שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[arturkopit]

לפני 17 שעות, נקודה טובה כתב:

ברור לך שלא אמרתי כזה דבר, נכון?

 

תוכיח לי שלא אמרת דבר כזה.

לפני 17 שעות, נקודה טובה כתב:

והיה פה מישהו (הוא מחק את זה) שכתב מוקדם יותר על ההרוג בג'נין משהו כמו - שלא ילכו לגור בהתנחלויות ואז להתלונן שהם קוברים את הבנים שלהם - מחפיר !

תוכיח שהוא כתב את זה.

[mikyl]

לפני שעה, יובל .מ. כתב:

עוד שנתיים אחמד רוצה לעבור לישראל כי יש הייטק, לא תכניס  אותו? אתה גזען כי הוא פלסטינאי?

אחמד נכנס, חודשיים אחרי בן דודו מוחמד מגיע גם.

 

למה, היום אחמד מירדן או מצרים יכול לעבור לישראל? או מכל מדינה אחרת אם אתה לא יהודי/קרוב משפחה? או אתה בלי וויזה יכול לעבור לארה"ב, אירופה, יפן? מישהו קורא להם גזענים או פשיסטים? ואל תשווה אותנו לגרמניה וצרפת, לכל אחד מאלה היו סיבות משלהן להכניס את המהגרים מאפריקה, מדינות ערב וטורקיה. 

[יבגניפ]

לפני 4 שעות, יובל .מ. כתב:

נפרדת. הכל טוב ויפה.

עוד שנתיים אחמד רוצה לעבור לישראל כי יש הייטק, לא תכניס  אותו? אתה גזען כי הוא פלסטינאי?

אחמד נכנס, חודשיים אחרי בן דודו מוחמד מגיע גם. 

מוסטפה מכפר קאסם מתחתן עם פאטמה מג'נין, לא תיתן לאזרח ישראלי להביא את אשתו? למה כי הוא ערבי? פאשיסט!

הבנת את הכוונה ואת התהליך שהם מכוונים אליו? 

אם זה קרה באירופה זה יכול לקרות גם פה, בגלל זה אמרתי שצריך מנטליות של המזרח התיכון והבנה שתמיד תהיה פה מלחמה.

 

דרך אגב, פירסמו סרטונים של מאות ערבים מתקדמים לעבר רועי צאן ישראלים (אני אישית ראיתי בטלגרם של הצל), ממליץ לכם לראות לפני שמישהו יהפוך את זה לרועי צאן ישראלים תוקפים פלסטינאים תמימים. 

כמו שתמיד אמרתי - הם לא תמימים והם יודעים מה הם עושים.

פרה פרה, לפי הסדר:

1. לא יודע איך לא להכניס עובד זר ממדינה זרה לעבוד בתעשיה מבוקשת זו "גזענות". באמת, לא מצליח לחשוב על אף פרשנות למושג שזה עונה לה. ההייטק הישראלי עקרונית יכול לייבא כבר היום הודים או אוקראינים או בולגרים. אבל אין לזה גם סיבה כלכלית. כי עדיף לשלם להם את עלות השכר שלהם איפה שהם גרים. למה שזה יהיה שונה עם אחמד אני לא יודע.

2. זו דוגמא מעניינת, כי בעבר יצא לי להתווכח עם ימניים דתיים שעדיין חיים במציאות בה כל מה שהערבי רוצה, זה לעבוד אצל היהודי וזכויות פוליטיות לא ממש מעניינות אותו. מבחינתם הם מכוונים לסיפוח בתצורה כלשהי, בה לכאורה הערבים יוכלו להשתלב באמת בהייטק הישראלי. עכשיו זה די מדהים, כי הסיכוי לזה יהיה בערך 0, מכל הסיבות המוכרות. ומה שאני מנסה להגיד הוא, שהחזון המשיחי ששולט בישראל כרגע ייצר חיכוכים הולכים וגדלים עם החברה הערבית גם ביו"ש, כי הסיכוי שלהם להיות הייטקיסטים יהיה 0 והם יוכלו להאשים בזה, במידה כלשהי של צדק, אותנו.

3. נעזוב את ההייטק. ישראל זקוקה לאנשים שיעבדו בעבודות סוג ז', כי ישראלים לא רוצים לעבוד בהן. כל מיני גדי טאובים ושונאי מהגרים אחרים יספרו לך שגונבים לנו עבודות ושבגלל מהגרים ישראלים כבר לא יכולים להתפרנס בכבוד. אבל האמת היא שהאבטלה בארץ אפסית אצל מי שרוצה לעבוד. ובכלליות הטענה על מהגרים שגונבים עבודות היא שקר. כלומר, כן, אולי בארה"ב יש איזה אחוז מהגרים שבאים לעבוד בהייטק או משהו. אבל בכלליות, מהגרים באים לעבוד בעבודות שהמקומיים לא רוצים לעבוד בהן. איש מאיתנו לא ילך היום לשטוף כלים. ואנחנו עדיין צריכים שמישהו יעשה את זה. איש מאיתנו לא ילך לעבוד באתר בניה. ואנחנו עדיין צריכים שמישהו יעשה את זה. והרשימה ארוכה. ולכן בהחלט, אנחנו זקוקים לכח עבודה לפעמם זול, ולפעמים כזה שסתם עושה את מה שאנחנו לא רוצים לעשות יותר.

