושרת ממנו ולא מוכנה לשדרג. לי יש שתי מכוניות אחת ליומיום והשניה לתחביב (שטח) זה שיווי המשקל שלי. אני מוכן לשלם את המחיר. יכולתי גם לנסוע לעבודה באוטובוס ולחסוך אלפי שקלים בחודש. לא בא לי.

[alon]

Derish "הנטיה להפוך את זה לעוד דיון של מבוגרים מול ילדים " קצת קשה להמנע מלהגיב בצורה כזו כאשר אנשים שלא היו בסיטואציה מסויימת נותנים דעה מוצקה (ומיליטנטית) על מה הם יעשו אם ו....

[alon]

Sperial, "לא חי חיי מותרות...." זה עניין סוביקטיבי אבל יהיה מעניין לפחות דיון גם על זה.

[SlowRide]

קצת קשה להמנע מלהגיב בצורה כזו כאשר אנשים שלא היו בסיטואציה מסויימת נותנים דעה מוצקה (ומיליטנטית) על מה הם יעשו אם ו....

נכון, ותוסיף את העובדה שתיאור המקרה הוא לא הכי מציאותי והגיוני וכנראה מתרחש באיזשהו יקום מקביל. לכן חלק מהתשובות (כולל שלי) בהתאם.