4. אירופה מתפגרת מזקנה בהדרגה. הם כמובן יכלו ללכת לקיצון של יפן או דרום קוריאה, ולהאמין בזה שטוהר הגזע חשוב יותר ולהכניס 0 מהגרים. אבל הם לא עשו את זה. מדינות במערב אירופה עודדו או\ מעודדות הגירה.

5. אני לא רוצה להכנס לניתוחי מנטליות וכו'. אני לא מתווכח על קיומם. הם שם. אבל חלק לא מבוטל מהאירופאים מעולם לא חשבו על האפשרות שאת המהגרים שהם מביאים, ולחלוטין תלויים בהם כדי שהמדינות שלהם ימשיכו להתקיים, צריך גם לשלב בחברה. ועם זאת, זה גם לא בינארי. ראש הממשלה הבריטי, למשל, הוא מהגר או בן למהגרים. ראש העיר של לונדון גם כן. אצל דוד בהולנד זכור לי שיש כמה כאלו. מניח שגם בצרפת וגרמניה זה קיים. והמציאות היא יותר מורכבת מהסרטונים של צבי יחזקאלי.

6. כרגע בכלליות המספרים של המהגרים באירופה יותר נמוכים ממה שנהוג להניח. יש סקרים ומחקרים שמראים את זה גם.

7 אבל בכל מקרה, מה שקורה שם לא רלוונטי למה שקורה כאן. הרקע שונה, המציאות שונה, האתגרים שונים.

8. חפרתי לשבוע

[oryo]

בעקבות הזיכוי של היורה באיאד אל-חלאק, שווה להזכר קצת בסיפור הזה ולהבין שהמילים ״הכיבוש משחית״ אינן מס שפתיים אלא מציאות.

 

(נכתב במקור ע״י יובל אברהם, שותף בפייסבוק, העתקתי מילה במילה)

ציטוט

לפני שעה סיימתי שיחה מזעזעת, ארוכה, מהקשות שניהלתי בחיי. דיברתי עם ורדה אבו חדיד, המטפלת של איאד אל-חלאק, שנרצח בשבוע שעבר בעיר העתיקה על-ידי חייל מג"ב. 

דיברתי איתה כדי לשאול משהו קצר. היא כבר התראיינה מספיק. לא תכננתי לכתוב כלום. אבל דבריה, שזרמו בשטף, מוטטו אותי, ונעשה ברור מיד שאני חייב לתרגם אותם כאן, במלואם, מילה במילה. בלי לערוך כלום. כך סיפרה: 
"אני אישה נשואה. יש לי ילד, בן שלוש-עשרה, שמאז הירי הנפש שלו, כמו הנפש שלי, נחרבה. הוא אמר לי היום: די אמא, שאף-אחד לא יבוא הביתה יותר. אל תעני לטלפון.
התקשרתי אלייך ויצאתי מהבית. אני לא רוצה שהוא ישמע את השיחה בינינו. 
הבן שלי ראה אותי בתקשורת, ושמע שסיפרתי על הדם של איאד, שניגר מול עיניי. מאז הוא לא יוצא מהבית. אבא שלו אמר לו היום, בוא נטייל, והוא סירב. מפחד מהשוטרים. אתה מבין? ואני, הבריאות הנפשית של הילדים שלי חשובה לי.
איך השם שלך? יובל? אתה יהודי? כן. מה? אל תדאג. בעלי עובד אצל היהודים. אם היית רואה איך הם גילו אמפתיה כלפי, ביקרו אותי בבית. בסופו של דבר אנחנו חיים יחד, באותה העיר.  
עשרים וחמש שנים אני עובדת כמטפלת במרכז לבעלי צרכים מיוחדים. זו משימת חיי. ביום ההוא, בדרך לעבודה, עברתי כמו תמיד ליד תחנת המשטרה. לא היה שם אף-אחד. המשכתי. הגעתי לחנייה, ליד חדר האשפה. ראיתי את פועלי הנקיון, עומדים בחוץ. 
ואז שמעתי צרחות. הסתובבתי לאחור. רואה את איאד. זה איאד, איאד! אהוב שלי! ואני שומעת גם צעקות של חיילים. שומעת את קול הנשק ביד שלהם. ואז ירייה. ירו בו, באיאד. 

אחרי הירי אחד מעובדי הנקיון אומר לי: סבתא, בואי תתחבאי כאן, בואי תתחבאי, ואני, בכנות, חלאס, הפחד השתלט עלי, ורציתי להגן על עצמי. נכנסתי לחדר האשפה. רעדתי. איאד צלע אחרי. הביט בי, וצעק, לעבר החיילים: איתה! איתה! אני איתה!     
הוא שרוע על הרצפה, גוסס. דם זורם מהרגל שלו, והוא צועק כל הזמן: אני איתה. אני איתה. החייל צורח עליו: תן ת'נשק. תן ת'נשק. צורח גם עלי. ואיאד הרים את היד. אני איתה. ורדה אני איתך. אני הייתי הישועה שלו.
איאד היה בחור רזה. מסכן. איש כנוע. באופן כללי, בעלי צרכים מיוחדים הם מאד חלשים. לא יודעים להגן על עצמם, רק באמצעות מילים שהם שיננו. 'אני איתה. אני איתה.' זה מה שהוא ידע.  
דיברנו אני והחיילים. חמש, שש דקות דיברנו. אמרתי להם: אני עובדת במרכז לבעלי צרכים מיוחדים. איאד מטופל שלי. אין נשק. יש לו תעודה בכיס. תבדקו את התעודה. גם לי הייתה תעודה, תבדקו אותה. והם שומעים, אבל לא רוצים לשמוע. ואיאד חי, על הרצפה, וכל הזמן אומר: אני איתה.

ואז הם ירו בו שוב, אחרי חמש דקות, מול העיניים שלי. שמעתי שלושה כדורים. אולי שניים. לא הייתי מרוכזת. יורים במישהו מול העיניים שלך, מה אמור לקרות? האדם שבי התמוטט. השכל שלי, הנפש, הוצאו להורג ביחד איתו. 
נכנס מישהו לחדר. לבוש במדי צבא. חיילת גם נכנסה, התקרבה, הצמידה את הנשק שלה אלי. אם ישחררו את התיעוד מהמצלמות כל זה יתגלה.
היא אמרה: אני עושה עלייך חיפוש. הרמתי ידיים. עכשיו, הניכור שבגוף שלי, גרם לכך שהיד שלה, כשהיא טפחה לי על הגוף, הרגישה כמו מכת חשמל. וזה שרף. כמו עינוי. כל מגע יד, בכל פעם שהיא נחתה על גופי, העבירה בי זרם חשמלי. 
ואז לקחו אותי לתחנת המשטרה. שתי חיילות, אחת משמאל, אחת מימין. אני כמעט מתעלפת מעייפות. צמתי באותו יום. בחדר גרמו לי להוריד את הבגדים. תתפשטי, יאללה, חג'ה - החיילת אמרה בערבית. ושוב, העבירה ידיים על הגוף שלי, ואותו דבר, חשמל מקפיא אותי, בכל מגע יד. חיפשו לי גם בתוך השיערות. 

לא יודעת איך לבשתי את הבגדים בחזרה. אני כאילו שם שוב עכשיו, בחדר הזה, ואומרת לעצמי - איך? איך הצלחתי לשים בגדים? 
הנחתי מטפחת על הראש. ישבתי בכיסא. החיילת אומרת לי, בעברית, רוצה מים? אמרתי לה לא. לא רוצה. צמתי. לאט לאט החדר מתמלא חיילים, ואני מטושטשת, העיניים שלי דהויות, לא שמה לב. מה קורה. מי שם בכלל. ממוטטת. רוצה מישהו, אדם שאוכל לסמוך עליו.
הכניסו אותי למכונית, לקחו אותי לחקירה. הרגליים רועדות. הפה יבש. לא מצליחה לבטא כלום, לדבר. מרגישה שהשפתיים לא יכולות לנוע. ארבעה חיילים משכו אותי למגרש הרוסים. מישהו בשם אדם אמר: אני אחקור אותך. וזהו. אמרתי לו הכל.
הסיפור הזה, זה כאילו, כאילו מישהו מחק אותי. יש דברים בחיים שלי, זכרונות אישיים מפעם, שנעלמו מאז. מספרים סודיים שזכרתי, ועכשיו אני לא מצליחה לזכור. שכחתי את מספר תעודת הזהות שלי. דברים כאלה.
בלילה אני לא ישנה. כל הזמן חושבת שמישהו מגיע, מישהו שרוצה לירות בי. הבן שלי משחק במחשב, איזה משחק טפשי שיש בו ירי. צרחתי עליו. באלוהים, תנמיך. באלוהים. לא רוצה לשמוע את הקול הזה. לא רוצה. ואני מפחדת להיות שם לבד, בעיר העתיקה שוב. אני מדברת איתך עכשיו וכל הגוף שלי רועד, אתה מאמין?" 

לאורך כל השיחה עם ורדה אני בוכה ושותק. ואז אמרתי לה, בלי לחשוב: אבל למה ירו בו? אני לא מבין. למה ירו בו. למה הם עשו את זה. הוא היה על הרצפה, ודימם. והיא ענתה:
"צעקתי להם, בעברית. זה נכה. זה נכה. יש לו תעודה. אבל הם לא רצו לשמוע אותי. זה כאילו החייל החליט שאיאד מחבל, והוא רצה. רצה להרוג אותו. ראיתי שרצה, שחיכה להשתמש בנשק. שום סכנה לא הייתה שם. 
החיילים אלימים כלפינו בעיר הזו תמיד. איאד זה מקרה אחד. אני גרה בעיר שנים, ותמיד מפחדת. חיילים לא מקשיבים לערבים. בודקים אותם סתם, בבוז, לא רואים אותם כבני-אדם, אלא כחיות. והם בעיר העתיקה, חמושים ליד בתי ספר, מרכזי טיפול. 
זה קשור לקצינים, והמקרה הזה צריך לזעזע, לגרום להם לבנות הדרכות, ללמד חיילים איך להתנהל. שידעו גם שהדם שלנו לא זול. שאם יעשו משהו רע - הם ילכו לכלא. לא כמו עכשיו, שלא משלמים מחיר. לפני שהם באים לכאן, החיילים, שיהיה להם מושג מה הרקע שלנו, ומי אנחנו, ומי חי בעיר הזו בכלל.

אתה יודע, אני שנים עובדת איתם, עם בעלי צרכים מיוחדים. אני מאוהבת בהם. בתמימות שלהם, בנדיבות, בפשטות. אנשים טובים. טובים. רוצים שמישהו יחזיק להם את היד, שיקדם אותם. עבדתי עם איאד המון. בהתחלה הוא היה ביישן. לא דיבר. לא היגן על עצמו. לימדתי אותו לקלף בטטה, תפוחי אדמה, לשים כובע וכפפות, לשטוף כלים, לבשל. והוא צם! בכל רמדאן צם.
זהו. מה אני אגיד. אני מאד מקווה שישתנה משהו. שהקול שלי יגיע לכולם. אני יודעת כמה זה חשוב, ולכן מדברת בטלפון. הפשע הזה טילטל אותי. היום הצלחתי לדבר, אבל אתמול, לא. המצב בבית שלי גם חשוב לי. הילד שלי. זהו. שיהיה לך בהצלחה. ביי."
--
כמה נוח, כמה עלוב, יהיה להגיד אחרי כל זה: 'זה מזעזע אבל זו רק טעות. זה פשע של חייל בודד, של יורה. זה לא אנחנו.' 
אבל זה כן אנחנו, וזו המדינה. כי אלימות משטרתית תמיד, תמיד, נובעת ממדיניות ומאנשים ששותקים מולה. 
כל עוד נמשיך לשלוט על העם הפלסטיני, להפקיע את אדמותיו, להרוס את בתיו, ולמנוע ממנו זכויות אזרח ולאום - בירושלים, בכל חור בין הנהר לים, ברור לי שהאלימות המשטרתית הזו תמשך. אם חיילים נוהגים בפלסטינים כפחות מיהודים, כפחות מבני-אדם, זה כי כך המשטר שלנו נוהג בהם.
אז כישראלי אני מבקש, מכל מי שהגיע עד פה: אל תחריגו את איאד. תביטו במערכת. החרגת המקרה מרושעת בעיני לפחות כמו הצדקתו.

 

ואני יודע שערבי אוטיסט מחורר זה לא סופר סקסי ומעניין ושהם האויב והביאו את זה על עצמם וכו׳

ועדיין, אשמח להבין איך אפשר להסביר או להצדיק אדם (כיום שר!!!) שקורא לאמא של אדם שנרצח ״מחבלת״ כי היא ערבייה

(נכתב ע״י יואב קרן)

ציטוט

זוהי רנא, אמו של איאד אל-חלאק זכרו לברכה. איאד, צעיר על הרצף האוטיסטי בתפקוד נמוך, נורה למוות בידי שוטר מג"ב על לא עוול בכפו כשהיה בדרכו למוסד החינוכי עם מדריכתו. אתמול זיכה בית המשפט את היורה מכל אשמה בנימוק שהיתה זו "טעות כנה", כאילו היה שליח פיצה שהגיע לכתובת הלא נכונה. אבל לא עליו אני רוצה לדבר, אלא על אותו חבר כנסת שעמד לפני כשנה וחצי עם חבורת פעילי ימין מחוץ לבית המשפט המחוזי בירושלים וצעק לעבר אמו של איאד: "לכי מפה, מחבלת!" כששמעה זאת, התמוטטה.
לח"כ הזה קוראים איתמר בן גביר, והיום הוא השר לביטחון לאומי וחבר הקבינט.
ללמדכם שלא מדובר רק בפאשיסט, פרובוקטור, עבריין מורשע ואדם חדל אישים וחסר כל יכולת ביצוע, שכל כוחו בדיבוריו ובציוציו, אלא גם באיש רשע; רשע במובן התנ"כי, הקלאסי, של המילה. והוא, בן גביר, הפנים של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. ולכן כולנו צריכים להתבייש

 

ושווה גם לזכור שהסיבה שהקריאה מחבל היא כ״כ אקסטרה מצמררת זה בגלל שהוא אוטיסט, ולא בגלל שסתם ירו בו (מזכיר לי טיפה את גלעד ארדן שיצא בהכרזות על ה״מחבל״ אבו אלקיאן, שלימים הוכח כי נורה בשוגג והשאיר לגסוס למוות בלי טיפול רפואי)

(נכתב ע״י רינה ענתי)

ציטוט

רבים הזדעזעו מההרג של איאד אל חאלק בידי שוטר וודאי מהזיכוי של אותו שוטר מהאישום בהרג, כשביהמ"ש קיבל את עמדת ההגנה "טעות במצב דברים" והאמין לשוטר שטעה טעות כנה כשחשב שאל חאלק הוא מחבל. יש להניח שכמעט כל מי שהתייחס לזיכוי לא קרא את הטיעונים בהכרעת הדין שהביאו לזיכוי.

מה הביא לזעזוע שלנו כחברה הן מן ההרג והן מן הזיכוי? הזעזוע נבע העובדה שאל חאלק היה אדם בעל צרכים מיוחדים. היינו, הזעזוע אינו מההרג עצמו, לא מהירי מטווח קרוב באדם ששכב פצוע ונטול הגנה אלא רק מהעובדה שבדיעבד התברר שהוא אדם עם צרכים מיוחדים. הדמות הנשקפת מהמראה היא שקשה לנו.

מה היה קורה אילו אל חאלק היה פלשתיני "רגיל" ולא אדם עם צרכים מיוחדים? ובכן, הוא היה מוגדר בקלות כמחבל והיה לנו הרבה יותר קל להצדיק את ההרג. וגם אם היה מתברר כי הוא איננו מחבל היינו מתעקשים לספר לעצמנו שאולי הוא כן מחבל, כמו במקרה של המורה אבו אלקיעאן, וזאת כדי להצדיק את הירי.

וישראל כבר שנים נוהגת להצדיק ירי בפלשתינים בכך שהיא מעניקה את התואר מחבל לכל מי שנהרג על ידה, ואם היא איננה יכולה להעניק את התואר הזה, בין כי מדובר באדם בעל צרכים מיוחדים ובין כי מדובר בילד בן שנתיים שיושב במכונית של אביו, היא תצדיק את הירי בכך שהנפגע "עשה תנועה חשודה".

כדי להצדיק את השליטה שלנו באוכלוסייה האזרחית, את ההתעמרות ואת העוולות הפכנו את כל הפלשתינים למחבלים, ילד בן תשע שזורק אבן הוא מחבל (רק אם הוא פלשתיני), מבחינתנו כל פלשתיני הוא קודם כל מחבל ורק אחר כך בן אדם, ואל חאלק הועלה לדרגת אדם לאחר מותו כי אי אפשר היה להפוך אותו למחבל.

 

יש הרבה מקרים אפורים, זה האופי של שליטה באוכלוסיה אזרחית. אבל יש גם מקרים שחורים, וכשאתה מגלה שהמצלמות ״פתאום״ נמחקו כולן (וואו, חתיכת צירוף מקרים נוח!), ומבין את האופי של האירוע המתגלגל, מה לומר - נשבר הלב. 

מציאות מזעזעת.

[פינדר]

טעות. קורה..

מה אתה מתרגש? כולה ערבי..

 

 

כמה רעש היא עשתה על זה שחסמו לה את הדלת, לכאורה, כשהבת האוטיסטית שלה הייתה צריכה לצאת.

אבל לירות בנער אוטיסט זו מצווה.

 

[David32]

לפני שעתיים, יבגניפ כתב:

אצל דוד בהולנד זכור לי שיש כמה כאלו.

ראש העיר שלי מרוקאי מוסלמי, מאוד אוהבים אותו פה. בחור סבבצ'יק.

ובכלל, כול שבת בדרך לאימון אני עובר ליד מסגד שלא נראה בכלל כמו מסגד, סתם בית, אין מועאזין, כולם נחמדים. מה שכן - עדיין ערבים, יש משהו שנשאר שם. הרוב מסודרים אבל מדי פעם יש מישהו שעושה שיט ערבי, נגיד לעלות עם האוטו על המדרכה כדי להוריד את המשפחה שלו יותר קרוב. 

אגב, זה מסגד בטילבורח:

אם לא הכיתוב למעלה לא היתי מזהה בכלל.

 

לפני שעה, פינדר כתב:

כמה רעש היא עשתה

אני לא מאמין שאתה מבזבז עליה את ההקצאה של הטוויטים.

[Gavrik]

אני לא מתומכיו של בן גביר - אבל מבחינתי הקיצון השני שמזועזע מהתנהלות ישראל גרוע לא פחות. 

 

כל ערבי שמת גם אם הוא פעיל חיזבאללה הופך אוטומטית לקורבן של הכיבוש, ומאשימים את כך ש"הכיבוש משחית" במקום להסתכל למציאות בעיניים ולראות שאנחנו במלחמה יומיומית מתמדת מול טרור פלסטיני ושהאנשים שנמצאים בשטח ומגנים עלינו נמצאים במצב של דריכות מתמדת.

 

כן יש טעויות שקורות כי כולנו בני אדם, אתה לא יכול לתת נשק לאלפי בני 18 ולשים אותם במקומות טעונים כדי לשמור על הסדר והבטחון ולצפות שלא יהיו טעויות.

זה לא שהם עושים את זה מבחירה, אבל אתה לוקח אדם נותן לו נשק ושם אותו במעבר כשכל מי שעובר לידו הוא מחבל פוטנציאלי וצריך להיות תמיד דרוך ומוכן.

צריך לזכור שאנחנו מתמודדים עם גורם אוין שחי בתוכנו וחולם יום יום להשמיד אותנו.

 

חבל לי על המקרה של הפלסטיני האוטיסט בדיוק כמו שחבל לי על האשקלוני האוטיסט שגם נורה בטעות. אבל כל זה לא בגלל הכיבוש אלא בגלל שאנחנו מתמודדים עם איום בטחוני, ועד שהאיום הזה לא ישכיל לחתור להסכמות ושלום לצערי יהיו פה עוד מקרים כאלו וזה פשוט לא מוסרי ולא אפשרי לכלוא את החיילים שלנו על מקרים כאלו.

[Coro]

רק לי יש בעיה שאתה אומר שהכיבוש משחית ומביא דוגמה לירי שגוי בעיר העתיקה בירושלים??

אתה חושב שהעיר העתיקה כבושה או משוחררת?

ואם הזיכוי מפריע לך, מדוע אתה חושב שאתה מכיר את העובדות יותר טוב מהשופטים בתיק?

מי אתה רוצה שישפוט, שומרי הסף או אנשים בפייסבוק?

והשאלה הכי חשובה- אם לא היית יכול לקשור את הירי לבן גביר האם בכלל היית כותב עליו?

 

 

 

 

[farkash7]

לפני 29 דקות, Gavrik כתב:

כל ערבי שמת גם אם הוא פעיל חיזבאללה הופך אוטומטית לקורבן של הכיבוש, ומאשימים את כך ש"הכיבוש משחית" במקום להסתכל למציאות בעיניים ולראות שאנחנו במלחמה יומיומית מתמדת מול טרור פלסטיני ושהאנשים שנמצאים בשטח ומגנים עלינו נמצאים במצב של דריכות מתמדת.

 

כן יש טעויות שקורות כי כולנו בני אדם, אתה לא יכול לתת נשק לאלפי בני 18 ולשים אותם במקומות טעונים כדי לשמור על הסדר והבטחון ולצפות שלא יהיו טעויות.

זה לא שהם עושים את זה מבחירה, אבל אתה לוקח אדם נותן לו נשק ושם אותו במעבר כשכל מי שעובר לידו הוא מחבל פוטנציאלי וצריך להיות תמיד דרוך ומוכן.

צריך לזכור שאנחנו מתמודדים עם גורם אוין שחי בתוכנו וחולם יום יום להשמיד אותנו.

אויי די כבר עם ההתקרבנות הזו. מה שהיה שם זה רצח לכל דבר ועניין מבחינתי. הסיבה היחידה שזה לא מקוטלג כרצח היא כי הוא ערבי, ופה נכנס כל המלל שהם אומרים על הכיבוש. 
בתת מודע מחדירים לכוחות השיטור שם והחיילים שהערבים הם סוג ב' גם אם לא באופן ישיר. כשאתה עומד במחסום וקובע גורלות אתה מקבל תחושת עליונות גם אם אתה לא מגיע עם רקע כזה או מתכוון לזה. כשאתה עורך חיפושים בכל יום על אנשים תמימים, זקנים ונשים כנ"ל.
השיא מגיע כשאתה מגיע לחדר אשפה רואה בנאדם שוכב על הריצפה ומחליט להרוג אותו כי "כולם מחבלים בפוטנציה".
אז אתה מבין איפה הכיבוש נכנס פה? העובדה שאתה שולט על אנשים אחרים וקובע את גורלם אוטומטית מעלה אותך לדרגת עליונות מולם על כל המשמעויות של זה.

אתה יכול לבלבל את המוח סליחה על הביטוי על "דריכות" ועל "טעויות". שום דריכות ושום טעויות. רצח, לא רצח מדרגה ראשונה כן? אבל רצח, יודע מה לא רצח מינימום הריגה.
ממש מעניין שהצילומים "נעלמו"/"נמחקו". מגיע חייל לזירה שיש בה חיילים, רואה בנאדם שוכב על הריצפה מדמם ומחליט פשוט לירות בו, מצלצל לי מוכר משהו... רק שפה בכלל לא מדובר במחבל. רחמים על האמא, עשו טעות החיילים חשבו שהוא מחבל, ניטרלו אותו. היו לה אולי כבר תקוות שהם יצאו מזה בחיים ואז בא מישהו ופשוט מחסל לה את הילד מול הפנים.

הזיכוי הזה הוא בושה. בושה לצה"ל/מג"ב. בושה למדינה. בושה לנו. החיילים שלנו, השוטרים שלנו צריכים להפעיל את השכל שלהם קצת, קצת ולהבין שלא כולם מחבלים בפוטנציה כולם אנשים קודם כל שגרים שם וחיים שם. אם הם לא מסוגלים לעשות את זה אז יש לנו בעיה.

לגבי בן גביר האשפה הזו כבר לא מפתיעה אותי. מדהים אותי שכל כך הרבה אנשים הצביעו לו. הוא אשפה אנושית ברמה הנמוכה ביותר. גרוע בדיוק כמו כל אותם רוצחים שהוא מתעב.

עריכה אחרונה ב-7 ליולי, 2023 על ידי farkash7

[Gavrik]

דיי כבר לספר לעצמך סיפורים.

יש ילדים בני 18 שצריכים להתמודד יום-יום מול יישות שרוצה להפסיק את קיומינו ובמידה מסויימת גם מצליחה בניסיוניות ופיגועים יומ-יומיים.

 

ברור שהמצב הזה מורכב ובילטי אפשרי וכמו כן גם בילטי אפשרי להטיל את האשמה על החייל הזוטר בשטח שסה"כ נקלע לסיטואציה.

 

לכן אני ממש לא מאשים את מערכת המשפט והחוק שלדבריך (ובו אני לא מאמין לגרוש וחצי מהסיפורים שאתה מספר) שזיכתה את החיילים מרצח במידה ונניח כמובן שזה באמת מה שקרה.

 

תתעורר אנחנו לא חיים בעולם מושלם מבחינתי מקרים כאלו מידי פעם זה הרע במיעוטו.

[farkash7]

לפני 23 דקות, Gavrik כתב:

יש ילדים בני 18 שצריכים להתמודד יום-יום מול יישות שרוצה להפסיק את קיומינו ובמידה מסויימת גם מצליחה בניסיוניות ופיגועים יומ-יומיים.

מי שמספר לעצמו סיפורים זה אתה.
המערכת המשפטית קיבלה גזר דין על בסיס טיוח+טענות הזויות שמנציחות את המצב.
טיוח כי ה"צילומים נעלמו".
טענות הזויות כי החייל נתן עדות שהוא חשב שזה מחבל. רגע, אם אתה חייל ואתה חושב שמישהו זה מחבל אתה יכול לירות בו? אוטומטית? וזה בסדר? כי "זו סיטואציה בלתי אפשרית"? כי אתה "חייל זוטר"? כי יש "נסיונות פיגועים יומיומיים"?
מה החלקנו על השכל? אנחנו יורים באנשים עכשיו כי אנחנו "חושבים שהם מחבלים"? באיזה עולם זה נראה לך הגיוני?

חשבת שהוא מחבל? זו בעיה שלך. שלם את המחיר, ובוא אף אחד לה היה מושיב חייל על דבר כזה יותר משנתיים, אנחנו מכירים את הענישה במקרים האלה. חלק מזה הוא בגלל שהמדינה הציבה שם את אותו חייל והאחריות היא קודם כל שלה, אבל פשוט לזכות? לזכות?
אם "ילדים בני 18" לא יכולים להתמודד עם המציאות הזו זו בעיה שלך, תשנה אותה. תציב שם מישהו אחר. אנשים תמימים לא צריכים למות כי "ילדים בני 18" לא מצליחים להתמודד עם הסיטואציה ה"מורכבת".
על איזה "ישות שרוצה לחסל אותנו" אתה מדבר? זה סתם ילד שהוא הרג באמצע ירושלים. ילד ששכב על הריצפה, מנוטרל כשמסביבו חיילים והוא לא יכול לעשות כלום.

מתחיל להזכיר את הטענות של שוטרים בארה"ב לאחר ירי בשחורים: "הרגשתי מאויים". הרגשת מאויים? תתפטר או לך לטיפול.

עריכה אחרונה ב-7 ליולי, 2023 על ידי farkash7

[oryo]

לפני שעתיים, Gavrik כתב:

כל ערבי שמת גם אם הוא פעיל חיזבאללה הופך אוטומטית לקורבן של הכיבוש

יש לך דוגמא אחת, אחת, של פעיל חיזבאללה שמת ומישהו דיבר על זה ככה? 

עכשיו מילא לא לכבד ברי פלוגתא, זה בשוטף בשיח הישראלי המצוי, אבל באמת שאף פעם לא הבנתי אנשים שלא מכבדים את עצמם מספיק ופשוט משקרים בשביל איזה דיון פוליטי באינטרנטים. כנראה שלעולם לא אבין.

 

לפני שעתיים, Coro כתב:

והשאלה הכי חשובה- אם לא היית יכול לקשור את הירי לבן גביר האם בכלל היית כותב עליו?

כמובן, אבו אלקיען לא קשור לבן גביר וכתבתי עליו לא מעט. אני חושב שהתבלבלת בטיעון, הטיעון אמור להיות שאני אוהב מחבלים או משהו בסגנון, וכל זה כי לקרוא על צעיר אוטיסט שחוטף שבעה כדורים כשהוא עם המטפלת שלו גורם לי לחוש אמפתיה ובושה.

זה מקסים שאתה מסוגל להסתכל על אדם שקורא ״מחבלת״ לאמא שכל פשעה הוא ששכלה את בנה ועדיין לא להרגיש כלום, ואף להתרעם שמעלים את זה. גאווה גדולה! בוא לא נתכתב יותר אף פעם, סבבה? סבבה  

 

ובכל מקרה, כשאני אומר שהכיבוש משחית - זה בדיוק מה שאני מדבר עליו. מרוב רעל ושנאה אנשים מאבדים אלמנטים בסיסיים מאוד כמו יושרה ואמפתיה. 

[יובל .מ.]

רוצה לחפש דוגמאות על כתבות בווינט "נער בן17 נהרג מאש צה"ל", שנועדו לתת סימפטיה אליו בתור נער תמים ששיחק כדורגל, רק כדי לראות תמונה שלו דקה אחר כך עם דגלי חמאס ואמ 16?

 

הנער שנהרג מסכן, מסכים איתך, אבל זה כמו המקרה של הפגוע נפש שתקף שוטר בראש העין ונורה.

מסכן, אבל השוטר לא רוצח, ומי שאומר עליו רוצח מתנהל כמו איזה שוודי תומך bds שמבחינתו היהודים רוצחים. 

עריכה: והשאלה הכי טובה - מה בכיבוש שהתחיל ב1967 גרם לערבים לרצוח יהודים בפרעות תרפט 1929? או לערבי עיראק לרצוח בפרהוד ב1941?

עריכה אחרונה ב-8 ליולי, 2023 על ידי יובל .מ.

[יבגניפ]

לפני 8 דקות, יובל .מ. כתב:

עריכה: והשאלה הכי טובה - מה בכיבוש שהתחיל ב1967 גרם לערבים לרצוח יהודים בפרעות תרפט 1929? או לערבי עיראק לרצוח בפרהוד ב1941?

למי איכפת? זה ויכוחים על צדק? בסדר. אנחנו צודקים. תמיד ללא הגבלת הכלליות. ועדיין, האינטרס שלנו הוא *לא* ללכת למדינה דו לאומית מפגרת מהים עד לירדן (או כולל הגדה השניה למהדרין). אלא אם אנחנו מאמינים בזה שהמשיח באמת יעשה פה סדר, או נאיבים מספיק לחשוב שהערבים פשוט יוותרו יום אחד על שאיפות פוליטיות ויסתפקו בלהיות המשרתים שלנו (ע"ע מה שכתבת אתמול והגבתי עליו על אירופה). 

[יובל .מ.]

לפני 13 דקות, יבגניפ כתב:

למי איכפת? זה ויכוחים על צדק? בסדר. אנחנו צודקים. תמיד ללא הגבלת הכלליות. ועדיין, האינטרס שלנו הוא *לא* ללכת למדינה דו לאומית מפגרת מהים עד לירדן (או כולל הגדה השניה למהדרין). אלא אם אנחנו מאמינים בזה שהמשיח באמת יעשה פה סדר, או נאיבים מספיק לחשוב שהערבים פשוט יוותרו יום אחד על שאיפות פוליטיות ויסתפקו בלהיות המשרתים שלנו (ע"ע מה שכתבת אתמול והגבתי עליו על אירופה). 

שום דבר ממה שכתבתי לא נוגד את מה שרשמת, צריך להבין את המצב ולהתנהל בהתאם, זה הכל.